» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בנובמבר 2006       חזור

גבר זר בא למשק
מאת: מיקה ולטרי
Vieras Mies Tuli Taloon - Mika Waltari

ההוצאה: הקיבוץ המאוחד בחייהם החדגוניים של שלושה גברים ושל אישה אחת מתרחשים שינויים מסעירים, העומדים בבסיס הרומאן שכתב הסופר הפיני המהולל מִיקָה ולטרי. בואו של גבר זר אל משק קטן במערב פינלנד משנה כליל את מערכת היחסים בין שלושת דיירי המשק שהתגוררו עד כה בגפם ויוצק תכנים חדשים גם לתוך חייו של הזר. הכפר הרדום והנידח שהמשק ממוקם בקצהו הוא רקע לעלילת הספר המרתק, שראשיתו בעבר לוט בסודות, המשכו באהבה גורלית, עזה וקצרה וסופו בפשע.

בלשון עשירה וקולחת ובניתוח פסיכולוגי רגיש ומעמיק מצליח הסופר לתאר עולם עתיר-מתחים, שפשטותם של אנשיו ומורכבותם של נופיו יוצרות שלמות חדה ומבריקה כשלמות צלעותיו של יהלום מלוטש. הכמיהה האנושית לאהבה מזככת והצורך לשמור על הקיים ולשַמרו מתנגשים בספר באורַח בלתי-נמנע ומביאים את השתלשלות המאורעות ביצירה אל שיאה.

מִיקָה ולטרי (1979-1908), אחד מגדולי סופריה של פינלנד במאה העשרים, מוכר לקוראים העברים בעיקר בזכות חמשת הרומאנים ההיסטוריים שתורגמו לשפתנו בשנות החמישים והשישים בידי אהרון אמיר, אליעזר כרמי ויאיר בורלא. אולם במולדתו קנה לו ולטרי את תהילתו ברומאנים קצרי-יריעה ועזי-מבע כבר בשנות העשרים והשלושים של המאה שעברה.

הקריירה הספרותית המפוארת שלו נמשכה יותר מחמישים שנה והוסיפה לנסוק מעלה-מעלה עד אחרית חייו. בנוסף על שפע הנובלות שכתב הצטיין ולטרי גם ביצירת רומאנים היסטוריים, שירה, משלים, סיפורים קצרים, מחזות, ספרי מסעות, מסות, סיפורי מתח, מאמרים, ביקורות, תסכיתים ותסריטים.

גם כעבור כחצי מאה מאז מות יוצרם מוסיפים ספרי מִיקָה ולטרי להתפרסם במהדורות חדשות ובתרגומים מרובים, ועם קהלו הרחב והמגֻוון נמנים צעירים ומבוגרים גם יחד, הן קוראים רגילים והן חוקרי ספרות. גבר זר בא למשק הוא הספר השני בסדרת צפון, בעריכת רמי סערי, וזהו ספרו הראשון של מִיקָה ולטרי המתורגם לעברית במישרין מן המקור הפיני.

"גבר זר בא למשק" מאת מִיקָה ולטרי בהוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת צפון בעריכת רמי סערי, תרגם מפינית והוסיף אחרית דבר: רמי סערי, על העטיפה: "אבל" שמן על בד, אלברט אדלפלט, בסיוע מרכז המידע לספרות פינלנד, הלסינקי, 142 עמודים.

אהבה המוחקת עבר ועתיד | רמי סערי

רק מספר תרגומֵי ה'קָלֵוָלָה', האפוס הלאומי של פינלנד, יכול להתחרות במספר הלשונות הזרות שיצירותיו של הסופר הפיני מִיקָה ולטרי תורגמו אליהן. ולטרי אינו רק הסופר הפיני המתורגם והמפורסם ביותר מחוץ לגבולות ארצו, אלא גם אחד הסופרים הפינים הנקראים והאהובים ביותר בפינלנד עצמה. כיוצר מגֻוון בתחום הספרות אשר כיהן במשך יותר מעשרים שנה בתור חבר באקדמיה הפינית, נחשב מִיקָה טוֹיְמִי ולטרי, שנולד בהלסינקי בתאריך 19.09.1908 ושנפטר באותה עיר בתאריך 26.08.1979, לאחד הסופרים הפינים הפוריים, הרבגוניים והמוכשרים ביותר במאה העשרים. בנוסף על שפע הנובלות שכתב הצטיין ולטרי, שפרסם לא פעם את יצירותיו בשמות בדויים, גם בכתיבת רומאנים היסטוריים, שירה, משלים, סיפורים קצרים, מחזות, ספרי מסעות, מסות, סיפורי מתח, מאמרים, ביקורות, תסכיתים ותסריטים. כמו כן הִרְבָּה לתרגם לפינית, בעיקר מאיסלנדית, מאנגלית, מצרפתית ומשוודית. גם כעבור כחצי מאה ממות יוצרם מוסיפים ספרי ולטרי לצאת במהדורות חדשות ובתרגומים מרובים, ועם קהלו הרחב והמגֻוון נמנים צעירים ומבוגרים גם יחד, הן קוראים רגילים והן חוקרי ספרות.

מִיקָה ולטרי היה בן חמש בהתייתמו מאביו, טוֹיְמִי ולטרי, כומר לותרני שנפטר משחפת, ובילדותו חווה הסופר את זוועות מלחמת האזרחים בבירת פינלנד. לבקשת אמו, אוֹלְגָה ולטרי לבית יוּהַנְסוֹן, ובעקבות אהבתו הנכזבת לסופרת אֵלִינָה וָאָרָה, אהבה שהביאה אותו אל סף ההתאבדות, התחיל הסופר את לימודי התאולוגיה באוניברסיטת הלסינקי בשנת 1926. אולם משבר רוחני שהוא חווה בשנת 1927 גרם לו לנטוש את התאולוגיה לטובת הלימודים בפקולטה למדעי הרוח. הוא למד ספרות, אסתטיקה ופילוסופיה וסיים את חוק לימודיו בשנת 1929. בתחילת דרכו המקצועית עבד כעורך בהוצאת ספרים, לאחר מכן שירת במשרד ההסברה הפיני, ומאוחר יותר התמסר לכתיבה העיתונאית והספרותית.

ולטרי היה רק בן שבע-עשרה כשהתחיל את הקריירה הספרותית שלו בפרסום הנובלה בבריחה מפני אלוהים, סיפור שמיסיון יורדי-הים הפינים דרבן אותו לכתוב. שנה לאחר מכן, בשנת 1926, התפרסם קובץ סיפוריו העיניים המתות, ושנה מאוחר יותר ראו אור קובץ שיריו הראשון, למַרגלות הצלב שלך, ואוסף האגדות נסיך ג'יניסטן. באותן שנים היה ולטרי אחד החברים הפעילים בברית נושאי האש, קבוצה של יוצרים פינים צעירים וליברלים, ששמה לה ליעד לפתוח את חלונותיה של פינלנד אל אירופה. אולם מאוחר יותר נטש הסופר את הקבוצה והחל נוקט עמדות מדיניות, חברתיות ודתיות שמרניות.

אם כי כיוצר נחשב לילד פלא של הספרות הפינית כבר למן ראשית פרסומיו, הרי רק בעקבות פרסום הרומאן הראשון שלו, האשליה הגדולה (1928), ספר שהיוצר כתב במהלך שהותו בפריז בקיץ של שנת 1927, התחיל ולטרי להתפרסם בפינלנד כאחד מסופריה הצעירים והמחוננים של ארצו. הרומאן שתיאר בחיוניות ובעוצמה את חיי הבוהמה ואת הדור העירוני אובד-העצות, שקם בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מצא בקלות מסילות ללבבות קוראיו ונהפך במהרה לרב-מכר. באביב של שנת 1931 נשא הסופר לאישה את מַרְיַטָּה לוּקּוֹנֶן (1978-1909), ובינואר 1932 נולדה לשניים בתם היחידה, סָטוּ ולטרי, שברבות הימים היתה גם היא לסופרת. בשנת 1935 זכה הסופר בפרס ממלכתי חשוב, ועוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא התבלט כאחד הסופרים המצליחים ביותר בארצו.

כדי לכלכל את משפחתו נקט ולטרי כללים מחמירים של משמעת עצמית ושל מוסר עבודה קפדני, ובמהלך הקריירה שלו כתב מאות מאמרים וביקורות, עשרים ושישה מחזות ויותר מארבעים רומאנים ויצירות נוספות בסיפורת. סרטי קולנוע רבים אשר הופקו בפינלנד ומחוץ לגבולותיה מבוססים על תסריטיו ועל ספריו. מצוקת חייו הממושטרים ולחצי העבודה דחפו את הסופר לעישון של כשתי חפיסות סיגריות ביום, לאלכוהוליזם ולתקופות ארוכות של מועקה, דיכאון ונדודי-שינה. אלה חייבו אותו להתאשפז כמה וכמה פעמים בבתי-חולים לחולי-נפש ולעבור ניתוח להסרת גידול סרטני מריאותיו בשנת 1968. נראה כי מות אשתו בשנת 1978 החיש את קץ חייו של מִיקָה ולטרי.

רבים מספריו התפרסמו בשפות שונות ברחבי העולם, ועד כה תורגמו מאנגלית לעברית חמישה מהם: יוֹהַנֵּס אַנְגֵלוֹס התפרסם בשם המלאך השחור בתרגום אהרון אמיר בהוצאת צוהר (1956) ובהוצאת ביתן (1991); שׂנהת המצרי התפרסם בשם שׂאנהת המצרי בתרגום אהרון אמיר בהוצאת עם עובד (1964) ובהוצאת זמורה-ביתן (1988); טוּרְמְס, בן האלמוות התפרסם בשם טוּרְמְס האטרוסקי בתרגום יאיר בורלא בהוצאת מ' מזרחי (1964); מיכאל קַרְוָיַלְקָה התפרסם בשם כיסופי ההרפתקן בתרגום אליעזר כרמי בהוצאת מ' מזרחי (1966) ואויבֵי האנושוּת התפרסם בשם הרומאי בתרגום אהרון אמיר בהוצאת עם הספר (1968) ובהוצאת זמורה-ביתן (1988). גבר זר בא למשק הוא אפוא ספרו השישי של ולטרי הרואה אור בעברית וספרו הראשון המתורגם לשפה זו במישרין מן המקור הפיני. תרגום חדש של שׂנהת המצרי יראה אור בהוצאת כרמל, וספרים נוספים מפרי-עטו של היוצר עתידים להתפרסם בסדרת צפון של הוצאת הקיבוץ המאוחד.

במכלול יצירת מִיקָה ולטרי תופס גבר זר בא למשק מקום מרכזי על אף היקפו המצומצם. לא בכדי תורגם רומאן קצר-יריעה אך מרתק זה לשבע-עשרה שפות לפני פרסומו בעברית: לאיטלקית (1954), לאנגלית (1960), לאסטונית (1984), לגרמנית (1980), לדנית (1973), להולנדית (1942), להונגרית (1993), ללטווית (1942), לנורווגית (1939), לספרדית (1977), לערבית (1956), לפולנית (1994), לצ'כית (1941), לצרפתית (1995), לקרואטית (1999), לרומנית (1969) ולשוודית (1937). הרומאן הפיני המקורי (1937) שימש בסיס לתסריט שכתב מִיקָה ולטרי, ובהסתמך על תסריט זה הופק הסרט גבר זר (1957) בבימויו של וִילְהוֹ אִילְמָרִי. זאת ועוד, כיוון שהרומאן עורר בחברה הפינית עניין והתלהבות יוצאי-דופן וכיוון שמצא בקלות מסילות ללב קוראיו ומבקריו כאחד, כתב לו ולטרי בתור רומאן המשך את היצירה המערכה האחרונה. ספר זה יצא לאור בשנת 1938 וזכה אף הוא לתגובות אוהדות ונלהבות.

בבסיס הרומאן גבר זר בא למשק עומדים שינויים מסעירים המתרחשים בחייהם החדגוניים והמיוסרים של שלושה גברים ושל אישה אחת. בואו של הזר ממזרח פינלנד אל המשק הקטן שבמערב פינלנד משנה כליל את מערכת היחסים בין שלושת דיירי המשק שהתגוררו עד כה בגפם ויוצק תכנים חדשים גם לתוך חייו של הזר. הכפר הרדום והנידח שהמשק ממוקם בקצהו משמש רקע לעלילת היצירה המרתקת, שראשיתה בעבר לוט בסודות, המשכה באהבה גורלית, עזה וקצרה וסופה בפשע. בלשונו העשירה והקולחת מצליח הסופר לתאר עולם עתיר-מתחים, שפשטות אנשיו ומורכבות נופיו בונות שלמות חדה ומבריקה כשלמות צלעותיו של יהלום מלוטש. הכמיהה האנושית לאהבה מזככת וגואלת והצורך המובן לשמור על הקיים ולשַמרו מתנגשים בספר ומביאים את השתלשלות המאורעות ביצירה אל שיאה.

הדמויות הראשיות ביצירה הן, כמובן, הזר והאיכרית, אבל גם אַלְפְרֶד, בעלה של האיכרית, וגם הֶרְמַנִּי, בעל-המשק הקודם, זוכים מעטו של ולטרי לתיאור מדוקדק ולניתוח נפשי רגיש ומעמיק. לכל אחת מן הדמויות הראשיות ביצירה יש גם כינוי, והכינויים משמשים את הסופר לא פעם במקום שמותיהם המפורשים של הגיבורים. השימוש בכינויים מעמיד כל דמות ודמות במקום ובתפקיד שיש לה בהשתלשלות האירועים המסופרים, אך הוא נועד להראות גם כי כל אדם ואדם עלול להיות זר לזולתו, וכי רק בכוחן של החברוּת, החיבה והאהבה לבנות גשר של הבנה וקרבה אמתיות בין בני-האדם, גשר המאפשר להם למצוא נחמה בנפתולי חייהם ובייסוריהם.

תמצית עלילת הרומאן היא בתיאור התפתחותם של הזר כגבר ושל האיכרית כאישה במשך תקופה הנמשכת מן האביב עד הסתיו של שנה אחת ויחידה. ולטרי רואה את התפתחות מערכת היחסים בין השניים כחיבור המוביל בהכרח אל האהבה והמסתיים באורַח בלתי-נמנע בפשע. הפשע שהרומאן נחתם בו מבושׂר באותות למן תום הפרק הראשון ואפילו לפניו - כבר הפרק הראשון מסתיים באזכורו של המוות: "חיפושית-המוות נברה בקורות הקיר ממש בקרבת אוזנו. החיפושית נוברת במוות, עלה על דעתו בשעה ששקע בשינה, בתרדמה כבדה עד אין חקר, בלי חלומות ובלי שום זיכרונות מן העבר." אותה חיפושית-מוות שהזר שומע בלילו הראשון במשק מבשרת את הקץ הקרוב לבעל-המשק הקודם לקראת סוף הספר: "הֶרְמַנִּי הזקן רק הצטחק בלאוּת ונפנה אל הקיר. אולם המילים הוסיפו להדהד בדעתו, בעוד הימים גולשים על-פניו כחלומות, ובעוד הזחל הנובר רוחש בקורת הקיר שלצד ראשו." אפילו משפט הפתיחה בספר - "גבר זר בא למשק באדמומית השקיעה של יום אביב" - טומן בחובו הן את הראשית, את יום האביב שההתחלה אפשרית בו, הן את הסוף הבלתי-נמנע, את אדמומית השקיעה של הדם שיישפך ושל המוות שאין ממנו מנוס. בתיאור ראשית הטרגדיה יש אחדות ניגודים: שילוב זה מורה על ההתנגשויות שבוא הזר אל המשק יחולל בהמשך היצירה ומצביע על המאפיינים הגורליים של המפגשים בין הדמויות הראשיות בספר.

העימות שהסופר מתמקד בתיאורו אינו רק אוסף העימותים הנראים על-פני השטח, כלומר העימות בין האישה לבעלה, העימות בין הבעל לבין הזר והשינויים ההולכים ומסתמנים ביחסים בין כל אחת מארבע הדמויות לבין זולתה בעקבות התמורה המהותית שהתחוללה בנפש הגיבורים ובחייהם עם בואו של הזר אל המשק. עימות משמעותי לא פחות הנו העימות בין עברם של הגיבורים לבין ההווה, שכל אחד ואחד מהם נוטל על היווצרותו אחריות אישית, באורַח מודע או בעל-כורחו. הקרע בין העבר להווה הוא הקרע היוצר בנפשו של כל אדם את ההתנגשות הפנימית, המקשה עליו להסכין עם נתיב חייו ועם אופיים הנוכחי. ביחס לאָאַלְטוֹנֶן מתואר קרע פנימי זה כך: "גבול בלתי-עביר חצץ בינו לבין עברוֹ. משום כך הוא פסע עכשיו לאורך דרך זרה לעבר בית זר, ושום מחשבה ממחשבותיו לא חזרה עוד אל מה שהיה ועבר." אולם המשך הספר מורה כי קרע זה אינו ייחודי לזר בלבד: גם האישה נקרעת בין עברה בעיר לבין חייה הנוכחיים במשק; בעלה נקרע בין זיכרון הימים שאפשרו לו להיות אדון לעצמו לבין הווה של מחלה, בטלה, התדרדרות מתמדת והשפלה; ובעל-המשק הקודם נקרע בין בריאות גופו בעבר לבין קץ חייו הממשמש ובא.

במסגרת תיאור העימותים הללו מתייחס הסופר גם לקצוות של הרגשות הבאים לידי ביטוי בעולמם של הגיבורים: האמת והשקר, האהבה והתיעוב, החופש האישי והתקיעוּת במצבי קיום בלתי-נסבלים הם יסודות שכל אחת ואחת מן הדמויות נאלצת להתמודד עמם עקב נסיבות חייה ועקב השפעות פנימיות וחיצוניות שהיא נתונה להן. כבר בבואו אל המשק משקר הזר ביחס לרעב שהוא חש. מאוחר יותר הולכים ונחשפים גם אחדים משקריו האחרים: אָאַלְטוֹנֶן אינו שמו, מצבו המשפחתי האמתי מתברר, וככל שהולך ונבנה האמון בינו לבין האישה ובינו לבין הזקן הולכים ומתבררים דברים נוספים על-אודותיו וגם על-אודות זולתו. אמתות מפתיעות הנחשפות במהלך היצירה אינן ייחודיות לדמות הזר בלבד, ונראה כי לכל אחד מארבעת הנוכחים בפתיחת הרומאן יש כמה וכמה דברים שברצונו להסתיר וסיבות טובות להסתירם.

בואו של הזר אל סביבה זרה ביצירתו של מִיקָה ולטרי מעלה על הדעת את הזרות הקיומית של כל אדם באשר הוא אדם. ממילא מתהדהדים בדעת הקורא העכשווי של הספר זרים אחרים, סביבות זרות אחרות ויצירות שבאו אחרי פרסומו של גבר זר בא למשק ב-1937, ובכלל זה ספרו של אַלְבֵּר קָמִי (1960-1913) הזר (1942), שתורגם לעברית בידי אהרון אמיר (הוצאת משרד הביטחון, 1964) ובידי אילנה המרמן (הוצאת עם עובד, 1985), וסרטו של פְּיֵר פָּאוֹלוֹ פָּזוֹלִינִי (1975-1922) תאורמה (1968). בואו של הזר אל המשק בספרו של ולטרי גורר קבלת-פנים לא מלבבת במיוחד והיקלעות לקונפליקט, ששורשיו קדמו בהרבה להגעת אָאַלְטוֹנֶן אל המקום. בוא הזר הנו אפוא קטליזטור להתרחשויות המועלות ביצירה, אך העימות שהוא מחולל היה קיים עוד לפני בואו ממש כפי שהוא עצמו מביא עמו את הקונפליקט הפרטי שלו אל המקום החדש שאליו הוא מגיע.

ראשית אהבתם של הזר והאיכרית מתוארת באופן אמין ומשכנע, כמוה כהמשך קורותיהם: "נהוג לאשר הסכם עבודה בלחיצת יד," - אומר אָאַלְטוֹנֶן, וקרוב לוודאי כי בשלב זה לא נהיר כלל ועיקר לאן עתידה להוביל ההזדמנות הראשונה למגע פיזי בינו לבין מעסיקתו בלי נוכחותם של בעל-המשק הזקן ושל בעל האישה: "בכף ידו הקשה, המורגלת לעבודה, של הגבר נותרה תחושת המגע החמים של יד האישה." התאהבותם של השניים חושפת בפני הקוראים את כל סוגי הזרויות שהגיבורים התנסו בהם: הזרות שחש אָאַלְטוֹנֶן כבר בשנה הראשונה של נישואיו; הזרות שהרגישה האישה לאורך כל חייה בכל הקשרים שקיימה: עם חברותיה לכיתה, עם בעלה ועם משפחתו שהוליכה אותה שולל באשר לדרך החתחתים המזומנת לה במחיצת בן-זוגה; זרותו של הֶרְמַנִּי ביחסיו עם העולם החיצון, כיוון שבזקנתו הוא נאלץ לקבל אל המשק שלו שני עירוניים חסרי המיומנויות והכישורים הנחוצים בעבודה החקלאית ובלבד שיתאפשר לו להתגורר בביתו שלו גם להבא ("האישה הזאת לא חלבה פרה מימיה, לא היה לה מושג מה זה קלשון ומה זאת מַפְרֵדָה כאשר הם עברו לגור פה" במקום אחד ו"עוד לא עברו שלוש שנים מאז שהם באו לגור במשק.

כבר לפניהם היה כאן בעל-משק זָר" במקום אחר) וזרותו של הֶרְמַנִּי ביחסיו עם גופו הבוגד בו באחרית ימיו ("גופו, נחלה ישנה של מה שעתיד היה ללכת בדרך כל בשר, נעשה עכשיו בעיניו יצור זר ושנוא"); ולבסוף, זרותו הרת-האסון של אַלְפְרֶד, המתרחק במחלתו ובהזיותיו מעולם האנשים השפויים, מתדרדר אל תהומות הסחי והרפש ומבוסס במצוקת חיים-לא-חיים, שנדמה כי המוות הוא מוצָא יחיד ממנה. אוסף הזרויות הללו מקצין עוד יותר את בדידות הגיבורים במאבקם ואת הצורך הנואש שלהם במגע הזולת ובחמימות אנושית. אגב גילוי מארג הקשרים בין הדמויות בספרו מתגלה ולטרי כאמן-אמת וכיוצר שההומניזם והפסימיזם דרים בכתיבתו בכפיפה אחת. אם יש ביצירה מן הרומנטיזם, הרי לעולם אין הוא גולש לרגשנות, וממילא אין הסופר מאפשר לשום מתקתקות מיותרת להיות לו לרועץ.

לא רק לזרוּת ולבדידות מפנה הסופר את מבטו הנוקב: גבר זר בא למשק עוסק בפרוטרוט גם בסוגיית המחלה ובהשלכותיה על מקורביו של החולה. ניכר בולטרי, אוליי על-סמך הכרותו האישית עם אנשים שבריאותם הנפשית מוטלת בספק, כי גישתו כלפי אנשים ההורסים את חייהם ובאותה הזדמנות הופכים גם את חיי זולתם לגיהינום עלי אדמות אינה סלחנית כלל ועיקר. מכל מקום, מבטו של הסופר על מחלת הבעל שם את הדגש על ראיית האישה דווקא, ומנקודת-מוצא זאת קיימת הזדהות גמורה עם אכזבת האישה, תסכולה ותחושת חוסר-האונים שלה לנוכח ביטויי מחלת בעלה: "החולה אינו אחראי למעשיו, החולה זכאי ליחס טוב מצד כל אדם, חובתו של אדם להקריב הכול כדי לרפא את החולה - כך גרסו התרבות העירונית הפושרת והתחושה שחינוכה החדיר לתוך הנפש.

גם הרֶשע, הבוגדנות, השקר וחוסר היכולת לשאת באחריות הם חלק מן המחלה, כך טענו רופאי השקר. קוֹנְסְטִיטוּטְיוֹ פְּסִיכוֹפָּתִיקָה, אַלְכּוֹהוֹלִיזְמוּס כְּרוֹנִיקוּס, אלה היו מילים מדעיות רציניות, והאישה השבורה שאיבדה כבר הכול האמינה בהן פעם. עכשיו היא לא האמינה עוד. הטוּב והרוע הועילו בה במידה, בה במידה הועילו הן התרופות המטמטמות הן הרכּוּת והקשיחוּת." בחברה הפינית האמונה על חירות הפרט ועל רווחתו אך בה בעת גם תובעת מוסר עבודה גבוה והתגייסות לטובת הכלל מעוררת שאלת המחלה בעייתיות רצינית. ולטרי אינו מתכחש לעקרונות ההומניסטיים המדריכים את מדינת הרווחה הפינית, אולם הוא מסרב בכל תוקף לאפשר למי שנתפש כחולה לרדות בחיי זולתו אגב עשיית מחלתו קרדום לחפור בו.

הנגדת הבריאות והחולי במקרה של אַלְפְרֶד מקבלת משנה תוקף לאור מצבו של הֶרְמַנִּי, הטורח לעמול במשק בשארית כוחותיו המוגבלים ועל אף מצבו הבריאותי המתדרדר בהדרגה עוד ועוד. בהתייחסות הפיני הכפרי והחרוץ אל החולי והתרופות מודגשת האירוניה, וההומור הציני מתבל את מרירות הדובר: "הם בונים שם בערים בתי-חולים יקרים, ומישהו חייב כנראה לשלם תמורתם" ו"חשבתי לא לקנות אותן בכלל, אבל אחר-כך החלטתי לעשות להם בכל זאת טובה."

יחד עם זאת, כאשר דרך החיים העירונית עומדת במוקד הביקורת ומדומה למחלה, אין באמירת הסופר לא אירוניה ולא הומור: "מה שהעיר כרסמה וכילתה חשׂוך-מרפא עכשיו, כפי שראית בעצמך." עיסוקו של ולטרי בשאלות אלה אופייני מאוד לסוגיות שהעסיקו את החברה הפינית ואת סופריה ומעסיקות אותם גם כיום. בין הספרים הפיניים שתורגמו עד כה לעברית ניתן למצוא לעיסוק זה ביטוי נאמן ביצירותיה של אֵוָה טִיקָּה - שיבת הבן (1993; הוצאת כרמל, 2000) וטבילת הדרקון (2000; הוצאת כרמל, 2003) - וכן בספרי טִימוֹ מוּקָּה, השיר על ילדי סיביר (1966; הוצאת כרמל, 2005) והיונה והפרג (1970; הוצאת כרמל, 2002).

הטבע הפיני, כמקביל למקהלה בטרגדיה היוונית, מחדד את אמירות הסופר בדבר יחסי בני-האדם ביצירה. בהתייחסויות אל הטבע ניתן לגלות בנקל השתקפות של מצב המשק בקשרים הנרקמים בין גיבורי הרומאן. קביעה דוגמת "השׂדות הדלים והלֵאים ציפו בקוצר-רוח לזרע. האדמה הקשישה ייחלה לזרע ולגשם ולרוח" אינה יכולה אפוא להיקרא רק כפשוטה: גם במקומות אחרים ביצירה מייצגת האישה את האדמה מקבלת הזרע, את הרצון בשינוי ואת הכמיהה לישועה, את התשוקה לצמוח ולהצמיח מחדש ואת הצורך ללבלב ולשגשג. בסימבוליזם של גבר זר בא למשק מדומים הגיבורים הראשיים לאיתני הטבע: קיימת אחדות בין השמש והשמים לבין הגבר, שהוא גם האֵל הקורס אֶל גורל מותו כפי שקיימת אחדות בין הלבָנָה, האישה והאדמה - שלוש נציגות של הסכנה עם החיים כמות שהם במקביל לשאיפה לשנות ושל הצורך להעניק חיים חדשים.

בלשון ולטרי זוכות הקבלות אלה לביטוי פיוטי מרהיב: "גב הגבר החורש את שׂדה תפוחי-האדמה זרח כשמש שחומה מאחורי המחרשה, ולקריאתו נענתה כלבנה מסתורית האישה הלבושה בשמלת עבודה מחוספסת ושרווליה מופשלים." גם יחסי הרעוּת בין הגבר הזר לבין בעל-המשק הקודם מושתתים על מכנה משותף ביחס לאדמה ולאישה ועל הפניית עורף לחיים המנוכרים בעיר, לידע העקר של המדע ולקדמה המתיימרת לשרת את האדם ובעצם מנצלת את צרכיו ואת חולשותיו: (הֶרְמַנִּי) "הצטייר בעיניו לפתע מלא חוכמה כמוסה, עתיר בידע הסודי של האדמה, של הירח ושל השמש, יֶדע שלנכחו קפא החיוך היהיר. מה קובע את נתיביהם הסמויים של מי-התהום במעבה האדמה, ומה מפיח רוח חיים בזרע הקשה?"

אחד היסודות המדגישים ביצירה זו ביתר שאת את אופי אהבתם הטראגית של האישה והזר הוא תפקיד הגורל בקשר בין השניים. על אף אמונת הסופר באחריותו האישית של האדם לחייו, נזכר הגורל שוב ושוב בתור מתווה נסיבות חייהם של הגיבורים. מעמדה של האישה, מצוקותיה ולבטיה מנומקים בהסתמך על גורל שנגזר עליה לשאת: "נועד לה גורל חריג" ו"כעוסה ועצובה התמרדה נגד גורלה". נראה כי גם מקומו של הזר במשק הוא חלק מגורלו, אף שישנה גם הנמקה הגיונית בעליל לבחירתו בסביבה שאין לו תחליף בה: "שם (= בעיר) הוא לא היה אלא אחד בין מאה בקרב רבים עד מאוד כמוהו, בעלי פנים זהות, ידיים זהות, עיניים זהות ותקוות זהות למשכורת, למגורים וללחם. שם הוא רק חי את מותו מיום אחד למשנהו. כאן לעומת זאת הוא היה חופשי, כאן הוא עבד את האדמה - גבר שאי-אפשר בלעדיו, אדם שהתבואה לא תצמח ללא עזרתו, מי שהשׂדה יעמוד מוזנח אם הוא לא יסייע, מי שבלעדיו יחמיץ החלב במכלים." נראה כי בגזרת הגורל נכלל גם חלומו של הבעל הנבגד: מחד גיסא החלום על הרובה ומאידך גיסא השימוש במונחים פסיכולוגיים כמו 'דחף' משמשים את הסופר בצוותא בתיאור שהראליסטי והרומנטי נמהלים בו בפנטסטי.

גבר זר בא למשק הוא ספר שרעננותו נשתמרה במלואה על אף שבעים השנה שחלפו מאז שנכתב. מה עשוי לחשוב ולהרגיש קורא עירוני כיום, יותר מחצי מאה אחרי פרסום היצירה, למקרא מחשבות הגיבורים ולנוכח הרהורי הסופר ותיאוריו? אכן, העולם השתנה בינתיים לא מעט, אולם לשורשיהן של תופעות בנות-זמננו כמו ההפרטה והגלובליזציה יש עדויות מוקדמות כבר בספרות שקדמה להתרחשויות המדיניות, החברתיות והכלכליות עצמן. מצבו של האדם ועצם קיומו נתונים עדיין, וקרוב לוודאי כי יהיו נתונים תמיד, למערבולת הרגשות ולסערות הרוח המבוטאות בגאוניות, בין השאר, ברומאן זה. יצירתו האוניברסלית של מִיקָה ולטרי מתובלת במאפיינים מקומיים מובהקים, אך היא לא איבדה כהוא זה מן האקטואליות שלה, משום שהיא דנה במצבים אנושיים בסיסיים שכמותם יש בכל מיני חברות, בכל מיני מקומות ובכל מיני תקופות.

© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד הוצאה לאור

גבר זר בא למשק - מיקה ולטרי
Vieras Mies Tuli Taloon - Mika Waltari