| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2006 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
כמות המינים בעולם פוחתת וכמות הביומסה בימים וביבשות יורדת והולכת. לא ירחק היום והחיים על כדור הארץ ישובו לרמה החיידקית. גם החיידקים עצמם ייכחדו בחום הגובר. אפקט החממה שאנו כנראה שרויים בו כיום, מסבירים המחברים, אינו אלא שָרָב קליל, הפוגה קלה בין שתי תקופות קרח. הקרח יחזור, אך אחריו יבוא החום הגובר והולך של השמש. המים האחרונים יתנדפו מכדור הארץ באפקט חממה דוהר, ובבוא היום ייבלע הכדור עצמו בשמש התופחת. בשזירת פרטיו של מדע האסטרוביולוגיה החדש הוציאו המחברים מתחת ידם סיפור מרתק של לידה, חיים ומוות והם מציגים נקודת מבט חדשה ומפתיעה על חיינו כאן על כדור הארץ ועל החיים ביקום בכלל. הספר יצא בסדרת אפקים מדע של עם עובד, תירגם מאנגלית: איתמר פרת, עורכת הסדרה: עתליה זילבר, 191 עמודים.
להלן תוכן העניינים
מתוך הספר פתח דבר
אש? או קרח? קרחוני הקוטב זוחלים וקרבים אל קו המשווה, ושלגי החורף מאריכים ורובצים גם בקֵיצים שתקופתם מתקצרת. הרי האלפים, הרי ההימליה והרי הרוֹקִי הצפוניים מכוסים כיפות שלג כל השנה, ולשונות הקרח שלהם מתארכות והולכות. קרחונים צומחים אפילו על מורדות הר קילימנג'רו ועל הררי הסהר במרכז אפריקה. פני הים אשר גבהו זמן מה בימי שגשוגה של הציוויליזציה - הולכים ויורדים עכשיו וחושפים מישורי חוף חדשים, מחברים איים זה לזה ומצמיחים גשרים בין יבשה ליבשה. מפרצים נעשו כרי דשא. תעלת לה-מנש ומיצר ברינג נעשו מסדרוני יבשת. תמורה פשטה בארץ ושינתה את כל מפותיה. בלילות שוב אין הפלנטה מנצנצת באורות כרך רבים, שהיו פזורים לפנים מירכתי הקוטב עד ים הדרום. תחת זאת, ארצות הקוטב נטושות מאין יושב והאוקיאנוס הדרומי עוטה קרח רובו. האורות הנוצצים עדיין חובקים את קו המשווה ואת קווי הרוחב התיכוניים בחגורה צרה והולכת אבל לא מעט מן האוּרים הם מדורות מחנה. הזמן כאילו לא נע קדימה אלא אחורה. הפלנטה הולכת ולובשת את דמותה מתקופת הקרח, אשר את אימיה חָווּ קדמונינו. עידן הדלקים הפוסיליים חלף עבר זה כבר. מאגרי הנפט, הפחם והגז של הפלנטה כלו בחִנגה רעבתנית של צריכת אנרגיה, אשר לפרק זמן קצר הציפה את האטמוספרה ב ביליוני טונות של דו-תחמוצת פחמן. עקב תמורה זו נתרחשה התחממות גלובלית וזו הרסה את החקלאות וטלטלה את האקלים אנה ואנה במשך כמה מאות שנים אף שאֵלה אינם אלא הרף עין בחייו של כדור הארץ. לאט לאט שבו התהליכים הטבעיים המייצבים את הפלנטה וספגו את הפחמן מתוך האטמוספרה. תש כוחו של החום האכזר, וזמן מה שבו דרי כדור הארץ והתענגו על מזג אוויר "נורמלי". אולם בינתיים החל האקלים נוטה אל נורמה מאיימת יותר. הארץ שבה אל ממשלת הקרח, אשר שררה בה זה שלושת מיליוני שנה. תרבות האדם, אשר נבטה ושגשגה בתקופה בין-קרחית קצרה אחת, נאבקת עכשיו על קיומה בעולם קר יותר ויבש הרבה יותר. יערות העד הטרופיים על כל גוניהם, נעשו סאוַנה. מרחבי העשב של קווי הרוחב התיכוניים, שמהם ניזונו יושבי תבל, כגון המישורים הגדולים של צפון אמריקה - הפכו לארץ תלאובות אבק. רוחות קָטַבַּטיות, עד 200 קמ"ש מהירותן, גולשות בילל סופה מרמת הקרח המתקדמת, וכל מושבי אדם לא יעמדו בפניהן. רמת הקרח נושאת על מישוריה גושי סלע, פסולת הרים. חזית הקרח היא קיר לבן כחלחל, ההודף מטחן סלעים לפניו. יערות, כבישים וערי אדם אובדים במלתעותיו. בסופו של דבר תקעקענה שלוחות הקרח, חמש מאות מטר גובהן, את גורדי השחקים של מנהטן ואת מגדליה של לונדון. שוב אין הארץ מאכילה את יושביה. האקלים שנתפרע קרע את עונות השנה והשבית יבולים שהבשלתם תלויה במחזורי העונות. צאצאינו נמקים ברעב.
מקור רוחפות עצמותיך, אך המשך בדרך. הפעם נזנק קדימה לא כמה עשרות אלפי שנים, אלא כמה מאות מיליונים, אל זמנים הרחוקים מאתנו יותר מן האוקיאנוס הקדמון וביצות בראשית אשר קדמו לדינוזאורים. מחזור תקופות הקרח שחבק את כדור הארץ כמה מיליוני שנים נשכח זה כבר. המביט מן החלל שוב לא יראה פלנטה לבנה או ירוקה, או אף כחולה. יבשותיה של הארץ היו למדבר אדמוני, והאטמוספרה נצטעפה ברעלה של אבק פורח. רד בדמיונך אל עולם נוכרי וזר. דמה את עצמך עומד לחופו של ים רחב ידיים, מכוסה ברבורי קצף. המים לפחות מוכרים. הים רוחש חיים, כפי שרחש כמעט משחר קיומו. להקות דגים חולפות כחצים באור השמש ההחודר אל המים הרדודים. תחתיהם על החול הגַלוֹני שורצים שושני ים וסרטנים, כוכבי ים ודגי קרקעית, אלמוגים ובלוטי ים. במה נשתנו הדברים? הים הזה, אשר היה לפנים ערש החיים שזחלו והעפילו אל היבשת, נעשה מקלט ומפלט לצאצאיהם. בעלי החיים מוכי השמש האכזרית נסוגים אל מחסה המים. חופו של האוקיאנוס, מאז ומעולם ראש גשר לפולשים אל היבשת, הפך להיות קו תבוסה ורציף מנוסה למנוצחים, פליטי היבשת שקצה ביושביה. כל מין שאינו יכול להסתגל למים נידון לכליה. רצועת החול שאנו ניצבים עליה היא כבשן, שבעלי חיים למודי סיבולת מתקיימים שם בקושי בין עולם המים החמים ובין עולם האוויר החם ממנו בהרבה. בשעת הגאות מתרוצצים כמה מינים קשוחים של רכיכות ופְּרוּקִיים, ועוסקים בציד מהיר ורביה חפוזה, אך לעת שפל חדלים כל חיים הנראים לעין. בעלי החיים מצטנפים תחת קונכיות דמויות שמשיה, או תוחבים את עצמם לתוך חגווי סלע חסויים ולחים, ומתאמצים לשרוד בקרני הקטל של השמש. שא עיניך אל על. הרקיע אפור צהבהב, רוחות זעף נושאות חול בסערה. היבשות נעשו מדבריות של סלע סחוף-רוח וחולות נודדים. אורה של השמש, אף כי העין כמעט אינה מבחינה בכך, התחזק במידת-מה, והירח אשר סובב-מתרחק מאתנו, מראהו מוקטן ומטושטש ממראהו כיום. הטמפרטורה הגבוהה ביותר בימינו היא כ-58 מעלות צלסיוס, שנמדדו ב-13 בספטמבר 1922 בלְה עַזִיזָה שבלוב. בעולם העתידי המתואר כאן זו הטמפרטורה היומית הרגילה, ולא רק בסהרה, אלא גם בחופים של קווי הרוחב התיכוניים, שלפנים היו קרירים ועוטי יער. הלחות היא 90 אחוז, האוויר דביק, החמצן דליל. נשימתנו קצרה כאילו עמדנו במרומו של הר. אֵילו חיים נותרו? גזעים צפים אינם מושלכים עוד לחוף הזה, כי אין עוד עצים על כדור הארץ, אף לא שיחים, אף לא עשבים. הצמחיה הגבוהה ביותר היא מיני טחבים, המבצבצים פה ושם בין חזזיות ופטריות, המצויות עדיין אך מתקיימות על בלימה. אפילו האדמה היא נחלת העבר, כי הקרקע שנתפרדה מלפיתת שורשים גוועים נסחפה ברוח והותירה אך סלע, מכתשי אבק ותלי חול נודד. פני הארץ הפכו למרחב אינסופי של צרורות אבן וחול. נהרות איתן הפכו לזרמי רפש הנושאים את שללם הימה. ואף על פי כן, יש מיני בעלי חיים השורדים בגיהנום זה. אם נכרע ברך נבחין בעכבישים ובבני נדל השוחרים עדיין לטרף חרקים. נמלים מתרוצצות ובודקות מה ניתן לאכול מן הפסולת. לטאות זריזות ביבשה ובמים לוטשות עין למזון. אולם כל החיות האלה למיניהן אצות-רצות לסיים את מעשיהן בחפזון, בטרם תגיע השמש לקרינת הצהריים הנוראה. או-אז גם הן תסתתרנה. אין עוד צפורים. אין רואים לא יונקים ולא דו-חיים. לא צל ולא ציוץ. גם אנו, המבקשים לנו הקלה מן החום, מפסיעים אל תוך המים, אך קשה לשאת את חום המשברים. אילו פיתחנו לנו זימים היינו צוללים אל מעמקים קרירים יותר. אבל בסופו של דבר, גם הים הוא רק מפלט זמני לאותם בעלי חיים השורדים בו. האוקיאנוסים האדירים מתאדים והולכים, ומולקולות מימיהם ממריאות ואובדות לאטן אל החלל. גם האוקיאנוסים, כמו כל הדברים, יבואו אל קצם. מכל תולדות חייהם יוותרו רק מישורים בוהקים של מלח. מנין נודע לנו כל זאת? בימים שבהם תחזית מזג האוויר אינה נאמנה אלא לכמה ימים, כיצד יכולים אנשי המדע להתנבא על גורל הפלנטה שלנו בעתיד רחוק, בעוד מליונים ואף ביליונים של שנים? הבטחון שלנו הוא דבר חדש. רק בעשורי השנים האחרונות החל המדע להבין לאשורו את מחזור החיים המלא של פלנטות, ומכאן גם את מהלך חייה ומותה של הפלנטה שלנו, כדור הארץ. הגיאולוגיה והאוקיאנוגרפיה, האסטרונומיה, הביולוגיה ומדעי האטמוספרה הן רק כמה מתחומי המדע שתרמו תגליות על פעולתה של הפלנטה שלנו, כיצד תגיב על התגברותה האכזרית של קרינת השמש, וכיצד, בסופו של דבר, תקרוס ותאבד. הפלנטות השכנות לנו, מאדים ונוגה, זו קפואה וזו לוהטת ביקד-יקוד, לימדונו עד כמה יחיד ומיוחד, כמה נפלא ופלאי הוא ביתנו. ובצדן של תובנות חשובות אלה מתריעות שכנותינו ומזהירות אותנו כי סביבתנו המטַפָּחַת, הנראית לנו מובנת מאליה, עלולה להשתנות. האם תשתנה? לראשונה בתולדות כדור הארץ נוצר וצמח מין של ברואים שמסוגלים לחולל שינוי מפליג בסביבת חייהם, אם לטוב אם לרע. אנחנו הברואים האלה. בדומה לרופאים בתקופת הרנסנס, שחקרו את פלאי גוף האדם וגילו מערכות חדשות לגמרי, כגון מחזור הדם, מתחילים המדענים היום להבין את מחזורי כדור הארץ. עוד במאה ה-18 השתמש ג'יימס הַטּון, מחלוצי הגיאולוגיה, במונח "מחזור" כמטפורה לצורך תאור תפיסתו החדשה, שעל פיה הסלע סובב-הולך, בדומה למחזור הדם, במחזור אינסופי של ההווצרות, בליה, סחיפה, קבורה והתמרה לסלע מחודש. המטפורה שהטון בחר להשתמש בה היתה מדויקת יותר מששיער, כי עד כמה שיישמע הדבר מוזר, האוויר והמים נתונים במאזן הודות למחזור זה של הסלע, כפי שיוסבר בפרקים שלהלן. בסופו של דבר יופר המאזן כתוצאה מהשבתת מחזור הסלע והדממתו, בד בבד עם שינויים שיחולו בשמש. למדע זה של מהלך חייהן ומותן של פלנטות נטבע שם חדש: אַסטרובּיולוגיה, והוא מאחד את הממצאים של סיורי החלל ואת התגליות האסטרונומיות עם תגליותיהם של חוקרי כדור הארץ. לא עולם אחד בלבד נתון לנו למחקר בבואנו ללמוד איך הטבע פועל, אלא מגוון העולמות של מערכת השמש. ולא שמש אחת בלבד נתונה לנו לחקור בה, אלא אינסוף שמשות הפזורות בגלקסיה שלנו, והן בכל מיני שלבים של לידה, שגשוג, דעיכה ומוות. ולא רק הרגע הקצר של קיומנו נתון לנו ללמוד ממנו, אלא הולכת ונפרשת לפנינו היסטוריה המעמיקה וחודרת מבעד למאות מיליונים ואף ביליונים של שנות יקום. עידן חקר החלל, יחד עםהתגליות על עברו הרחוק של כדור הארץ, חוללו מהפכה שקטה בהבנת הפלנטה שלנו - מהפכה דרמטית, על פי דרכה, לא פחות מגילוי יבשת אמריקה בשעתה. תועלת רבה יש באסטרוביולוגיה לחיזוי קיומן של פלנטות שייתכנו בהן חיים, לחיפוש חיים שכאלה, ולהבנת מחזור החיים של עולמנו שלנו. מחברי הספר הזה הם אסטרוביולוגים, והתֵזָה שלנו פשוטה: לראשונה ניתן להבין את עתידו של כדור הארץ - וגם את ההווה טעון-הסכנות שלו - על ידי חקירת עברו ועברם של שכנינו בחלל היקום. שמו החדש של המדע שלנו מסביר את המתודולוגיה שלו. ה"אסטרו", כמשמעות המילה, קושרת אותו למסורת עתיקת היומין של האסטרונומיה. האסטרונומים, אשר זה זמן רב חוקרים את אחריתם של עולמות רחוקים , מצוידים היטב להבנת אחריתו של עולמנו. בטלסקופים הכבירים שלהם הם מתבוננים דרך קבע בגופים במעמקי היקום אשר לבטח הם שרידים חרֵבים של מערכות שמש שהתאפשרו בהן חיים לפנים. הם חוקרים ערפיליות שהן שאריתם של ארועי סופרנובה, דהיינו, כוכבים מתפוצצים. הם מנתחים את פרצי האנרגיה של חורים שחורים המשהקים מקרבם סילונים אדירים של קרני גמא קטלניות בשעה שכוכבים שלמים נבלעים בלועיהם הפעורים. הם בודקים מיליוני כוכבים, פשוטו כמשמעו, על מנת להגיע להבנה פיסיקלית כיצד אותם כוכבים פועלים ומתפתחים. המחקרים האלה מאפשרים לצפות כיצד יתנהגו כוכבים, כולל הכוכב שלנו, בעוד ביליוני שנים. האסטרונומים גם מגלים כוכבי לכת גדולים כפלנטה צדק, אשר חגים במסלולים אקסצנטריים ביותר בקרבה יתרה לכוכב שלהם. הם חוקרים את הבהקם הפתאומי של כוכבים וריאביליים, ואפילו גלקסיות מוזרות ומדהימות הנוצרות מהתנגשות שתי גלקסיות ספירליות כמו זו שלנו. תובנות אסטרונומיות אלה מציגות עדות מאירת עיניים לאחריתם של כדורי ארץ אחרים, פלנטות אחרות שהיו בהם חום ומים וחיים, ואולי אף מיני חיים תבוּניים שנקטעו בשואה קוסמית. אבל כל הנתונים האסטרונומיים האלה מגיעים אלינו בצורת אור שנפלט לפני זמן רב ממרחקים שאין להם שיעור. הם לא-אישיים, לא-נגועים, ועד לא-מכבר היה נדמה שאין בהם לקחים להשכילנו איך יקיץ הקץ על הארץ והדרים עליה.אין האסטרונומיה מלמדת אותנו אלא שעולמות אחרים אולי היו וחרבו. להשלמת הבנתנו עלינו לפנות אל חציו השני של השם החדש שלנו, "ביולוגיה". כדי להבין כיצד יסוּפוּ החיים, שומה עלינו להבין כיצד נוצרו, כיצד שינו את תכונותיה הפיסיות של הפלנטה שלנו, וכיצד שרדו. חלק ניכר מהמידע הזה בא לנו מהבנתנו הגדלה והולכת את הצמחים ואת בעלי החיים של ימינו, וחלק אחר בא מהפַּלֵיאוֹנטוֹלוֹגיה, חקר צורות החיים והיכחדותן בימים עברו. הפליאונטולוגיה מלמדת אותנו על-אודות עולמות של חיים על הפלנטה שלנו אשר היו ואינם, וכיצד אבדו. מותם של הדינוזאורים הוא המפורסם שבהכחדות האלה, אולם הכחדות אחרות אף עלו עליה. סימני הכחדות אלה שמורים כתמרורים בספר הסלעים, וניתן להתבונן בהם במקומות רבים בעולם. האסטרונומיה, הגיאולוגיה והפליאונטולוגיה הן מדעים העוסקים בעבר. הסלעים, המאובנים ואפילו האור הנקלט בטלסקופים אינם אלא קטעים של עבר שהובאו אל ההווה. אולם על מנת להבין את העתיד נחוץ לנו יותר מזה. עלינו להבין כיצד פועל עולמנו עכשיו, ולבנות "מודֶלים", שאינם עשויים חימר ועץ בַּלזָה, אלא מספרים, פיסיקה וכימיה. המודלים המתמטיים האלה - המבוססים על חוקי טבע אוניברסליים - מציגים עתידים אפשריים, ואת דיוקם אנו בוחנים על ידי הטלת ההיטלים שלהם על כדור הארץ האמיתי ועל פלנטות אמיתיות של ימינו אלה. צוותי מדענים בכל העולם בנו מודלים כאלה על מנת לבדוק כיצד ישפיע שינוי באור השמש או בתשתית הגיאוגרפית או בהרכב האטמוספרה על האקלים, על זרמי האוקיאנוס, על רמות החמצן ועל משתנים אחרים. את ממצאיהם ליקטנו לצורך כתיבת ספר זה. שניים הם המשתנים אשר יקבעו יותר מכל את גורל החיים על כדור הארץ, ובסופו של דבר את גורלו של כדור הארץ עצמו. הראשון הוא כמות דו-תחמוצת הפחמן - מזון כל החיים על הפלנטה - המצויה במים ובאטמוספירה. גז חממה זה מסייע לווסת את הטמפרטורה של עולמנו. המערכות המאזנות את כמויות הגז הזה עם כמות הקרינה הנכנסת, הן מיוחדות לכדור הארץ. המשתנה השני, ובסופו של דבר החשוב מן השניים, הוא כמות אנרגיית השמש הפוגעת בפלנטה שלנו. תפוקת האנרגיה של השמש משתנה עם הזמן. הכרת התהליכים הפיסיים המתחוללים בכוכבים מאפשרת לנו לנבא מה תהיה תפוקת האנרגיה הצפויה ממקור זה בעתיד הרחוק, ומה יהיו תוצאותיה. הכל יודעים כמובן את חולשותיה של תחזית מזג האוויר. כיצד ניתן איפוא לתת אמון כלשהו בתחזית של אקלימים שישררו בעוד אלפי ומיליוני שנים? מתברר שחיזוי אקלימים עתידיים קל יותר - ואל נכון אמין יותר - מתחזיות מזג האוויר המשמשות אותנו בחיי היומיום. לטווח הקצר אנו רוצים לדעת את מעלות החום הצפויות, את הסיכויים לגשם, ואת ההסתברות לסערות ושאר סכנות. אבל חיזוי מארג מזג האויר במקום ובזמן מסוימים הוא עניין קשה בגלל ריבוי המשתנים. מזג האוויר הוא מערכת כאוטית אשר שינוי קטן יכול לחולל בה אפקט דומינו ולהביא לידי תוצאות רבות, ולפיכך לא ייתכן חיזוי אמין אלא לכמה ימים בלבד. לעומת זאת, חיזוי אקלימי ארוך-טווח הוא קל יותר, מפני שאיננו מעוניינים בפרטים כגון מה תהיה הטמפרטורה בשבת אחר-הצהריים, אלא בטיבו הכללי של האקלים במועד כללי כלשהו. חיזוּי שינויים פלנטר יים לטווח הארוך הוא מן הסתם מוצלח יותר מחיזוי פרטים אקלימיים בהווה. פלנטות הן גופים מורכבים ביותר, ודרכי פעולתן - בדומה למעשי בני האדם - מושפעות מגורמים רבים שהם לרוב גם אקראיים. תמורות יומיום המתרחשות בהן הן כאוטיות למראית עין, אבל המצבים הסופיים שלהן צפויים ביותר. נתיבו היומי של האקלים, בדומה לנפתוליו של נהר, אינו ניתן לחיזוי מדויק, אך בטוח כי הנהר יזרום מן הגבוה לנמוך, ובסוף דרכו יגיע הימה. מתחילה נתכוונו לנבא בספר זה, במונחי מדע ופיסיקה, את קצו של עולם הארץ. בזמן שחקרנו את הנושא הופתענו קמעא לגלות כי לא צפוי "קץ עולם" אחד, אלא קצים רבים: סדרה של תמורות דרמטיות באקלים, בביולוגיה, בצורות הנוף ובהרכב האטמוספרה, אשר יהפכו את כדור הארץ בעתידו למקום זר ומוזר כפי שהיה בעברו. למיטב ידיעתנו, זה הספר הראשון שמציג הצגה מקיפה את ה"קצים" האלה, על בסיס הבנה חדשה של האבולוציה של כוכבים ופלנטות. ביקשנו לקבץ בספר אחד את שפע התגליות החדשות שמהן ניתן ללמוד כיצד החלה הפלנטה שלנו, כיצד היא חיה ואיך תמות. עכשיו, בפתח המאה ה-21, משימה זו נראית לנו חשובה מאין כמוה. חזקה עלינו התראתם של היסטוריונים שמי שאינם לומדים את שגיאות העבר, נידונים לחזור עליהן. אנחנו סבורים שאם לא ניטיב להבין את ההיסטוריה המיוחדת של כדור הארץ ואת עתידו המשוער, לא נבין עד כמה שברירי, מופלא ורב-סיכון הוא קיומו של עולמנו היום, זה המוחזק בעינינו כעולם "נורמלי". מטרתנו אינה רק להשמיע נבואה על חורבן בלתי-נמנע, אלא גם לתרום לחשיבה על ניהול הפלנטה שלנו היום, ולפתוח דיון על עתיד עולמנו ועתידנו אנו, המין האנושי, לטווח הארוך. כי אף זאת מרוחו של אותו מדע חדשני, האסטרוביולוגיה - להכיר ולדעת מה מקומנו וזמננו ביקום. © כל הזכויות שמורות לעם עובד הוצאה לאור חייו ומותו של כדור הארץ: איך מדע האסטרוביולוגיה משרטט את קצו של עולמנו - פיטר וורד, דונלד בראונלי
|
|
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
|
|