Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בדצמבר 2006       חזור

חצי שפם
מאת: ארז אהרוני

ההוצאה:

ספרית מעריב

שמשון דזנשווילי, מאבטח, מרחרח עם כלי העבודה העיקרי שלו את באי הקניון. ששון יחזקאל, רואה חשבון, מתפתה לפרוץ חיסכון רב שנים בחגיגת יום הולדתו. אמנון לויאן מנסה לשכנע עורך פזור דעת כי כתב היד שלו אינו גבינת עזים, וסבתא סוזנה מחכה עד נשימת אפה האחרונה לבואו של בנה בכורה, שמעון.

דמויות אלה ואחרות מהלכות בנופים מוארים ובסמטאות חשוכות, בין אור ובין צל, בשטח ההפקר שבין מציאות לדמיון. כולן אכולות כמיהה, מחפשות את חציו השני של משהו - חצי שפם שאבד להן פעם, ואולי מעולם לא היה.

ארז אהרוני מנחה את דמויותיו ביד בוטחת להפליא. גם כשהסיפורים צובטים את הלב הם לעולם אינם חדלים לשעשע ולהפתיע. קולם של הגיבורים עולה מבין הדפים ומספר סיפורים קטנים, אנושיים, חמוצים-מתוקים, שלא ניתן להישאר אדישים אליהם.

חצי שפם
שתפו אותי

"פתאום דימה שהפריחה שעל ידיה עולה מן הפרחים האדומים והגדולים שעל שמלתה. מימיו לא ראה פריחה שכמותה, ואחוז בעתה שאל את עצמו מה יעשה אם תשאיר את זרעי המחלה אצלו במונית המטופחת והממורקת. עד לפתח בית החולים הדסה עין כרם שתק. כשהגיעו, נתנה לו מרים את סכום הכסף שריצד בנוריות האדומות של המונה בלי להתמקח ובלי לבקש קבלה. הוא סירב בנימוס להשאיר בידו את מטבעות העודף שהושיטה לו..."

חצי שפם, ספר הביכורים של ארז אהרוני, עורך-דין, לשעבר טייס בחיל האוויר.

חצי שפם מאת ארז אהרוני בהוצאת ספרית מעריב,
עורכת: שולי נוסבאום, עיצוב עיפה: ציפי בירק- ביזנסקי, 240 עמודים.

תפוזים ותימרות עשן
בוקר טוב אדוני, לא חיכיתי לביקור אבל אם כבר באתָ - אל תעמוד בדלת. הרוח הקרה הזאת היא לא אורחת רצויה בדרכי הנשימה של אף אחד. אפילו אנשים שיש להם תוכניות לחיות קצת יותר שנים ממני לא יכניסו לבית שלהם רוח כזאת בלי הזמנה מראש.

מה מביא אותך לבקר אצלי בשעה כזאת בבוקר? אפילו החתול שלי עוד לא עשה סימנים שהוא צריך לרוקן את השלפוחית.

אתה יודע שבפעם האחרונה שבחורים דפקו לי בדלת זה היה במאה שעברה?

אתה חוקר של המשטרה? אהה, באמת יפה מאוד. אני מקווה שאתה לא מתכוון לחקור אותי על הגיל שלי. איפה שאני גדלתי שוטר נחשב למקצוע מכובד. חוץ מהכבוד, המדים בחינם, פה ושם נופש בבית הבראה בנהרייה או בצפת ופנסיה לכל החיים. רק נהג ב"אגד" נחשב יותר.

תיכנס תיכנס. זה הארמון הקטן שלי. זה מה שהיה לך בראש לפני שהגעת לכאן?

כמו שאתה רואה זה ארמון בלי מלך וגם בלי משרתות. חוץ ממני כמובן. אבל אני משרתת את עצמי אז זה לא נחשב.

נשב בסלון. בבקשה.

אני אכבה את הנרות ואפתח קצת את הווילונות. אני אוהבת שהנרות דולקים מהרגע שהשמש שוקעת ועד שהם נכבים מעצמם. לפעמים הם מחזיקים מעמד עד הבוקר. בשביל אישה לבד כמוני זה חשוב. גם להרחיק את הפחדים וגם לחמם את הלב. לפעמים כשלשינה לא מתחשק להתגנב למיטה שלי אני קמה בלילה ומדליקה אותם מחדש.

כאן כאן על הכורסה, יהיה לך נוח. אני אשב לידך כדי שאני אראה מה שאתה שואל.

למה השפתיים שלך רצות פתאום לצדדים, זה מצחוק או מביישנות?

אני כבר לא כל כך רואה מה שאני חושבת. וגם לא חושבת על מה שאני רואה. אתה עוד תגלה בעצמך שיש גיל שהראייה זה לא הדבר הראשון שאתה רץ לספר עליו לחברים.

דרך אגב זה עדיין קיים המנהג הזה של לרוץ לספר לחברים?

טוב. בלבלתי לך את הזמן ובזבזתי לך את המוח יותר מדי.

על מה אתה מבקש לשאול אותי אדוני החוקר?

על החתונה של אלברט בעלי לשעבר?

נו בחייך למה לא אמרת מראש? היית נשאר לנגב את הנזלת מחוץ לדלת.

למה בחרת לשאול דווקא אותי?

חתונה אחת כבר עברתי איתו אז למה שאני ארצה לבלות איתו בעוד אחת?

הנה כאן על הקיר תלויה התמונה מהחתונה שלנו. התמונה הזאת כאן למרות שהיא יותר ארכיאולוגיה והרבה פחות אמנות. תסתכל טוב תראה כמה הייתי חיננית.

לא לבשתי שמלה לבנה כדי לא לגרום לילדים הגדולים שלו אי-נעימות. בחתונה של אלברט עם אמא שלהם הם עוד לא נולדו אז לא הבנתי למה הוא כל כך רגיש אבל זה אלברט ביקש אז ויתרתי.

עכשיו תשמע עצה איש צעיר. אף פעם אל תוותר. בטח לא בהתחלה כשהדיו על הכתוּבּה טרייה והיא עוד לא קיבלה צורה של פלקט מקומט וריח של נפטלין. אם תבלע את הרוק בהתחלה אתה תמשיך לבלוע את כל החרא תסלח לי על הביטוי כל החיים. וחרא זה לא דבר שמתרגלים אליו לא משנה כמה זמן אתה לועס אותו.

אתה רואה גם לא נעלתי נעלי עקב כדי לא להתנוסס מעליו. אלברט תמיד היה רגיש בעניינים האלה של הגובה. אם היית אישה הייתי אומרת לך, שאם תתאהב בגבר נמוך עם מצח נמוך תגמור בגובה של דשא אחרי שכיסחו אותו. כמו שלי קרה...

תראה תראה. את הקסם של הימים ההם אפשר לראות גם בשחור-לבן.

אתה מסוגל לראות בתמונה את הטמפרטורה שבערה לנו בכל הגוף או שאתה עיוור צבעים?

אם אתה שואל אותי אז חוקר צריך שיהיו לו גם קצת טביעת עין וגם אָ ביסָלֶה הבנה בנפש של הבן אדם.

לא, לא הייתי בחתונה, בוודאי שלא הייתי. אותי לא הזמינו. הקופים. גם אם היו מזמינים אותי לא הייתי באה.

אז איך היתה החתונה?

דודה גַ'נֶט היתה?

אתה לא יודע מי זאת דודה ג'נט?

אם היית באירוע, אתה תזהה אותה בקלות. זאת שצוחקת שמסַפרים משהו עצוב ובוכה שמספרים משהו מצחיק.

איך היה החתן? הוא בא עם טוקסידו?

אני מהמרת שלא. תן לי לנחש - הוא היה לבוש בחליפה חומה. חליפת צמר בצבע של אדמה רטובה אחרי הגשם הראשון עם פסים בהירים ומרפקים דהויים מרוב שפשוף. מרפקים של שלימזל שמנגב בהם את השולחנות בבתי קפה במקום המלצר. וגם בטח לא משלם אבל לא חשוב... על זה יש לי הרבה סיפורים אם תרצה לשמוע.

הוא תמיד חשב שאם ההורים שלו הולידו אותו בבולגריה לפני הרבה שנים אז זה עושה אותו כבר אירופאי. אני הייתי צריכה ללמד אותו הכל מהתחלה. שקֵיסמים זה לא אוכל ושלא מסתובבים עם גפרור בפה וש... פלוצים... תסלח לי על הביטוי, לא עושים ליד גברת. יש לו את אותה חליפה עוד מלפני שחתכו לך את החבל של הטבור. הוא קנה אותה אצל אדון חיימוביץ. בחנות לבגדי גברים ליד השוק בהתחלה של נחלת בנימין. בימים שאני נראיתי כמו גברת והוא עוד נשא אותי על הכפיים שלו כמו אדון.

אמרתי לו מיד שג'נטלמן לא הולך עם חליפה חומה. אמרתי לו שזאת לא המצאה שלי אלא משהו שאפילו סופר ידוע כתב. הוא ביטל את זה. ככה, בתנועה מזלזלת של היד והראש. מלים אף פעם לא היו הצד החזק שלו... רק מוזיקה של ריקודים היתה מנערת לו את הבלוטות ומריצה לו את הדם.

שום דבר ממה שנשאר מאיתנו לא יכול להזכיר את הזמן הנפלא ההוא. זמן שהלך לאיבוד ותענוגות ישנים זה סחורות שאי-אפשר להשיג כבר באף מקום. לא בשוק הכרמל וגם לא בקניון ברמת גן.

היינו רוקדים צמוד מחובקים. הידיים שלי על הכתפיים הרחבות שלו. היד הימנית שלו מחזיקה אותי בעדינות כאילו שהגוף שלי הוא כינור של סטרדיווריוס. הרגליים שלנו רפרפו על רחבת הריקודים כאילו כוח המשיכה ירד מהארץ.

ואלברט... אלברט היה רוקד כאילו שהשרירים שלו הם המיתרים של הכינור והוא מנגן עליהם כאילו הוא מינימום הנכד של מנוחין... אם שמעת עליו...

ואז היה מקרב את הפנים שלו אלי בכזאת זריזות בלי הכנה מוקדמת ומדגדג את הנחיריים שלי עם השפם הגזוז ומדביק לי נשיקה על הדובדבן.

זה היה בַּבּית קפה הקטן של היֵקה בסוף דיזנגוף. אני חושבת שהבית קפה נסגר והפכו אותו לאולם אירועים קטן. לצערי לא הייתי שם כבר הרבה זמן.

בֵּרְנַרְד המלצר הפולני העתיק עם המספר על היד היה מוריד את העיניים בצניעות של אחד שיודע לשרת בלי שתרגיש שהוא ישנו. אחר כך היה דוחף יד לכיס של האפודה האפורה הנצחית שלו וראית שהוא מתבייש ועושה את עצמו מחפש עודף בשביל אורח שכבר מזמן הלך.

ואז הוא היה ניגש לפטפון הישן ומניח את התקליט של הוַאלסים מחדש עוד פעם ועוד פעם והדמעות נזלו לי מהשקיות של העיניים ושרפו לי את הגרון. הכינורות בכו מגעגועים כמו ילדים שעזבו אותם ביום הראשון בגן, והמחט שרטה ושרטה את החריצים עד שהאורח האחרון הלך. בעצם אפילו אחרי זה.

ואז ברנרד היה משאיר אותנו לבד על הרחבה הקטנה של העץ שכבר היתה משופשפת מרוב עקבים ונכנס לשטוף את הכלים במטבח הקטן מאחור. הוא לא רצה לראות במו עיניו את הסצנה האחרונה.

והבוקר לא הסכים לבוא. הלילה התעכב ושתה עוד כוסית קוניאק. אלברט היה מניח את כפות הידיים החזקות שלו על הפּלחים האחוריים שלי ולש אותם כאילו העבודה שלו זה לעשות בורקסים במאפייה של סמי בשדרות ירושלים. אני הייתי ממריאה כמו מלאך קטן עם כנפיים שמטייל בשמים ורוצה למות מרוב אושר.

אלברט היה מהנדס בכיר בחברת החשמל כשהכרנו. אני ניהלתי את הלשכה של אחד מסגני המנהלים שהיו כפופים לו. שום דבר לא עצר את ההתפרצות של המגֵפה לא אצלו ולא אצלי. בן רגע הרומן שלנו התפשט ואפילו אשתו הראשונה לא יכלה לעצור את זה. הוא התאהב בי ואני בו. וזאת לא היתה סתם אהבה זאת היתה מכת חשמל כואבת ומסנוורת שעושה מהאיברים הפנימיים שלך פחמים.

היינו נפגשים באופן קבוע פעם בשבוע בבית הקפה של ברוּנוֹ היֵקה בגדה המערבית של דיזנגוף. ביום רביעי בערב היחידי שהיו שם ריקודים. שלוש שנים רקדנו ככה בפגישות הקבועות של אמצע השבוע. עם ההבטחות שלו שהוא יעזוב את אשתו ויתחתן איתי היה אפשר לרצף את כל דיזנגוף מהכיכר של צינה ועד הנמל של תל אביב.

עד שהמסכנה נמאס לה מהחיים איתו והיא הציתה את עצמה. לגמרי לאבדון. ככה במטבח באמצע של יום רגיל עם הסירים והאוכל והגז הבוער שהתפרץ לה מהכיריים. היו דיבורים שזאת היתה תאונה... אבל לך תדע.

אז הייתי מאוד מזועזעת אבל היום אני יכולה כבר להבין את מי שבוחר בדרך הקצרה.

כמה חודשים אחרי שהוא התאלמן עברתי לגור אצלו. החתונה לא איחרה לבוא ואחריה ההתלהבות והדעיכה והשעמום. הרפרטואר הרגיל. עד שהוא התחיל לצאת שוב בערבים. אלברט אמר שהוא לא יכול בלי הגיחות הקטנות מהבית בשביל למלא אוויר טרי בריאות ולהרגיש חופשי.

הוא עוד היה מכור לערבי ריקודים למרות הוורידים הבולטים ברגליים והשרירים המדולדלים וכאבי הפרקים. אני כבר לא כל כך רוקד בעצמי, הוא אמר, אני רק מתמכר לתנועה הזורמת של אנשים אחרים שמסתחררים לי מול העיניים ולרעש של המוזיקה שטוען לי את המצברים.

הייתי צריכה להבין הרבה יותר מוקדם שהנמר שלי נעשה פוּדל חמוד ומאולף רק באופן זמני ושהוא לא נפרד מהחליפת חברבורות שלו ושוב יצא למצוא לו טרף.

דרך אגב בעניין החליפה אל תיתן לדאגה להיכנס ללב שלך. לא רק לעצמו הוא לא קנה חליפה חדשה, גם לכלה החדשה הוא לא קנה משהו חדש. אני שמה את הראש שלי על כף המאזניים או על הגיליוטינה, מה שתבחר, מבחינתי זה אותו דבר.

הגברת החדשה עוד תלמד שיעור או שניים על המוּזה שלו.

כמעט שלוש שנים הם היו ביחד. מתמזמזים ומתערבבים אחד בשני מתחת לאף שלי ולא הרגשתי כלום. הם הכירו באיזה מרפאה של קופת חולים שהוא היה הולך לשם הרבה. אני שמעתי שיש לה את כל האביזרים הנכונים מה שמסביר למה הוא הניח את הגרגרת שלו מתחת לסכין המטבח שלה.

עכשיו הם החליטו להתחתן למרות שהיא רק קצת יותר גדולה מהילדה שלו. כמה שתחפש וכמה שתחקור בושה זה חומר שלא תמצא בגנטיקה שלו או של המשפחה שלו.

היא סובבה את עצמה מסביב לצוואר של האשמאי הזקן השמנדריק הזה כאילו היתה חבל הצלה. עכשיו היא תלמד שלכל דבר יש מחיר. אבל לפני כן, תאמין לי, היא תלמד שיעור באנטומיה.

היא תזרים לו את הדם בוורידים. תעשה לו מסז' בירכיים ובכתפיים ובשכמות ובעצם של הזנב ובאצבעות של הרגליים ובמה שביניהם ובכל האיברים הכואבים של הגוף. היא תשים את הכפות ידיים על העצמות המתפוררות שלו. היא תכיר את הסימנים של כל המחלות. היא תלמד את הצבעים של כל הכדורים ותדע בעל-פה את כל התופעות לוואי שלהם. היא תלמד מתי לוקחים כל תרופה וכמה ולמה. הוא יופיע בחלומות שלה בלילה עם כל האקזמות והמשחות שהוא משתמש בהן, עד שבארוחת הבוקר היא לא תוכל לאכול שום דבר.

אלברט חולה כבר הרבה זמן. הייתי אומרת לו תלך תיבדק אתה נראה כמו פגר והפנים שלך צהובות כמו בקבוק של אקונומיקה והאישונים שלך בולטים כמו קרפד שקשרו לו את האשכים. שלא לדבר על כל הקלקולים והמעצורים במערכת העיכול. אבל הוא בשלו.

כל הזמן אלברט הלך למרפאה של קופת חולים. ואני חשבתי כל השנים שזה מקמצנות שהוא מסרב להיפרד מכמה מאות שקלים. להוציא אותם מהכיס ולקבוע תור אצל רופא פרטי. עכשיו אני מבינה את הגעגועים שלו לשירותים המצוינים של הרפואה הציבורית.

לא תיארתי לי שגם שם רוקדים.

ואני חשבתי הכושי עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת, הגיע התור של הדור הצעיר. אם הכלה מצוידת בכל כך מעט מוח שהיא מוכנה לקחת את שיירי הגרוטאה הזאת ולשמור אותם מתחת לַבתי השחי שלה שיערב לה...

אני מקווה שהיא אוהבת פחחוּת.

מה המקצוע שלה? אחות גריאטרית?

טוב שיש לה מקצוע מהתחום הרפואי אחרת היא היתה צריכה להשקיע המון זמן וכסף בלימודים של חומר חדש.

תגיד, דרך אגב, איך היה האוכל בחתונה?

והיה מזנון או הגשה לשולחנות עם מלצרים עם פפיון?

תן לי לנחש. זה פשוט מאוד. מה שיותר זול.

והמוזיקה? היתה מוזיקה? שירים וריקודים? באיזה שפה?

סתם סתם. לפחות מן הבחינה של האנתרופולוגיה מעניין מה שומעים בשמחות שלהם.

תספר לי על הטעמים ועל הריחות ועל המוזיקה. ורק אחר כך על הצבעים. העיניים הרי אף פעם לא שבעות.

במחשבה שנייה חבל שלא הייתי גם. הייתי נעמדת בחזית של הבמה לוקחת את המיקרופון ושרה להם שיר. אחר כך הייתי מספרת לכולם מה אני חושבת עליו ועליה ועל שניהם יחד. הייתי מספרת להם גם על העתיד שלו.

מה העתיד שלו אתה מתעניין?

הוא יֵשב בכלא זה העתיד שלו. הנה אני נשבעת לך.

לא, אני לא רואת עתידות ולא קוראת בקפה אבל אני אדאג שהוא יֵשב שם. תתחיל לרשום אדוני החוקר. אני מכירה את כל התחבולות שלו. איזה תרגילים הוא עשה ואיך צבר הון. וגם איפה החביא אותו. וגם איך הוביל באף את כל הרשויות.

הכל אצלי בראש, טורים ארוכים של מספרים וחשבונות.

תשתה משהו? כוס קפה? אולי כוס תה חם עם עוגייה?

אולי פרי? לקלף לך תפוז?

התפוזים נהדרים. תרשום לפניך, אם אתה רוצה לחזר אחרי גברת אמיתית כזאת שעושה לך מסיבת ריקודים בחדרים של הלב ושהדם לא מתקרש לה בעורקים תגיש לה פלח תפוז. זה יותר טוב מלהגיש לה ורד אדום ביד.

הריח הטרי והטעם... אוח... אם רק היה אפשר לסחוט את החיים ולמלא עוד פעם אחת כוס של מיץ תפוזים טבעי.

אתה כל כך ביישן. אתה בטוח שאתה חוקר?

איפה הייתי? אה כן בכלא. תודה לך. כשתבוא לבקר אותו בבית הכלא שתביא לו פירות הדר. לא חשוב מה, תפוזים אשכוליות, פומלות... הוא יצטרך הרבה ויטמינים.

מה אני אעשה בינתיים? אני בינתיים אטפל בעצמי.

אני אעשה מהחיים שלי סרט. מה-זה סרט - סדרה. סדרת טלוויזיה. אני אהיה השחקנית הראשית, הבמאית והמפיקה, וחוץ מזה אני אהיה עסוקה בלבזבז את הכסף שלו. עוד תראה. אני למדתי לדאוג לעצמי. אני מבלה כל יום מטיילת במוזיאונים מכירה אנשים חדשים ושרה. אני שרה כי החיים נפלאים... ואני לא אשאיר אחרי גרוש. כן גם את זה אני שרה. לא לו ולא לילדים שלו.

אני לא ראיתי אף פעם שקוברים כספת. אם אתה עוד לא יודע איש צעיר כסף הוא לא נוזל והוא לא מוצק, הוא גז, הוא חומר שמתנדף לגמרי. את כל הכסף אני אוציא למטרה נעלה. רק על עצמי אני אוציא כי אני זאת המטרה הנעלה. אני קמה כל בוקר ומברכת שני אנשים אֶת אני ואֶת עצמי, תפילה כפולה.

אני מרגישה נהדר, אין לי פאה על הראש ואני לא בונה תפאורות. אני חיה את החיים האמיתיים ואני לא צריכה להתחפש. אני לא מתחבאת מאחורי החצאית ואני לא מנקה איתה את המדרכה.

עשרים שנה הוא הסתתר לי מתחת לחצאית כמו תינוק מגודל. כל הזמן החזקתי את הגוף שלו באוויר. שוּלה שוּלה הוא היה צועק וצוֹוח וגונח. כאילו מלאך המוות יושב כמוך כאן אצלנו בסלון על הכורסה מהעור ובועט ברצפה בחוסר סבלנות עם העקבים של הנעליים מעור איטלקי.

מה לא היה עושה בשביל פירור של תשומת לב.

מה קרה? הייתי שואלת.

מה אתה חושב שקרה? כאב ראש או התקררות במקרה הרע.

המין החזק אתם קוראים לעצמכם לא?

הילדים שלו יצאו אותו דבר. הם היו בחתונה? אני לא מאמינה. חשבתי שהקשר ביניהם ניתק לתמיד.

והיה שמח האירוע? נגמר יפה?

סַפֵּר ספֵּר אל תוותר על הפרטים. השמחה לאיד אתה יודע נמצאת בפרטים הקטנים.

למה אני שואלת? סתם ככה בשביל הסקרנות.

אם זה היה מעניין אותי מאוד הייתי מטריחה את הישבן שלי לשם. אבל הישבן שלי העדיף להישאר כאן עם הנרות הדולקים והבדידות החגיגית ולא לשבת ביציע של הכרטיסים הזולים ולראות את הקומדיה הזולה הזאת.

אם אתה קשה לך בתיאורים אני יכולה להשתמש בדמיון שלי. הרבה זמן אני כבר משתמשת באביזרים שלי לבד.

הנה אני יכולה לעמוד לי בשקט בגינה הרטובה. לשתוק בין עצי הצפצפה הערומים מאחורי החלון האחורי של האולם בסוף דיזנגוף עם חבורת ההומלסים המלוכלכים שמחכים בסבלנות למילוי של הפחי אשפה בסוף המסיבה.

אני יכולה אפילו להשתחל פנימה אל האחורה של האולם הקטן במקום להישאר בודדה על השביל הרטוב כמו חתול רחוב. אני הרי מכירה את הארכיטקטורה בעיניים עצומות. ככה אני אעמוד לי בשקט בשקט בצל של העמודים מאבן רחוק רחוק מכל התאורה. אני אשען על הקיר ואסתכל על כל הבלגן.

מה יש כבר לראות?

גברים מזדקנים מהשנתון של אלברט לבושים בחליפות שהמידה שלהם גדולה עליהם והם מריחות מפורמלין. הם רוקדים טנגו של זקנים ודורכים על הרגליים של נשים במשקל כבד שמרוחות בשכבות עבות של פודרה ושל כל מיני צמחים אקזוטיים טחונים והם נוקשים בנעליים מצוחצחות על רחבת העץ הישנה.

התזמורת מנגנת צלילים של כאבים לאט לאט. ריח של חורף גשום מכה בנחיריים. השלהבת של הנרות רוקדת לפי המנגינה. האש מזיזה את הראש אל הווילונות והם מתנועעים. כנף שובבה של וילון לא נזהרת מהחום של הנר ונכווית מהשעווה הרותחת. פסים כחולים לוהטים מקשטים פתאום את השוליים של הבד...

לא מוזר בעיניך שהוא בחר להתחתן פעם נוספת דווקא בא

ותו המקום שהכרנו?

איפה אני הייתי אתמול בערב? מה פתאום אתה שואל?

מה זה חשוב?

מה זה מעניין אותך בחור צעיר?

ממתי העבר מעניין את הצעירים?

אתה מתעקש. אז תדע לך שהייתי בחוג לקלפים. כן קלפים.

אתה רוצה שמות של החברות שלי? אתה מתכוון להתקשר אליהן?

תדע לך שהן לא כמוני. הן לא פתוחות לפלירטוטים עם צעירים.

מה יש לכם במשטרה? אין לכם עבודה חוץ מלהיטפל לנשים מתבגרות שמחפשות שעשועים כדי לשרוף את הזמן?

אפרופו אֵש, היו זיקוקי די-נור? לפידים? תאורה מיוחדת?

באמת פרצה שריפה? באמצע החתונה? מה אתה אומר?

אלוהים שבשמים. שריפה ממש עם אש ותימרות עשן?

אין עשן בלי אש, מה?

ומה קרה? הזוג הצעיר ניצל? חבל.

לא, לא שאני מאחלת להם אסונות חלילה. אני אומרת חבל בגלל שלא הספקתי לראות במו עיני אבל זאת באמת טרגדיה נוראה...

ומה קרה אחר כך? מה נשרף קודם? מה אתה אומר?

...והריקודים הופסקו... והיה בלגן... ולאן ברחו האנשים... והשטיחים נדלקו... והשולחנות התחילו לבעור יחד עם הבמה מהעץ? והיתה הפסקת חשמל?

ומאיפה יצאו החתן והכלה... מהכניסה האחורית דרך המטבח הקטן או מהכניסה הראשית של האולם?

השם ישמור. הכניסה צרה מאוד וכשהיא צפופה באנשים היא יכולה להפוך למלכודת אש ענקית.

מזל אם ככה שלא באתי. אני שונאת צפיפות וזיעה של אנשים. עוד יותר אני שונאת היסטריה.

קצת אש. מה יש? אם הם היו מטפלים בה באופן רגוע הכל היה נגמר אחרת.

חשבתי בהתחלה להתחפש ולבוא. הייתי לובשת את הפאה הג'ינג'ית המתולתלת שלי ומשקפי שמש גדולים ואת השמלה הסגולה הארוכה עם החרוזים הזוהרים סביב המחשוף. שנים שהיא לא יצאה מהארון שלי לראות את העולם שבחוץ. הייתי נבלעת בקהל. תאמין לי שאני יודעת להיבלע זאת לא היתה הפעם הראשונה שלי שאני נבלעת.

והמכבי אש, הם לא באו לטפל בניצולים ולהילחם בשריפה? היו עסוקים?

כן. מעניין. גם כשאני התקשרתי אליהם הם בהתחלה לא ענו.

למה התקשרתי למכבי אש? כי... כי... לודביג, החתול הפרסי שלי נעלם ופחדתי שהוא נפל מהחלון. הוא היצור היחידי שעדיין אני נותנת בו אמון. גברים כמו שאתה מבין איבדו את זה אצלי לפני הרבה הרבה זמן.

יש אנשים שחושבים שחתול הוא יצור בוגדני ואני מתייחסת אליהם בזלזול ואומרת להם עוד לא הכרתם את אלברט שלי.

בימים הארוכים והבודדים שהנשמה נעשית שחורה מרוב כאב מול הקירות השותקים, והקול הידידותי היחיד שאני שומעת זה השריקה של הקומקום החשמלי כשכלב לא דופק בדלת או מצלצל, בימים כאלה אני יש לי לפחות את לודביג החתול הנאמן שלי.

תגיד לי יצור חמוד שכמותך אני מדברת ומדברת ואתה יושב קפוא כאילו שכחתי אותך בפריזר.

מה אני צריכה לעשות כדי שתמשיך לחייך אלי עם שתי הגומות חן החינניות שלך?

גם לאלברט היה את החיוך הזה עם הגומות במרכז של הלחיים כשהוא היה יותר צעיר. היה לו בגומות ריח של פרדס באמצע האביב. כשהוא חיבק אותי סביב המותניים היו לי מעצורים בדרכי הנשימה. הלב שלי התעופף כמו נחליאלי שבא מוקדם להודיע שסתיו דופק בדלת ואני הייתי מוכנה להיקבר חיים בתוך אחת מהגומות האלה ורק שיישאר על ידי.

עכשיו הידיים הרזות והזקנות שלו מונחות על כלי נגינה אחרים. שיישרפו העכוזים של שניהם.

הוא בבית חולים עם כוויות? מה אתה אומר באיזה מחלקה?

באיכילוב בטח. זה הבית חולים הכי קרוב לאולם שהם התחתנו ויש להם גם את המחלקה הכי טובה לטיפול בכוויות. אשתו הראשונה שכבה שם גם.

נורא נורא. כל כך טרגי ומביא כל מיני מחשבות עצובות על החיים... איך זה ששמחה ועצב מתערבבים להם בכזאת פראות בלי שום הכנה מוקדמת. ואני כששמעתי את הצלצול שלך בדלת קיוויתי שאתה איש בשורות...

...סליחה, חלמתי קצת... מה אתה אומר?

אדוני החוקר אתה מבקש שאני אתלווה אליך לתחנת המשטרה להמשך חקירה?

באמת מה קרה לך? אתה יודע בת כמה אני?

אם תרשה לי לשאול, מה האשמה שאתה מאשים אותי?

אתה אומר שאני חשודה בהצתה. הצחקת אותי אדון חוקר משטרה. תתעסק בפושעים על באמת. תראה איזה סדום ועמורה משתוללים בחוץ. תבוא ערב אחד ותראה מה עושים כל החוליגנים שמתאספים פה אצלנו בגינה מתחת לחלון.

אני סיגריה אני לא מציתה. אני מוכנה ללכת לחקירות לפוליגרף... לבילויים, אם תרצה, לאן שתיקח אותי.

אתה מתעקש? טוב אם אתה לא משנה את דעתך אז לפחות תן לי להתלבש בבגדים שמתאימים לחקירה ולמצב רוח שלי.

אתה חושב שגברת כמוני תצא לפגישה עם הרשויות בלי שהיא תיראה כמו שצריך, יוּנגר קינד?

יש לי שאלה קטנה אליך. נוכל לבקר את אלברט לפני כן במחלקה שהוא שוכב?

הנהלים לא מאפשרים לך? נו באמת עם הגישה המרובעת הזאת אתה חושב שתתקדם לאיזשהו מקום?

אז לפחות יאפשרו לו לבוא לבקר אותי נכון?

מיד אחרי שהוא יבריא. אתה חייב להגיד לי מראש, אני צריכה להזכיר לו איזה תרופות לקחת. הוא לא דייקן אלברט. הראש שלו מטייל במקומות אחרים. בחדרים של קופת חולים ובתוך מחשופים של אחיות רחמניות. הראש המפוזר שלו יכול להרוג אותו אם מישהו לא משגיח. אני כבר התרגלתי לתפקיד הכפוי טובה הזה.

אתה חושב שהוא יבוא לבקר אותי במעצר?

אם אתה שואל אותי אז אני בטוחה שזה הדבר הראשון שהוא יעשה אחרי שהוא ישתחרר מהבית חולים. אם היא לא תשכב על הגדר ותמנע ממנו, הגברת החדשה.

אם הוא יבוא לבקר אותי בכל זאת תגיד לו שאני מבקשת שהוא יביא לי משהו נחמד משהו של תשומת לב... משהו שגורם לנשמה לרצות לצאת מתוך הגוף.

בעצם הוא יודע מה אני אוהבת... תפוזים.

אתה חושב שהוא יבוא?

© כל הזכויות שמורות לספרית מעריב הוצאה לאור

חצי שפם - ארז אהרוני


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים