Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בנובמבר 2006       חזור

בעליונים ובתחתונים
מאת: מיכל פנקס
The Big Switch - Michal Pinkas

ההוצאה:

כרמל

יהושבע דוראון-כביר, אשת שופט מחוזי שסרח, מגשימה את חלום הכסף והתהילה. דוראון-כביר מגלה במקרה כי לצמח-בר שכיח - "הארביטררה המאוחרת" - תכונות של מאיץ הצלחות: "כל השותה מדי בוקר על קיבה ריקה כף אחת ממיצוי הצמח המופלא הזה, ימצא עצמו בתוך שישה חודשים מדלג מעל נהר הפחד כאילו היה שלולית מי-אפסיים עליה ניתן לפסוח בניתור קל... בזה בדיוק כוחה של ה'ארביטררה המאוחרת': שיגור המשתמש מביצת התסכול אל חדוות ההצלחה."

הספר מציג את החברה הישראלית בצילום פנורמי העושה שימוש מודע בתערובת של קלישאות וז'אנרים ספרותיים במתכונתם השחוקה. לקורא מזומנת חוויית קריאה משעשעת, אך רצופת אירוניה וביקורת שאינן פוסחות על איש מאיתנו.

בעליונים ובתחתונים
שתפו אותי

בעליונים ובתחתונים הוא ספרה הראשון של מיכל פנקס,
אשת פרסום זה שנים רבות.

יהודית קציר על הספר:
אני ממליצה בחום על הרומן בעליונים ובתחתונים. הרומן, שמתרחש בימינו בין הנגב לתל-אביב, בורא עולם מקורי המאוכלס בדמויות אותנטיות ויוצאות דופן. הוא בוחן בעין רעננה ואירונית רבדים שונים של החברה הישראלית (נשות החברה הגבוהה, פעילות שמאל, אנשי עסקים ואנשי פרסום יאפים, חרדים, שוטרים, שופטים ועבריינים), ומגחיך קלישאות זעיר-בורגניות כחלומות על הצלחה, פרסום ועושר, משבר "גיל המעבר", נישואים וניאופים. קולה של יהושבע, גיבורת הרומן והמספרת שלו, סוחף ומלא חיוניות, יחד עם היותו משעשע מאוד, אינטליגנטי ושנון. אין לי ספק שהקהל הרחב יצחק וייהנה מהרומן החכם בעליונים ובתחתונים.

בעליונים ובתחתונים מאת מיכל פנקס בהוצאת כרמל, עריכה: ירון אביטוב,
תמונת השער: Trouble Child by Ray Caesar, Canada.
עיצוב עטיפה: נועם פרידמן, 263 עמודים.

מתוך הספר חלק א'
פרשת ארביטררה

בילדותי הרביתי לשאול מספריית סבי וסבתי ספרים בהוצאת "אמנות", "שְטיבֶּל" ו"מצפה". כך גדלתי על "יְוֵן-המצולה" ועל "תהום-הנשייה" - מחוזות שהסעירו את דמיוני הילדותי, שהשתוקק לדעת את טעמה של שהייה באותם חבלים חידתיים. עכשיו אני יודעת. טלטלות עזות מעירות אותי אל עלטה סמיכה, גופי דואב ותחושת חנק מאיימת לעלף אותי. אני מנסה לעורר את עצמי מחלום הבלהה, אבל אין לאן להתעורר - זוהי המציאות עצמה.

אני נזכרת בפלצות: הגעתי לכפר בשעת לילה מאוחרת, החניתי את הטנדר וצעדתי לעבר הבית. על המדרכה, המוארת באור הוורדרד של פנס הרחוב, צל גבר ענק מנסה להדביק אותי. הוא נצמד לגווי, מהדק את זרועותי בכוח לגופי ומכסה את פני בכף-יד גדולה ומחוספסת. בעוד הוא אוחז בי, עט עלי איש נוסף וצורר את פלג גופי העליון בשק גס, ספוג בריח של שמנים עבֵשים. הם קושרים אותי בחבלים וסוכרים את פי בסרט הדבקה רחב. בעודם תוחבים אותי לתא צר ועורכים את גופי בתנוחת עובר, הם משוחחים ביניהם בערבית. לאחר-מכן נשמעת נקישה, ואני מבינה שאני מאופסנת בתא מטען של מכונית היוצאת בדהרה. חיי מתקרבים אל קִצם. לפחות הספקתי לעשות משהו שיותיר חותם על העולם. "גופתה של ממציאת האַרְבִּיטְרֵרָה נמצאה זרוקה ליד בורות לוֹץ," יכריזו מחר כותרות העיתונים, "בעקבות הרצח המסתורי, נוסקות מכירות האַרְבִּיטְרֵרָה לשיאים חדשים. המשטרה חוקרת." חיי חולפים במוחי כסרט נע ונעצרים בנקודת המפנה, שהתחוללה לפני כשנתיים.

