Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים בנובמבר 2006       חזור

התרבות האחרת - יידיש והשיח היהודי
מאת: בנימין הרשב
The Other Culture: Yiddish and Jewish Discourse Selected Writings Vol. 4 - Benjamin Harshav

ההוצאה:

כרמל

בחלקו הראשון של הספר מתאר הרשב את מאפייני שפת היידיש ואת פתיחותה לתרבויות הסובבות אותה. בהיותה מערכת התקשורת המרכזית בחברה רב-לשונית, המתקיימת באזורים תרבותיים, גאוגרפיים ולשוניים שונים זה מזה במשך כאלף שנים, הוותה מערכה פתוחה זו גשר בין המסורת הלשונית העברית, תלוית-הטקסטים, לעולם האירופי.

הרשב מדגים ומסביר את הדרכים שבהן מייצר המיזוג ממד של עומק לשפה ה"יום-יומית" ומאפשר אירוניה ופרספקטיבות מורכבות. בד בבד הרשב מראה כיצד הטמיעה היידיש בתוכה את דרכי הלימוד המסורתיות: הדיאלוג, החקרנות והציטוט ועשתה אותם למאפיינים של השפה והתרבות.

התרבות האחרת - יידיש והשיח היהודי
שתפו אותי

בחלק השני של הספר מתמקד הרשב בפריחת ספרות יידיש מסוף המאה ה-19 עד למחצית המאה ה-20. היא מתוארת כחלק מהמהפכה שעברו השפה ודובריה עקב פתיחת שערי הגטו. את ההישגים הגדולים מדגים הרשב באמצעות דיונים בכמה יוצרים חשובים ובעיקר בשירה האינטרוספקטיביסטית בניו-יורק, והוא חותם, בגזרת ההיסטוריה, בפרק המבכה את סופה של התרבות האחרת.

הספר יוצא לאור בהוצאת כרמל בשיתוף המכון הישראלי לפואטיקה וסמיוטיקה ע"ש פורטר אוניברסיטת תל -אביב ובסיוע בית שלום עליכם. עריכת המהדורה העברית זיוה בן-פורת.

בהמשך:
+ ההקדמה למהדורה העברית
+ לא קשה לקרוא יידיש
+ מבוא

תוכן העניינים
+ הקדמה למהדורה העברית
+ לא קשה לקרוא יידיש
+ מבוא

+ חלק ראשון: שפת יידיש
1. שפה והיסטוריה | שפה חדשה-נושנה | תולדות יידיש וההיסטוריה היהודית | שפה של חברה רב-לשונית | רב-לשוניות פנימית ומסורת הלימוד היהודי | רב-לשוניות חיצונית

2. אופיה של יידיש | שפה של מיזוג | רכיבי היידיש | עברית אשכנזית ועברית שנתמזגה ביידיש | הפתיחות של יידיש

3. היבטים סוציולוגיים אחדים | בת כמה יידיש? | דיאלקטים של יידיש | הכתיב של יידיש | מילים אחדות על גורלה של יידיש | 4. סמיוטיקה של תקשורת ביידיש | שפה ופסיכולוגיה חברתית | רכיבים תמאטיים | רכיבים מבניים | טֶביֶה החלבן לשלום עליכם | השירה הדיבורית הפוליטית של הלפרן | שאלות

+ חלק שני: ספרות בהיסטוריה: אידיאולוגיה ופואטיקה
5. המהפכה היהודית המודרנית | בטרם: ההשכלה היהודית | תבוסתה ונצחונה של ההשכלה | תגובות מבפנים: ספרות, אידיאולוגיה, הגירה, התבוללות | ביקורת פנימית של הקיום היהודי | המגמה הצנטריפוגלית: לא כאן, לא כמו עכשיו, לא כמו שאנחנו | ההקשר החיצוני | הדחף החיובי | מבט לאחור: המהפכה היהודית ותקופת המודרניזם

6. הפרספקטיבה ההיסטורית של ספרות יידיש המודרנית | הפתיחה האופטימית | על אופי ההיסטוריה של הספרות היהודית | יחסם של המשוררים אל ההיסטוריה הספרותית | ספרות יידיש ועברית - היסטוריה שזורה

7. שירת יידיש באמריקה | ספרות אמריקנית ביידיש | הרקע החברתי | הזרמים העיקריים

8. אינטרוספקטיביזם - פואטיקה מודרניסטית
9. סופה של שפה
10. נספח: הבית הטיפוסי של שיר העם ביידיש
ספרים ותרגומים של הרשב מתחום ספרות יידיש

ההקדמה למהדורה העברית:
ספר זה הוא מסה על יידיש. ולא רק על יידיש. אי-אפשר להבין באמת את התופעה של תרבות יידיש בלי להתבונן ביחסי הגומלין שלה עם לשונות ותרבויות שכניה - שכניה האירופיים ושכניה העברים. האירופים נדונים כאן רק כאשר הם בפנים המעגל; אל העברים אני יוצא החוצה. על כן הספר הוא לא רק מסה על תרבות יידיש וספרותה אלא גם, במידה מסויימת, על ספרות עברית, היסטוריה יהודית, ו"השיח היהודי" בפרספקטיבה היסטורית.

למה יידיש? יש המנסים להחיות את ידיעת לשון יידיש, ועל כך יבורכו. אני סקפטי לגבי אפשרוּת כזאת, אבל אינני רוצה להתערב כאן בפולמוסים עכשוויים. מזוית הראייה ההיסטורית, תקופת יידיש כלשון בסיס של חברה חיה וכלשון יוצרת תרבות גבוהה היום נסתיימה בעיקרה. מטרתי היא מחקרית והיסטורית גרידא.

שלוש סיבות עיקריות תורמות לרצון להתבונן בתרבות יידיש ולהעביר אלינו את מיטב ספרותה.

ראשית, יידיש ליוותה את העברית באשכנז במשך כאלף שנה והשפות ספגו עולם של משמעויות זו מזו. והרי אחרי גירוש ספרד, יהודי אשכנז היוו את רוב מניינה ובניינה של יהדות העולם. אי-אפשר להבין את יהדות אשכנז, תרבותה, תולדותיה, אופיים והתנהגותם של מהגריה ודובריה בלי לדעת יידיש. יידיש הייתה השפה שדרכה הועבר עולם הטקסטים העברי-ארמי לציבור היהודי החי. ומאידך גיסא, היא הייתה הלשון הביתית הקרובה לכמה שפות של אירופה, ושימשה צינור להעברת פולקלור ויסודות שונים מעולם החיים והמושגים האירופי לקהל היהודי. יידיש הייתה שפת השיחה, שפת החברה ומוסדותיה ושפת החינוך, שבה לימדו את הטקסטים הקשים של "לשון-הקודש".

יותר קרוב לזמננו, יידיש הייתה התשתית הלשונית והתודעתית של מייסדי היישוב העברי. העתונות העברית, שמילאה תפקיד מכריע בהחייאת הלשון ובעיצובה של שפה ציבורית-פולמוסית, המדברת על עולם ומלואו (והמשכה בכלי התקשורת המודרניים), ינקה מתחייתה של עתונות יידיש, שקדמה לה. עצם שטחיותה של שפת העתון הקֵלה על דיבור חופשי בכל נושא שהוא - מדעי, תרבותי או פוליטי - ואילצה להמציא מלים לכל הנושאים הללו, ביידיש כבעברית. העברת ידיעה של סוכנות רויטר ישר לעתון היומי שלנו, לביתנו וללשוננו, ותחושתנו כאזרחי העולם התאפשרו על-ידי התחייה הכפולה הזאת.

עלינו לזכור שבראשית המאה העשרים למעלה מתשעים אחוז מיהדות העולם היו אשכנזים, ורובם דברו או עדיין ידעו יידיש. התרבות העברית פורחת היום, אבל תודעה עצמית של תרבות וזהות תרבותית של משתתפיה מחייבת עומק היסטורי חי, כלומר מעניין ורלוונטי לציבור הישראלי היום. קשה לקיים תרבות מעוגנת במקום בלי עומק של זמן.

שנית, יידיש מילאה תפקיד מרכזי בשעה היסטורית מכרעת, שהולידה את המהפכה היהודית המודרנית, מהפכה ששינתה את אופיים, התנהגותם, חינוכם, מקצועותיהם, לשונותיהם ומקומם של היהודים בגיאוגרפיה ובהיסטוריה הכללית. לתודעתנו הציבורית עוד לא חדרה ההבנה של עוצמת הרגע ההיסטורי, היחיד במינו בכל ההיסטוריה של העם הזה, שנתהווה במזרח אירופה במאה התשע-עשרה. המודל הדתי, שנתקבל, תוך חילוּן, כמודל הציוני של ההיסטוריה היהודית, מניח שני קטבים: ארץ-ישראל והגולה. וכל גולה היא גולה וכל עידן הוא אותו עידן. אבל אין לך דבר רחוק מן האמת. אין גולה דומה לגולה ואין תקופה דומה לזולתה.

מספר היהודים בימי הביניים היה זעום. על סף המאה השמונה-עשרה היה מספרם בעולם כולו כמיליון אחד. אפילו במרכזים יהודיים ידועים ופורחים, כוורמס או פרנקפורט או רוטנברג, היה רחוב אחד בשולי העיר, "רחוב היהודים". אבל בתחום המושב שבאימפריה הרוסית במאה התשע-עשרה היוו היהודים שני שלישים מכל אוכלוסיית העיירות ולפחות שליש או חצי בערים הגדולות. ריבוי האוכלוסין בין היהודים היה כפול מזה של אוכלוסיית אירופה. במאה התשע-עשרה מספרם ברוסיה גדל פי ארבע או פי חמש. למרות העוני הרב באוכלוסיה המתרבה בצורה מסחררת, מקומם בייצור ובמסחר הכללי היה מכריע. לפני שהתפתחה התעשיה הכבדה בערים המרכזיות של רוסיה, פיתחו יהודים את התעשייה הזעירה, את הבנקים והמסחר בעיירות וערי תחום המושב, והיו בעליהם.

למרות שלא היו להם זכויות אזרח מלאות, הם שלטו למעשה בתעשייה ובמסחר. כך, ב-1853 בגליל ויטבסק היו 54 יהודים בעלי תואר סוחר מן הגילדה הראשונה והשניה ורק 6 נוצרים. אכן, רוב האוכלוסיה היו נוצרים, אבל רובם היו אכרים צמיתים, עבדים, עד ששוחררו ב-1861, וגם אחרי זה, רובם היו אדישים ופסיביים, נשארו בכפריהם, ולא התאוששו מעבדותם במהירות (השווה למצב השחורים בארה"ב, ששוחררו מעבדותם בערך באותו זמן ונושאים בלבם את זכר העבדות עד היום הזה). במרכזים האורבניים - ערים ועיירות - שבהם התפתחה הכלכלה, היוו היהודים רוב. זו הייתה הטריטוריה היהודית, אימפריה של תרבות בתוך האימפריה הרוסית, אך נטולת שלטון וכוח. זו הייתה ממלכה טראנס-טריטוריאלית, המתפרשת על-פני מפה מנומרת נקודות נקודות - בדומה ליישוב בארץ בשנות השלושים והארבעים, שהיה מיעוט באוכלוסיה הכללית אבל רוב בנקודות יישוביו וחש שהוא עם במדינתו. המפה של תחום המושב הקיפה שטח עצום, שהוא היום כולל את רובה של אוקראינה, ביילרוס, ליטא ומרכז פולין.

אנחנו מכירים את דימוי העיירה שהועלה בספרות היידיש והעברית. אבל דימוי זה נבנה על זכרונותיו של אדם אחד (הסופר) מעיירה עלובה אחת, אדם שמרד בקיום זה ופרץ מן העיירה החוצה - כפי שעשו גם הסופרים וגם קוראיהם - וחייב להצדיק את העזיבה הזאת בביקורת נוקבת, השמצה או נוסטלגיה והתרחקות. ואילו כאן הייתה רשת של מאות נקודות מקושרות עם רוב יהודי מכריע. לא העיירה "המפגרת" האחת הולידה את המהפכה היהודית הגדולה אלא רשת העיירות, שקיימה את תחושת העם כעם. זו לא הייתה רוסיה: היהודים גרו בין אוקראינים, ביילרוסים, פולנים ומיעוטים אחרים, הנתונים בידי שלטון רוסי ואדמיניסטרציה רוסית. התרבות הרוסית הגבוהה הייתה רחוקה והישיבה בעריה אסורה. על-כן, טבעי היה שהיהודים יקיימו את לשונם הם. עולם העיירות היה מקושר תחילה באוטונומיה היהודית שבפולין הגדולה, אחר-כך בתנועת החסידות, אחר-כך ברכבת, שנבנתה בשנות הששים של המאה התשע-עשרה והקלה על ניידותם האופיינית של היהודים. ולבסוף, כאן עלתה התנועה המהפכנית המודרנית, שיצרה עתונות וספרות ביידיש ובעברית, רשת של מוסדות חברתיים ותרבותיים, וקשת של אידיאולוגיות ומפלגות פוליטיות מיוחדות ליהודים. לשון יידיש הייתה צינור התקשורת הפנימי בתחום הגדול הזה ואל-מעבר לגבול, המלט שקיים את היהודים כעם אחד. היידישיסטים קראו לשטח הזה "יידישלאַנד", ארץ יידיש. אפילו הקונגרסים הציוניים הבינלאומיים התנהלו ב"קונגרס-דויטש" ("גרמנית של הקונגרס"), מעין יידיש מגורמנת.

ודווקא ההצלחה הגדולה הזאת הולידה את הכישלון. פיצוץ האוכלוסין בתחום המושב, התסיסה המהפכנית, הכללית והיהודית, וגל היוזמות בין היהודים הביאו לבקורת קיצונית של העיירה ומהותה ונהירה החוּצה מן העיירה ומתחום המושב: אל העיר ותרבות העיר ומעבר לים. ההתקוממות של יהודי עולם העיירות הביאה בסופו של דבר להתרוקנותן. יהודים נכנסו בהמוניהם לתרבויות המרשימות או השליטות, למדו רוסית, גרמנית, אנגלית ועברית והשתתפו בתרבותן של שפות אלה. במשך כמה דורות קמה אינטליגנציה שניסתה ליצור תרבות דומה ביידיש. אבל החופש, שנבע מן ההשכלה באירופה, פתח גם ליהודים הזדמנות לפעולה בתרבויות החזקות, וההתבוללות הלשונית גברה.

הפריחה הגדולה של היהדות בעולם היום היא פרי המהפכה היהודית המודרנית. הקמת מדינת ישראל ובנייתו של היישוב היהודי החזק בארה"ב ובארצות אחרות - שתי תופעות שהבטיחו את המשך קיומו של עם יהודי גם אחרי השואה - הם תוצאת המהפכה הזאת. המהפכה התרחשה במידה מכרעת ביידיש או מתוכו של עולם דובר יידיש, החש שהוא לא רק דת אלא עם. אבל כתוצאה מכך, באופן פרדוקסלי, יידיש איבדה את הבסיס הטריטוריאלי שלה ודעכה כלשונה של חברה לאומית. במבט היסטורי, יידיש הייתה, בסופו של דבר, שפת מעבר מן ההוויה היהודית הישנה אל הקיום היהודי החדש בעולם.

שלישית, ספרות עשירה נכתבה ביידיש, ספרות שהתמודדה עם העולם המודרני, עם הגורל היהודי, ועם שאלות לשון האמנות. עולם התרבות הכללי היה נגיש יותר בלשון יידיש, שמרבית מילונה משותף עם גרמנית ושפות סלאביות. התחביר והסמנטיקה של יידיש הם אירופיים בעיקרם. יידיש הרגישה שהיא לשון עולמית, מעוגנת בגולה ומשתתפת בזרמי הספרות הכלליים. גם בימי השואה, ספרות יידיש ובסיסה החברתי ישבו בתוך-תוכה של השואה ואילו היישוב העברי למזלו נמלט מן הגורל הזה בזווית שקטה - וקלט את הדברים ממרחק. יידיש הייתה תוצר של תקופת המעבר ההיסטורית. אבל בתקופת המעבר נוצרה בה ספרות רבת-פנים, שאין דוגמתה לתיעוד העידן המלהיב והאיום הזה. פירות הספרות הזאת, האירופית-אמריקנית באופיה ויהודית-קוסמופוליטית בתודעתה, חייבים למצוא מקום בזכרוננו הקולקטיבי.

*

הספר שלפנינו נכתב לפני למעלה מעשרים שנה והופיע בשעתו בשם The Meaning of Yiddish (University of California Press 1990; paperback: Stanford University Press 1999)

הספר נכתב באנגלית במטרה לשמש מבוֹא לאנתולוגיה גדולה של שירת יידיש אמריקנית: Benjamin & Barbara Harshav, American Yiddish Poetry (California University Press, 1986)

מטרה זו הגבילה את נושאי הסקירה ובתחום הספרות התמקדה בעיקר בשירת יידיש האמריקנית, אבל גם הקֵלה עלי לחשוב מחדש על השאלות העיקריות של לשון ותרבות יידיש במסגרתן ההיסטורית. הספר אינו כתוב כספר מחקר, אלא כמסה על בעיות עקרוניות. אני מנסה לנסח את הבנתי במהותה של התרבות הזאת מפרספקטיבה של היום. אינני מתווכח עם תפיסות של חוקרים שונים ואינני מרבה בהערות. זוהי מעין הצעה (או "מודל") להבנת הנושאים שהועלו.

בספר The Meaning of Yiddish העליתי לראשונה את נושא "המהפכה היהודית המודרנית", התמורה ההיסטורית המכרעת שחלה באופיה של ההיסטוריה היהודית בעת החדשה. מושג זה כולל את כל הזרמים האידיאולוגיים והתרבותיים: ציונות, קומוניזם, התבוללות, ספרות עברית ויידיש במסגרת קונצפטואלית אחת. בספר הנוכחי השארתי חלק זה כפי שהיה. אבל לימים הרחבתי את הנושא הזה וניסחתי מחדש את הדברים בספרי האנגלי: Language in Time of Revolution (University of California Press 1993; paperback Stanford University Press 1999) שם דנתי בתחיית הלשון העברית. חלקו הכללי של הספר פורסם במאמר עברי מקיף: "המהפכה היהודית המודרנית - קווים להבנתה", אלפיים מספר 23 - 2002, עמ' 9-75.

הספר The Meaning of Yiddish תורגם לעברית בהוצאת כרמל בירושלים. ערכתי את התרגום עריכה יסודית וגם תיקנתי והוספתי פרטים שונים. החומר קשה ורב-לשוני ולא קל לתרגמו ללשון אחרת. כפי שכל מחבר שזכה לתרגום ספריו לשפה אחרת יכול להעיד, המחבר לעולם אינו מרוצה מסגנונו והבנתו של הזולת, ואני אינני יוצא מן הכלל: לא תמיד אני זוכר את הסגנון או את בחירת המלים כלשוני. אני מקווה שהקורא יחפש את הכוונה ולא כל התבטאות כושלת. פה ושם הקורא ימצא הסברים שהם מובנים מאליהם, שהיו מכוונים לקורא האמריקני. אבל לא תמיד ברור לי מה יודעים ישראלים היום על העבר הקרוב הזה. למהדורה העברית הוספתי מאמר ישן על צורת הבית בשיר העם היידי.

אני אסיר תודה לכל אלה שסייעו בהופעת הספר במהדורה עברית, ובפרט לפרופסור זיוה בן-פורת, ראש מכון פורטר לפואטיקה וסמיוטיקה באוניברסיטת תל-אביב, שיזמה את הוצאת סדרת הספרים, המקבצים את עבודותי הפזורות. חמשה כרכים הופיעו עד עתה.

בנימין הרשב, אוניברסיטת תל-אביב ואוניברסיטת ייל
Tel Aviv University and Yale University, USA

לא קשה לקרוא יידיש
שיבושי הכתיב במלים של יידיש שאתה נתקל בהם בספרות ובעתונות העברית מדהימים. דומני שאין לך דבר קל יותר מללמוד חמש אותיות שונות בביצוען מן העברית, בין שאתה מבין את המלים או לא.

1. יידיש תקנית מקיימת שתי מערכות של כתיב: א) "לשון הקודש" - מילים ממוצא עברי או ארמי. אלה כתובות ביידיש בדיוק כמו בעברית, אך מבטאן האשכנזי שונה מן המבטא הישראלי. ב) כל שאר הרכיבים של יידיש, שנקרא להן: "יידיש-של-חול".

2. יידיש-של-חול - והיא רוב הלשון - כתובה בכתיב אחיד ופוֹנֶטי: לכל צליל יש אות קבועה.

3. רוב המלים ביידיש - אבל לא כולן - מקבלות הטעמה מלעילית: ההברה השנייה מסוף המילה מוטעמת. בכל שאר המקרים ציינתי את ההברה המוטעמת באותיות ראשיות בתעתיק הלטיני.

4. ההברה שאחרי ההטעמה היא סתמית, ברוב המקרים היא נשמעת כ-e: ברודער BRUder (אח), לערער LErer (מורה), זייגער ZEYger (שעון), זיסע ZIse (מתוקה). כך Doctor הופך ל-DOKter, arenDAR (חוכר) הופך ל-RENder.

5. אבל לפני ק, ש, ם, הצליל הסתמי הוא עפ"ר i: שירים SHIrim, דברים DVOrim, טרויעריק (עצוב) TROyerik, נאַריש (טפשי) NArish.

6. אם ההברה האחרונה מסתיימת בשני עיצורים והשני הוא נון או למד, אין בהברה זו שום תנועה: מיי-דל, מ-זל, יאָ-רן, ווע-רן, זאָ-גן MEY-dl, MA-zl, YO-rn, VE-rn, ZO-gn.

7. העיצורים ביידיש בדרך-כלל זהים לעיצורים שבעברית. יש לשים לב למקרים הבאים:

וו - ויו כפולה - היא V, כמו Wein, Weinreich, Vos, Ven וויַין, וויַינריַיך, וואָס, ווען.
פּ דגושה היא p
פ רפה היא f
ת רפה היא s: אותיות - OYSyes תכלית TAKHles
טש היא צ' - כמו טשרניחובסקי

8. התנועות ביידיש: לכל צליל יש אות (ולא ניקוד בלבד)

ע = (סגוֹל) e
אָ = o
אַ = a
א ללא ניקוד ("אלף אילמת") אינה מבוטאת כלל, היא מעין "עיצור אפס" וחייבת לבוא בראש כל מילה הפותחת בתנועה כלשהי: אין, און, אויף, איין. in, un, oyf, eyn.
י היא רק i כמו בעברית שיר
ו היא רק u כמו בעברית: שום, קום (ובשום אופן לא V!)

9. דיפתונגים

וי, כמו גוי oy
יי, כמו גיי (לֵך!) או אֵין בעברית ey
יַי, כמו שריַי (צעק!) או דַי בעברית ay

כיצד לקרוא את העברית שביידיש

10. מלים ממוצא עברי או ארמי כתובות כמקובל בשפות אלה ובלי ניקוד. למשל, המלה MAle נכתבת ביידיש בשני אופנים: אם הכוונה למקור עברי - היא כתובה בכתיב עברי: "מעלה-גירה" Male-GEYre; ואם המילה ממקור אחר - היא כתובה ביידיש-של-חול: "מאַלע-וואָס" Male-VOS (קשה לתרגם: "נו אז מה שהוא אומר", "לא משנה מה שקורה") - מפולנית וגרמנית; "מיתה" (mise) מעברית, אבל "מיסע" (mise) למלה הלועזית "מיסה".

11. במילה עברית אשכנזית, אם יש בה שתי הברות או יותר, ההטעמה באה במלעיל, כלומר בהברה השנייה מסוף המילה. יוצא מן הכלל: "אלוהים", "אדוני" - שהטעמתן מלרע, כמו בעברית ספרדית: eloKIM, adoyNOY

12. ואילו בהברה האחרונה, כלומר אחרי ההטעמה, כל התנועות מבוטאות כ-e סתמית, בלי קשר לניקוד המילה: כּלָה KAle, כּלוֹת KAles, עולָם גולֶם OYlem GOYlem, שָלוֹם SHOlem, חֲלוֹם KHOlem, אֲשר Asher (החטף נחשב כהברה שלמה), תכלית TAKHles. כאן קמץ, חולם, סגוֹל, חיריק - כולם נקראים בסגוֹל.

13. במלים מעורבות מרכיב עברי ורכיב אחר, החלק העברי כתוב בכתיב עברי והשאר ביידיש-של-חול: גנב GAnev, כמו בעברית, אבל: "אַרויסגעגנבעט" (לסחוב משהו ממישהו או מתוך איזה מקום) aROYSgeganvet - כאן הקטע "גנב" כתוב בעברית, בלי תנועות, ושאר המלה ביידיש-של-חול. המלה "בעל-הבית" נקראת baleBOS: תיו רפה נשמעת כסמך, ההא נבלעה; ע ו-י אינן נשמעות כעיצורים וכתוצאה מזה נוצרו שתי תנועות רציפות ב"בעל" וב"בית", ואלה נתמזגו לתנועה אחת. המילה נתקבלה בעברית הישראלית, אבל אין להכיר את המבטא בכתיב העברי. מכאן האישה היא baleBOSte עם סיומת נקבה "טע" te ביידיש-של-חול.

14. אם במילה יש רק הברה אחת, היא מוטעמת: יום YOM סוף SOF (במבטא "ספרדי") תהום THOYM

15. מלות היחס והשימוש: בכל"ם, ה, ו אינן מקבלות הטעמה באשכנזית תקנית: היום haYOM וְלא veLOY בְּבוא beVOY העולם הזה haOYlom haZE (כמו בשירו של יעקב שטיינברג "העולם הזה").

16. ביידיש יש שאותיות שירוּת אלה נבלעו במילה ונחשבות כחלק ממנה: ברוך הבא borukh-HAbe או boreKHAbe או העולם הזה oylem-HAze העולם הבא oylem-HAbe במילה אחת.

17. אין הברות קצרות: שוא וחטפים - או שהם הברה מלאה או לא: אֲני aNI אבל: "מודה אני" moyde-Ani; חלום khaLOYM (בעברית אשכנזית) או KHOlem (ביידיש).

18. עין או אלף (ולפעמים יוד והא) אינן נשמעות כעיצורים. אם הן עומדות בין שתי תנועות זהות, שתי התנועות מתמזגות לתנועה אחת: בַעַל = BAL, שַעַר = SHAR, צַעַר = TSAR ("צער-בעלי-חיים" tsar-baley-KHAim); אם אחת התנועות היא שווא או חטף, מתקבל דיפטונג: מַעֲלָה MAYle, מַעֲשֶׂה, מַעֲשִׂיָה MAYse, שׁאֵלה SHAYle, נֶאֱמַר NEYmar, דַאֲגה DAYge.

19. חוץ מן התנועה הסתמית בסוף המילה, יש לקרוא קמץ O, פתח A, סגוֹל E, צירה EY, חולם OY.

התעתיק הלועזי
כדי להמחיש את המבטא של מלים ביידיש ייצגתי אותן בתעתיק באותיות לטיניות. ציינתי רק את היידיש התקנית ולא את הדיאלקטים השונים. הקורא המעוניין יידע לבצע את ההמרה לדיאלקט כלשהו (ראה בגוף הספר, הפרק על הדיאלקטים של יידיש). התעתיק אינו באנגלית, שאינה יציבה במבטאה של כל אות, אלא כמו ברוב לשונות אירופה אני משתמש בשיטה פונטית פשוטה: לכל צליל יש אות (ובכמה צלילים שתי אותיות), וביצוע האות קבוע בכל ההקשרים.

תנועות
a אַ, כמו בעברית: אמר
e אֶ, כמו אמת
i י, כמו שיר
o אוֹ, כמו שוֹט
u וּ, כמו שום
ay אַי, כמו דַי
ey אֵי, כמו אֵין
oy אוי, כמו גוי

עיצורים יוצאי דופן
ts צ
sh ש
kh ח, כ
tsh צ'
g ג
y י (עיצור) כמו גוי, יום

באותיות גדולות מסומנת ההברה המוטעמת: צוגיין TSUgeyn (לגשת), צעגיין tseGEYN (להתמוסס). אַרויסנעמען a-ROYS-ne-men (להוציא). אם אין אותיות גדולות, ההטעמה היא בהברה השנייה מן הסוף (מלעיל): צענעמען tse-ne-men (לפרק - במלעיל). אבל לפעמים אני מבליט גם את השנייה מן הסוף: tseNEmen.

מבוא

נסיעה ברכבת לא חייבת להיות משעממת, כפי שסבורים אחדים. יש ואתה נוסע בחברת סוחר, אדם המבין עניין, ואינך שם לב כלל לאן הזמן נעלם. ופעמים אתה פוגש לא בסוחר אלא באדם מנוסה, חכם, ממולח, "מקטרת שעישנו בה היטב", המכיר את העולם בעל-פה. עם אדם כזה תענוג לנסוע. אתה יכול ללמוד ממנו דבר וחצי-דבר. ויש שאלהים מזמן לך סתם נוסע, עֵרני, עליז, מרבה דיבור. אז הוא מדבר ומדבר ומדבר. פיו לא נסגר מרוב דיבור. ורק על עצמו. רק על עצמו.

שלום עליכם, "האיש מבואנוס איירס"

לנסוע עם יידיש זה לנסוע לא רק עם יידיש. אתה מסתכל בנופה של השפה ובן-רגע היא הופכת לתרבות, להיסטוריה, לספרות. אתה מדבר אליה יידיש והיא עונה לך בציטוטים בעברית, בגרמנית, ברוסית. אתה חוצה עולמות של גיאוגרפיה ודמוגרפיה, היסטוריה יהודית ומהפכים מודרניים, ובכל מקום שאליו תפנה אתה מגלה שאתה חוצה מרחבים אנושיים אוניברסליים: כור היתוך של קשרי גומלין לשוניים ותרבותיים, חוכמה עממית ומודרניזציה, מנטליות לאומית וסמיוטיקה של שיח. סיפורה של היידיש הופך למשל על ה"פּלוֹנְטֶר" האנושי: פקעת סבוכה של מילים, אמונות, גישות, מסורות, התנסויות ודיאלוגים בשטף התרבות.

יידיש - כבר לא השפה החיה של חברה תוססת ונבונה - עדיין מרחפת על אופק האתמול ומעוררת חרדות רבות: פחד מהזדהות, ריחוק מזלזל או נוסטלגיה. אבל אין להתייחס אל הנושא כאל שאלה של המשכיות או זהות. מרבית ההישגים הגדולים של התרבות נוצרו בשפות של תקופות שונות משלנו: השפות של הטרגדיה היוונית או של השירה העברית בספרד של ימי-הביניים אינן חיות עוד כיום; עולמו של שיקספיר ודאי שאיננו דומה לעולמנו. פרקים היסטוריים אלה, שהגיעו לסיומם, השאירו לנו יצירות מופת של תרבות, הרלוונטיות לנו כעולמות בדיוניים שמרחיבים את אופקי הדמיון ומעמיקים את הבנת העבר. תרבות יידיש הייתה אחד משיאי היצירתיות היהודית באלפיים השנים האחרונות. ייתכן שלא תהיה לה המשכיות בעתיד, אבל היא מעניינת ומוסיפה נופך להבנת עצמנו.

ספר זה הוא יומן מסע: לפעמים כללי, לפעמים סלקטיבי, לפעמים מקיף טריטוריה מוכרת. זו מסה שמנסה לבדוק מחדש ולהציג לפני הקורא אחדים מן ההיבטים הבסיסיים של תרבות יידיש: התנאים ההיסטוריים והחברתיים שעיצבו את האופי המיוחד של השפה, הספרות והחיים שלה. שאלתי המרכזית היא: מה הייתה בעצם היידיש? איזה מין עולם היא הציבה? איך נוכל לפענח את צומתי המשמעות שהטקסטים שלה מציגים לפנינו? כיצד הובילה יידיש אל ההיסטוריה היהודית והלאה ממנה, נעה בין מסורת להתבוללות, בין העולם היהודי הפנימי לבין התרבויות של אירופה הנוצרית ושל אמריקה?

ספר זה לא נועד לחוקר המומחה, וייתכן שהוא חוזר על עניינים הידועים לבלשן של יידיש או להיסטוריון. בחנתי את הנושא בהקשר הרחב ביותר, למען קוראים שניגשים אליו בלא כל ידע קודם מלבד סקרנות. תכליתי אינה לחקור פרטים חדשים או להעלות על הכתב עוד כמה עובדות, אלא להעריך מחדש ולנתח את הנושאים במכלול ההיסטורי והתרבותי המלא שלהם, תוך התעלמות מן הגבולות שבין מקצועות שונים כבלשנות, פולקלור, סמיוטיקה, ביקורת ספרות והיסטוריה.

הספר מציג כמה מבנים תאורטיים (constructs). אפשר להתייחס אליהם כאל הִיפּותֶזוֹת - שיתקבלו או יופרכו על-ידי מי שיש בידו דוגמאות שכנגד. מטרתי היא להבין את הדברים כמות שהיו, בלא התנצלות וללא נורמטיביות. אינני מתפלמס באופן ספציפי עם חוקרים אחרים או עם מחברים סנטימנטליים; המומחה יבין את הפולמוס הסמוי. אני מתמקד במרכזיות השיח בהתנהגות האנושית, ובמיוחד בתרבות היהודית.

באלף האחרון הייתה יידיש האמצעי המקורי העיקרי שפיתחו יהודים אשכנזים באירופה לצורך תקשורת פנימית ביניהם. מצד אחד היא תיווכה בין חיי היומיום לבין המסורת הדתית והחינוכית העברית, ומצד שני, בין חייהם לבין השפות והאמונות של העולם הנוצרי מסביב. היא הייתה המלט של חברה על- טריטוריאלית סגורה, ששמרה את הרשת החברתית והדתית הנפרדת בתוך העולם האפשרי שלה (Possible world). לקראת סוף המאה התשע-עשרה יידיש מילאה תפקיד חיוני בתנועה הצנטריפוגלית רבת העוצמה, שהלכה מחיי פיגור בעיירות הקטנות, מוכות העוני, ה"ימי-ביניימיות" של מזרח אירופה, אל הערים הגדולות, המערב, העולם החדש או ישראל מזה, ואל התרבות המודרנית והמדע, האינטגרציה בחברות טכנולוגיות והתבוללות מזה. היא הייתה כלי של תרבות משגשגת וקצרת ימים, וגם תשתית סמויה לשינויים רבים בתודעה, באידיאולוגיה ובשפות של היהודים וצאצאיהם.

מובן, לא כל יהודי אירופה דיברו יידיש בכל התקופות ובכל מקומות גלותם. במשך מאות שנים הם כתבו עברית ודיברו איטלקית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, צ'כית, פולנית, "גויית" (כינוי שכוון במיוחד לשפה האוקראינית), רוסית, אנגלית ושפות אחרות. לעולם לא נדע את המקום המדויק ששפות אלה תפסו בכל קהילה או במוחו של כל דובר בכל תקופה נתונה. על כל פנים, יידיש הייתה היצירה הלשונית העיקרית של יהדות אירופה והיו לה שלוּחות ביבשות אחרות (צפון אמריקה ודרומה, דרום אפריקה ואוסטרליה). בעולם הפולקלור שלה שימרה היידיש את תמצית הזיכרון והתפיסה של עם המודע להיסטוריה שלו, להיותו "עם נבחר", העומד מחוץ להיסטוריה הכללית ונדון לחיי גלות; עם הזוכר את המסורת העברית שלו ורגיש לדרכם ולמהלכיהם של שכניו ושליטיו. הציוויליזציה של יידיש הייתה מיזוג של נוהגי המעמד הנמוך עם הגאווה והשאיפות של אצולה רוחנית שירדה מגדולתה. היא התגבשה לכדי כוח תרבותי בחמש מאות השנים האחרונות והולידה ספרות של ממש במאה השנים האחרונות. המבנה הבסיסי של שפת יידיש דומה ל"שפות יהודיות" אחרות, שנוצרו בסביבות הלשוניות השונות של הגלות - כגון, ערבית, פרסית, או ספרדית. ואכן, המפגש החדש של גלויות שונות במדינת ישראל הביא לידי התעוררות העניין בלדינו ובשפות יהודיות אחרות. אולם העושר של תרבות יידיש וספרותה, הסינתזה הרב-לשונית שלה ואי-תלותה בשפות מקור, מעמידים אותה במקום ייחודי בין כל השפות האלה.

עלייתה ונפילתה של תרבות יידיש המודרנית נמצאות בלב סיפור החילוּן והמודרניזציה של היהודים במאתיים השנים האחרונות. ספרות יידיש נענתה לאתגרי הספרות והתרבות של אירופה. במיטבה, היא הפיקה יצירות חדשניות לפי קריטריונים אסתטיים וערכיים, שניצלו את התכונות החד-פעמיות של השפה, הפולקלור שלה, עולמה הבידיוני והטיפולוגיה הייחודית של הדמויות, והעמידה את כל אלה מול המערבולת של העולם המודרני והאתגרים של האמנות המודרניסטית. ליידיש לא הייתה מחוייבוּת של לשון קודש והייתה חופשית לפרוץ החוצה. ספרות יידיש שגשגה כחלק של מה שאפשר לכנות "המהפכה היהודית המודרנית", השינוי המעמיק ביותר בהיסטוריה היהודית באלפיים השנים האחרונות. המהפכה הזאת מומשה על-ידי תגובות פנימיות ואישיות של כל פרט כלפי הזרמים, האירועים והאפשרויות של ההיסטוריה המודרנית, והביאה לשינויים קיצוניים בקיומו הגיאוגרפי, המקצועי, הלשוני והתרבותי של עם שלם. במבט לאחור אפשר לראות בתרבות יידיש המודרנית תוצר של תקופת מעבר, ובתור שכזאת, נדמה שעם השלמת המעבר היא נועדה מראש לשקוע, כאשר היהודים השתלבו בשפות ובתרבויות של מכורותיהם החדשות, לרבות תחיית העברית והתביתוּתה במדינת ישראל. אך למעשה הִכתה בה ההיסטוריה מכת מוות כאשר הנאצים חיסלו את מרכזי היהדות האירופית, והסובייטים החניקו את הנשימה האחרונה של תרבות יידיש ברוסיה. זה היה סופה הדרמטי של לשון. כפי שאמר זליג קלמנוביץ' בגיטו וילנה: נרד מבמת ההיסטוריה בטריקת הדלת.

כמו הקיום היהודי עצמו, שפת יידיש לא הייתה מעולם אמצעי תקשורת אוטומטי ומובן מאליו. לרבים מדובריה המודרניים וילדיהם, יידיש הייתה נושאת הזיכרון של העבר הקרוב, ובתור שכזאת התנערו ממנה במלוא העוצמה או טיפחו אותה מתוך נוסטלגיה, או שני הדברים גם יחד. שוב ושוב היא עוררה תגובות עזות ואף אלימות: שנאה לא רציונלית או התקשרות רגשית. כיום היא הפכה לשפה אקדמית - גם במובן מילולי: היא נושא נכבד של מחקרים אקדמיים. אבל בעיקרה יידיש שקעה חזרה לשלב הקדם-מודרני והבסיסי שלה כתרבות שבעל-פה, בקרב דובריה ששרדו ובכמה קהילות של חרדים.

הבנת ההיסטוריה היהודית באירופה, אופיים של היהודים ועולמם של מייסדי הקהילות היהודיות המודרניות בארצות-הברית, ישראל, רוסיה, צרפת, אנגליה, ארגנטינה ומקומות אחרים, כרוכה בהבנת היידיש. יידיש היא גם אוצר בלום בכל הקשור לחקר הלשוֹן והתרבות בכלל: קשרי גומלין תרבותיים, סמיוטיקה של היסטוריה תרבותית ורב-לשוניוּת. ומעל הכל היא מעניינת בפני עצמה, על האירוניה העצמית שבה ועל הגחמות הפרועות שלה.

*

חיבור זה אינו מתיימר להיות מקיף. העדפתי את הדיון בכמה נושאים נבחרים שיש בהם להעיד על הבעייתיות העשירה של התחום, על פני היתרונות של סקירה כללית. נהניתי מהישגיהם של בלשנים וחוקרי ספרות יידיש, אף כי רק לעתים רחוקות אצטט מהם במישרין. בימי השיא של הסטרוקטורליזם, גם לימודי יידיש עברו מן הספורט הפופולרי של אטימולוגיה עממית של מלים נפרדות - לגילוי המבנים ו"כללי המשחק" של הלשון. אבל רוב חוקרי השפה ידעו תמיד שאל לנו להפריד את הניתוח האנליטי של השפה מהכוחות החברתיים ומההקשר ההיסטורי שספוגים בה, שאין להבין שפה בלי השתקפויותיה בספרות ובתרבות, ושאי-אפשר להבין את היידיש בלא קשריה הסבוכים עם העברית, ולהפך.

עדיין יש דברים רבים בתחום זה שיש לחקור ולהבהיר, לתקן ולנמק, אולם כנאמר: לא עלינו המלאכה לגמור.

החלק הראשון של ספר זה דן בהיבטים העיקריים של שפת יידיש, אופיה המיוחד והסמיוטיקה של "התקשורת היהודית". הוא מקיף הֶקשר היסטורי רחב, ומנתח את אופיו של "השיח היהודי", תוך מעבר מן הספרייה היהודית המסורתית אל יידיש, ומשם לקפקא, בֶּלוֹ ואחרים. הפרקים המוקדשים לאופיה של יידיש מתחילים, באורח הגיוני, מן היסודות הלשוניים הנמוכים, וממשיכים אל ההיבטים הסמנטיים יותר של השיח והתרבות. ניסיתי להציג גם את הנושאים הטכניים ביותר באופן שיהיה מובן לחובב שאיננו איש מקצוע בתחום, תוך הסבר העקרונות הבסיסיים והדגמתם.

החלק השני, "ספרות בהיסטוריה", עוסק בספרות יידיש בהקשר הרחב יותר של השינויים שידעו היהודים במאתיים השנים האחרונות, ובתרבות היהודית החילונית שנוצרה תוך כדי תהליך זה - מה שכיניתי "המהפכה היהודית המודרנית". אינני סוקר כאן את ספרות יידיש על זרמיה ודורותיה. הספר נכתב בהקשר עם הופעת אנתולוגיה של שירת יידיש באמריקה ועל-כן סיימתי בסקירה קצרה של שירת יידיש בארצות-הברית, תוך התמקדות בזרם מודרניסטי אחד, האינטרוספקטיביזם, שראשיתו בניו-יורק ב-1919. תהיה זו דוגמא בלבד לזרמים שפעלו בתרבותה של יידיש. ולבסוף, הצצה חטופה במוטיבים מסוימים בשירתו של גלאטשטיין מובילה אותנו אל קינתה של שפת יידיש על השואה, שהיא ממילא קינה על שואת הלשון של יוצריה.

*

ספר זה נכתב במכון ללימודים מתקדמים בברלין בשנים 1983-1985. אותן שנתיים בלתי נשכחות שביליתי במוסד נאצל זה אִפשרו לי מידה רבה של הגות יצירתית, מחוץ להיסטוריה ולעניינני היומיום. במשך תקופה קצרה בשנות העשרים הייתה ברלין אחד המרכזים החשובים ביותר של ספרות יידיש בעולם; אותה רוח רפאים הייתה עדיין מוחשית מבחינתי, גם אם לא לאף אחד אחר. בברלין הרגשתי כמו אֶריך אַוּאֶרבַך באנקרה של מלחמת העולם השנייה, בכותבו שם את ספרו "מימזיס" על מהותה של תרבות אירופה, שלדעתו עמדה אז בסכנת הכחדה. בדומה לאוארבך, בלא היתרונות של ספרייה ראויה בנושא, ניסיתי גם אני להבין כמה היבטים מהותיים במה שנראה לי כמעט כתרבות שנכחדה, ולעשות זאת על-ידי בחינה מדוקדקת של דוגמאות המדברות בעד עצמן.

לצורך הפרקים על השפה השתמשתי ברעיונות ובדוגמאות מיצירת המופת שהיא סינתזה של המחקר הבלשני המודרני של יידיש: "תולדות לשון יידיש" עבודת חייו של מאַקס וויַינריַיך (1894-1969). במובן מסוים, הפרקים שלי על השפה מנסים להביא לקהל רחב יותר אחדים מן המושגים המרכזיים במחקר מפורט זה, אף כי המסגרת העקרוֹנית שלי שונה משל וויַינריַיך. ללמדנותו המופלגת של מאַקס וויַינריַיך ולידידותי הבלתי נשכחת אתו ועם בנו, חבר ילדותי אוריאל וויַינריַיך (1925-1966), פרופסור לבלשנות באוניברסיטת קולומביה, אני חייב את המשיכה שלי אל המחקר וההגות על העולם המיוחד במינו של יידיש.

הספר מוקדש לזכר אמי, מורה למתמטיקה ו"פמיניסטית" עקרונית, מנהלת בית-ספר יידי חילוני ("סוֹפְיֶה מַרקוֹבְנֶה גוּרֶביץ' שול") בווילנה שלפני המלחמה, שראתה בתרבות יידיש רצינית אות כבוד לעמה, ואת ההישג החשוב ביותר של המהפכה האישית שלה. היא הייתה עמוד היידיש של ילדותי הרב-לשונית על כוכב שאיננו עוד. היא מתה בשלווה בחיפה בגיל תשעים, מדברת עברית, מדברת עברית.

© כל הזכויות שמורות לכרמל ולמכון פורטר

התרבות האחרת - יידיש והשיח היהודי - בנימין הרשב
The Other Culture: Yiddish and Jewish Discourse Selected Writings Vol. 4 - Benjamin Harshav


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים