» טקסט  » אומנות ועיצוב  » ספרים חדשים ביולי 2006       חזור

פיסול כמולדת
מאת: הלגה קלר

ההוצאה: הקיבוץ המאוחד פיסול כמולדת - רודי להמן והדוויג גרוסמן - חייהם ויצירתם, הוא מונוגרפיה מרתקת של זוג אמנים מחשובי היוצרים בישראל רודי להמן ובת זוגו הדוויג גרוסמן. רודי והדוויג עלו ארצה מגרמניה ב-1933 ותפסו בהדרגה מקום מרכזי בחיי האמנות הישראלית כאמנים יוצרים ומורים. רודי להמן הוא שהניח יסודות לפיסול אורגני פיגורטיבי ומופשט, ארכאי ומודרני בארץ, וגידל דור של תלמידים שהפכו למובילי הפיסול הישראלי כמו מנשה קדישמן, יגאל תומרקין ועוד. יצירותיו נמצאות בכל המוזיאונים החשובים בארץ. הדוויג גרוסמן היא זו שהניחה את היסודות ליצירה הקרמית בארץ.

רודי להמן והדוויג גרוסמן שנפגשו בבית הספר לאומנות בברלין היו שני אמנים מנוגדים בטבעם, ועם זה שותפים אמיתיים בהרגשת הייעוד שלהם שהיה חדור אידיאליזם אמנותי. רודי - הלא יהודי, ממוצא מעורפל ללא חינוך פורמלי, צמא לתרבות, והדויג יהודיה, ציונית, אישיות דומיננטית בת למשפחה אמידה.

פרשת חייהם המסתיימת בניצחונם האמנותי - לאחר שזכו בהכרה ללא עוררין - היא בכל זאת טראגית, לאור כל המכשולים שהיה עליהם לעבור הן כאמנים, והן כעולים שחוו חבלי קליטה קשים בארץ חדשה.

הספר, המתבסס בין השאר על מכתבים וכתבי-יד של האמנים, משרטט ברגישות ובהבנה עמוקה את הפן האישי ואת המארג המשותף של חיי האמנים בסביבה התרבותית והאמנותית שבה הם פעלו ויצרו החל מאמצע שנות השלושים ואילך. הוא כולל היבטים היסטוריים וסוציו-פסיכולוגיים וניתן למצוא בו אף מעין אנליזה של תופעת היצירה בתא הזוגיות. הספר גם מאיר את הפרספקטיבה הפמיניסטית העכשווית המעניקה נופך נוסף של רלוונטיות תרבותית.

כתבו על הספר:
מנשה קדישמן: "אני חושב שעשית מבצע של a life time להקים לתחייה את רודי להמן, אחד האמנים החשובים, הייחודיים שהשפיע בזמנו על האמנות הישראלית ועדיין זה לא נגמר. הצלחת גם לרדת לנבכי החברה הישראלית ולבטיה בתקופה של שנות השלושים, ולתוך עמקי נשמתם של שני אמנים דגולים אלו - הזוג רודי להמן והדוויג גרוסמן - על הטוב והרע. "הספר יכול גם להקרא כרומן נפלא...".

יגאל צלמונה: "קראתי את הספר בשקיקה בערב אחד ואני עוד חוזר אליו. הוא כתוב להפליא - מעניין ומתוך אמפטיה והכרות קרובה מבלי לוותר על אובייקטיביות. יש בו פרטים חשובים שמעולם לא נודעו עד עכשיו ששופכים אור חשוב על יצירתם. זהו ספר חשוב שמתווסף למדף ספרי המחקר על אמנים ישראלים ומצבה יאה לזוג היצירתי, המרתק והחשוב הזה."

פרופ' גילה בלס: "הוקסמתי מהיכולת הנבונה של המחברת לשזור את הפרטי והכללי, את ההיבט האמנותי והחברתי ולשרטט בחיות וברגישות את מערכת היחסים של שני יוצרים בעלי שיעור קומה, כל אחד בתחומו. בצד הפן האישי המעניין כשלעצמו, היא פורשת בחיבורה מארג מאלף של חיי האמנים בסביבה החברתית והאמנותית שבהם הם פעלו ויצרו בארץ החל מאמצע שנות השלושים... הודות לעבודתה השקדנית והחשובה לאין ערוך של הלגה קלר, פוענחו ופורשו דוקומנטים בעלי ערך היסטורי, אמנותי ואנושי ממדרגה ראשונה."

רחל שביט: "ראיתי זכות גדולה שניתנה לי לעיין לחזור ולקרוא בסיפור חייהם של רודי להמן והדוויג גרוסמן... סיפור חיים שראוי להביא לציבור הרחב ולציבור האמנים ושוחרי אמנות בפרט... העבודה שעשית מרשימה ביותר."

אהרון מגד: "תודה על ההזדמנות שנתת לי להכיר מקרוב שני אמנים בעלי סגולות כה ייחודיות... קראתי את ספרך בענין רב כי פרשת חייהם מרתקת... ואת תיארת זאת בצורה מפורטת שלב אחרי שלב ובאופן חי ....."

הלגה קלר, אף היא יוצאת גרמניה, עבדה באנגליה כעורכת סרטים עלילתיים, ביניהם: "המלט" ו"ריצ'ארד השלישי" של לורנס אוליבייה ו"יוהנה הקדושה" ו"שלום לך עצבות" של אוטו פרמינגר. היא מוכרת בארץ בעיקר הודות לספרה "עולם בדים" ולפעילותה החלוצית בהכנסת החינוך לקולנוע ולטלויזיה לבתי ספר. היא הייתה מקורבת שנים רבות לרודי להמן והדוויג גרוסמן ומונתה מטעמם אחראית על עיזבונם, הכולל חומר רב, עשיר ויחיד במינו, ששימש היטב את המחברת בכתיבת המונוגרפיה המרגשת. (ביוגרפיה מורחבת של הלגה קלר מצורפת בהמשך).

מאחורי כתיבת הספר: הלגה קלר היתה תלמידתו של רודי להמן לזמן קצר יחסית אולם המפגש עם האיש הותיר בה רושם עמוק המלווה אותה עד היום. לאחר מותו נוצרו יחסים קרובים גם בינה ובין אלמנתו, הדוויג גרוסמן, והיא לקחה על עצמה את הטיפול בה עד יום מותה (1998), במשך קרוב לעשרים שנה. על פי בקשתה של הדוויג מונתה לאחראית על העיזבון האמנותי והאישי של זוג האמנים וכן להנצחת שמם.

בזמן פינוי הבית מצאה קלר חומר תיעודי רב וכן מכתבים ומסמכים אישיים שחשפו את סיפור חייהם של הזוג והפיצו אור על האישיות יוצאת הדופן של כל אחד מהם.

העיון בחומר הרב, ברובו בגרמנית ופענוח כתב היד הגותי של רודי והכתב הכמעט בלתי קריא של הדוויג, ארכו כארבע שנים כשבנוסף לחומר הכתוב נעזרה קלר בראיונות רבים שקיימה עם חברים ותלמידים של בני הזוג.

גדעון עפרת ליווה את כתיבת הספר מראשיתו ועד סופו.

הלגה קרנסטון קלר - קורות חיים
נולדה בגרמניה ב1921 להורים אמנים. למדה גרפיקה מגיל צעיר. משפחתה ברחה לאנגליה ב-1939 חודש לפני המלחמה. שם עבדה בסטודיו לסרטים מצוירים. ב-1940 נישאה למוריס קרנסטון (מאוחר יותר פרופסור לפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת לונדון) ומאז עבדה תחת השם הלגה קרנסטון. עברה לעריכת סרטים עלילתיים וב-1946 קיבלה את התפקיד של עורכת ראשית ב"המלט", סרטו של לורנס אוליבייה.

ב-1955 ערכה גם את סרטו " ריצ'רד השלישי". בין הסרטים האחרים שלה כעורכת: "יוהנה הקדושה" (1957) של אוטו פרמינגר והסרט "BONJOUR TRISTESSE" (1957). בין השנים 1958-1956 הייתה חברה בחבר המנהלים של ביה"ס הלונדוני לטכניקת הקולנוע - THE LONDON SCHOOL OF FILM TECHNIQUE ומורה לתסריטאות ועריכה.

ביקרה פעמים בארץ ב-1954 וב-1956 כתיירת ונמשכה לרעיון של עליה. עודדה אותה תגובתם של אנשים הקשורים לרעיון של הקמת תעשיית סרטים בארץ. ב-1958 החליטה סופית להעלות ארצה. אחרי לימודי עברית באולפן בירושלים קבלה את תפקיד הבמאית והאחראית על הפקת סרטי הירחון - סרטים של רבע שעה מורכבים מכתבות קצרות על התפתחות הארץ, על אירועים ונושאים תרבותיים. הירחונים יצאו כל חמישה שבועות בשש שפות לקונסוליות ישראליות בחו"ל. במסגרת הירחונים ביימה גם שני סרטים תיעודיים - ארוכים יותר, אחד "אשדוד 1961" (קריינות חיים חפר, קריין יוסי בנאי) ו"ימים ראשונים" - סרט על דימונה.

ב-1961 התחתנה עם מוסיקאי הג'ז מל קלר. הזוג אמץ ילדה, והלגה ויתרה על הקריירה של במאית סרטים, אבל המשיכה לערוך סרטים, ביניהם "REBELS AGAINST THE LIGHT" ו-"הם היו עשרה" של הבמאי ברוך דינר.

ב-1965 הגשימה חלום והתחילה לקחת שיעורי פיסול אצל רודי להמן. באותו זמן קבלה תפקיד של אחראית על יוזמה ממשלתית של הפקת סרטים קצרים של במאים פוטנציאליים במשרד המסחר והתעשייה. במאים צעירים כמו אורי זוהר, דוד אבידן, יגאל בורשטיין וכו' עשו את הסרטים הראשונים שלהם במסגרת זו.

בסוף שנות הששים נמשכה לרעיון של הכנסת שיעורי קולנוע לבתי ספר בארץ. היא ראתה הזדמנות בלתי רגילה להחדרת רעיונות הומניסטים ותרבות הקולנוע לשכבת תלמידים שהייתה רחוקה מהנושאים האלה. אחרי שעבדה כיועצת לתוכנית "זו דעתי" - דיונים קבוצתיים של נוער על סרטים בטלויזיה החינוכית, בקשו ממנה מבית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל-אביב להעביר קורסים למורים בנושא החינוך לקולנוע. שיעוריה הפכו לחלק מהתוכנית להכשרת מורים.

בין השנים 1971-1987 לימדה באופן קבוע בבית הספר לחינוך. כמו כן הייתה גם חלק של צוות מחקר בחינוך לטעוני טיפוח שהעביר ניסוי בנווה צדק ביפו בתחילת שנות ה-70. לפרויקט הזה פרסמה חמש תוכניות לימודים בהוצאת אוניברסיטת ת"א. בד בבד לימדה שלוש שנים בבית ספר התיכון האזורי בקיבוץ מעגן מיכאל. והצטרפה לחוג לקולנוע החדש באוניברסיטה כמורה לעריכה.

ב-1972-1975 הייתה חברה בוועדה לתסריטים לעידוד הסרט הישראלי העלילתי במועצה לתרבות ואומנות של משרד החינוך והתרבות.

ב-1979-1981 נבחרה כרפרנטית בוועדת הקרן הממשלתית לעידוד סרטי איכות ישראליים. הייתה אחראית על בחירת תסריטים ולווי ההפקה של 6 סרטים. (הוועדה הזאת הכינה את הדרך לקרן הממשלתי לעידוד ותמיכה בהפקת סרטים ישראליים של היום).

ב-1984 הפיקה תוכנית אודיו-ויזואלית על "תיאוריות של עריכה" "LES PRINCIPES DU MONTAGE CINEMATOGRAPHIQUE" עבור אוניברסיטת פואטייה בצרפת.

בין השנים 1985-1992 הייתה מרכזת מקצוע ארצית לחינוך לקולנוע וטלויזיה בבתי-ספר מטעם משרד החינוך.

ספרים:
"עולם בדים"(1974), אנתולוגיה לאומנות הקולנוע בהוצאת "עם עובד" שהפך לספר חובה לכל סטודנט לקולנוע והגיעה לשבע מהדורות.

"לדעת לצפות" (1995), ספר הדרכה למורים לקולנוע ולטלויזיה במשרד החינוך ותרבות, באגף לתוכניות לימודים, מ.ט.ל. הספר יצא בתרגום לערבית ב-2002.

"FARBIG IN MOLL" ("צבעים במפתח מינורי") - אוטוביוגרפיה בגרמנית הוצאת רדר, דרמשטט, גרמניה 1996.

פיסול כמולדת - הלגה קלר

ספרים בנובמבר 2009 | ספרים באוקטובר 2009 | ספרים בספטמבר 2009 | ספרים באוגוסט 2009 | ספרים ביולי 2009 | ספרים ביוני 2009 | ספרים במאי 2009 | ספרים באפריל 2009 | ספרים במרץ 2009 | ספרים בפברואר 2009 | ספרים בינואר 2009 | ספרים בדצמבר 2008 | ספרים בנובמבר 2008 | ספרים באוקטובר 2008 | ספרים בספטמבר 2008 | ספרים באוגוסט 2008 | ספרים ביולי 2008 | ספרים ביוני 2008 | ספרים במאי 2008 | ספרים באפריל 2008 | ספרים במרץ 2008 | ספרים בפברואר 2008 | ספרים בינואר 2008 |