 | ||||||||||||
|
|
לרקוד עם הרוח - מנהיגים אינדיאנים מדברים
|
||||||||||
חזור
"לרקוד עם הרוח" הוא פסיפס היסטורי ותרבותי המשחזר במלים פשוטות וישירות את ההיסטוריה והתרבות הגדולה של העמים הילידים האמריקניים שהיו ואינם עוד. בדבריהם של המנהיגים האינדיאנים הפותחים כאן את לבם יש עוצמה אנושית רבה ואקטואליות אוניברסלית להפליא המעוררת תחושות חזקות ועמוקות בַּלב כל קורא. גדולתם של האינדיאנים חלפה מן העולם, אבל חוכמתם, אומץ ליבם, תמימותם ונדיבותם חיים עדיין, כי "עוד לא גווע האור הבוקע מלבו של האינדיאני". ענן אדום, שוֹר רובץ, אפוֹד אדום, טֶקוּמסֶה, נֵץ שחור, צ'יף סיאטל, גֶ'רוֹנימו, סוס משוגע, צ'יף ג'וזף, דוב זקוף, סַטַנטָה, צ'וֹנְסי גלימה צהובה, ראסְל מִינְס ומנהיגים אינדיאנים אחרים בכל התקופות מאז פלש האדם הלבן לאמריקה מספרים את הנַרטיב של האדם אדום-העוֹר בלשון ישרה, אנושית, לעתים פואטית - ותמיד ישירה חודרת ללב. |
  
|
|||
"לרקוד עם הרוח" הוא סיפור גבורתם של מנהיגים ושל עמים שחלמו, קיוו, אהבו, לחמו - אך יותר מכך, האמינו והנהיגו את שבטיהם לשלום, כשם שהנהיגו אותם במלחמה. בתבונתם הרבה, הם השלימו עם המציאוּת המרה, אך בנפשם פנימה לא הֵביס אותם איש מעולם.
"לרקוד עם הרוח - מנהיגים אינדיאנים מדברים"
עורך: ראובן מירן
תרגמה מאנגלית אמריקנית: ניצה פלד,
אחרית-דבר: שוקי בן-עמי.
באדיבות הוצאת נהר ספרים אנו מביאים לפניכם
שני פרקים מתוך הספר
נֵץ שחור, מַקַטַאימֶשִׁיקיַאקיַאק
נאום הכניעה של נץ שחור לאחר שרוב לוחמיו האמיצים נהרגו בקרב או במצוד שנערך אחריהם והוא עצמו בלוויית שארית אנשיו נכנע לצבא ארצות הברית.
"האדם הלבן איננו פושט את עור הקרקפת... הוא מרעיל את הלב"
לקחתם אותי בשבי עם כל הלוחמים שלי. נעצבתי מאוד, כי קיוויתי, אם לא להביס אתכם, להחזיק מעמד זמן רב יותר ולהציק לכם עוד לפני שאכנע. אני התאמצתי להכניס אתכם למארב, אבל הגנרל האחרון שלכם מֵבין בלחימה אינדיאנית. הראשון לא היה פיקח כמותו. כאשר הבנתי שלא אוכל לגבור עליכם בלחימה אינדיאנית, החלטתי להסתער ולהילחם בכם פנים אל פנים. אני נלחמתי בכוח, אבל הרובים שלכם כוּונו היטב. הקליעים התעופפו כמו ציפורים באוויר, ושרקו ליד אוזנינו כמו הרוח מבעד לעצים בחורף. הלוחמים שלי נפלו סביבי; זה התחיל להיראות מחריד. ראיתי את יומי הרע קרוב. בבוקר השמש זרח עלינו עמום, ובלילה הוא שקע בתוך ענן כהה ונראה כמו כדור של אש. היה זה שמש אחרון אשר זרח על נץ שחור. לבו מת, ולא יפעם עוד זריז בחזהו. - עכשיו הוא שבוי של האדם הלבן; הם יעשו בו כרצונם. אבל הוא יכול לעמוד בעינויים, ואין הוא מפחד למות. איננו מוג לב. נץ שחור הוא אינדיאני.
הוא לא עשה דבר שאינדיאני צריך להתבייש בו. הוא נלחם למען בני ארצו, נשׁים ותינוקות, נגד האדם הלבן, אשר שנה אחר שנה בא לרמות אותם ולגזול אדמותיהם. אתם יודעים את הסיבה למלחמה שלנו. היא ידועה לכל האנשים הלבנים. הם צריכים להתבייש בה. האדם הלבן בז לאינדיאנים, ומגרש אותם מבתיהם. אבל האינדיאנים אינם ערומים. האדם הלבן מדַבר רעות על האינדיאני, ומסתכל עליו בזדון. אבל האינדיאני לא משקר; אינדיאנים לא גונבים.
אינדיאני רע כמו האדם הלבן לא יוכל לחיות בתוך האומה שלנו; הוא היה מוּצא להורג, מאכל לזאבים. האדם הלבן הוא מחנך גרוע; נושא מראֶה מזויף, עוסק במעשים מזויפים; הוא מחייך לאינדיאני המִסכן בפָּנים כדי לרמות אותו; הוא לוחץ את יד האינדיאנים לרכוש את אמונם, כדי להפוך אותם לשיכורים, כדי להונות אותם ולהשחית את נשותינו. אנחנו אמרנו להם להניח לנו, להתרחק מאיתנו; אבל הם המשיכו לבוא בעקבותינו, כיתרו את נתיבינו, והתפתלו אל קרבנו כמו הנחש. הם הרעילו אותנו בנגיעתם. לא היינו מוגנים. חיִינו בסכנה. נעשינו כמותם, צבועים ושקרנים, נואפים, הולכי בטל עצלים, רק מדַברים ולא עובדים.
נשאנו עינינו אל הרוח הגדול. הלכנו אל אבינו הגדול. התעודדנו. המועצה הגדולה שלו נתנה לנו מילים נאות והבטחות גדולות; אבל לא היתה לנו נחת. המצב הלך והורע. לא היו צבאים ביער. האוֹפּוֹסוּם והבונה נמלטו. המעיינות הלכו ויבשו, והנשים והתינוקות שלנו ללא צידה שתמנע רעב; קראנו לאספה גדולה, והקמנו מדורה רחבה. רוחות אבותינו עלו וּדברם אלינו לנקום את עוולותינו או למות. כולנו דיברנו לפני מדורת האספה. היה חם ונעים. פצחנו בתרועות מלחמה ושלפנו את הטומהוק; הסכינים שלנו היו מוכנות, ולבו של נץ שחור גָאה רם בחזהו כאשר הוביל את הלוחמים שלו לקרב. הוא שבע רצון. הוא ילך לעולם הרוח מסופק. הוא מילא את חובתו. אביו יפגוש אותו שם וישבח אותו.
נץ שחור הוא אינדיאני אמיתי, אין זה מכבודו לבכות כמו אישה. לבו על אשתו, ילדיו וחבריו. אבל על עצמו איננו חס. הוא חס על אומתו, על האינדיאנים. הם יסבלו. על גורלם הוא מקונן. האדם הלבן איננו פושט עור הקרקפת; אבל מעשהו גרוע מזה - הוא מרעיל את הלב; הלב אינו טהור לידו. - בני ארצי לא יקורקפו, אבל בתוך שנים מספר יהיו כמו האדם הלבן, כאלה שאין לתת בם אמון, שצריכים, כמו במושבות הלבנים, שוטרים רבים כמותם כמעט, להשגיח עליהם ולשמור אצלם את הסדר.
היִי שלום אומה שלי! נץ שחור ניסה להציל אותך ולנקום את עוולותייך. הוא שתה את דמם של לבנים אחדים. הוא נלקח בשבי, התוכניות שלו נעצרו. אינו יכול עוד לעשות דבר. הוא קרוב אל סופו. השמש שלו שוקע והוא לא יקום עוד. היֵה שלום, נץ שחור.
(27 באוגוסט, 1832)
ענן אדום
ענן אדום, שׂבע ימים, מלחמות, מאבקים ואכזבות, חש שחייו הגיעו לקצם. "הביטו בי. אני הייתי לוחם בארץ הזאת של זריחת השמש, עכשיו אני בא ממקום בו השמש שוקע", הוא אומר, וממשיך במילים קשות ומפוכחות:
השמש שלי שוקע, יומי אוזל, חשכה מתגנבת מעלי. לפני שאשכב לי על מנת שלא לקום עוד, אני אדבר אל עַמי.
שִמעוני, ידידַי, כי לא עת היא בשבילי לומר לכם דְבר שֶׁקר. הרוח הגדול יצר אותנו, האינדיאנים, ונתן לנו את הארץ הזאת לגור בה. הוא נתן לנו את הבופלו, את האנטילופה והצבי למזוננו וללבושנו. אנחנו נדדנו עם אדמות הציד שלנו ממינסוטה לנהר הפְּלֶט ומן המיסיסיפי אל ההרים הגדולים. איש לא שָׂם לנו גבולות. היינו חופשיים כמו הרוחות, וכמו הנשר לא שמענו לפקודתו של איש.
אני נולדתי בן לַקוֹטָה ובן לקוטה אמות. לפני שהאדם הלבן הגיע אל ארצנו, היו בני הלקוטה עם חופשי. הם קבעו לעצמם חוקים משלהם וממשל כטוב בעיניהם. הכמרים והשליחים אומרים לנו שחיִינו ברשע את חיֵינו לפני שהאדם הלבן בא אל קרבנו. מי אשם בכך? אנחנו חיינו נכון כפי שלימדו אותנו לחיות נכון. וכי על זה ניענש? אינני בטוח כי דברֵי האנשים האלה הם אמת.
בתור ילד לימדו אותי שהטאקוּ וואקאן [כוחות על-טבעיים] הם חזקים ויכולים לעולל דברים מוזרים. החכמים לימדו אותי זאת והשַׁמאנים. הם לימדו אותי שאני יכול לִזכות בחסדיהם אם אהיה טוב אל עמי ואמיץ אל מול אויבי; אם אומַר את האמת ואחיה ביושר; אם אלחם למען עמי ולמען אדמות הציד שלו.
כאשר בני הלקוטה האמינו בדברים האלה, הם היו מאושרים ומתו שׂבעי רצון. וכי מה שמציע לנו האדם הלבן יוכל לתת לנו יותר?
טאקוּ שאנסקאן מכיר את רוחי, וכשאמות אלך איתו. אז אהיה עם אבותי. גם אם לא בגן העדן של האדם הלבן, אני אהיה מרוצה. ווִי הוא אבי. הוואקאן-טאנקה של האדם הלבן גָבר עליו, אבל אני אשאר נאמן לו.
צללים ארוכים ואפלים לפנַי. בקרוב אשכב על מנת שלא לקום עוד. כל עוד רוחי בגופי, יעלה עשן נשימתי לקראת השמש, כי הוא יודע הכל ויודע כי עודני נאמן לו.
(4 ביולי 1909)
© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים הוצאה לאור
לרקוד עם הרוח - מנהיגים אינדיאנים מדברים - ראובן מירן - עורך
| ||||
|
|
| | |
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
סמיוטיקה
|
מטר
|
רמות
|
Tom
|
דלילה
|
גד ויספלד
|
מיקרוטופינג
 | ||||
|
|
ספרים חדשים באוגוסט 2019:
|
|
|
 | ||||
 | ||||
|
|
|
|
|
 | ||||
