| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2006 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
אוונס חושף את סיבת המוות הפיזי באיטיות רבה, אולי משום שגופתה הקפואה של אבי קופר היא סיום אומלל למוות שהיה בחייה עוד קודם לכן: מותה של משפחתה האהובה והמלוכדת. מוות שהחל בעזיבתו הפתאומית של האב עבור אשה צעירה, מוות שפירק את חייה של אשתו לשעבר, שהוביל להסתגרותו של בנו, ובסופו של דבר - גם למותה של בתו. בכנות בלתי מתפשרת, מגולל אוונס את סיפור הידרדרותה של משפחה אחת, תוך שהוא מותח ביקורת על אחד השינויים החברתיים הבולטים ביותר של המאה העשרים: הפירוק המהיר, האגבי כל כך, של התא המשפחתי לטובת חיפוש אחר האושר וההגשמה האישית. ניקולס אוונס נולד וחי בבריטניה. הוא סיים בהצטיינות לימודי משפטים באוניברסיטת אוקספורד, ועבד כעיתונאי משך שנים. ספרו "הלוחש לסוסים", היה לרב מכר עולמי. "קו פרשת המים" הוא ספרו הרביעי. קו פרשת המים מאת ניקולס אוונס בהוצאת ספרית מעריב, מאנגלית: עידית שורר, עריכת תרגום:רוני בק, עיצוב עטיפה: ציפי בירק-ביזנסקי, צילום:פיטר יאנג, 489 עמודים. ביל תומפסון מראין את ניקולס אוונס ( אודיו) אודות ספרו: קו פרשת המים. האתר הרשמי של ניקולס אוונס.
באדיבות ספרית מעריב
פרק ראשון
העיר הקטנה טרם הקיצה, והם נסעו בשקט צפונה לאורך רחוב מיין, חלפו ליד בית המשפט ותחנת הדלק ובית הקולנוע הישן דרך שלוליות האור שהטילו פנסי הרחוב, ובבואתה של המכונית החליקה בחלונות הראווה החשוכים של החנויות. העד היחיד ליציאתם מן העיר היה כלב מאפיר, שעמד על המשמר בקצה העיר בראש מורכן, ועיניו ירוקות כשל רוח רפאים לאור פנסי המכונית. היום היה היום האחרון בחודש מרץ, ושרידי השלג שפינתה המפלסת היו מונחים אפורים לאורך שולי הכביש. אתמול אחרי הצהריים, בזמן שחצו את המישורים בדרכם מערבה, בצבצו רִמזי הירקוּת הראשונים בתוך העשב הדהוי. לפני השקיעה יצאו מן המוטל לטיול רגלי לאורכה של דרך עפר ושמעו עפרוני מצייץ כאילו החורף נעלם ואיננו עוד. אבל מעבר למרחב החוות המשתפל, היה הרכס הקדמי של הרי הרוקי, קיר עתיק מאבן גיר שאורכו למעלה ממאה ושישים קילומטר, מצופה בשלג עדיין, ואביו של הנער אמר שהם ודאי ימצאו שלג אביבי מתאים. כקילומטר וחצי מצפון לעיר הם סטו מהכביש הראשי שמאלה, אל כביש שנמתח לאורכם של שלושים קילומטרים נוספים כמעט בלי שום עיקולים, לעבר חומת הרכס הקדמי. הם ראו אייל פִּרְדי וזאב ערבות, ומיד לאחר שהכביש נהפך לדרך חצץ ראו ינשוף בהיר-כנף גדול, אשר סב ויצא מבין עצי הצפצפות ודאה בגובה נמוך לפניהם, כאילו ניווט את אלומות הפנסים שלהם. וכל אותו זמן הלכה חומת ההר וגדלה מולם בכחול אפלולי הרומז על העתיד לבוא, עד אשר כמו נפתחה לפניהם, והם מצאו את עצמם נוסעים במסדרון פתלתל, אשר פלג של מי הפשרת שלגים התגלגל בו מבעד לקבוצות של צפצפות וערבות חשופות, ומצוקים של אורנים וסלע בגון העצם התנשאו לגובה של שלוש-מאות מטר ויותר מכל צד. הדרך נעשתה כעת תלולה ומסוכנת יותר בגלל השכבה המוצקה של השלג הכבוש, ואביו של הנער עצר כדי להרכיב את השרשראות על הגלגלים. הם יצאו מן המכונית אל אוויר מקפיא וחסר רוח וסואן מהמולת הפלג. הם פרשו את השרשראות על השלג לפני הגלגלים האחוריים, ואביו חזר אל מושב הנהג וקידם אט-אט את המכונית לפנים, עד שהנער קרא לו לעצור. בזמן שהאב כרע על ברכיו כדי להדק את השרשראות, הנער רקע ברגליו ונשף על ידיו לחמם אותן.
"תסתכל," אמר. הם החנו את המכונית בקצה המסלול, ולפי השלג הנקי מעקבות ראו שאיש לא היה שם לפניהם. הם ישבו זה לצד זה מתחת לדלת האחורית ונעלו נעלי סקי. בעלת המוטל הכינה להם כריכים, וכעת אכל כל אחד מהם כריך, והם שתו קפה מתוק ומהביל וצפו כיצד הצל המקיף אותם הולך ומתמלא באור. הקילומטרים הראשונים יהיו תלולים, לכן הצמידו למגלשיים בחלקם התחתון רצועות מיוחדות המשפרות את אחיזתם בשלג. אביו של הנער בדק את התופסנים המחברים את המגלשיים לנעליים ווידא שהמקלטים-משדרים המיועדים למקרה של מפולת שלגים פועלים, וכשמצא שהכל תקין, הם הכתיפו את תרמיליהם ונעלו את המגלשיים.
"אתה מוביל," אמר אביו. טיולי הסקי באזורים רחוקים ממקום יישוב נעשו בשבילם טקס שנתי, וכיום הנער ציפה להם לא פחות מאשר אביו. לדעת חבריו בעיר מגוריו, גרייט פולז, שהסתפקו בסנובורדינג, הוא היה משוגע. אם אתם רוצים לעשות סקי, אמרו, למה לא לנסוע למקום שיש בו רכבל. ולמען האמת, בטיול הראשון שלהם אל פארק הטֶטוֹנְז, ארבע שנים לפני כן, הוא פחד שהצדק איתם. בעיניו של בן שתים-עשרה ראה המון מאמץ בשביל ממש מעט הנאה; יותר מדי עלייה ולא די ירידה. כמה פעמים היה קרוב לדמעות. אך הוא עמד במאמץ בגבורה, ובשנה שלאחר מכן נסע שוב. אביו נעדר תכופות מהבית בגלל עבודתו, ולא הזדמן להם לעשות הרבה דברים יחד. לפעמים הנער חש שהם בקושי מכירים זה את זה. שניהם לא היו דברנים גדולים. אבל נראה שהטיול בצוותא במקומות פראיים ונידחים אלה יצר ביניהם קשר קרוב יותר ממילים. ואט-אט החל להבין מדוע אביו נהנה מהטיפוס בדיוק כמו מהירידה. זאת היתה נוסחה מפליאה של אנרגיה גופנית ונפשית, כאילו השריפה של האחת התניעה את האחרת. החזרה הריתמית האין-סופית, החלקת המגלש האחד ואחריו האחר, הכניסה אותו למעין טראנס. וההתרגשות ותחושת ההישג שחלפו בו ברגע שהגיע לאותה פסגה מרוחקת וראה מדרון מכוסה שלג אביב בתולי מתגלה מתחתיו היו חוויה כמעט עצומה מהכיל. אולי החל להרגיש את הרגשות הללו משום שמדי שנה הלך והתחזק. עכשיו היה גבוה מאביו והכושר הגופני שלו ודאי היה טוב יותר. ואם כי עדיין לא היה מומחה כמותו באומנות טיפוס ההרים, היה ככל הנראה הגולש הטוב משניהם. אולי זאת הסיבה שהיום, בפעם הראשונה, אביו הניח לו להוביל. בשעה הראשונה האפילה חומה של אורנים מפותלים, גבוהים וצרים ושל אשוחי דאגלס את המסלול, אשר הלך והעפיל לאורך הגדה הדרומית של הקניון המתפתל. אף כי עדיין הלכו בצל, כבר היו מיוזעים מהטיפוס, ובעת שעצרו לשאוף אוויר, לשתות או לקלוף שכבה נוספת של בגדים, שמעו את הנהמה המהוסה של הפלג הרחק מתחת. פעם אחת שמעו נפילה של בעל חיים גדול כלשהו בין העצים שמעליהם.
"מה זה היה לדעתך?" שאל הנער. כעבור שעה יצאו מבין העצים והגיעו אל האור, וכעת חצו בזהירות ערוץ מלא בשברים טרופים שנסחפו במפולת שלגים, בגושי שלג ובסלעים משוננים משופדים בעצים שנעקרו על שורשיהם. הם הגיעו אל הרכס קצת לפני עשר, ושם עמדו יחד וסרקו בשתיקה את כל הנוף שנפרש תחתם וסביבם, יער והר מטולאים בשלג, ומישורים צהבהבים מעבר להם. הנער חש שאם יאמץ בכוח את עיניו יוכל אפילו לקרוא תיגר על תקפותו של המדע ועל כל האופקים שבעולם ולראות את עצמם מהגב, שתי דמויות זעירות על פסגה מושלגת ומרוחקת. כתף ההר מתחתיהם נראתה טובה כפי שקיוו. השמש האירה היישר עליה, והמדרון התנוצץ כקטיפה לבנה זרועה בנצנצים. הם הסירו את מגלשי הסקי מהרגליים וניתקו את הרצועות המונעות החלקה מתחתיתם, ניערו מהן בקפדנות את השלג ותחבו אותן לתרמילים. רוח קרה נשבה למעלה, והם לבשו את המעילים, ישבו על סלע שיצר מעין ספסל, שתו קפה ואכלו את הכריכים האחרונים, בעוד צמד עורבים מסתחרר מעליהם על רקע השמים ההולכים ומתכילים.
"אז מה דעתך?" שאל אביו. כמו בעלייה, הבן הלך בראש גם בירידה. הוא הרגיש שהשלג תחת המגלשיים טוב כפי שנראה. השמש המסה את המשטח העליון בדיוק במידה שתספק להם אחיזה, ועד מהרה מצא את הקצב המתאים לו. הוא פרש את זרועותיו ומתח את החזה לעבר המדרון שמתחתיו כאילו ביקש לחבוק אותו אליו, והתענג על האוושה המהנה שבכל פנייה. אביו צדק. אין מקום קרוב מזה לגן עדן. למרגלות הראשון משלושת המדרונות, במקום שהשיפוע התאזן במקצת, הנער עצר והתבונן לאחור כדי להתרשם מהעקבות שהטביע מאחוריו. אביו כבר החל לגלוש מטה לצדן, העתיק בדייקנות כל עיקול והקפיד להישאר בסמוך ובדיוק במקביל אליהן, עד שהגיע אליו, והשניים הריעו וטפחו זה על כף ידו המורמת של זה.
"עקבות יפות!" אביו צחק ואמר שבמדרון הבא הוא יגלוש ראשון, וכשהוא יגיע למישור הבא, יצלם כמה תמונות של הבן בעת הירידה. לכן הנער הביט בו בעוד הוא גולש מטה והמתין לקריאה, וכשנשמעה, זינק לתוך האוויר המואר כמיטב יכולתו, למען המצלמה. מן המקום הבא שעמדו בו, למרגלות המדרון השני, ראו את כל המדרון עד למטה, עד מפלס זרימת המים, אשר השמש עדיין לא חדרה אליו. הם ידעו מהפעם הקודמת שגלשו כאן, שהנחל בקרקעית זורם בשורה של בריכות ומפלים תלולים. אז היה חמים יותר והיה הרבה פחות שלג, ופרט לשלג שנקרש בשולי הבריכות, המים הזורמים היו חשופים. אולם כעת הם היו חבויים מתחת לערימות השלג שהידרדר אל הערוץ, והם ראו רק קווי מתאר ובקיעים מאיימים.
אביו הציץ בשעונו, אחר הֵצל על עיניו ובחן בריכוז את השמש. הנער ידע מה הוא חושב. מחצית המדרון שמתחתם היתה שרויה עדיין בצל. האוויר שם קר יותר והשלג עוד לא השתנה. אולי כדאי להם לחכות זמן מה.
הוא תחב את המצלמה לכיס מעילו, חייך אל אביו חיוך רחב ויצא לדרך. במאה-מאתיים מטר הראשונים השלג כבר היה טוב. אולם ככל שקרב לשולי השמש, הרגיש איך פני השטח מתקשים. בעת ביצוע פנייה לא היתה כמעט אחיזה לרגליים וכמעט לא נשמע רחש החיכוך, נשמעה רק חריקת הקרח תחת להבי המתכת של הסקי. הוא עצר במקום שבו השמש נפגשה עם הצל והביט למעלה, אל אביו שעמד שם על רקע השמים. הנער הסיר את כפפותיו והוציא את המצלמה מכיסו. בעזרת הזום עלה בידו לצלם שתי תמונות של אביו הגולש לקראתו. התמונה השלישית שצילם תראה לאחר מכן את הרגע המדויק שאחריו החלה ההידרדרות. אביו החל לבצע פנייה לימין, וברגע שהעביר את משקלו, קצה המגלש השמאלי לא נאחז והחליק בחוזקה כלפי מטה. הוא ניסה לתקן את עצמו, אך תוך כדי כך דרך חזק מדי על המגלש העליון, וזה החליק תחתיו. גופו נטה בחוזקה, ובניסיונו להשיב לעצמו את שיווי המשקל קצרו ידיו ומוטות הסקי את האוויר. עכשיו החליק מטה מסובב, כשפניו כלפי המדרון העולה. ברגע הראשון הוא נראה כמעט מתבדח, כאילו העמיד פנים שהוא גולש בעלייה. ואז הוטח והתהפך לאחור, נפל על הגב בחבטה ומיד החל לצבור תאוצה. במוחו של הנער חלפה בחטף המחשבה שהוא יכול לנסות לחסום את ההחלקה של אביו, או לפחות לעכב או להאט אותה, בכך שיגלוש אל מסלולו, אך בד בבד התחוור לו שעוצמת ההתנגשות תפיל אותו, וגם הוא יידרדר במורד. מכל מקום, הוא איחר את המועד, כי מהירותו של אביו הואצה כעת והוא לא יכול היה להספיק להגיע אליו. אחד המגלשיים כבר נחלץ מרגליו והועף כטורפדו במורד ההר, וכעת נחלץ גם בן זוגו, והנער ניסה לנוע במהירות והושיט אליו את המוט שלו וכמעט איבד את שיווי משקלו. עלה בידו לנגוע במגלש, אך המגלש נע כעת במהירות רבה מדי ועבר אותו כמו טיל.
"קום!" צעק. "תנסה לקום!" הנער החל להחליק מטה אחריו. ואף כי רעד כולו מגודל הזעזוע וחש שלבו הולם בקרבו כאילו הוא עומד להיעקר מגופו, הוא ידע כמה חיוני שגם הוא לא ייפול. הוא חזר והורה לעצמו להישאר רגוע, והשתדל לגייס לעזרתו את כל הטכניקות שרכש אי פעם. לסמוך על המגלש התחתון, אף כי הוא מחליק. להקפיד על זווית הגוף. להפנות את החזה מן ההר, לא אליו. לסיים כל פנייה. לשמור על זווית הגוף, לשמור על זווית! תסתכל ישר לפנים, אידיוט, לא למטה אל הקרח, לא למטה אל המגלשיים. כעת החליק ללא כל אחיזה, אולם אחרי כמה סיבובים מהוססים גילה שהוא שולט בגלישה, וביטחונו החל לשוב אליו. כמהופנט הביט בדמות הכהה והמצטמצמת, והיא החליקה והתרחקה אל תוך אפלולית הקניון. ממש לפני שאביו נעלם מן העין הוא צעק אליו בפעם האחרונה, והקול היה גבוה ומצמרר, כמו קולה של חיה נפחדת עד מוות. הנער החליק עד שנעצר. הוא נשם בכבדות ורגליו רעדו. הוא ידע שעליו לזכור היכן בדיוק נעלם אביו, אם כי עדיין לא הבין מדוע הוא נעלם. אולי היתה שם נפילה פתאומית במדרון שלא נראתה מלמעלה. הוא ניסה לצייר בדמיונו את הפעם הקודמת שגלשו במדרון זה, אך לא יכול היה להיזכר אם מפלס זרימת הנחל נעשה תלול יותר או התיישר. והוא לא יכול היה להרפות מהמחשבה מה יקרה לאביו ברגע שייחבט בקרקעית. האם נערם בערוץ הנחל שלג שירפד את הנפילה, או שמא הוא קפוא כסלע וישבור כל עצם בגופו? בגלל הדאגה הרבה, הנער כבר איבד את סימן מקום היעלמו המדויק של אביו, שעשה לעצמו במוחו. בצל שמתחת הכל נראה זהה. אולי יישארו על השלג סימנים שיובילו אותו למקום. הוא נשם נשימה עמוקה והמשיך קדימה. בפנייה הראשונה במדרון, המגלש התחתון שלו החליק תחתיו בחוזקה, והוא כמעט נפל. ברכיו התמוססו תחתיו ושאר גופו התקשח ממתח, ורק כעבור זמן מה בטח בעצמו שיוכל להמשיך להתקדם. כעבור כמה מטרים משם במדרון ראה לפניו על הקרח כתם כהה שאורכו כחמישה-עשר סנטימטר. בגלישה צדית נשלטת בקושי פנה לעבר הכתם. הכתם היה כתם דם. ובהמשך המדרון ראה עוד כתמי דם. על הקרח נראו גם סימני גרירה, ככל הנראה במקומות שאביו ניסה למצוא לעצמו אחיזה בעזרת חרטומי נעליו. אילו הנער היה גולש במורד המדרון הזה בשלג טוב, הגלישה היתה נמשכת לא יותר מארבע או חמש דקות. אך על משטח קרח נוקשה וברגליים רועדות עלה בידו לבצע רק גלישה צדית, ומרוב מתח וחרדה נמשכה הגלישה כמעט חצי שעה. הירידה שלו היתה אטית עד כדי כך שהשמש השיגה אותו, והוא ראה את רצועת הצל נסוגה תחתיו, ועקבות הדם הסתמנו בצבע עז על השלג הצחור. כעת, באור הבוהק, ראה שהמסלול נעלם מעל שפה מעוגלת שהופיעה פתאום, ושמשהו מוטל שם. הוא קרב לשם וראה את משקפי השמש של אביו מונחים בקצה הקטע התלול האחרון של ההר, כאילו נעצרו כדי לראות את רגע השיא של המחזה. הנער עצר והרים אותם. אחת העדשות נסדקה ואחת הזרועות חסרה. הוא תחב אותם לכיסו. המדרון מתחתיו צנח צניחה תלולה מגובה של כשבעים מטר אל קרקעית הקניון ההולך ומתמלא אור. הוא הציץ למטה בציפייה לראות את דמותו הקורסת של אביו. אך האב לא נראה וגם לא נשמע. רק דממה צחורה ומסנוורת. אפילו עקבות הדם והגרירה נעלמו. לפתע חש משב אוויר, וצמד העורבים דאו נמוך מעל ראשו ועטו מטה לכיוון הערוץ בקרקורים, כאילו ביקשו להראות לו את הדרך. הנער צפה בצליהם החוצים את הערוץ וראה את אחד המגלשיים של אביו וחור כהה בשמיכת השלג המקומטת.
כעבור חמש דקות הגיע לשם. הוא הבחין במכתש שרוחבו כשלושה עד ארבעה מטרים, ושוליו, אשר השלג עליהם התנפץ וצנח מטה, היו משוננים. הוא עדיין לא היה קרוב דיו להביט פנימה.
"שיט! שיט! שיט!" אך הוא איחר את המועד. נשמע קול התפצחות נמוך, הנער הרגיש איך השלג מיטלטל מתחת למגלשיים, וכעבור רגע הרגיש שהוא נופל. הוא הספיק לראות בחטף את פניו המדממות של אביו מביטות אליו מלמטה, בעוד שפת המכתש מתפוררת, ואחר כך לא ראה כלום, אלא את צחור מפל השלג הסוחף אותו. הדבר הבא שהבחין בו היה אביו המושך אותו החוצה מהמפולת ושואל אותו אם נפגע. תחילה לא ידע הנער את התשובה, אבל אמר שהוא חושב שלא. אביו חייך חיוך רחב.
"כל הכבוד, בן. ברגע זה פילסת לנו דרך החוצה."
"לא האמנתי שאני אמצא אותך בחיים."
"צריך ללכת לחפש את המגלשיים שלי," אמר. זאת היתה יד אדם. האצבעות היו פרושות, כף היד היתה מופנית כלפי מעלה. אביו של הנער התעכב לרגע ואחר כך גירף עוד קצת שלג, עד שחשף את צדה התחתון של זרוע. הם הביטו זה בזה. מיד, בלי להוציא מילה מהפה, החלו לעבוד, לגרף ולפורר ולהרחיק את השלג, ויצרו חלון של קרח שמבעדו, עם כל תנועה נוספת של כפפותיהם, יכלו לראות קטע נוסף ממה שהיה טמון שם. מתחת לחלקה העליון של הזרוע ראו כעת את הפנים התחובות שם, מוסתרות בחציין בכתף חשופה ומתבוננות בהם בביישנות בעין אטומה יחידה. על פי גל השיער, שנתפס כאילו בתצלום, נראה שזאת בחורה. היא שכבה מוטה בזווית, רגליה היו מוטלות באלכסון ונטו מטה אל תוך הקרח הכהה יותר מתחת. היא לבשה מעין חלק עליון או מעיל בצבע אדום עז, שהיה מקומט ומסובב ונראה כאילו נקרע מזרועה ומכתפה. האריג השתרך ממנה, כאילו קפאה תוך כדי הסרתו. לעורה היה צבע קלף. "Driving through Colorado while researching The Divide. Bought the new hat in a moment of madness in Santa Fe. Not a good look, I fear." (Nicholas Evans) קו פרשת המים - ניקולס אוונס
|
|
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
|
|