Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בנובמבר 2005       חזור

מעבר לימים
מאת: אילנה אדם

ההוצאה:

מעריב

באמצע שנות החמישים, במושבה ותיקה במרכז הארץ, נרקמת אהבתם של מירי - צברית שנולדה עם קום המדינה - ועמיר - בן למשפחת עולים ששרדו את השואה -ונקטעת בחטף לאחר שמשפחתו של עמיר אורזת את חפציה וממשיכה לנדוד - הפעם לארצות הברית.

לאורך שנים מתמודדת מירי עם הפרדה מעמיר, אך הצלקת אינה מגלידה. גם נישואיה לאבנר, צעיר מבריק וכריזמטי, אינם מצליחים לטשטש את הזיכרון. חייהם המשותפים רוויי תשוקה, אבל אפופי מסתורין: הוא מסתיר מפניה ומפני הסובבים את מהלכיו המפותלים שנועדו לפצות על עברו, והיא מסתירה מפניו ומפני חברתה הטובה שולי את כמיהותיה, ומתחפרת עוד ועוד בסוד נעוריה הלא פתור.

מעבר לימים
שתפו אותי

מעבר לימים משתרע על פני שלושה עשורים ומתרחש סימולטנית בשלוש מדינות - ישראל, ארצות הברית ובלגיה. להלכה, זהו סיפור על אהבת נעורים שעולה ממנו מנגינה ישנה, אך למעשה הוא מטפל בסוגים שונים של מערכות יחסים - בין בני זוג ואוהבים, בין עמיתים ושותפים למזימות, בין שלושה דורות שונים כל כך, ובין כל דור לבין עצמו. הוא בוחן במבט מפוקח את נפש האדם על מורכבותה, על היצריות שבה ועל הקטבים שדרים בה בכפיפה אחת, אינו חושש לגעת בכאב, בעצב ובקונפליקטים לא פתורים, ומעל לכול משבח חברוּת באשר היא.

מעבר לימים הוא ספרה השני של אילנה אדם.
ספרה הראשון, כמו נחל, יצא לאור לפני עשור.

עריכה: גל נ' קוסטוריצה

באדיבות הוצאת מעריב אנו מביאים
לכם טעימה מתוך הספר

2

במשך שבועיים נכנסה ויצאה מירי מהשירותים בתכיפות, מחכה לאות דַמִּי.

"קרה משהו?" שאלה אמה, עוקבת בעיניים קפדניות אחרי תנועותיה של בתה.
"למה את שואלת?"
"כי את כל הזמן נכנסת ויוצאת מהשירותים."
"אני חושבת שאני בהיריון."
הסקרנות שבעיני אמה הפכה לאי-אמון, לפליאה ואחר לחרדה.
"אני לא יודעת מה לעשות." השיבה מירי לשאלה שלא נשאלה.
המילים שיחררו את מבטה הקופא של אמה. "הפלה." אמרה נחרצות.

עתה עטו פניה של מירי אימה, אך אמה, נחרצת ומעשית אמרה, "...ומיד, לפני שזה יהיה סיפור..."

למחרת אחר הצהריים הלכו השתיים לביתו של רופא הנשים המקומי שמרפאתו שימשה את נשות הסביבה. חדר הקבלה, שבמרבית הימים היה עמוס בנשים בנות גילים שונים הממתינות לתורן, היה עתה נטוש ושומם.

דלת משרדו של הרופא נפתחה, ולאחר חילופי הדברים הקצרים והמנומסים נכנסה מירי לחדרו, בעוד אמה ממתינה לה.

הרופא הורה למירי להתפשט וללבוש חלוק לבן שאחוריו אינם רכוסים, לעלות על הכיסא המיוחד ולפשק את רגליה. מהוססת, מבוהלת מעט, אומדת את התנועות הנדרשות לעלייה על הכיסא המוגבה, עשתה מירי כאשר צוותה, אך עוד בטרם הספיקה לחוות את הבושה והמבוכה, הוצמדה אל פיה רטייה ספוגת חומר שריחו זר ודוחה, והיא צללה לתרדמה עמוקה. לאחר כעשר דקות ניעורה, כבדה והלומת סם, כשקולה של אישה זרה מבקש ממנה להתרומם ולעבור לאט ובזהירות למיטה אחרת. עפעפיה כבדים, ולאוּת גדולה משוקעת עדיין באיבריה הרפויים, שאלה בקול הלום שינה, "נגמר?"
"כן, חביבתי," ענתה האחות המסייעת לרופא, "בואי, תנוחי במיטה השנייה."
מירי גררה את רגליה, נתמכת ברופא ובאחות, משוכנעת שתוכל לישון עתה יובלות. אך מרגע שנשכבה על המיטה בחדר הסמוך שבו המתינה לה אמה, פגה באחת תחושת השינה, וערנות חדה תפסה את מקומה. היא נחה מעט, וכעבור זמן קצר, תוך שהיא דוחה את ניסיונות העזרה של אמה, התרוממה, התלבשה בכוחות עצמה, ושתיהן יצאו לכיוון הבית, שותקות שתיקה מרה - אמה באכזבה על התכונות הפרועות שהתגלו בבתה, ומירי בכאב שאין לו קץ על הקריעה שנקרעה מגופה.

מאותו יום לא הוזכר עוד הנושא והיה כלא היה, וכמותו גם שמו של עמיר, וכך חלפו להן שנים.

3

ביום קיץ לוהט, לאחר מסדר סיום הטירונות שבו היתה חולצתה המגוהצת של מירי ספוגת זיעה מהחום והתרגול המסכם, היא נקראה אל חדרי המפקדה, ושם מסרה לה מפקדת הטירונות כי בקשתה להתקבל לקורס פענוח תצ"א (תצלומי אוויר) התקבלה, ושהיא ועוד חיילת מאותו מחזור יוצאות לקורס מיד.

עמוסות קיטבגים כבדים, התיקים האישיים בידיהן, ספק הולכות ספק נגררות, הגיעו השתיים בשעות אחר הצהריים של היום ההוא, החם והמתיש, לבסיס חיל האוויר בדרום הארץ. העצים המצלים לא הפיגו את תחושת החום והדביקות שליוותה אותן במסען לבסיסן החדש, וכל שרצו היה למסור את הניירת, להיקלט ולהתקלח.

בדרכן ללשכה צדה עינה של מירי קצין צעיר, כהה, צנום אך שרירי, צמוד לחיילת הנשענת אל הקיר, מצחו נוגע במצחה, והוא מרים את סנטרה מתכוון לנשקה. משהורמו פניה, ראתה אותן החיילת, ומבטה פגש במבטן. היא החליקה על הקיר מטה כלפי הרצפה, חמקה ממנו ואמרה, "בחייאת, אבנר, די, אלה בטח החדשות."

אבנר הפנה את ראשו באטיות לעברן, מבטו החצוף מודד ומעריך את סגולותיהן הפיזיות, ואחר, בלי לומר מילה, נעץ בהן מבט מרפרף, קלט באחת את שנדרש לו, כלא את התרשמותו, סב באדישות על עקביו, והחל פוסע לכיוון הצריפים שעליהם התנוסס השלט: "חדרי לימוד".

החיילת, אדישה למבטו המשתהה, התקרבה אליהן בצעד זריז. מתכוונת להקל הושיטה יד מסייעת לכיוון הקיטבגים ושאלה בחיוך ידידותי, "אתן החדשות?" ולמראה ההנהון העייף המשיכה בקול מרגיע, "בואו ניכנס למשרד הממוזג. קודם תשתו משהו קר, ואחר כך נטפל בניירת ונקלוט אתכן. אל תדאגו, יש זמן. ל-ה-כו-ל" - היא החוותה בידה בתנועה גורפת על הקיטבגים, על המשרד ועל שלושתן - "הכול יכול להמתין עוד כמה דקות."

היא סבה וגבה אליהן, מתכוונת להתיישב ליד מכתבתה, אך נמלכה בדעתה, פנתה אליהן, הושיטה את ידה למירי ואחר כך לבת מחלקתה. "קוראים לי שולי," הציגה את עצמה, ומיד הוסיפה בקול סמכותי, "שבנה," הורתה על שני הכיסאות שמעבר לשולחנה והתיישבה מעברו האחר. בגוף רפוי, אך עדיין שומרת על מרחק, אמרה, "אני יודעת כמה קשה להגיע לכאן בפעם הראשונה ועוד בכזה חום... אבל תאמינו לי, מהר מאוד תלמדו להכיר את כל הפטנטים ויהיה לכן הרבה יותר קל..." ושוב חייכה בחביבות, "בפעם הראשונה נדמה שהבסיס הזה נמצא בסוף העולם, אבל אחרי שמתרגלים..." פתאום נזכרה, "אתן בטח מתות לשתות משהו."

היא התרוממה, יצאה מהחדר, וכעבור דקות אחדות חזרה ובידיה כד מיץ ושתי כוסות, וחיכתה בסבלנות ובחיוך למראה הבנות המכלות את המשקה.
רוויה ורגועה, חייכה אליה מירי ואמרה, "תודה, שולי."
עתה היו הדברים פשוטים. שולי קלטה אותן בחביבות וביעילות. את שלא היה ברור מהטפסים השלימו הבנות בעל-פה. הוחלפו חיוכים קטנים, מבטים של אמון וקטעי מידע שוליים על הבסיס הקודם, על ייחודו של הבסיס הנוכחי, על משך הקורס וטיבו, על הקורסים שכבר היו בו ועל אלה המתקיימים עתה, ומעט גם על הקורס המיועד להן ועל הבנות שכולן כבר התייצבו. "ואתן האחרונות," סיכמה, "בואו אחרי."

שולי ליוותה אותן לחדרן והראתה להן את השירותים הדרושים: מכבסה, חדר אוכל, שקם, חדר תרבות. "מחר בשמונה, אחרי ארוחת הבוקר, אתן מתייצבות בצריף החום ההוא," הצביעה לעבר חדרי הלימוד, הצריף שבו נטמע לפני שעה קלה הקצין שעמד לנשקה. "שם יתקיים השיעור הראשון. את שאר הבנות תפגשו ותכירו במשך היום, ואם לא היום, אז במהלך הקורס. שום דבר לא בוער." היא הביטה בשתיהן בחיבה, "אם משהו לא ברור, או אם אתן צריכות משהו, אשמח לעזור." ולמראה פניה הקשובות והדרוכות של מירי התחייכה ואמרה בהדגשה, "אל תהססי!"

"תודה," ענתה מירי בביישנות, מחייכת בהכרת תודה ובאמון.
מירי וחברתה התקלחו, פרקו את הקיטבגים, חלקו ביניהן את התאים, הניחו את הלבנים, המגבות ואת המדים כל אחת בתאיה, והתמקמו במיטות, בודקות את נוחותם של המזרנים ואת ריחם של המצעים. לאחר מנוחה קצרה וכרסום אחדים מהממתקים שהביאו מהבית, וכשהתאחרה השעה והערב ירד, הודיעה חברתה של מירי שהיא יוצאת לסרוק את השטח. מירי ליוותה אותה לאורך השביל המוביל לצריפן, חזרה לחדר, השתרעה על המיטה ושקעה בספר שהביאה עמה. עוד יהיה מספיק זמן לסריקת השטח, חשבה לעצמה.

חברתה של מירי חזרה מסריקת השטח קרוב לחצות. היא נכנסה לחדר על בהונותיה בשקט רוחש, התפשטה בחשכה וזחלה למיטתה.

בארוחת הבוקר ראתה מירי כתם מוארך וצבה על צווארה של חברתה, כתם שלא היה שם אתמול. היא הבחינה שלחייה הולכות ומאדימות ועקבה אחרי מבטה, ועיניה נתקלו בעיניו הבורקות של הקצין שראתה אתמול. חברתה של מירי השפילה עיניה, וטמנה בריכוז רב את פניה הסמוקות בכוס התה הצבאי הדלוח, מתעלמת ממבטה השואל של מירי.

הכיתה מלאה רחשים של טרם שיעור. החניכות התוודעו זו לזו, הציגו את עצמן, החליפו חוויות מהבסיסים השונים, חשפו מציפיותיהן לגבי הקורס ולגבי התפקידים המיועדים להן אחריו, עד שבשעה שמונה בדיוק נכנס לחדר הקצין מאתמול.

"קוראים לי אבנר," אמר בחיוך נעים ובקול בוטח מי שמדיו היו מגוהצים ומתוחים כאילו הוא עצמו הועבר עמם במעגילה חשמלית, "ואני מרכז הקורס שלכן. אני גם אעביר לכן חלק מהשיעורים."

הוא הסביר בקצרה מהי מטרת הקורס ומהו מהלכו, סקר את הנושאים השונים שיילמדו ואת טיב המטלות, והחל לקרוא את שמות המשתתפות מתוך רשימה שהיתה פרושה על השולחן שלפניו. כשהגיע לשם של חברתה של מירי לא ניכר בו כי הוא מכיר אותה, ומשנקרא שמה של מירי והיא נענתה ב"כן" שקט, נשא את עיניו ובחן אותה תוך שהוא תר אחר עיניה, השתהה לשבריר שנייה, סיים את ההקראה בשלווה, וללא עיכובים נוספים החל בשיעור.

אבנר היה מרצה רהוט ובקי. וגם מעניין, הודתה מירי בפני עצמה. בהפסקה, כשהבנות החליפו ביניהן רשמים, היתה דעת הכול נחרצת - "הוא מעולה." ובימים הבאים, לאחר שהעביר כמה שיעורים נוספים, הרושם אך הלך והתמסד. הוא באמת היה הטוב מבין כל המדריכים האחרים, וגם הידידותי ביותר.

אחת מתכונותיה הבולטות של מירי היתה חדות ראייה. היא הצטיינה בהתבוננות חדה ומהירה. ייחודה היה ביכולתה לקלוט את הפרטים הקטנים ביותר ולהרכיב מהם את התמונה הכוללת, או מאידך, להשלים בתמונה מורכבת את הפרטים החסרים. ניסיונה לימד אותה כי פענוחיה היו ברוב המקרים מדויקים וטעויותיה מעטות ונדירות. אף שמעולם לא שמעה אנשים דנים בתכונת חדות הראייה כבמעלה, או מזכירים אותה כתכונה שראוי לשקללה שעה שניתחו את אופיין ומזגן של הבריות, היא היתה מודעת ליכולתה זו. חבריה היו אומרים, "מירי תופסת צ'יק צ'אק," "מירי חדת תפיסה," אך היא ידעה כי יותר משהיה זה עניין של תפיסה, היתה זו חדות העין שלה.

בקורס התצ"א שבו השתתפה עתה הקנתה לה חדות העין יתרון משמעותי על חברותיה לכיתה. מבלי שהתכוונה, החלה מתבלטת בכישרונה, אך מעל לכול בלטה ביכולתה להסיק את המסקנות ההגיוניות הרלוונטיות.

אבנר היה עובר בין המושבים, גוחן במדיו המגוהצים ובריח הניקיון העולה ממנו מעל לכתפיהן של הבנות, מפנה את תשומת לבן לפרט זה או אחר, מתקן ומעיר, אולם אל מקומה של מירי כמעט שלא הגיע, כי ברוב המקרים, כשכולן עוד היו שקועות בעבודותיהן, מירי כבר סיימה את עבודתה שלה, ניתוחיה מדויקים ונטולי שגיאות.

בהפסקות היו כולן יוצאות לרחבה שלפני הצריף, מחלצות את עצמותיהן, מחליפות רכילויות קלות, מתגלגלות בפרצי צחוק עולזים ומידבקים לשמע הבדיחות האחרונות, ומצמצמות בעוד פסע את הפער שבין מפקד לחניכות. מערך יחסים זה קירב לבבות וטווה את אווירתו הנעימה של הקורס, אולם מירי מעולם לא היתה שותפה לו. פעמים רבות נשארה בחדר הלימוד לקרוא ספר שהביאה עמה, וגם כשהצטרפה לחברותיה לכיתה המתפרשות ברחבה, נראתה מרוחקת.

בלבה פנימה חשה החמצה כשראתה כיצד הולכים ומתפוגגים המחסומים הראשונים של זרות, וכיצד הנוקשות האופיינית ליחסים שבין מורה לתלמידיו מפנים את מקומם לידידות קלילה ובלתי מחייבת שמקורה בפשטות, ברגילות ובהיכרות שהולכת ומעמיקה, בעוד בינה לבינו הולכת וגובהת חומה לא מובנת שיש בה מתח, חומה המעמיקה עוד ועוד את הניכור והזרות שביניהם.

בראשית כל שיעור נהג אבנר להלך בכיתה ולחלק לכל אחת את הבחינה שכתבה בשיעור הקודם, מוסיף פעמים רבות הערות בעל-פה להערות שכתב בדיו אדומה בגוף המבחן. באחד הבקרים, כשהחזיר אבנר את הבחנים כמנהגו, הבחינה מירי בהערה שנכתבה בחיפזון בשולי הדף. "מעולה, אין ספק. אך היובש מעולה ממנו. גם בזה אין ספק," קראה, ופניה אדמו מאוד. היא קיפלה את הדף במהירות והצניעה אותו במכתבתה.
"כמה?" שאלה שכנתה לשולחן, סקרנית כתמיד.
"בסדר," ענתה בקצרה.
"בטח מעולה," אמרה שכנתה, אומדת את יכולתה של מירי בטוב לב.
מירי הנהנה, פניה רותחות ונרגשות.
"אז מה קרה?"
"כלום," השיבה מירי, עיניה מושפלות אל מחברתה, חומקות ממבטו המלגלג של אבנר.

בבוחן הבא כתבה היא בסופו של הגיליון: "אודה לך אם תשחרר אותי מההערות הלחלוחיות שלך."

בבוקרו של יום המחרת הגיע אבנר לכיתה מחמיר ומחמיץ פנים. שלא כמנהגו, לא פתח בחלוקת הבחנים, אלא החל מיד בהרצאת השיעור. הוא היה אדיש לברכות ולחיוכים החמים שניתכו עליו, קצר רוח לגבי שאלה שנשאלה, חסר סבלנות, עוקצני וכמעט איש מדון. ממירי התעלם לחלוטין. אך בהפסקה שבין השיעורים היה נדמה שכעסו הולך ומתפוגג. הוא שב להיות ידידותי ומחויך, וכששולי הצטרפה לחניכות לעישון סיגריה, הרבה לפטפט איתה.

"ואללה אבנר," אמרה שולי בחיבה, "אתה ממש ידידותי לסביבה היום. על מה ולמה?" שאלה בחשדנות חברית.
"משתפרים..." השיב לה בקלילות ונשק על לחיהּ.
"וואו," הגיבה היא, מחויכת, ספקנית.
"זה לא נראה ככה בתחילת השיעור," ציינה אחת החניכות עובדתית.
"אבל זה ככה לקראת הצהריים," השיב לה בחיוך.
מירי שישבה עמם בחוץ, מתחרדנת בשמש בעיניים עצומות, רגליה מורמות על הכיסא שמולה, לא נעה.
"מה העניינים, מירי?" שאלה שולי, פולטת טבעות עשן.
"כרגיל." השיבה, אך לא פקחה את עיניה.
כששבו לכיתה חילק אבנר את הבחנים. הוא הניח את הבוחן על שולחנה של מירי ומיהר להמשיך בחלוקה. הבוחן הושב לה בציון "מעולה", ללא הערה נוספת.

כך עברו להם השבועות, והקורס שעמד להסתיים התאפיין עתה ברצף צפוף למדי של בחינות. למרות הצורך ללמוד ולשנן, נסעו הבנות לעיירה שבסביבת הבסיס באפטר שקיבלו באמצע השבוע. מירי לא אהבה את הבילוי בעיירה הסמוכה וגם לא את הבילוי עם בנות הקורס שחשה עצמה זרה ביניהן, ולכן החליטה לוותר על היציאה ולהישאר בחדרה. היא שיננה מעט את חומר הלימוד, ואחר התענגה על מקלחת ממושכת בהיעדר טור רוטט, מאיץ ולעתים גם צווחני של בנות קצרות רוח הממתינות לתורן. נקייה ומבושמת הגיפה את החלונות, והתכרבלה במיטתה לבושה בבייבי דול פרחוני ורך. זמן מה קראה, וכשחשה שעיניה נעצמות כיבתה את האור ושקעה בשינה עמוקה ורגועה.

כעבור שעות אחדות ניעורה באחת. החדר היה חשוך, והיא לא ראתה בו איש, אבל חשה שאינה עוד לבד. היא זיהתה את ריח הניקיון שעלה באפה, ושכבה קפואה.

בחלל החדר נשמעו פסיעות, וצללית כהה החלה מסתמנת על רקע החלון הסגור שלכד ריבוע מואר באור ירח.
הוא נעצר, רכן מעל מיטתה, שפתיו מחפשות את פניה ונושקות לעיניה הפקוחות.
היא לא נעה.
הוא נשכב עליה מלוא אורכו, ידיו זוחלות במיומנות מתחת לבייבי דול. עיניהם שהתרגלו לחשכה היו עתה ממוקדות אלה באלה.נשימתו הלכה וקצרה, אך מירי לא השמיעה הגה.

הוא תחב את ידיו מתחת לגבה, ידיו מלטפות את גופה, וחיבק אותה בחום שעה שחדר לתוכה, מחפש את שפתיה המסרבות. אחר שיקע ראשו בשקע שבין צווארה לכתפה, מתנשם קצרות ושואף כל העת את ניחוחה.

זמן ממושך שכב כך. לבסוף קם והתלבש, גחן לעברה ולחש לתוך פיה, "את נהדרת, ואת מריחה נהדר, מירי, אבל היובש..." ויצא מהחדר.

למחרת נעדרה מן השיעורים. כשהקריא אבנר את שמה ותר בעיניו לחפשה, השיבה שותפתה לחדר לשאלה שלא נשאלה, "חולה. נסעה הביתה."

כעבור יומיים שבה מירי לבסיס. כששבה כתבה את מבחניה בראש מורכן, ביעילות ובדייקנות כתמיד, ופעם אחר פעם היתה מסיימת ראשונה וממהרת להיעלם בתוככי צריף המגורים שלה.
"נורא משונה," אמרו אחדות מבנות כיתתה.
"בכלל לא. היא פשוט אחרת," אמרו אחרות.
"אבל היא בטח תהיה החניכה המצטיינת," הסכימו כולן פה אחד.

באחת הפעמים, כשחמקה כהרגלה, הבחינה בה שולי ממקומה במשרד, הלכה בעקבותיה לצריף, והשיגה אותה בפתח הדלת.
"קרה משהו?" שאלה בדאגה.
"לא." ענתה מירי קצרות.
"לאן נעלמת?"
"סתם, היתה לי שפעת חזקה."
"וחוץ?"
"שוב דבר."
"אבנר?"
שתיקה.
"נדבר על זה?" שאלה שולי ואחזה ברכות בכפות ידיה היבשות של מירי.
עיניה של מירי נתלחלחו, והיא הנידה בראשה בשלילה.

הכול, הורים נרגשים ובני משפחה, חברים וחברות, אורחים ואנשי מפקדה, הריעו למירי שעה שעלתה לקבל את תעודת החניכה המצטיינת.
"את נשארת איתנו!" אמר לה מפקד הבסיס כשלחץ את ידה.
"המפקד, ביקשתי ריאיון," אמרה היא בנימוס.

למחרת בבוקר, בחדרו המוצל והצונן, הזמין אותה מפקד הבסיס בחמימות לשבת, רכן לעברה, מרפקיו שעונים על השולחן מעשה בעל בית, ובעוד עיניו בוחנות את פניה בקפידה, שאל בכנות, "מה העניין, מירי?"
"המפקד, אני מבקשת לעבור בסיס."
הוא אסף את מרפקיו לאט לאט מעם השולחן, נרתע לאחור והזדקף בכיסאו. לאחר שתיקה ממושכת שאל, "אפשר לדעת למה?"
"המפקד, זה עניין אישי, ואני מאוד מבקשת ממך לסייע לי."
"קרה משהו?"
"כלום."
"ובכל זאת?"
מירי לא ענתה.
לאחר שתיקה ממושכת אמר, ספק מסביר ספק משלים, "זה צבא, מירי, ואת יודעת שאני יכול פשוט לסרב לך ואת תישארי כאן איתנו. אני מעריך מאוד את הישגייך, אבל אני יודע שאם תישארי מכוח פקודה ותעבדי באי-רצון, ממילא לא נפיק ממך את התועלת שאנו מקווים לה. לפיכך אני נענה לבקשתך. גשי לשולי וקבלי ממנה את התיק האישי שלך עם מכתב ההעברה ממני."

הוא קם, והיא קמה אחריו. הוא הקיף את השולחן, הושיט לה יד, קרב אליה, חבק בשתי ידיו את ידה הטמונה בידו ואמר בחיוך חם, "בהצלחה."
"תודה," השיבה ברגשה, עיניה מושפלות, ומיהרה לצאת מלשכתו.
בפתח משרדה הסמוך לחדר המפקד המתינה לה שולי.
"הי, בואי הנה, הסכים?" שאלה.
"אהה."
"אז אני הולכת להוציא לך כזה מכתב, שגם האמא שלך לא תכיר אותך."
"את יכולה?"
"בלי בעיות, בטח במקרה שלך. הוא יחתום על כל מה שאני אחרטט, כי בנושא הזה," והיא קרצה בשובבות, "אנחנו תמימי דעים."

שולי הדפיסה את מכתב ההמלצה במהירות, יצאה להחתים את מפקד הבסיס, ושבה כעבור דקות אחדות. לאחר שליקקה את שולֵי המעטפה הכונסת את כל המסמכים, אמרה ברוח טובה, "גם לך תהיה הפתעה. לא תדעי מה לכלכנו עלייך עד שתגיעי לבסיס החדש." היא הגישה למירי את המעטפה, חיבקה אותה, ובעודה מביטה לתוך עיניה אמרה בחום, "נשמור על קשר, הא?"
מירי נשקה לה על שתי לחייה. "בטח שנשמור על קשר... ותודה ענקית."

היא טמנה את המעטפה בתיקה, העמיסה את הקיטבג על גבה, ויצאה לכיוון שער הבסיס.

על השביל, בזווית העין, ראתה את אבנר נשען על אותו קיר שאליו ראתה אותו מצמיד את שולי ביום הראשון לבואה. מבטו ליווה אותה עד שעלתה על רכב היוצא לכיוון בסיסה החדש.

© כל הזכויות שמורות למעריב הוצאה לאור

מעבר לימים - אילנה אדם


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים