Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בנובמבר 2005       חזור

משחק הזוגות
מאת: סם ש. רקובר

ההוצאה:

ביתן

משחק הזוגות מכיל 18 סיפורים הבוחנים את המציאות הקשה בעין הומוריסטית-סטירית ומבליטים את האדם על כיעורו ואכזריותו בזכוכית מגדלת. הסיפורים השזורים ביסודות ביוגראפיים, בנויים על עלילות מרתקות ובלתי צפויות, המשלבות בתוכן את אומנות הסיפור וחוכמת הפרצוף ומציירות דמויות תלת-מימדיות.

המשחק הגדול והאמיתי הוא לנסות להבין אפילו קצה קצהו של המסתורין הבלתי אפשרי של החיים ע"י כתיבת סיפורים וע"י עריכת מחקרים מדעיים.

סם ש. רקובר הוא פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. תחומי התעניינותו הם תפיסה, זיהוי וזיכרון פרצופים ופילוסופיה של המדע והתודעה.

משחק הזוגות
שתפו אותי

פרסם למעלה מ-70 מאמרים מקצועיים ושלושה ספרים בתחומי התמחותו. ביניהם: "תהליכים קוגניטיביים בהיכר וזיהוי פרצופים" אותו כתב יחד עם פרופ' ברוך כחלון המתימטקאי ואיתו קיבל ב-1997 את הפרס לביטחון פנים על פיתוח מודל מתמטי מיוחד וחדשני לזיהוי פנים.

בימים אלה הוא מסיים ספר מחקר נוסף "להבין חתול: מתודולוגיה ופילוסופיה" העוסק בשאלות: כיצד ניתן להסביר התנהגות יומיומית של חתול (ובעלי חיים אחרים) באיזה סוג של מודל הסברי יש להשתמש האם המודלים של מדעי הטבע מצליחים להסביר התנהגות של בני אדם ובעלי חיים.

משחק הזוגות הוא ספרו החמישי. ארבעת ספריו הקודמים:
"לפני היות הליצן", ספרית מעריב 1986
"ממי אתה מפחד דוב?", הוצאת הקבוץ המאוחד 1990
"חלום בשלוש בלילה", הוצאת כנרת 1997
"גזר הדין השלישי", הוצאת אסטרולוג 2002 - רומן תככים פוליטי המתרחש באוניברסיטת חיפה ומבוסס על דיוני ועדת המשמעת בעניין שלושה סטודנטים ערביים שארגנו הפגנה לא חוקית.

כמו כן פרסם למעלה מעשרים סיפורים קצרים בירחונים ועיתונים שונים וכן מאמרים מקצועיים הדנים במבנה הספרות.

את הספר איירה בכישרון רב אולגה אהרונוב, וכמה מתחריטיה המפורטים נראים כמן מַקֶט-לבמה שבתוכו מתנהלות העלילות המאיימות-מצחיקות של רקובר. הספר מכיל 215 עמודים.

תגובות עמיתים מהאקדמיה לספר:
ניצה בן-דב (פרופ' לספרות עברית והשוואתית, מבקרת ספרות): דמיון פרוע, חשיבה פילוסופית עמוקה, חוש לסאטירה ולפרודיה של המציאות, הסתכלות משועשעת על האדם ומגבלותיו ויכולת התבוננות פנימית וחיצונית על עצמך ועל זולתך - עושים את הקריאה בסיפוריו של סם רקובר להנאה צרופה. מצד אחד אתה עוקב אחרי סיפור עלילה ויזואלי, מצויר, ומצד שני אתה קורא כתב חידה. את הצרוף המשעשע והמאתגר הזה מיישם רקובר על חוויות אנושיות פשוטות ומוכרות ובכך מציב בפנינו מראה עקומה, שהיא בו-זמנית מבדחת, נוקבת ולעיתים אף מבהילה.

אבידב ליפסקר (פרופ' לספרות, ראש המחלקה לספרות עברית, אוניברסיטת בר-אילן, משורר): קובץ הסיפורים של סם רקובר 'משחק הזוגות' הוא שעשוע-רציני, או אולי הומורסקה-אכזרית, העוקבת אחר הגיונו העקיב ועם זאת המטורף של המעשה האנושי היום-יומי. דמויותיו של רקובר מדברות בשפתנו השגורה, ולמרבה הפליאה גם פועלות דרך-שגרה במציאות המוכרת לנו. 'למרבה הפליאה' - משום שדווקא בזירה הלא-דרמטית הזו, מגלה עינו של המספר, כשהיא מתקרבת אליה כמו בטלסקופ, משחק מרושע של דחפים ויצרים, של הגיונות מעוקמים ובעיקר של אכזריות קהה, ש'המובן מאליו' הסתיר אותה. העין המספרת הזו בוחנת בהומור ישיר ולעיתים אף בוטה, את חדרי המיטות שלנו, את מסדרונות המשרדים, בתי הקפה ומפגשי האקראי של הישראלים המצויים; אלה של העיסוקים ה"נמוכים" (הסוהר, הסטודנט, תלמיד התיכון ) ואלה של ה"אליטות" (אנשי האקדמיה, רופאים ועורכי דין). זוהי "קומדיה אנושית ישראלית" הזורמת בקצב מהיר, מפתיע ומבדר, מסיפור לסיפור, ובונה מן החומרים האפורים של המציאות שלנו עלילות מפתיעות הנראות כנטולות מאזורי דמדומים של דמיון קפקאי.

אדיר כהן (פרופ' לחינוך, סופר): את המבוא לספרו "משחק הזוגות", המכונה "כאב שיניים ומלטה יוק - סיפור אמיתי" חותם סם ש. רקובר בשורה: "מחריד לחשוב, שאדם מסוגל לרדוף כל חייו אחר מטרה נכספת ומחמיץ אותה למרות הכל." מסתבר כי הספר מוכיח שמלטה קיימת והמטרה הספרותית בוודאי שלא הוחמצה.

לפנינו סיפורים מושכי לב, מלאי הומור, שופעי הסתכלות חריפה אך "ממזרית", היודעת לבקר ולשפד פרות קדושות, אם אקדמאיות ואם אחרות, ולהפוך אותן לסטייקים טעימים; הסתכלות המיטיבה להסתכל בבני אדם ולצייר את דמותם; נוטלת רשות להתקנדס ולהשתעשע; מרשה לפרופסור החוקר לצחוק על הבלי העולם ובעיקר על עצמו; להתענג בבריאת עולמות שהוא משחק בהם בחדווה מרובה ולכתוב כתיבה שניכרת בה קורת רוח והנאה מרובה. ואכן, הנאה זאת מדבקת ובקריאתנו מצטרפים אנו בשמחה רבה ל"משחק הזוגות".

צבי רפאלי (מבקר אמנות וספרות): ספרו של סם ש. רקובר "משחק הזוגות" משופע באירוניה סרקסטית נוקבת. לפנינו, אפוא, דיכוטומיה מעמיקה ומשעשעת כאחת, כאשר שתי הרשויות האקדמית וההזייתית משמשות בערבוביה. נדמה כי הדמוני והאבסורדי קרובים יותר לרוחו של המחבר והביזארי גובר ביתר שאת על הלוגיקה המדעית של לובשי הגלימה הפרופסורית. הכל מכל מסופר כאן בבת שחוק משובבת ומעודנת כאחת. הנאה צרופה.

באדיבות הוצאת ביתן אנו מביאים
לפניכם סיפור מתוך הספר

סם רקובר - בעקבות העורב
"מה שמך?" שאל קול מתוק, צעיר ונשי.
"צייד," אמרתי לשפופרת הטלפון, לאה ופזור נפש.
"אתה נשאר הערב במעונות?" עגב קול הנערה ופיתה.
"בוודאי," התעורר קולי בתקווה.

השתררה שתיקה מתנשמת. ולפתע נשמע ברקע "חי, חי, חי," לועג ופראי, והשיחה נותקה. חזרתי למיטה. שכבתי על גבי, תוהה מי היא בעלת הקול המופלא. האם זו לנורה הגרה מעלי, לנור משמאלי או לאונורה מימיני. מתחתי שכנה אדמתה הטובה והלחה כקבר של מדינת מישיגן. הדלקתי סיגריה. הנחתי את ספרי - משוררי אמריקה - על פניו וגלגלתי טבעת מחשבות כיצד לצוד את בעלת הקול המפתה. שני רמזים ינחו אותי בזיהוי הטרף: צבע צליל קולה ורצונה לשחק בי ולפתותני. בשל גונו הרענן של הקול לא היה ספק בלבי, שהאלמונית נמנית עם "המעודדות" המתארחות באוניברסיטת "ארץ האלונים".

בקיץ הפכו מעונות הסטודנטים לבית-הארחה והאגף על שם הפיה מורגנה, אחותו של המלך ארתור, נשכר על ידי המעודדות של קבוצת הכדורגל האמריקאני של בית-הספר התיכון על שם "יוליוס וומפירוס הקדוש". נערות בגיל הטיפש-עשרה, בעלות שער דבש, עיניים כחולות, שדיים כרימונים, ורגליים שחמחמות וארכניות, שהמו וזמזמו בכל פינות הקמפוס. ביניהן, בקומת הקרקע, מעל מרתף טחוב, שיכנו אותי, מרצה אורח בקורס קיץ לספרות אנגלית, עכביש מזדקן בכוורת הומה של דובשניות.

השכם בבוקר, בהודפי את הדלת הראשית, נגלה לעיני הממצמצות עולם קסום, ריחני, מוכתר בשמש אדומה במרכז שמים כחולים. על הדשא הירוק, המשתרע מקצה הנחל המפכה אי-שם בינות לעצי אלון ירוקים ועד לקצות אצבעותיי הלבנות, הנתונות בסנדלי-עור, עקומי חרטום מזיעה מיובשת, קופצות, מנתרות ומפזזות להן הדובשניות של קבוצת המעודדות, לבושות חולצות טי ירקרקות ומכנסונים ארגמניים. מנהיגתן הזהובה מפנה את פניה היפות אלי. שערה הדבשי הארוך, גואה על עורפה ופניה, נע מימין לשמאל, משמאל לימין. היא מחייכת במלוא עיניה הכחולות, קורצת, אומרת באלם-קול משפט המעורר בי חלחלה מוזרה ומתוקה. היא מפנה אלי את עכוזה החוצפני, מניפה את זרועותיה ומקהלת המעודדות צורחת בניפוח שדיים:
"תנו לי צדי,
תנו לי יוד,
ועוד פעם יוד,
וגם דלת,
מי זה כאן?
הצייד המזוקן."
הן חגות על רגל אחת ונופלות ארצה בעוויתות של צחקוקים.

עצבות צובטת את לבי ותשוקה ליפול ארצה בין רגלי המנהיגה ולהלום במצחי על פיסת הקרקע שעליה דורכות כפות רגליה הרעננות. אך אני רק עוצם את עיני ומרים את פני אל השמש, מאזין לצחוקים ולצחקוקים בתקווה לגלות ולזהות את בעלת הקול הלילי, אולם אוזני שומעות רק דנדוני פעמונים. וכך אני מפסיע לאיטי בעיניים מושפלות אל משרדי שבמחלקה לספרות אנגלית, מציץ בגנבה מזווית העין בירכיים החמות ובשדיים המכות גלים מתחת לחולצות.

אני נמנה על ענף מנוון ומתפורר באבולוציה של משפחת הציידים. יצאתי למסע ארוך ובלתי מסוכן בארץ ניכר להביא טרף למשפחתי. פרופסור לספרות אנגלית שיצא להעביר קורס קיץ באוניברסיטת ארץ האלונים, כדי להגדיל את הכנסתו הדלה על מנת לתקן את מכונת הכביסה, להחליף טלוויזיה שחור-לבן בצבעונית ולשפץ את המכונית העתיקה. פעם יצאו אבותיי למסע ארוך כדי לצוד איילות, צבאים, דובים ואריות, היום אני צד דולרים ומשתוקק לצוד נעורים.

התיישבתי לשולחני ופתחתי את ספר משוררי אמריקה. עיני רפרפו על שורות בשחור-לבן וקלטו קצב אדום וקדמוני של תופי ציד. מי הנערה? לא הצלחתי לזהות בין קולות המעודדות את הצליל הלילי. אין לי ברירה אלא לשבת במשרדי ולחכות כעכביש בין קורי הטלפון. להמתין בסבלנות, לחכות שתצלצל ותמשיך להתל ולשחק בי, ללעוג לערגה השוכנת בעצמות זקנות ובשר מצומק. אני מנמנם, אוחז בספר השירים ובוהה בו, דרכו. סבלנות, הטרף חייב להיכנס למלכודת כדי להתעלל בנלעגותי.

הטלפון מצלצל. לאחר הצלצול השלישי אני מרים את השפופרת ביד רועדת.
"כן?"
"פרופסור צייד?"
"כן."
"אפשר לשאול אותך שאלה בנוגע לשירו של אדגר אלן פו, העורב?"
"בוודאי."
"האם נכון שלנורה, אהובת המשורר, לא הייתה ולא נבראה?"
"מה כוונתך?" אני מעודד אותה להוסיף ולדבר.

"בשיעור האחרון טענת, שפו כתב מאמר שבו גילה לקהל קוראיו, ששירו העורב הוא פרי תכנון הגיוני וקפדני ולא פרי השראה רגשית, רומנטית. פו כתב שחיפש נושא להרשים בו את הקורא ומצא שאין דבר מרשים ומרגש יותר מאשר אבל על מות אהובה. וכדי להעצים את הרושם השתמש בעורב שנקלע לחדר האוהב האבל ועונה כמין אורקל לכל שאלותיו בתשובה חוזרת, מוזרה ומסתורית - Nevermore. בהנחה שזה נכון, האם אפשר להקיש שלנורה לא הייתה קיימת כלל?"

"האם לנורה לא הייתה קיימת כלל?" חזרתי על דבריה, מנסה בקדחתנות לברר אם קול הדוברת זהה לקול הלילי.

"זו את שצלצלת אלי אתמול בערב?" פרצה מפי השאלה. ומשלא קיבלתי תשובה שאלתי בעצבנות, "מה שמך?"

דממה, רחש לבן בשפופרת ולפתע נשמע ברקע "חי, חי, חי," לועג ופראי, וצליל של התנתקות. הייתכן שהמטלפנת הלילית היא אחת משלוש-עשרה תלמידותיי בקורס שירה אמריקנית פנטסטית?

בערב חטפתי שני כריכים ומיהרתי לחדרי להמתין לצלצול. איני מעז להישאר מחוץ לחדר, שמא תנסה להתקשר ולא אהיה שם. הצצתי בטלוויזיה, מתבונן ללא הרף בשעון. בעשר פקעה סבלנותי והחלטתי להפגין נוכחות במסדרונות המעונות. עברתי בחיפזון באולם הראשי. עיניים צעירות שיפדו את עורפי וצחקוקים מוחנקים האיצו את פעימת לבי. קניתי מהמכונה האוטומטית פחית משקה קר וחפיסת שוקולד מריר. בלילה הדלקתי את כל האורות בדירתי, כולל חדרי השירותים. תאי הכוורת במעונות החשיכו זה אחר זה ודממה השתררה מסביב. רק בחדרי דלק אור גדול ולב נכלם תקתק בציפייה.

בשלוש לפנות בוקר התעוררתי מסיוט שבו איני מסוגל להחליט אם זקנתי היא רק מסיכה על נעורי או שמא באמת יבשו עלומי והנחל חרב. הרדיו ניגן פתיחה לאופרטה העטלף של שטראוס, מוזיקה שנשמעה לי אפלה וחורשת מזימות. הרמתי את הספר וניסיתי לקרוא, אולם במשקפי שכנה אפלולית. ניקיתי את משקפיי, אך ללא הועיל. פחד עלה בי - האם הולכת ראייתי ומתנוונת? האם אני מתעוור? היטבתי את משקפי על אפי ושבתי לספרי. לפתע חולף צל על עיני ואני נלפת בחרדה ואיני מעז למוש ממקומי. מזווית עיני אני מבחין בנקודה שחורה הנעה לרוחב משקפי, נעלמת ליד שורש האף וחוזרת ומופיעה בצד הרקה. בתנועה קפואה הפניתי את ראשי וראיתי בבירור עטלף שחור החג ריבוע מתחת לתקרת החדר.

אלוהים אדירים, עטלף! עטלף שחור ומכוער באמצע הלילה. ערפד שעלה מנבכי קבר ובא למוץ את שארית דם עורקי הכחושים, עכבר-עף שבא לצוד אותי, את העכביש.

"מי שלח אותך אלי?" שואל אני ומתרומם אט אט במיטתי.
השד השחור מרבע עיגול, חורש חרש נתיבו.
"בכור שטן, ענני!"
מעגל רבוע ומשלשו.
"מי שלחך לצודני ולמוץ דם לבבי?" אני חוזר על שאלתי בתוקף.
משלש ריבוע ומעגלו.
"האם זוהי או שמא זוהי ... לא אנום ולא אשקוט, את החידה אפתור ללא מגור."
הערפד את פיו פוער ומשמיע אלם-קול, אל-קול, אין-צליל.
בעיניים קרועות לרווחה אני קורא, "שליח הדובשנית היפה, ערפד נתעב, אצוד אותך וסכין קרה אנעץ בלב לבך."

כפוף גב אני נע חרש חרש מתחת לכנפי הערפד השחורות, אוחז במכנסי הפיז'מה המפוספסת שחור-לבן ומנסה ללכוד את העכבר המעופף. העטלף חומק לחדר השירותים, פורץ משם ולפתע נעלם בארון הבגדים. כחץ מקשת אני מתעופף, סוגר עליו את הארון ונועלו, מתיישב על מיטתי, מביט במכנסי הפיז'מה שבידי וחושב:

ובכן הנה אני כאן במדינת מישיגן ויש לי עטלף בתוך ארון הבגדים. אני מרים את ראשי ומתבונן בנורה הבוהקת. מה לעשות עם האסיר? פותח בזהירות את הארון כדי סדק ומציץ. הערפד תלוי על קולב, ראשו מטה ורגליו מעלה, מציץ בי בעיניים מלעיגות. שטן שחור, נצבט לבי באימה. אט אט אני פותח את הדלת, ובידיים רוטטות משליך את מכנסי הפיג'מה על הערפד המפלצתי ולוכדו. מניח את החבילה המפרכסת על שולחן הכתיבה וחושב:

הנה אני מצוי כאן במרכז מדינת מישיגן, צד לי עטלף גדול במכנסי הפיז'מה. מה לעשות בו? לחסל אותו?
עייפות כבדה כעופרת זורמת בעורקי וזקנה נפרשת עלי כהינומה. קמתי, נכנסתי לתוך מכנסיים קצרים, נתתי את כפות רגלי בסנדלי המיובשים וטיפסתי במדרגות ברגלי עכביש לבנות, בידי חבילה רוחשת חיים כתופת. הדפתי את דלת הכניסה הראשית וחשיכה נפרשה לפני. עצי האלון הפכו לגושים שחורים ומשב רוח חם רשרש באמיריהם. אדים כחולים עלו מן האדמה המתנשמת, מתפתלים כנחשים סביב אור הפנס הצהוב, הניצב כפוף-גו בכיכר. דממת קבר. הנחתי את החבילה הרוחשת על גבי האדמה מתחת לפנס. הרמתי אבן כבדה על מנת להנחיתה על ראש העטלף והשלכתי אותה ממני והלאה בזעם. לעזאזל הכול. תפסתי בקצה הפיז'מה וניערתי אותה בחמת רצח. העטלף התגלגל לו דרך המכנס הימני ונשר כגוש זפת, עיניו כחרוזים שחורים, בורקות ויוקדות. הוא פרש את כנפיו באבחה חדה והרקיע מעלה אל מעבר לעצים ונעלם באפלה. "ואל תחזור," לחשתי בזעם, משליך בבחילה את מכנסי הפיז'מה לפח האשפה.

חזרתי לחדרי והתפשטתי כעוס. כיביתי את האורות ונכנסתי למיטה. מספיק עם זה, לעזאזל. מספיק עם כול השטויות. בואי אלי שינה. בדיוק כשאחזה בי השינה, הטלפון מצלצל.

"האלו," אני אומר בצרידות לשפופרת, "האלו, האלו, מי זאת?" דממה. טרקתי את השפופרת. נמאס לי. ממש נמאס לי ממשחקי הציד העלובים האלה. התכנסתי מתחת לסדין, נחוש בדעתי להירדם, והנה הטלפון מצלצל שוב.

"האלו," אני צועק בזעם, "אולי מספיק, לעזאזל איתך, מי שלא תהי." ובעוד השפופרת רועדת בידי מרוב חימה, נשמע לפתע בדממה הרוחשת כמו חרחור או הד, על-קול, אל-צליל, המלחשש באלם-קול, "תודה על השחרור, על השחרור תודה, אותך לא אשכח, לא אשככחחך," וצליל של ניתוק.

© כל הזכויות שמורות לביתן הוצאה לאור

משחק הזוגות - סם ש. רקובר


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים