Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2005  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | שנת 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בנובמבר 2005
» ספרים באוקטובר 2005
» ספרים בספטמבר 2005
» ספרים באוגוסט 2005
» ספרים ביולי 2005
» ספרים ביוני 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים בספטמבר 2005       חזור

נגד כיוון ההיסטוריה
מאת: אהרון לנסקי
Outwitting History : The Amazing Adventures of a Man Who Rescued a Million Yiddish Books - Aaron Lansky

ההוצאה:

עברית הוצאה לאור

הנאצים רצחו אותה, הסובייטים רמסו אותה, האמריקניזציה העלימה אותה ותחיית השפה העברית בארץ ישראל מחקה אותה סופית. לאיש לא היה ספק: היידיש מתה. השפה שבה שגשגה תרבות יהודית שלמה - שפה של מיעוט נצחי, חתרנית ואופוזיציונית - נותרה נחלתן הבלעדית של קהילות חרדיות סגורות. לכתביהם של י"ל פרץ, שלום עליכם ויצחק בשביס זינגר לא נשארו קוראים בשפת המקור.

כך לפחות זה נראה לפני 25 שנה,
כשאהרון לנסקי היה סטודנט בן 23.

נגד כיוון ההיסטוריה
שתפו אותי

ואז לנסקי התמכר לרעיון ששינה את חייו ואת פני התרבות היהודית כולה: להציל את ספרי היידיש מכליה פיזית. באותה שנה, 1980, ההערכה היתה שנותרו 70 אלף מהם. נגד כיוון ההיסטוריה מספר כיצד ללא משאבים - פרט לחזון, מסירות, ונחישות דון-קישוטית - נדדו לנסקי וחבריו מעליית-גג למרתף טחוב, ממכולת אשפה דולפת לספרייה מתפוררת, והצילו מהשמדה ספר אחרי ספר.

הם עברו מבית לבית ואספו כרכים מארונותיהם של יהודים קשישים, תוך שהם שומעים את סיפורי חייהם. הם קוששו תרומות והשיגו שטחי איחסון בכל דרך אפשרית ובלתי-אפשרית. תחילה עשו זאת בארה"ב, ובהמשך בעולם, מקובה ועד רוסיה ועד ישראל.

מאז, אסף הפרויקט לא פחות ממיליון וחצי ספרים.

אהרון לנסקי מתאר בגוף ראשון ובכישרון של מספר מלידה את עלילות כל השנים האלה, את ההרפתקאות שעבר ואת הדמויות המרתקות והחד-פעמיות שפגש. במקביל, הוא משרטט דיוקן של עולם ספרותי ואנושי עשיר. נגד כיוון ההיסטוריה ירתק כל אוהב ספרים וספרות (לא חשוב מאיזו עדה); ומעל הכול, בסיפור הצלת ספרות היידיש יש תקווה וגם לקח לכל מי שמאמין בהמשכיותה של תרבות באשר היא.

נגד כיוון ההיסטוריה, הרפתקאותיו המופלאות של האיש שהציל מיליון ספרים ותרבות שלמה. מאנגלית: יהב זוהר, בשיתוף הוצאת כתר

באדיבות עברית הוצאה לאור אנו מביאים לפניכם
טעימה מתוך הספר

ביום שבו פלשו הנאצים לפולין, 1 בספטמבר 1939, הרצה גדול חוקרי היידיש באותו דור, מקס ויינריך, בפינלנד. ההרצאה הזו הצילה את חייו. מכיוון שלא יכול היה לחזור לביתו שבווילנה הוא עשה את דרכו לניו-יורק, שם קיווה להמשיך ללמד. רק סטודנטים מעטים הגיעו. אבל למרות שרבים חשבו שאין שם עתיד לעבודתו, ויינריך התעקש. לסטודנטית ששאלה אותו מדוע, ענה: "בגלל קיסמה של היידיש - היא תערים על ההיסטוריה."

וכך היה. לפני זמן לא רב פגשתי תחת עץ תפוח קבוצה של סטודנטים מבריקים. "מדוע אתם מתעניינים ביידיש?" שאלתי. הם צחקו. "אתה לא מבין," הסבירה צעירה אחת, ועגיל נצנץ בטבורה החשוף, "היום יידיש זה מגניב!"

במשך 25 השנים האחרונות היתה לי הזדמנות לגלות בעצמי עד כמה היידיש מגניבה. ב-1980, בגיל 23, החלטתי להציל את ספרי היידיש שנותרו בעולם. באותו זמן העריכו חוקרים את מספרם בכ-70 אלף כרכים; נכון להיום אספנו חברי ואני יותר ממיליון וחצי ספרים ביידיש, רבים מהם במבצעי חילוץ של הרגע האחרון - ממרתפים ומבוידעמים, מבתים מיועדים להריסה וממכולות אשפה. מרבית המנהיגים היהודים פטרו את תוכניותי בטענה שהיידיש מתה; כיום מונה הארגון שייסדתי - המרכז הלאומי לספרי יידיש - 35 אלף חברים, מה שהופך אותו לאחד מארגוני התרבות היהודיים הגדולים ביותר בארצות-הברית.

הספר הזה הוא סיפור הרפתקאות: סיפורה של קבוצה קטנה של צעירים שהצילה ספרי יידיש מכליה. זהו גם סיפורם של המהגרים דוברי היידיש שהחזיקו וקראו את הספרים הללו - כיצד הם ישבו ליד שולחן המטבח, עם תה ועוגה, ומסרו לידינו את ספריותיהם הפרטיות, כרך-כרך. המפגשים הללו היו תמיד טעוני רגשות: אנשים בכו ושפכו את לבם, לעתים בכנות שהפתיעה את שני הצדדים.

באותם ימים עדיין היינו, חברי ואני, בשנות העשרים המוקדמות שלנו. נהגנו בטנדרים דפוקים ולבשנו מכנסי ג'ינס מהוהים וחולצות טי. ובכל זאת, מתוך תקווה או יאוש, אנשים הפקידו בידינו את מורשתם, את ירושתם - ספריהם וסיפוריהם. מבחינתנו זו היתה אחריות כבדה: כיצד נצליח לטפל בכל כך הרבה ספרים, לזכור כל כך הרבה סיפורים, לשמר כל כך הרבה היסטוריה?

היום אני בן 49, וכמעט כל האנשים שנתנו בי את האמון הזה כבר הלכו לעולמם, ועולמם הלך איתם. אפילו בשעת כתיבתן של שורות אלה, למרות העניין האקדמי הגובר וההתלהבות בקרב הצעירים, סיפורה של תרבות היידיש עדיין הולך ונמחק מתודעתו של הציבור היהודי הכללי, ההיסטוריה שלנו משוכתבת, המודעות שלנו מעוצבת מחדש, זהותנו מוגדרת מחדש. ככל שהזיכרון הולך ומתעמעם, הספרים שאספנו הם כל מה שנותר. לכן הגיע הזמן לספר את הסיפור הזה. הוא עצוב, וגם מצחיק. וזו הדרך הטובה ביותר שאני מכיר לזהות את מה שנעדר מהתרבות היהודית בת-זמננו - ולהתחיל להשלים את החסר.

להערים על ההיסטוריה
חלק ראשון: יידיש למתחילים
1. מהמיץ של הזבל

הטלפון צלצל בחצות. זה לא היה יוצא-דופן: יהודים קשישים העדיפו בדרך כלל לחכות לשעות התעריף המוזל כדי להתקשר אלי בעניין ספרי היידיש שלהם. אבל באותו לילה רק חזרתי ממסע התרמה ארוך, בחוץ ירד שלג, הבית היה קפוא, הטלפון היה במטבח בקומה התחתונה, ולא היתה לי שום כוונה לצאת מבין השמיכות ולענות לו.
"רררינג! רררינג!"
החברה שלי, לורה נלסון, כיסתה את אוזני בידיה. "זה יכול לחכות," לחשה.
מתברר שלא. חמישה, עשרה, חמישה-עשר צלצולים, ולשותף שלי לדירה, סקוט בולוטין, נמאס. הוא ירד לקומת הקרקע וענה בעצמו. כעבור 30 שניות הוא הלם בדלת חדרי. "אהרון! מהר! תקום! זה בשבילך! זה נשמע חשוב הפעם!"

עטפתי את עצמי בשמיכה וקרטעתי לטלפון.
"אהרון, זה אתה?" זיהיתי את הקול מיד. זו היתה שבע צוקר, האשה הצעירה שלימדה אותי יידיש בתוכנית קיץ בניו-יורק, ארבע שנים קודם לכן. "אני מתנצלת על השעה," אמרה, "אבל זה מקרה חירום! יש אלפי ספרי יידיש במכולת אשפה ברחוב 16 ונראה שהולך לרדת גשם. כמה מהר אתה יכול להגיע?"

היתה רק רכבת אחת ביום מנורתהמפטון, מסצ'וסטס, שם גרתי, לניו-יורק, אבל למרבה המזל היא עברה בתחנה בשתיים אחר חצות. אם אזדרז אספיק לתפוס אותה. התקשרתי לחבר מהקולג', רוג'ר ממרט, בניו-יורק, ואמרתי לו שיחכה לי ברבע לשבע בבוקר. בינתיים לורה דחפה לתרמיל שלי שק שינה, כפפות עבודה וכיכר לחם. סקוט פשט על קופת האוכל המשותפת ועל קופת הצדקה ששמרנו בפריזר, ונתן לי 60 דולר בשטרות קטנים ובמטבעות. כל מה שנותר היה למצוא דרך להגיע אל תחנת הרכבת, מרחק של 13 קילומטר.

הכבישים היו חלקלקים מדי לרכיבה על אופניים. משרדי חברת המוניות המקומית היו סגורים. "מה עם הטנדר שלך?" שאל סקוט. הוא התכוון לטנדר פורד 63' שהיה לי, גרוטאה חלודה ומלאה חורים, שעמדה נטושה מתחת לעץ אורן בחצר האחורית מאז שלא עברה טסט, ובצדק, חצי שנה לפני כן. אבל לא היתה ברירה אחרת. סקוט, לורה ואני מיהרנו החוצה וגרפנו את השלג שכיסה את הרכב. משכתי את הצ'וק, סובבתי את המפתח, והמנוע הזקן התעורר איכשהו לחיים. בהרבה דחיפות ומאמץ חילצנו אותו מבין גושי הקרח. מרחתי גוש שלג מעורב במחטי אורן על השמשה הקדמית, כדי להסתיר את מדבקת הטסט שפג תוקפה, והגעתי לתחנת הרכבת עשר דקות לפני השעה היעודה.

"גביררררותי ורררררבותי, הגענו לפנסילבניה-סטיישן, ניו-יורק-סיטי. היזהרו מהמדרגה בירידה מהרכבת. פן-סטיישן!!!..." לפני שהנהג סיים את המשפט כבר הייתי בחוץ, רץ דרך התחנה. בשדרה השמינית הרמתי את מבטי והבחנתי בסיסמה החקוקה על בניין הדואר שממול: "לא גשם ולא שלג לא חום ולא חשכת הליל יעצרו את דוורינו מביצוע מלא ומושלם של משימתם". מהשמים הכהים זרזף שלג מעורב בגשם. השעון הורה על 6:37. עצרתי מונית, אספתי את רוג'ר, ויחד דהרנו לפינת השדרה השישית ורחוב 16, אל מכולת האשפה. לא היה קשה למצוא אותה. היא היתה בגודל של משאית, ועולה על גדותיה - מילולית - בספרי יידיש. הכרכים העליונים כבר היו רטובים. כמה עשרות כרכים היו מפוזרים על הכביש, נדרסים על ידי המכוניות החולפות. הזרזיף נהפך בינתיים לגשם עז שלא הראה סימנים להפוגה בעתיד הנראה לעין.

רוג'ר ואני טיפסנו אל תוך המכולה, וכעבור דקות ספורות הצטרפו אלינו שבע וחברה אריק ביירון, מי שגילה את המכולה בלילה הקודם. בינתיים הם כבר גילו מהיכן הגיעו הספרים: נראה שמשרדיו של ארגון יידיש ותיק שכנו פעם בבניין הסמוך. עם התדלדלות מספר החברים לא נותר תקציב לשכר הדירה, והארגון נטש. ספריית היידיש הגדולה הועברה לאחסון במרתף. כעת עבר הבניין שיפוצים וחולק לדירות. כאשר גילו הפועלים את אוסף הספרים הם החלו לפנות אותם למכולה. רק אמש, כשהספרים כבר עלו על גדות המכולה, הבחין בהם אריק וטלפן לשבע, והיא התקשרה אלי.

לא היה זמן לבזבז. רוג'ר ניגש לטלפון הציבורי הסמוך והתקשר לחברת פינוי האשפה; המספר היה מוטבע על דופן המכולה. הם הסכימו לא לרוקן אותה עד הערב. הוא התקשר גם לכל החברים שהצלחנו להעלות בדעתנו כדי לבקש תגבורת. בינתיים השתמשתי בטלפון הסמוך, מנסה לגייס משאית. אחרי כמה שיחות הצלחתי למצוא חברת השכרה בשדרה ה-11 שהסכימה להשכיר לנו משאית בלי כרטיס אשראי - לאיש מאיתנו לא היה - בתנאי שנפקיד 350 דולרים במזומן.

לצוות מדובלל שכמונו, 350 דולר נראו הון עתק. למרבה המזל היה לשבע בבנק סכום כסף שחסכה כדי לשלם מסים. ברגע שסניף הבנק נפתח, היא משכה אותו. בזמן שרוג'ר ואריק נשארו עם הספרים, שבע ואני לקחנו מונית לשדרה ה-11 - עם נהג דובר יידיש, לא פחות! - ושכרנו משאית של שבעה מטרים, הגדולה ביותר שהיתה במגרש. כשחזרנו כבר חיכו לנו שישה אנשים, כולם בני פחות מ-25, שנענו לטלפונים של רוג'ר והתגודדו בפינה, מוכנים לסייע. התקרבתי ברברס למכולה, הפעלתי את איתות האזהרה, וארגנתי שרשרת אנושית להעברת הספרים למשאית. הגשם התחזק, ותוך דקות היינו כולנו ספוגים מים. גרוע מכך: בגדינו החלו להחליף צבעים - אדום, צהוב, כחול וירוק, צבעים שזלגו מכריכות הספרים ספוגי המים.

בשעה תשע וחצי בערך, בעקבות שיחת טלפון בהולה, הגיע מלונג-איילנד חבר הוועד המנהל שלנו, סידני ברג, והחזיר לשבע את סכום הכסף שהוציאה. הוא גם הביא איתו את אחד העובדים שלו, ג'ו, פועל מנוסה שבכוחות עצמו הכפיל את מהירות העבודה שלנו. נשארנו במכולה יום שלם, רצים בגשם למען כל ספר. עוברים ושבים רבים עצרו לצפות במחזה. אחדים משכו בכתפיהם, אחרים בכו. כתבת מהניו-יורק טיימס, צעירה שחורה שהיתה בעיצומו של תהליך גיור, אמרה לי שזה הדבר העצוב ביותר שראתה מעולם. כתב אחר, של אחד הטבלואידים, היה אמפתי פחות. "אני לא קולט את זה," הוא צעק מתחת למטרייה שלו. "כלומר, אלה ספרים ב י י ד י ש. מי אמור לקרוא אותם? מה הסיפור שלכם, אתם בטריפ של נוסטלגיה?"

במצבי - רועד, חצי-משותק מעייפות ומקור - ספק אם הצלחתי להפיק תגובה. לא שזה היה משנה הרבה; השאלה היתה רטורית, והסטראוטיפים שלו לגבי היידיש התקבעו מזמן. המשכנו לעבוד עד רדת החשכה. המתנדבים כבר הלכו הביתה, ונותרנו רק ג'ו, רוג'ר ואני, עם סידני ברג שעמד על המשמר ברחוב, מתחת למטרייה. בסך הכול, הצלנו כמעט 5,000 ספרים; השאר, בערך 3,000 אלפים, צפו בשלולית המים העכורים בתחתית המכולה, רטובים מעבר לכל סיכוי להצלה. רוג'ר ואני נפרדנו לשלום מג'ו ומסידני, עלינו לקבינה של המשאית, סובבנו את מפתח ההתנעה ו... כלום לא קרה. אורות החירום, שהבהבו מאז הבוקר, רוקנו את המצבר. המשאית לא הניעה.

הייתי פורץ בדמעות בו במקום, לולא הבחנתי בתחנת דלק מעבר לכביש. המכונאי המגודל שהיה בתפקיד לא יצא מכליו כדי לעזור לנו. "אני לא עוזב את התחנה ללכת לעבוד בשום רחוב," אמר. "אני מוכן לגרור אתכם הנה אם אתם רוצים, אבל זה יעלה לכם."
"כמה?"
"מאה דולר לגרירה ועוד חמש להטעין ת'מצבר."
"ואם נביא את המצבר אליך?"
"אז רק חמש דולר. אבל איך אתם הולכים להביא ת'מצבר הנה?"

אחרי כל מה שעברנו במשך היום הייתי בטוח שנמצא דרך. שאלתי את המכונאי אם הוא מוכן להשאיל לנו מפתח ברגים, אבל הוא אמר שזה מנוגד לתקנות. התקנות השתנו כשנתתי לו שטר מקומט של חמישה דולר. רוג'ר ואני חצינו שוב את הרחוב, והצלחנו לנתק את הכבלים ולפרק את המצבר מהמשאית. ומדובר במצבר של משאית, 25 קילו לפחות. מכיוון שרוג'ר גבוה ממני בהרבה, המצבר נטה על צדו כשסחבנו אותו. כשהנחנו אותו סוף-סוף על רצפת המוסך הבחנתי שהחומצה דלפה ממנו ויצרה חור במעיל הברזנט הרטוב שלי.

חיכינו עד שהמצבר הוטען ונסענו לדירתו של רוג'ר. אחרי אמבטיה חמה, ארוחת ערב וארבע כוסות תה עם חלב נרדמתי כמו תינוק. למחרת בשתיים אחר-הצהריים כבר הייתי במסצ'וסטס, שם חיכה לי צוות גדול של מתנדבים. בהיעדר ציוד הרמה מתאים נדרשו עוד כמה שעות להעברת 5,000 הספרים מגב המשאית, במדרגות, אל הלופט שלנו בקומה השנייה, שם הנחנו את הספרים לייבוש על משטחים.

מה בעצם הצלנו? כמעט שני-שלישים מהספרים היו "חדשים": שאריות מלאי של מו"לים משנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20, כולל ספרות ציונית, היסטוריה, זיכרונות, ולפחות 500 עותקים של חמישה חומשי תורה בתרגום ליידיש. השאר היו חלק מספריית הארגון: מבחר מכובד של כותרי יידיש, שרובם יצאו לאור בניו-יורק. כמעט כל הספרים הגיעו לבסוף לספריות או לידי סטודנטים ברחבי העולם.

לפני שחזרתי הביתה באותו לילה החזרתי את המשאית לסוכנות ההשכרה ולקחתי את הטנדר חסר-הטסט שלי מתחנת הרכבת בנורתהמפטון. ואז התמוטטתי. בשלושת הימים הבאים נשארתי במיטה עם 40 מעלות חום. בשוכבי שם, ברגעי ערנות קודחים אחרי שינה טרופה, נדדה מחשבתי לאותו כתב טבלואיד בגשם. למה אני עושה את זה? האם זה באמת עניין של נוסטלגיה? מה המטרה בכלל? ואיך כל זה התחיל?

© כל הזכויות שמורות לעברית הוצאה לאור

נגד כיוון ההיסטוריה - אהרון לנסקי
Outwitting History : The Amazing Adventures of a Man Who Rescued a Million Yiddish Books - Aaron Lansky


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים