» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים ביולי 2006       חזור

ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי
מאת: פנינה גלפז-פלר

ההוצאה: כרמל כיצד מתאר המקרא את היחסים בין הורים ובין ילדים? סיפורי המקרא הם פסיפס מגוון – הם מתרחשים באוהל המשפחה, בארמון המלוכה, סיפורי אלמנות, זונות ופילגשים, ומתארים גם אנשים מן השורה. וַיּוֹלֶד בא לתאר מכלול מורכב זה דרך סיפורי המקרא וחוקי המקרא, ואת הזיקה בין מעשי ההורים להתפתחות ילדיהם. ד"ר פנינה גלפז-פלר היא מרצה למקרא ותרבויות המזרח הקדום במכון שכטר ללימודי היהדות בירושלים; ספריה הקודמים יציאת מצרים - מציאות או דמיון (הוצאת שוקן), נשים עליך שמשון (הוצאת ידיעות אחרונות). כמו כן פרסמה מחקרים מדעיים ומאמרים בכתבי-עת ובאסופות בארץ ומחוצה לה. זכתה בפרסים על תרומתה למחקר ולהוראת היהדות.

מתוך הספר פתח הדבר

הוֹרוּת היא מקצוע קשה המעורר אין-ספור שאלות ובעיות. האם אנו כהורים מודעים לצרכי הילדים ושומרים על חופש המרחב הרצוי להתפתחות תקינה של ילדינו? האם אנו משרים עליהם תחושת ביטחון שתאפשר להם לתפקד בחברה ומכירים באישיותם הנפרדת של כל אחד מילדינו? האם אנו מתייחסים בצורה שווה והוגנת אל בנינו ואל בנותינו ומצליחים לשמור על הסמכות ההורית? האם אנו מצליחים להטמיע ערכים מוסריים בנפש ילדינו? שאלות אלו ועוד רבות אחרות מעסיקות את כל מי שבא במגע עם ילדים.

המקרא חושף לפני הקורא סיפורים רבים ובהם באים לידי ביטוי יחסי הורים וילדים. ישנם כמה מחקרים חשובים בנושא הורים וילדים במקרא, המתבססים על מעמדם המשפטי של היחסים בהשוואה לטקסטים משפטיים שנתגלו במזרח הקדום. כמו כן, ישנם מחקרים מעמיקים העוסקים בדמויות המקראיות על היבטיהן השונים ודיונים אלו עוסקים בין השאר ביחסי הדמות אל דור ההורים או אל דור הילדים. אולם בספר זה בחרתי להתמקד במערכות היחסים בין הורים לילדים, כפי שהן משתקפות בתקופות שונות בסיפורי המקרא - מעין אלבום תמונות. ישנם סיפורים שייבחנו מנקודות ראות שונות: של האב, של האם ושל הילד. כמו כן אדון גם בסוגיית החוק, ואנסה לברר כיצד החוק מגדיר את היחסים בין הורים לילדים תוך נגיעה בדיבר "כבד את אביך ואת אמך".

בחינת הטקסט המקראי תיעשה בראייה סינכרונית המתבוננת בטקסט כפי שהוא מונח לפנינו בלי לבחון את תולדות המסירה, את עדי הנוסח וכדומה. מטרת התיאור תהיה לחשוף את היחסים בין הורים לילדים כפי שעוצבו על-ידי המספר, נוסף על יצירת דיאלוג עם הטקסט, המעורר שאלות אנושיות, אוניברסאליות - דיאלוג בעל משמעות עכשוית. מרגע מסירתו של הסיפור ועד לעיצובו הסופי עבר הסיפור תהליכים ארוכים ומייגעים. ידיים רבות של מספרים ועורכים השאירו חותמם על הסיפור. לא אנסה ללמוד מהסיפור על גרעינים היסטוריים המשוקעים בו, ולא אמת המידה ההיסטורית היא החשובה לנושא הנדון, אלא הערכים הכמוסים בתיאור ובמעשי הדמות.

המקרא מתעד את גורל חיי גיבוריו: האישים, המשפחות והשבטים כסיפור זיקה בינם לבין אלוהיהם. אין סיפור שאלוהים אינו גיבורו אם בנגלה ואם בנסתר. ספר הספרים הוא ספר תאולוגי ואין המחבר מנסה להעמיד במרכזו את תיאור יחסם של הורים אל ילדיהם. אולם אין כמעט אירוע פרטי או לאומי שאין לו נגיעה, ולוּ מינימלית, ביחסי הורים וילדים. יחסים אלו יוצרים חיבור בין העבר אל ההווה ובכוחם לסמן גם את העתיד. המקרא מכיר באל כאב גדול כול יכול ומעשיו ניכרים בעולמות עליונים כמו בתחתונים. אולם לצד האב הגדול ישנם אבות, אימהות וילדים, עליהם נשענת המערכת החברתית של בית האב, המשפחה והשבט, ובהם יעסוק חיבור זה. לא נציע אפוא קריאה צמודה ולא נדון בבעיות תיאולוגיות, כי אין עניינו של הספר לנתח את הסיפורים בכלי המחקר האקדמיים המקובלים: פילולוגיים, ספרותיים, היסטוריים וכדומה.

חלק מהסיפורים שנבחן הם עיבוד, ומעוצבים על פי טעמו של המספר היודע-כול ולפיכך התיאורים לעתים בעלי אופי מגמתי. עם זאת, המחבר נמנע במקרים רבים מלהביע עמדה שיפוטית על האירועים, ובכך מאפשר לקורא הזדהות עם מעשי ההורים או דחייה ממעשיהם. עיון בסיפור המקראי מאפשר לקורא להיות פעיל ולהשתתף בבניית הדמויות. המפגש בין עולמו של המספר לקורא יוצר פירוש רב ממדי לאירועים.

הקורא פוגש הורים הבאים מרקעים חברתיים, תרבותיים ודתיים שונים. כל תיאור ינסה להתמקד בהורה ובילד עד כמה שהדבר אפשרי, אף שהמספר בוחן את הקשרים שבין ההורים לילדים בדרך כלל דרך עיניהם של ההורים. לרוב, עניינו של המספר הוא בתיאור דמות האב או האם כאשר הילדים הם בתפקידי הדמויות המשניות. בחינת ההורות בסיפור ובחוק המקראי תחשוף את מעמדם העדין של הילדים בחברה הפטריארכלית כקבוצה בעלת זכויות מעטות וחובות מרובים. אברר האם הילדים, בלא הבדלים מגדריים, מעיזים להתנגד למעשי ההורים. אבחן האם בדרך של כפייה פותרים ההורים את מצוקתם, האם קיימת מחיצה בין ההורים לילדים והאם ההורים מצליחים למצוא את שביל הזהב אל נפשות הילדים.

המשפחה המקראית היא משפחה פטריאכלית המבוססת על קשרי דם ושארות. האבות שולטים על חיי בניהם וגורלם של הבנים מעוצב בידי האבות. הבנים מעצבים את חייהם לפעמים על פי דגם חיי האב ולפעמים בניגוד לדרכו של האב. דרך הצגת מבחר ממגוון סיפורי המקרא, יתבהר כי ישנם דפוסי התנהגות המצויים במעשי ההורים והחוזרים באופן דומה אצל הילדים.

במשפחה הפטריאכלית בית האב היא יחידת הישארות המצומצמת ביותר בחברה, והיא כוללת את האב ונשותיו, בניהם הנשואים ובני בניהם. הבת לאחר נישואיה עוזבת את חסות בית האב ומשתייכת לבית האב של בעלה. הבת איננה ישות עצמאית העומדת ברשות עצמה. מצבה של הבת בבית האב משפיע על יחסה אל אביה ואחר כך כפי שניווכח גם על ילדיה.

הספרות הפמיניסטית תרמה רבות להגברת המודעות לקולן של הבנות והאימהות בחברה הפטריאכלית. להפתעת הקורא, מתברר כי לא ניכרת מגמה להצניע את הנשים או להשתיקן. ישנן דמויות נשיות רבות המעשירות את תמונת העולם החברתית בתקופה המקראית. לפעמים משמשות הנשים כדמות ראשית בסיפורים ולפעמים כדמות משנית, אך מטבע הדברים ישנה הפריה הדדית בין הדמויות הראשיות לדמויות המשניות. המספר נזהר בכבודן של נשים ומפנה להן מקום נרחב בסוגיית הורים וילדים.

אתחקה גם אחר גורלן של בנות ומעמדן המיוחד הנובע מתפיסות חברתיות מושרשות, מעצם טבעו של משטר פטריארכלי. אעקוב אחרי משפחות שבהם נעדרים בנים וישנן רק בנות, כמו במשפחותיהם של לוט ולבן, ובמשפחות שבהן לאב ישנם ילדים משני המגדרים - כמו במשפחותיהם של יעקב ודוד.

בין הדמויות שאסקור נפגוש אבות מן התקופה המלוכנית, כגון שאול ודוד, שנחלקים בין תפקידם ההורי לבין תפקידם הציבורי. בתפקידו הממלכתי עושה האב חיל, אך הוא מתגלה בחולשתו בביתו, ביחסיו אל ילדיו. נכיר אימהות ביחסן אל ילדיהן ונתהה מדוע במקרא כמעט שאין תיאור של יחסי אם ובתה. המקרא מציג מגוון רב בתיאור יחסי אימהות אל בנן. חלקן רואות את התגשמות ייעודן בהולדה ושוכחות את ייעודן ההורי. ישנן אימהות הנאלצות להיפרד מילדן כמו אם משה, הגר, רצפה בת איה, והאלמנה מצרפת. כל אחת מהדמויות מתמודדת עם תחושת הנתק והפרדה מהבן באופן שונה. נפגוש באבות המברכים או מקללים את בניהם ואת התמודדות ההורים עם מות ילדיהם: יעקב, דוד, אהרן ואיוב. נפגוש הורים המצוּוים או מצווים על עצמם מבחני אמונה שבהם משתתפים הילדים שלא על דעתם, כמו יצחק, ילדי איוב, בת יפתח ושמואל.

טולסטוי , בפתיחתו לרומן אנה קרנינה, כותב: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה - אומללה על פי דרכה" (עמ' 5). יחסי הורים וילדים חושפים לפני הקורא מצבי אומללות שונים ומכאן גיוונן הרב של הדוגמאות. ההורים משקפים בהתנהגותם מתח רב בין האידאל ההורי לבין מימושו: שאול, דוד, שרה, רבקה וכדומה. הקשרים בין הורים לילדים מושתתים על כעסים, עלבונות והשפלות כפי שאפשר לפגוש ביחסו של שאול אל ילדיו. המתחים במשפחה מביאים למאבקי כוחות אלימים ואכזריים ומתבטאת בהם פריקת עול של הבנים.

פער בין-דורי יתגלה ביחסי יעקב לילדיו, ובסיפור אבשלום נכיר בן המנסה להפיל ולהשתלט על ממלכת האב. המשפחה המאושרת נעלמת ומתגלים יחסים עכורים: גירוש ילד מביתו, גילוי עריות ואונס במשפחה, כמו בסיפור גירוש ישמעאל, סיפור לוט ובנותיו, מעשה ראובן, מעשה אבשלום עם הפילגשים וכדומה.

אריסטו , ביצירתו פואטיקה, מסביר מה יוצר טרגדיה. להנחתו אירוע מעורר חרדה הוא אחד היסודות ליצירת טרגדיה. אירועים כאלה נמצאים דווקה בחיי המשפחה "כאשר האסונות נגרמים על ידי אוהבים הקרובים זה לזה קרבת משפחה, כגון אח הורג או מתכוון להרוג את אחיו, או עושה מעשה אחר מסוג זה, או בן את אביו, או אם את בנה, או בן את אמו - אלה הן [ההתרחשויות] המבוקשות..." (1453b1).

סיפורי ההורים והילדים המשתקפים במקרא הם סיפורים כלל אנושיים המתארים אירועים הלקוחים מחיי היום יום. כשאנו, הקוראים, מתעמקים בהם, נחשף לפנינו רובד נסתר שקושר אותנו אל חוויית ההורים או אל חוויית הילדים ומאפשר לנו להבין את הווייתנו כחלק מחברה אנושית רחבה. הסיפורים מתבררים כסיפורים החיים לעולם. יחסי ההורים וילדיהם מתארים מציאות אותנטית של חוויה בסיסית המשותפת לבריות כולן.

פנינה גלפז-פלר

ויולד - יחסי הורים וילדים בסיפור ובחוק המקראי - פנינה גלפז-פלר

ספרים מקור  ספרים תרגום  שירה   עיון חברה ובקורת   מדעי אדם וטבע  
ספרות לא בדיונית  ספרים ילדים נוער  מדריכים ומסעות  מודעות ורוחניות  ישראל וא"י  
ניהול שיווק וכלכלה  מחוץ לרצף  אומנות ועיצוב  כתבי עת  פנאי ואוכל