* * *

הכול החל מחלום שליווה אותי שנים רבות: להמציא משהו מקורי משלי - משהו שיקנה גם לי מקום בזרם הייחודי המקבל אל שורותיו רק בעלי מוניטין והצלחה. לגבי פִּשרה של הצלחה, היו לי עמדות משלי. תמיד גרסתי כי טוב היות האדם ראש לשועלים - כנופיה רזה, חתרנית ויצירתית - מאשר זנב לאריות הפומפוזיים והמלאים הכרת ערך עצמם. אבל כמו בתחומים רבים אחרים, גם כאן מצאתי עצמי בעמדת מיעוט. כאשר כבר הסתמן ששום חדש לא צפוי לקרות בחיי, נפל דבר. באורח מפתיע, צמחה ישועתי ממפגש חוזר עם עשב-בר דל ואפרפר, "האַרְבִּיטְרֵרָה המאוחרת".

הארביטררה המאוחרת לא תואר לה ולא הדר, לא פריחה מרשימה ולא סגולות מרפא. מכיוון שהיא כה שכיחה בשדות הבּוּר בארצנו, איש, כמדומה, לא נתן את דעתו עליה מעולם, מלבדי. הכרתי אותה לפני ולפנים, היא היתה אובייקט המחקר המרכזי בתֵזה שלי לתואר השני בבוטניקה. עבודת המאסטר שלי ניסתה לבדוק את שורשי התנהגותו של צמח שאין לכאורה הצדקה לקיומו. הארביטררה אינה מנהלת יחסים עם סביבת החי והצומח, אין לה כל תרומה לשרשרת המזון, והיא אף לא מהווה תוספת אקזוטית לסלטים. היא פשוט שם, שורדת עונות ועידנים בזכות עיקשותה.

שנים חלפו מאז סיימתי את כתיבת התֵזה הנשכחת שלי, עד שגיליתי באופן מקרי לגמרי: באַרְבִּיטְרֵרָה טמון פוטנציאל שניתן לתרגמו למונחי כסף והצלחה - כשהיא צומחת בתנאי שטח מסוימים, היא מפתחת כוחות המסוגלים להפוך אנשים נרפִּים וסבילים ליזמים רבי-מרץ. ההסבר המדעי גורס, כי היא גורמת לשינויים באוּנה הפרונטלית של המוח, זו הממונה בין השאר על היזמוּת האישית. האנזימים ומלחי האדמה שמכיל הצמח, פועלים להגדלת כמות התאים במרכז היזמות המוחי שבאונה החזיתית. ככל שגדל מספר התאים, גדלה יכולת המימוש והביצוע, ועל-כן, כל השותה מדי בוקר על קיבה ריקה כף אחת מתמצית הצמח המופלא הזה, ימצא עצמו בתוך שישה חודשים מדלג בניתור קל מעל נהר הפחד, כאילו היה שלולית מי-אפסיים. נהר הפחד הוא זה שחוצץ בין הדִשדוּש היומיומי ליישום ההחלטי, בין הכמיהה הנסתרת לבין המימוש העצמי. חרדת הצלחה קוראים לזה במקומותינו.

מילה של סימה
שנה וחצי השקעתי בפיתוח הנוסחה שהמירה עשב-בר שכיח למוצר שבכוחו לשגר את המשתמש מביצת התִסכול ומפנטזיות שלפני ההירדמות אל חדוות ההצלחה. את כל זה עשיתי בדילוגים בין המטבח לבין החצר האחורית המדברית שלי. שכנתי-חברתי, שרה-מייה אוורבוך, עמדה לצדי לאורך כל הדרך. היא הציגה שאלות נבונות, הצביעה על ליקויים בקונספציה והִנהנה באהדה בתקופות שפל וכֶשל.

שרה-מייה סברה שגיליתי את אבן החכמים. היא שהגדירה את המוצר כ"אמצעי להאצת הצלחה", וגם פירשה ואמרה כי "הצלחה נמדדת בכסף. כולם רוצים להיות עשירים. אין בנאדם שישמע על הארביטררה ולא יקנה אותה. אני לא יודעת אם הם יצאו מזה עשירים," אמרה, "אבל את, בטוח שכן." אולם, כיועצת שיווקית לשעבר היא הבהירה לי, כי "מופלאה ככל שתהיה, אין לארביטררה סיכוי לפרוץ לעולם הגדול בלי מערך הולם של פרסום ויחסי-ציבור." אגב כך, הגישה לי רשימת שמות של נשות יחסי-ציבור, שאת כולן הכירה במסגרת עבודתה. "סימה בן-מלך היא הטובה מכולן, אבל זאת כמובן ההחלטה שלך," אמרה שרה-מייה והצדיקה שוב את חיבתי אליה: לעולם לא תִכפּה את דעותיה על מקורביה. וכך, בשלהי תקופת הפיתוח של מיצוי הארביטררה, הכרתי את סימה.

סימה בן-מלך העידה על עצמה, שהיא מומחית בהעברת מסרים שבכוחם לגאול את הנפש האנושית המתחבטת ולגרום לה לבחור בדבר הנכון. "מה נכון ומה לא נכון, אנחנו מחליטים," אמרה והתכוונה, כנראה, לחברי האיגוד ליחסי-ציבור. היא גם הבטיחה לי, שהארביטררה תשנה את פני האנושות ותביא אותי לחזית המודעוּת העולמית. "השאיפה להצלחה היא סם החיים והמנוע העיקרי של המין האנושי," טענה, "יותר מסקס וכמעט כמו כסף." כששאלתי את סימה מה זאת הצלחה בעיניה, היא פסקה שההצלחה נמדדת בפרסום. "אין דבר יפה יותר בעיני המתבונן מאשר שמו בעיתונים או פרצופו על המסך, גם אם הוא מכוער כמו שד ואין לו גְרוּש על התחת." סימה ידעה על מה היא מדברת: אנשים שילמו לה הון-עתק כדי שתייצא את שמם לממלכה השביעית, וגם תבריג אותם לתוכניות אירוח.

לסימה בן-מלך היו תוכניות חובקות עולם לגבי. היא היתה משוכנעת כי תצליח להשיג עבורי ראיון בסי.אן.אן, ועד מהרה היה לה כבר קו-פעולה מושלם. בין השאר עמדה על כך, כי בראיון הראשון שלי לערוצי העולם אופיע בשמלה סגולה. "אבל סגול הוא צבע של ישישות עם יומרות לפרובוקטיביות," ניסיתי למחות, אך סימה פסקה: "את תלבשי את השמלה הסגולה. סגול הוא הצבע של הפריחה הפורצת, של האִשה המשגשגת המגלה עצמה מחדש לאחר צאת הילדים מהבית, תור הנעורים השניים ועת ההרפתקאות."

"או.קיי, סימה," נכנעתי, "סגול איט איז."

המסע לקידום האינטרסים שלי נפתח בערב-בנות אינטימי אך עתיר סגנון. בשבע ושלושים, כמסוכם, הגעתי לביתה המהודר של סימה בפרבר תל-אביבי ואיתי תיבת קרטון ובה שישים בקבוקונים של תמצית ארביטררה. סימה סירבה לשתף אותי מראש בתוכני הערב, אבל ביקשה שאביא כמות שתספיק לעשר משתמשות לתקופה של שישה חודשים. חצי שנה היא התקופה הקריטית להוכחת ההשפעה של הארביטררה. יש המתחילים לחוש בשינוי כבר בחודש הראשון, ויש החשים בכך רק לאחר חמישה חודשים, תלוי בכימיה של המשתמש.

בעוד סימה מתעקשת לבחוש עבורי מרטיני יבש, סקרתי את הסלון המהודר, שהיה מעוצב ברוח אירופית שמרנית ויקרה. אני במקומה הייתי מוותרת על קיר המראָה. הוא הכפיל אמנם את מידות החדר, אבל הסלון היה גדול ממילא ובמראה הענקית נתקלתי מדי פעם באקראי בדמותי, דבר שנוא עלי מאז ומתמיד. בינתיים, מאחורי הבר המפואר, סיפרה לי סימה כי כל המשתתפות התבקשו להופיע לבושות לבן, ורק אותי פטרה מהעניין. "אֶת השפעת הלבוש הלבן אני בודקת עבור לקוחה נוספת שלי, מעצבת אופנה היוצאת הקיץ בקולקציה שכולה לבן." הכעס פִּעפּע בקיבתי: בערב שנועד לקידום הארביטררה התכוונה סימה לצוד שתי ציפורים במכה אחת. גם התבקשתי לשלם סכום כסף לא מבוטל, וגם גיליתי שיש לי שותפה לאירוע.

"תירגעי," אמרה סימה, שהבחינה, כנראה, במורת-הרוח שלי, "זה לא על חשבונך. הארביטררה תשחק אותה בגדול היום." אחר-כך, הגישה לי את הכוס ואמרה: "מתוקה, אולי זה ייראה לך מוזר, אבל את תבלי את הערב מאחורי הקלעים. בואי אחרי."

מצאתי את עצמי בחדר השינה של סימה, וכך נגלה לי סוד גדול: סימה בן-מלך השתמשה בערבי הבָּנות המתוקשרים שלה, כמעבדות לחקר ההתנהגות האנושית. המראָה שבחדר האורחים לא היתה אלא קיר שקוף בחדר השינה, שממנו ניתן היה להשקיף על האורחות ולבחון את התנהגותן, ללא ידיעתן.

ליד הקיר השקוף של חדר השינה הוצבו שלושה כיסאות. יחד איתי זומנו לפאנל שני משקיפים נוספים: מעצבת האופנה, שהיתה ידועה בעיקר בשל מעמדה כפילגשו של קבלן שכונות מפוקפק, וסיני אחד. אלה כבר המתינו שם כשהם משיקים כוסות מרטיני. כשהציגה סימה את הסיני ואותי זה לזה אמרה באנגלית המעוברתת שלה: "תכירי את סָן-שֶן, חבר טוב שלי. הוא אמנם מהנדס אווירונאוטיקה, אבל איש של תובנות עמוקות שעשויות לשפוך אור על הארביטררה מנקודת- המבט של חוכמת המזרח. הבאתי אותו לכאן דווקא כי אינו מבין את השפה, כדי שייתן את התרשמויותיו על-פי שפת הגוף בלבד."

סימה חילקה לנו טפסים צהובים, והסבירה כי עלינו למלא אותם במהלך הצפייה ולהביע את דעותינו על המתרחש. "אני כבר ארכֵּז את כל זה לדו"ח שיסכם את התגובות לרעיון הארביטררה, וגם את השפעת הצבע הלבן על התנהגות האִשה הישראלית בימות משבר," אמרה ונעלה את שלושתנו בחדר השינה.

סימה בן-מלך ידעה להפיק אירועים. ההפקות שלה הפתיעו בכל פעם מחדש בגימיקים מקוריים שהבטיחו למשתתפים חוויה ייחודית. הפעם קיבלה כל אורחת שם זמני, הנושא מסרים האמורים להכניסה לסטֵייט-אוֹף-מַיינְד שיזניק אותה למחוזות הירח. כך הפכה יאורית בכר ל"אירוניה בֵּטֶר", דלית יודֶלי היתה ל"עתידה ניצחון", דניה כהן שודרגה ל"לביאה אלקיים", וכך הלאה. השמות החדשים הודפסו על מדבקות מנייר ממוחזר, שהוצמדו מעל חזה של כל אורחת במהלך טקס נשיקת המארחת.

דרך הקיר השקוף חזינו, צוות המשקיפים, בעשר נשים זרות זו לזו שסבבו בחדר בגישושים ראשוניים של היכרות, שעל-פי תוכניותיה של סימה, תוביל לידידות מופלאה ולרשת תמיכה ארוכת-טווח. כזו היתה סימה בן-מלך: את חברותיה חלקה עם חברותיה, שלא כמו נשים רבות הגורסות "הפרד ומשול", ורואות בצרוּת-עין את האפשרות שחברה אחת תיפגש עם אחרת שלא בנוכחותן.

בעודנו צופים באורחות, סיפר לי הסיני באנגלית שוטפת למדי כי מנהגי ההיכרות במחוז הולדתו, גוּאַנגדוֹנג, שבדרום סין, שונים לגמרי. "אצלנו," אמר, "נוהגים להחליף קני-חִזרָן קצרים שבקצותיהם העליונים מוחתמת נשיקה קלה." תהיתי כיצד יודעים מהם קצותיהם העליונים של קני החִזרן ומהם התחתונים. המהנדס הסיני נראה פגוע: "גבירתי, וכי אי-פעם שאלת את עצמך מה עליון ומה תחתון באותו קנה רצוץ הנקרא הגוף האנושי? הרי הראש תמיד למעלה והרגליים תמיד למטה. כך גם קני החִזרן. בבסיסם, הם יונקים את מלחי האדמה ובראשם מעבדים אותם לכלל תובנות מאירות עיניים. בגלל זה, אנחנו הסינים ידועים באמרותינו. אנחנו יודעים תמיד מה למעלה ומה למטה."

הנהנתי בראשי בכניעה להיגיון הסיני העתיק, שבאורח-פלא קלע לעִקרון הפעולה של הארביטררה המאוחרת. רשמתי לעצמי את ההארה, בכוונה לשלבה בחוברת התדמית של המוצר.

להפתעתי, גיליתי בקהל את שכנתי-חברתי, שרה-מייה אוורבוך, לבושה גלימת לובן ארוכה שליטפה קלות את השטיח הפרסי היקר. שרה-מייה נראתה כמי ששוחה בין הנוכחות מאז ימי גן הילדים. בניגוד אלי, היא היתה אִשה נוחה לבריות וקלילה בהליכותיה, כזו שגברים ונשים כאחד נופלים ברִשתה. לא פעם תהיתי כיצד לא נגרע ולו קמצוץ מיכולותיה החברתיות בשל החיים בכפר המדברי שלנו, ועדיין היא מסוגלת לשייט בין זרים באותה קלילות הנהוגה בערבי קוקטיילים, שעליהם היתה אמונה בשנות חייה בעיר הגדולה.

שרה-מייה אוורבוך ואני עברנו לכפר באותו קיץ, פליטות העיר הגדולה שהגיעו למדבר כדי להשביח את איכות חייהן ולסתום חלל עמוק בנשמותיהן. שרה-מייה הגיעה לכפר עם הפנים לאי-העשייה, לאחר שסגרה משרד משגשג לייעוץ שיווקי. אני, לעומתה, כמהתי אל הביטוי העצמי ששכרו בצדו. עשרות שנים של חיים באותה עיר לא השכילו להפגיש בינינו, אבל פגישה מקרית אחת במכולת של הכפר, עשתה אותנו לצמד שדרכיו אינן נפרדות. מאז נהגנו להחליף בבקרים על כוס קפה מתכוני-חיים, טיפים להשבחת גבינות ביתיות, הגיגים על העבר, נוסחאות לאשפרת גוֹני העתיד ומגוון רעיונות לאיטום חריצים על שטח הפנים.

שרה-מייה הגיעה לכפר בגפה. אני הלכתי למדבר בעקבות בעלי, מוש כביר. אחרי השתדלויות מרובות נמצא האיש ראוי, והוגשם חלומו לכהן כשופט מחוזי, חלום שמכובדות ללא רבב היא תנאי להגשמתו, ובגינו דבק בנישואינו הקמלים זה שנים. ולמרות שבסופו של עניין, מצא עצמו שופט מחוזי פריפריאלי, הוא היה שבע רצון עד זרא ממינויו.

וכך מצאתי עצמי במקום בפנטהאוז שברחוב בזל, בשדות שבשולי המדבר, מיוזעת ונסערת מהידיעה שההצלחה עומדת סוף-סוף לפקוד אותי. כל סדנאות ההארה, אותן פרנסתי בשנותי בעיר הגדולה, כל נוסחאות הידע הקמאי הנלחשות בחדרים כבדי קטורת, כל הפורומים למצוינות ולהגשמה עצמית, לא הביאו לפרץ האושר שחוויתי ברגע שהבנתי את גודל הפוטנציאל הגלום בארביטררה המאוחרת.

בחדר השינה של סימה - נעולה עם שני זרים, החלה קרבתו הפיזית של אחד מהם, לעורר, להפתעתי, רחשים אפלוליים בשיפולי בטני ואף למטה מזה. מהנדס האווירונאוטיקה הסיני בעל התובנות, לא היה זקן סיני עתיק כמצופה, אלא אחד הגברים היפים בעולם, בעיני מי שמקובלים עליו קני-המידה ליופי של צ'יינה טאון; גבה-קומה ורחב-כתפיים, כבן ארבעים, שׂער ראשו החלק - שׂער הקארֶה האולטימטיבי - שחור ובוהק כלימוזינה נשיאותית, ועיניו המלוכסנות משדרות חוצפה והתנשאות, שלא כדרך הסינים, שהבעת פניהם צופנת יותר משהיא מגלה. אם פילגשו של הקבלן לא היתה לצִדנו באפלולית החדר, הייתי נוטשת את עמדת התצפית, נטמעת במיטתה של סימה, המורגלת בגברים מזדמנים, ומפקירה עצמי לזרועותיו החלקלקות. אבל התכנסנו שם לצורך מילוי משימה, ומשום כך השקעתי עצמי בדפים הצהובים שהכינה סימה לצורך מחקרה.

בסעיף ה"שונות" ציינתי, כי רוב המשתתפות מצויות רוב הזמן במצב של מודעוּת עצמית לגופן ורק מעטות אינן עֵרות להווייתן הפיזית. המוּדעוֹת הגניבו מדי פעם מבט לעבר המראה הגדולה, זקפו את ראשיהן ותיקנו בשׂערן אי-סדר מזערי שזר לא יבחין בו, אך הן עצמן יודעות כי הוא פוגם בהרמוניה של ההופעה. חברי לצוות המחקר עסוקים היו אף הם בניירות. הסיני רשם הערות בחריצות אטית ומעצבת האופנה פלטה נשיפות בוז בעודה חורטת על הטפסים הערות שמִן הסתם היו מצמיתות לנצח את אורחותיה של סימה.

מכל האורחות שבתה את לבי זו שכונתה "חיזקינא נָאוּ", הלוא היא זיוית מהלול, חביבתם לשעבר של מדורי הרכילות. בשמלה הודית דקיקה, שקופה כמעט, כשהיא מכונסת בעצמה, שוטטה חיזקינא אוורירית ויחפה ברחבי החדר והרבתה לחכך את כפות רגליה על השטיח, אולי כדי ליצור מגע חושני עם הסיבים. התקנאתי בה על יכולתה לחוש דברים באמצעות כפות הרגליים. בעודי עוקבת אחריה, החלו לרפרף תחושות נעימות גם בכפות רגלי.

זיוית-חיזקינא היא תעתיק מקומי מעודן של ז'קלין בּיזֶה, וזו כבר היתה סיבה מספקת עבורי לשקוע בדיכאון. אבל כאן גילתה שוב הארביטררה את תעצומותיה: במקום להיקלע לדכדוך, צץ ועלה בראשי הרעיון להשתמש בחיזקינא כדוגמנית הבית של פרסומי הארביטררה. היא, השברירית והמופנמת, תציג את מטעני התעוזה שבכוחה של הארביטררה להצמיח בכל אישיות רעועה המקפידה על הוראות השימוש. מניסיוני עם הארביטררה ידעתי כי הדמות הפגיעה, הגוררת את רגליה על השטיח של סימה, עשויה לצאת בתוך חצי שנה למסע לכיבוש העולם.

בשלב זה של הערב, היו רוב המשתתפות קלילות ונינוחות בהשפעת התקרובת המתוחכמת. סימה הזמינה ארוחת מזנון המבוססת על מרכיבים דלי-קלוריות, אך מוסווים בעיצובים שעשו אותם אטרקטיביים לפחות כמו פוקצ'ה טרייה מרופדת בגבינת פילדלפיה מוקצפת ומועשרת בפלפלים אדומים קלויים, שהושרו לעשרים וארבע שעות בתחמיץ עתיר שמן זית. גם ה"מרלו" נתן אותותיו בידידות החדשות והִשרה עליהן רוממות-רוח הגובלת ברגשנות ומתובלת באהבת הזר וקבלתו עד תום. זה הרגע לו המתינה סימה בן-מלך, שעד כה מִזערה את נוכחותה ואִפשרה לאורחותיה לפעול עצמאית.

סימה פלשה למרכז הזירה ופקדה על המשתתפות בחן מהוקצע להתרווח במושביהן. היא עִמעמה את התאורה, הפעילה מחשב-נייד ומקרן, וחיש-קל הוצג על הקיר שקף צבעוני עם כותרת אדומה בפונטים ענקיים: "אמרי שלום לשִגרת ימייך - מחר הוא היום הראשון בחייך החדשים." עשרת השקפים הראשונים הציגו את המשתתפות בשירים קצרצרים, בנוסח שירת ההייקו. ולמרות החריזה המעט ילדותית, הצליחה סימה לתת בכל שיר תקציר ממצה של האשה, של הבעיה ושל הפתרון. לאחר סקירת כל המשתתפות הגיע השקף האחד-עשר, שהבהיר לכולן מדוע זומנו לטרקלינה של סימה:

"השינוי מתחיל בשם,
אבל הפתרון מצוי לפניכם:
הארביטררה המאוחרת,
הנוסחה המעוררת,
המצאה רבת-ערך,
שתעשה עבורכן את קפיצת-הדרך."

השקפים הבאים הציגו את קסמי הארביטררה ואת כוחה במימוש חלומות. לבסוף, ניתן הסבר קצר על אופן השימוש והזמנה לשוב ולהיפגש כאן, בתום שישה חודשים, כדי לבדוק את מיקומן החדש של המשתמשות על מסלול החיים.

כשתמה המצגת הריעו המשתתפות בהתלהבות, והביעו ביטחון מלא כי תקופה חדשה החלה בחייהן. כולן נשבעו כי יחליפו את שמותיהן וילגמו כף ארביטררה מדי בוקר. סימה ניסתה להשקיט את הרוחות: "בנות, בנות, לא התכוונתי כי תחליפו את השמות במרשם התושבים, אלא שתלכו עם השם החדש חקוק בלב, כדי שהצמיחה תחל מבפנים." אבל זה לא עזר. ברכה אב-איתן עמדה על כך, שכבר למחרת היום היא תחליף במשרד הפנים את שמה ל"שְמידָנה קמה".

ובינתיים, התחוללה דרמה קטנה מאחורי הקלעים. המעצבת התרעמה על כך, שהאירוע לא הוקדש לנושא הצבע הלבן בלבד, למרות שהתבקשה לשלם עבורו במיטב כספה. הסברתי לה, שגם אני הופתעתי לגלות שיש לי שותפה לאירוע, אבל לדעתי שתינו השגנו את מטרותינו, ואם היא תרצה, אתן גם לה להתנסות חינם בארביטררה.

תגובתי השיגה תוצאה הפוכה מהרצוי. המעצבת הרימה את קולה לעוצמות שאיימו לחשוף את נוכחותנו הכמוסה וצווחה שאין לה כל צורך במיץ הזה, כי היא מרוצה מעצמה כמות שהיא. "שש... ש... בבקשה, עוד יגלו שאנחנו כאן," ניסיתי לפייסה. אך היא היתה בשלה: "מצִדי שיגלו, אבל עם הקולות שהנשמה הטובה הזאתי משמיעה כשהיא מזדיינת, היא בטח כבר דאגה לחדר אטום ולבידוד."

לרווחתי, הנוכחות פרשו, דלת כִּלאנו המרופד נפתחה וסימה צעדה פנימה כשחיוך מנצח משוך על פניה: "נו? וואט'ס יוּר אוֹפּיניוֹן גַיְיז?" הסיני ואני הבענו התלהבות, אך הפילגש הרותחת זינקה עליה בטפרים שלופים, מלאכת מחשבת של מפסלת ציפורניים. סימה, כאשת יחסי-ציבור המיומנת בטיפול במצבי משבר, הניחה את כפות ידיה בעדינות אך בתקיפות על זרועות המעצבת ואמרה: "רק רגע, מתוקה, מיד אשמע כל מה שיש לך להגיד, אבל לפני-כן תני לי להיפרד משני ידידינו."

כשזימנה אותי סימה לביתה, היא הבטיחה כי לא אצטרך לחזור דרומה באותו לילה: "מיטה טובה מובטחת לך, יקירתי, ובבוקר תחזרי לך אל הכפר." לתומי סברתי שהוזמנתי להתארח בביתה, אך סימה אמרה: "סַן-שֶן הגיע במונית, קחי אותו להילטון והיכנסי לחנייה. סידרתי לך על חשבוני חדר צמוד לשלו, בֶּד אנד בּרקפסְט."

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

בעליונים ובתחתונים - מיכל פנקס
The Big Switch - Michal Pinkas


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים