Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים בנובמבר 2006       חזור

יהודים לא - יהודים, זהות יהודית וישראלית ואתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל
מאת: אשר כהן

ההוצאה:

מכון הרטמן, אונ' בר אילן וכתר

300 אלף עולים שאינם יהודים על פי ההלכה שהגיעו במסגרת העלייה מחבר המדינות שינו מן היסוד את שאלת 'מיהו יהודי?', השאלה המפורסמת ביותר בתחום המאבק על הזהות היהודית וגבולותיה.

השאלה שבעבר נשאה אופי עקרוני-סמלי ושלא נגעה מבחינה מעשית לקבוצות משמעותיות הפכה לשאלה כלל לאומית. היא נוגעת ישירות ובאופן מעשי ל-300 אלף איש, למעגל הרחב של בני משפחותיהם היהודים ולחברה היהודית הישראלית בכללותה.

הספר מתאר את תהליכי ההתערות של עולים אלה בחברה היהודית בישראל באמצעות מושג המפתח 'גיור סוציולוגי'. המונח מתאר את תהליך ההצטרפות המעשית לעם היהודי בישראל בדרך המנותקת לחלוטין מכל סוג של גיור דתי.

יהודים  לא - יהודים, זהות יהודית וישראלית ואתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל
שתפו אותי

הגיור הסוציולוגי הופך עולים אלה ל 'יהודים לא-יהודים'.
הם לא יהודים מבחינה הלכתית ובעולם המונחים הרשמי של מדינת ישראל. אולם הם יהודים בתחושותיהם, בהזדהותם העצמית, ומעל לכל בדפוסי התנהגותם הדומים יותר ויותר לרוב היהודי החי בישראל.

בעוד הרבנות הראשית והממסד האורתודוקסי נאבקים מול הזרמים הדתיים הלא אורתודוקסים כדי לקבוע כביכול מי המוסמך לגייר, 300 אלף אזרחים שעלו לפי החוק השבות קובעים בפועל שאף גיור לא רלוונטי לגביהם - לא אורתודוקסי, לא רפורמי ולא קונסרבטיבי. הם פשוט עוברים "גיור סוציולוגי" -בעצם העובדה שהם חיים כאן , הם שקובעים בפועל את גבולות הקולקטיב היהודי.

הזרמים ממשיכים להיאבק ביניהם כשבפועל מתפתח הגיור הסוציולוגי המנצח את כול סוגי הגיור האחרים. המגייר הגדול מכולם הוא "החברה הישראלית היהודית" מעצם קיומה.

הספר 'יהודים לא-יהודים' מציג מגוון רחב של חסמי כניסה הבולמים את הפיכתם של היהודים הלא-יהודים ליהודים לכל עניין ודבר ומציע קווי מדיניות להתמודדות עם אתגר הזהות הגדול ביותר שמולו עמדה אי פעם החברה היהודית הישראלית.

ד"ר אשר כהן הוא מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן. ספריו ומאמריו מתמקדים בסוגיות של זהות בחברה הישראלית לגווניה. ספריו הקודמים: 'הטלית והדגל' המתמקד בחזון מדינת התורה בציונות הדתית; 'מהשלמה להסלמה' (במשותף עם פרופ' ברוך זיסר) העוסק בהתפתחויות שהתחוללו בשסע הדתי-חילוני.

פרק ראשון
מבוא: הנחות יסוד, מושגי מפתח וטיעונים עיקריים

א. מחקר מכוון מדיניות: הנחות מוצא נורמטיביות
דיון אמיתי בסוגיות של זהות, במיוחד כשמדובר בדיון על הזהות היהודית הישראלית המתקיים במסגרת גבולותיה של זהות זו על ידי אלה המשתייכים אליה, אינו יכול להיות רק דיון אקדמי אובייקטיבי ומרוחק. גם אם היה ניתן להניח שהדבר אפשרי, נקודת המוצא של ספר זה היא שהדבר אינו רצוי. בסופו של דבר לא ניתן להישאר מרוחקים ואדישים לעיסוק בעצמנו.

ספר זה נכתב מראשיתו כמחקר מכוון מדיניות שתכליתו היא הן לתרום להבנת התהליך ומשמעויותיו האפשריות לעתיד, הן להמליץ על דרכי התמודדות עם אתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל. מכאן מתבקשת הצגתן המוקדמת של הנחות המוצא הנורמטיביות המלוות את הדיון בכללותו. בעצם תיאור התהליך כאתגר משוקעת התפיסה הערכית שמדובר בתהליך בעל משמעות חיובית, גם אם מסקנותיו של ספר זה מצביעות על כך שנדרשת התמודדות מקיפה עם התופעה בדרך השונה מהאופנים הקיימים היום ההתייחסות לסוגיה. תפיסה זו, כפי שנראה בהמשך, אינה מובנת מאליה על רקע העובדה שבחברה היהודית קיימות גישות מנוגדות וקוטביות זו לזו בסוגיה: מחד גיסא, ניכרת תפיסת התהליך כבעיה חמורה ואף כאסון ההולך ומתפתח עד כדי איום על יכולת הישרדותה של ישראל כמדינה יהודית; ומאידך גיסא, ניכרת תפיסה שההצטרפות לקולקטיב היהודי, המתרחשת כיום ללא שום זיקה לגיור דתי, היא חיובית מעיקרה ואינה מצריכה התייחסות מיוחדת כלשהי.

הנחת המוצא הראשונה במעלה, שממנה נגזרות כל ההנחות האחרות, היא הדאגה להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. נקודת מוצא ערכית זו משקפת הסכמיות רחבה ביותר בחברה היהודית בישראל, גם אם קיימות מחלוקות עמוקות בנוגע לתכנים המעשיים ולאופן תפקודה הראוי של מדינה יהודית ודמוקרטית. ההסכמיות הרחבה ניכרת בעובדה שרבים המזוהים עם הגישה הדמוקרטית הליברלית, למעט המשתייכים למיעוט הפוסט-ציוני, מסכימים על חשיבותה של מטרה זו. אסא כשר מציין שמדינת ישראל שייכת ל-100% מאזרחיה, אולם היא מהווה מדינת לאום רק של 80% מאזרחיה. מכאן גם נובעת הצדקתה של מדיניות שתכליתה לשמר את הרוב היהודי. רות גביזון מציינת את תמיכתה במאבק לשימור הרוב היהודי במדינה תוך הדגשת המחויבות לעשות זאת באמצעים דמוקרטיים. הניסיון המקיף, המפורט והמרשים ביותר להצדקתה של ישראל כמדינת לאום יהודית נעשה לאחרונה על ידי אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין.

הנחת המוצא השנייה היא שתנאי קיומי להישרדותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא שימורו של רוב יהודי מכריע בתחומי ריבונותה. הנחה זו משותפת לכל הדוגלים בהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וכפי שנראה בהמשך, היא מהווה רכיב משמעותי גם בוויכוח הנוקב בסוגיית עתיד אזורי יהודה ושומרון לאחר ביצוע תכנית ההתנתקות בקיץ 2005. כאן יודגש שההתייחסות לסוגיית שימורו של הרוב היהודי בדיון איננה מוגבלת לתחום הדמוגרפי הצר של שימור רוב מספרי מכריע, אלא מתייחסת גם להיבט האיכותי של רוב זה. בהקשר זה נודעת חשיבות מכרעת למידת הלכידות הפנימית של הרוב היהודי. רוב מספרי בלבד, ואפילו יהיה מכריע, עלול להתברר כחסר משמעות במקרים קיצוניים של עימותים ופילוגים פנימיים חמורים, העלולים לפגוע ביתרון המספרי במקרה הטוב, ואף לבטל אותו כליל במקרה הגרוע יותר.

הנחת המוצא השלישית היא שהתמשכות ההיערכות החברתית הלאומית, שבמסגרתה קיימת קבוצה משמעותית של אנשים שמבחינה הלכתית אורתודוקסית ומבחינה רשמית אינם נחשבים ליהודים, בין אם באופן גורף ובין אם לעניינים מסוימים דוגמת נישואים - התמשכות היערכות זו פוגעת באופן משמעותי ברמת לכידותו הפנימית של הרוב היהודי. נבהיר זאת באמצעות מונחיו של אסא כשר ביחס לסוגיית גבולותיה של הזהות הקולקטיבית. כשר מבחין בין שני מעגלי השתייכות: מעגל הגרעין שאין עליו עוררין ומעגל האיחוד. הגרעין שאין עליו עוררין מורכב מכל המשתייכים לקולקטיב שאין שום ויכוח לגבי עצם השתייכותם אליו. מעגל האיחוד כולל אנשים שהשתייכותם לקולקטיב נתונה במחלוקת בין חברי הגרעין: חלק מהגרעין שאין עליו עוררין רואה אותם כמשתייכים לקולקטיב וחלק אחר של הגרעין לא רואה אותם כמשתייכים לקולקטיב. במונחיו של כשר, נוכל לתאר את הנחת המוצא ביחס ללכידות הפנימית באופן הבא: ככל שגדול יותר מספר המשתייכים למעגל האיחוד שביחס אליו קיים ויכוח על עצם השתייכותו לקולקטיב, גובר הפוטנציאל לפגיעה בלכידות הפנימית של הקולקטיב. מכאן שיש לשאוף לצמצום המשתייכים למעגל האיחוד באמצעות צירופם למעגל הגרעין שאין עליו עוררין. ובמונחיו של ספר זה, השאיפה היא להפוך אותם מיהודים לא-יהודים ליהודים לכל עניין ודבר.

הנחת המוצא האחרונה היא שרק גיור דתי שייחשב כבעל תוקף בעיני כל החברה היהודית, ולכל הפחות בעיני הרוב המכריע שלה, הוא דרך ההתמודדות הרצויה עם אתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל. מבין סוגי הגיור הקיימים, הגיור האורתודוקסי הוא דרך ההצטרפות היחידה העונה על מדד זה של הסכמיות רחבה. חשוב לציין כי בהנחת מוצא זו אין משום ניסיון כלשהו לקבוע שלגיור האורתודוקסי, כפי שהוא מקובל כיום בקרב הממסד הדתי המגייר, יש עדיפות ערכית דתית על פני דרכי הצטרפות אחרות. כפי שיובהר בהמשך, ספר זה לא יחסוך את שבט הביקורת ממדיניות הגיור כפי שהיא רווחת כיום. ללא קשר להשתייכות האידיאולוגית או הדתית, גם חברי התנועות ליהדות מתקדמת והתנועה המסורתית בישראל, כמו גם הדוגלים באידיאולוגיה חילונית, עשויים להודות בכך שרק הגיור האורתודוקסי מוסכם על כלל החברה היהודית בהשוואה לכל דרכי ההצטרפות האחרות הנתונות במחלוקת עמוקה.

כך, לדוגמה, דוד קליימן, המשתייך לזרם הקונסרבטיבי, מציין כי על פי שיפוטו "רוב העם היושב בציון, על החילוניים שבו, אינו מקבל את הרפורמיזם והקונסרבטיזם כביטויים לגיטימיים של המסורת היהודית". גם הרב אורי רגב מהתנועה ליהדות מתקדמת הודה באותה הזדמנות שבמצב הנתון בישראל הוא ממליץ למעוניינים בגיור לפנות אל האורתודוקסים. מסקרי מחקר של התנועה ליהדות מתקדמת עולה שלא מדובר ברוב כפי שטען קליימן אולם קבוצה משמעותית המונה 43% בחברה היהודית מזדהה עם הזרם האורתודוקסי. במונחיו של אסא כשר שהוצגו לעיל: לעומת כל דרכי ההצטרפות האחרות המותירות את הלא-יהודים במעגל האיחוד שלגביו מתקיים ויכוח, רק הגיור האורתודוקסי עשוי להפוך לא-יהודים לחלק מהגרעין שאין עליו עוררין, ובכך להגביר את הלכידות הפנימית של החברה היהודית בישראל.

לכל אורך המחקר והכתיבה חבשתי שני כובעים, וליתר דיוק: שתי כיפות סרוגות. הכיפה האחת היא של חוקר מדעי החברה המחויב לאיסוף נתונים, לניתוחם ולהצגתם כמקובל בתחום ועל פי מיטב שיפוטי האקדמי המחקרי. מתוך מודעות לעובדה שמדובר בסוגיה הנתונה במחלוקת עמוקה בחברה היהודית, אין לי ספק שהקוראים יוכלו לקחת את הנתונים ואת העובדות, לפרש אותם באופן שונה ולהגיע למסקנות שונות לחלוטין מאלו המוצגות כאן. בעוד קוראים אחדים יראו בתהליכים ובדרכי ההצטרפות הלא-דתיות לקולקטיב אסון לאומי, קוראים אחרים יברכו על כך שסוף סוף התהליך מתרחש ללא הצורך בגיור דתי. הכיפה הסרוגה השנייה שחבשתי לראשי היא של ישראלי, יהודי, ציוני ודתי שדאגתו נתונה להמשך קיומה ולשימורה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

את המחקר כולו, ובמיוחד את קווי המדיניות המוצעים בסופו, מלווה התפיסה שלמסורת הדתית ולתכניה נודע מקום מרכזי וחשוב בזהות היהודית הישראלית בכללותה, ודווקא משום כך היא אינה עניין לדתיים בלבד. יש לציין כי מחויבות זו למסורת הדתית לא נועדה להצדיק באופן אוטומטי את התפיסות והגישות הרווחות בקרב המנהיגות הדתית בישראל, ובמיוחד זו המזוהה כציונית. את הדיון מלווה ביקורת כלפי המנהיגות הדתית בכל הנוגע לדרכי התמודדותה, וליתר דיוק להעדר התמודדותה, עם אתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל. בהקשר זה אטען כי מנהיגות זו, ברובה הגדול, נוטה להחמיר יתר על המידה בדינים ובהלכות גיור בהווה, ובכך הופכת למקלה בדינים ובהלכות התבוללות לעתיד.

אחת ממטרותיו של הספר היא לקרוא למנהיגות הדתית הציונית לעשות מעשה ולהתמודד עם האתגר הפנימי החשוב ביותר הניצב בפני החברה היהודית בישראל - אתגר הרחבת הלאום היהודי. אולם גיורם הדתי של מאות אלפי אנשים, או אפילו רק עשרות אלפי אנשים, אינו יכול להיות משימה של קבוצה חברתית מוגדרת, תהיה אשר תהיה חשיבותה וחיוניותה. זוהי משימה כלל לאומית שכל מי שרואה במסורת הדתית רכיב חיוני בזהות היהודית, גם אם אינו דתי, חייב להירתם אליה. ההיענות לאתגר זה חיונית לשימור תכניה, מעמדה ומקומה של הזהות היהודית בחברה היהודית בישראל, ללכידותה העתידית של החברה היהודית בישראל, וכנובע מהן, לשימורה ולהמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית.

ב. בין מתגיירים לאנטישמים: גיוונה של אוכלוסיית העולים הלא-יהודים
במהלך הדיון בפרקים הבאים נדון בתופעת ההכללות, שבמסגרתה לא רק הלא-יהודים מזוהים כקבוצה מוגדרת בדרך מאוד מסוימת ובצורה גורפת, אלא אף כלל העולים "הרוסים". תופעה זו זוכה לביקורת רבה בקרב העולים. אולם בניגוד גמור להכללות הגורפות, קבוצות משנה הנמצאות בשני קצותיה המנוגדים והמקוטבים של אוכלוסיית הלא-יהודים משקפות את הגיוון הרב שלה.

בקוטב אחד של הרצף נמצאים הלא-יהודים לשעבר שכבר התגיירו או נמצאים בשלבים שונים של תהליכי גיור דתי אורתודוקסי. בשנים האחרונות, מדי שנה התגיירו קרוב לאלף איש מקרב עולי חבר המדינות. בשנת 2004 כ-7,000 איש נוספים נמצאו בשלבים שונים של לימודי יהדות לקראת גיור במסגרות שונות. בשנת תשס"ה חל מפנה משמעותי בהיקפי הגיור לאחר שהרב חיים דרוקמן, ראש מערך הגיור, החל לחתום על תעודות ההמרה. מכל מקום, העולה מכאן הוא שמשקלם של כלל המתגיירים עד היום והלומדים כיום לקראת גיור בקרב עולי חבר המדינות נמוך מחמישה אחוזים מכלל אוכלוסיית הלא-יהודים הרשומה בישראל. אחת ממטרותיו של ספר זה היא לבחון מדוע מספרם של המתעניינים והפונים לגיור כה נמוך ובעקבות כך להציע דרכים להגדלת היקפי הגיור על רקע הנחות המוצא שהוצגו לעיל.

בקוטב האחר ניתן לזהות מספר קבוצות. התופעה הקיצונית, הפרדוקסלית והמדהימה מכולן היא קיומה של אנטישמיות בישראל. היקף התופעה נתון במחלוקת, אולם אין עוררין על כך שהיא קיימת. היקפה הפך משמעותי מספיק עד שהביא להקמת עמותת "דמיר" בראשות זלמן גילצ'ינסקי, שתכליתה להעלות את המודעות לקיומה של התופעה ולהילחם בה. כתובת אתר האינטרנט של העמותה נושא שם רב משמעות: פוגרום. אנשי ציבור, דוגמת יולי אדלשטיין, כמו גם אנשי אקדמיה דוגמת זאב חנין, טוענים שמדובר בתופעה שולית בהיקפה שבחלקה מהווה תגובת מחאה כלפי הממסד. בלי להיכנס לוויכוח על היקף התופעה, יש להעיר שבהקשר המוגדר של מדינת ישראל היהודית, גם מקרה אחד של אנטישמיות הוא יותר מדי, ולכל הדעות קרו כבר כמה עשרות מקרים של אנטישמיות.

קבוצה נוספת היא "ארגון ברית הסלאבים", שבמהלך שנראה כמיועד לצרכים תקשורתיים פנתה לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין כדי שיעזור לה להקים אוטונומיה רוסית של הרוסים האתניים בישראל ולשמור עליה. הקבוצה הרחבה ביותר בהקשר זה היא קבוצת העולים הנוצרים. בפתח שנת 2005 מנתה אוכלוסיית העולים הרשומים כנוצרים 27,000 איש. עם זאת, קשה לאמוד את גודלה האמיתי של קבוצה זו. לא מן הנמנע שעל רקע המודעות לרגישות הסוגיה בישראל, העדיפו חלק מהעולים הנוצרים להירשם כחסרי סיווג דתי. מכאן מובן מדוע קשה להעריך במדויק את קבוצת האוכלוסייה המנותקת לחלוטין מהעולם היהודי ומהזהות היהודית, אפילו במשמעותה המזערית.

ממגוון מחקרים שיוצגו להלן עולה שניתן להעריך את היקפה של קבוצה זו בין 50,000 איש לפי הערכות ממעיטות ל-80,000 לפי הערכות גבוהות יותר, היינו לא יותר משליש מכלל העולים הלא-יהודים. לקבוצות אלו נודעת חשיבות רבה בשני הקשרים עיקריים: ראשית, בכל הנוגע לעולם הדימויים ולהכללות הגורפות המייחסות לכלל הלא-יהודים את מאפייני הקבוצות הללו באופן מוטעה. לדימויים אלה עלולות להיות השפעות שליליות על היחס כלפי כלל העולים ועל תחושותיהם של העולים עצמם בכל הנוגע ליחסה של הסביבה אליהם; שנית, קבוצות אלו מעוררות שאלות כבדות משקל בנוגע למדיניות העלייה ולהמשך המצב החוקתי שבמסגרתו מעגל זכאי חוק השבות כולל נוצרים מוצהרים, סלאבים המעוניינים באוטונומיה ואנטישמים.

עניינו של ספר זה הוא ברוב המכריע של אוכלוסיית העולים הלא-יהודים, שמחד גיסא, אינה נוצרית ואינה מזוהה עם התופעות החריגות שתוארו לעיל, ומאידך גיסא, אינה פונה לעבור גיור דתי כחלק מההצטרפות לקולקטיב היהודי. ניתן להעריך שגודלה של אוכלוסייה זו הוא בין 200,000 ל-250,000 איש, הנמצאים, במונחים שיובהרו להלן, בשלבים שונים של גיור סוציולוגי ההופך אותם ליהודים לא-יהודים.

ג. גיור מחקרי - הערות מקדימות על שדה המחקר
תוך זמן קצר הפכה העלייה שהחלה בסוף 1989 מוקד להתעניינות אקדמית-מחקרית מקיפה מזוויות ראייה מגוונות. במדעי החברה, שעניינם תהליכי שינוי בקרב קבוצות חברתיות, ידועה ומוכרת הקביעה שנתונים וממצאים תקפים לזמן ביצוע המחקר. קביעה זו נכונה שבעתיים בתחום המוגדר של בחינת תהליכים העוברים על מהגרים בתקופה הסמוכה להגירתם. רוב ההתייחסויות המחקריות לסוגיית הזהות ישולבו בפרקי הדיון בספר ולהלן יוצגו רק חלק מההיבטים הרלוונטיים לנושא.

את תקופת המעבר מהמאה העשרים למאה העשרים ואחת בחברה הישראלית ניתן לתאר כתקופת הפריחה של השיח הציבורי והמחקרי על אודות תופעת הרב תרבותיות וסוגיות הזהות מזוויות ראייה שונות ומגוונות. דיון על תופעת הרב תרבותיות מחייב הבחנה בין ההיבט המבני, שעניינו תיאור המצב העובדתי, לבין ההיבט הערכי, שבמרכזו תפיסה חיובית והכרה שוויונית בקהילות התרבותיות ובזכויותיהן. בהתייחס להיבט המבני גרידא, ישראל היא ללא ספק חברה רב תרבותית. היא כוללת בתוכה, בהתאם לאחת ההגדרות המקובלות, "שתי קהילות תרבותיות או יותר, שהן בעלות שונות תרבותית המתבטאת במערכת ערכים, אמונות ואורח חיים מובחן, ארגון קהילתי מגובש ומנהיגות מזוהה וכן בעלות מורשת היסטורית ותרבותית ארוכת שנים משל עצמן, שאותה הן מנסות בהתמדה לשמר ולהנחיל לדורות הבאים".

את תוצאות המפגש הבין תרבותי ניתן למצות בארבעה דפוסים עיקריים, ובחלק מהם ניתן לזהות דפוסים משניים נוספים: היטמעות המשתקפת בנטישת התרבות הקהילתית המובחנת ובמחויבות לתרבות הדומיננטית; הפרדה המתבטאת בנאמנות ושימור התרבות הקהילתית תוך דחייה של התרבות הדומיננטית; שילוב המחבר בין המשך המחויבות לתרבות הקהילתית לבין מחויבות לתרבות הדומיננטית; ולבסוף, שוליות המתבטאת בדחייה מקבילה הן של התרבות הקהילתית הן של התרבות הדומיננטית. בהקשר זה יודגש כי מחקרים רבים מבהירים שמדובר במערכת מונחים המהווה מסגרת על לניתוח מציאות חברתית-תרבותית מורכבת, שבמסגרתה עשויים להופיע דפוסי ביניים מורכבים המשלבים בין הדפוסים השונים. כך, לדוגמה, בעוד שרבים מהמונחים מניחים את עובדת קיומה של תרבות דומיננטית, ניתן להטיל ספק אם בישראל ניתן כיום לזהות תרבות דומיננטית כלשהי.

להפך, חלק גדול מהדיון בתחומים אלה נשען על ההנחה בדבר אובדן הדומיננטיות התרבותית שהייתה קיימת בעבר. עם זאת, אין פירושם של דברים שמערכת מונחים זאת אינה עשויה לשמש אותנו לניתוח המציאות הרב תרבותית בישראל. כך, לדוגמה, ברור שבכל הנוגע לאפשרות הטמיעה של העולים, לא מדובר בטמיעה בקרב אחת מתרבויות המשנה הדתיות בישראל אלא בעיקר בתרבות המשנה החילונית. במונחים אלה, חיבור זה יטען שמבין הדפוסים האפשריים של המפגש הבין תרבותי בין העולים הלא-יהודים לבין גווניה של החברה היהודית בישראל, שני דפוסי השילוב וההיטמעות גוברים, ואף יגברו בעתיד, על שני דפוסי השוליות וההפרדה.

גארי פרימן מגדיר משטר הגירה כמכלול מורכב של חוקים, סוכנויות, הליכים, טכניקות, פרקטיקות ומטרות אשר בונים את מסגרת העבודה, המכאניקה והביצוע של מדיניות הגירה בזמן ומדינה מוגדרים. משטר ההגירה מבוסס על הסכמים חוקיים רשמיים אשר מוכרים באופן פומבי וברור, אך הוא כולל גם ערכים מעורפלים, ומנהגים שהתפתחו באופן לא פורמאלי סביב המוסדות השונים. בהקשר זה יש להבחין בין מדיניות הגירה לבין מדיניות מהגרים. מדיניות הגירה (Immigration policy) כוללת את הפיקוח והשליטה על כניסה ויציאה של אנשים לתוך טריטוריה לאומית ומחוצה לה; מדיניות מהגרים (Immigrant policy) כוללת חוקים ותכניות ביחס לסטאטוס החברתי, התרבותי והפוליטי של המהגרים, וביחס לאינטראקציה שלהם עם האוכלוסייה המקומית. מדיניות הגירה יכולה להיות בלתי ישירה, זאת כאשר צרכיהם של מהגרים בנושאים כגון דיור, טיפול רפואי, וחינוך לילדיהם מטופלים על ידי הכללתם במערכות הרגילות של המדינה המארחת. מדיניות הגירה ישירה, לעומת זאת, נבנית על סמך ההנחה שנחוץ מענה ייחודי למהגרים: תכניות הטבות פרטיקולאריות, יישום ברור של מדיניות, חוקים נגד אפליה וכדומה. ממד חשוב נוסף במדיניות מהגרים הוא מטרתה של המדיניות. האם היא שואפת לעודד אינטגרציה של המהגרים בתוך החברה הלאומית, או שמא לבודד אותם על מנת למנוע טמיעה.

דפוסי המפגש הרב תרבותי בין קבוצה חברתית מהגרת לבין תרבויות המשנה הוותיקות ותוצאותיו האפשריות של מפגש זה רבות ומגוונות. מלבד זאת, משך הזמן שעבר מאז ההגירה ותקופת השהות בקרב החברה הקולטת משמעותיים ביותר בכל הנוגע לבחינת תהליכי הקליטה וההתאקלמות. מכאן מובנת חשיבותם של מחקרי מעקב, דוגמת אלה שעורך בקביעות משרד הקליטה. כמו כן יש לזכור שהחברה הישראלית מתאפיינת בקצב שינויים מהיר במגוון רחב של תחומים, ותכונה זו הופכת לגורם משמעותי המשפיע גם הוא על התהליכים הנבדקים. לפיכך אין להשוות בין עולים שהגיעו בגל העלייה המוקדם בראשית שנות התשעים וכבר נמצאים בארץ למעלה מעשור שנים, לבין עולים שהגיעו לאחר שנת 2000. גם אם נתייחס לעולים הדומים זה לזה במשך שהותם בארץ, לא דומים הממצאים העולים ממחקרים שנעשו לגביהם לפני פרוץ המלחמה הישראלית-פלשתינאית בשנת 2000, לממצאים העולים ממחקרים שכבר הושפעו ממלחמה זו בכל הנוגע ללכידות החברה היהודית.

קריאה במגוון הרחב של המחקרים שבוצעו עד היום, ואפילו רק בחלק מהם, עלולה להביא את הקורא לתסכול מסוים לנוכח העובדה שגם אם ניתן ללמוד מהם דברים רבים ומאלפים, קשה מאוד ואף בלתי אפשרי להסיק מהם תמונת מצב ברורה, יציבה וקבועה. קשה עוד יותר לקבוע בסבירות רבה את העתיד להתפתח. מכאן מובן מדוע גם במחקרים ובסיכומים מעודכנים המציגים תסריטים לעתיד, רווחת הגישה המציגה מספר תסריטים, מהם אף מנוגדים זה לזה. כך, לדוגמה, בסיכום הפרק על העלייה מחבר המדינות המתוארת כ"תרבות הבועה הלשונית" הרוסית, מציג ברוך קימרלינג שלושה תסריטים שונים: טמיעה, בעיקר של בני הדור הצעיר, בקרב המעמד הבינוני תוך התפוגגות תרבות המובלעת הרוסית; שימור גבולות התרבות הרוסית תוך השתייכות לחברה היהודית, בדומה לקבוצות אחרות בחברה היהודית הוותיקה השומרות על ייחודיות תרבותית; ובדלנות וחידוד הגבולות בינם לבין החברה היהודית תוך דחייה הן של ישראליותם הן של יהודיותם.

הדבר היחיד שניתן לקבוע בוודאות בנוגע לעולים הוא שבהתייחס להיבטים שונים וחשובים של קליטתם והשתלבותם, עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות את המגמות המסתמנות בקרבם, דבר הניכר ממסקנות שונות ומנוגדות במחקרים הרבים. כך, לדוגמה, תוך התבססות על מגוון רחב של מחקרים, מציינים אלעזר לשם ומשה ליסק שבהשוואה לרוב גדול מבין יהודי ישראל הרואים עצמם כציונים, הרי העולים מברית המועצות לשעבר מתנערים מהתווית הזאת. בניגוד לכך, נלי אליאס טוענת כי על אף הטענה הרווחת בספרות, כי עולי חבר העמים משוחררים לחלוטין מזיקה ציונית ובחירתם בישראל נעשית מתוך מניעים אינסטרומנטאליים, ממחקרה עולה, כי המוטיב הציוני חזק ביותר אצל מרבית המרואיינים. מרביתם טענו כי הימצאותם במדינה יהודית, מקלה מאוד על התערותם החברתית והם חשים הזדהות חזקה עם מדינתם החדשה. לא מן הנמנע שהמסקנות השונות נובעות מההבדלים בנקודות הזמן שבהן נערכו המחקרים השונים. לעומת לשם וליסק המתייחסים בסיכומם הרחב והמקיף למחקרים שנעשו עד שנת 2000, מחקרה של אליאס התבצע לאחר פרוץ המלחמה בין ישראל לפלשתינאים בספטמבר 2000, מה שהביא לחיזוק הלכידות הפנימית בחברה היהודית והשפיע על הצהרות הנחקרים מקרב העולים.

בסקירת ספרות המחקר שנעשתה על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנוגע לזהותם של העולים מחבר המדינות, מציינים המחברים כי רוב גדול של המחקרים סובלים מבעיה מתודולוגית שבמרכזה העדר הבחנה בין יהודים ללא-יהודים. קביעה זו משנת 2000 נכונה במידה מכרעת גם כיום, אף שבינתיים יצאו לאור פרסומים מספר שהתמקדו בתופעה המוגדרת של עולים לא-יהודים. ניתן לתאר את המתרחש בשדה המחקר כגיור מחקרי שבמסגרתו רוב המחקרים כוללים את העולים הלא-יהודים במסגרת כלל העולים מחבר המדינות, ללא הבחנה הנשענת על מעמדם ההלכתי הרשמי. עם זאת, ניתן לומר כי בעיה מתודולוגית לא פחותה, ואולי אף גדולה יותר, קיימת בכל ניסיון לבצע אותה הבחנה מתודולוגית בין יהודים ללא-יהודים על פי ההלכה. ראשית, רוב גדול מבין הלא-יהודים חיים במסגרות משפחתיות מעורבות עם יהודים. על פי רישומי משרד הפנים, בשנת 2002 כ-86,000 זוגות הרשומים כנשואים בישראל הם זוגות מעורבים שבהם אחד מבני הזוג יהודי והשני לא-יהודי, לעומת 33,500 זוגות שבהם אף אחד מבני הזוג אינו יהודי.

העולה מכך הוא שכל הבחנה כזאת בין יהודים ללא-יהודים על בסיס הגדרות רשמיות חוצה חדרי שינה של בני זוג, מפרידה בין חדר ההורים לחדר הילדים ומבדילה בין נכדים יהודים ולא-יהודים לאותו סבא היושבים יחדיו בליל הסדר או בחג הנובי-גוד. שנית, גם אותם אנשים החיים במסגרות משפחתיות שבהן אין אף יהודי על פי ההלכה, דוגמת משפחתו של אולג, חיים בפועל בקרב כלל העולים שרובם יהודים, ובתוך החברה היהודית בישראל. שלישית, מעמדם ההלכתי הרשמי של העולים אינו חופף בהכרח לזהותם בפועל. כפי שיובהר בהמשך, מי שאינם יהודים על פי ההלכה עשויים להתאפיין בזיקה כזו או אחרת לזהות היהודית, ולעומתם עשויים יהודים על פי ההלכה להיות מנותקים לחלוטין מהזהות היהודית. הגדרות רשמיות, כפי שנראה, אינן מעידות בהכרח על תכניה של הזהות כפי שהיא במציאות.

בהתייחס לעולים שאינם יהודים על פי ההלכה מציינים ליסק ולשם כי "אין בידינו בשלב זה ממצאים העשויים להצביע על זהותו התרבותית של ציבור זה בישראל, אך ניתן להניח כי דפוסי זהות המדגישים מחויבות לתרבות המוצא ודחיית תרבות החברה הקולטת יהיו שכיחים יחסית בקרב אוכלוסייה זו". למרות זאת, ממחקרם של אלעזר לשם ומאג'ד אל-חאג' עולה כי בקרב הלא-יהודים ובני זוגם קיימת קבוצה משמעותית המזדהה כיהודית בזהותה ובהשתייכותה. דומה כי הכללתם של בני זוג יחדיו, למרות שאחד מהם אינו יהודי, כפי שעשו לשם ואל-חאג', נכונה יותר מבחינה מתודולוגית. 89% מהנחקרים היהודים על פי ההלכה ציינו כי הם חשים עצמם, בהקשר להגדרת זהותם, כיהודים "במידה רבה, עד רבה מאוד" בהשוואה ל-57% מהלא-יהודים או הנשואים ללא-יהודים. 81% מהיהודים על פי ההלכה טענו כי אילו היו נולדים מחדש היו מוכנים להיוולד כיהודים, בהשוואה ל-65% מבין הלא-יהודים ואלה הנשואים להם.

לא נמצאו הבדלים משמעותיים במניעי ההגירה לישראל: כ-50% בשתי הקבוצות היו בוחרים בישראל גם אם הייתה להם אפשרות להגר לארץ אחרת. 79% מהעולים היהודים על פי ההלכה בטוחים שימשיכו להתגורר בארץ, זאת לעומת 67% בקרב העולים הלא-יהודים, או הנשואים ללא-יהודים. 88% מהעולים היהודים על פי ההלכה טענו שהם חשים תחושת בית בישראל, לעומת כ-72% מהעולים הלא-יהודים, או הנשואים ללא-יהודים. 82% מהיהודים על פי ההלכה טוענים כי חשוב להם להרגיש חלק מהחברה הישראלית, לעומת 71.5% מהעולים הלא-יהודים, או הנשואים ללא-יהודים. 65.6% מהיהודים לפי ההלכה טוענים כי חשוב להם להרגיש שהם תורמים למדינה, לעומת 56.4% מהעולים הלא-יהודים, או הנשואים ללא-יהודים. 88% מהיהודים על פי ההלכה ציינו שהם מרוצים מהגירתם לישראל, לעומת 72% מהעולים הלא-יהודים, או הנשואים ללא-יהודים.

את הפערים המתגלים בין היהודים ללא-יהודים ניתן לפרש בשני כיוונים שונים. מחד גיסא, ניתן לפרש פערים אלה כפערים טבעיים הנובעים מההבדלים בין יהודים ושאינם יהודים על פי ההלכה בסוגיות של זהות. מאידך גיסא, ייתכן שהפערים הללו כלל אינם קשורים למעמד ההלכתי, אלא משקפים את משך השהות בארץ. כפי שציינו, עד למחצית שנות התשעים היה משקלם של הלא-יהודים על פי ההלכה בקרב כלל העולים נמוך, ועמד על כ-20%. ממחצית שנות התשעים ואילך עלה משקלם של הלא-יהודים בהתמדה, ועד לשנת 2000 עמד על כ-40% מקרב העולים לפי הערכות ממעיטות, ועל 50% ויותר לפי הערכות אחרות. מכאן שייתכן שהפערים בין שתי הקבוצות אינם משקפים פערים בסיסיים ומהותיים בתחום הזהות, אלא את העובדה שרוב הלא-יהודים לא נמצאים מספיק זמן בארץ ולכן לא הספיקו לרכוש את המאפיינים השונים שאותם הספיקו לרכוש העולים הוותיקים. לפיכך, גם אם קשה לאמוד את היקף התופעה במדויק, ולמרות כל ההסתייגויות המתבקשות, חלק משמעותי מהלא-יהודים כבר מבטאים ברמה זו או אחרת דפוסי זהות והשתייכות לקולקטיב היהודי. באם נכונה הסברה שההבדלים בין הקבוצות משקפים את משך השהות בארץ, הרי ככל שיחלוף הזמן עשויים הפערים בין שתי הקבוצות להצטמצם.

צבי גיטלמן מציין שבברית המועצות לשעבר הזהות היהודית הוגדרה על ידי השלטון, והמדינה הגדירה את היהדות כלאום. לאומיות זו נקבעה לא על סמך שפה, טריטוריה, העדפה אישית, דת או מקום מגורים. היא נקבעה על פי לאומיות ההורים בלבד. אם שני ההורים היו יהודים, לצאצא לא הייתה אפשרות אלא להיות יהודי. במקרה שההורים השתייכו ללאומים שונים, כאשר קיבל את תעודת הזהות שלו בגיל 16 היה יכול הצאצא לבחור באחד משני הלאומים, אך לא בלאום שלישי. למעשה, מבחינת המדינה, ליהדות לא היה שום קשר לדת. לא היה קשר בין הזהות היהודית וזיהוי האנשים כיהודים לבין התשובה ההלכתית לשאלה מיהו יהודי. לצאצאים למשפחות מעורבות ניתנה יכולת לבחור האם הם יהודים. יתר על כן, מי שאינו יהודי על פי ההלכה ונשא את שם משפחתו היהודי של אביו זוהה על ידי הסביבה כיהודי והיה עשוי לפתח תחושת השתייכות לקולקטיב היהודי ברמה זו או אחרת, מרצון ושלא מרצון.

לעומתו, יהודי על פי ההלכה שנשא את שם משפחתו של אביו הלא-יהודי היה עשוי להימלט ולהתחמק מזיהויו כיהודי ולא לפתח תחושת השתייכות. מציאות זו בעבר הסובייטי של חבר המדינות מסבירה במידה מסוימת הן את התופעה של לא-יהודים המזדהים כיהודים, הן את תופעת אי-ההזדהות כיהודים בקרב מי שהם יהודים על פי ההלכה. לכך יש להוסיף את העובדה שרישום במרשם האוכלוסין ונתונים רשמיים אינם בהכרח ברי תוקף גם במוסדות רשמיים אחרים במדינת ישראל. הרבנות הראשית אינה מקבלת כנתון סופי את רישום העולים מחבר המדינות. עשרות אלפים מהעולים וצאצאיהם הרשומים כיהודים נדרשים לעבור תהליך של בירור יהדות בבואם להירשם לנישואים. מכך עולה שגם הרשומים כיהודים אינם בהכרח יהודים בעיני גורם רשמי רב חשיבות האחראי על הנישואים בישראל.

ד. תהליך ותוצאותיו: גיור סוציולוגי ויהודים לא-יהודים
העולים בכללותם, ובתוכם הלא-יהודים, עוברים תהליכים שיוגדרו באמצעות מושג המפתח של ספר זה: גיור סוציולוגי. מאחורי המונח עומד מערך של משמעויות וטיעונים. המושג גיור נועד להדגיש את הטיעון שהתהליכים שתוארו לעיל משקפים את ההצטרפות בפועל של מי שאינם יהודים על פי ההלכה ועל פי הגדרות המדינה לקולקטיב היהודי בישראל, והופכים אותם בפועל לחלק ממנו גם אם לא עברו גיור דתי. ייאמר מיד כי במגוון האפשרויות הטמונות במפגש הרב תרבותי המתקיים בחברה הישראלית, אין הכוונה לטעון דווקא להיטמעות שמשמעותה נטישת התרבות הקבוצתית שמקורה בארץ המוצא ואימוץ מלא של תרבות הרוב או אחת מתרבויות המשנה הותיקות, אלא גם לאפשרות של שילוב בין מחויבות לתרבות המוצא הקבוצתית לבין מחויבות לתרבות הרוב או לתרבות המשנה הוותיקה.

מהבחינה הנורמטיבית נטען כי ראוי שלתהליכי הגיור הסוציולוגי יהיה משקל הלכתי-דתי בכל הנוגע לשיקולים בקביעת מדיניות הקבלה לגיור דתי וביחס לדרישות שיש להציב בפני המעוניינים לעבור גיור דתי. על הגיור הסוציולוגי, מעצם מהותו כהצטרפות בפועל לחברה היהודית, להפוך לשיקול חשוב בהתמודדות של הסמכויות הדתיות עם סוגיית גיורם הדתי של העולים שאינם יהודים על פי ההלכה. במילים אחרות, הגיור הסוציולוגי מותיר את המתגיירים הסוציולוגיים במעמד ביניים מעורפל ולא ברור, שאותו יש לשנות על ידי השלמת התהליך באמצעות גיור דתי.

תיאור הגיור כסוציולוגי משקף את העובדה שתהליכים אלה מתרחשים מבלי שהעולים, להוציא מיעוט קטן ביותר ושולי מבחינה מספרית, עוברים תהליכי גיור דתי מסוג כלשהו. ההצטרפות בפועל לחברה היהודית בישראל נעשית, אם כן, תוך ניתוק מוחלט מדרך ההצטרפות לקולקטיב היהודי כפי שעוצבה במסורת הדתית לגווניה ולזרמיה השונים. בהקשר זה יודגש כי למרות הוויכוחים הנוקבים בשאלת תקפותו ותכניו של הגיור הדתי, על פי גישת כל הזרמים הדתיים ביהדות וחלקים משמעותיים בחברה היהודית הלא דתית בישראל, יש צורך בגיור דתי הנחשב לדרך ההצטרפות הבלעדית לקולקטיב היהודי. כפי שנראה, בין הזרמים הדתיים ובתוך החברה הדתית האורתודוקסית עצמה מתקיים ויכוח נוקב בין גישות שונות ביחס לשאלה, האם בכלל ראוי ובאיזו מידה יש צורך להתחשב בגיור הסוציולוגי בעיצוב מדיניות הקבלה לגיור, בדרישות שיש להציב בפני המתגיירים ובתהליכי הגיור הדתי ההלכתי עצמו. לעומתן, גישות אחרות מסתפקות בגיור הסוציולוגי בלבד ואינן רואות צורך בגיור דתי כלשהו כתנאי להצטרפות לקולקטיב היהודי.

בהקשר זה נטען שהגיור הסוציולוגי ההולך ומעמיק עם הזמן, במיוחד ובעיקר בהתייחס לילדים ולצעירים שנולדו בארץ או שאת רוב חינוכם קיבלו בארץ, הולך ומתבסס כחלופה לכל סוגי הגיור הדתי. כבר עתה הוא מייתר את כל סוגי הגיור מבחינת הרוב המכריע של הלא-יהודים, והוא עשוי לייתר אותם גם מבחינתן של קבוצות משמעותיות בחברה היהודית בישראל. כך, לדוגמה, רות גביזון מציינת כי לדעתה "הזהות היהודית התפתחה מספיק, כדי שאפשר יהיה לצרף לעם היהודי באופן אותנטי אדם הרוצה בכך, בלי שהוא יעבור איזה שהוא תהליך של גיור".

במהלך הדיון יוצגו גישות ועמדות בחברה היהודית הוותיקה המתאפיינות בהדגשה ובהבלטה של תיאור התהליך כהצטרפות לחברה הישראלית ובהפיכתם לישראלים, תוך המעטה בתיאור התהליך כהצטרפות מוגדרת לחברה היהודית בישראל ובהפיכתם ליהודים. הישראליות הרחבה, המעורפלת, והעמומה יותר מבחינה לאומית, מהווה מפלט מסוים עבור שני קטבים מנוגדים בחברה היהודית. הגרסה האחת של גישת הישראליות מאפיינת את התפיסה הרווחת בקרב חלק משמעותי מהחברה, מהמנהיגות ומהממסד הדתיים, שמבחינתם אין ולא תיתכן שום הצטרפות לקולקטיב היהודי ללא גיור דתי תקף, יהיו אשר יהיו התהליכים הסוציולוגיים שעוברים הלא-יהודים. הגרסה השנייה של הישראליות מאפיינת את הטוענים להתפתחותה של ישראל כחברה רב תרבותית ואפילו רב לאומית תוך פיחות ערכי ומעשי בהגדרתה כמדינה יהודית. כך, לדוגמה, תחת הכותרת הטוענת שחוק השבות הפך את ישראל למדינה מולטי-אתנית טוענת יפעת וייס, בניגוד לטיעון המוצג בספר זה, כי "קשה להיות שותפים להנחה, שבמציאות הרב-תרבותית הגלובלית החדשה כמה מאות אלפי רוסים אתניים, שעלו וממשיכים לעלות לישראל, ייטמעו לתוך החברה הישראלית".

מרק קופובצקי מציין: "אפשר לחזות במידה ניכרת של ביטחון, שאם תימשך המגמה הנוכחית בעלייה [...] אזי כבר בעוד עשר-עשרים שנה יתגבש בישראל עוד מיעוט אתני גדול למדי, על כל הבעיות הכרוכות בכך". בהתייחסו לקבוצת הלא-יהודים הוא טוען כי היא "עלולה להפוך למיעוט אתני מבודד למדי, עם אוריינטציה אפשרית נוצרית". הנה, אם כן, "רוסים אתניים" ו"אוריינטציה אפשרית נוצרית" בהכללה על כלל העולים הלא-יהודים. במונחי התוצאות האפשריות של המפגש הרב תרבותי, גישה זו מתאפיינת בהדגשת התפתחותו של דפוס ההפרדה שבמרכזו המחויבות המלאה לתרבות המוצא תוך דחיית תרבות הרוב.

בהקשר זה נטען שגישת הישראליות, בשתי גרסאותיה, ממעיטה יתר על המידה, במודע ושלא במודע, מחשיבות העובדה שמדובר בתהליך הצטרפות בפועל לחברה היהודית בישראל. במונחי הרב תרבותיות ניתן לתאר זאת כהמעטת יתר של אפשרויות ההיטמעות והשילוב הנושאות בחובן השלכות משמעותיות הרבה יותר מאשר הצטרפות של גוון חדש נוסף לחברה הישראלית המגוונת ממילא. היא מאפשרת למחזיקים בה להדחיק את הבעייתיות שמעמידה בפניהם ההצטרפות של אותם לא יהודים לקולקטיב היהודי. בהתייחס לגרסה הדתית, הדחקה זו מצדיקה ומאפשרת לחלק ניכר מהמנהיגות הדתית להימנע מהתמודדות הלכתית-דתית ולאומית עם האתגר הניצב בפני החברה היהודית.

אתגר זה, כך נטען, ניצב בעיקר ובמיוחד בפני הציונות הדתית המתאפיינת במעורבות רבה בחברה הישראלית ובמתן משמעות דתית למדינת ישראל כמדינה יהודית. בהקשר זה תיבחן נכונותה ויכולתה של המנהיגות הדתית, במיוחד זו המזוהה כציונית, להתמודד מבחינה הלכתית דתית עם אתגר הרחבת הלאום היהודי כפי שהוא מתרחש בפועל. הגרסה הקיצונית של הרב תרבותיות מעדיפה לראות בעולים הלא-יהודים קבוצה חברתית חדשה ושונה מבחינה אתנית-לאומית. זה מאפשר לראות בה תרומה להתבססות תהליך גיוונה האתני הלאומי של החברה הישראלית. ראייה זו עולה בקנה אחד עם אידיאולוגיה רב תרבותית בגרסתה הקיצונית, השואפת לפיחות בהיבטיה הלאומיים האתניים של מדינת ישראל המוגדרת רשמית ומתפקדת כמדינת לאום יהודית. בהקשר זה נטען שהשסע הלאומי העמוק בין יהודים לערבים בישראל, המשולב באופן גורלי ועמוק בסכסוך הישראלי-פלשתינאי, הוא גורם רב משמעות בהאצת תהליכי ההצטרפות של העולים הלא-יהודים לא רק לחברה הישראלית, אלא דווקא לחברה היהודית בישראל.

אחד הטיעונים המרכזיים של ספר זה הוא שאם לא תינקט מדיניות כלל לאומית והלכתית-דתית שמטרתה להרחיב באופן משמעותי את מספר המתגיירים בגיור דתי, הגיור הדתי יידחק ממעמדו ויאבד את מקומו כדרך ההצטרפות העיקרית לעם היהודי בישראל. לתהליך זה עלולות להיות השלכות משמעותיות הן בנוגע למידת לכידותה של החברה היהודית בישראל, הן בנוגע לתהליכים בעולם היהודי בכללותו בכל הנוגע לדרכי הצטרפות לקהילות היהודיות.

תהליכי הגיור הסוציולוגי הופכים את מי שאינם יהודים על פי ההלכה ליהודים לא-יהודים, מונח שיש לו מספר משמעויות בהקשרים שונים. המשמעות הראשונה של המושג נוגעת לפערים המתפתחים בין המציאות העובדתית לבין ההגדרות ההלכתיות והרשמיות. בקרב החברה היהודית הלא דתית, המהווה רוב בישראל, ובמיוחד בהתייחס לחילונים שזיקתם למסורת הדתית חלשה, גיור סוציולוגי הופך את מי שאינם יהודים מבחינה הלכתית ורשמית ליהודים סוציולוגים. אולם מונח זה אינו משקף כראוי את מעמדם ההלכתי והרשמי כלא-יהודים. תהליכי הגיור הסוציולוגי יוצרים פער הולך וגדל בין מציאות החיים של היהודים הסוציולוגים לבין הגדרתם ומעמדם ההלכתי והרשמי, דבר העשוי להשפיע, כפי שנראה, גם על תפיסתם והגדרתם העצמית. מחד גיסא, מבחינה תרבותית, חברתית ולאומית הם הופכים יותר ויותר דומים, ובמקרים רבים אף זהים, לסביבת הרוב היהודי שאינו דתי, כיוון שהם רוכשים, מאמצים ומפנימים את מה שמקובל בחברה היהודית הלא דתית כמגדיר וכקובע במידה רבה את הזהות וההשתייכות לחברה היהודית בישראל.

מאידך גיסא, הם אינם נחשבים ליהודים על פי ההלכה כיוון שלא עברו גיור, ההליך המוגדר במסורת הדתית כתנאי בלעדי להצטרפות מבחוץ לקולקטיב היהודי על פי כל הזרמים הדתיים ביהדות. נקודת המוצא של ספר זה היא שלמסורת הדתית נודעת חשיבות רבה בזהות הלאומית ותכניה. כיוון שבמסורת הדתית הגיור הוא הדרך הבלעדית להצטרפות לקולקטיב היהודי, ומדובר במסורת ארוכת שנים, ההצטרפות הסוציולוגית לעם היהודי ללא הליך גיור כלשהו מותירה אותם לא-יהודים. לכך יש להוסיף את העובדה שמבחינה רשמית הם לא רשומים במרשם האוכלוסין כיהודים, רישום שיש לו אף משמעות סמלית.

משמעות שנייה למונח יהודים לא-יהודים קשורה למאבק המתחולל בחברה היהודית בישראל על הזהות הקיבוצית בכלל, ועל מעמדה ומקומה של המסורת הדתית בזהות זו במיוחד. חלקים משמעותיים בחברה היהודית בישראל, הדתיים לגוניהם וחלק ניכר מהמסורתיים, לא רואים בלא-יהודים ולא יראו בהם בעתיד כיהודים לכל עניין ודבר כל עוד לא יעברו גיור דתי בעל תוקף. לעומת זאת, חלקים אחרים בחברה היהודית, במיוחד אלה המתאפיינים באידיאולוגיה חילונית מודגשת שאינה מחויבת להלכה, עשויים לראות בהם יהודים לכל עניין ודבר ללא שום צורך בהליך גיור דתי. היהודים הלא-יהודים, אם כן, הם יהודים בעיני חלקים מסוימים בחברה היהודית, והם לא-יהודים בעיני חלקים אחרים בחברה. בכך הם הופכים לסוגיה נוספת במאבק הדתי-חילוני המתחולל ממילא בחברה היהודית בישראל על אודות הקשר בין דת ולאום. סוגיה זו היא חלק ממאבק נרחב וכולל סביב מעמדה ומקומה של המסורת הדתית וההלכה בהגדרת הזהות היהודית, תכניה וגבולותיה.

המשמעות השלישית למונח זה היא תיאור היערכות חברתית של קבוצה הנמצאת, ברובה הגדול, בתהליכי מעבר מזהות אחת לזהות אחרת, מזהות לא-יהודית לזהות יהודית במובנה הישראלי שאינו דתי. הזהות הקודמת מאבדת בהדרגה את מעמדה וכוחה, מעצם כוחו המטמיע של הרוב היהודי, והזהות החדשה, היהודית הישראלית, הולכת ונרכשת בהדרגה. אין מדובר, בהכרח, בנטישה של רכיבי הזהות הקודמים ובאימוץ מלא של רכיבי אחת מהזהויות היהודיות הישראליות. אולם במבט כולל על התהליך נראה כי המאזן בין הזהויות הולך ומשתנה באופן שכוחה ומעמדה של הזהות היהודית הישראלית יעלה בהדרגה לעומת משקלן של זהויות קודמות שילך ויפחת.

הדבר נכון במיוחד ובעיקר בקרב בני הדור הצעיר של קבוצה זו שנולד בישראל או שחי את רוב חייו בישראל. אולג, כפי שציינו, הציב בבית את עץ האשוח המקושט מיד לאחר חג החנוכה, אולם ילדיו לודמילה ואלכסיי גילו כלפיו אדישות שהביאה את אולג לשקול אם להמשיך במסורת זו שהמשפחה הביאה אתה מאוקראינה. בעוד שאצל אולג הרכיב הלא-יהודי גובר על הרכיב היהודי, הרי אצל ילדיו לודמילה ואלכסיי גובר הרכיב היהודי על הרכיב הלא-יהודי. יש לזכור שככל שחולפות השנים ילך ויגדל משקלה של אוכלוסיית היהודים הלא-יהודים שנולדה כאן או שעברה את רוב תהליכי הסוציאליזציה שלה בישראל.

המשמעות האחרונה של המושג יהודים לא-יהודים נשענת על כך שמדובר, כפי שצוין לעיל, בתהליך הנמצא בראשיתו, ומכאן שהוא עשוי להתפתח בכיוונים שונים ומנוגדים. המושג מצביע על שלוש אפשרויות עתידיות שאף עשויות להתפתח בקרב קבוצות שונות בקרב היהודים הלא-יהודים: בקוטב האחד ניצבת האפשרות שהיהודים הלא-יהודים אכן יפתחו תחושות ניכור כלפי החברה היהודית ויהפכו ללא-יהודים לא רק מבחינה הלכתית ורשמית, אלא אף מבחינה סוציולוגית. אפשרות זו היא שלילית מבחינה נורמטיבית ועלולות להיות לה השלכות שליליות חמורות על הלכידות החברתית של החברה היהודית; אפשרות הביניים היא שהם יישארו יהודים לא-יהודים במובן זה שהם יהיו יהודים סוציולוגיים ולא-יהודים מבחינה הלכתית ורשמית.

מבחינת המציאות העכשווית עולה שזו האפשרות המסתמנת כסבירה ביותר בהתייחס לרוב המכריע של המשתייכים לקבוצה זו. בהקשר זה נטען שאפשרות זו אינה רצויה על רקע העובדה שהיא מותירה קבוצה משמעותית בחברה במעמד ביניים מעורפל ובעייתי מבחינות רבות, ולכן פוגעת ברמת הלכידות של הקולקטיב היהודי; האפשרות השלישית היא שהיהודים הלא-יהודים יהפכו ליהודים הלכתיים באמצעות גיור דתי שמשמעותו היא התאמה בין התהליכים הסוציולוגיים שהם עוברים לבין מעמדם ההלכתי והרשמי. ספר זה מבקש להבהיר עד כמה נמוכים הסיכויים של תסריט זה, ובמקביל להצביע על הצורך החיוני בעיצוב מדיניות כלל לאומית ומדיניות הלכתית-דתית שיאפשרו את הגשמתה של אפשרות זו, שתחזק את הלכידות של החברה היהודית בישראל.

לסיכום הדיון במושג יהודים לא-יהודים יש להדגיש כי מדובר במונח שבמודע ובמכוון מכיל בתוכו סתירה מובנית. אולם סתירה זו אינה אלא ביטוי קיצוני ונדבך נוסף במכלול הניגודים הקיימים, כפי שנראה, בין רכיבי זהותן של קבוצות רבות בחברה הישראלית. המונח המוצע נועד לשקף את המציאות המשתנה, המורכבת, הסבוכה ומלאת הסתירות והניגודים. אחת מהשאלות העיקריות שעליהן ינסה ספר זה לענות נוגעת להשלכות האפשריות של התהליכים שהוצגו לעיל על גבולותיה ותכניה של הזהות היהודית הישראלית.

ה. הרחבת הלאום היהודי ושקיעת ההלכה הדתית
הטיעון המרכזי שיעבור כחוט השני בספר הוא שאם יימשכו תהליכי הגיור הסוציולוגי, היינו צירופם והצטרפותם ללאום היהודי של מי שאינם יהודים על פי ההלכה ללא גיור דתי, תהיה לכך השפעה מכרעת על המחלוקות המוכרות בסוגיית הגיור הדתי; על תכניה של הזהות היהודית הישראלית בכללותה; ובמידה מסוימת אף על דרכי ההצטרפות לקהילות היהודיות בחוץ לארץ. בהתייחס לסוגיית הגיור הם יכריעו את המחלוקת באופן דרמטי, ובדרך חדשה המדלגת על פני כל הגישות והעמדות המוכרות בסוגיה. תהליכים אלה יהפכו את המחלוקת בצורתה ובתכניה הישנים, ואת הגורמים העיקריים שנטלו ונוטלים בה חלק, לחסרי משמעות מעשית. לנוכח העימותים המוכרים בשאלת תוקפם ומעמדם של הגיורים הדתיים לגוניהם, ועל רקע הניסיונות הראשונים להציע חלופה של גיור חילוני, תלך ותתעצם הכרעה מעשית ורבת משמעות בדמות הגיור הסוציולוגי. חלופה זו עשויה להפוך את כל החלופות הקיימות והמוצעות כאחת לבלתי רלוונטיות.

הגיור הסוציולוגי, מעצם מהותו כתהליך טמיעה והשתלבות של מיעוט בתוך רוב דומיננטי, עתיד להעמיק ככל שיחלוף הזמן. ככל שהוא יעמיק, הוא עשוי להפוך את כל סוגי הגיור האחרים לשוליים וזניחים, כל זאת אם לא יתחוללו שינויים מהפכניים בנסיבות, בתנאים ובעיקר במדיניות ביחס לסוגיה, הן במישור החברתי-פוליטי הן במישור ההלכתי-דתי. ככל שיחלוף הזמן יהיה פחות ופחות מובן מדוע ילד שגדל או אף נולד כאן לתוך זהות קיימת, ושלא ניתן להבחין בינו לבין שכנו היהודי החילוני או אף המסורתי, יצטרך לעבור הליך גיור שיצרף אותו, כאילו הגיע מבחוץ, לקולקטיב שהוא ממילא משתייך אליו כיוון שנולד לתוכו. נחזור לסיפורם של תומר ובן דודו רוסטי שהצגנו בפתח הספר: גם אם עוד היה ניתן להבין את הציפייה מאלינה וורוניקה, האמהות של השניים, שיתגיירו כיוון שנולדו וגדלו בחוץ לארץ, הרי הציפייה שתומר ורוסטי יתגיירו עשויה להפוך לבלתי מתקבלת על הדעת על רקע העובדה שאין שום דבר המבדיל אותם מבני גילם היהודים מלבד העובדה שאמותיהם אינן יהודיות על פי ההלכה. אולם כל זה אמור בהתייחס לקבוצות המתאפיינות במחויבות חלשה או בהעדר מחויבות למסורת הדתית. קבוצות אחרות, כפי שציינו, ימשיכו לראות בגיור את ההליך הלגיטימי הבלעדי המאפשר הצטרפות לקולקטיב היהודי.

כנובע מהגיור הסוציולוגי, ובהעדרו של גיור דתי בהיקפים משמעותיים, עשויה החברה היהודית להתקדם לקראת שינוי מכריע לא רק בהגדרת גבולותיה, אלא אף בעיצוב תכניה, משמעויותיה וביטויה של הזהות היהודית הישראלית. במרכזו של שינוי זה יעמוד תהליך שקיעתה של ההלכה הדתית כרכיב משמעותי בזהות היהודית. הגיור הסוציולוגי טומן בחובו את האפשרות לעלייתה ולהתחזקותה של הגישה הטוענת לאפשרות קיומה של זהות יהודית ישראלית המנותקת באופן משמעותי וניכר מההלכה הדתית ומהמסורת הדתית בכללותה. יתר על כן, בגרסתה הקיצונית של גישה זו יש מי שמצביעים על אפשרות לפיתוחה של לאומיות יהודית רב דתית המכילה בתוכה בני דתות שונות. הצטרפותם בפועל של לא-יהודים לחברה היהודית ללא שום הליך גיור דתי עשויה להוות הוכחה חזקה לחיוניותה, לעוצמתה וליכולתה של החברה היהודית בישראל להרחיב את גבולותיה, ובכך לחזק את עצמה, ללא היזקקות להלכה הדתית.

לכך עשויות להיות השלכות על מגוון רחב של סוגיות נוספות הנתונות במחלוקת בחברה היהודית. ניתן לנסח טיעון זה כשאלה: אם החברה היהודית מסוגלת להטמיע בתוכה לא-יהודים ללא היזקקות להלכה הדתית ולסמכויות הדתיות המקובלות, מדוע שתהיה זקוקה להן ומדוע שתתחשב בהן בנוגע לתחום הכשרות, לקביעת מעמדם של נישואים דתיים או לעיצוב אופייה הציבורי של השבת? יתר על כן, העדר התמודדות הלכתית עם המציאות החדשה יפגע במעמדן של הסמכויות הדתיות ובמסורת הדתית עצמה. הללו יוצגו, לא בפעם הראשונה, כמי שאינן מסוגלות או אינן מעוניינות להתמודד עם אתגרי המציאות הלאומית. להצלחתו של הגיור הסוציולוגי כחלופה לגיור דתי עשויה להיות השפעה רחבת היקף על התבססותן של חלופות לא הלכתיות בתחומים רבים אחרים, ומכאן על תכניה של הזהות היהודית הישראלית בכללותה. בתוך כך תתעורר השאלה עד כמה, אם בכלל, יהיה ניתן לתפוס ולהגדיר זהות זו כאחת מהזהויות היהודיות או שמא מדובר בזהות חדשה על רקע ניתוקה המשמעותי ממורשת העבר. במונחים שיוצגו בהמשך, השאלה שתתעורר היא עד כמה ניתן לתפוס את מכלול זהויות המשנה היהודיות בחברה הישראלית כמכילות "דמיון משפחתי" מזערי המאפשר להן את ההשתייכות לאותה משפחת זהויות, או שמא מדובר בזהויות שהקשר ביניהן הולך ומתרופף עד כדי ניתוק. שאלה זו תחריף את המאבק בסוגיות הזהות הקיים ממילא בחברה היהודית בישראל.

ייאמר מיד כי בהקשרים מסוימים, שני התהליכים - הרחבת הלאום היהודי ושקיעת ההלכה - מתפתחים באופן עצמאי וללא קשר בין זה לזה או ללא תלות ביניהם. הרחבת הלאום היהודי על ידי הצטרפות לא-יהודים לחברה היהודית אינה בהכרח פרי מדיניות מכוונת, מתוכננת ומודעת. זהו תהליך שהתחולל ועדיין מתחולל מצירוף נסיבות ותנאים שלחברה היהודית בישראל, ובעיקר למנהיגותה, אין שליטה, רצון או יכולת למנוע. בהקשר זה בולטים בחשיבותם גורמים דוגמת התמוטטות ברית המועצות, היקפיה הגדולים של העלייה, מבנה העולם היהודי בחבר המדינות שבמרכזו ריבוי הנישואים מחוץ לקהילה, ובעיקר תכניו של חוק השבות "הנדיב" עבור בני משפחה לא-יהודים. שקיעת ההלכה הדתית בחברה היהודית אינה קשורה בהכרח לעלייתם לארץ של לא-יהודים. זהו תהליך שהתפתח בהדרגה כנובע ממכלול רחב של גורמים פנימיים בחברה היהודית הוותיקה בישראל, דוגמת השפעות הגלובליזציה, התמערבות, אמריקניזציה, דמוקרטיזציה, עליית ערכי הליברליזם, תמורות במחנה האורתודוקסי, החרפת השסע הדתי-חילוני וכיוצא באלה. גם אם הזיקה למסורת הדתית עדיין חזקה בקרב רוב גדול בחברה היהודית, יש סימנים לכך שהיא נחלשה בשנות התשעים.

בהקשרים אחרים מדובר בשני תהליכים המחזקים זה את זה באופן שכל אחד מהם הוא, במקביל, הן הסיבה והן התוצאה של האחר: שקיעת ההלכה הדתית בקרב חלקים משמעותיים בחברה היהודית הוותיקה יוצרת אקלים תרבותי המאפשר את הרחבת הלאום היהודי ללא תהליכי גיור דתיים מכל סוג שהוא. במונחים שהוצגו לעיל, הגיור הסוציולוגי מתאפשר כנובע מקיומם של מגיירים סוציולוגיים המהווים סביבת תרבות וזהות נוחה לגיור הסוציולוגי. באם נחזור לסיפור פגישתם של אולג ובועז, גיורו הסוציולוגי של אולג מתאפשר על רקע נכונותו ויכולתו של בועז להיות מגייר סוציולוגי. הרחבת הלאום היהודי באמצעות צירוף לא יהודים ללא שום גיור דתי עשויה להאיץ את תהליך שקיעתה של ההלכה הדתית המתרחש ממילא בחברה היהודית. עצם ההצטרפות לקולקטיב היהודי, פעמים רבות תוך אימוץ דפוסים מסורתיים, ללא גיור דתי, עשוי להפוך לעדות חיה, מתמשכת וחזקה לכך שהחברה היהודית אינה נזקקת להלכה, כמו גם לרכיבים אחרים במסורת הדתית, בתהליך עיצוב זהותה וגבולותיה.

לסיום, יש להעיר על השפעה אפשרית של התהליך על הקהילות היהודיות בחוץ לארץ. הגיור הסוציולוגי דומה, בהקשר זה, להצטרפות לקהילה יהודית בחוץ לארץ. אם אכן עצם ההצטרפות בפועל מספיקה כדי להיחשב חלק מהחברה היהודית למרות העדרו של גיור, מדוע שהצטרפות לקהילה בחוץ לארץ לא תספיק כדי להיחשב יהודי גם ללא הליך גיור כלשהו? אמנם ברור שאין דומה הצטרפות לקהילה המהווה מיעוט זעיר בסביבתה להצטרפות לחברת רוב במדינה ריבונית, אולם אין זה מן הנמנע שיהיו לכך השפעות למרות ההבדלים הניכרים. תפיסת הגיור הסוציולוגי כתהליך הצטרפות מספיק שאינו מצריך גיור דתי עשויה להשפיע בהדרגה גם על יהדות העולם. כך, לדוגמה, בני זוג לא-יהודים של חברי קהילה יהודית עשויים להיתפס כיהודים גם ללא צורך בגיור, אם אכן בדפוסי התנהגותם ופעילותם הם מוכיחים שהם חלק מהקהילה ומדפוסי ההתנהגות המקובלים במסגרתה. בחינת אפשרויות ההשפעה של תהליך זה על יהדות העולם חורגת מגבולותיו של ספר זה שיתמקד בהשפעות התהליך על תכניה וגבולותיה של הזהות היהודית הישראלית.

© כל הזכויות שמורות להוצאה לאור

יהודים לא - יהודים, זהות יהודית וישראלית ואתגר הרחבת הלאום היהודי בישראל - אשר כהן


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, עוד לילה אחד, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים