Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בספטמבר 2006       חזור

אנשי החומה
מאת: יונתן מזרחי

ההוצאה:

פרדס

קובץ סיפורים זה מתאר ערב-רב של דמויות, אשר ספק אם היו מתקבצות יחדיו אלמלא חומת ההפרדה הנבנית סביב ירושלים נכנסה לחייהם: התושבים בקרבת החומה המתקשים לעכל את השינוי שיצרה בחייהם, הבנאים, המאבטחים, חברי הארגונים הבינלאומיים, פוליטיקאים, אמנים, סוחרים ועוד.

סיפורים אלו הם מחוויותיו האישיות מן "השטח" של יונתן מזרחי, ארכיאולוג שליווה מטעם רשות העתיקות את בניית החומה במשך כשנתיים.

נקודת מבטו מספקת תמונה שונה בתכלית מזו המתקבלת באמצעי התקשורת או בסיורים פוליטיים, הלוקה לעתים קרובות בניכור וריחוק מהאדם אשר חי ונושם את חומת ההפרדה.

אנשי החומה
שתפו אותי

נקודת מבט זו מאפשרת פגישה ייחודית ומאתגרת בין הקוראים לבין אנשי החומה, אשר יחד עמם המחבר התפרנס, כעס, התפעל, וכאב את בנייתה של חומת ההפרדה, ולמעשה בכך היה לאחד מהם.

מתוך הספר ההקדמה
ובהמשך שני סיפורים: איפה אתה רואה חורבה?, הדגל

הקדמה
ארכיאולוג יכול לחפור ימים שלמים ולהעלות חרס בידיו. כאשר ארכיאולוג נאלץ לחפור באזורי מגורים, בנוסף לחרסים ועתיקות הוא נתקל מהר מאוד בתושבים ובעוברי אורח, שהופכים לחלק מסיפור החפירה באתר. אופי התושבים והיחסים ביניהם לבין החפירה משתנה מאתר לאתר, בהתאם לאופי השכונה, הרכב האוכלוסיה ומצבה הסוציו-אקונומי. האם, למשל, החפירה היא לרווחת התושבים או מפריעה למהלך חייהם? האם האתר הוא חלק מההיסטוריה של האוכלוסיה המתגוררת במקום או שהוא מספר את סיפורה של קבוצה אתנית אחרת?

בחלק מהמקרים הסביבה שבה מתבצעת החפירה מעניינת יותר מהממצאים הארכיאולוגיים.
בירושלים, האתרים הארכיאולוגים מפוזרים על כל רחבי העיר, אבל הריכוז הגבוהה ביותר של עתיקות מצוי בשכונות ובכפרים הערביים המקיפים את העיר העתיקה. הכפרים הערבים שבתוך שטח ירושלים המזרחית הם ההמשך הישיר של ההתיישבות באתרים קדומים מתקופות היסטוריות שונות

. במשך שנתיים, מקיץ 2003 ועד לסוף קיץ 2005, מוניתי לארכיאולוג המלווה של עבודות בנייתה של גדר ההפרדה "עוטף ירושלים". תפקידי כמפקח מטעם רשות העתיקות היה לוודא כי עבודות התשתית של חומת ההפרדה לא פוגעות באתרים ארכיאולוגיים, ולעצור את העבודות בכל מקרה שבו נחשפות עתיקות, כדי למנוע את המשך הפגיעה.

הסמכות לעצור כל בנייה מתבססת על חוק העתיקות הקובע כי כל עבודת תשתית באתר עתיקות מוכרז (וירושלים כולה מוכרזת כאתר עתיקות) חייב באישור ותיאום עם רשות העתיקות. במידה שהבנייה מתבצעת במקום שבו יש חשש לפגיעה באתר ארכיאולוגי, רשות העתיקות רשאית להפסיק את העבודות ולדרוש חפירה ארכיאולוגית. במצב כזה ישוחרר השטח לבנייה רק לאחר סיום החפירה ותיעוד הממצאים. אתרים רבים נחפרים ומתועדים, ונהרסים רק לאחר שמוצאים מהם כל הממצאים החשובים. באתרים חשובים יותר יכולה רשות העתיקות לדרוש שינוי של תכנית הבנייה, או לכסות את האתר הנחפר ולמנוע את הריסתו. התוואי של גדר ההפרדה משיק לאתרים ארכיאולוגיים רבים, ולכן ליוויתי את תהליך הבנייה לכל אורכו, מצפון לדרום, ואף מעבר לגבולות העיר ירושלים. בחלק מהמקרים - כארכיאולוג חופר לאתרים שנמצאים על התוואי, ובמקרים אחרים - כחלק מצוות של ארכיאולוגים.

המפגש עם האוכלוסיה הפלסטינית ועם הדמויות המגוונות אשר צצו סביב בניית הגדר, והחוויות האישיות שעברתי במהלך הקמתה של החומה, הלכו והצטברו עד שבשלב מסוים התחלתי להעלותן על הכתב. המפגש היומיומי עם החומה אפשר לי להכיר את האנשים שמנסים לחיות חיים נורמליים בעת שהחלטות פוליטיות ניחתות על ראשיהם חדשות לבקרים. חומת ההפרדה הביאה לשיא חדש את רמת ההפרעה שמחוללות ההחלטות הפוליטיות שמקבלת מדינת ישראל במרקם חייהם של תושבי מזרח ירושלים. מנגד פגשתי גם אנשים שמאמינים כי עבודתם בבניית החומה מצילה חיים, וכי יש לה חשיבות לאומית. לשתי קבוצות עיקריות אלה, של בנאים ותושבים, נוסף מגוון רחב של דמויות ומקצועות שכלל חברים בארגונים בינלאומיים, פוליטיקאים, אמנים, סוחרים, מחפשי עבודה ועוד.

הסיפורים בקובץ זה מתארים אירועים שהתרחשו בצל בנייתה של חומת ההפרדה. הם מספרים על אנשים, ולא על הפוליטיקה של החומה, ומסופרים כולם מנקודת מבט אישית, סובייקטיבית, שמנסה לתאר את הדברים המתרחשים במקום שבו קשה להבחין בין מציאות לדמיון. עם זאת, הקפדתי לשמר את שמות המקומות שבהם התרחשו האירועים. כארכיאולוג, המקום עצמו נראה לי גורם חשוב בסיפור.

שטחה של העיר ירושלים נקבע על-ידי ממשלת ישראל אחרי מלחמת ששת הימים. שטחים רבים שנכבשו באותה מלחמה סופחו לעיר. כל השטחים החדשים הכילו אוכלוסיה ערבית בלבד. השטח שנקרא "מזרח ירושלים" כולל כפרים ערבים המקיפים את ירושלים ממזרח, צפון ודרום. מצפון נוספו לעיר תושבי הכפרים עקב, בית חנינא, חלק מהכפר א-רם, הכפר שועפט, מחנה הפליטים שועפט, וחלק מהכפר ענתא. ממזרח: תושבי העיר העתיקה, השכונות שיח-ג´רח, ואדי ג´וז, והכפרים א-תור, א-שיח, וראס אל-עמוד. מדרום: תושבי הכפרים סילוואן (עיר דוד), אבו-טור, ואדי קדום, ג´בל מוכבר, אום-ליסון, צור-באהר ואום טובה. כאשר הוחלט לבנות גדר הפרדה בירושלים, הוכללו מרבית תושבי ירושלים המזרחית בתוך החלק של ישראל, למעט תושבי מחנה הפליטים שועפט, כפר עקב, ושכונת דח´יד אל-סאלם בענתא. תושבי מזרח ירושלים מוגדרים כתושבים ואין להם זכות להצביע לכנסת, אולם הם זכאים לכל השירותים שמקבלים אזרחי ישראל.

אני מבקש להודות לנטשה דודינסקי, אשתי, אשר עודדה אותי להעלות את חוויותיי על הכתב, והאמינה בכוחם של הסיפורים עוד בטרם נכתבו, וכן לרועי חן, ראשון המעודדים, שלאורך כל הדרך האמין בחשיבות פרסומם. תודה לד"ר טובי פנסטר, שעזרה וכיוונה אותי במהלך הכתיבה, ולד"ר הלל כהן, שייעץ ועזר לי לחשוב. תודה גם לרחל פרץ, על הערותיה החכמות שסייעו לי למסור את האירועים בצורה הטובה יותר, ולעוד רבים וטובים, שתמכו בי לכל אורך תהליך הכתיבה.

יוני מזרחי

איפה אתה רואה חורבה?
ביום שלישי בערב של אמצע חודש אוגוסט, התפוצץ אוטובוס בשכונת בית ישראל בירושלים. את האוטובוס פוצץ מחבל מתאבד שהרג כעשרים איש, ובתוכם ילדים רבים. ברביעי בלילה התקבלה החלטת הממשלה להמשיך לבנות את גדר ההפרדה המכונה עוטף ירושלים. בחמישי בבוקר הגיעו דחפורים, בולדוזרים, ומחפרונים לאתרי העבודות, והתחילו לעבוד. בחמישי בצהריים הגענו אנחנו, אנשי רשות העתיקות, לאחר ששמענו מאמצעי התקשורת שהעבודות מתבצעות. כשמדובר בביטחון לאומי, יש נטייה ´לשכוח´ גורמים שיכולים לשבש את תוואי הבנייה או לפגוע בקצב העבודה. על פי חוק, כל עבודת תשתית צריכה אישור מרשות העתיקות. אם ידוע שיש עתיקות במקום, החוק מאפשר לרשות העתיקות לעצור את העבודות. אולי משום כך החליטו אנשי משרד הביטחון לא ליידע אותנו.

הגענו לאזור העבודות שלאורך הכפר אבו-דיס, והתחלנו לבדוק את השטח. במקומות הראשונים שאליהם הגענו לא מצאנו עתיקות. במקום אחד מצאנו הפגנה של כמאתיים תושבים שהניפו דגלי פלסטין ומחו בערבית נגד הקמת הגדר. במקום אחר מצאנו צלם עיתונות ששאל אותנו היכן העבודות העיקריות, ואם אנחנו יכולים לעזור לו. במקום אחר מצאנו מנהל עבודה שהמתין לטרקטורים, אשר עוד לא הגיעו.

כשהגענו לגבעה הגבוהה ביותר באזור שבין אבו-דיס לירושלים, מצאנו את ´כולם´. מלבד הקבלן והכלים המכניים שעבדו במרץ, היו שם עשרות צלמים, עיתונאים, עורכי דין, פוליטיקאים פלסטינים, אנשי ארגוני שלום, ועשרות תושבים שבאו לצפות בעבודות. האנשים המעונבים דיברו בינם לבין עצמם ועם אנשי משרד הביטחון וצה"ל, והתושבים המקומיים צפו במתרחש. כשהגענו, המקומיים זיהו אותנו מיד. הם גם היו היחידים שצפו את מה שהיה עתיד להתרחש. האחרים אפילו לא העיפו מבט לעברנו. הקבלן ניגש ללחוץ את ידינו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הרס העתיקות בלט מאוד על פני השטח, ולא אפשר להקפיד על שום גינוני נימוס. טון הדיבור היחיד המקובל בשטח הוא צעקות. הרבה צעקות.

לצד האנשים שהתגודדו סביב, היו שם עמודי אבן, כותרות מעוטרות ואבני בנייה מגולפות שהיו מונחות על האדמה, לצד הדחפורים שעבדו ללא הרף. סימנים ברורים לאתר עתיקות שנהרס.

"תפסיק מיד את כל העבודות," אמר הבכיר שבינינו לקבלן, כתשובה לידו המושטת. "מיד! אתה שומע אותי?" המשיך המנהל שלי לצעוק על הקבלן שעמד במרחק של פחות ממטר ממנו, ולא רק שמע אלא גם הבין. "אבל... רגע... חכה..," ניסה הקבלן לענות, אך מהר מאוד הבין שמוטב להפסיק את העבודות, לפני שפרץ כעס נוסף יוטח בו. הוא מסר שתיים-שלוש הוראות במכשיר המירס, והכלים נעמדו במקומם.

השתרר שקט. הכלים הפסיקו לעבוד, והקהל עמד צופה במתרחש, ולא מבין. הסתכלנו על המקום שהיה מוצף חרסים, אבני בנייה, אבנים מעוטרות ועמודים, ונראה כמו שדה קרב שאדמתו מרוצפת בקורבנות המלחמה. האחראי על העבודות מטעם משרד הביטחון ניסה לשבור את השקט. "לא ידענו שיש פה אתר ארכיאולוגי. תדע לך שאני הראשון שהיה עוצר את העבודות, אם הייתי יודע מה יש פה. חבל שלא הזמנו אתכם קודם." אלה הן מילות החנופה שאנחנו רגילים לשמוע ממנהלים של אתרי בנייה כאשר מתעורר החשש שיש עתיקות באתר העבודה שלהם.

לאחר שהפעלנו את ההליך הרגיל של הפסקת העבודות במקום, ולאחר שהכלים נעו בחזרה למחנה העבודה שלהם, כולם נרגעו והתחילה להתפתח שיחה עניינית סביב השאלות כיצד ממשיכים, ואיפה אפשר לעבוד. התקשורת והפעילים השונים, אלה שהגיעו מסיבות כלכליות (עורכי דין ואנשי עסקים), אלה שבאו מטעמים פוליטיים, ואלה שהגיעו מסיבות אחרות, צפו במתרחש והבינו שהם נשארו מחוץ למשחק. הם לא יצליחו למצוא את לחם חוקם במקום הזה.

תהליך הקמת הגדר מעסיק עשרות עורכי דין ופוליטיקאים, פלסטינים וישראלים, ואת רוב ארגוני השמאל, ארגוני זכויות האזרח, ארגוני השלום הבינלאומיים, עיתונאים, צלמים וגופי תקשורת אחרים. כל אלה הגיעו לאתר העבודות בבוקר, כמו עדר נשרים שמצא שלל רב, ופני כולם הושבו ריקם באותו יום. את כל הקלפים טרפה רשות העתיקות. יש שיגידו שבכך שעצרנו את העבודות עזרנו לתושבים שייפגעו מהחומה, ואחרים יגידו שעזרנו לטרור, אבל הדבר היחיד שעשינו הוא לדאוג לרשות העתיקות, שתקבל גם היא את חלקה מעוגת התקציב הנדיב של גדר ההפרדה. הפעם הצלחנו, בפעם אחרת ירוויחו עורכי הדין שייצגו את התושבים שנפגעו, או העיתונאים שיכתבו סיפורים אנושיים מסמרי שיער, או אחרים.

כשחזרנו לרכב, הסתכלו עלינו התושבים. הם לא הרגישו מעודדים מהפסקת העבודות. הם ידעו טוב יותר מכולם שכל שחקן רק ממלא כאן את תפקידו. והתפקיד שלהם היה ונשאר למלא את מקום הסובלים והנפגעים העיקריים עקב בניית החומה.

הדגל
"מה זה הדגל האדום הזה?" שאל אותי שחר.

"סתם דגל שכנראה נתלה באחת מההפגנות נגד הגדר שנערכות כל יומיים במקום הזה," עניתי.

שחר הוא המאבטח שלי. תפקידו לשמור על החיים שלי בזמן שאני מסתובב בין הכפרים הפלסטינים שממזרח, מצפון ומדרום לירושלים, כל אותם כפרים ששייכים לשטח המוניציפאלי של ירושלים ולגדר ההפרדה שעוברת בשטחם. התפקיד שלי הוא הרבה יותר פשוט. במקצועי אני ארכיאולוג ובמסגרת עבודתי כמפקח מטעם רשות העתיקות אני צריך לעבור לאורך התוואי של גדר ההפרדה ולבדוק שהוא לא פוגע באתרי עתיקות. אני נוסע לאורך תוואי הגדר המכונה עוטף ירושלים, ובודק אם עבודות התשתית לא חשפו אתרים ארכיאולוגיים שהסתתרו מתחת לפני השטח ולא פגעו באתרים ארכיאולוגיים מוכרים. יש ימים, כמו היום, שבהם אנחנו נוסעים לאורך החומה מצדה הפלסטיני. העבודה לא דורשת מאיתנו ליסוע בצד הפלסטיני של החומה, אבל הסקרנות כן. אנחנו נוסעים בכביש שיורד מאוניברסיטת אל-קודס שבכפר אבו דיס לכיוון ´דרך יריחו´ - הדרך הראשית שהובילה לירושלים ממזרח, ולאחרונה נחסמה על-ידי קיר בטון שגובהו 8 מטרים. על עמוד החשמל הצמוד לחומה ניצב הדגל האדום.

"תיסע רגע נראה את הדגל הזה," אמר שחר, מרכז מבטו בדגל התלוי על עמוד החשמל.

"תגיד לי, אתה בסדר?" עניתי בכעס. "תוציא את העיניים שלך מהדגל ותסתכל קצת סביב. זה נראה לך מקום לעצור? אני לא יודע איפה יותר מסוכן - פה או בתחנת ההסעה שמשמשת צומת מרכזי ליישובי הגדה, המלאה תושבים פלסטינים משועממים. אין לי שום כוונה להקשיב לרעיונות שלך," אמרתי אבל המשכתי ליסוע לכיוונו של עמוד החשמל.

"אני אומר לך שזה לא סתם דגל אדום," אמר שחר, ועוד לפני שהחניתי את הרכב מתחת לעמוד, הוא כבר פתח את הדלת והתכונן לצאת החוצה.

"חכה רגע. לאן אתה חושב שאתה רץ?" אמרתי.

ישבנו שנינו ברכב והרמנו ראשינו מבעד לשמשה הקדמית אל הדגל. והדגל שכאילו הרגיש שמביטים בו, החל להתנופף ברוח. שחר צדק, זה באמת היה דגל מיוחד. בצד אחד הוא היה אדום, ובצידו השני, במרכז, על רקע לבן, צוירה בשחור וירוק כיפת הסלע. וואלה, הם יודעים לעשות גם דגלים יפים, חשבתי לעצמי. "ואני חשבתי שהם לא יודעים לצייר דגל שמורכב מיותר משתי צורות: מלבן ומשולש," אמרתי לשחר בציניות.

"דגל יפה הה? אמרתי לך שצריך להוריד אותו. בחיים לא ראיתי דגל כזה," התעלם שחר מדברַי והמשיך לעסוק רק בדגל שעניין אותו.

"מה אתה רוצה לעשות עם הדגל? לתלות אותו על האוטו ביום העצמאות? ללכת איתו למשחקים של הפועל? תפסיק להתנהג כמו ילד קטן," אמרתי לשחר.

"אני אהפוך אותו לקמיע שלי. אני אשים אותו בתא הכפפות של הרכב, והוא ילווה אותי לכל מקום." "מה קמיע? הם יהרגו אותך. זה דגל של ארגון החזית העממית. דגל נחמד, אבל אנשים לא כל כך. אתה יודע שהם אחראים לרצח של רחבעם זאבי," אני אומר לשחר. בטלוויזיה הם תמיד נראים אינטליגנטיים, בעלי משקפיים עגולים ולבוש מערבי, ומדברים אנגלית שוטפת. מצד שני, כמו הדגל שלהם, הם קבוצה מתוחכמת וערמומית. "אני יורד להביא את הדגל," אומר לי שחר, אבל הטלפון הנייד שלו מצלצל ומשאיר אותו ברכב. "היי מותק, מה המצב?"

בדרך כלל שיחה שמתחילה במשפט כזה מעסיקה את שחר זמן ממושך ומשכיחה ממנו את הסביבה. זה הזמן להסתלק מכאן, אני חושב לעצמי. אני מתניע אבל שחר צועק לי: "רגע, חכה שנייה. מותק אני אדבר איתךְ עוד רגע, יש כאן מצב בעייתי, ואני חייב לקחת את העניינים לידיים. ביי."

"תשמע, אתה יודע מי התקשרה אלי? שנה רדפתי אחריה והיא אפילו לא התייחסה. אני אומר לך, זה יום המזל שלי. אני הולך להוריד את הדגל."

"אם זה יום המזל שלך אז תישאר באוטו ותשמור על שנינו. בוא נחשוב על דרך אחרת שבה אפשר להוריד את הדגל הזה. דרך שבה יירד רק הדגל, בלי שיורידו אותנו."

שנינו שותקים רגע, ואני מציע פתרון: "אולי נבקש מאיזה ילד שיוריד לנו את הדגל. נשלם לו עשרה שקלים, ונרוויח גם את הדגל וגם את החיים שלנו."

הסתכלתי סביב וראיתי נער כבן חמש-עשרה, לבוש חולצת טריקו פשוטה ומכנסי ג´ינס שלא נראו חדשים, אלא יותר כמו בגדי עבודה, מתקרב לעברנו. הוא נראה לי הדמות המושלמת לתפקיד. פניתי אליו בעברית ושאלתי אם הוא יכול להוריד לנו את הדגל. "נשלם לך, נניח, עשרה שקלים. הנער הביט בי כמי שלא מבין מה אני אומר והמשיך ללכת. הנער השני שעצרנו נראה כבן 18, ודיבר עברית קולקלת. למשמע השאלה הוא חייך בחשדנות, ואמר: "לאא שוקראן," והלך. הנער השלישי שפנינו אליו המשיך ללכת בלי להביט אפילו לעברנו.

"אין מצב שמישהו יסכים להוריד לנו את הדגל. תסתכל על עצמך, אנחנו נראים כמו אנשים ששווה לעבוד בשבילם? במערב ירושלים אני לא יודע מי היה מוכן לעבוד בשבילנו, אז עוד יותר פה במזרח. תן כבוד לדגל. אני מכיר כמה יהודים שלא היו משאירים אותך שלם אם היית מוריד להם את הדגל שתלו מול הבית."

שחר הסתכל על הדגל ואמר: "אני חייב להשיג כזה."

שיחק אותה תולה הדגל, חשבתי לעצמי. על רקע החומה האפורה, הדרך הלא סלולה, והבתים הבנויים באופן חלקי, הדגל האדום הזה בולט כמנצח.

"יאללה, אני נוסע," אמרתי לשחר. "ננסה לארגן לנו דגל כזה ממקור אחר. בפעם הבאה שנראה התקהלות של אנשים נצטרף להפגנה. אתה תניף את הדגל האדום, ולאט לאט ניעלם מהשטח. המפגינים ילכו לכיוון אחד ואנחנו נסטה מהדרך וניעלם," כך ניסיתי לעודד את שחר.

"וואלה, זה רעיון. גם ככה אנחנו נראים כמו ערבים."

נסענו דרומה לכיוון בניין הפרלמנט הפלסטיני הנטוש, למקום שבו עוד לא בנו את החומה, ויש דרך עפר שמאפשרת לחזור לתוך שטח ירושלים. לאחר שחלפנו על פני בניין הפרלמנט, התקשר שחר לבחורה שהתקשרה אליו כשהיינו מתחת לדגל. במהלך השיחה הוא לא הזכיר את הדגל ולו במילה אחת. שוב נדהמתי לראות את הקלות שבה שחר עובר משעשוע אחד לשני, רגע אחד כולו מרוכז בדגל שיכול לעשות רושם על החבר´ה, ומתנתק לגמרי מהסביבה העוינת, ורגע אחר כולו בבחורה הספק-חדשה-ספק-ישנה שהתקשרה. "אחי, יש לי פגישה היום, חבל על הזמן. יאללה מתי מסיימים כבר? עצור רגע כאן בחנות, שאני אקנה קפה טחון, מי יודע לאן תוביל הפגישה." עצרתי את הרכב מול החנות והסתכלתי על העוברים והשבים. משני צדי החומה שאמורה לחלק את הארץ לשלהם ולשלנו חיים אותם אנשים. הבתים דומים, החנויות זהות, ואפילו החנויות מוכרות אותה סחורה.

© כל הזכויות שמורות לפרדס הוצאה לאור

אנשי החומה - יונתן מזרחי


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים