|  אפריל 2014 |  מרץ 2014 |  פברואר 2014 |  ינואר 2014   

 | ספרים 2013-14 | ספרים 2012 | ספרים 2011 | ספרים 2010 | ספרים 2009 | ספרים 2008 | ספרים 2007 | ספרים 2006 | ספרים 2005 | 

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS

Google


» טקסט  » ספרות לא בדיונית  » ספרים חדשים בינואר 2006       חזור

נערים בהירי שיער
מאת: קיין נגויין
The Unwanted - Kien Nguyen

ההוצאה:

מודן

נגווין, גדל כזר במולדתו, וייטנאם. משפחתו האמידה ירדה מנכסיה והוקעה מן החברה עם הכיבוש הקומוניסטי. נגויין עצמו, בן לאם וייטנאמית ואב אמריקאי, סבל השפלות ובוז בסביבה שלא רצתה כל זכר לקולוניאליזם המערבי. הוא הגיע לארה"ב כשהיה בן 18, אחרי שנמלט בעור שיניו מוייטנאם, כשגופו ונפשו מצולקים.

תהליך ההיזכרות שלו יצר אוטוביוגרפיה ממוארית מכשפת, שמעבירה את הקורא דרך זוועת הסיוט אל הגאולה שבגילוי העצמי. הנקיון והפיוט השקט של הכתיבה בספר הטעון צער, הוכיחו לאמריקה שהיא לא יודעת הכל על זרעי המצוקה שהותירה אחריה בוייטנאם.

נערים בהירי שיער
שתפו אותי

כך כותב הסופר קיין נגויין באחרית דבר לספרו:

"לעתים קרובות חלמתי שאני עדיין ברחובות סייגון, מנסה להחתים את המסמך האחרון שלי, וכי מעברה של העיר המטוס ממריא בלעדי. בפעמים אחרות ראיתי את עצמי טובע בליבו של אוקיינוס ענקי. גופות חיוורות כרכו יחד את זרועותיהן, ומנעו ממני להגיע אל מעל לפני המים. הייתי מתעורר בלי שאהיה מסוגל להתנער מהבעתה".

כשיצא הספר לאור ב-2001 בארה"ב זכה לתהודה רחבה. "ככל שהסיפור התקדם חשבתי יותר ויותר על האסיאתים-אמריקאים האחרים... מעריכים שיותר מ-50 אלף ילדים אסיאתים-אמריקאים חלקו את גורלי, או גרוע מכך".

דוגלס ברינקלי, סופר והיסטוריון, מנהל המרכז ללימודים אמריקאים בניו אורלינס: "הפרוזה הממיסה הזאת מזכירה את פראנק מק'קורט ואלפרד קאזין."

לאן קאו, סופר, כתב את "כל מה שעליך לדעת על ההיסטוריה האסיאתית-אמריקאית: 'נערים בהירי שיער' הוא חוויה תרבותית שלא תשכח במהרה". "הסיפור המשכנע של קיין נגויין לא רק נוגע ללב אבל גם תורם להבנתנו את ההיסטוריה של וייטנאם שלאחר המלחמה".

נערים בהירי שיער מאת: קיין נגויין בהוצאת מודן, מאנגלית: עדי גינצבורג-הירש, עיצוב עטיפה: דנה ציביאק, 308 עמודים.

באדיבות מודן
הפרק הראשון מתוך הספר

פרק 1
נטראנג, 12 במאי 1972, 7:00 בערב

אני זוכר את הלילה הזה די טוב.
זהו הזיכרון הראשון שלי. הזיכרון המאושר ביותר מילדותי.

הריח המוכר של חזיר הנצלה על שפוד נישא מהמטבח. אמי השמיעה קולות עליזים כשהתרוצצה בין המסדרונות, וחילקה הוראות לעובדים בשמץ של ביטחון נפוח. אוויר הקיץ הלח התנדף סביבי לערפל שקוף, בשל חום שכמותו ניתן למצוא רק בנַטרַאנג, ורק בחודש מאי. מה שאני זוכר יותר מכול היתה תחושת החג, כשקרני השמש האחרונות נעלמות לתוך האוקיינוס, במרחק כמה עשרות מטרים מחלוני. זה היה יום־הולדתי החמישי.

בית ילדותי נבנה ליד המים, שגליהם לחשו למרגלות המבנה, כדי לקיים את תשוקת אמי לגור ליד חופים יפהפיים. הבית הגדול כלל שלוש קומות ויותר מעשרים וארבעה חדרים, לרבות שמונה חדרי שינה. כולם רוהטו בריהוט מערבי יקר, שנבחר על פי טעמה של אמי. אמי קראה לבית "אחוזת נָגוּיֵין" כדי להעניק לו אישיות, וגם כדי לכבד את שם משפחתו של סבי. מהסיפורים המרובים ששמעתי בילדותי, בעיקר מפי סבי וסבתי, למדתי להבין כי אמי בנתה את הבית כשנשאה אותי ברחמה, מפני שהשתוקקה ללדת את תינוקה הבכור בבית משלה. אמי צבעה את קירותיו החיצוניים של הבית בצבע שנהב, כעין קליפת הביצה, אך לדאבונה הרב – כך האמנתי תמיד – הבית היה פשוט לבן והזדקן בעליבות. מהכניסה הראשית לבית עד לשער הכניסה הוביל שביל גדול, מרוצף שיש אדמדם שהקיף את הגינה, בה שכנה בריכה בצורת כליה. הגנן שלנו, מר טראן, נשכר באמצעות סוכנות, ועבודתו כללה בעיקר שתילה וטיפול במיני הפרחים האקזוטיים הרבים שבחזית הבית. בנסיונה לגונן על היופי הפנימי מעיני העולם החיצון, הקימה אמי שני שערי ברזל ענקיים לצד חומה גבוהה, מכוסה שיחי קיסוס עבותים, שהסתירה את הבית מעין רואים. באותם זמנים נהגתי לשחק בצעצועי בגינה, בעוד הילדים ששיחקו מעברו האחר של השער צופים בי בתשומת לב. לדברי אמי הילדים האלה היו מלוכלכים, ואולי אני הייתי נקי מכדי להתרועע איתם. בווייטנאם, ילדים עשירים כמוני נעלו סנדלים שהגנו על כפות־רגליהם מהלכלוך ומהחום, בעוד שילדים עניים, כמו הילדים מעבר לחומה, התרוצצו יחפים.

באותו יום אחר־הצהריים, לפני החגיגה, התמקדה מרבית הפעילות במטבח. התרוצצתי בין החדרים ההומים כשזרועותי פשוטות לצדדים כמו מטוס, השמעתי קולות זמזום, והתנגשתי ברגלי האורחים כמו מטוס מתרסק. אחי ואני המצאנו את התוכנית המחוכמת הזאת כדי להשיג ממתקים מידי המשרתים. לרוע המזל, כולם נראו עסוקים מכדי להבחין בי. קבוצת טבחים ניצבה באמצע המטבח המרכזי, סביב שולחן ענקי, ועיטרה עוגה לבנה ענקית באשכולות ורדים אדומים, בקיסוס חום ובעלים ירוקים, עשויים מקצפת וצבעי מאכל. בצידו האחר של החדר, נסתרים כמעט בעשן הכבד, המתינו העופות לתורם לשחיטה; קרקוריהם המבוהלים עלו מעל לרחישה קצרת־הרוח של החזיר הנצלה. במרחק כמה פסיעות משם, קבוצת משרתות של אמי ריחפה סביב הכיריים והכינה את המנות העיקריות. אחת הנשים הפעילה את המאוורר בתקרה, בעוד שחברתה סיננה אטריות מעל לפתח הניקוז. הערפל מהמים הרותחים ההביל מעל הסיר, והוסיף לחום ששרר בחדר.

בחיפוש אחר קורבן חדש למטוס שלי, ראיתי שוליית־טבחים צעיר. הוא היה כבן עשר, זערורי בגודלו, ומתחת לעיניו היו עיגולים כהים. הוא נתקל בי כשרץ במטבח ובידיו קערה גדולה מלאה קצפת. ידעתי עד כמה המשרתים שלנו פוחדים מזעמה של אמי. בעוד הנער בודק שלא נפצעתי, שלחתי יד לקערה וחפנתי לעצמי מעט קצפת. בטרם הספיק הילד להתאושש מההלם, צחקתי וברחתי משם, מלקק את המתיקות מכף־ידי.

למעלה, החלטתי להציץ לחדר השינה של אמי. היא ישבה כמו מלכה מול שולחן האיפור שלה, לבושה בשמלת ערב בהירה שהבהיקה כמו קשקשי בת־ים באור הכתום. תשומת ליבה התמקדה בסירוק שערה השחור הארוך, שגלש במורד גבה המקושת כמו גלים עשויים זפת. אמי לא היתה האישה האסייתית הטיפוסית, הרזה. היא התברכה בשדיים כבדים, בירכיים מעוגלות ובמותניים דקים. עיניה, גדולות ומאופרות במסקרה, התרכזו בבבואה שמולה. השנים הארוכות שביליתי בצפייה באמי המתבוננת בעצמה במראה, שיכנעו אותי שהיא היצור הנדיר והיפהפה ביותר שהתהלך אי־פעם עלי אדמות.

נוכחותי הבהילה אותה. היא הסירה את עיניה מבבואתה, הביטה בי, וחייכה. חיוכה חשף את שיניה הלבנות והישרות. לפעמים ישבתי שעות בחדר השינה של אמי, בעודה מגלה לי את סודות היופי שלה. נהגתי להאזין בכובד ראש, אך לא לדבריה אלא לצליל המהפנט של קולה, המלא תמיד בחוכמה ובתבונה.

חיוכה נמוג לקמיטת מצח קלה כשאמרה, "איך אתה נראה, באמת! מה מרוח לך על הפנים?"
נגעתי בלחיי, וחשתי בשרידי הקצפת. ליקקתי את אצבעותי ועניתי, "זה מהעוגה שלי במטבח. אני יכול להיכנס?"
היא נדה בראשה. "בטח, בוא," ואז באה הנזיפה, "איזה ילד מלוכלך אתה, אוכל ככה. למה אתה לא יכול לחכות עד ארוחת הערב?"
ישבתי על מיטתה והבטתי בה בסקרנות. היא אחזה כדור צמר־גפן קטן, ומרחה אבקה לבנה על גב כפות־ידיה.
"אמא, מה את עושה?" שאלתי.
"אני מורחת איפור על הידיים, חמודי."
"למה?"
"אתה תמיד שואל אותה שאלה."
"זה בגלל שאני אף פעם לא זוכר את התשובה, אמא."

היא עצרה ופשטה את ידיה מול פניה, שם ניצבו בגאווה כמו שני חיילים הממתינים למִסדר. "אני עושה את זה מפני שאני רוצה שישימו לב לידיים שלי. הן יפהפיות, לא?"

ידיה של אמי, לצד הונה, היו מקור הגאווה העילאי בחייה. לפני שפגשה באבי עבדה כדוגמנית־ידיים של חברת תכשיטים. בניגוד לגופה השופע, ידיה היו מאורכות וחינניות. כל אצבע נראתה כגליל חלק, עם מִפרקים בלתי נראים ובלי שום קמטים. כל ציפורן היתה מוגדרת, מאורכת, צבועה בלכה ובוהקת. היא הקדישה שעות לשיוף ציפורניה החדות, לסילוק העור המיותר מבסיס הציפורניים ולהחלפת צבע הלכה. רק כשהיתה מרוצה לגמרי מידיה, היתה אמי מאפרת את פניה, תהליך שגם הוא הצריך כמה שעות. היא אמרה שמאחר שפניה אינן מיוחדות ביופיין, הצלחתה תלויה בידיה.

כמו כדי להוכיח את טענתה, וידאה אמי שידיה יוצגו תמיד לראווה. הן ריקדו מול פניה בשעת שיחה, נחו על לחייה בצילומים, או תמכו בסנטרה כשהפעילה את כוחה. לפעמים אחזו ידיה בעדינות בבסיס כוס שמפניה. אמי שקלה פעם לבַטֵחַ את ידיה אך הרעיון לא זכה לברכתו של סבי. אני בטוח שהיא הצטערה על כך שלא ביטחה את ידיה, ביום שבו נתקלתי בה בטעות, שעה שרצתי במסדרון. ההתנגשות שברה שתיים מציפורניה, שרטה את אצבעותיה, והשאירה אותה רותחת ואותי עם סימני סטירה על לחיי.

"המסיבה הזאת היא לכבודי, אמא?" שאלתי, בעודה ממשיכה לטפל בידיה.
"כן, חמודי."
"זה אומר שאני יכול להישאר ער עד מאוחר?"
"אתה יכול להישאר ער עד קצת אחרי שתכבה את הנרות שלך."
"גם ילדים מהגן שלי יבואו?" שאלתי בתקווה.
"לא, חמודי. בלי עוד ילדים. רק אתה ואחיך. זה כדי שהערב אתה תוכל להיות הכוכב. אחרי הכול, זו מסיבה למבוגרים, אתה לא רוצה שילדים יקלקלו אותה, נכון?"
"נכון, אמא," הסכמתי בחצי־פה.

הלכתי לחלון חדר השינה והבטתי החוצה. ראיתי סבלים נושאים אל הבית ארגזי שמפניה מסוג 'גי לרמאנדייה'. הגינה הוארה בנורות צבעוניות, וכל אחד מהשיחים הפך לחיה כלשהי. ליד הבריכה, מאחורי שיחי הוורד, קבוצת נגנים ערכה חזרה בכלי נגינה חשמליים. הרעש התפתח לנעימה ערנית ועליזה, שנישאה באוויר הסמיך. הטבחים, המשרתות והמלצרים רצו אנה ואנה כמו נמלים בקן, כולם שקועים במשימותיהם. ילדי השכונה, שהתקבצו לצד כמה מבוגרים, התגודדו ליד שערי הכניסה והציצו בסקרנות פנימה. אם מי מהם התקרב מדי לשערים, היו אנשי הביטחון הודפים אותו החוצה. מעל לצלילי החגיגה, עמוק באפלה, גנח האוקיינוס את מקצבו הקבוע והמתנשף.

"מתי אכבה את הנרות?" שאלתי והסתובבתי להביט באמי.
"ממש אחרי ארוחת הערב."
"מתי ארוחת הערב?"
"כשכל האורחים יגיעו," אמרה.
"ומתי זה יהיה?"
"בערך בתשע וחצי." אמי בחנה את ציפורניה. אי־שביעות־רצון הציפה את פניה, בעודה שולחת יד ולוקחת את הלכה בצבע כתום עז שלה.

"אמא, אני יכול להישאר ער אחרי העוגה?"
"לא, חמודי. אחרי העוגה יהיו ריקודים. אתה צעיר מכדי להישאר ער כל כך מאוחר. אולי בשנה הבאה. עכשיו תהיה ילד טוב, ולך לשחק עם אחיך."

"אבל הוא ישן בחדר של סבתא."
"אז לך תעיר אותו. תגיד לסבתא או ללוֹאָן להלביש את שניכם." היא הדפה אותי אל מחוץ לחדרה וסגרה בזהירות את הדלת, מבלי לגעת בה בציפורניה.

כשג'ימי ואני התלבשנו בבגדים החגיגיים שאמי הזמינה מהקטלוג של 'סירס', מותרות שרק מעטים בווייטנאם יכלו להרשות לעצמם, האורחים כבר הגיעו. מחדר השינה של סבי וסבתי יכולנו לשמוע כל קול שהשמיעו האנשים בחוץ. הבטנו זה בזה בחשש, הצמדנו את אוזנינו לקיר הדק, וצותתנו לפסיעות שטופפו בקדחתנות במסדרון. ריחם העשיר של התבלינים התערב בניחוחו הכבד של הבושם.

לבסוף פרצה אמי לחדר, חדורה במרץ שהיה ביכולתו לשרוף את כל הנורות. שמלת הערב שלה, בצבע השמנת, חבקה את גווה וצנחה במורד גופה כמו פלג מים כסוף. שערה היה אסוף מעל צווארה בפקעת מסובכת, שחשפה ענק יהלומים ושני עגילי יהלום קטנים. היא נראתה נוכרייה, מרשימה ואלגנטית כמו מלכה מצרית. היא חייכה מבעד לאיפור שלה, כשהושיטה לעברנו זרועות מעורטלות שזהרו בברק יהלומים. נכנסנו אל ענן הבושם שלה, ויחד, יד ביד, יצאנו אל השאון הבוהק שבחוץ.

יתר הערב מטושטש בזכרוני. אני זוכר במעורפל את הצחוק, הנשיקות, האוכל, הצבעים הבוהקים, השירים והר המתנות שמילא את חדרי. אני זוכר גם את האורחים הזרים עם השיער כעין החול והעיניים הכחולות, ואת כולם מדברים בחרדה על המהפכה. ג'ימי ואני נשלחנו לישון מייד אחרי שכיביתי את הנרות על העוגה הענקית שלי. עתיד הייתי לישון שלוש שנים, מגורש מחמימותה של אמי ומשולח לבית־הספר, בעודי מותיר מאחור את הלילה המיוחד, שהיה אמור להיות שלי.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

נערים בהירי שיער - קיין נגויין
The Unwanted - Kien Nguyen

The Unwanted - Kien Nguyen


לראש העמוד

| כתב עת - ספרים | בית חכם | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | tom nifker

Google

הספרים החדשים באפריל 2014:
אבא אני כובשת, אופטימי א, אינטליגנציה תוצאתית, איש המבצעים - מייק הררי, אנטי שביר, ארמונות בחול, בריחה מן הגיהינום, בשדות אז אולי: פואטוביוגרפיה, גלויות לילדי הקטן, דברים רעים, האבולוציה של ברונו ליטלמור, הברירה, החיים בלונה פארק, היזהר במשאלותיך, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג´לו, והמלך לא ידעה, וידוא הריגה, יצירה עלומה, כמעט בלתי נראה, לחישת הצללים, לילה ולואיס, מברלין לשנחאי, מה שהזמן והעצב הותירו, מכאן יד', כתב עת לספרות, מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, נאמנות למקור , עולם של שפע, עין הכמהין, צעקה הפוכה, קרובים-רחוקים, תיק ריכטר, תעלומת האיש שמת צוחק.

הספרים החדשים במרץ 2014:
אביגיל, אהבה היא תמיד של שם, אור קדומים, אידיופתיה, איך לעשות מכה באסיה, אלה החיים, אלופי התמימות, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אני ליאונה, בית הסודות, בעולם לא מתוקן, ג'פנטאון, האדמה הטובה, האיש מסין, ההתנגדות היהודית לציונות, החלוץ החברתי: ד"ר ישראל כץ, היהדות שלא הכרנו, היפנוזה: דרכה של הנפש ליצור את הגוף, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הכלה המתחזה, המחברת האדומה, המתים אינם יודעים, הסוד הקדמוני, הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם, חותמם של הדברים כולם, חלומות של אחרים, חלומותיהם החדשים, טיפול קצר מועד, ילדיהם של שומרי הפילים, ימים של בהירות מדהימה, כולם בשביל אחד, כיוון הנדידה, להיות בעולם, להציל את מוצרט, לקראת פילוסופיה של הצילום, מופע-העצמי, ספינת העבדים, היסטוריה אנושית, עוברת אורח, עירום בין זאבים, פסיכואנליזה והגאולה העברית הקדומה, פרקליטי העשוקים , קץ האושר, רוגטקה, סיפורים, רודריגז, שאלת פתיחה, שני פשעים, תאנה ממתינה לשמיים.

ספרים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים