Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2006  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | שנת 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בנובמבר 2006
» ספרים באוקטובר 2006
» ספרים בספטמבר 2006
» ספרים באוגוסט 2006
» ספרים ביולי 2006
» ספרים ביוני 2006
» ספרים במאי 2006
» ספרים באפריל 2006
» ספרים במרץ 2006
» ספרים בפברואר 2006
» ספרים בינואר 2006
» ספרים בדצמבר 2005

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » כתבי עת  » ספרים חדשים במאי 2006       חזור

מסמרים - בעתיד, גליון 2 (02)
מאת: אמיר רותם - עורך

ההוצאה:

מסמרים

גליון 2 של כתב העת מסמרים (רבעון ספרותי המוקדש לפרוזה מרתקת בעברית) יצא לדרך. שם הגליון: "בעתיד". בגיליון נובלה מאת עמליה רוזנבלום, שממוקמת בדמדומי השלטון העותומאני ועוסקת באהבה ובסוכר, סיפורים חדשים מאת שמעון אדף, שהם סמיט ואופיר טושה גפלה, טקסט מפתיע של אלישע הרכבי, הרהור מטריד ומשועשע על עתיד הספרות מאת צבי טריגר, קרעי זכרון מנוסחים להפליא מאת יורם קניוק ואריאל הירשפלד, סיכום של שנתיים של צילומי תנועות הנוער בישראל שערכה שרון ברקת וקומיקס מרהיב מאת תומר חנוכה, שעוסק בזקנתו של טרזן המיתולוגי.

בגיליון גם סיפור מאת הסופר האמריקאי הנערץ פיליפ ק. דיק המדמיין את העולם אחרי המלחמה האחרונה. תרגם: אמנון כץ

מסמרים - בעתיד, גליון 2 (02)
שתפו אותי

חותם את הגיליון מקבץ קצר של טקסטים מימי ראשית תנועת "הפנתרים השחורים", בדיוק לפני 35 שנים, שבהם קריאה, אולי נאיבית בניסוחה אבל רבת עוצמה בתוכנה, לשיתוף ושיוויון, קריאה שנותרה ללא מענה ראוי עד היום, בעשור הרביעי של העתיד שלו שיוועו.

לאורך הגיליון פזורים צילומים של נח פולברג, שמשלב טכניקות חשיפה יוצאות דופן בצילומי לילה.

להלן תוכן הגליון:

+ מעשה בחלה | אלישע הרכבי

"לשווא הן ביקשו לשכנע את חברתן שתצטרף לקישואים" סיפור

+ סיפור | עמליה רוזבלום

"בתוך שלושה חודשים הפכה מרתה מילדה בת שתיים עשרה, שמנמנה ושובבה, לזקנה גרומה שלא איכפת לה דבר"

+ סילפה, או שיעורים פרטיים בלשון | אריאל הירשפלד

"'ראה,' אמר והרים להרף עין את השמיכה, 'הרי לרוח אין רגליים'" זכרון

+ בת-מצווה | שמעון אדף

"אז דיבר אליה אלוהים מתוך הטלוויזיה" סיפור

+ כחול חאקי | שרון ברקת

"זו תקופה של בניית זהות כיחיד ומול הקבוצה, קונפליקטים של שייכות" צילומים

+ אני את חרפתי אגיד | יורם קניוק

"הרגשתי את הדמעות שלו זולגות, וחזרתי לשבת" זכרון

+ האידיוט ממחר | אופיר טושה גפלה

"תוך חמישים שנה, לא יישאר דבר מן העבר"

+ נפל דבר | שהם סמיט

"בזהירות רבה הרימה את כנפות הבד - והחניקה צעקה" סיפור

+ בית קברות לפילים | תומר חנוכה

"ושמישהו יאכיל כבר את הגורילה" קומיקס על מבוגרים

+ האוטוביוגרפיה של כל אחד | צבי טריגר

"בעתיד יהיה בכל בית ובכל חנות ספרים ספר אחד בלבד" תחזית

+ הדור השני | פיליפ ק. דיק

"החיים השתנו ללא הכר, ולעולם לא יחזרו לקדמותם" סיפור

+ תן יד למאבקנו | מטה הפנתרים השחורים

"האם הפעולה המשטרתית נגדנו היא התשובה היחידה שיש לממשלה לדרישתנו?" תיעוד

מתוך הגליון: האדיוט ממחר
ובהמשך: תן יד למאבקנו | מטה הפנתרים השחורים

האידיוט ממחר | אופיר טושה גפלה

אופיר טושה גפלה, ספריו: "עולם הסוף", וה- "הקטרקט בעיני הרוח"

במקום שממנו אני בא מכנים אותי כולם "האידיוט ממחר". לא כי אני אידיוט וגם לא מפני שהגעתי ממחר. אם כבר, הגעתי מהמחר של המחר של המחר בחזקת אלף אלפי מחרתיים, או, אם אתם מתעקשים, מרחק אלפי שנים מהנקודה על ציר הזמן שבה אתם מתקיימים. אצלנו קוראים לה המאה השנייה לספירה המעודכנת. אם לא אסביר, לא תבינו, אבל השאלה היא אחרת - גם אם תבינו, מה תועלת תימצא לכם במידע המשני? אדם מהמאה השלישית לפני הספירה לא ממש התעניין במה שיקרה אלף שנה לאחר מותו. אחרי הכל איני מחדש לכם דבר כשאני חורץ כי העתיד החד-משמעי של כל אחד ואחד מכם הוא המוות.

אלפים בשנים תרו הוגים ואנשי רוח אחר אמיתות אבסולוטיות, ורק על אחת ניאותו להסכים - כל אדם שנולד ימצא את מותו ביום מן הימים. ואלה מכם הנמנים עם דת הסקרנים אשר מוכנים לתת זרוע רק בעבור הידיעה מה צופן העתיד לצאצאיהם - כמה אלטרואיסטי מצידכם, בהתחשב בעובדה שאם שפר עליכם גורלכם, תוכלו עוד לנופף לשלום בידיכם המגוידות לניניכם האלמונים רגע לפני שתשבקו חיים ותאבדו כל משמעות בעיני היצור החדש, שלא יזכור אתכם שלא באשמתו וכשיציץ באלבום המשפחה המצהיב תהיו משולים בעיניו לבאך, ללואי ה-14, לאברהם אבינו או לכל ישות אחרת שאבד עליה הכלח. גם אם תותירו אחריכם סרטים מצועצעים שצילמתם במצלמות הדיגיטליות "המשוכללות" שלכם, יידע הנין החמוד רק כיצד נראיתם וכיצד התנהגתם באופן הכי לא טבעי בעליל, מה שלא ישנה את היותכם זרים מוחלטים, חסרי משקל מנקודת ראותו, על אף שמִחלצי פירות בטנכם בקע. הסטטיסטיקות מוכיחות שבתחילת המאה ה-21 לא רק הדור הולך ופוחת, אלא גם תאי הזיכרון נמצאים בנסיגה מתמדת. ואם ילדים קטנים נוהגים ללכת לאיבוד במושגי הזמן האובייקטיביים ולבלבל "אתמול" ב"פעם", מעווים אחיהם הבוגרים את פניהם בפני המושג הקלוש "פעם" וקוברים כל מה שקדם ללידתם, בקבר אחים עם כל מי שמנסה ללמדם אחרת, לרבות המורים הטרחנים, שמבלבלים את המוח על מסופוטמיה באוזני היצורים טרודי התודעה אשר משוכנעים כי בן גוריון הוא שם נרדף לסחורות פטורות ממס בדרך המיוחלת החוצה ושז'בוטינסקי הוא סתם פרצוף יפה שמוכיח כי תמונה אחת שווה מאה שקלים. אתם מתחילים להבין, או שאתם מתעקשים שאמשיך? אני האידיוט ממחר, ובאתי רק להזהיר אתכם מפני מה שעומד לקרות. במקום שממנו אני בא סונטים בי וקובעים שיומרתי חסרת כיסוי. הרי אתם ואני לא דוברים אותה השפה, איננו חושבים באותם המושגים וכדי להביא אתכם בסוד העתיד עלי לרדת ארבעים שלבים בסולם האבולוציה ולהעמיד פנים שנגזרנו מאותה בראשית. אני מודע להאשמת ההתנשאות שתטיחו בי, בצדק. אם אתם חד-תאיים, סנדליות מגוחכות ופרימיטיביות, אני היצור המורכב ביותר שתוכלו לשוות בנפשכם, מופת מודולרי של תאים על גבי תאים, חלת דבש של ידע, ניסיון ולהט.

הו, עכשיו אני רואה גבות מתרוממות. על כך שהידע והניסיון הם מנת חלקי, כי צלחתי את האופק בשובי לשרתכם נאמנה, אין ויכוח. אבל להט? מה ללהט ולאירוע שלשמו התכנסנו כאן, חבורה אומללה של מאובנים וזרע הנבואה הפרועה ביותר או בכינויו הצנוע, האידיוט ממחר? בקרוב תדעו. אך ראשית אני מפציר בכם לא לצפות ממני לגולל בפניכם רשימה של כל התרחישים שיזמנו לכם הימים הבאים בלוח השנה, כי קצרה היריעה, ולמען האמת לא נראה לי שאחדש לכם. כשקבע מי מכם כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה, הוא שכח להוסיף שבתחכומה הנלוז היא פושטת צורה אחת ולובשת צורה אחרת כדי להוליך שולל.

כן, מלחמות חדשות יפרצו, מגפות לא ידועות יתפשטו, איתני הטבע ידרשו נקמה, ומעל לכל תרחף רוחו ההרסנית של האדם, שתקצור בדמעה את מה שזרע בטינה. אבל כל זה הרי ידוע לכם. הכל כבר קרה והכל עוד יקרה, ואותם מרווחי זמן ערמומיים בין אפוקליפסה אחת לחברתה ישכנעו אתכם שלא אבדה תקווה. וברוח התקופה, מחויכת ותועלתנית, תזבחו לאל המיניאטורות ותנצלו את עיתות השלווה והנחת להמשיך ולסגוד לקטן. הרי, אם איני טועה, השנה היא 2006 ואתם נתונים בעיצומה של המהפכה הגמדית; דומה כי הטכנולוגיה עלתה לכם לראש והקטינה אותו בכמה מידות (סִלחו לי על השימוש הכפול בעגת ההמון, אם אידיוט, אז עד הסוף).

ככל שהצעצועים הולכים ומאבדים מגודלם, כך מתעצמת יעילותם, ואת מרב המאמצים אתם מפנים לאפיק ההקטנה המפתה; בד בבד הולכים הקטנים שבכם, במיוחד אלה חסרי הכישרון והתבונה, והופכים למנהיגי החבורה. טיפוסים נלעגים ששני עשורים קודם לא הייתם מזכים בהטיית אוזן, מפציעים על מסכי הפלזמה הממורקים שלכם ומרוקנים את נשמות ילדיכם מתוכֵן. ואתם לא נוקפים אצבע. אולי תגחכו בשיחות הברזייה הידועות לשמצה על אותם יצורים שבינתם מלאכותית וגזרתם אלוהית, אך בסתר לבכם אתם מוריקים מקנאה לנוכח הקלות הקונדֶרית שבה הם מנהלים את חייהם ומוכיחים אתכם בהבעותיהם הקפואות על חלומות גדולה שנצרתם בילדותכם.

כמה תפארת יש בכם על מיפוי הגנום האנושי, אך את הגן הקובע מכולם - הפוטוגן - אתם מנעים מלהזכיר. הקטן ביותר הוא הגדול ביותר, והבורות השכיחה המכתמית, שפניה אושר נשגב וצרוף, מסייעת לילדיכם החביבים להנחית חומה קסומה בין מה שהיה ומה שהווה. אם פעם רדפתם ידע בתשוקה בוערת, היום אתם נמלטים מפניו במותגיכם האורתופדיים, שדואגים לייצב את זקיפות קומתכם, אך לא מצליחים לשמור על שדרתכם הרופפת. אל דאגה. יש ביניכם גם אחרים, שמבקשים למרוד בננסיות הכובשת של חייכם, אחרים שיבקשו ללמד את הילדים, את העתיד, שאסור להפנות גב אל העבר ולהשליך את כל שקדם להם בקפסולות זמן מעוותות המחברות בין מלחמת קרים, הרצח הראשון של ראש ממשלה בארץ הגודש והמצאת הנורה החשמלית.

ועכשיו, מקום לדאגה. כי במרד כמו במרד, גם ילדיהם של אחרוני המוהיקנים יבכרו בסופו של דבר את הקלות על פני העומק, ויעדיפו לשחות במים הרדודים של החיים, בבריכה של הקטנים. אתם רואים את התמונה או שעלי לאיית למענכם את האסון? תוך חמישים שנה, לא יותר, מהיום שבו אני ניצב מולכם ומנסה לשכנע אתכם שאיני מטורף אחוז שגעון גדלות אלא אידיוט מהמחר, תוך חמישים שנה, לא יישאר דבר מן העבר. אמנם כל האמצעים ומקורות הידע יעמדו לרשותכם נגישים מתמיד, אך אתם, ובמיוחד אלה שהבאתם אל העולם הקטן, לא תבינו את הצורך להעמיק בו או אפילו להתייחס אליו כאל שווה בין שווים על ציר הזמן.

העבר הגדול, העצום, המפלצתי, יישלח לבית אבות ושם יגווע וימות, ללא כתף להתרפק עליה. מה שהיה היה. ומה שיהיה, יילך ויקטן. כן, אין אתם רואים את הסכנה בהישאבות אל תוך הנקודה השחורה הזעירה שמפתה אתכם פנימה. קטן בעיניכם הוא לא מזיק, חמוד, בטוח. אידיוטים. הקטן הוא השטן בכבודו ובעצמו. הוא לא זקוק לקלשון סטריאוטיפי, והלוציפר המשופם שעל כתפו הוא בסך הכל חתלתול מתוק. כשלא תעמדו על המשמר, הוא יסתנן דרך חור המנעול ויעשה בכם כבשלו. אתם תהיו לעבדיו, משועבדים לגחמותיו של השטן הפיצפון, אצבעוני שכזה, שיקטין בשבילכם גם את מושג הזמן הכללי.

בעולם ללא עבר יש רק עתיד, גורסת הקלישאה המטופשת מכולן. תשאלו את ילדיכם. ואם אתם חושבים שאתם מנצלים אחוז מזערי ממוחכם ב-2006, דברו שוב עם ילדיכם ב-2026. המח האנושי יהיה לישימון של סופות חול יומיומיות ודיונות של כלום, ריק שאלמלא נווה המדבר הקטן השוכן בעיבורו לא יהיה לכם מושג שיש בו חיים. לא סתם קוראים לו המוח הקטן, לאואזיס המחפיר שיגביל אתכם אל יקומכם המצטמצם. בזעיר אנפין תתקיימו, למיטב נוחיותכם, ותאמרו לעצמכם שטוב מזה לא יכול להיות.

וטוב מזה לא יהיה. הסוף יתחיל להתגלות כשיתחוור לכם שאיבדתם את התכונה האנושית החיונית ביותר להישרדותכם, אלא שאז יהיה מאוחר מכדי לתור אחריה בין ההריסות. הלהט למצוא, ועוד יותר מכך, הלהט לחפש. לא תחפשו דבר, כי כל שנחוץ לקיומכם המיידי יימצא בהשג יד. ידיכם יתקצרו, זרועותיכם יתכווצו ואישוניכם ייעצמו. לוציפר הרג את הסקרנות. הרי כבר היום, אם חלילה השלט-רחוק לא עובד, אתם מעדיפים לרוץ לרכוש סוללות חדשות במקום ללחוץ על כפתור ההפעלה במקלט הטלוויזיה עצמו. הכפתור המקורי חדל מלהיות. ראשית פיזית ולאחר מכן מנטלית.

הלהט להבין ייעלם בהדרגה. להבין מה אתם עושים ולמה אתם עושים. ואת כל הנכסים שצברתם במרוצת האלפים, אלה שלפני הספירה הישועית ואלה שלאחריה - את נכסי התרבות, המדע, הפילוסופיה והאמנות - תבזבזו כלאחר יד. תבונתכם תלעג לכם, ובסיבוב פרסה מהמרהיבים שנראו, תסוב על עקביה ותנטוש אתכם לאנחות. עידן האידיוטים, יכנו אותו. כל מוקיעי הטיפשות יחברו אל לוחות הקליעה למטרה של חיציהם המורעלים ויהיו טיפשים לא פחות מהם. יש בה משהו מענג, לא? חוסר הדעת פוטר מאחריות, חוסר אחריות פוטר מנקיפות מצפון.

את ההמשך אותיר לדמיונכם. יום אחד כולכם תהיו כה טיפשים עד שלא תצליחו להיזכר בימים רחוקים שבהם שכן הלהט בקרבכם. וכשהלהט ידעך, יכבה האור. בקרשנדו הפוך ומהופך, כמו עוּבר השב אל הרחם, תצעדו לעבר החשכה. אני כמובן מזרז תהליכים בתיאורי הנחפזים, אך אם אתם מעוניינים במספרים, אספר לכם שתוך אלף שנה לכל היותר ומאתיים שנה לכל הפחות תכבה הלהבה האחרונה בעולמכם. האנושות תאדיש את עצמה לדעת, תסתגר בדל"ת אמותיה ולא תבין כיצד פסה החוכמה מן העולם. פניה אל העתיד, גבה אל העבר, תשקע במצולת הטיט והרפש של ההווה הקטן מכולם, ואם סבורים אתם כי זאת נבואת זעם, טעות בידכם. הביטו בי. אני מחייך אליכם.

אמנם הגעתי לזמן קצר, ובכל זאת, הגעתי לחלוק עמכם קמצוץ ממה שידוע לי, כי, כפי שאמרתי, במצבכם הנוכחי יותר מקמצוץ אתם לא מסוגלים להכיל. ונבואותי לא זעם נוטפות, כי אם אמת מצערת. בטרם אשוב אל מקומי הטבעי אדרוש פעם אחת אחרונה בשלומכם ואנדב עוד פיסת מידע: לאחר שאת מקום הלהט תתפוס שאננות, ואת הרצון לדעת תחליף ההסתפקות במועט הידוע לכם כי אין לכם צורך מיידי במה שמעבר לו, חודשים ספורים לאחר שכבר לא ניתן יהיה לסגת מההכרה בעידן האידיוטים, יתרחש האירוע. איני רוצה להחרידכם, ולכן לא אחשוף פרטים על אודותיו, לבד מהעובדה שבכל ההיסטוריה המפרכת של המין האנושי לא יזעזע אירוע אחד ויחיד את אמות הסיפים כמו אותו אירוע.

למותר לציין שהשלכותיו יהיו הרות גורל בעבור כל יצור על פני האדמה, ולמעשה כל שידעתם קודם להתרחשות האיומה יהפוך לזניח. למרבה האירוניה, היום יש לכם עדיין כלים להתמודד עם אירוע בסדר גודל שכזה, אך בזמן אמת לא תוכלו לעשות דבר. כניעותכם המוחלטת ובורותכם הסתגלנית יהיו לכם לרועץ, בלשון המעטה. ואז ייגמר הכל. במחי יד. כלום לא יישאר. ולאלה מכם התוהים אם אני רומז לאחת מאותן שואות אקולוגיות או קטסטרופות מטאורולוגיות מעשה דאוס-אקס-מכינה, אשיב בלא ולא, חברים. אתם, במו ידיכם, תביאו על עצמכם את הקץ. ושוב אני חוזר ומתריע, הוא לא בלתי נמנע, הוא לא גזרה ממעל, הוא לא חרב דמוקלס שממתינה לשעת הכושר.

ואם חרב, אנא מכם, אל תשלפו אותה מנדנה. יש לי עוד דקה. אנצל אותה לספר לכם שאחרי ככלות הכל, אחרי אחרית הדבר, פוסט האפילוג, תיפול תרדמה על כדור הארץ. 521 שנים של אפס מעשה ומוות מוחלט. אולי זה מה שהאנושות זקוקה לו. חיץ ברוטלי בין חטאיה ומה שעוללה לעצמה ובין האפשרות לתקן ולהתחיל מחדש. כי זה מה שיקרה - חיים רעננים ותאבי סקרנות, מאפס. מטמורפוזה והתגלות בצידה. והפעם, אני יכול להבטיחכם בהן צדקי, הכל ייראה אחרת. האנושות תפתח דף חדש וכל הפסימיסטים ייאלצו להקיא את כובעיהם לאחר שאכלו אותם פעם אחר פעם.

דוחקים בי להיפרד מכם ולשוב אל ענייני. אני האידיוט ממחר, ועל פשר אידיוטיותי חבל להתווכח או להתרעם. אני מתחנן בפניכם לא לאבד את הלהט. למדו את ילדיכם לפקוח עיניים, לשאול שאלות ולהרים כל אבן, לא על מנת ליידותה באויב אלא כדי לדעת איזה חיים מסתתרים תחתיה. אל תוותרו על נוחותכם, ובאותה הנשימה, אל תקפאו על השמרים. זכרו שאתם חוליה אקראית לכאורה בשרשרת הקיום האנושי ומחקו את המילה לכאורה מזכרונכם. אתם החוליה החשובה ביותר, רגע לפני שהעולם יסתגר מפניכם. אתם מצויים כפסע לפני המעבר הבלתי הפיך מהעיקר אל הטפל. הביאו את הרנסנס אל פתח בתיכם בטרם ינחת שם משהו אחר לגמרי.

עשו ממני אידיוט גמור, הצדיקו את כינויי על עצם פנייתי הבלתי אמצעית אליכם, ועל אף שנדמה כי הכל אבוד מראש, הושיעו את עצמכם. אני יכול להרשות לעצמי להיות האידיוט ממחר, אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להיות האידיוטים מהיום, ואנא, אנא מכם, אל תשכחו כיצד נהגו האידיוטים מאתמול. הטיפשות, בניגוד לחוכמה, לא זקוקה לתקופת דגירה. אני אוהב אתכם ומבטיח למסור את אהבתכם בחזרה לאלה שלא תכירו אף אם תחפצו בכך. שלום ולא להתראות.

תן יד למאבקנו | מטה הפנתרים השחורים
תיעוד

תנועת הפנתרים השחורים, שקמה במחאה על דיכוי המזרחים בישראל, באה לידיעת הציבור בינואר 1971. על רקע האופוריה הכוחנית בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים, שרק העצימה את האתוס האשכנזי השולט, לצד הסדרת העליות מברית המועצות ותנופת הבנייה הסלקטיבית, פרצה ההתקוממות מתוך שכונת מוסררה הירושלמית, בהנהגת סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, כוכבי שמש, ראובן אברג'ל, דני סעיל ואחרים. בספרו "המאבק המזרחי בישראל" מציין סמי שלום שטרית שלושה גורמים שהביאו להתארגנות דווקא שם, כמיקרוקוסמוס לפרופיל החברתי-כלכלי הכלל מזרחי: מגורים בממוצע של יותר משתי נפשות לחדר, אבטלה של כשליש מראשי המשפחות והעובדה ש-44 אחוז מבני הנוער נפלטו ממערכת החינוך, שלא היתה אז חינמית כולה.

כה גדול היה החשש מפני התנועה העממית הזו שלקראת ההפגנה הראשונה שביקשה לארגן ברישיון מול עיריית ירושלים, ב-3 במרץ, נעצרו 17 מפעיליה במעצר מנע. הבקשה להפגין נדחתה. כרוז שהפיצו הפנתרים לקראת ההפגנה, שנערכה בכל זאת, נפתח במילים: "אנו, קבוצת צעירים דפוקים פונים לכל אלה שנשבר להם: די מזה שאין עבודה. די מלישון עשרה בחדר. די מלהביט על השיכונים שנבנים בשביל העולים. די לאכול כלא ומכות כל יום שני וחמישי. די מהבטחות הממשלה שלא מתקיימות. די לנו מהקיפוח ודי לנו מההפליה..." בני משפחות העצורים, בני השכונה ופעילים פוליטיים התייצבו בשעת אחר צהריים מול בניין העירייה ושמעו את ראש העירייה, טדי קולק, קורא לעברם: "רדו מהדשא, פרחחים!"

לנוכח קולם היציב והעיקש, ניאותה ראש הממשלה, גולדה מאיר, לקבל לשיחה משלחת של הפנתרים ב-13 באפריל. השרים יגאל אלון ומאיר חזן נכחו אף הם בפגישה, שבה התארחו רפי מרציאנו, סעדיה מרציאנו, יעקב אלבז, דוד לוי וראובן אברג'ל. את ראש הממשלה הטריד מאוד שם התנועה. "לא שמעתם על השם הזה במקום אחר?", שאלה.

ראובן אברג'ל: "אנחנו יודעים עליהם שהם תומכים ב'פתח' והם נגד יהודים."

גולדה מאיר: "אם כן מדוע לקחתם שם זה?"

סעדיה מרציאנו: "כי זה נתן לנו את המחץ לעורר את הרעש סביבנו, ושתהיה תגובה למעשינו."

אברג'ל: "לעניין השם, ייתכן שיש לנו 40 אחוזים מהאידיאולוגיה של 'הפנתרים השחורים' בארצות-הברית, שהיו גם מקופחים, דפוקים והעובדה שהם אלימים - אנחנו לא."

מאיר: "הם גם אנטישמים."

אברג'ל: "אנו מסורים למדינה ופטריוטים ואוהבים אותה. עצם העובדה שאנו ערים לבעיה המגבילה את הילדים שלנו ואותנו, ורוצים שילד שצריך ללכת לצבא יוכל להיות בריא וראוי לשרת בצבא, ושצריך לטפח אותו בהתאם - מוכיחה על כך. אני, עקב העובדה שלא היה לי מה לאכול, והייתי מסתובב ברחוב והולך לשוק המכוניות, כדי לגנוב עגבנייה... מאיר: "אבא שלך לא עבד?".

בדרכם מלשכת ראש הממשלה, שמעו נציגי הפנתרים את גולדה מסכמת את הפגישה איתם בראיון רדיו, במילים: "הם לא נחמדים."

ב-18 במאי נערכה בירושלים ההפגנה ההמונית הגדולה בהנהגת הפנתרים ("ליל הפנתרים"). המשטרה, שנערכה בכוחות מוגברים, הפעילה אלימות יוצאת דופן, שכללה אלות, זרנוקי מים וסוסים, והעימות נמשך שעות, עשרות מפגינים נפצעו, כמאה נעצרו. סיקור ההפגנה העלה לראשונה את מחאת המזרחים אל קדמת סדר היום הציבורי. כעבור עשרה ימים התקיימה עצרת הזדהות גדולה בתל אביב, ראשונה בשורה ארוכה של פעולות, שהחלו משפיעות גם על מקבלי ההחלטות. תקציב המדינה, שהוגש לאישור הכנסת במרץ 1972 כונה "תקציב הפנתרים", בשל הגידול המשמעותי בכספים שהוזרמו לחינוך ולשיכון. התמנתה ועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה בראשות ישראל כ"ץ, שהגישה את ממצאיה למעלה משנתיים לאחר ראשית המאבק, ובהם איתרה מצוקה כלכלית קשה בתוך קהילת "יוצאי אסיה ואפריקה". פחות מארבעה חודשים לאחר הגשת הדו"ח פרצה מלחמת יום כיפור והשיבה את סוגיית הביטחון אל ראש סדר העדיפויות הישראלי.

תנועת הפנתרים השחורים התפוררה. השפעתה על החברה הישראלית נוכחת גם היום. מטרותיה טרם הושגו.

בדפים הבאים מובאים כמה קטעים מאותה התחלה, אביב 71', מתוך הגיליון הראשון של פשי"ש, שקדם לביטאון הפנתרים הרשמי, בעריכת אדי מלכה, שיצא בשכונת מוסררה, לצד כרוז שהופץ ערב ההפגנה הגדולה.

כרוז שהופץ מטעם מטה הפנתרים השחורים במאי 1971:
מצוקת העוני והדיור במדינה

1) יחוסלו משכנות העוני מיד.

2) משפחות מרובות ילדים, 2+6 ומעלה יקבלו דירות בגודל של 100 מטר מרובע, בהתחשב בתנאים הסוציאליים או לפי מצבם הכלכלי.

3) לתת שיכונים לזוגות צעירים בצורה שתאפשר להם לבנות את עתידם בצורה נאותה, ולא תחת לחץ משכנתא כבדה, באותם תנאים שמקבלים עולים חדשים (מרוסיה).

4) תיפסק בניית ריכוזים בצורת "גטו לשחורים" כגון הקטמונים ושמואל הנביא.

5) אין להוציא אדם מדירה שחי בה או פלש לתוכה, אלא דירה תמורת דירה.

6) שחלוקת כספי ביטוח לאומי יוענקו אך ורק למשפחות נזקקות ומחוסרי יכולת וההעלאה תובטח ב-20 אחוז מהסכום הקיים.

7) יש לבטל את המוסדות המשניים למשרד השיכון, כגון פרזות ועמידר, על-מנת לקצר את דרך הייסורים של האזרח המקופח.

8) פעוטונים עד גיל ארבע, לשלב ילדים משתי השכבות (העדות) חובה וחינם אין כסף.

9) גני חובה עד גיל שש חינם.

10) בית-ספר יסודי, על-יסודי ואוניברסיטאות חינם למשפחות מעוטות יכולת.

11) לשכת הסעד חייבת לתמוך בתלמידים ממשפחות מרובות ילדים.

12) לבנות בתי-ספר וגנונים חדשים, לספק ציוד חדיש ומעבדות לכל בתי-הספר ובמיוחד לבתי הספר שהוזנחו עד עכשיו.

13) בניית מועדונים חדשים עם ציוד משוכלל ללא הבדל.

14) מועדוני הנוער יהיו תחת פיקוח ועד השכונה והמדריכים יהיו בעלי הכשרה, בכדי להבין את הנוער ובעיותיו.

פשי"ש, ביטאון שבועי
עורך: אדי מלכה

קוראים יקרים,
הנה אנו מגישים לכם כמה דפי נייר גלולים יחדיו, ביחד עם בקשה תמוהה לכאורה, ראו נא בצרור נייר זה עיתון לכל דבר ומה שחסר בעיתונים אחרים; תהיה נא סבלנותכם מכילה את התפיסה של עובדות יסוד המאפיינות מאבק שחור, אשר מחולליו חזקה עליהם שהם שרויים עד צוואר בטיט היון של העוני, הניוון והבערות, שהם מנת חלקם של אזרחי ישראל השנייה.

אל נא תאמרו מדוע לא מבוצע שופר הפנתרים בידי בכירים, שכן לו נעשה כן, ניתן יד להנסת ליחו ולהפגת טעמו של ביטאון המייצג קבוצות מזער שהוטלה עליהן "המשימה הבלתי אפשרית" והיא להעניק קוממות לדמוקרטיה.

אנו יכולים להבטיח לציבור הישראלי כי כל עוד יקוימו במולדתנו, בעזרת ובחסות ההרגל, המדיניות והמשפט, אל מול פניה של חברה נאורה, משגשגת, מאושרת ומועשרת - העוני, האומללות, הדלות המנוונת, ההזנחה של נוער יקר ומבטיח,

כל עוד יקוימו אלה השניים כאשר הם דרים בכפיפה אחת במדינה או כל עוד יהיה הקו המפריד בבירור בין השניים המוצא העדתי,

כל עוד תתמוך ממשלת ישראל בפער זה, כל עוד תטפחו ותשמור לו אמונים, כל עוד לא תוכרז מלחמת השמד על הפער העדתי בישראל וכל תוצאותיו, יבואו דפים אלה, יקראו חמס ויזעזעו לבבות אטומים קבל עולם.

אנו פונים אליך, אזרח ישראלי יקר,
מתוך ההנחה שאתה מבין את גודל חשיבות הופעתו הקבועה של עיתוננו וכן מודע אתה את הקשיים הנערמים על הכנתו בהוצאה לאור שבועית וקבועה. לכן עזרתך חשובה בבניית העיתון. העלה, איפוא, את תרומתך, הן על ידי משלוח מאמרים למערכת והן על ידי העלאת תרומה בעין יפה.

חובה לאומית ממדרגה ראשונה היא שכל בית בישראל יקבל את העיתון, שכאמור הוא ביטאונם של נידחי ישראל הנענים וממשיכים לקיים בגופם גזירות הגלות, וזה... במולדתם מכורתם.

בברכת חג עצמאות שמח על כל עם ישראל

איך מקבלים כרטיס חבר בארגון הפנתרים השחורים?

1. מתחייבים להיאבק בחיסול הפער העדתי.

2. נשבעים אמונים לארגון ולמטרותיו

3. מתרחקים מכל מגע, קשר ו/או יחסים מכל סוג אל עולם הפשע. בין היתר, נשבעים לעולם לא להסתבך בעבירה פלילית.

4. מגלים רוח חברית לסייע לחלשים ולתמוך במי שזקוקים.

5. לדכא כל אנוכיות ושאפתנות אישית ולפנות מקומם לאנושיות, רחמנות ועזרה לכל.

6. לאהוב את מדינת ישראל בכל לבנו ובכל נפשנו באשר היא ארץ מכורה, מולדתנו היחידה והאחת.

7. ללמוד, לשאוף להתקדם ולרכוש דעת.

8. להכריז מלחמה לחיים ולמוות על העבריינות, בעיקר בקרב הנוער.

9. לשתף פעולה עם כל גורם שמטרתו כנה לשנות דברים... לתקן.

10. לאמץ את כל ילדי המדינה המוזנחים, הסובבים במבוכה נוראה ואת שעות הלימודים עושים בהתגודדויות רחוב. לתרום להם, לילדים, מן הניסיון, למנוע מהם את המשגים שנעשו. למלא בזה את מקום הממשלה שהכזיבה.

בברכת חזק ונתחזק.

מתוך אתר קדמה מידע נוסף על התנועה:
הפנתרים השחורים - כרוניקה של מאבק

13 בינואר 1971 עיתון "על המשמר" - הכתבה הראשונה: מופיע לראשונה השם "הפנתרים השחורים": "אנחנו נהיה הפנתרים השחורים של ישראל.

3 במרץ 1971, רחבת עיריית ירושלים - ההפגנה הראשונה: כל המנהיגים יחד עם חברי מצפן נעצרים במעצר מנע לפני ההפגנה ע"פ החלטת רוה"מ גולדה. טדי קולק מסלק אותם בקריאה "תרדו מהדשא, פרחחים".

13 באפריל 1971, משרד ראש הממשלה - פגישה עם "הפנתרים השחורים": רוה"מ מנהלת שיחה של עובדת סוציאלית עם נערי רחוב. אחרי הפגישה מכנה אותם "לא נחמדים".

18 במאי 1971, מרכז העיר ירושלים - "ליל הפנתרים", ההפגנה הגדולה: על-פי הערכות שונות, בין 5,000 ל-7,000 מפגינים השתתפו בהפגנת הענק הזאת בשעת השיא שלה, אשר יותר מכל פעולה אחרת היא שהטביעה את תדמית הרדיקליות הבלתי מתפשרת על "הפנתרים השחורים".

28 במאי 1971, קולנוע "שדרות" תל-אביב - עצרת הזדהות: עשרה ימים אחרי ההפגנה הגדולה מתכנסים בתל-אביב תומכים ונציגי "הפנתרים השחורים" לעצרת סולידיות עם המאבק.

30 במאי 1971, "הארץ": העיתונאי נתן דונביץ קורא למשרד הסעד להפיץ אמצעי מניעה בקרב משפחות מרובות ילדים וללמד אותם את השימוש בגלולה.

יוני 1971 - יוצא "דבר הפנתרים השחורים", הגיליון הראשון של ביטאון התנועה: בביטאון הם לראשונה מכנים את פעילותם במונחים הרדיקליים החד-משמעיים, "התנגדות" (Resistance) ו"התקוממות" (Uprising), בהקשר האשכנזי-מזרחי: "ארגוננו קם על רקע הצטברות מרירות מאז הגיעו המתיישבים האירופאים הראשונים לארץ. ארגוננו הוא הביטוי הראשון להתנגדות של יהודי המזרח. התנגדות שימיה כימי היכרותנו עם יהודי אשכנז."

5 ביולי 1971, כיכר הדווידקה ירושלים - ההפגנה השקטה: בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה, קיימו "הפנתרים השחורים" מכל הארץ הפגנה לא התנגשויות וללא הפעלת כוח משני הצדדים. בהפגנה התקהלו כ-3000 איש ואישה שמתוכם 500 חברי הארגון ותומכיהם בעיקר מירושלים ומתל-אביב. הם נשאו כרזות בגנות האפליה ולחיסול העוני וקראו לגולדה להתפטר. הפנתרים הוכיחו שליטה מלאה באופי הפעילות של הארגון.

13 ביולי 1971, הדחת/פרישת אדי מלכה: אדי מלכה מודיע על פרישתו הסופית מהתנועה ועל הקמת ארגון נפרד בשם "כחול לבן".

28 באוגוסט 1971, כיכר-ציון ירושלים - הפגנת אלפים סוערת, שורפים בובה של גולדה: "אנו מזהירים את הממשלה שנפעל בכל האמצעים הנחוצים נגד משפטי הראווה. ...מדינה אשר חצי מתושביה מלכים וחצי עבדים מנוצלים - אנו נעלה אותה באש. ...לאזרח הדפוק - אתה דפוק לא מפני שנולדת, חלילה, דפוק. אלא מפני שדופקים אותך. (מפקדת 'הפנתרים השחורים' בישראל - ירושלים. הכונו להפתעות.)"

15 באוקטובר 1971, 'לה-מונד', צרפת: בראיון לעיתון הצרפתי מסבירה גולדה מאיר את מצב האפליה הכלכלית נגד המזרחים בישראל: "הם הביאו איתם את האפליה, שהייתה נהוגה כלפיהם בארצות מוצאם."

4 בינואר 1972, כיכר הדווידקה ירושלים - הפגנה נגד הקיצוצים בתקציב: "הפנתרים השחורים" מפגינים נגד כוונת הממשלה לקצץ בתקציבי החינוך, השיכון והסעד.

18 בינואר 1972, הפגנה מול בנייני האומה בפתיחת הקונגרס הציוני: "הפנתרים השחורים" מנצלים את כינוס הקונגרס הציוני בירושלים ואת תשומת הלב התקשורתית, כדי להפגין ולהביא את מסר המאבק. לראשונה יוצאת התנועה במפורש נגד התנועה הציונית כאחראית למצב אי-השוויון החברתי-כלכלי בו היו נתונים המזרחים.

1 בפברואר 1972, קמפוס האוניברסיטה העברית: מתכנסים סטודנטים תומכי "הפנתרים השחורים" ומזדהים עם המאבק המזרחי, כדי להקים את תא הסטודנטים של "הפנתרים השחורים" באוניברסיטה.

14 במרץ 1972, ירושלים -מבצע החלב של "הפנתרים השחורים": במבצע לילי נוסח רובין הוד, מעבירים צ'רלי ביטון ופעילי התנועה בקבוקי חלב שהיו מיועדים לשכונת רחביה, לשכונת האסבסטונים בקרית היובל. בכרוז שהוצמד לבקבוקי החלב נאמר: "מבצע חלב לילדי שכונות העוני. ילדים אלה אינם מוצאים מידי בוקר מאחורי הדלת את החלב לו הם זקוקים. לעומתם יש כלבים וחתולים בשכונות העשירות שלהם יש חלב כל יום ובשפע."

27 במרץ 1972, הכנסת: מוגש לאישור הכנסת התקציב המכונה "תקציב הפנתרים", משום הגידול המשמעותי בסעיפי החינוך, הדיור והשיכון שנעשה בו בהשוואה לתקציב הקודם. הגדלת התקציב נחשבת לאחת ההצלחות המידיות של "הפנתרים השחורים".

1 במאי 1972, ירושלים: הפגנה משותפת של "הפנתרים השחורים, "מצפן" ושי"ח נגד העוני, האפליה וסיפוח השטחים. המשטרה מפזרת את ההפגנה בכוח ונעצרים למעלה מ-60 מפגינים.

11 ביוני 1972, ירושלים: ארבעה ממנהיגי הפנתרים נעצרים באשמת אחזקת בקבוקי מולוטוב ועל כוונה להשתמש בהם נגד משרדיו של מאיר כהנא.

3 ביולי 1972, ירושלים: שביתת רעב של 10 "פנתרים שחורים" במחאה על מעצר חבריהם. גם ח"כ שלום כהן ("דמוקרטים ישראלים") שובת רעב בכותל במחאה נגד המעצרים.

1 בפברואר 1973: הרב עובדיה יוסף, הרב הראשי הספרדי לישראל ולימים מנהיגה הרוחני של ש"ס: "יש רבים מבין אחינו האשכנזים שמופיעים בשער כמי שדואגים לספרדים, אך דבר זה הוא כלפי חוץ בלבד ובאמת אין הדברים כך."

27 בדצמבר 1972, ירושלים: "הוועידה הארצית של הפנתרים השחורים" שמטרתה לנסות ולאחד את השורות מכל הארץ. מגיעים "פנתרים שחורים" מבת-ים, בית-שאן, באר-שבע, תל-אביב, רמת-גן ועוד. הועידה מסתיימת ללא הצלחה מרובה.

21 בפברואר 1973: פלג של הפנתרים השחורים מתאחד עם סיעת "הדמוקרטים הישראלים" של ח"כ שלום כהן לקראת הבחירות ומקימים את "די - הפנתרים השחורים, דמוקרטים ישראלים". האיחוד גורם לעימות קשה עם ראובן אברג'ל ואנשיו שמתנגד בתוקף להליכה לבחירות בכלל בטענה שאינם בשלים עדיין לבחירות.

18 באפריל 1973, שכונת התקווה: "ברוכים הבאים לשיכון עממי של "הפנתרים השחורים", זהו השלט שהונף בחזית הבית אליו פלשו 16 משפחות בשכונת התקווה, במחאה על מצוקת הדיור הקשה ממנה סבלו. המבצע נערך ביוזמת "הפנתרים השחורים". פעולה דומה של פלישה התקיימה גם בבת-ים.

22 ביוני 1973: מוגש לממשלה דו"ח "וועדת ראש הממשלה לילדים ובני נוער במצוקה", על-ידי ישראל כץ היו"ר. הדו"ח הוגש למעלה משנתיים מיום מינוי הוועדה, למורת רוחה של גולדה מאיר. הדו"ח מצביע על מצוקה כלכלית קשה המרוכזת בקרב "יוצאי אסיה אפריקה" וכן על העדר מדיניות סוציאלית כוללת.

15 בספטמבר 1973, בחירות להסתדרות הכללית: "הפנתרים השחורים - דמוקרטים ישראלים" זוכים ב-3 מושבים בוועד הפועל ויוצאים מעודדים לקראת הבחירות לכנסת.

באוקטובר 1973, מלחמה: המצרים והסורים תוקפים את ישראל בהפתעה גמורה ביום הכיפורים. ישראל נכנסת לתקופה של מתח ביטחוני מוגבר, חששות, אבל כבד על אלפי ההרוגים. המחאה החדשה היא מעתה נגד "המחדל" של ממשלת גולדה ודיין שלא חזו את מתקפת הפתע. המחאה החברתית נדחקת לשוליים הציבוריים.

31 בדצמבר 1973, בחירות לכנסת (נדחו מאוקטובר): "הפנתרים השחורים" מתמודדים בשני הפלגים: "פנתרים כחול לבן" של אדי מלכה, ורשימת "פנתרים שחורים - דמוקרטים ישראלים" בראשות שלום כהן וסעדיה מרציאנו. במצע הם רושמים: "בארץ חיים שני מעמדות: השבעים והדפוקים. אין אפליה של עדה זו או אחרת. יש קיפול של מעמד שלם, מעמד הרוב הדפוק, ברובו מבני עדות המזרח." הרצוג טוענת שבדרך אל הקלפי, כמו כל מפלגה מזרחית, גם הפנתרים מעדנים את המסרים ומכוונים למקום לגיטימי. אחרי הכישלון בבחירות, "הפנתרים השחורים" כמעט וחדלים להתקיים. מתוצאות הבחירות מסתבר שלולא הפילוג, הם היו עוברים את אחוז החסימה - כהן ומרציאנו השיגו 0.9 אחוז, ואדי מלכה השיג 0.4 אחוז…

יוני 1974: שלום כהן מפרק את הברית עם "הפנתרים השחורים" ומפנה את עיקר פעילותו לכיוון השאלות המדיניות והשאלה הפלסטינית.

18 ביוני 1974: נידון צ'רלי ביטון ל-7 חודשי מאסר בפועל על תקיפת שוטר. לאחר שנשיא המדינה סירב לחון אותו ביטון מסרב לרצות את העונש ויורד למחתרת. אישי ציבור רבים ביניהם אליהו אלישר, שולמית אלוני והרב עובדיה יוסף, פונים לשר המשפטים שיפעל להמתקת העונש.

פברואר 1975: נפסלת רשימת "הפנתרים השחורים" להסתדרות המורים בנימוק, שהחתימות על הבקשה הוצאו מהמורים במרמה.

אוקטובר 1975: יהושוע פרץ יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, נידון לעונש מאסר בפועל על סגירת שערי נמל אשדוד. פועלי הנמל ומפעלים רבים ברחבי הארץ שובתים ומפגינים במחאה על העונש שנתפס על-ידם כדיכוי של מנהיג פועלים. עיתון הארץ (7.10.75) כינה את הפגנות ההזדהות "חוליגניזם": "שוב אין מה להתיר ליהושוע פרץ ובני עדתו להוסיף ולשלוט על הנמל והעיר. יש לחנך אותם לכבד חוק ובית-משפט, ויש לקיים את הסדר כנגד כל מי שירצה להפריעו."

יולי 1976: יוצא לאור "מנחה מרוקאית" - ספר שירים ראשון של המשורר הצעיר ארז ביטון. הספר עוסק במפגש התרבותי בין מזרח ומערב ובערגה אל עולם שהולך ונשכח. השירים הופכים תוך זמן קצר מקור השראה ליוצרים מזרחים רבים וחלקם מולחנים על-ידי המוסיקאי שלמה בר.

נובמבר 1976: עולה לבמה המופע המוסיקלי "קריזה" של נולה צ'לטון ומזעזע בישירות והבוטות שלו בטיפול בשאלות יחסי אי-השוויון בין אשכנזים למזרחים. חודשיים לאחר מכן, מתוודה מנהל מחלקת המוסיקה ברדיו הממלכתי שהוא מסרב לשדר את המוסיקה "המזרחית" המכונה מוסיקת הקסטות (הפורחת מאוד באותם ימים), "עקב רמתם הנמוכה של הטקסטים, העיבודים והליווי."

באותו חודש עולה הצגת תאטרון של התיאטרון הקהילתי "אוהל יוסף" משכונת קטמון ט' בירושלים. ההצגה, "הנושר" בבימויו של שלמה וזאנה הצעיר ובהשתתפות שחקנים מהשכונה בהדרכת הבמאי החברתי אריה יצחק, עוסקת באופן חזיתי ורדיקלי בשאלות חייהם של נערים בשולי החברה הישראלית. מקבוצת התאטרון הזאת נולדה תנועת "האוהלים".

מרץ 1977: שלום כהן מקים את "מפלגת החופש" עם יהושוע פרץ, וצ'רלי ביטון וכוכבי שמש מתפלגים ומצטרפים לרק"ח. בתעמולת הבחירות מפיצים פעילים קיבוצניקים סיסמה נגד המחאה המזרחית: "די לבכות בארץ הזאת." באותם ימים ממש רואה אור ספרו של לב חקק "האסופים" שתוקף בחריפות את דיכוי המזרחים על-ידי האשכנזים. חודשיים לאחר מכן, לאחר הבחירות, מופיע ספרו של סמי מיכאל "חסות".

17 במאי 1977 - מרד הקלפיות של המזרחים. מהפך פוליטי ראשון בישראל. הליכוד בראשות מנחם בגין זוכה ב-43 מנדטים לעומת 32 של המערך בראשות שמעון פרס. 75 אחוזים ממצביעי הליכוד הם מזרחים. בנאום הניצחון בגין נוגע בנקודה הרגישה - הצבעת המחאה של המזרחים: "היום חל מפנה היסטורי... האזרחים הוכיחו שאינם עבדים נפחדים של המערך". כל רשימות הפנתרים לשעבר נכשלות, מלבד צ'רלי ביטון שנכנס לכנסת בסיעת "הפנתרים השחורים" בתוך רשימת רק"ח. סעדיה מרציאנו הצטרף לרשימת של"י בהסכם רוטציה עם מאיר פעיל, אך מאיר פעיל לא מכבד את ההסכם ורק לאחר לחצים רבים מפנה את מקומו למרציאנו שמכהן כחבר כנסת במחצית השנה האחרונה של הקדנציה. ביטון יכהן כחבר כנסת רדיקלי, מקורי ואופוזיציונר במשך 15 שנה עד 1992. בבחירות 1992 פורש ביטון מחד"ש ומתמודד ברשימת "התקווה", אך לא עובר את אחוז החסימה.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולכתב העת מסמרים

מסמרים - בעתיד, גליון 2 (02) - אמיר רותם - עורך


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים