Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באוקטובר 2005       חזור

צוואה
מאת: חיים גרינבוים

ההוצאה:

יפה נוף

סודו הגדול של גוזפה לורנצ'יני נתגלה. מישהו עלה על הפשע הנורא שביצע הבנקאי האיטלקי הקשיש לפני שישים שנה, והוא מאיים עתה על האימפריה הכלכלית המשגשגת שלו. משפחה ירושלמית מחזיקה בלי ידיעתה את כל ההוכחות לפשע, ואנשיו של הבנקאי מבקשים להשיג אותן בכל מחיר.

למחנה הקיץ של ילדים חולי סרטן באמסטרדם מצטרף עיתונאי ישראלי בשם איציק פלד, אך עד מהרה מתברר כי משימתו אינה עיתונאית כלל וכלל, איציק פלד הוא בכיר בשב"כ שהגיע להשגיח על נתי קאהן - אחד המדריכים שהוא בן למשפחה חרדית המחזיקה במסמכים המרשיעים, והסיפור המדהים שהוא חושף בפניו, זורק את שניהם למרדף חוצה יבשות, מהאיסט-סייד בניו יורק דרך פריז ולוקסמבורג, ועד לסמטאות הצרות של איזור התעשייה של בני ברק. שניהם בורחים מג'וזפה לורנצ'יני, כל אחד מסיבה אחרת.

צוואה
שתפו אותי

"צוואה" הוא ספר מתח רב-תהפוכות ומפתיע כל פעם מחדש. גרינבוים מתעתע בקורא עד העמוד האחרון, עד הפתרון הבלתי צפוי. העלילה המסחררת מאפשרת הצצה נדירה לתוככי החברה החרדית, מבט אוטנטי ומרתק שרק מי שמגיע "מבפנים" יכול לספק.

"צוואה" כבש את השוק החרדי מיד עם צאתו, והפך לשיחת היום. הוא נחשב לפורץ דרך בעולם ההוצאה לאור החרדי ומחברו זכה לכינוי "רם אורן החרדי". הוא הוגדר בעיתונות החרדית, כספר בסטנדרטים אחרים המציב רף גבוה וחדשני מבחינה ספרותית ועיצובית: עטיפה חסרת תקדים בציבור החרדי, מדהימה, מושקעת, מעניינת ויוקרתית, וכריכה רכה כפי שמוקבל בספרי קריאה בכל העולם.

על הספר נכתב: "ספר ביכורים של סופר חרדי, צעיר ומוכשר שבוודאי עוד נשמע ממנו רבות". "עלילה מרתקת ועוצרת נשימה שלא תאפשר לכם להניח את הספר מידכם עד העמוד האחרון". "נקרא בנשימה עצורה... ספר ששווה לקרוא אותו, להתענג על רמתו הספרותית ועל כתיבתו האיכותית".

טיוטה ראשונית של הספר פורסמה כסיפור בהמשכים במשך שנה וחצי מעל דפי עיתון "בקהילה", עמדה במבחן של אלפי קוראים והגדילה את תפוצת העיתון בעשרות אחוזים. בין הקוראים היו בחורי ישיבה שצרפו שקל לשקל לצורך קניית העיתון, וגם לא מעט רבנים. (אדם ידוע, דמות תורנית מוכרת שפגש בו במקרה ברחוב גאולה שבמאה שערים, גילה לו שהוא עוקב אחר הסיפור בהנאה רבה).

הספר הוא פרי תחקיר מקיף על עולם המודיעין הישראלי, על איטליה, על אמסטרדם, על תקופת השואה ועוד. שעות של ישיבה בספריות, קריאת עשרות ספרים, "פשפוש" בארכיונים, וביקור בכל מיני זירות שבהן מתרחשים האירועים: ביקור במחלקה סגורה בבית חולים לחולי נפש תוך סיכון שלא יתנו לו לצאת, שוטטות בלילה באזור התעשייה של בני-ברק כדי לחוש את האווירה, עיון במדריך טלפון של תל-אביב משנת 1948 ולימוד מבוך הפרוזדורים שמאחורי אולם היוצאים בטרמינל הישן בנתב"ג.

את המידע מהאינטרנט שהיה זקוק לו שאב מספריות ציבוריות, היות והאינטרנט נאסר לשימוש ע"י רבנים (אלא לצורכי עבודה בלבד). הוא לא ביקר אמנם במקומות בחו"ל שבהם עוסק הספר אולם למד עליהם מתמונות, סרטים ושיחות עם אנשים. את האזור ברומא, שבו מתנהל חלק מעלילת הספר, לדוגמא, הוא מכיר על רחובותיו וסמטאותיו. הוא השיג תמונות של המקום, שקד על מפות, קרא חומר על האזור ושוחח עם אנשים מאיטליה שהעבירו לו את התחושה של המקום.

הספר מתורגם בימים אלה לאנגלית ע"י הוצאת ארטסקול האמריקאית - הנחשבת להוצאה מובילה בתחום הספרות היהודית בארה"ב. כמו כן נרכשו זכויות התרגום ליידיש והוא יצא בארה"ב, הן כספר והן כסיפור בהמשכים בעיתון המוביל של חסידי סאטמר - "דער איד".

חיים גרינבוים נשוי ואב ל-5 ילדים, מחלק את עתותיו בין לימוד בישיבה לעבודתו כעיתונאי. הוא נחשב לפובליציסט מוערך בעיתונות החרדית. פעמיים שימש כעורך העיתון "בקהילה" והיה שותף להפיכתו למה שהוא היום - שבועון המתחרה עם עיתון "משפחה" על המקום הראשון במגזר החרדי.

גרינבוים הוא מהחרדים שפרצו לתודעה התקשורתית-חילונית. העיתון "בקהילה" בו הוא כותב נחשב לעיתון בעל פתיחות יותר מעיתונים חרדיים אחרים וגם הטור הפובליציסטי שלו הוא יבוא אישי מהעיתונות החילונית.

הוא התמסר טוטאלית לעלילה, וחי עם הדמויות 24 שעות ביממה, כך שכתיבת הספר השתלטה על הבית. כל פרק נשלח לקבוצת ביקורת לצורך קבלת פידבקים, הערות וחיזוקים. המטבח הפך לאיטלקי: בישול מתכונים אופייניים מתוך ספרי בישול. לא פעם, וזה יכול היה לקרות גם באמצע סעודת שבת, הוא זרק פתאום לחלל האוויר איזו הערה מנותקת מכל הקשר, והילדים כבר ידעו שהתחדש אצלו איזה מהלך בעלילה או שצץ במוחו איזה רעיון לספר.

יש ספרים שנכתבים בבתי קפה, הספר הזה נכתב "בעזרת נשים" שבבית הכנסת. בגלל שמדובר בספר ראשון ועדיין לא הייתה לגיטימציה או הצדקה להתמסר אליו, הוא נכתב בשעות גנובות, בפינות נסתרות בישיבה אך בעיקר "בעזרת נשים" הריקה רוב שעות היום.

כיום גרינבוים כותב בסטודיו שבנה במקום מאד מיוחד בסמוך לישיבה בה הוא לומד כך שהוא יכול ללמוד ולכתוב לסירוגין.

גרינבוים שוקד כבר על ספר חדש העוסק בטרור ביולוגי, עולם היין והייננות , חתונת נכדו של אדמו"ר חסידי ופשע שהתבצע בשנות הארבעים כלפי שבטי אינדיאנים של צפון מכסיקו ע"י ממשלת ארה"ב. לצורך כתיבת הספר הוא לומד נגינה על סכסופון ומוסיקת ג'אז והאוכל בבית הוא כרגע טקסאני - מכסיקני.

באדיבות הוצאת יפה נוף אנו מביאים לפניכם
פרק מתוך הספר

פרק ראשון

הכיכר, פְּיָאצָה בּוֹקָה דֶלָה וֶרִיטָה, היתה ריקה ומאיימת. מזרקת האבן המפוסלת במרכזה נדמתה בחשכת הליל כדרקון רב זרועות. ויטוֹרְיו לורֶנצ'יני ניצב לידה, שמנמן ונמוך, לבוש חליפה מחויטת ומעיל צמר משובח, בידו מטריה שנרכשה באחת מחנויות היוקרה של רומא. זיעה קרה הציפה את גופו. ליבו הלם במהירות. עיניו התרוצצו לכל עבר.

הוא לא ידע למי הוא מחכה - וזה הגביר את הפחד שבליבו שבעתיים.

הפגישה נקבעה לשעת חצות בדיוק, אבל הזמן חלף ואיש לא הופיע. לורֶנצ'יני הציץ בשעונו בעצבנות גוברת והעביר את משקלו מרגל לרגל. עוויתות לא רצוניות תקפו את פניו. מאיזה כיוון הוא אמור להגיע? מתוך חניון המכוניות שמול הכיכר? ואולי יעלה בסמטה מכיוון הנהר? ואולי יגיח דווקא מכיוון הכנסיה העתיקה, מעבר לרחוב?

ולמה הוא מאחר, הרוסי? בצהריים, בשיחת הטלפון המקדימה שבה הסביר לו את המשימה ואת חשיבותה - הוא נשמע נחרץ והחלטי. בהחלט לא טיפוס שמאחר לפגישות. בוודאי לא לפגישות כאלו.

ברק מסמא קרע את השמיים האפלים. אורות הרחוב כבו לפתע וחושך השתרר. לורֶנצ'יני נלפת באימה. משרדו החמים והבטוח בבניין המשרדים של "בַּנְקָה דִי'קוֹנְטִי לורֶנצ'יני", בגטו היהודי העתיק של רומא, היה מרוחק מהלך כמה רחובות בלבד. אבל פה, בפְּיָאצָה האפלה והשוממה, חש מפוחד, מבוהל וחסר הגנה. כל רשרוש הקפיץ אותו בבעתה. ענפי העצים שנעו בתזזית נדמו בעיניו למפלצות שחורות ורעות החושפות לעברו ציפורניים. הרוחות העזות ששרקו בין חלונות מגדל הפעמונים הגבוה של הכנסיה כאילו בישרו רע.

חצות וחמש דקות.
איפה הוא? איפה הוא? ואיך הוא אמור, בעצם, להיראות, הרוסי המסתורי? ולמה בחר כמקום מפגש כיכר פרוצה לכל עבר ולא סמטה שקטה ומוסתרת מעין רואים? רק זה חסר לו, שמישהו יעבור ויראה אותו, את ויטוֹריו לורֶנצ'יני, הבנקאי העשיר, ממתין באמצע לילה סחוף רוחות למישהו. למי? הוא עצמו אינו יודע. שוב ושוב בדק את כיס חליפתו. המעטפה היתה שם. מעטפה ובתוכה המחאה על סך מאה אלף דולר, לפקודת חשבון סודי וממוספר בבנק קטן באיי קַיימֶן...

הטפטוף הטורדני לא פסק כל הערב ולפרקים הפך לגשם סוחף. הערפל הפך סמיך יותר ויותר וכאילו סגר עליו מכל עבר. פְּיָאצָה בּוֹקָה דֶלָה וֶרִיטָה היא מן הכיכרות הפחות מפורסמות של רומא, סמוך לאחד מעיקוליו של נהר הטיבר. בדרך כלל סובבים במקום תיירים רעשנים ואיטלקים מקומיים היוצאים לשאוף אוויר לעת ערב, אך עתה לא נראתה בכל הסביבה נפש חיה. איש לא הוציא את קצה אפו מהבית בליל חורף מקפיא שכזה. כך, לפחות, חשב ויטוֹריו לורֶנצ'יני.

האמת היתה שונה. ארבעה זוגות עיניים צפו עליו מפינות שונות ומוסתרות של הכיכר. ארבעה אנשים הביטו בו ללא ידיעתו, בוחנים את תנועותיו, ממתינים לכל התפתחות.

הוא הציץ שוב בשעונו. 12:10. הוא ממתין עוד חמש דקות ואחר כך חוזר למשרד. בהיסח הדעת החל צועד הלוך ושוב, משפשף את כפות ידיו זו בזו כדי להתחמם. עיניו המשוטטות נתקלו בשלט שהכריז על שם הכיכר: "פיאצה בּוֹקָה דֶלָה וֶרִיטָה" - כיכר פי האמת.

לראשונה ביקר פה עם רעייתו, לפני עשרים וחמש שנה. הם היו אז זוג צעיר ומאושר; הוא סטודנט דל אמצעים מריאד, בירת סעודיה, שהגיע ללמוד כלכלה באוניברסיטת מילאנו - היא בתו היחידה והמפונקת של ג'וּזֶפֶּה לורֶנצ'יני, הבנקאי העשיר מרומא.

החלטתם להינשא היתה למורת רוחו הגלויה של אביה. כנוצרי טוב הוא לא יכול לשאת את המחשבה שבתו תתחתן עם מוסלמי. "למה שלא נמצא לך חתן טוב מאחת המשפחות המכובדות באיטליה?" רטן ג'וּזֶפֶּה כלפי בתו, "למה דווקא איזה פלאח מהמדבר? וחוץ מזה הוא נורא נמוך." לבסוף נכנע לדמעותיה, כמו תמיד, וההכנות לחתונה החלו.

אט אט החל הזקן לחבב את חתנו המיועד. הוא דאג לו למשרה בבנק שבבעלותו, וגם הלקוחות למדו להעריך את הצעיר החייכן והסימפטי, במיוחד לאחר שההשקעות עליהן המליץ נשאו רווחים נאים ומהירים. שבועיים לפני החתונה ביקש ג'וּזֶפֶּה לורֶנצ'יני מחתנו כי יסור למשרדו לשיחה קצרה.

"למרות שבתחילה התנגדתי לנישואיכם," פתח ואמר בכנות, "אני מודה שטעיתי. לא יכולתי לאחל לעצמי חתן טוב יותר לבתי היקרה."

הוא לגם באיטיות מספל האספרסו שלפניו וצמצם את עיניו בהביטו באיש הצעיר היושב מולו. "עקבתי אחריך במהלך החודשים שאתה עובד פה," המשיך, "ואני משוכנע כי נכון לך עתיד מזהיר בתחום הבנקאות." ג'וּזֶפֶּה לורֶנצ'יני קם מכורסת העור והניף את שתי ידיו לצדדים. "יום אחד, איש צעיר, כל זה יהיה שלך, אבל גם לי יש בקשה קטנה ממך."

החתן המיועד ישב נטוע בכיסאו ותלה עיניים שואלות בחותנו הנרגש.

"דורה היא בתי היחידה. אחרי מותי איש לא ישא את שם משפחתי. אהיה מאושר אם אתה תמשיך את השושלת ותישא בגאווה את השם לורֶנצ'יני," אמר הזקן בעיניים מלוחלחות.

לבקשתה של אשתו לעתיד אימץ לעצמו גם שם פרטי איטלקי, וכך הפך מוחמד אל סעיד לויטוֹריו לורֶנצ'יני.

החתונה המפוארת נערכה באולם הנשפים של מלון "גראנד" בהשתתפות כל הצמרת הכלכלית והפוליטית של רומא. הלשונות הרעות לגלגו כי ג'וּזֶפֶּה הזקן קנה לעצמו יורש בכסף מלא, אך לא מעטים מהדוברים היו מוכנים להתחלף עם החתן.

זו היתה התקופה בה למד מוחמד ויטוֹריו לאהוב את רומא. הוא החליט להשלים פערי תרבות, ולערוך היכרות מעמיקה עם עיר הולדתה של כלתו. הוא יידע על רומא לא פחות ממי שנולד וגדל בה, החליט. הוא החל לסייר ברחובות העיר, התהלך בין הריסות הקולוסאום, ישב לשתות בבתי הקפה הקטנים למרגלות המדרגות הספרדיות וביקר במוזיאונים המפורסמים של קריית הוותיקן. שעות ארוכות סבב בכיכרות המפורסמות של רומא, פיאצה ונציה, פיאצה נאבונה ופיאצה די ספאניה, מנסה להידמות לאיטלקים הצעירים ולחקות את התנהגותם. לא פעם נצמד לקבוצת תיירים והאזין להסבריו של המדריך. כשהגיע לפיאצה בּוֹקה דֶלה וריטָה סיפר המדריך כי בעבר, בתקופת האימפריה הרומית, היתה זו כיכר השוק אליה היו הדייגים מגיעים עם מרכולתם ומציעים אותה לעקרות הבית הרומיות.

האגדה העממית טוענת, סיפר המדריך, כי כאשר אחד המוכרים נחשד בשקר או ברמאות, היו ניגשים לכנסיה הסמוכה, אל ה"בוקה דלה וריטה" - פי האמת. היה זה לוח אבן עגול ושטוח ששימש בדרך כלל לכיסוי בורות ביוב, גובהו כקומת אדם. על לוח האבן היה מפוסל פרצופו של אל הנהרות שבו האמינו הרומאים: עיניים, אף ופה. החשוד בשקר נדרש להכניס את ידו אל תוך חלל הפה. אם היה דובר אמת, היתה ידו יוצאת בשלום, אבל אם אכן שיקר, היתה האבן נושכת את ידו.

"הו, באמת? הרי זה ממש נס. א-מִירְקְל," התרגשה תיירת אמריקאית קשישה.

"בוודאי," השיב המדריך בניצוץ זדוני בעיניו, "ולא סתם נס. מאחורי האבן ניצב אחד הכמרים, ובאמצעות אבן גדולה היכה את ידיהם של אלו שהיו ידועים כשקרנים."

כל התיירים - חוץ מהקשישה האמריקאית - פרצו בצחוק גדול.

דווקא ויטוֹריו לורֶנצ'יני הצעיר התנדב להגן על ההיסטוריה של ארצו החדשה. "מה זה משנה אם היתה זו האבן או הכומר," אמר. "העיקר שהאיכרים התמימים האמינו ופחדו לרמות. הם ידעו כי סופו של כל שקר להתגלות," קבע בנימה פילוסופית.

רעם עצום שהרעיד את הכיכר תלש את ויטוֹריו באחת מן הזכרונות המתוקים והחזירו אל קרקע המציאות. צמרמורת אחזה בו. כמה תמים הייתי, חשב במרירות. סופו של כל שקר להתגלות. אני עצמי אמרתי זאת, והנה, עכשיו זה מתרחש לנגד עיני. השקרים הישנים מתגלים, הסודות האפלים נחשפים, הפשעים העתיקים מאיימים לצוף על פני המים ולהתגלות לעין כול.

איום של ממש ריחף מעל האימפריה הכלכלית שלו. הבנק הקטן והצנוע של חותנו הפך תחת שרביטו לאחד המוסדות הפיננסיים המכובדים באיטליה. סניפים חדשים נפתחו במילאנו ובנאפולי, אך עיקר גאוותו היתה על שלוחת הבנק בריאד. הסניף שתורם רבות למאזן החיובי של הבנק, אך לא פחות חשוב, משרת היטב את העניין הערבי. בלי בנק קוֹנְטִי לורֶנצ'יני בסעודיה, המאבק לא היה נראה כפי שהוא נראה. אבל עכשיו, עכשיו הכול עלול לרדת לטמיון. ובגלל מי, בגלל שני יהודים ארורים: האחד - זקן מטורף שהיה מאושפז בבית חולים לחולי נפש עד יומו האחרון, והשני, הו השני... לורֶנצ'יני נשא מבט רווי משטמה אל הבניין שליד הכיכר, אל מלון "פְּלַאצוֹ אֶל וְלַאבְּרוֹ". שם, בקומה הרביעית, התאכסן היהודי השני, הצעיר, זה שהופיע באותו בוקר בבנק וחולל את רעידת האדמה.

אגרופיו של לורֶנצ'יני נקמצו בחוזקה ורעדו בחמה. לא! הוא לא ייתן לזה לקרות! הוא לא יעמוד מהצד ויניח לבנק שלו לקרוס. הוא נוטל עכשיו את תפקידו של הכומר הניצב מאחורי לוח האבן העגול. הוא יחליט מי דובר שקר ומי לא. הוא יחליט איזו אמת תתגלה ואיזו תישאר חסויה לנצח. ויטוֹריו לורֶנצ'יני, הוא ולא אחר, יחליט ידו של מי תצא מה"בוקה דלה וריטה" שלמה, ועל ידו של מי תונחת מכת מחץ. באכזריות, בכל הכוח, במלוא העוצמה...

שוב הציץ בשעון שעל פרק ידו. 12:14. למה הוא לא מגיע?! בחצות ורבע התייאש ויטוֹריו לורֶנצ'יני. הוא העיף מבט אחרון סביב, אך איש לא נראה בכיכר. "נבל," לחש לעצמו בזעם.

הוא החל פוסע בוִיָה (רחוב) פֶּטְרוֹסֶלִי, חזרה לכיוון המשרד, מטיח את מטרייתו בזעם באבני המדרכה. מה הוא חושב לעצמו, הרוסי הזה, שהוא יכול כך לזלזל בי? קובע פגישה, מבטל אותה, מודיע ברגע האחרון שהיא בכל זאת תתקיים - ולבסוף לא מגיע. ואלכס, זה שהמליץ עליו, גם הוא יחטוף ממני על הראש. הוא הרי הבטיח שהרוסי הוא האיש המתאים לטפל בבעיות כאלו. מילא. לא חסרים בחורים טובים בסיציליה שישיגו את המסמכים הארורים, ובמחיר זול בהרבה. אה, אילו רק הייתי פוגש אותו, הייתי נותן לו מנה כזו, שהוא לא היה מעז...

רק בשניה האחרונה חש הבנקאי הזועם שמישהו מתגנב בצעדים חרישיים בעקבותיו. הוא לא הספיק להפנות את ראשו לאחור כשיד כבדה הונחה על כתפו. נשימתו נעתקה. הוא קפא על מקומו כשהדם אוזל מפניו בבת אחת.

באיטיות, בזהירות, אחוז חרדת מוות, החל לסובב את ראשו. הדבר הראשון שקלטו עיניו היתה כפפת העור השחורה שבה נתונה היד. חולשה משונה פשטה בגופו. רגליו כמעט כשלו. האיש היה גבוה ממנו. את גופו עטף מעיל ניילון ולראשו חבש מגבעת רחבת שוליים. פניו היו מוסתרות לחלוטין: על עיניו הצלו משקפי שמש וצעיף רחב כיסה את פיו ואת אפו. ברור היה שהוא מחייך שם, מתחת לצעיף. ניכר היה שהוא משועשע לנוכח הבהלה שאחזה באיש הקטן והעגלגל שמולו.

"בּוּאוֹנָה נוֹטֶה (לילה טוב) סִינְיוֹרֶה (אדון) לורֶנצ'יני. וּוִי הֶב א מִיטִינְג, נוֹאוּ (יש לנו פגישה, לא)?" הוא דיבר אנגלית במבטא רוסי כבד, ונראה כי נהנה להפגין גם את ידיעותיו הקלושות באיטלקית.

כל תוכניותיו של לורֶנצ'יני לצעוק עליו, להטיח בו האשמות, לנזוף בו על האיחור, נמוגו כלא היו. כל מה שהצליח לפלוט מפיו היה "כן" חלוש ומפוחד.

"או אולי התחרטת ואתה כבר לא צריך אותי..." המשיך בעל הכפפה השחורה להתעלל בו בחיוך סרקסטי.

"לא לא לא, זה בסדר." לורֶנצ'יני הרגיש מובס לחלוטין. "אוקיי, בוא אחרי." הרוסי הצביע על המבוא לכנסייה, מעבר לרחוב. ויטוֹריו לורֶנצ'יני פסע בעקבותיו בדממה. הם חצו את הכביש באלכסון והגיעו אל אכסדרת העמודים המוארכת מול שער הברזל הנעול. הגשם פסק. מן התקרה הקמורה השתלשל פנס רחוב שהפיץ אור קלוש. משבי רוח פתאומיים הרעידו את פני המים בשלוליות הקטנות שברצפת האבן.

"את הכסף." אמר הרוסי קצרות.
"פְּרֶגוֹ, פְּרֶגוֹ (בבקשה)," הושיט לו לורֶנצ'יני את המעטפה ששלה מכיסו. "רוצה לבדוק?"
"פה? השתגעת?"
הרוסי משך את צווארון המעיל גבוה יותר וטמן את המעטפה בכיסו. הוא לא יטרח לבדוק מה כתוב בהמחאה. הוא יודע שהסכום תואם את הסיכום המוקדם. יש פה 100,000 דולר, וכשיביא לאיטלקי את המסמכים יקבל עוד ארבע מאות אלף. לא רע.

עכשיו הוציא לורֶנצ'יני מכיס חליפתו שלושה דפים מקופלים ומסר אותם לרוסי. הלה רפרף במהירות על פני הכתוב והבנקאי הציץ סביב במצוקה, מוודא שאיש אינו מתקרב.

לפתע הרים הרוסי את ראשו. "הוא מתגורר במלון "פלאצו אל ולאברו"? זה ממש פה, על הכיכר." הוא סימן בראשו על הבניין הסמוך. עכשיו, לאחר שסיים את תרגיל המנהיגות על הבנקאי המפוחד, היה הרוסי יעיל וענייני.

לורֶנצ'יני רק הנהן בצייתנות. הוא ידע היטב שהיהודי הצעיר מתאכסן במלון הזה, וקיווה כי הדבר יקצר את תהליך מציאת המסמכים.

"יהיה בסדר," טפח הרוסי על כתפו של הבנקאי בעוצמה מפוקקת עצמות. "אל תדאג. נהיה בקשר."

"גְרַצְיֶה (תודה)," אמר לורֶנצ'יני לרוסי, "גְרַצְיֶה מִילֶה (תודה רבה), ותמסור דרישת שלום לאלכס."
"לאלכס?!"

לורֶנצ'יני לא שם לב שהרוסי גיחך מתחת למעטה. "אין בעיה. אני אמסור לו. אֲרִיוֶדֶרְצִ'י (להתראות)."

© כל הזכויות שמורות ליפה נוף הוצאה לאור

צוואה - חיים גרינבוים


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים