Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באוגוסט 2006       חזור

זיכרונות מעונה מתה
מאת: ראובן מירן

ההוצאה:

נהר ספרים

"זיכרונות מעונה מתה" של ראובן מירן יוצא לאור מחדש (לראשונה ידיעות ספרים 1996) עם סיפורים חדשים ובעריכה חדשה ואחרית דבר מאת ד"ר שחר ברם.

זהוא קובץ סיפורים קצרצרים זורמים וקליטים, לעתים משעשעים, לפעמים עצובים, סיפורים שקריאתם שוטפת ובה בעת הם מגרים את המחשבה, את הדמיון והרגש.

סיפורי הקובץ הם אבני פסיפס המרכיבות את עולמו של המחבר בתקופה מסוימת בחייו, וכמו בחיים ש"מחוץ" לספרות, גם כאן הכול קורה על פי הגיון הנסתר מן העין.

זיכרונות מעונה מתה
שתפו אותי

את הספר ערך ד"ר שחר ברם, מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, אשר צירף סיפורים חדשים לאלה שראו אור בעבר ויצר מהם מסע לתוך נפשו של המחבר.

יורם ברונובסקי, "הארץ", אוגוסט 1996:
"הכתיבה הזאת מבקשת את סוד הצמצום והיא לא-מאוד-רוֹוחת בספרות העברית, ועיקרה לא הפואנטה אלא באווירה הכובשת את הקורא... מירן מתקשר אל ז'אנר שהפליאו ליצור בו גדולים כמו בודלר וקפקא, ובהחלט אינו מבייש את המסורת המפוארת."

ראובן מירן (1944) הוא סופר, מתרגם, מבקר ספרים, מוציא לאור, תסריטאי ומנחה סדנאות ליצירה ספרותית. בין השנים 1970-1995 שימש בתפקידים שונים בשירות משרד החוץ. את השכלתו האקדמית רכש במחלקות לפילוסופיה של הסורבון, אוניברסיטת פריס-ננטר ואוניברסיטת חיפה.

מספריו: שלוש סיגריות במאפרה (ידיעות אחרונות 2001), זכרונות מעונה מתה (ידיעות אחרונות 1996), מרק צבים לארוחת בוקר (כתר 1995), דרומית לאנטארקטיקה (כתר 1990), התוכי שתק פעמיים (זמורה ביתן 1987), לילה על העיר (תרמיל 1986) שלדגים (הקיבוץ המאוחד 2006) ועוד.

עוד על פועלו הספרותי של ראובן מירן: בלקיסקון הספרות העברית.

להלן כמה פנינים מתוך הספר ובהמשך
חלל הריק המקיף את המילים אחרית דבר מאת שחר ברם

זיקית
זיקית שאיננה מסוגלת להחליף את צבע עורה היא
עדיין זיקית, אבל היא זיקית לא נורמאלית.

מרידיאן
מֶרידיאן הוא מעגל דמיוני שעובר דרך הקטבים המדומים של כדור הארץ וחותך את קו המשווה בזווית ישרה. כך כתוב בכל מילון. ואני אף פעם לא הבנתי, איך משהו, שקו דמיוני מקיף אותו מקוטב צפוני מדומה לקוטב דרומי מדומה, וחותך באופן דמיוני קו דמיוני אחר, יכול להיות אמיתי.

ספור את הכוכבים (2)
"היא אף פעם לא צועקת," אמר הזקן, "היא רק מסתכלת ושותקת." הוא מעך את בְּדל הסיגריה עמוק בתחתית המאפרה המלאה.

פירורי אפר נפלו על השולחן. קצות אצבעותיו הצהובות התכסו באפור. ישבנו על המרפסת, מתחת לעץ התות. הרוח פיזרה את האפר והגצים דעכו.

"ובלילות?"

"בלילות היא שוכבת על הגב ומסתכלת בשמים."

"איזה צבע יש לשמים שלכם בלילות?"

"שחור."

"ומה היא רואה שם?"

"כוכבים."

"איך היא רואה כוכבים אם השמים שלכם מכוסים עננים?"

"זה מה שהיא אומרת," משך הזקן בכתפיו. "מה היא אומרת עוד?"

"לך תספור אותם, היא אומרת."

"ואחר כך?"

"אחר כך תחזור ותגיד לי כמה יש, היא אומרת."

הזקן הביט בי מתוך הצל. אני ישבתי מולו בתוך השמש הדוקרת. כיווצתי את האישונים הפגועים וראיתי אותו רק דרך חרכי העפעפיים. פניו היו רזות וארוכות, עורו מקומט כמו נייר עטיפה גס, כזה שמקמטים וזורקים אחרי פתיחת המתנה. עור אפו האדמדם קלוף, אזניו מכוסות חברברות ורודות. הוא חבש מגבעת קש לבנה, מוכתמת מזיעה ואבק. הוא נראה לי קרוב ומוכּר כל כך. בינינו הפריד רק שולחן עץ מרובע, לא מהוקצע, לא צבוע. על השולחן הייתה מונחת חפיסת הסיגריות שלו ועליה מצית כחול מפלסטיק. זה היה המצית שלי ואלה היו הסיגריות שנהגתי לעשן. הצל שבתוכו ישב התבהר, ולרגע ראיתי את עיניו הירוקות. הן היו תקועות בי וניצנצו מתוך הלחלוחית שעטפה אותן. פתאום הבנתי. זה הייתי אני כשאהיה זקן, והיא הייתה אשתי, והיא אמרה לי ללכת לספור את הכוכבים שמעבר לעננים.

הזקן הבחין כנראה בתדהמה שריתקה אותי. הוא חייך אלי מתוך הצל. "אל תתרגש כל כך," אמר, "יש לך עוד קצת זמן. "

אַצטֶקים
מאז ומתמיד היו האצטקים ידועים באהבתם העזה למוזיקה, לריקודים ולזמרה. כה עזה הייתה אהבתם שאפילו קורבנות האדם שהם נהגו להקריב לאלים כדי לפייס אותם, היו מנגנים, שרים ורוקדים בדרכם אל המוקד. אבל זה לא הכול. בניגוד למה שנהוג לחשוב, האצטקים לא נכחדו.

בעונה המתה, אני עצמי הייתי אחד מהם, ובמו עיני ראיתי איך הקורבנות נעקדים באהבה ורוקדים את דרכם האחרונה לתוך הלהבות, ואני בתוכם.

לפעמים, כשאתה נמצא בנסיעה
לפעמים, כשאתה נמצא בנסיעה, אתה נכנס בפעם הראשונה והאחרונה לבית קפה ליד התחנה, מזמין משהו לשתות על הבר, תוחב מטבע לתיבת הנגינה ובוחר שיר שאתה אוהב לשמוע כשאתה נמצא בנסיעה. אבל פתאום, בדיוק ברגע שאתה לוחץ על הכפתור והתקליט נשלף ומונח ברכות מתחת למחט, מגיעה הרכבת שלך ואתה צריך לעזוב.

התקליט מתחיל להסתובב, אבל אתה כבר לא שם. מישהו זר, אדם שלא פגשת אף פעם ושאולי לא תפגוש עוד לעולם, שומע את השיר שלך, זה שכל כך אהבת.

טעם החיים
כל אדם יש לפחות סוד אחד. אי אפשר לחיות לגמרי בלי סודות. הסוד הוא תמצית הקיום, שהוא סוד בפני עצמו. הסוד הוא הכוח הסמוי שבלעדיו אין לקיום שום משמעות. אולי זה מוזר, אבל האנרגיה שאתה משקיע בשמירה על הסוד שלך היא טעם החיים שלך.

גוף לא ישחרר לעולם את כל האנרגיה שאצורה בו. אם יעשה זאת יחדל להיות הוא עצמו ויהפוך למשהו אחר. במילים אחרות, ככל שגוף משחרר יותר אנרגיה, כך הוא מתקרב לסוף העצמיות שלו, לסיום קיומו כְמה שהיה עד עכשיו. במילים אחרות, לחדלונו.

אם אתה רוצה להישאר עצמך ולא לחדול, שמור את כל האנרגיה שאצורה בך, בתוכך.

המומחה
מומחה היה התואר המכובד ביותר בעונה המתה. בעונה המתה, לא חשוב במה עסקת ומה הייתה התוצאה ובלבד שעשית הכול במומחיות, כמו שמומחה צריך ויודע לעשות. אתה מומחה, זאת אומרת שאתה קיים. להיות מומחה זה מקצוע מכובד בפני עצמו. גם אני הייתי מומחה בכמה דברים, אבל לא על זה אני רוצה לספר עכשיו. אולי מפני שיום אחד הרגשתי גם אני צורך ללכת למומחה.

" הבעיה אתך , "אמר לי המומחה במשרדו הפְלוֹרֶסצֶנטי, "זה שאין לך ראייה לטווח ארוך."

הוא פלט עשן כבד מסיגר הוואנה שנראה כבוי מבחוץ אבל בער עמוק בפנים. שיערו הפחמי היה מסורק לאחור ומרוח בג'ל יקר ששומר על כל שערה במקום הנכון. חולצת התכלת שלו הייתה מגוהצת כמו אפוד מגן שכלום לא יכול לדבוק בו. עובדה, רמץ אפור שחור שנשר מקצה הסיגר נגע בחליפתו אבל המשיך מיד לרצפה.

"זה הכול?" אמרתי בקול אדיש והסתכלתי משועמם על החלון האטום.

במשך כל ימי חיי בעונה המתה למדתי לא מעט דברים, אבל הגדול והחשוב שבהם היה שאם אתה רוצה לשרוד עליך להעמיד פני מת. אדם חי תמיד מרגיז מישהו, אבל מת יכול רק לעורר כבוד. פה ושם הייתי צריך להציג את תעודת הפטירה כתיעוד מסייע, אבל זה באמת לא היה נורא. בכל מקרה, הרי תעודת הפטירה היא גם תעודת הלידה, מה שחוסך ביורוקרטיה מיותרת. ובעונה המתה שלטו היעילות והתכליתיות והיו לערכים עליונים.

"זה הכול," פסק המומחה וקטע את מחשבותיי החשאיות. בדומה לכל מומחה אמיתי לא ניקר גם בו מעולם שום ספק, ואפילו עכשיו ספק אם עלה בדעתו שמחשבות חיות מתרוצצות בתוך מוחי המת והוא קוטע אותן.

"תודה," אמרתי, "עכשיו אני רואה יותר טוב."

"לטווח ארוך. תזכור. לטווח ארוך," קרא אחרי המומחה כשסגרתי את הדלת מבחוץ. מה אומר ומה אדבר, חשבתי, מומחה זה מומחה.

יצאתי לרחוב הריק.

"עכשיו אתה מבין מה הבעיה שלך?" שאלתי את עצמי כי לא היה לי עם מי לדבר.

"כן. והחלטתי לעבוד על עצמי."

"זאת אומרת?"

"עוד תראה."

רציתי להתאוורר אחרי עשן ההַוואנה הכבד של המומחה וירדתי לחוף. ואז ראיתי משהו שקטע לי את הנשימה: אדם גבוה ורזה סיים לתקוע יתד ברזל חלודה בחול, כרך חבל סביב מותניו, רץ במהירות מול הרוח והמריא לשמים כמו עפיפון. הרוח הייתה חזקה וזרמי העילוי הרימו אותו גבוה עד שהפך לנקודה קטנה.

"אל תדאג," אמרתי לעצמי, "הראש שלו בשמים אבל הרגליים שלו תקועות עמוד באדמה. הוא יחזור." "אני יודע. הוא קשור בחבל ליתד ברזל שתקועה עמוק בחול."

"אבל כרגע אתה מקנא בו, נכון?"

"נכון. אבל הקנאה היא חמצן בעונה המתה."

העפיפון החל להנמיך. החבל השתחרר והתפתל על החול כמו נחש. רגליו של האיש נגעו באדמה ואני כבר הייתי קרוב אליו.החול כמו נחש. רגליו של האיש נגעו באדמה ואני כבר הייתי קרוב אליו.

"מה חשוב יותר לדעתך," ניסיתי להפתיע אותו, "הראש או הרגליים?"

"זה תלוי," השיב האיש והביט לתוך עיני.

שתקתי. הוא צודק, חשבתי. האיש כרך את החבל המקופל על כתפו והתרחק מאתנו באִטיות.

"גם אתה יכול לעשות את זה," אמרתי לעצמי.

"אני יודע, אבל מה יקרה אם החבל יתנתק?"

"אם אתה לא תנתק אותו הוא לא יתנתק."

"איך אתה יודע?"

"אם היית מסוגל לנתק את החבל לא היית נקשר בו."

הצדק, כרגיל, היה אִתי. זאת ראייה לטווח רחוק, חשבתי. אני לא אנתק את החבל. נאמנות זורמת בעורקי, לא דם. נאמנות עתירת חלבונים, מלאה כמו מח עצמות בתוך מרק שעועית.

טעות
ביום שבו הפכו בני אדם למלאכים בתוך אוטובוס עירוני, נדרס בתל אביב כלבלב קטן מגזע ערבי מעורב. זה קרה על הכביש שמול בית הקפה, ממש מול עיניי. הכלב היה קשור ברצועת עור לרגלו של כיסא שעליו ישבה נערה ושתתה קפה. פתאום צלצל הטלפון, ואני, שכה ציפיתי לו, קמתי ממקומי. המלצר הבחין בי וסימן בידו לנערה שהשיחה מיועדת לה. התיישבתי. הנערה קמה, אבל כשמשכה את הכיסא מתחת לישַבנה השתחררה הרצועה והכלב רץ כמו מטורף החוצה, אל הכביש שחלפו עליו כל הזמן אוטובוסים ריקים. אחד האוטובוסים האלה, שבמקרה או לא במקרה היה ריק, הוא שדרס את הכלב הלא–מובן הזה, שרצועת העור המשוחררת שלו הסתבכה בין רגליו. הנערה עוד הספיקה לצעוק לעברו "בוני, תחזור!" וזינקה בעקבותיו, אבל הכלב כבר היה שרוע על הכביש.

האוטובוס הריק נעצר באמצע הדרך אבל איש לא צפר. כולם חיכו לראות מה יקרה עכשיו. אבל כלום לא קרה. נהג האוטובוס הריק פתח את הדלת, ירד אל הנערה, שהליטה את עיניה בכפות ידיה מול הכלב המת, ואמר לה, "אני מצטער, באמת שלא ראיתי אותו." הנערה ניגבה את דמעותיה ואמרה: "לא חשבתי שראית אותו."

"האמת שגם אם הייתי רואה אותו לא הייתי מספיק לעצור," אמר הנהג, "אני באמת מצטער."

הנערה התרחקה בבכי וחזרה לבית הקפה.

נהג האוטובוס הרים את הכלב המת בזרועותיו, כרך את רצועת העור סביב צווארו והניח אותו בזהירות בתוך תיבת קרטון ריקה של קוקה–קולה או מים מינרליים, שרוח אחר הצהרים גררה לאמצע הרחוב. הנהג נשא את התיבה בזרועותיו והניח אותה על המדרכה, מול בית הקפה. הוא העיף בה מבט אחרון וחזר לאוטובוס, התניע אותו והמשיך בדרכו. הנערה חזרה לבית הקפה והמלצר, שעקב מאחור אחר הנעשה, סימן לה לגשת לטלפון שהשפופרת שלו עדיין מונחת על הדלפק.

הנערה הרימה את השפופרת, אמרה "הלו" וטרקה. "אין שם אף אחד," היא אמרה.

המלצר הגיש לה כוס מים קרים ונשען על הדלפק. הנערה נטלה את כוס המים וקֵרבה אותה לשפתיה. ברגע שנגעו שפתיה של הנערה בזכוכית צִלצל הטלפון. הנערה הביטה בו לרגע ושתתה. המלצר הרים את השפופרת ומשך בכתפיו. "טעות," הוא אמר.

מת אחד
מת אחד סיפר לי שעברו שנים רבות עד שהצליח לשכנע את עצמו שהוא באמת נפטר מהחיים, וגם כיום הוא לא לגמרי בטוח.

"כל ימי חיי לא נתקלתי בדבר ערמומי יותר מהחיים," אמר לי לפני ששָב ועצם את עיניו, "אתה אף פעם לא יודע מאיפה הם יצוצו לך."

מאלף הדובים
בסנט–פטרבורג, ברחבה המרוצפת שמול ארמון החורף של הצאר, ילד צועני עם עיני פחם בולטות ביקש ממני סיגריה. נתתי לו, ומרחוק ראיתי איך הוא מושיט אותה למאלף הדובים הקווקזי. זה דחף אותה בין הראש לאוזן ונתן לילד סיבוב ריקודים אחד עם הדוב הצעיר מבין שלושת הדובים הרוקדים שלו. הילד רקד עם הדוב והמאלף ניגן באָקורדיון. המראה הזה הקסים אותי והתקרבתי כדי לראות אותו טוב יותר. אבל עד שהגעתי סיימו הילד והדוב את הריקוד, והמאלף ניגן לילדים אחרים, שהביאו לו כל מיני דברים: פחיות משקה, בקבוקי וודקה קטנים וגם מטבעות כסף. ניצלתי רגע של הפוגה וביקשתי גם אני לרקוד עם אחד הדובים. הושטתי למאלף הקווקזי את חפיסת הסיגריות, אבל הוא דחה אותה. הוספתי אליה גם את המצית, אבל הוא סירב. "אני לא מעשן," הוא אמר.

אחרי שכולם הולכים
תמיד אחרי שכולם הולכים ואני חוזר להיות אני, נפער אצלי בחזה בור עמוק ששולח מחילות אפלות לתוך הבטן, שם מונחת אבן כבדה שאיש אינו יכול להזיז ממקומה. זה קורה לי גם בתחנות רכבת ושדות תעופה, וגם כשאני נכנס לבית ריק, לפני שכולם באים, אם בכלל.

© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים הוצאה לאור

זיכרונות מעונה מתה - ראובן מירן


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים