לעזוב
|
טאהר בן ג'לון |
 |
|
אאזל משתוקק לעזוב את מרוקו, "לצאת מהארץ ששוב אינה חפצה בילדיה." הוא בחור נאה ומשכיל, אך אינו מצליח למצוא עבודה, וחי בפחד מתמיד מפני המשטרה שעלולה לעצור אותו בכל רגע.
העזיבה הופכת לאובססיה עבורו ועבור רבים מהסובבים אותו. הם יושבים בבתי קפה, מעשנים מריחואנה, מתבוננים באורות הרציף הספרדי שמעבר למצר גיברלטר הנראים להם קרובים ומפתים ומפנטזים על הגירה לספרד, שבה יוכלו לחיות ברווחה וללא פחד.
|
 |
בחירות, בוחרים ונבחרים
|
רחל פייג וישניא |
 |
|
אך לעתים רחוקות זוכה הציבור להצצה אל התוכנית האסטרטגית של מועמד לבחירה ומתוודע מכלי ראשון לכוונותיו, לדרכי הפעולה שלו ולציפיותיו מבעלי ברית ומיריבים כאחד. לעתים רחוקות עוד יותר נחשפת תוכנית מסוג זה שנהגתה, נכתבה וככל הנראה גם הוצאה אל הפועל בתקופה קדומה.
ה"מדריך לניהול מערכת בחירות", היצירה שנקשרה בשמו של קווינטוס טוליוס קיקרו מספק לאיש שעבורו נכתבה לכאורה...
|
 |
הזדמנות למשהו טוב
|
מיכל שלו |
 |
|
הסופרת גבי עלואן רגילה לרקום סיפורים מחוטי חייהם של אנשים אחרים, אבל כשהיא מאבדת את בעלה, היא מוצאת את הסיפור שלה.
גבי, אישה רגישה וכנה, מתמודדת עם כאבה ועם זיכרון האהבה המיוחדת שהיתה מנת חלקה. מפגשיה עם פרינס, עובד זר שאימת הגירוש מרחפת מעליו, עם יהלי, חבר ילדות שחוזר לחייה, ועם שרה, קשישה צופנת סוד מלמדים אותה כיצד להילחם ...
|
 |
השיבה הביתה
|
אנה אנקוויסט |
 |
|
השיבה הביתה, הנחשב בהולנד לרומאן הטוב ביותר של אנקוויסט עד כה, ממקם את זירת התרחשותו באנגליה של המאה ה-18, סביב דמותו ההיסטורית של קפטן קוּק, מגלה הארצות הגדול.
אנקוויסט טוֹוה את הרומאן שלה בין חרכיהם של הנתונים ההיסטוריים. בעוד קוק יוצא לשלושת מסעותיו הגדולים, ונעדר כל פעם 4-3 שנים, ורק בשובו ישמע מה נולד לו כשהפליג, ומי מילדיו מת בהיעדרו...
|
 |
בית הספר ליופי של קאבול
|
דבורה רודריגז |
 |
|
בית הספר ליופי של קאבול היה אחד הפרויקטים המפתיעים והמרגשים שהוקמו באפגאניסטן המצולקת של שנת 2003.
הנשים המקומיות הגיעו לשם כדי ללמוד את מקצועות היופי, אבל במהרה היה בית הספר גם לבית חם שסביבו התלכדה קהילת נשים יוצאת דופן.
דבורה רודריגז, מעצבת שיער ואם לשניים ממישיגן, הגיעה לאפגאניסטן במשלחת סיוע למדינה המשתקמת משלטון הטליבאן.
|
 |
שהכול יהיה מסודר
|
עליזה הרט |
 |
|
ילדה בת חמישים ושמונה יוצאת למסע אל הסבא שלא היה לה, בעקבות העדות היחידה שנותרה ממנו: מכתבים שכתב לילדיו שהצליחו להימלט מגרמניה הנאצית לארץ ישראל, פלשתינה של אז.
במכתבים שנפרשים בין השנים 1935 ל-1939 כותב הסבא על עניינים יומיומיים לכאורה ועל חיי שגרה שממשיכים להתנהל בתוך התופת, אך בין השורות המצונזרות נשמעות החרדה, הזעקה המאופקת והקריאה לעזרה. עד שנפסקים המכתבים.
|
 |
אלף שנים של תפילות טובות
|
יי-יון לין |
 |
|
בכנות שובת לב ובכתיבה מדויקת יי-יון לין מביאה עשרה סיפורים מסין המודרנית: ארצם של הורים מסורים ושל ילדים שבויי אהבה, של מהפכנים שהתפכחו ושל בני זוג ששמרו אמונים, של קורבנות המהפכה ושל אסירי המסורת.
סיפור תהילתו המפוקפקת ואחריתו המרה של נער שפניו נשאו דמיון מדהים לאלה של הרודן המושל בנתיניו ביד ברזל; סיפורם של בני זוג המסייעים לידידם לכסות...
|
 |
הבופלו של הלילה
|
גיירמו אריאגה |
 |
|
גרגוריו משתחרר מאשפוז ארוך בבית חולים פסיכיאטרי במקסיקו סיטי - ותוקע לעצמו כדור בראש. חברו הטוב מנואל ניהל רומן ארוך עם אהובתו של גרגוריו, טניה, ועכשיו הוא מוכה רגשות אשם.
התנהגותו נעשית בלתי צפויה וקיצונית. כמו בבשרו של גרגוריו, גם בזרועו של מנואל חקוק "הבופלו של הלילה", קעקוע שהשניים עשו יחד כאות לידידותם.
|
 |
מסע חיפושים
|
איל חלפון, איורים: שלמה רותם |
 |
|
רגע לפני שהוא חוגג את יום הולדתו החמישים, גיל מטריד לכל הדעות, החליט במאי הקולנוע איל חלפון לעשות מעשה: לצאת למסע רגלי לאורך שביל ישראל, מדן ועד אילת, ולהזמין את החברים ואת הקרובים שלו להצטרף אליו. כאלה שהוא איתם בקשר, אחרים שלא פגש שנים.
והם באו. האמרגן הבריטי והיזם האוסטרלי, החברים מהפלוגה והחברות מהלימודים, הזוג שנפרד וחוזר והזוג שכובש הרים בשוויץ,
|
 |
מלכת הדרום
|
ארטורו פרס-רוורטה |
 |
|
בן הזוג של טרסה מנדוזה הוא מבריח סמים וירטואוז החי על חוד התער. אלא שבְּעסקים אכזריים החיים יכולים להיות קצרים, ולטרסה יש טלפון נייד שאל-גוארוֹ נתן לה בליווי אזהרה חד-משמעית: אם הטלפון יצלצל פעם, סימן שחיסלו אותי.
ואם זה יקרה, תרוצי. תרוצי כמה שתוכלי, שחרחורת. תרוצי ואל תעצרי, כי אַת הבאה בתור. ואני לא אהיה שם כדי לעזור לך.
|
 |
הקוסם מארץ עוץ
|
סלמן רושדי |
 |
|
דומה שקשה למצוא כיום זווית מקורית בדיון בקלאסיקה כה פופולרית. אבל סלמן רושדי מצליח לעשות זאת באחת המסות המקסימות ביותר שנכתבו על סרט קולנוע, שבה הוא קושר את "הקוסם מארץ עוץ" לשאלות קיומיות, אישיות ופוליטיות.
"הקוסם מארץ עוץ היה השפעתי הספרותית הראשונה", כך כותב סלמן רושדי במסתו על קלאסיקת הילדים הגדולה של אולפני מ.ג'.מ. בגיל עשר הוא כתב סיפור, "מעֵבר לקשת בענן", על עולם פנטזיה צבעוני. אבל רושדי רואה ב"הקוסם מארץ עוץ" יותר מסרט ילדים, יותר מפנטזיה.
|
 |
הארוטיקה של הזמן
|
ז'אק-אלן מילר |
 |
|
בספרו הארוטיקה של הזמן פורש בפנינו ז'אק-אלן מילר, בצורה רחבה ומאירת עיניים, היבטים שונים הנוגעים לסוגיית הזמן בפסיכואנליזה, וכמו כן הוא מציג את השלכותיה האתיות והקליניות של ההתייחסות לזמן בעבודותיהם של פרויד ושל לאקאן.
הקורא יפגוש כאן סקירה של היבטים פילוסופיים ומדעיים בסוגיית הזמן. סקירה זו מונחית על ידי שאלה מרכזית: מהו הקשר בין זמן לבין הלא-מודע?
|
 |
מוטי
|
אסף שור |
 |
|
הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה.
מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. מוטי זה יצא את מפעלנו כשהוא טרי וטוב. צד זה למעלה. פרטי. אין להשתמש לאחר תאריך התפוגה. אינו מכיל חומרים משמרים. מוטי, כי זה המוטי שלי. שלי שלי שלי.
|
 |
הסופר שגילגל אטריות
|
מא ג'יאן |
 |
|
אישה שוכרת נמר להופעה אחת ויחידה, גבר מנהל משרפת-גופות אלקטרונית, עורך ספרותי שאשתו רודה בו מסתבך עם הפילגש הצעירה, סופר רחוב נפגש עם רוחה של הדיירת הקודמת בביתו, אב מנסה אבל לא מצליח לנטוש את בתו.
כל אלה ודמויות נוספות עולות ומתגלגלות בשיחותיהם של שני חברים, שחיים בסין של שנות השמונים. מדינה שבה המשטר קובע לתושביו איפה יגורו, עם מי...
|
 |
השערת פואנקרה
|
דונל אושיי |
 |
|
אנרי פואנקרה, ענק המתימטיקה של סוף המאה התשע־עשרה ותחילת המאה העשרים, הותיר לנו חידה עיקשת, שיש לה השלכה על צורתו האפשרית של היקום. השערתו, שנוסחה בשנת 1904, הייתה אבן נגף לגדולי המתימטיקאים, שבמשך דורות לא הצליחו להוכיח אותה או להפריכה.
המתימטיקאי הרוסי גריגורי פרלמן, הנרתע מאור הזרקורים, זעזע את עולם המתימטיקה בשנת 2002, כשפרסם את פתרונו לחידה באינטרנט ולא בכתב־עת
|
 |
בודהיזם לאמהות
|
שרה נפּתלי |
 |
|
המפגש בין בודהיזם לאמהות יוצר חיבור עמוק ומפרה. בתהליך ייחודי שבו הופך התינוק למורה הרוחני שלך, צפים ועולים קונפליקטים אנושיים במלוא עוצמתם.
למרות ששנות האמהות מזמנות לא אחת טלטלות פנימיות עמוקות, מרבית הספרים העוסקים בהורות מתמקדים בטיפול בילדים. ספר זה שונה כי קודם כל הוא ספר לאמהות.
|
 |
מעשיות מעיירה של אלמנות
|
ג'יימס קניון |
 |
|
למריקיטה, עיירה קטנה בהרי קולומביה, מגיעה חבורה של לוחמי גרילה. הם מגיעים חדורי אמונה וחמושים ברובים, ולפני שהם עוזבים הם מגייסים בכוח לשורותיהם את כל גברי העיירה, צעירים כזקנים, ומותירים מאחור רק כומר וילד חיוור פנים המחופש לילדה קטנה.
בן-לילה הופכת מריקיטה לעיירה שוממה ההולכת ונסגרת בתוך עצמה. ללא גברים החיים נראים חסרי תקווה, והנשים
|
 |
אוי מתוקים שלנו
|
רוגל אלפר |
 |
|
"אולי שאמא תמות כבר, חושבת ריטה בעודה חבוקה בין זרועותיו של רונן סוויסה בחדר השינה המצופה באריחי זהב בביתו שבסביון, ועיניה צופות בפסל הזהב הניצב בגינה הנשקפת מן החלון. הפסל, הנושא את דיוקנו המצודד של בן-זוגה החדש, יורק מפיו שמפניה הנקווית בבריכת דגי הפיראנה שנשכו פעם את לשונו של כלב הדוברמן, "גבר" שמו, שסבר לתומו כי לא צפויה לו כל סכנה אם ילקק מעט מהשמפניה הניגרת כדי להרוות את צימאונו ביום חם ולח, ורונן אומר שמאז הוא נובח כמו קוקסינל."
|
 |
הכד מטנסי
|
מאיר אגסי |
 |
|
מאיר אגסי הוא אחד מסופרי האמנות הבודדים והמופלאים שצמחו בישראל בשפה העברית. הכד מטנסי: מבחר מאמרים על אמנים, אמנות והתבוננות 1997-1983, הוא אנתולוגיה של למעלה מארבעים רשימות נדירות שהתפרסמו במהלך חייו בעיתונים, במגזינים ובכתבי עת שונים בישראל.
"התבוננות אינה ראייה ברִפרוף. התבוננות פירושה פירוק היסודות המרכיבים את התמונה ובו בזמן מעקב פנימי אחר הרכבתם מחדש למערכת אישית והגותית של המתבונן".
|
 |
לפני שירד הלילה
|
רינלדו ארנס |
 |
|
לפני שירד הלילה הוא אוטוביוגרפיה, אשר כל הצטעצעות היא ממנה והלאה: פרקיה מעמיקים ומרטיטים בתוכנם, ישירים ומסעירים בלשונם, כנים וכאובים במסריהם.
הספר הוא יצירתו האחרונה של רינלדו ארנס, סופר קובני גולה הנחשב, ולא בכדי, לאחד מעמודי התווך של ספרות אמריקה הלטינית במאה העשרים.
|
 |
רשימות על אהבה
|
דני שיינמן |
 |
|
לפעמים העתיד מבקר אותנו ואומר לנו מה אנחנו צריכים להיות. אנחנו חושבים שאנחנו מגשימים את השאיפות שלנו, אבל אולי זה הפוך, ובעצם העתיד שלנו מושך אותנו כאילו היינו דג בקצה חכה."
ליאו, סטודנט אנגלי, מתעורר בבית חולים בדרום אמריקה ומגלה שאהובתו נהרגה בתאונת אוטובוס. הוא מאשים את עצמו במותה ומתגעגע אליה עד כלות, עד שמתגלה לו דבר מה שמשנה את חייו.
|
 |
משהו רענן
|
פ. ג'. וודהאוס |
 |
|
אש מרסון וג'ואן ולנטיין, שני אנשים צעירים המתגוררים בשכנות בלונדון, משתדלים, לחוד וביחד, להחזיר חרפושית יקרת ערך לרשותו של מיליונר אמריקני, אספן אובססיבי עם בטן רגיזה. אבל היא נמצאת במוזיאון האחוזה של לורד אמסוורת', אציל אנגלי עם קיבה בריאה, הרבה כסף וראש מלא צמר גפן.
לשם כך הם מתחזים למשרתים באחוזה, מה שמאלץ אותם להתמודד עם רב-משרתים ידוע חולי, מזכיר אישי חשדן ויעיל...
|
|
|
|
|
ענייני עבודה | פיליפ רות
כיצד נוצרת הספרות בתודעתו של הסופר, וכיצד התרחשויות העולם שבחוץ נוגעות בתודעתו של הסופר?
במפגשים אינטלקטואליים אינטימיים שמקיים פיליפ רות עם סופרים מרחבי העולם הם מבררים את חשיבות המקום, הפוליטיקה וההיסטוריה ביצירותיהם ובוחנים כיצד החיים כשלעצמם מחלחלים לאמנות האינדיבידואלית של כל סופר וסופר, ומה הם יחסי הגומלין הסבוכים בין היוצר הרָגיש ובין המקום והזמן הקוראים עליו תיגר.
יומנו של פטר גינז | חוה פרסבורגר - עורכת
צירוף מקרים טראגי הוא שאחראי לגילויו של היומן, כשישים שנה לאחר שנכתב. בשנת 2003, לקראת שיגורה של מעבורת החלל "קולומביה", ביקש האסטרונאוט הישראלי הראשון, אילן רמון, בן לניצולי אושוויץ, לקחת עמו במסעו סמל כלשהו לשואה.
על פי הצעת מוזיאון "יד ושם", נבחר ללוות אותו הרישום "נוף ירח", שיצר ב-1942 פטר גינז, נער יהודי יליד פראג שנספה באותו מחנה השמדה.
בסופו של דבר, הרישום שנשא איתו רמון אל מותו - באותו תאריך שהיה אמור להיות יום הולדתו השבעים וחמישה של פטר - הוא שהוציא מחושך לאור את דפי היומן שכתב הצעיר הצ'כי, שבהם תיעד את חיי היומיום בעיר הולדתו הכבושה בשנים 1941-1942.
מיכאל שלי | עמוס עוז
אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו. אני כותבת מפני שבהיותי ילדה היה בי הרבה כוח לאהוב ועכשיו כוחי לאהוב הולך למות. אינני רוצה למות.
אני אישה נשואה בת שלושים שנה. בעלי הוא הדוקטור מיכאל גונן, גיאולוֹג, איש נוח. אני אהבתי אותו. נפגשנו בבניין טרה-סאנטה לפני עשר שנים. הייתי סטודנטית מחוץ למניין באוניברסיטה העברית, בימים שבהם עדיין נערכו הרצאות בבניין טרה-סאנטה.
כך נפגשנו:
ביום-חורף בתשע בבוקר מעדתי במדרגות. צעיר זר אחז במרפקי. ידו היתה חזקה ומתאפקת. ראיתי אצבעות קצרות, שטוחות-ציפורן, אצבעות חיוורות אשר על פרקיהן צמחה פלומת שׂיער שחור.
אימפרוביזציה - עיצוב חדש בישראל | מל ביירס
אימפרוביזציה: עיצוב חדש בישראל בעריכת מל ביירס מציע סקירה מקיפה, ראשונה מסוגה, של עיצוב ישראלי בתחום מוצרי הצריכה והמוצרים לבית. כיוון שהעיצוב הישראלי החדש אינו מיוצר ברובו ייצור המוני, נחשפים אליו רק מעטים. זה חבל, כי העיצוב הישראלי החדש הוא מבריק, מקורי, ובעל יכולת אינסופית כמעט לאימפרוביזציות המשלבות את השימושי והמשעשע.
מעצבים ישראלים זוכים בהכרה בינלאומית ובפרסים בתחרויות חשובות. בעולם מגלים יותר ויותר את העיצוב הישראלי. הגיע הזמן שגם בישראל יגלו אותו.
פרופסור מל ביירס, מומחה בינלאומי להיסטוריה של העיצוב ומחבר של ספרים רבים על עיצוב, מחלק את זמנו בשנים האחרונות בין תל אביב, ניו יורק ופריז ומרבה להרצות על תולדות העיצוב באקדמיות לעיצוב בארץ ובחו"ל.
אשה בורחת מבשורה | דויד גרוסמן
"ויום אחד, לפני שנה בערך, היא ביקשה מהמזכירה בקליניקה שבה עבדה, שתבטל את התור של הפציינט הבא, היה לה יום קשה, כמעט כל הלילה לא עצמה עין – אז כבר התחילו העניינים בבית, היא ממלמלת ואברם מקשיב לה, נדרך מעט, משהו בקולה – והיא חשבה לקפוץ לקנות משהו בעמק רפאים, צעיף או משקפי-שמש להצהיל את רוחה. היא הלכה ברחוב יפו, בדרכה לחניון שבו היא מחנה יום-יום את המכונית, והרחוב היה שלא כהרגלו,
דומייה משונה שררה בו, והשקט גרם לה אי-שקט, וכבר רצתה להסתובב ולחזור לקליניקה, אבל המשיכה ללכת, והבחינה שהאנשים ברחוב פוסעים במהירות וכמעט אינם מביטים זה בעיני זה, וכעבור רגע גם היא-עצמה הלכה כך, הצטדדה בפנים מושפלות והשתמטה מעיני אלה שבאים מולה, ואף-על-פי-כן הבזיקה לעברם בחשאי מבטים מהירים, סורקים וממיינים..."
טניה | אהרן שבתאי
ספר השירים ה-19 במספר של המשורר אהרן שבתאי רואה אור במלאת שנה למותה של אשתו, טניה ריינהרט. השער הפותח והעיקרי של הספר מוקדש לדמותה ולהתמודדות עם הסתלקותה.
חייו המשותפים של שבתאי עם טניה ריינהרט פתחו פרק חדש בשירתו. הוא הפך להיות משורר פוליטי שמאלי מובהק ואימץ את השקפת עולמה ופעילותה הפוליטית, ומצד שני שירת האהבה שלו, שהיא המרכזית בשירתו בכל התקופות, קיבלה מימד חדש.
המוות, מותה של טניה, מופיע בפעם הראשונה בשירתו, ובפעם הראשונה הוא מסגל את הפואטיקה שלו להתמודדות עם אבל חריף.
|