Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בפברואר 2007       חזור

דיוקן הונגרי
מאת: אורלי קראוס ויינר

ההוצאה:

כנרת זמורה ביתן

בבוקר בהיר אחד משתנים חייה של משפחת שוורץ לחלוטין. מחלה פתאומית מחייבת אותם להשיג בהקדם סכום כסף גדול והם אובדי עצות. רק דריה, אחת הבנות, מאמינה שבעברה של משפחתם ההונגרית המסועפת והתוססת טמון סוד ישן שעשוי להציל חיים.

בנחישות ובהתמדה היא יוצאת למסע חוצה יבשות כדי להתחקות אחר קורותיה של שושלת שוורץ הסוערת בתחילת המאה.

הסיפורים שהיא מגלה מלאי אהבה – נבגדת, נואשת, בלתי אפשרית, אך גם מטלטלת, משכרת ומהפנטת, אהבה שתיגע גם בחייה שלה ותסעיר אותה.

דיוקן הונגרי
שתפו אותי

דרך עיניה של דריה נגלים לקורא נופי הונגריה הרומנטיים, וחייהם של גברים יפי תואר ונשים יפיפיות, שידעו לאהוב היטב וללא גבולות, עד הסוף, עד המוות. אי שם, טמון בין הרומנים הסוחפים שלהם, נמצא הסוד שבשלו יצאה דריה למסע חיפושיה, אך מה יהיה המחיר שתיאלץ לשלם על גילויו?

בדיוקן הונגרי יוצרת אורלי קראוס ויינר עלילה ססגונית וחיונית, רצופה בדמויות בלתי נשכחות, מלאות קסם שכולן שאובות מקורות משפחתה שלה.

דיוקן הונגרי הוא ספרה השישי של אורלי קראוס-ויינר,
מחברת מחול הפלמינגו, המערבולת.

על אורלי קראוס-ויינר (1960) לקסיקון הספרות העברית החדשה

דיוקן הונגרי מאת אורלי קראוס ויינר בהוצאת כנרת זמורה ביתן,
עיצוב עטיפה אמרי זרטל, 366 עמודים.

פרק ראשון, דיוקן הונגרי | אורלי קראוס ויינר
אומרים שאדם אמור להרגיש כשהגורל מתדפק לו על הדלת. אבא שלי היה בטוח שישמע ברקע את הצלילים הכבדים שבפתח הסימפוניה החמישית של בטהובן. אבל באותו בוקר בהיר של חורף, שבו נחת החושך על משפחתי, הוא לא שמע דבר בתחילה מלבד ציוץ עליז של ציפורים.

אחותי הצעירה נועה היתה חיילת בת עשרים. הילדה הכי יפה והיותר מפונקת במשפחה. אבא, שהיה ממונה על הסעותיה לבסיס, הכין לה ולעצמו קפה במטבח, והתכונן נפשית לפרויקט השכמתה המתיש. לפתע החרידו אותו זעקות השבר שלה" - אני לא רואה! אני לא רואה כלום!" ברגע הראשון חשב שהיא מנסה להתחמק מהצבא ולהישאר בבית, אבל הצעקות נשמעו לו מבוהלות מדי. הוא מיהר לחדרה וגילה אותה מוטלת על המיטה, אוחזת בראשה וצורחת בהיסטריה. עיניה היו לטושות בתקרה במבט לא ממוקד וכל גופה רעד. הוא הרים אותה, מיהר למכונית ונסע לחדר המיון הקרוב.

אחרי בדיקות ממושכות בישרו לנו בסופו של היום את הבשורה המרה. הסי-טי הראה גוש גדול באזור עצבי המוח האחראים לראייה. זה נראה להם כמו גידול.

כך, ביום אחד רגיל לגמרי, בחודש מרץ, התרסקה לנו המשפחה. הרופאים לא רצו לנתח אותה. הם חששו מסיבוכים. אמרו שיש רק רופא אחד בארצות הברית, פרופסור זלצמן שמו, שיוכל לערוך את הניתוח הזה בהצלחה. אבל, הוסיפו, יש חשש שטיסה ארוכה כזאת תחמיר את מצבה, ולכן עדיף שהפרופסור יגיע לכאן. כששאלנו אם הוא יסכים לעשות זאת, ענו לנו שננסה לפנות אליו ישירות.

פנינו. העוזרת שלו ביקשה שנשלח דוחות רפואיים מדויקים. שלחנו. יומיים מורטי עצבים הסתובבנו כמו אריות בסוגר סביב המחשב והפקס. בלילה של היום השני התקשר הפרופסור בעצמו. אבא, שענה לו, לא הצליח להבין כלום. כל ארבע השפות ששלט בהן, מלבד ההונגרית, נשכחו ממנו לפתע. אמא שלי חטפה ממנו את הטלפון, אבל פרצה מיד בבכי והעבירה אותו אלי. הפרופסור נשמע מאוד חביב וסבלני. הוא לא נוהג לצאת מהמדינה לנתח חולים, אמר, אולם במקרה הזה יעשה מחווה, כיוון שהסיפור נגע ללבו. אלא שהמחווה הזאת תעלה סכום סמלי של רבע מיליון דולר. הודיתי לו בגמגום והנחתי את השפופרת בידיים רועדות, לאחר שהבטחתי לו שאנחנו נגייס את הכסף במהירות האפשרית. אחר כך לקחתי את ורד הצידה וניסיתי לשאול אותה, בנימת הקול הכי רגועה שלי: "מאיפה לכל הרוחות נשיג מאתיים וחמישים אלף דולר?" "נמשכן את הבית של ההורים," ענתה אחותי הבכורה בענייניות של מתכנתת מחשבים, ואני חיבקתי אותה בהתלהבות. ממנה תמיד אפשר היה לצפות לגישה כזאת. היא היתה בלם הזעזועים וסמל היציבות במשפחה הסוערת שלי, היחידה משלושתנו שהיתה גם נשואה באושר וגם החזיקה בעבודה נורמלית. השאלה איך נחזיר את הכסף אפילו לא עלתה במוחי. ברור שקודם צריך היה להציל את נועה.

אולם עד מהרה החלו העניינים להסתבך. כשהצענו להורים למשכן את הבית, נזכרה אמא שהם כבר מישכנו אותו לטובת השיפוץ הגדול שערכו בו בקיץ שעבר. היא אמנם ניסתה לדבר על לבה של סגנית מנהלת הבנק, אותה החשיבה לידידתה האישית, אבל פניה היו נפולים כשסיימה את השיחה, "היא לא יכולה לעשות כלום," מילמלה ופרצה בבכי, "אלוהים אדירים, מי בכלל היה צריך את השיפוץ המחורבן?"

אבא, שבמהלך אותו שיפוץ איים לעזוב את הבית, חיבק את כתפיה ואמר, "די, יעל... באמת... איך יכולת לדעת שזה מה שיקרה? אבל מה עם החסכונות שלנו?"

"חסכונות?" בהתה בו אמא במבט מטושטש, והושיטה שוב את ידה לטלפון, אולם בדיוק אז הוא צילצל, והיא הרימה אותו בבהילות. אחרי שנייה היא נראתה מבולבלת, והושיטה לי את הטלפון, "זה מחוץ לארץ," מילמלה במבוכה. עניתי. מזכירתו של פרופסור זלצמן היתה על הקו, היא הסבירה שהוא כבר דיבר עם הרופאים בארץ והיה מעדיף לקבוע תאריך לניתוח, אם זה בסדר מצדנו. לא יכולתי לספר לה שעוד אין לנו מושג מאין נשיג את הכסף, לכן עניתי שזה בסדר גמור והיא קבעה את מועד הניתוח לשבעה באפריל, שלושה שבועות מאוחר יותר.

כשסגרתי את הטלפון, רעדתי ממתח. שלושה שבועות לא נראו לי זמן ארוך מספיק כדי להשיג סכום כזה של כסף. "אין בררה," אמרתי לפרצופיהם המיואשים של בני המשפחה שלי, "צריך להתחיל לעשות מגבית בקרב כל בני המשפחה, החברים וכל מי שאתם יכולים להעלות על הדעת". "מה עם החסכונות שלנו, יעל?" חזר שוב אבא בעצבנות. היה ברור שהוא מאוד לא רוצה לבקש תרומות ממשפחה וחברים. זה היה מוזר, אבל דווקא הוא, שנאהב על ידי כל כך הרבה אנשים, חש רתיעה כשהיה צריך לבקש מהם משהו.

"חסכונות, כן," מיהרה אמא להתקשר שוב לחברה שלה מהבנק. ואחרי שיחה קצרה סגרה את הטלפון ואמרה, "יש שם איזה שלושים אלף דולר, אבל אם נוציא אותם עכשיו, הם יהפכו לעשרים ושניים בערך."

"מה נעשה?" הליט אבא את פניו בידיו.

"נתקשר לכולם," ענתה לו ורד, והביאה את ספר הטלפונים המשפחתי מהמטבח, "משפחה, חברים, קרובים, רחוקים, אסור לדלג על אף אחד, שיחות קשות במיוחד תעבירו אלי."

את הלילה העברנו בשיחות טלפון מרתוניות לכל בני המשפחה והחברים. כולם היו מבוהלים ונרעשים לשמוע על מה שקרה לנועה, אבל בשורות גדולות בקשר לכסף הנדרש לא היו לאף אחד. אחד הדודים של אמא שלי, רופא במקצועו, הציע לקשר אותנו עם נוירולוג אחר, שהוא הכיר, שוודאי יסכים לערוך את הניתוח בפחות כסף. קרוב אחר סיפר שלחברים שלו מוותיקי הצנחנים יש קרן מיוחדת למקרים כאלה, והוא ינסה לגייס אותם לטובת העניין שלנו. דודה אחרת, דתית, הציעה ליצור קשר עם הרב שלה, שלדבריה ידע לעשות נפלאות בזיהוי בעיות רפואיות, ובמציאת הרופא המתאים לטיפול בהן. "קוראים לו הסי-טי. הוא יותר טוב אפילו מהרנטגן," היא אמרה לי בהתלהבות ואני החזקתי את עצמי בכוח שלא לפרוץ בצחוק מהול בבכי. עד שהחלו לעלות דמדומי הבוקר, היינו כבר מותשים ומיואשים. אם היינו מקבלים מאה דולר על כל עצה שזכינו לה, היינו יכולים לנתח את נועה פעמיים. אבל לרוע המזל, זה לא קרה. בכל המשפחה החמה, הרועשת והדביקה שלנו, לא היו אנשים שיכלו לגבות את העצות שלהם בסכומים כאלה.

פרק 2
למחרת החלטתי לעשות מעשה ולגשת לבנק, לאותו סניף נידח ושכוח בשכונת ילדותי, שאותו ניהל עדיין אדון קליין. אהרון קליין עבד בבנק ההוא כפקיד כשהייתי ילדה. הוא היה חבר של הורי והציע לפני שנים לאבא שלי לקנות יחד מגרש ברחובה הראשי של העיירה, מגרש שוודאי היה שווה היום מיליונים ופותר את בעייתנו באחת.

אבל אבא החליט אז, ברגע של פזיזות ילדותית שהיתה אחת מלוויות החן שלו בעיני, לקנות אופנוע במקום חצי מגרש. אופנוע בי-אס-אר עם סירה. לאמא שלי לקח הרבה שנים לסלוח לו על כך, אבל אהרון קליין לא סלח לו מעולם. מאז הם הפסיקו להיות חברים והסתפקו בברכת שלום צוננת, עד שעזבנו את העיירה והקשר ניתק לגמרי. אבל לפני כמה חודשים פגשתי אותו בטיסה לפראג. ברכת השלום הנלהבת שלו והתחקיר שערך לי על הורי, שיכנעו אותי שמר קליין דווקא זוכר את אבא לטובה. אולי הגיע גם הוא למסקנה, כמו כולנו, שקסמו האישי השופע, חוש ההומור הנפלא וזווית הראייה המיוחדת שלו על העולם, עלו בהרבה על חסרונותיו בתחום המעשי. עזרה לכך ודאי העובדה שמר קליין בילה את רוב חייו הבוגרים בחברת אנשים מהבנק, שהיו מן הסתם בקיאים בתחום הכספים אבל לא ידעו מאומה על הדרך שבה ראוי היה לחיות את החיים.

בכל אופן, באותה טיסה השתכנעתי שקליין מתגעגע לאבא שלי. על פי בקשתו נתתי לו את מספר הטלפון של הורי והבטחתי לו גם שהם ודאי ישמחו לשלב אותו בערבי הקלפים שערכו בלילות שבת. קליין אמנם לא התקשר לאבא, אבל אני נאחזתי בזכר הפגישה ההיא כבחבל הצלה, וקיוויתי שלפחות לזכר הימים ההם הוא יסכים לתת לנו משכנתה שנייה על הבית. לא סיפרתי לאף אחד מבני המשפחה על התוכנית שלי, כדי שלא ינסו לרפות את ידי. ממילא אף אחד לא שם לב אלי באותו יום, כי כולם נסעו להחזיר את נוֹיְקוֹ, כמו שקראנו לה, מבית החולים הביתה. הקטנה הרגישה כנראה בחוש מיוחד, שפיתחה מאז חשך מאור עיניה, כי אין יותר על מי לסמוך בקרב המשפחה בעניין גובה המורל. אבא, שהיה אחראי לתחום הזה אצלנו, פשוט לא הצליח להוציא משפט מהפה, ודאי לא ציני ומושחז כפי שהיו משפטיו בדרך כלל. כל פעם שפתח את פיו, התעננו עיניו בדוק עמום של דמעות ואז הוא סגר אותו מיד, כדי לא לפרוץ בבכי.

"טוב, אז עכשיו סוף סוף תקנו לי כלב," אמרה נוֹיְקוֹ מיד כשנכנסה הביתה וגיששה את דרכה לספה, לאורך הקיר. אבא וורד פרצו בדמעות בבת אחת ורק אמא שמרה על איפוק ואמרה בטון ענייני, "לא צריך שום כלב, עוד כמה ימים ינתחו אותך ותהיי בסדר." בתוך כדי דיבור היא העוותה את פניה לעומת אבא וורד בהבעה שלא השאירה מקום לספקות בקשר למה שהיא חושבת על התפרצותם. כבר באותו ערב שבו שמענו את הבשורה הנוראית היא הבהירה לכולנו שמותר לנו לבכות רק כשנועה לא בסביבה, ולידה חובה להפגין אופטימיות וביטחון שאכן הדברים עומדים להסתדר מהר, וזהו.

ורד ואבא ניסו לכבוש את דמעותיהם ואילו אני, שלא יכולתי מעולם לעמוד אף במצבים קלים מאלה, מילמלתי משהו על סידורים שאני צריכה לעשות ומיהרתי לצאת מהבית.

בחוץ האירה שמש חורפית רחומה את הרחוב השקט, בפרברים. שמש כזאת שנוֹיְקַל'ה אולי לא תזכה לראות יותר לעולם. התנעתי ונסעתי ישר לסניף הבנק אותו ניהל האדון קליין.

כשנכנסתי ראיתי אותו יושב מאחורי מחיצת זכוכית ומדבר בטלפון בעייפות.

כשהבחין בי אורו עיניו בעניין והוא נופף לעברי שאגש אליו.

"מה נשמע?" שאל בחום והוסיף בנימה מתנצלת, "איכשהו לא הספקתי להתקשר לאבא, את רואה כמה שאני עסוק פה..."

העפתי מבט סביבי כדי לראות על איזה עיסוקים הוא דיבר. למעשה, הסניף הקטן נראה די נטוש. "אני רואה, אני רואה," עניתי לו בנימוס, "עם כל התקנות החדשות של בנק ישראל עכשיו, בטח יש לך עבודה עד מעל הראש."

"כן," הפטיר בעייפות וניגב ממצחו המקריח טיפות זיעה דמיוניות. בעצם, היה קפוא שם.

"להציע לך משהו לשתות?"

"לא, תודה," רציתי מאוד להיות כבר אחרי השיחה הגורלית הזאת, רצוי עם תשובה חיובית ביד, "באתי באיזה עניין קצת... דחוף."

"אני מקשיב," ענה מר קליין וריכז בי את מבטו. התאמצתי מאוד להישמע עניינית כשגוללתי בפניו את הטרגדיה שנפלה עלינו, אך למרות זאת הרגשתי איך גרוני נחנק לאט-לאט ודמעות קטנות ועקשניות פורצת מעיני, כשהסברתי לו מה אני מבקשת ממנו

. "אני מבין," אמר קליין לבסוף כשמבט רך וחומל נשקף מעיניו, "את מבקשת שאתן לך משכנתה על בית שכבר ממושכן?"

"רק לכמה חודשים," מיהרתי לנגב את הדמעות מעיני, במאמץ להיראות בטוחה בעצמי, "זה יהיה רק לכמה חודשים, אולי אפילו פחות... עד שנצליח לגייס את הכסף במסגרת המשפחה... פשוט, נועה... המצב שלה לא משהו... אי אפשר לקחת סיכון ולחכות עד אז..."

"דריה, דריה," הוא נאנח וניגב שוב את מצחו, שהפעם באמת נראה מבריק לפתע, "עם כל הרצון הטוב שלי, אין באפשרותי לעשות דבר כזה. זה הרי לא הכסף שלי, זה הכסף של הבנק. באמת הייתי רוצה לעזור, הרי המשפחה שלך היתה כמו... המשפחה שלי פעם... ו..."

"אז תעזור לנו, בבקשה!" לפתע איבדתי באחת את כל שליטתי העצמית ושכחתי שרציתי לעורר רושם רציני וענייני. הדמעות העיקו על גרוני ופרצו ממנו בלי שליטה. הלטתי את פני בידי כדי שלא אמשוך את תשומת הלב של הפקידות מסביב והמשכתי לבכות, "זאת התקווה האחרונה שלנו, אין לנו שום דבר חוץ מהבית הזה ו..."

"דריה," לפתע שמעתי את קולו יורד כמעט ללחישה וידיים עדינות ויבשות אחזו בידי והורידו אותן מפני, "תקשיבי, אין צורך לבכות, אולי בכל זאת אפשר לעשות משהו... תירגעי... תירגעי... אני לא יכול לדבר איתך ככה..."

התקווה שנסכו בי דבריו גרמה לדמעותי להפסיק לזרום. הבטתי בו בציפייה, משתנקת קלות, וניגבתי את עיני בממחטת הנייר שהושיט לי.

"תקשיבי, ילדונת," קליין הביט סביבו כאילו ביקש להמתיק איתי סוד, מה שגרם לי לקוות שהוא עומד להגיד לי שיעשה את מה שביקשתי, בניגוד לנוהלי הבנק.

אלא שהוא פתח בדברים אחרים לגמרי שגרמו לי להלם רציני הרבה יותר.

"אתם משפחה עשירה, דריה," המשיך קליין, "במקום כלשהו בעולם יש רכוש יקר ערך ששייך לכם..."

"מה? איפה?!" כל גופי התכווץ פתאום מעוצמת ההפתעה ואולי גם מהחשש שמר קליין מבקש לנער אותי מעליו בעזרת איזו בדיה מפוקפקת שהמציא.

"את זה אני לא יודע," הוא ענה ומעיניו נשקף צער אמיתי, מהסוג ששיכנע אותי שהוא לא משקר, "אני שמעתי על זה במקרה..."

"ממי?"

"מ...סבא וסבתא שלך," קליין זע על כיסאו בחוסר נוחות, "הייתי פעם אצל ההורים שלך, שיחקנו קלפים, ובחצי אוזן שמעתי ויכוח בין סבא לסבתא שלך שהיו בחדר השני..."

"מה הם אמרו?" חקרתי. העניין החל להתבהר, מר קליין שמע ודאי מישהו מזכיר כסף, ומיד זקר את אוזניו. לכן גם הרגיש לא בנוח, כי לא היה לו נעים להודות שצותת לשיחה שאותה לא היה אמור לשמוע.

"הם רק הגיעו אז לארץ וסבא שלך התעצבן מזה שהם לא יכולים לקנות בית,"

הוכיח לי מר קליין שהשערתי היתה קולעת, "סבתא שלך הזכירה לו שבהונגריה תמיד גרו בשכירות, אבל הוא התעקש שבישראל זה לא אותו הדבר, וכולם קונים בתים, והוא רוצה פעם אחת בחייו להרגיש שיש לו בית. ואז סבתא שלך אמרה לו בטון מאוד חריף שלא יעז אפילו להציע שהיא תפנה למישהו בבקשה להחזיר את הרכוש ההוא."

"מישהו?! מי זה היה?" דחקתי בו בבהילות.

"אז זהו, דריקום, שאני לא בדיוק שמעתי על מי הם דיברו, את השם שלו סבתא שלך אמרה כמעט בלחש, כנראה שהיה לה קשה אפילו להזכיר אותו, את מבינה?"

"כן," אמרתי באכזבה, אבל מיד נדרכתי שוב, "רגע, והם לא המשיכו לדבר על זה?"

"הם המשיכו, עוד קצת, אבל לא היה בדברים שלהם משהו שיכול לעזור לך עכשיו. סבא שלך אמר לה שהיא נורא עקשנית, ושיש גיל מסוים שבו אפשר כבר לסלוח, ושאם הוא כבר מוכן לסלוח למישהו הזה, אז בטח שהיא צריכה. אבל סבתא שלך השתיקה אותו כשאמרה שהיא לא מוכנה לסלוח בשום אופן, גם אחרי שהיא תמות, ושבכלל אין לו זכות להתערב בעניין ושלא יעז להעלות בדעתו לכתוב לו בלי ידיעתה, כי בסוף היא תדע על זה ולא תסלח גם לו לעולם. סבא שלך ניסה להגיד שבאופן תיאורטי חלק שייך גם לו, אבל סבתא שלך רק חזרה ואמרה בקול קשה שהיא לא תסלח לו לעולם, וככה זה נגמר..."

"ואף אחד לא שמע על מי הם דיברו?"

"לא נראה לי," הוא ענה כשמבוכה נשקפת מעיניו, "אבא שלך היה מרוכז מאוד במשחק הקלפים, ואמא שלך לא כל כך הבינה הונגרית."

© כל הזכויות שמורות לזמורה ביתן הוצאה לאור

דיוקן הונגרי - אורלי קראוס ויינר


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים