|  אפריל 2014 |  מרץ 2014 |  פברואר 2014 |  ינואר 2014   

 | ספרים 2013-14 | ספרים 2012 | ספרים 2011 | ספרים 2010 | ספרים 2009 | ספרים 2008 | ספרים 2007 | ספרים 2006 | ספרים 2005 | 

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS

Google


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים ביולי 2007       חזור

רצח אופי
מאת: יוסף שביט

ההוצאה:

אריה ניר

ניצב בן-ציון שמיר, המועמד לכהונת המפכ"ל של משטרת ישראל, נמצא ללא רוח חיים במכוניתו שנחבטה בסלע בקצה שדה, כ-400 מטרים אחרי היציאה הצפונית מכביש 6 לכיוון נחל עירון. משטרת ישראל במבוכה: האומנם הייתה זו תאונת דרכים מחרידה שנגרמה בגלל החלקה בכביש הרטוב ביום חורף סוער, או שמא רצח מתוכנן היטב?

ניצב שמיר נודע במלחמת החורמה שניהל נגד הפשע המאורגן. קיים, אם כן, חשד סביר שבעולם התחתון הוחלט להשתיק אותו אחת ולתמיד לפני מינויו למפכ"ל.

ואולי זה מעשה נקמה של שוטר לשעבר, ששמיר פיטר בגלל חשד לעבירה שיש עמה קלון? האם ליעל, אשתו היפה והפרובוקטיבית של שמיר, קצינת משטרה בעצמה, עשוי להיות מניע לרצח, או שמישהו מיריביו בצמרת המשטרה רצה במותו כדי למנוע את מינויו ?

רצח אופי
שתפו אותי

כל תשובה מפתיעה יותר מקודמתה, כל הסתעפות בעלילה מוליכה לנתיבים נסתרים וחושפת כיוונים בלתי צפויים. מתח סוחף, קצב מסחרר ועלילה עכשווית ומציאותית להפליא הם מילות-המפתח בספרו החדש של יוסף שביט, רצח אופי.

יוסף שביט הוא סופר, עיתונאי ועורך בכיר לשעבר בידיעות אחרונות. ספריו הקודמים: וידוי גורלי, כדור בראש, משחק כפול, תרדמת חורף ושמועות על רצח, הם ממיטב ספרות המתח הישראלית.

רצח אופי מאת יוסף שביט בהוצאת אריה ניר, עורכת: רחל הלוי,
עיצוב עטיפה: אורנה בן-שושן, 278 עמודים.

רצח אופי: פרק 1 | יוסף שביט
דוקטור שמעון אלמוג חזר מכנס האגודה הבינלאומית לקרימינולוגיה בקופנהגן. עוד לפני שהספיק להתיישב מאחורי המכתבה שלו, הודיעה לו נועה מזכירתו: "מלשכת ראש הממשלה התקשרו כבר פעמיים. הם אומרים שזה דחוף."

"מה הם רוצים עכשיו? שאשב בעוד ועדה ציבורית?" דוקטור אלמוג ליווה את דבריו בתנועת ביטול. יש גבול לעיסוקים ציבוריים, חשב בינו לבין עצמו. הפעם אני חייב לסרב להם.

"לקשר אותך איתם?"

"שום דבר לא בוער. איזה עניינים דחופים יש לנו ביומן?"

הוא רק התחיל לעיין בדברי הדואר שהצטברו בעת העדרו כשצלצל הטלפון שעל שולחנו. "זה עוד פעם ממשרד ראש הממשלה," בישרה לו נועה מן החדר הסמוך, "הם אומרים שזה דחוף. להעביר אותם?"

"בסדר, נועה. תני לי אותם. נגיד להם 'לא' ונוריד אותם מהגב."

הוא עוד כחכך בגרונו כששמע קול גברי מעברו השני של הקו: "בוקר טוב, דוקטור אלמוג. ברוך הבא..." הוא זיהה מיד את בעל הקול מדושן העונג - ראובן הלוי, מנהל לשכת ראש הממשלה. "הבוס מבקש להיפגש איתך בהקדם האפשרי."

"תראה, רק חזרתי מחו"ל. לוח הזמנים שלי עמוס מאוד עד סוף השבוע."
"ראש הממשלה אמר שזה דחוף מאוד," התעקש הלוי.
"מה הוא רוצה ממני? בשנה האחרונה כבר ישבתי בשלוש ועדות."
"אין לי מושג מה הוא רוצה, אבל נראה לי שהפעם מדובר במשהו אחר."
דומייה קצרה השתררה משני צדי הקו.
"אז מתי תוכל להגיע לירושלים?" דחק בו מנהל הלשכה, ומבלי להמתין לתשובה המשיך: "אם זה בסדר מבחינתך, אקבע לך למחר בשעה עשר לפני הצהריים."

"שיהיה..." פלט אלמוג בחוסר התלהבות, ובלבו חשב: מוטב לגמור עם הסיפור הזה מהר ככל האפשר.

***

דוקטור אלמוג נחשב לקרימינולוג מבריק ובעל הישגים משמעותיים בתחום המחקר שלו: איתור מוקדם של נטיות לפשיעה בקרב צעירים. הוא עיצב מודלים לטיפול מונע בקבוצות גיל אלו, שיושמו בהצלחה בשטח ועוררו התעניינות רבה גם בקרב אנשי מקצוע בחו"ל. כשהרצה בכנסים בינלאומיים, והוא הוזמן לעיתים קרובות, היו האולמות מלאים תמיד. דעותיו המקוריות, גם בנושאים שאינם נוגעים ישירות להתמחותו הספציפית, וכושר הביטוי שלו הפכו אותו למרואיין מבוקש בעיתונות הכתובה, ברדיו ובטלוויזיה. עמיתיו חלקו לא פעם על דעתו, אך התקשו לסתור את מסקנותיו, שבהן שילב תיאוריות מלומדות עם ניסיון מעשי עשיר שצבר בעשרים ושתיים שנות שירות במשטרת ישראל.

אלמוג התגייס למשטרה כברירת מחדל לאחר שעשה תואר שני בקרימינולוגיה ולא מצא עבודה אחרת שתהלום את כישוריו. בתוך זמן קצר התברר לו כי הגיע למקום הנכון, שבו מעריכים כראוי את יכולותיו. לאחר קורס קצינים מזורז, שבו התבלט מן היום הראשון, שובץ ביחידה הארצית לחקירות הונאה. מסלול הקידום שלו היה מהיר, ובתוך זמן קצר כבר נקשר שמו בפענוח פשעים סבוכים שעמדו בראש סדר-היום המשטרתי. אבל הוא לא הסתפק בקריירה המשטרתית. בעידודם של מפקדיו השלים תוך כדי השירות עבודת דוקטורט בנושא אקטואלי מאוד: "הרקע והנסיבות לפשיעה בקרב הדור השני של קהילות עולים ממדינות מצוקה".

בגיל ארבעים ושבע הגיע תת-ניצב אלמוג למסקנה שמיצה את עצמו. הוא היה אז סגן ראש אגף החקירות. נרמז לו שאם יתאזר בסבלנות יועלה בדרגה, אבל הוא חש צורך דחוף בשינוי. כששמע על הכוונה להקים חוג לקרימינולוגיה במכללת השרון הציע את מועמדותו כמרצה, ולמרבה הפתעתו הוזמן לעמוד בראשו. הוא ראה אתגר ביצירת המסגרת החדשה והשקיע בכך את כל כולו. מאמציו נשאו פרי, ובתוך שנים אחדות רכש לעצמו החוג הצעיר מוניטין כאחד הטובים בתחום. כשהוזמן לפגישה הלא צפויה עם ראש הממשלה היה אלמוג בן החמישים ושלוש קרוב לקבלת הפרופסורה המיוחלת.

***

טור ארוך של כלי רכב חסם כמדי בוקר את מבואות ירושלים. מכוניתו של אלמוג, שנקלעה בין אוטובוס אגד למשאית צבאית, התקדמה באיטיות מורטת עצבים. בחוץ שרר קור עז של אמצע דצמבר והזגוגיות התכסו באדים. כשהפעיל את החימום כדי לפזרם, השתרר חום מעיק. הוא שב ולחץ על מתג ההפעלה והפסיק את החימום. גל החום נמוג, אבל השמשה שלפניו הלכה והתעממה במהירות. הוא שלף ממחטת נייר מן הקופסה שהייתה מונחת על המושב לצדו וניגב בה את החלון. אלמלא התפתיתי בקלות כזאת, רטן בינו לבין עצמו, יכולתי לשבת עכשיו לשתות בנחת את קפה הבוקר שלי במכללה ולהמשיך לכתוב את המאמר. מאמרו על צמיחתם של ארגוני פשע בחברה מתהווה, פרי מחקר ממושך בראשותו, התקבל לפרסום בכתב-עת יוקרתי בארצות-הברית, והוא שקד על הכנסת התיקונים האחרונים לפי ההערות שקיבל לטיוטה ששלח. כשנחלץ לבסוף מן הפקק וחלף על פני גן הוורדים בדרכו אל קריית הממשלה הישנה, כבר חלפו שעתיים מאז החל את נסיעתו. מתנשף בכבדות, לאחר שמצא בקושי רב מקום חניה פנוי הרחק מן הבניין, פסע דוקטור אלמוג אל תוך לשכת ראש הממשלה מבלי לאחר.

"אני שמח שסוף-סוף ניתנה לי ההזדמנות לפגוש אותך," אמר ראש הממשלה ולחץ בחוזקה, יתר על המידה לטעמו של אלמוג, את ידו של האורח. "אתה בוודאי עסוק לא פחות ממני. לכן, ברשותך דוקטור, אני מציע שניגש ישר לעניין."

בטרם הייתה לאלמוג השהות להשיב, אחז ראש הממשלה בזרועו והוליך אותו אל פינת הישיבה המרופדת. הוא התיישב באחת הכורסאות והחווה לו בידו להצטרף אליו.

"יש לי בעיה קשה מאוד עם ביטחון הפנים," פתח ראש הממשלה לאחר שהחליף עמו כמה מילות נימוסין, "הציבור איבד את אמונו במשטרה, ובמידה רבה של צדק. לא עובר כמעט יום בלי רצח, ארגוני הפשע חוגגים וחפים מפשע נהרגים, האלימות בבתי-הספר עולה מדרגה משבוע לשבוע, ואני כבר לא מדבר על גל הפריצות, על שוק הסמים הפורח ועל הסטטיסטיקה הנוראה של תאונות דרכים קטלניות... אני כמובן לא מגלה לך את אמריקה, דוקטור."

אלמוג הסתפק בהנהון של הסכמה, מתקשה להבין לשם מה בעצם הוזמן לפגישה הזאת.
ראש הממשלה רכן לעברו כממתיק סוד. "אני מתכנן שינויים בהרכב הממשלה בימים הקרובים. תיק ביטחון הפנים ייכלל במסגרת השינויים האלה. אני לא צריך לספר לך, דוקטור אלמוג, כמה חשוב לי שהתיק הזה יימצא בידיים הטובות ביותר דווקא עכשיו, בתקופה הקשה הזאת שעוברת עלינו. הפוליטיקאים שלנו חסרים הבנה מינימלית בתחום הזה. אני זקוק למקצוען, לאדם בעל רקע אקדמי מתאים משולב בניסיון מעשי, מישהו שיוכל לנווט כראוי את המערכת המורכבת הזאת." הוא השתתק לרגע, מנסה לבחון את תגובת האיש היושב מולו, והמשיך בטון חגיגי: "אין לי ספק, דוקטור אלמוג, שאתה האדם המתאים ביותר לכהן כשר לביטחון פנים של מדינת ישראל."

אלמוג נשאר נטוע במקומו. הצעתו המפתיעה של ראש הממשלה לא סחפה אותו. הוא ידע היטב שכמעט כל הפוליטיקאים שקיבלו בעבר את התיק הזה, עשו זאת משום שלא הוצע להם תיק אחר, אטרקטיבי יותר. עכשיו, אמר לעצמו, לא נמצא כנראה אפילו מישהו כזה.

ראש הממשלה לא המתין למוצא פיו של אלמוג, שארשת פניו שיקפה ככל הנראה את מה שעובר במוחו, והוא מיהר ליטול במהירות את המושכות. "אני יודע שזו אינה החלטה קלה בשבילך," אמר, "אבל אני מבקש שתשקול את העניין בחיוב. אין עוד אדם שמכיר כמוך את המערכת מבפנים. לכן אני משוכנע שתצליח לחלץ את המשטרה מן המשבר הקשה שבו היא נתונה עכשיו." חיוך רחב התפשט על פניו, "אני... בעצם לא רק אני... אישן הרבה יותר טוב אם אדע שאתה, דוקטור אלמוג, מופקד על ביטחון הפנים שלנו."

אלמוג תלה את מבטו בנקודה דמיונית בחלל החדר, מחפש תשובה נאותה.
ראש הממשלה השתהה כמה שניות. אחר כך קם ממקומו והושיט את ידו לאורח. "שמחתי לפגוש אותך, ידידי," אמר בטון לבבי, "אני אמתין לתשובתך ומקווה שלא תאכזב אותי."

כשכבר אחז אלמוג בידית הדלת קרא ראש הממשלה לעברו: "דבר אחד אני יכול להבטיח לך בלב שלם - את הגיבוי המלא שלי לאורך כל הדרך."

למחרת הפגישה קרא דוקטור אלמוג בידיעות אחרונות ידיעה על מועמדותו לכהונת השר לביטחון פנים, בתוספת דברי פרשנות על התאמתו לתפקיד. הכתב לא ציין את מקור הידיעה, אך לאלמוג לא היה ספק כי החוטים מוליכים ללשכת ראש הממשלה. תחבולה שחוקה שאמורה לדחוק בו לקבל את המינוי. כשפנה אליו כתב הערוץ השני של הטלוויזיה, לאחר פרסום הידיעה בעיתון, וביקש את תגובתו, הסתפק באמירה בלתי מחייבת. נועה, מזכירתו המסורה, לא זכתה למענה ענייני כששאלה אותו, ספק בצחוק ספק ברצינות, אם היא צריכה כבר להתכונן לעלות איתו לירושלים. "את מאמינה למה שכתוב בעיתון?" אמר בחצי חיוך.

הימים הבאים היו מלווים בהתחבטויות קשות, וכדרכו, הוא לא שיתף בהן איש. ביטחון פנים, חשב, הוא בסך הכול שם נרדף, מרשים יותר, לצירוף של משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר - והפרק הזה של חייו כבר מאחוריו. עולם הפשע המשיך אמנם לאתגר אותו, אבל בשלב זה היה לו נוח מאוד להשקיף אליו ממרומי מגדל השן האקדמי, שבו זכה להוקרה ונהנה מאורח חיים רגוע. אבל לעומת זאת, עצם הצעתו של ראש הממשלה החניפה לו. משטרה, משטרה, אמר לעצמו, אבל אחרי הכול מדובר עכשיו לא בניצב וגם לא במפכ"ל, אלא בשר הממונה, חבר מלא בממשלה ואפילו בקבינט הביטחוני המצומצם, ולכן שותף להכרעות לאומיות מהמעלה הראשונה ולמנעמי השלטון. הזדמנות כזו ניתנת על מגש רק למעטים מאוד מבין אלה שאינם משתכשכים בביצה הפוליטית. ככל שהרהר בדבר התחזקה בו המסקנה שרק אידיוט לא יקפוץ על המציאה.

בסוף השבוע טלפן אלמוג אל ראש הממשלה והודיע לו קצרות על הסכמתו לקבל את התפקיד. ראש הממשלה לא חסך במילות תודה. "יש לך מפכ"ל מצוין," אמר בסיום השיחה, "אומרים שרב-ניצב אשרוב הוא "אתה לא צריך לספר לי עליו," השיב אלמוג בנינוחות, "אני מכיר את גדעון כבר הרבה שנים, ולא רק אותו. רוב הניצבים של היום היו קולגות שלי והיו לי קשרים טובים איתם. שני ניצבים היו אפילו פקודים שלי."

"ידעתי אל מי לפנות," התמוגג ראש הממשלה, "אין לי ספק שתשתלט מהר מאוד על העניינים, וזה בדיוק מה שנחוץ עכשיו. אנחנו חייבים להחזיר לציבור את האמון במשטרה."

אלמוג לא השלה את עצמו. הוא ידע בבירור שזאת לא תהיה משימה קלה. מניסיונו רב השנים במשטרה למד שסמכויותיו של המפכ"ל רחבות בהרבה מאלה של השר ושהקצונה הבכירה כפופה במישרין רק לו. נוסף לכך חשש שעמיתיו ופקודיו לשעבר ישמחו להראות לו שהוא לא בדיוק הבוס שלהם. אבל ראש הממשלה צדק בדבר אחד: שלא כמו כל קודמיו, הוא באמת מכיר היטב את המערכת מבפנים, כך שיהיה להם קשה לעבוד עליו, ועם מעט תחכום יצליח בכל זאת להזיז דברים.

כשהחליט להיעתר להצעתו של ראש הממשלה, קבע לעצמו אלמוג תקופת ניסיון של שנה. בסיומו של פרק זמן זה גמר אומר להשלים את הקדנציה. הוא לא שיער עם איזו תסבוכת יצטרך להתמודד בתוך כמה חודשים.

רצח אופי: פרק 2 | יוסף שביט
כל העיניים היו נעוצות באיש שישב בראש שולחן הישיבות ונשען בעייפות על גב הכיסא המרופד. השינויים שחלו בו מאז הופעתו הפומבית האחרונה היו בולטים. פניו המלאות, שהיו אחד מסימני ההיכר שלו בקריקטורות, הצטמקו. הן אף איבדו את הגוון האדמדם. המדים הכחולים שתמיד נמתחו על כרסו, נראו עתה רפויים. גם טון הדיבור שלו היה שונה, כמעט משונה - מאופק יותר, מלווה בהפסקות, כמי שאיבד את מילותיו.

סגל הפיקוד הבכיר של משטרת ישראל התכנס בחדר הישיבות של המטה הארצי לישיבה השבועית, שיועדה הפעם לדיון בהמלצות של ועדת מומחים למלחמה באלימות הגוברת בבתי-הספר. עותק בן עשרות עמודים של המסקנות, נתון בעטיפה תכולה, היה מונח לפני כל אחד מהנאספים. יושב-ראש הוועדה, פסיכולוג קליני צנום, היחיד בלבוש אזרחי, ישב לצדו של המפכ"ל.

רב-ניצב גדעון אשרוב הקיש בעט על לוח השולחן כדי להסב אליו את תשומת-לבם של הנאספים, אף-על-פי שלא היה צורך בכך. הם התבוננו בו בדריכות מאז שנכנס לחדר. כולם ציפו שיודיע במעמד זה על פרישתו הקרובה, והיו ביניהם שאף חששו כי כבר נקבע היורש.

הוא נכנס לתפקידו לפני כשנתיים. "האיש הנכון במקום הנכון," נכתב עליו בכתבת דיוקן שפורסמה באחד העיתונים לקראת מינויו. והוא אכן עמד בציפיות. בתוך זמן קצר הצליח לנער את המשטרה מן הקיבעון המחשבתי שבו הייתה נתונה, והתוצאות החלו ניכרות בשטח. מספר רב של שוטרים, בהם גם קצינים בכירים שעסקו בעבודה מנהלית, שובצו בפעילות השוטפת של המחוזות ששיוועו תקופה ארוכה לתוספת כוח-אדם. חלק מהתפקידים שהתפנו בוטלו והתקנים שלהם נוצלו לייעול העבודה המשטרתית. אשרוב גם קבע קריטריונים קפדניים יותר לגיוס שוטרים חדשים, ובניגוד לחששותיהם של עמיתיו לא חסרו מועמדים מתאימים. אחת המשימות הראשונות שנטל על עצמו הייתה הרמת קרנם של השוטרים בעיני הציבור. לשם כך הנהיג סדנאות ליחסי אנוש, שמאות שוטרים כבר עברו אותן ורבים אחרים המתינו לתורם. אבל מחלת הסרטן שתקפה אותו לפני כשלושה חודשים, קטעה את תנופת העשייה ואת התוכניות.

הניתוח במעי הגס הוכתר בהצלחה, וכך גם הכימותרפיה שבאה אחריו. אבל כעבור חודש נתגלו גרורות בחלקים אחרים של גופו. תחילה התחמקו הרופאים מלגלות לו את מלוא חומרת המצב ודיברו על "סיכוי סביר להחלמה". אשרוב לא האמין להם. לאחר שיחה נוקבת עם מנהל המחלקה האונקולוגית נחשפה בפניו האמת המרה.

למרות מעטה הסודיות נפוצו בפרוזדורי המטה הארצי השמועות על מחלתו שבועות ספורים לאחר שפרצה. בעצם, לא היה צורך בשמועות. די היה להתבונן באיש הדועך כדי לדעת שימיו ספורים. בימים האחרונים כבר הופיעו בעיתונים ידיעות מעורפלות על "שינויים צפויים בצמרת המשטרה". הכתבים לא התייחסו ישירות למחלתו של אשרוב, אבל העלו את האפשרות שהוא עומד לפרוש בקרוב "מסיבות אישיות". תמונות עדכניות של המפכ"ל, שנלוו אל הכתבות, סיפקו בבירור את הסיבה האמיתית.

***

פרישתו הצפויה של המפכ"ל באה בעיתוי בעייתי. הטלטלה שעברה על צמרת המשטרה בעקבות שורת המינויים שעשה רב-ניצב אשרוב בתחילת כהונתו לא נשכחה עדיין. קצינים בכירים ועתירי ניסיון, שסבב המינויים פסח עליהם, פרשו מן השירות. הקצינים הצעירים יותר שתפסו את מקומם של הפורשים, רק החלו להתבסס בתפקידיהם החדשים. מסע של שמועות, רינונים ובחישות היה הדבר האחרון בעולם שמשטרת ישראל נזקקה לו בשעה זו.

הכתבים לענייני משטרה העריכו שהמועמד המועדף על המפכ"ל היוצא הוא ניצב גבריאל אלעד, מפקד המחוז הדרומי. אבל לכולם היה ברור שההכרעה נתונה בידי השר לביטחון פנים, דוקטור שמעון אלמוג, והוא גזר על עצמו שתיקה בעניין זה.

ניצב גבריאל אלעד נחשב גם בעיני יריביו לאחד הקצינים המוכשרים ביותר בסגל הפיקוד הבכיר. הוא היה אמנם הניצב הצעיר ביותר, רק בן ארבעים וחמש, אבל הטביע את חותמו בכל תפקיד שמילא במהלך שירותו. הוא סיים בהצטיינות את קורס הקצינים בשפרעם, ולא אחת זכה בציונים לשבח על עבודתו.

מינויו למפקד המחוז הדרומי נראה בעיני רבים, וגם בעיניו, כסגירת מעגל. הוא נולד בבאר-שבע למשפחה שעלתה בשנות החמישים מטוניסיה. אביו היה פקיד במועצת הפועלים, ואמו - אחות מעשית במרפאה של קופת-חולים. בשכונת המגורים שלהם, אנשים רבים היו קשי-יום. לא מעטים מחבריו בשכונה ובבית-הספר הידרדרו לשולי החברה, ואחדים גם הסתבכו עם החוק. אלעד התחיל לסלול את דרכו השונה כשהצטרף לתנועת הצופים, ואף משך נערים ונערות נוספים לבוא בעקבותיו ולפעול למען הקהילה. הוא התגלה כמדריך כריזמטי, ובכיתה י"ב נתמנה לראש גדוד. הקריירה המשטרתית הייתה מבחינתו המשך טבעי של שירותו הצבאי ביחידה חשאית של מצ"ח, בסך הכול מעבר מחאקי לכחול. בחזותו לא היה שום תו בולט, אבל נוכחותו הרשימה תמיד. הוא היה ממוצע קומה, בעל כתפיים רחבות ובלורית סבוכה מסולסלת, שצדעיה האפירו בטרם עת. בזוויות פיו ובמצחו נחרשו קמטים דקים, שגם הם לא פגמו בחזותו הצעירה מכפי גילו. עיניו הכהות הישירו תמיד מבט לעבר בני שיחו, וחיוכו חשף שיניים תואמות. הופעתו כולה שידרה אורך-רוח וביטחון עצמי גם כשלא פצה את פיו.

***

המפכ"ל הציג בפני הנאספים את האורח, הפסיכולוג בנימין מגן, יושב-ראש ועדת המומחים למלחמה באלימות בבתי-הספר. שלא כדרכו, רב-ניצב אשרוב הסתפק במילים ספורות, וניכר בו שגם כך הדבר כרוך במאמץ. הקצינים, שלא הסירו את מבטיהם ממנו, לא יכלו להשתחרר מן הרושם כי מחשבותיו משוטטות במקום אחר, הרחק משם. הפסיכולוג דיבר כחצי שעה, קורא את הרצאתו בטון חדגוני מתוך צרור ניירות שהחזיק בידו, והשמיע את הדברים הצפויים ביותר. אך גם אילו הטיל לחלל האוויר חידושים מסעירים, ספק אם באותו מעמד היה מישהו מלובשי המדים מטה לו אוזן. כשסיים לדבר רכן רב-ניצב אשרוב לעברו והודה לו בקול רפה על "הניתוח המעמיק".

"מישהו רוצה לשאול או להעיר משהו?" פנה אל עמיתיו. אלם מוחלט השתרר בחדר. אחד הקצינים, בקצה השולחן, דפדף כלאחר יד בחוברת שלפניו. רב-ניצב אשרוב הביט בו, המתין רגע, אך לאחר שלא הרים את ידו לשאלה, אמר בנימה מצטדקת: "המרצה הנכבד סיפק לנו היום חומר רב למחשבה. לאחר שנעכל את הדברים, בוודאי יהיו לנו שאלות רבות אליו." הוא הושיט את ידו לפסיכולוג, שארשת פניו העידה על אכזבתו, והודה לו פעם נוספת.

לאחר שהמרצה עזב את חדר הישיבות, פנה רב-ניצב אשרוב אל המסובים סביב שולחן הישיבות. "בימים הקרובים לא אהיה זמין," חזר לטון הדיבור הרגיל שלו. "בעניינים דחופים תוכלו לפנות לבנצי. הוא יעמוד בקשר איתי."

הקצינים החליפו מבטים תמהים, אחר כך הפנו אותם אל האיש שישב לשמאלו של המפכ"ל, סגנו, ניצב אהוד אלרואי. על פניו הייתה נסוכה ארשת של אדישות מופגנת, שנועדה להעיד כי עקיפתו על-ידי המפכ"ל בהטלת התפקיד על בנצי כלל אינה מטרידה אותו. ניצב אלרואי היה אמנם בעל כושר ארגוני מעולה, שהשלים את חסרונו של המפכ"ל בתחום זה, אבל ניסיונו המבצעי היה דל, כך שממילא לא נחשב ליורש ריאלי.

"בנצי" היה כינוי החיבה של ניצב בן-ציון שמיר, מפקד מחוז תל-אביב, שישב בקצהו האחר של השולחן ושרבט, כאילו בהיסח הדעת, מעגלים ומשולשים בבלוק הכתיבה הצהוב שלפניו. פניו היו חתומות. בגל השמועות אמנם הוזכר שמו, אבל הוא לא סומן עד כה כמועמד המוביל. עכשיו תהו חבריו הניצבים אם בהודעתו העניינית לכאורה של מפקדם הייתה משום אמירה מפורשת בדבר האדם העתיד לרשת את מקומו.

רב-ניצב אשרוב זקף את קומתו במאמץ ניכר. "זהו זה, רבותיי," אמר בחיוך מאולץ, "סיימנו להיום. נתראה בקרוב."

הניצבים קמו ממקומותיהם, אספו את ניירותיהם וניגשו בזה אחר זה אל המפכ"ל. איש מהם לא העז להתייחס ישירות למחלתו בעת שלחצו את ידו. "חופשה נעימה," מלמל במבוכה מפקד מחוז ירושלים. "תהיה בריא," איחל ראש אגף התנועה שלא מצא משהו מתאים יותר לומר. המפכ"ל, שנותר לשבת במקומו, הגיב על הברכות במנוד ראש מבלי לומר דבר.

בדרכם החוצה חלפו הקצינים על פני שמיר, שהתעכב ליד הדלת והמתין למפכ"ל. רובם חשו צורך לומר לו משהו, אך לא ידעו מה. דבריו הקצרים של המפכ"ל באו להם בהפתעה מוחלטת, אך כנראה לא היו עדיין בבחינת סוף פסוק. גם הם ידעו שהשר לביטחון פנים הוא שיחליט בסופו של דבר, לכן סברו שעוד מוקדם לברך את שמיר, אבל הבינו שלא יוכלו להתעלם לחלוטין מן ההתפתחות האחרונה. אחרי הכול, הם שרויים בכפיפה אחת כבר שנים רבות, ולפחות כלפי חוץ היחסים ביניהם ידידותיים. הם הסתפקו אפוא באמירות כלליות, בלתי מחייבות, שניתן היה לפרשן לכאן ולכאן.

"אני לא מקנא בך, בנצי," מלמל מפקד מחוז המרכז, ניצב מנשה חסון, "עכשיו לא יהיו לך לא יום ולא לילה."

שקרן וגם חנפן, אמר לעצמו ניצב גבריאל אלעד שפסע אחריו. חסון היה מאושר להיות עכשיו בנעליו של בנצי. כשעבר אלעד על פני שמיר פלט "כל טוב" סתמי ומיהר להתרחק.

בדרך אל מגרש החניה הצטרף אליו חסון. "אני עדיין מוכן להתערב איתך, גבי, שלמרות הכול אתה תהיה המפכ"ל הבא," אמר וטפח על כתפו בחיבה.

אלעד העווה את פניו ומשך את כתפו כמבקש לנער מעליה את ידו של חסון. "אל תעשה לי הצגות, מנשה. כבוד השר בחיים לא יסכים לכך. אנחנו מכירים זה את זה כבר המון שנים, ואף פעם לא הסתדרנו. אלמוג... סליחה, דוקטור אלמוג... חושב שאני עקשן מדי. עם בנצי זה סיפור אחר."

"לא ידעתי שאתם מכרים ותיקים כל-כך," תמה חסון, ולא הצליח להסתיר את נימת הלגלוג בדבריו.

"הגעתי אליו ישר מקורס הקצינים, ואני רק יכול להגיד לך שהוא לא היה חסיד גדול שלי," אמר אלעד בקוצר-רוח.

אלמוג היה אז רב-פקד, וכבר בחודש הראשון הצליח המפקח-משנה הצעיר לעצבן אותו. לאלמוג הייתה מדיניות לסגור מהר ככל האפשר תיקים שהחקירה בהם נתקעה. הוא רצה הישגים מרשימים, ומהר. לעומת זאת, לאלעד הטירון הייתה החוצפה להתעקש להמשיך לחקור. ברור מי ניצח בסופו של דבר. כשאלעד ביקש העברה אחרי שנה של עבודה משותפת, אלמוג אישר אותה בשמחה רבה. לאחר שאלמוג כבר עזב את המשטרה, אלעד ראה במקרה את חוות-הדעת שלו עליו. היא לא הייתה שונה במאומה ממה שצפה שתהיה.

"אבל מאז כבר זרמו מים רבים בירקון," התעקש חסון, "יש לך רקורד מצוין. כולם מעריכים אותך. אני עדיין מוכן להמר עליך."

אלעד משך בכתפיו. "רק אם כל הניצבים האחרים יתרסקו בתאונת מטוס, יהיה לי סיכוי, וגם זה בספק רב."

"למה מטוס? מכונית טרנזיט תספיק," אמר חסון ופרץ בצחוק רועם.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

רצח אופי - יוסף שביט


לראש העמוד

| כתב עת - ספרים | בית חכם | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | tom nifker

Google

הספרים החדשים באפריל 2014:
אבא אני כובשת, אופטימי א, אינטליגנציה תוצאתית, איש המבצעים - מייק הררי, אנטי שביר, ארמונות בחול, בריחה מן הגיהינום, גלויות לילדי הקטן, דברים רעים, האבולוציה של ברונו ליטלמור, הברירה, היזהר במשאלותיך, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג´לו, והמלך לא ידעה, יצירה עלומה, כמעט בלתי נראה, לחישת הצללים, לילה ולואיס, מברלין לשנחאי, מה שהזמן והעצב הותירו, נאמנות למקור , עולם של שפע, עין הכמהין, צעקה הפוכה, קרובים-רחוקים, תיק ריכטר, תעלומת האיש שמת צוחק.

הספרים החדשים במרץ 2014:
אביגיל, אהבה היא תמיד של שם, אור קדומים, אידיופתיה, איך לעשות מכה באסיה, אלה החיים, אלופי התמימות, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אני ליאונה, בית הסודות, בעולם לא מתוקן, ג'פנטאון, האדמה הטובה, האיש מסין, ההתנגדות היהודית לציונות, החלוץ החברתי: ד"ר ישראל כץ, היהדות שלא הכרנו, היפנוזה: דרכה של הנפש ליצור את הגוף, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הכלה המתחזה, המחברת האדומה, המתים אינם יודעים, הסוד הקדמוני, הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם, חותמם של הדברים כולם, חלומות של אחרים, חלומותיהם החדשים, טיפול קצר מועד, ילדיהם של שומרי הפילים, ימים של בהירות מדהימה, כולם בשביל אחד, כיוון הנדידה, להיות בעולם, להציל את מוצרט, לקראת פילוסופיה של הצילום, מופע-העצמי, ספינת העבדים, היסטוריה אנושית, עוברת אורח, עירום בין זאבים, פסיכואנליזה והגאולה העברית הקדומה, פרקליטי העשוקים , קץ האושר, רוגטקה, סיפורים, רודריגז, שאלת פתיחה, שני פשעים, תאנה ממתינה לשמיים.

ספרים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים