Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בספטמבר 2006       חזור

מלון הצפון
מאת: אֶזֶ'ן דאבּי
L'Hotel du nord - Eugene Dabit

ההוצאה:

נהר ספרים

"מלון הצפון" הוא רומאן שעניינו חייהם של נשים וגברים בבית מלון קטן וזול ברובע עממי בצפון-מזרח פריס. גיבוריו המרכזיים הם אנשי מעמד הפועלים שזכו בירושה צנועה ורכשו בעזרתה את בית המלון הקטן על שפת תעלת סן-מַרְטֶן. הרומאן מתאר בסגנון ריאליסטי-קולנועי את חייהם של נשים וגברים, דיירי בית המלון הנאחזים בביתם היחיד עד שכוחות גדולים וחזקים מהם מחליטים להרוס גם אותו, משיקולים של כדאיות כלכלית ו"מודרניזציה".

הם חיים בצִלם המעיק של לחצי הקיום היומיומיים, משועבדים לעמלם הסיזיפי. אבל בתוך מעגל השִגרה השוחקת יש גם רגעים של נגיעות, של אהבות חפוזות, של חלומות ואשליות.

המחבר, שבילדותו ובנעוריו התגורר עם הוריו ב"מלון הצפון" האמיתי, מצליח לדלות מחייו את סיפוריהן של הדמויות שאותן הוא אוהב וכלפיהן חש קירבה אינטימית.

מלון הצפון
שתפו אותי

את הדמויות האלה הוא מצייר כפרטים בעלי קיום ייחודי וכבוד עצמי שגם מַכבּש החיים אינו יכול להם, בסופו של דבר, ומַקנה לכל אחד מגיבוריו אִפיוּן משלו, בעודו צובע את הרומאן כולו בצבעים חמים ואנושיים ובגוונים מעוררי חיבה, סקרנות, עניין ואמפאתיה אנושית עמוקה בקורא. הרומאן, שראה אור בסוף 1929, התקבל בהתלהבות על ידי הביקורת וקהל הקוראים ועל ידי סופרים נחשבים ביותר בצרפת באותה תקופה וביניהם אנדרה ז'יד ורוז'ה מַרטֶן דו-גַאר - שהיו לו מעין מורים רוחניים, ולואי-פרדינאן סֶלִין. הללו ראו במחבר "מלון הצפון" הבטחה ספרותית מן המעלה הראשונה. ב-1931 זיכה "מלון הצפון" את מחברו ב"פרס הרומאן הפופוליסטי" הקיים עד היום ובו זכו גם ז'אן-פול סארטר (עבור "הבחילה"), אנרי טְרויה, כריסטיאן רושפור וסופרים נחשבים אחרים.

"מלון הצפון" הוא תרגום ראשון לעברית מיצירותיו של אֶזֶ'ן דאבּי, שנולד בסתיו 1898 ומת בקיץ 1936 בעיר סֶבַּסטוֹפּוֹל שבחצי האי קרים שם ביקר עם משלחת של סופרים צרפתיים שבראשה עמד הסופר אנדרה ז'יד.

תרגום מצרפתית: מיכל אילן, 180 עמודים.

מתוך הספר שני פרקים ראשונים
ובהמשך: החיים עצמם הם העלילה, אחרית דבר
אֶזֶ' ן דַאבּי - תקציר חייו

1.
אמיל לֶקוּבְרֶר הוציא את שעונו מכיסו, השעה הייתה שתיים ועשרים. מר מֶרְסְיֶיה, סוחר נדל"ן, קבע איתו פגישה על רציף זֶ'מַאפּ ליד עמדת המשמר בשעה שתיים בדיוק. בינו לבינו ניסה להצדיק את האיחור ואמר לאשתו ולבנו, שהחלו לאבד את סבלנותם:

"זה טיפוס שיודע מה הוא עושה, אפשר לסמוך עליו."

הוא התבונן במבט מלא חמדה ב"מלון הצפון" שהזדקר מצדו האחר של הרחוב.

לואיז לֶקוברֶר הציעה:
"אולי ניכנס? נגיד לזוג גוּטֶה שאנחנו הקונים. אולי בינתיים יגיע מר מֶרְסייה."

"הנה הוא!" קרא לקוברר. הוא התמתח במבוכה ונגע בקַסקט שלו. הוא ידע שזהו רגע מכריע בחייו. הוא תפס עד כמה הייתה חשובה לו הדמות שקרבה אליו.

מר מרסייה לא התקשה להסביר את איחורו, שנבע לדבריו מכינוס נכסים שהסתבך בשל חִדלות פירעון. לקוברר הנהן בכובד ראש. זה בטח סוג של מחלה, חשב.

הם חצו את הרחוב, האדונים מרסייה ולֶקוּברֶר זה לצד זה, לואיז בעקבותיהם, עם הבן מוריס. מר מרסייה פתח את דלת המלון. בטקסיות הוא הוביל פנימה את לואיז לקוברר שניצבה מאחורי בעלה בלחיים בוערות.

פיליפ גוּטֶה עמד מאחורי הבר ושטף כוסות. הם ערכו היכרות. גברת גוטה הופיעה בפתח המטבח. היא התנצלה על כך שתפסו אותה בבגדי עבודה.

"בדיוק גמרתי לשטוף את הכלים," אמרה. "אני רצה להחליף סינר ומצטרפת אליכם."

הסיור במלון החל. אל הקומה הראשונה הוביל גרם מדרגות צר ותלול שהתעקל בחצי הדרך והותיר מקום לחלון. ממפלס זה נפתח מסדרון שהוביל לחדרים. האור נכנס מחצר פנימית קטנה. הם חצו אותה על גשרון שנמתח מעליה. בהמשך היה המסדרון חשוך.

לקוברר היה מוטרד:
"אבל, תראו... זה כמו מנהרה פה."

אפלה שררה בכול, לא היה אפשר לקרוא את מספרי החדרים על הדלתות. מר גוטה העיר שבפברואר הלילה יורד מהר. בקיץ, המסדרון פשוט זורח. הוא הוסיף ברוב הדר:

"חוץ מזה, יש חשמל בכל מקום..." וכעבור הפסקה קלה: "גם בשירותים."

המבקרים צעדו בזה אחר זה. הדלתות, מרוחקות כשני מטרים זו מזו, נראו בחושך ככתמים כהים יותר. לקוברר ספר שלוש עשרה דלתות, כולן משמאלו. לאחר שסיימו את הסיור בקומה, שבו על עקבותיהם ועלו לקומה השנייה. לואיז לקוברר ביקשה לראות את החדרים.

גברת גוטה ענתה לה בחמיצות:
"בטח, גבִרתי. הכול נעשה פה לאור היום... פיליפ, המפתחות אצלך?"

מר גוטה פתח באופן אקראי, כך נראה, את אחת הדלתות. החדר היה כל כך קטן עד שבקושי יכול היה להכיל מבקר אחד. השישה נכנסו, כל אחד בתורו. לואיז לקוברר השתהתה בחדר. אור אפרפר נתלה על הווילונות הבלויים, טַפֵּט עם פרחים דהויים הִשרה קדרות על הקירות. המיטה הייתה דחוקה בין ארון עץ לבן לשולחן הרחצה. בפינה, ליד סיר הלילה, היה מושלך זוג נעליים ישנות. הצמצום, העליבות וריחו של החדר השרו תחושה של אי נוחות. לואיז לקוברר פנתה לאחור. בני לווייתה נעלמו. היא שמעה אותם מפטפטים במסדרון: הם בוודאי מבקרים בחדרים האחרים. בשבילה, החדר הזה הספיק.

הדלות לא הפתיעה את אמיל לקוברר. האם בזמן המלחמה לא ראה דלות כזו? והלילות באורוות, או אפילו "באכסניית אלף הכוכבים" כפי שנהג להתבדח. צריך גם להביא בחשבון את מחיר החדרים: האם אפשר להציע משהו יותר טוב בתעריף כזה? מלבד זאת, כל הלכלוך שמסביב הוכיח היטב שלדיירים לא אכפת מהניקיון, וחוסר הנוחות הזה כמעט לא מטריד אותם. וחוץ מזה, לְמה משמשים אותם החדרים האלה? לשינה, לא יותר.

"אתם תתרגלו," אמר מר גוּטֶה. "אי אפשר לדרוש את הבלתי אפשרי. כאן, עם כל הבתי חרושת ברובע, מדובר בקליינטורה טובה של פועלים, כולם ישרים, משלמים בזמן. אף פעם אל תיתן בהקפה. במקצוע שלנו זו מכת מוות... הבניין, מבחוץ, לא מפואר במיוחד, זה ברור... כמובן שצריך לרענן אותו אבל מה אתה רוצה, בימינו רק 'מלון פגישות' יכול לכסות את מחיר השיפוץ..."

הוא הפסיק לרגע ואז המשיך:
"זה לא 'מלון פגישות'..."

אמיל ולואיז לקוברר אמרו פה אחד:
"אנחנו בטח לא רוצים שזה יהיה 'מלון פגישות'..."

מר גוטה הסכים עמו:

"אדוני וגבִרתי חושבים כמונו. תדעו לכם שעם הבחורות יש הכנסה, אבל איזה צרות יש, המשטרה מחטטת במסמכים על כל עניין קטן. לא אצלנו! מי שגר פה, הפועלים, כמה נשים צעירות, ובקומה השלישית זוגות נשואים, בלי ילדים כמובן, זו משפחה של ממש... אה! שכחתי, יש גם דיירים זקנים שיישארו במלון עד יומם האחרון." הוא הנמיך את קולו: "חזירים, לקוחות עלובים שאי אפשר להעלות להם את המחיר."

החבורה עלתה לקומה השלישית. גג זכוכית החדיר לשם אור מבחוץ. במִפלס זה היו ברז מים וחדרי שירותים. המסדרון היה מואר למדי. דלתות נפתחו למחצה למשמע קולות המבקרים. "זה הזוגות," הסבירה גברת גוטה.

לקוברר עלה אחרי מר גוטה לעליית גג ששימשה מחסן. שני הגברים בחנו את הקורות העליונות וטיפסו אל הגג. משם ניתן היה לראות את רציף זֶ'מַאפּ ואת רציף וַלְמי, מחוברים ביניהם בגשרון צר. עגלות משא עמוסות חול השתרכו לאורך הגדה. אָרבּות החליקו עם הזרם, איטיות ותפוחות כמו בהמות.

לקוברר, שבדרך כלל לא התרשם מדברים כאלה, קרא:
"אה! איזה נוף! אתם ממוקמים ממש טוב!"

ואחר הוסיף:
"תראה, אני פריזאי ותיק, אבל לא הכרתי את האזור הזה. זה כמו שפת הים פה."

הוא נעצר ליד אחת הארובות והרהר. קמט חצה את מצחו והוסיף רצינות למראהו, לעיניו הקטנות והסקרניות. עשן היתמר באוויר הערב. עננים כיסו את השמים מעל לפוֹבּוּר-דו-טַמְפְּל. קולות הכרך עלו מכל עבר כהפצרה עמומה. לפתע גמר אומר בלבו: צריך לקנות את המלון הזה בכל מחיר.

"אם אתה רוצה, אפשר לרדת לראות את חדרי המגורים," אמר מר גוטה.

אבל לאות פשטה בו. כשהגיעו לתחתית המדרגות חש שגרונו מתכווץ בתחושה מעורפלת. מעין דאגה ניקרה בלבו, המחשבה על פרידות מתקרבות, על עזיבות, ומול מקומות אלה שעודם זרים לו, חש חרדה מהולה בביטחון, טעם כה עז של סכנה ושל הרפתקה עד כדי מועקה. לא, באמת לא היה לו עוד כוח להמשיך את הביקור. חוץ מזה, הלילה ירד, הלקוחות התחילו לחזור. עדיף לא לעורר סקרנות לפני שסוכמו הפרטים הסופיים.

הוא הבטיח לסוחר הנדל"ן שייתן לו למחרת תשובה לכאן או לכאן, ונשען בהקלה על הבר מול מר גוטה שהציע לו משקה כדי להתרענן.

2.
בעודם בוחנים את הבניין דנים בני הזוג לקוברר באירועי היום.

"רואים שהם באמת בני אוֹבֶרנְיְי, הגוטֶה האלה," מעירה לואיז. "ועוד יש להם מה להגיד על הבלגן של הדיירים שלהם! זאתי, אני מתערבת איתך שהיא מעבירה את הזמן במשחקי קלפים עם הלקוחות. הבית שלה, ראית דבר כזה? פח האשפה באמצע המטבח. והצבע של מטלית הכוסות על הדלפק... לי זה היה מוציא את החשק לשתות! גם החדרים די מוזנחים, אבל עם סמרטוט וקצת טעם טוב, אפשר לעשות מהם משהו נחמד. כן, ושתדע לך, מדאם גוטה שותה! יש לה פרצוף של שיכורה שבכלל לא מוצא חן בעיני!"

לקוברר מהלך לו בשתיקה. להגה של אשתו תואם את רשמיו שלו. ההסכמה ביניהם נראית לו כמעין אות להצלחת התוכנית. כשגיסו, סוחר שהתעשר, הציע אחרי גיבובי דברים רבים להלוות להם כסף כדי שיִקנו מלון קטן, לא הסתירה לואיז את חששותיה מפני הסיכון שצופן עתיד לא בטוח. החלטה הרפתקנית שכזו הייתה מרתיעה מדי בשביל פועלת פשוטה וזהירה כמוה. בשבילה האושר הוא לחיות עם משפחתה בלי לסבול ממחלה או מאבטלה. נגיד שיִקנו את הנכס. ומה אז? לא היא ולא אמיל הכירו את מקצוע המלונאות. האם לא הייתה זו התגרות בגורל, האם לא ביקשו יותר ממה שהחיים יכולים להציע להם? אף פעם לא היינו בעלי בית, היא ציינה.

לקוברר עמד על שלו. והנה, מאז שהתוכנית קרמה עור וגידים, נחה דעתה. היא מתמכרת לתקווה, לאמונה. האין היא רואה את עצמה רוחצת, מצחצחת, מוסיפה קצת צבע לחדרים? עולם חדש ובתולי מתגלה לפניה, הזדמנות לשפר את חייה, להסתדר סוף סוף...

לקוברר, איתן בדעתו, לא מתלהב. אבל איך הוא נהנה לחוש את התלהבותה של אשתו! הוא מחייך אליה ומעודד אותה במילה או בנגיעה בזרועה בזמן שהוא מחשב במוחו את הרווחים שיביאו לו שמונה שנות חכירה. מדי פעם הוא רוכן אל בנו ואומר לו בקול רועד מאושר:

"נראה לי שזה יהיה עסק טוב, מוריס!"

הם פוסעים במורד בּוּלוַואר בַּרְבֶּס, על האספלט שהוא אדמת מולדתם, זה לצד זה, כאיש אחד, והעולם נפרש לפניהם ולפני משאלותיהם. עיניהם בורקות. כמה טוב לחיות בערב שכזה, בשעה שנדלקים פנסי הרחוב, אורות החשמל והשלטים וחלונות הראווה מנצנצים! כל קשיי העבר נשכחים... לואיז כבר מדמיינת את עצמה במכירות סוף העונה ב"מֶזוֹן דוֹרֶה", תוחבת את אצבעותיה בין גלי הבד... היא נעצרת, מבולבלת בשל קול הלמות לבהּ. לקוברר מצדו היה רוצה לחלוק את אושרו עם כולם. הוא מתאפק לא לשיר, לרוץ על המדרכה, לחבק את אשתו בין זרועותיו.

הוא קורא:
"נלך לאכול במסעדה!"

ההחלטה הפתאומית קוסמת להם. אבל לאן ילכו? על התרגשותם מעיבה ביישנות שאי אפשר להתכחש לה. לאור השלטים הם בוחנים בחשש את המחירים, ואחר הם מוותרים על הזהירות לטובת ההתלהבות שמרוממת את רוחם.

לקוברר דוחף בהחלטיות את דלתהּ של מסעדה. הם נכנסים לחדר ששלוש נברשות מפיצות בו אור מסנוור ומתיישבים סביב שולחן קטן. על מפה לבנה מבהיקה נוצצים הגביעים והסכו"ם דמוי הכסף. הפאר מטיל בהם מורא. מלצר מגיש להם את התפריט ומחכה להזמנה.

לואיז קוראת בקול את רשימת המנות, עיניה בורקות בחמדה.

"נו, חמודה, תחליטי," אומר לקוברר.

"אני לא יודעת... נזמין מרק? מנות ראשונות? אוף! קח, תבחר!..."

אצלה בבית לואיז מבשלת כי כך צריך - זו "המשימה" האחרונה שלה אחרי תום העבודה. אבל המסעדה הזו היא כמו אגדה. לא את הרעב באו לשכך בה, אלא גרגרנות של שנה שלמה.

"מלצר, שלוש פעמים מוח מטוגן!" מזמין לבסוף לקוברר.

הוא פורס את המפית שלו ושואל בקול גברי שאשתו אינה מזהה:

"מה אתם רוצים לשתות? יין לבן? יין אדום?"

"אני רוצה מיץ תפוחים," קורא מוריס.

"בשבילי קצת יין לבן," מבקשת לואיז.

הם אוכלים בשקט, בשקיקה. שִפעת הארוחה ממלאת את חושיהם ומרחיבה את דעתם.

אחרי הקינוח, הקפה. לקוברר קורא למוריס "ט?ט?", כמו פעם. הוא מתבונן בחיבה באשתו שפניה הרציניות תמיד והעצובות מעט, התרככו עתה.

"זה יום שלא נשכח אף פעם," הוא אומר. "זה כמו יום החנינה הכללית..." הוא מנמיך את קולו: "צריך לעדכן את אחיך, לואיז..."

אבל הלקוחות מתמעטים ואפשר לשוחח בשקט. אמיל ולואיז מתחזקים בהחלטתם. המלצר מכבה את אחת הנברשות ומחזיר אותם למציאות.

"אולי נסגור את הערב בתיאטרון?" מציע מוריס.

לקוברר מנענע את ראשו.

"עדיף שנחזור. צריך להיות ערניים מחר..."

הם צועדים בנחת, מנומנמים מעט מחומה של הארוחה. גשם קל יורד והרחובות נטושים, אבל בשבילם זהו ליל ניצחון, שותף שקט לחלומותיהם. הם חוצים את כיכר ז'ול-ז'וֹפְרֶן. הנה כנסיית נוטר-דאם דה קְליניַאנקוּר ומולה בית העירייה שבו נישאו. זה כה רחוק כל זה, ואיזו דרך ארוכה עברו מאז!

"אתה זוכר?" ממלמלת לואיז ומתרפקת בחיבה על זרועו של בעלה.

היא מתמלאת ביטחון. אותו ביקור ב"מלון הצפון" מתארך בראשה באופן מסתורי. מעולם לא תיארה לעצמה אנשים שכאלה. אולי מה שמושך אותה הם המפגשים הלא רגילים האלה? נו! אין חיים שאינם שווים התמסרות. והבלתי נודע אינו חסר קסם או תועלת. וגם להם בָּזוּ משום שגרו בקומת הגג - הם נחשבו לעניים חסרי קשרים. "הכול עומד להשתנות," היא מהרהרת.

ראובן מירן: החיים עצמם הם העלילה
אחרית דבר לרומאן "מלון הצפון"

בְּלֶז סנְדְרַאר העיד פעם על עצמו ועל אופי כתיבתו באומרו: "איני טובל את העט שלי בדיו, אלא בחיים." דומה שאין מילים המתארות טוב יותר את כתיבתו של אז'ן דאבי בכלל ואת הרומאן הראשון שלו "מלון הצפון" בפרט. הרומאן הזה סימֵן תפנית בסוּגת הרומאן הריאליסטי הבורגני והיה למבשרה של אסכולת הספרות ה"פופוליסטית", כלומר, העממית. ספרות זו ביקשה לחבר את הספרות היפה למציאות החברתית מזווית ראייה הומניסטית ולחשוף לפני הקורא הבורגני את חייהם של האנשים "העממיים", "הקטנים", "הפשוטים".

זרם ספרותי-חברתי זה נולד בצרפת בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 של המאה העשרים. הכותבים של שני המניפסטים המייסדים שלה, לאון לֶמוֹנְייֶה (L?on Lemmonier ) ואנדרה תֶרִיב (Th?rive Andr?) הביעו התנגדות למה שכינו "ספרות הרובע ה-16", כלומר ספרות המעמד הבורגני העשיר. במרכז היצירה הספרותית יעמוד מעתה "האדם הקטן", הבודד וחסר התקווה, האדם החי בשולי הכרך ונאבק על קיומו תחת עול החברה.

תרומתם העיקרית של סופרי האסכולה הזאת טמונה אפוא בהפניית תשומת הלב הספרותית לגיבורים החיים בשוליים: אנשי השכונות העממיות בעיר הבירה פריס והמחוזות שכוחי האל ברחבי צרפת.

ב-1931 יסדה המספרת והמשוררת קולֶה-טֶסייה (A. Cullet-Tessier) פרס ספרותי חדש בצרפת, "פרס הרומאן הפופוליסטי" וחתנו הראשון היה אֶזֶ'ן דאבּי, מייצג בולט של הזרם הסוציאליסטי באסכולה הפופוליסטית. מאז זכו בפרס הייחודי הזה סופרים נודעים נוספים ובהם אנרי טרוֹיה (1935 ), ז'אן-פול סארטר ("הבחילה", 1940), כריסטיאן רושפור (1961), לורַן גוֹדֶה (2004) ואחרים.

הרומאן "מלון הצפון" מורכב מסדרה של נתחי חיים, סצנות, אנקדוטות וסיפורים קצרים, השזורים זה בזה במסגרת חייהם של נשים וגברים בבית מלון קטן וזול ברובע עממי בצפון-מזרח פריס. גיבוריו המרכזיים הם בני הזוג לֶקוּבְרֶר, אנשי מעמד הפועלים, שזכו בירושה צנועה ורכשו בעזרתה את בית המלון הקטן על שפת תעלת סן-מַרְטֶן.

דאבי מתאר בסגנון ריאליסטי מדויק וצילומִי את עליבות חייהם של דיירי בית המלון, שהינו מטבע הגדרתו מקום ארעי, שברירי, לא יציב, חסר שורשים. אבל בית המלון הזה, על מאפייניו העגומים, הוא ביתם היחיד של האנשים האלה והוא המיקרוקוסמוס החברתי שבו מתנהלים חייהם, עד שכוחות גדולים וחזקים מהם מחליטים להרוס גם אותו, משיקולים של כדאיות כלכלית ו"מודרניזציה".

באחד מיומניו התוודה דאבי שמשום מה נותרה נטועה בו הדעה הקדומה שלפיה רק עבודה פיזית היא עבודה אמיתית... מעולם לא הגדיר את עצמו כאינטלקטואל או כקומוניסט, ולמרות דעותיו הברורות, אף לא הצטרף למפלגה כלשהי. באותה מידה סלד מהגדרתו כ"סופר פופוליסטי" וראה עצמו כמי שפשוט כותב, עובד בעבודת הכתיבה, ובמאמץ גדול.

דאבי מספר את סיפוריהן של הדמויות - נשים וגברים חסרי בית, החיים בצִלם המעיק של לחצי הקיום היומיומיים, משועבדים לעמלם הסיזיפי. אבל בתוך מעגל השִגרה השוחקת שהפריזאים מכנים "מֶטרוֹ - בּוּלוֹ - דוֹדוֹ", כלומר "נסיעה לעבודה - עבודה - שינה", יש גם רגעים של נגיעה, של אהבות חפוזות, של חלומות ואשליות. אז'ן דאבי, שבילדותו ובנעוריו התגורר הוא עצמו ב"מלון הצפון" שרכשו וניהלו הוריו (אביו היה בעברו רַכָּב-עגלון), מצליח לדלות מחייו את סיפוריהן של הדמויות שאותן הוא אוהב וכלפיהן חש קירבה אינטימית. את הדמויות האלה הוא מצייר כפרטים בעלי קיום ייחודי וכבוד עצמי שגם מַכבּש החיים אינו יכול להם, בסופו של דבר, ומַקנה לכל אחד מגיבוריו אִפיוּן משלו, בעודו צובע את הרומאן כולו בצבעים חמים ואנושיים ובגוונים מעוררי חיבה, סקרנות, עניין ואמפאתיה אנושית עמוקה בקורא.

הדמויות בסיפור הם בעל מלאכה, פועל יום, זבּן, בעל עסק זעיר, עגלון, סוחר חפצים מיד שנייה, מלצרית ביסטרו, מיליטנט חברתי, איכר שעזב את הכפר, מהגר שעזב את מולדתו, אמן מבוזבז, יצאנית רחוב, הומו החי חיים כפולים, חדרנית בבית מלון קטן וזול. אופק חייהם של האנשים "הקטנים" האלה, צבוע באפור. אך גם אם לעולם לא ישברו את השלשלאות החברתיות והכלכליות הכובלות אותם לקיום הקטן, האפרורי; גם כשהם נאנקים תחת מכבש החיים העגמומיים, בודדים ללא סיכוי לשינוי חברתי מהותי - הם עדיין מוצאים הזדמנויות לחגוג, לרקוד, לאהוב. בסופו של דבר, בני מעמד העובדים, אנשי הפרולטריון על כל גווניו, הם-הם הגיבורים האמיתיים של הדרמה המכוּנה "חיים". אנשים ששומרים על הגינותם ומגלים חמלה אנושית לזולתם.

ב"מלון הצפון" אין עלילה "דרמתית" שכן החיים עצמם הם העלילה המרתקת ביותר. אין בו תחכום מניפולטיבי, והטקסט חף מלהטוטים ספרותיים, זיקוקי די-נור לשוניים. הוא כתוב בשפה מדוברת, זו שבפיהם של גיבוריו, אלה שדאבי נותר נאמן להם עד הסוף.

פריס, יוני 2006

אֶזֶ' ן דַאבּי - תקציר חייו
אֶז'ֶן דַאבּי נולד ב– 21 בספטמבר 1898 וגדל ברובע עממי בצפון– מזרח פריס. במלאת לו ארבע עשרה, לאחר שסיים את בית הספר היסודי, החל לעבוד כנפַּח מתלמד ואחר כך כחשמלאי. ב– 1916 התגייס לצבא ושירת בחזית עד סוף מלחמת העולם הראשונה. דאבי חלם להיות צייר, ואחרי שהשתחרר מהצבא ניסה להגשים את חלומו. את ציוריו הראה לצייר מוריס דה וְלַאמִינקְ ) ,)Vlaminck שהגדיר אותן כ"ניסיונות רגישים ומבוישים". ב– 1926 החליט דאבי לנטוש את אמנות הציור ולהקדיש עצמו לסִפרות.

שלוש שנים לאחר מכן, בדצמבר 1929 , ראה אור הרומאן "מלון הצפון", יצירתו הספרותית הראשונה, המבוססת על יסודות אוטוביוגראפיים. הספר התקבל בהתלהבות על ידי הביקורת ובמידה רבה גם על ידי קהל הקוראים, וב– 1931 אף זכה דאבי להיות הזוכה הראשון ב"פרס הפופוליסטי" )ראה לעיל(. שמו של הספר מנציח את בית המלון שניהלו הוריו על שפת תעלת סן–מרטן בצפון–מזרח פריס בין השנים 1923 ו– 1943 . בזכות ההערכה הגדולה שזכה לה "מלון הצפון", שמו של דאבי החל ללכת לפניו והוא התיידד עם הסופרים הנחשבים ביותר בצרפת של שנות השלושים של המאה ה– 20 , ביניהם אנדרה ז'יד ורוז'ה מַרטֶן דו–גַאר — שהיו לו מעין מורים רוחניים, ולואי–פרדינאן סֶלִין — ידידו האישי. הללו ראו במחבר "מלון הצפון" הבטחה ספרותית מן המעלה הראשונה.

אחרי "מלון הצפון" פרסם דאבי עוד שמונה רומאנים וקובצי סיפורים, רובם ככולם כתובים בסגנון "עממי". במקביל ליצירתו הספרותית פרסם דאבי ביקורות ספרות וציור בעיתוני מפלגות השמאל של תקופתו. בקיץ 1936 יצא דאבי לביקור בברית המועצות כחבר במשלחת של סופרים צרפתים שבראשה עמד אנדרה ז'יד. במהלך הביקור חלה בשָניִת )סקרלטינה( ומת ב– 23 באוגוסט 1936 בבית חולים בעיר סֶבַּסטוֹפּוֹל שבחצי האי קרים.

שלושה מתוך שניים עשר ספריו ראו אור לאחר מותו ובהם "יומן אינטימי", שזכה להערכה רבה.

מיצירותיו של אז'ן דאבי:
"וילה אואזיס, או הבורגנים המזויפים" 1932
"פרברי פריס" 1933
"מת חדש לגמרי" 1934
"האזור הירוק" 1935

© כל הזכויות שמורות לנהר ספרים הוצאה לאור

מלון הצפון - אֶזֶ'ן דאבּי
L'Hotel du nord - Eugene Dabit


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים