Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים ביולי 2005       חזור

חיים עם ספרים, 29 שיחות מצולמות עם אוהבי ספר
מאת: מיכל יפת

ההוצאה:

אחוזת בית

את מי אוהבת הלית ישורון יותר - את בקט או את פרוסט? מה עשה אלתרמן לאילנה דיין? למה פיתח פרופסור ידוע אוורסיה לספרים? מדוע אמר גיל חובב שהוא "זונה של חרוזים"? לשם מה הביא מיליונר יהודי 37,000 ספרים מאוסטרליה לישראל? אילו ספרים שומרת חוה אלברשטיין? מדוע נועצת ציירת סיכות בספרים? מה סיפר אביו של אדם ברוך לחיים באר? איזה אספן ספרים לוקה ב"מחלת אספנות רב-תחומית כרונית מאוד"? מה קרא שמעון אדף בילדותו? מי כתב "אין כמו ג'יין" אוסטן? איך נראית הספרייה של מיכאל הנדלזלץ?

הלית ישורון, חיים באר, אידה פינק, רותו מודן, מיכאל הנדלזלץ, עודד קוטלר, גיל חובב, ספי בן יוסף, חוה אלברשטיין, שמעון אדף, אילנה דיין, ענת סרגוסטי - כל אלה ועוד רבים אחרים פתחו את ביתם בפני מיכל יפת, איפשרו לה להציץ בספרייה הפרטית שלהם וחשפו לפניה את סודות אהבתם לספריהם שלהם ולספרים בכלל.

חיים עם ספרים,
29 שיחות מצולמות עם אוהבי ספר
שתפו אותי

29 שיחות מצולמות בחיים עם ספרים המתחקות אחר יחסי הידידות המרתקים שפיתחו אוהבי ספר ידועים במשך השנים עם ספר ילדות זה או אחר, עם ספרים חדשים, נושנים ועתיקים, עם ספרים מסוג מסוים או בנושא מסוים, ועם הספרות בכלל.

אנשי רוח ואנשי מעשה מהחשובים בארץ - סופרת, טייל מקצועי, ציירת, פתולוג וטרינרי, עורכת ומתרגמת, מיליונר אספן ספרים, משוררת, פרופסור למדע הדתות, זמרת, מעצב, אשת חינוך, במאי קולנוע, עיתונאית, פסיכיאטר, מחזאית, אדריכל, מקימת עמותת מתנדבים, עיתונאי ומו"ל, אשת טלוויזיה, חובב ירושלים, מחזאית, מתורגמן, בעלת חנות ספרים, שחקן ובמאי תיאטרון, ועוד - מספרים בחיים עם ספרים על ההכרח הבוער לקרוא ספרים, לאסוף אותם ולעתים גם להיפטר מהם, על קריאה וכתיבה, על ילדוּת גדושת ספרים, על הקדשות בספרים, על אהבות ממומשות ונכזבות לספרים, על עטיפות, על איורים, על ספרים מצויים ונדירים, ועל סופרים ידועים ועלומים.

מיכל יפת היא מעצבת שעסקה שנים רבות בעיצוב לקולנוע ולתיאטרון. יפת היא קוראת נלהבת ואוחזת בספרייה פרטית אהובה משלה.

באדיבות אחוזת בית הוצאה לאור אנו מביאים לפניכם את
שיחתה של מיכל יפת עם ענת סרגוסטי (עמ' 106 - 101):

ענת סרגוסטי

עיתונאית

"כשעוברים חוויה קשה, חשוב שהיא לא תישאר רק ברמה הסובייקטיבית,
אלא שיהיה לה הקשר כללי ורחב יותר.
היה לי חשוב למצוא לחוויה האישית שלי את העטיפה התיאורטית שלה"

ערב תל־אביבי חם. ענת סרגוסטי מגיעה הביתה מהעבודה מאוחר מכפי שהתכוונה, אבל מחליטה בכל זאת לקיים את הפגישה. אבטיח קר במרפסת שבה אנחנו יושבות תמיד, ואנחנו עוברות לספרייה, שחלקה הגדול נמצא בפינת העבודה. היא בוחנת את המדפים, מתלוננת בחיוך על ספר תועה זה או אחר, אבל ניכר היטב שהיא שולטת בהם ביד רמה.

מתי התחיל הקשר שלך עם ספרים?
חברותי הטובות בבית ספר היו מבתים אשכנזיים, בנות להורים שהיו אנשי אקדמיה וגרו בבתים ספוגי אווירה אירופאית, שבכל אחד מהם חדרים ספוני ספריות כבדות. הדבר שהבדיל ביני לבין אלה שלא היו ממעמד הפועלים היה הספריות. אצלנו, בבתים ממעמד הפועלים, לא היו ספריות. בבית שלי היתה כוננית אחת צפופה עם ספרים כמו "ספר הפלמ"ח", "גווילי אש", ועוד כל מיני אלבומים, וגם "אנציקלופדיה מכלל", "אנציקלופדיה תרבות", ועוד קצת ספרי ילדים וספרי לימוד. אני חושבת שהרצון שלי בספרייה גדולה טומן בתוכו אמירה. מבחינתי ספרייה זה אומר לשנות, לבנות, לעלות מעמד. חשוב לי גם שההרכב שלה יהיה בדמות האישיות שלי, כלומר, להתחיל אותה מאפס ולאסוף ספר לספר לספר.

אז איזו מין ספרייה בנית לעצמך? מה יש לך כאן בדמותך?
ספרות יפה, הרבה ספרי ילדים מאוירים שאני מאוד אוהבת, גיליונות אחרונים של עיתונים שאני שומרת, "דבר", "חדשות", "העולם הזה", ספרי צילום, והרבה ספרי עיון בנושאים כמו מזרחים, שחורים, פלסטינים ונשים.

אני חושבת שכל נושא זכויות האדם טבוע בי מהילדות. יש בי הזדהות אוטומטית עם מי שנמצא במעמד נמוך יותר. בכל סיטואציה אני מיד רואה את הסבל. כאילו יש לי משקפיים מיוחדים לעניין הזה. החלטתי שהשיחה שלנו תתרכז בחלק הזה של הספרייה שלי.

ואת רואה את עצמך כמי שנמצאת בעמדת נחיתות?
כן ולא. היום אני כבר לא במקום הזה, וגם החוויה של הבן שלי לא שם. אבל החוויה שלי ושל אבא שלו באה משם.

כשעוברים חוויה קשה, חשוב שהיא לא תישאר רק ברמה הסובייקטיבית, אלא שיהיה לה הקשר כללי ורחב יותר. היה לי חשוב למצוא לחוויה האישית שלי את העטיפה התיאורטית שלה, את הסיפור ההיסטורי שלה, את הסיפורים של האנשים האחרים, כדי שלא אשאר לבד בסיפור הזה. כיום אני יודעת שצריך להתבונן על הסיפור שלי מהמקום של שנות השישים, גם על הסיפור שלי באופן אישי וגם על זה של המדינה, והוא מאוד שונה מהיום.

היום אני מסתכלת על בית הורי ונראה כאילו גדלתי כילדת שמנת, אבל בשנות השישים זה לא היה כך. אמא שלי עבדה בתור גננת שכירה במושבי עולים בפרוזדור ירושלים, ואבא שלי היה פועל בחברת חשמל. גדלנו שלושה ילדים בחדר אחד, והמיטה שלי היתה בתוך הארון.

היו גם הרבה אשכנזים שגרו בדירות קטנטנות, אז מה ההבדל?
זה עניין של הרגשה, זה משהו באווירה הכללית, ביחס של הסביבה, זה משהו מעמדי. בשנים מסוימות בילדות התביישתי בזה שההורים שלי מדברים בחי"ת ועי"ן כי היתה לזה סטיגמה של פרימיטיביות. נלווה לזה עולם שלם של דימויים חברתיים. אמא שלי, למשל, גדלה בעיר העתיקה, דור רביעי בארץ, אבל יצא שהיא עצמה נולדה במרוקו בזמן נסיעה משפחתית לשם. היו שלבים מסוימים בילדות שלא רציתי שידעו שאמא שלי נולדה שם, כי זה מיד שייך אותי לעלייה ממרוקו שנחשבה נורא פרימיטיבית, נחשלת, כזאת שלא יודעת עברית. ואני באתי מבית שדיבר עברית צחה. אמנם לא היתה אצלנו בבית ספרייה גדולה, אבל הורי הבינו והאמינו שחינוך לקריאה וללימוד מסונף לתרבות והוא בעל משמעות עליונה. אלה דברים שהיום אני יכולה לנתח ולהגדיר אותם, אבל אז, כשגדלתי ועוצבה חוויית הילדות שלי, הם היו קיימים ברמה הרגשית בלבד.

ומה ילדה קטנה יכולה לעשות עם התחושות האלה?
היה ברור לי שאם אני רוצה להיות חלק מהחברה, שבה הנורמה החברתית־תרבותית היתה ברובה אשכנזית, אני צריכה להתאים את עצמי אליה. הורי עשו מאמץ גדול מאוד כדי שאוכל ללכת לבית הספר היקר מאוד שאליו הלכתי. הם חסכו במיוחד לשם כך. היו מעטים כמוני בבית הספר שלי. כולנו הבנו שהשכלה היא המפתח להתקדמות. עובדה שעד היום כולנו לא מפסיקים ללמוד, זה טבוע בנו עמוק מאוד.

אני חושבת שחלק משמעותי מתכולת הספרייה שלי בא משם, מהרצון להבהיר לעצמי שהקיפוח והאפליה הם כלליים ולא אישיים, ושההתמודדות שלי איתם יכולה להיות שונה משל האחרים.

הספרייה מקנה מעמד חברתי שאינו תלוי בכסף. אפשר ליצור סוג של תרבות מתוך הבית, עם הספרים שאוספים בספרייה. הם פותחים עולמות בדרך אחרת.

תארי לי את סוג התרבות שיצרת לעצמך כאן, בעזרת הספרים.
הספרייה המזרחית שלי היא בחלקה ישנה יותר ובחלקה מחמש השנים האחרונות. היא מדברת אלי משום שהיא באה ממקום סובייקטיבי מאוד. חלק מהספרים האלה נמצאים כאן כדי שיהיה לי לאן ללכת בכל פעם שאני רוצה לברר משהו. היא עוזרת לי ליצור תמונה שלמה.

אלה ספרים שמספרים את ההיסטוריה של העלייה המזרחית לארץ וגם את ההיסטוריה של המאבק המזרחי בארץ ואת ההתפתחות שלו. "חצוצרה בוואדי" ו"שווים ושווים יותר" של סמי מיכאל, סמי שלום שטרית - "המאבק המזרחי בישראל", יהודה שנהב - "היהודים הערבים", שלמה סבירסקי - "לא נחשלים אלא מנוחשלים". זו באמת ספרות מעצבת מאוד. הנרטיב של המזרחים יוצא ממנה החוצה.

את קוראת טקסט מהספרות הזאת ונהיה לך פתאום אור גדול. מישהו מנסח לך דברים שאת כל הזמן הרגשת, הוא שם לך את זה בקונטקסט אובייקטיבי, שמגוּבה בנתונים, וגם מגדיר את המושגים באופן אחר. קיפוח זה שיח ששינה את עצמו משיח בכייני ותובעני של "מגיע לי" לשיח אחר. היום זו חברה מאוד גאה. אני מרגישה שייכות לנרטיב הזה אף על פי שלא גדלתי במעברה, כי דרך ההתמודדות שלי מול החברה היתה דומה לדרך ההתמודדות של האנשים שם, ובהרבה דברים אני מזדהה איתם ברמה עמוקה ביותר.

כשאני נודדת למדפים כאן מימין, לספרות הפמיניסטית, זה אותו דבר. מה פירוש? פירוש הדבר שאני חיה את האידיאולוגיה שלי במובן הכי ישיר של המילה. זה לגמרי מוחשי לי, בדיוק כמו המזרחיות שלי. פמיניזם זה אידיאולוגיה.

כשאני קוראת טקסטים פמיניסטיים ואני מחברת את מה שעברתי ואת הדרך שעשיתי - הכול מקבל ניסוחים, ופתאום יש לזה הגדרה, ויש לזה שם ותיאוריה וזרם, ופתאום זה נורא משמעותי שזו לא רק אני לבדי מול העולם. זה לא שהמצאתי איזה גלגל, להפך. הדברים שאת חיית אותם, שאת עשית אותם, שאת נלחמת בשבילם - מקבלים פתאום שֵׁם.

אז הקריאה הזאת היא חיפוש אחרי הגדרות, ניסוחים?
כן, וגם אחרי עוד כלים להמשיך את המאבק הזה. כל התודעה שלי היא תודעה של מאבק. אני כל הזמן רואה מאבקים, אני נורא מרקסיסטית בזה. מאוד מדברת אלי התפישה הדיאלקטית הזאת שטוענת שהעולם מתפתח תוך כדי מאבקים. אני לא נחה לשנייה.

אליזבת ק' סטנטון וסוזן ב' אנתוני, שתי הנשים הראשונות של התנועה הפמיניסטית, צמחו מתוך התנועה נגד העבדות, והן נשים מרגשות במיוחד. נחשפתי אליהן ביתר הרחבה כשלמדתי באמריקה ולקחתי קורס על גזענות ודמוקרטיה. סימון דה בובואר עם "המין השני", בטי פרידן - ?The Feminine Mystique. בל הוּקס, כותבת פמיניסטית שחורה, טוענת שגם בתוך הפמיניזם יש היררכיה, יש לבנות ויש שחורות. פמיניזם שחור מתחבר לפמיניזם מזרחי. תמיד איזשהו נרטיב לא בא לידי ביטוי, וכך למעשה אני לא מרגישה נוח בשום מצב.

מציאת הד לרגשות ולמחשבות שלך בספרים שעליהם דיברת גורמת לך להרגיש פחות בשוליים, פחות חריגה?
להפך, הספרים האלה מחזקים את השוליוּת שלי, אבל גם מנסחים אותה. הם נותנים לה תוקף והופכים אותה ללגיטימית. לשוליים האלה יש תשתית אינטלקטואלית, תיאורטית ואקדמית של נתונים. הם לא סתם איזו גחמה שלי, איזו רגשנות־יתר וסובייקטיביות. היא לא רק אישית.

זה גם משהו פמיניסטי מאוד, כי הפמיניזם אומר - "האישי הוא הפוליטי, והפוליטי הוא האישי". תמיד זו כתיבה שיוצאת מהמקום האישי, וזה לגיטימי.

יש עוד משהו באזור הזה של הספרייה שדילגנו עליו?
הפלסטינים. יש כאן ספרים של אורי אבנרי. ויש ספרים של פלסטינים שתורגמו לעברית: אבו איאד, רימונדה טוויל, סועאד עאמירי, רג'א שחאדה, דרוויש, וגם "אוריינטליזם" של אדוארד סעיד.

למה פלסטיני רוצה שהספרים שלו יתורגמו לעברית? כי הוא רוצה קהל ישראלי, הוא רוצה דיאלוג. זה לא טריוויאלי. הוא כותב כדי שאני אקרא אותו, שנשמע את הקול מפיהם ולא ממתווך. לא שעיתונאי יכתוב לי עליהם, אני רוצה לשמוע אותם עצמם, מה הם אומרים. וכך גם עם הנשים ועם המזרחים. לשמוע מה יש להם עצמם לומר. את חייבת לשמוע את כל אחד מהצדדים מדבר בעצמו ואז לגבש בעצמך איזו מחשבה, איזו תפישה, איזו דרך לפתרון.

לאורך כל השיחה את משתמשת בצירופים סוציולוגיים ופוליטיים כמו "עליית מעמד", "כלים למאבק", "הצורך לגבש תפישה". מה עם חוויית הקריאה הפשוטה והמהנה, בלי שום מחויבות?
ודאי שיש הנאה. הרבה הנאה. אין הנאה גדולה מלהתחיל ספר בבוקר, להתנתק מהעולם ולסיימו בערב. יש גם משהו מאוד אינטימי בקריאה יחד. היינו נוסעים לחוץ לארץ ולוקחים איתנו ערמת ספרים. זה היה חלק מההווי המשפחתי. אז כן, ישנה הנאה, אבל יש גם העניין שזה דבר בעל משמעות. קריאה אצלי היא לא מורשת דורות והיא לא מוטבעת חזק כל כך כמו אולי אצל אחרים, ולכן, כן, אני חונכתי ומחנכת לקריאה. היה משהו כמעט טקסי בשעות שבהן קראתי לבן שלי סיפורים לפני השינה. גם משהו שמאוד מחבר בינינו, וגם משהו שהופך את המשפט "לקרוא, כל הזמן לקרוא" למשמעות חיים.

© כל הזכויות שמורות לאחוזת בית הוצאה לאור
ספרים מספרייתה של ענת סרגוסטי, צילום: דני שניאור

חיים עם ספרים, 29 שיחות מצולמות עם אוהבי ספר - מיכל יפת


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים