Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במרץ 2006       חזור

השתלה
מאת: משה בן הראש

ההוצאה:

מובן

נובלה חדשה של מואיז בן הראש. הדמות הראשית בספר היא אישה בהריון שמחליטה לספר לאב בנה על סוד שהיא שומרת כבר עשר שנים. הסוד הוא שהיא תוצר של תאונה קטלנית. בתאונה גוף של אישה מחובר לראש של גבר, שניהם בני זוג שנישאו לפני התאונה.

תוך כדי סיפור הכל נשמע לה כל כך בלתי אפשרי והזוי שהיא כבר מסרבת להאמין לזכרונה. הדמויות בספר הן אני, האישה המספרת, אתה, האב של בנה, והוא והיא, הגבר והאישה שמהם נוצרת הדמות הראשית. נובלה שחוקרת את גבולות האני, המיגדר, הזהות, והזיכרון.

השתלה
שתפו אותי

משה בן הראש נולד בשנת 1959. עלה לארץ ב 1972. עסק בעבר ברפואה טבעית וגם בהנהלת חשבונות וכיום עוסק כמעט כל כולו בכתיבה ובתרגום.

" משה בן הראש מספר לנו על מולדת שתמיד נמצאת במקום אחר, ואיננה על שום מפה. היא ריח עץ תפוזים בגרנדה בערב שמעולם לא היה קיים." (חוסה לואיס גרסיה מרטין, אל מונדו, ספרד, 2000.)

מידע נוסף על ספריו של מואיז בן הראש וכיצד ניתן להשיגם באתר הבית שלו.

באדיבות המחבר משה בן הראש
טעימה מתוך הספר

הקדמת המחבר
לפני תשעה חודשים קיבלתי בדואר אלקטרוני טקסט בוורד. התחלתי לקרוא בו ומיד הבנתי שנפלה טעות. אני כבר נשוי עשר שנים ויש לי שני ילדים, כך שאין להניח שההודעה והטקסט בתוכה בצורת וורד היה מיועד אליי. מיד ראיתי הודעה נוספת שבה השולחת (או השולח) מבקשת ממני לא לפתוח את הקובץ, ושהוא נשלח אליי בטעות. דבר שסיקרן אותי לקרוא שוב ושוב את הטקסט. אולי מבחינה ספרותית הוא לא מושלם אך הוא נראה לי מעניין. פניתי משך החודשים האלה לשולחת (או לשולח) וביקשתי את רשותה לפרסם את הטקסט, אך מעולם לא קיבלתי תשובה. כך עברו להם החודשים והסיפור לא הפסיק לסקרן אותי. האם מדובר במשהו אמיתי או בפרק בסדרת "תיקים באפלה", האם זה משחק בין שני בני זוג או שמדובר בטקסט כן שאמור היה לפתוח קשר סתום. איני יודע.

החלטתי להביא את כל הטקסט כפי שהוא הגיע אלי בפעם הראשונה, לא תיקנתי אפילו פסיק אחד, לא את הטעויות של זכר ונקבה ולא טעויות הגהה. כך כנראה קיבל את הטקסט הנמען, אם היא שלחה אותו אליו כפי שהיא אומרת, וכך תוכלו לקרוא אותו ולהתרשם.

ואם אמנם הסופרת קיימת, אני אשמח להעביר לה את התמלוגים על הספר, אם כאשר היא תוכל לומר לי מאיזו כתובת דוא"ל אלקטרוני היא שלחה אותו. את כתובת הדוא"ל אני זוכר בעל פה, מאה פעמים, ולא פעם אחת פחות, שלחתי הודעות לכתובת הזו. כנראה שלא אשכח אותה לעולם. לכל ההאקרים, מחקתי אותה מכל מקום במחשב שלי , כך שהיא כבר אינה קיימת בשום מקום, חוץ מאשר בזיכרון שלי.

מ.ב.ה.

אהובי היקר,
הגיע הזמן שאספר לך כמה דברים על חיי. כל מה שאספר כאן הוא אמת לאמיתה, לפחות בדרך שאני רואה אותה. אמנם אני כן אישה חדשה מאז התאונה שעליה סיפרתי לך, אבל זה לא נכון שאיני זוכרת כלום ממה שקרה לפני התאונה. למעשה אני זוכרת את הכל, ויותר מהכל. אני זוכרת זיכרונות של שני אנשים.

הסיפור הזה יכול לגרום לי לסכנת חיים ולכן מעולם לא סיפרתי אותו לאיש. אבל היום אני חייבת לספר לך כדי שתבין למה ההריון הזה כל כך חשוב לי.

אין כאן שמות או ציון של מקומות כדי שאיש לא יידע מי אני, וגם סילפתי חלק מן הדברים כדי שאם כתב היד הזה ייפול לידיו של סופר כלשהו תמיד אכחיש שמדובר בי, אבל אין סיכוי שהוא יגיע אליי.

אני שולחת לך את הקובץ בדואר אלקטרוני, אתה צריך לקרוא אותו לפני שתבוא אליי בפעם הבאה, אני לא יכולה למסור לך אותו ביד כי אז תשאל אותי שאלות ולא אוכל לענות. אני מצפה שתקרא אותו ואם תחזור אלי רק תאמר שקראת ולא נדבר על זה יותר.
נמשיך בדרך שלנו להיות הורים.

1

אני שמחה היום
אני בהריון.

אחרי כל מה שעברתי, אחרי שכולם אמרו לי שזה בלתי אפשרי, אחרי כל התחזיות. זה היום הגדול בחיי. הגדול מאז התאונה לפני עשר שנים.

אספר לך על כל מה שקרה אז, בעבר הכל כך רחוק ואיך נולדתי מחדש. אך קודם אני רוצה לספר לך על שמחתי, על ההריון המפתיע הזה. על התחושה. על הווסת שנפסקת. על הבחילות הנפלאות בבוקר, ועל התחושה שהייצור הזה חי בי.

מקונן הפחד. איני יודעת אם אגיע לקו הגמר בהריון הזה. זה בכלל לא בטוח. הרופאים המליצו לי להימנע מכל ניסיון להיכנס להריון.

"תגידי תודה שאת חיה כל כך הרבה שני, גם זה לא היה ממש צפוי."

אולי לא צפוי. אז, ציפיתי לשנתיים של חסד. או שלוש שנים.

אבל אני חיה, אני חיה חיים של בן אדם. אני בן אדם. אולי המדע יצטרך להסביר את הסיבות, אבל אני חיה. ואם אני חיה, הגוף שלי מבקש ממני לתפקד כגוף חי לכל דבר. הגוף שלי מוליך אותי לרצונות שלו, כל המיצים האלה, כל החום והקור, האיזונים, הורמונים, עצבים, אך במיוחד הרחם, הרחם ביקש את שלו. הוא ביקש להיות רחם. בדיוק כפי שאני בקשתי לחיות. ביקשתי לחיות בכל מחיר. ביקשתי חיים מלאים.

"ואתה דוקטור, אתה יכול להבין שאני לא יכולה לעשות דבר, אני חייבת להמשיך בהריון, אני חייבת לפחות לנסות. גופי מבקש את זה."

"אני רק יכול לומר לך את מה שאני יודע. את מקרה יחיד בעולם. ואין לדעת מה יהיו התוצאות של הריון כזה." "אבל האם אתה יודע מה הן התוצאות של העדר הריון?" בסופו של דבר ידעתי שאני עם עצמי, ידעתי שאני רק יכולה להחליט בעצמי. נכון שאני מסתכנת במוות, בהרעלה, אולי בשיגעון. קשה לדעת מה הסיכונים. אני גם יכולה לומר שכל יום שאני חיה הוא יום של חסד, אבל החיים לא מתנהלים כך, אי אפשר לומר, הייתי צריכה למות לפני עשר שנים, ועכשיו אני כבר יכולה למות בשקט. אין לאדם יכולת לחשוב מחשבות כאלה. החיים רוצים להמשיך להתקיים. החיים שלי, והחיים של העובר שלי.

זה היה הבוקר, השעה, תשע ועשרים ושלוש דקות. תיסעה ותלתא וועשרין דקיקה, לא יודעת למה זה קופץ לי דווקא בערבית ואם בכלל הערבית שלי נכונה. נכנסתי לחדרו של הרופא במרכז הרפואי. בחוץ ישבו שלוש נשים בהריון, שלושתן צעירות ממני, זה היה מעין חדר אחרי מסדרון, הקירות צבועים בצבע ירוק עדין, כשלכל קיר בחדר יש כניסה לרופא. כולן חיכו לגינקולוג. אולי כבר ידעתי שהתשובה היא חיובית. איך? הגוף יודע, מי כמוני יודעת כמה הגוף יודע. אלה לא היו הבחילות של התרופות, לא תופעות לוואי ולא שום דבר מן הדברים הרבים שהכרתי, והן היו רבים, מאז ההשתלה. כמעט כל סימפטום, מפריחות, דרך הקאות, עצבנות בלתי נסבלת, כאבי בטן, כאבי חזה, כאבי פרקים, ואלף דברים שכבר שכחתי, כמעט כל דבר עברתי, והיה תמיד קשה לדעת אם הסיבה היא ההשתלה או דווקא התרופות שהגוף שלי בלע על מנת שההשתלה תצליח. ישבתי שם, מול הנשים האלה, וחשבתי על החיים שלי, ובמקרה שלי המילה חיים ברבים נראתה לי לגמרי נורמלית, זה לא היה LIFE באנגלית, או VIEבצרפתית, גם לא VIDAבספרדית, אלא חיים רבים, חיים של כמה בני אדם, שלושה לפחות שחיו בי באותו רגע, לנעשה ארבעה, ועכשיו כל הסיפור הזה שאני עומדת לספר לך הולך לקום וללכת על שתיים, הוא הולך להוביל לחיים חדשים, מי הוא יהיה ואיך הוא יראה אותי, הרי במוקדם או במאוחד אצטרך לספר לו את סיפור חיי, ואיני יודע איך הוא יקבל את זה. איני יודעת, אני עדיין מתקנת את עצמי. כאילו שיש מקום כלשהו במוח שכבר לא אוכל להגיע אליו. הבטתי בנשים האלה וחשבתי על בעליהן, על ילדותן, על היום שבו הבינו שהן תהיינה אימהות ולא רק בנות של, על היום בו הבינו שהן הולכות לייצר חיים ולא רק לחיות. או אז הן החלו לחלום על שמלת כלה, כל ילדה חושבת על שמלת כלה, אני זוכרת את שמלת הכלה עליה חלמתי, זו הייתה שמלה שראיתי במגזין נשים בגיל ארבע. מחשוף גדול בחלק הקדמי והאחורי, קישוטים בקצוות עשויים מכסף והשמלה מתרחבת עד שהיא כמעט נוגעת ברצפה בחלקה האחורי ומגיעה לברכיים שלי בחלקה הקדמי. אבל, האם זו אני שזוכרת?

הרופא קרא קודם לאישה עם השיער החום שנראה שעבר עליה לילה קשה, היא נראתה כמי שסובלת מההריון, ואני רציתי לומר לה, את יודע כמה זה נפלא, את יודעת כמה חיכיתי לרגע הזה, שמגיע עוד מעט, את יודעת שזה לא דבר ברור מאליו, ואת יודעת שכשזה לא ברור מאליו זה סיוט אחד שלם. דווקא אני, הייתי יכולה להשלים אולי עם חיים "נוחים" ללא ילדים, אך מה הם חיים לא המשך החיים, האם חיים יכולים להתקיים בחלל שהולך ונסגר, האם אפשר לחיות כשאתה יודע שיש סוף למסדרון, האם בכלל יש חיים בלי לידה, זה הרי כמו לנשום, כמו ללכת לשירותים, כמו לעשות אהבה, יש כאלה שחיים בלי כל זה או עם בלון חמצן, או שקשה להם לעשות את צורכיהם, אבל עליהם אנחנו מסתכלים כאל מסכנים וחולים, אבל היום, כבר זה לא כל כך נורא שמישהו מבקש לא להמשיך את חייו אל תוך חיים אחרים, ובעצם מה אני יודעת, כן יש חיים ללא ילדים, אני חייתי אותן עד עכשיו, ואין לדעת אם אלה לא יהיו חיי, הרי יש יותר סיכוי שאעשה הפלה מאשר שלא, יש להניח שאפילו הרופא ימליץ לי לעשות את זה, אולי גם בן זוגי ילחץ, ואיני יודעת אם אוכל לעמוד בלחצים, אני חושבת שאני לא אספר לו דבר עד שיהיה מאוחר מדיי, אני לא אספר לו, אשמור לעצמי, ואם ישאל על הבחילות, אומר שזה בגלל התרופות שאני לוקחת, על אף שכבר איני לוקחת תרופות, אולי אמציא לו משהו, שהרופא נתן לי תרופות ואלה תופעות לוואי, וחוץ מזה החיים האלה הם כן חיים והם מלאים ועשר שנים אחרי המוות שלי אני חיה ונושמת, מותי חי איתי, כן, אני חיה אחרי מוות, ואלה כן חיים נפלאים, כל רגע הוא נפלא, ולא משנה עד כמה יהיה קשה ועד כמה יש בו סבל, הוא עדיין נפלא, הוא עדיין נפלא כי את החיים אפשר לחשוב רק בחיים, כי את החיים אפשר לחוות רק בתוכם, ואי אפשר לחיות בלעדיהם. טוב, אני מתחילה לחשוב שטויות, להיסחף עם המילים שלי, עם הראש שלי, הראש שלי, הוא מחזיק כאן את הכל, הראש החמוד שלי, האהוב שלי, מה הייתי עושה בלי הראש הזה, המתנה של הראש שלי, אבל למה אני חושבת כל הזמן? על מה אני חושבת? לפעמים הייתי רוצה שהראש שלי ינוח קצת, אבל הוא מספיק לחשוב רק בשינה, וגם זה לא בטוח כי אני חולם הרבה מאוד חלומות. חולם, חולמת. האם החלומות הם חלק מהחשיבה. אני מניחה שמדובר בפעילות מוחית, זאת אומרת, אני יודעת שמדובר בפעילות מוחית, אבל זו פעילות שונה מאוד מחשיבה.

בזמן שחשבתי בזמן שחלמתי קרא לי הרופא. הוא הביט בי מודאג. הוא אמר שהתשובה היא חיובית, ואחר כך לא ממש יכולתי כבר לשמוע, ראיתי את בטני, חשתי אותה, חשבתי עליה ועליי, על אהבתנו המופלאה, על האהבה שחיברה בינינו, נזכרתי בכל הרגעים, ביום שפגשתי אותה, יום סתיו גשום, בספריה, ישבתי וקראתי ספר של אדורנו, ולא הצלחתי להבין או להתרכז ואז הרמתי את ראשי מהספר וראיתי אותה עומדת בדיוק מולי, היא עצרה לרגע את ראשה, אני ראיתי אותה כאילו אני בתוך חלום, זה היה כל כך ברור, שתי שניות וזה היה ברור, חשבתי על זה בזמן שהרופא דיבר על בעיות מערכת החיסון, RH, דחייה של העובר, הפלה, שמעתי גם את המילה סכנה, והייתי שם בתוך הספרייה, אולי כבר אז, אולי כבר אז ידעתי שיום אחד נחיה אחד בתוך השני, שנהיה אחד, יש תורות מזרחיות שטוענות שאנחנו יודעים הכל על חיינו, שאנחנו רק הולכים ונזכרים ועושים את מה שנקבע מראש, התוכנה והתוכנית כבר מוכנות, או אז בספריה יכולתי לראות איך אני יוצא מגופי והיא יוצרת מגופה ושנינו ליד התקרה מתחבקים, אני כל רוצה עכשיו לשמוח, כשהרופא ממשיך לדבר על תרופות שמדכאות את מערכת החיסון, ואני יודעת באותו רגע בספריה שאני מתבוננת בו וחיי עומדות להשתנות כמו השינוי הזה ממש, השינוי של החיים, פתאום חיי כבר אינם חיים בתוך אי, מדובר בחיים שנמשכים אל תוך חיים של מישהו אחר, חיים שמצמיחים בחיבור הזה חיים נוספים, חיים חדשים שלא היו קיימים קודם. לשם כך נולדנו, ואל כדי להיות איים של פעולות כימיות, ביולוגיות ופיזיות, נולדנו כדי ליצור חיים, מתוך חיבור עם חיים אחרים, ליצור חיים חדשים, כך חשבתי באותו רגע בספריה כשנכנסתי לחפש ספר שחברה המליצה לי עליו, אני חושבת שזה היה ספר של פיליפ סולרס, נשים, שבסופו של דבר לא כל כך אהבתי, הנהנתי לרופא, כן אני יודעת, כאילו זה בכל עניין אותי מה הוא אומר, סכנות? הוא מדבר איתי על סכנות? מה הרופא הזה יודע על סכנות? מה הוא יכול בכלל לדעת? הרי בשעה ארבע הוא ייצא מכאן לשחק גולף, הוא ישוב לאשתו ולילדיו ואולי ירצה לספר על המקרה שלי, אבל זה מקרה סודי ולכן אסור לו לספר, סודיות רפואית, ואני בכלל סודיות רפואית ממדרגה ראשונה, כל מערכת הרפואה בעולם תשמור על הסודיות שלי, מקרה יחיד, לפחות כך אמרו לי, אבל אני לא מאמינה, כנראה שהם כבר מנסים את זה על אחרים, ואז אני יודעת שאתה תהיה שלי, אתה כבר שלי, אנחנו כבר יחד, באותו מבט ובאותו רגע, באותה ספריה, אנחנו שני ספרים שמצטטים זה את זה, שני ספרים שמתכתבים ביניהם מזה שנים בלי ידיעתם, שהדמויות דומות, שהסיפור שלהם דומה, שהסיפור שלהם הוא אחד.

הרופא אומר שאצטרך לעשות עוד כמה בדיקות, הוא שואל אם אני מתכוונת להפיל, לא, אני אומרת, מילה ראשונה שאני מוציאה מפי, ואז כל הספרייה הופכת לגן, גן ספרים, עצים של ספרים, הרצפה הופכת לדשא ואני רואה בתוך החושך הזה את השמש נכנסת ומעלימה את התקרה, אני רואה את קרני האור משתקפות בך ואני חשה איך שנינו הולכים ומתקרבים, מתחבקים אבל בלי לזוז ממקומנו, כאילו יוצא מישהו שלא ידענו עליו מגופינו ושנינו נפגשים באמצע. אולי אין כבר מקום לזוז ואין מקום אלא לאהבה בתוך החלל הזה של הספרייה. מי ידע אז שנגיע לכאן לרופא הזה ביחד והוא יאמר לנו מה מסוכן ומה לא, מה הרופא הזה יודע על אהבה? הוא הרי ילך הערב לאשתו ויהיה גאה במקצועו וייספר איך החולים עייפו אותו והוא רוצה לצאת למסעדה טובה, אבל מתי לאחרונה הוא אהב את אשתו, אני הרי נושא את האהבה שלי אליך בתוכי, אני נושא את פרי אהבתנו, את החיים בתוכי, והוא מדבר איתי על נוגדנים, על סכנות, שוב ושוב חוזר על המילה סכנה,

"דוקטור, איך אתה יכול לדבר איתי על סכנות? אחרי כל הסכנות שעברתי? הרי הייתי כבר במוות קליני שמונה פעמים וחזרתי משם. אתה רוצה להפחיד מישהו שטיפס לאוורסט עם תל?"
הוא שתק לרגע.
"טוב, הבנתי, אמר, אבל רצוי שלפחות איידע אותך לגבי המצב שלך..."
והוא המשיך שוב פעם עם לאוקוסיטים, ונוגדנים, שוב? מה יש לו נגד נוגדנים, ומערכת החיסון, ואני חייתי שוב ושוב את הרגע הזה, את הפגישה הזו שהביאה אותנו לכאן.

© כל הזכויות שמורות למשה בן הראש

השתלה - משה בן הראש


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים