Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים ביולי 2007       חזור

נוצת יען
מאת: מרים רום

ההוצאה:

גוונים

תינוקת נולדת בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ושורדת בנס תודות לנחישותה של אמה וטוב לבם של אנשים פשוטים. אישה ישראלית נוטשת את חייה המוגנים ויוצאת למסע בעקבות אביה שלא הכירה. זקן פולני אותו היא פוגשת בקרקוב, מסייע במסע החיפוש, ואולי בעצם מסבך אותו.

אולם הגיבור האמיתי של נוצת יען הוא האב האובד, שלא הותיר עקבות אך השאיר אחריו סימני רפאים, פירורי זיכרונות הממתינים לגילוי.

המסע בעקבותיו נמשך על פני שנים ויבשות, מוּנע בכוח הרצון, באהבה של בת לאביה ובצורך הבלתי מתפשר בידיעת האמת. במהלכו עוברת הגיבורה - היא התינוקת והאישה - תהליך יוצא דופן.

נוצת יען
שתפו אותי

נוצת יען הוא ספר מרתק ומכמיר לב, השוזר בתוכו יסודות על זמניים: הקשרים הבל-יינתקו בין עבר להווה, בין יהודיות לישראליות, בין הורים לילדיהם ובין ילדים להוריהם. הוא מלמד שיעור יקר ערך של ניצחון האופטימיות על רפיון הרוח והייאוש.

אמיר גוטפרוינד: "למן היום הראשון בו הציגה בפני מרים רום את סיפורה, חשתי כמי שהורשה להצטרף למסע מופלא.

עקבתי אחר מסע החיפושים, אחר ליקוט האמת מתוך רסיסים שפוזרו בין מקומות רחוקים, מרתפי ארכיונים וזיכרונותיהם המטשטשים של אנשים. כל רסיס שלוקט שפך אור חדש על הרסיסים האחרים, קירב אל האמת או הרחיק ממנה.

סיפורה של מרים רום נפרש בין דפי הספר שלפניכם, "נוצת יען", שגם שמו, המתפענח במהלך הקריאה, מעיד על הכוחות העזים, הבלתי נראים, שהיו שותפים למסע היצירה".

נוצת יען מאת מרים רום בהוצאת גוונים בסיוע יד ושם וקבוצת עזריאלי, עורכת:יהודית רותם, עריכה תומר קרמן, עיצוב עטיפה: מרים רום, 199 עמודים.

פרק ראשון
רומנטיקה הוא שמה האמצעי של פולין. רומנטי הוא הדימוי העצמי של פולין האמיתית, זאת של לפני המלחמה, זאת שמתגעגעים אליה. רומנטיים הם שיריו של המשורר הלאומי אדם מיצקייביץ, יצירות שופן, ורומנטית האווירה בקרקוב, במיוחד בעיר העתיקה שצורתה אגס ובטיילת פְּלָנְטי המקיפה אותה.

זוהי שעת בוקר מאוחרת של יום סתווי. באורה המופז של שמש רחומה, מוכרת-לא מוכרת. אני מתהלכת לי בטיילת בין שבילי האבן האפורים, המרופדים מצע מרשרש של עלי ערמון אדמדמים, מדמיינת את עצמי כמריה ולבסקה, אהובתו של נפוליאון, מזמזמת לעצמי רומנצה או נוקטורן של שופן, מדלגת על הערמונים הקשים סדוקי הקליפה, הזרועים בין העלים. עיניי אינן שבעות מלגמוע את המראות: פינות חמד יפהפיות שופעות עצים עתירי עלווה, משובצות בריכות מים כאבני ספיר בלב הירק. סנאים זריזים מציצים מבין העפאים, זנבותיהם הארוכים כתווים מוסיקליים, נראים לי כיצורים מעולם האגדות. פסלים רבי הוד שתולים על מרבדים לחים של דשא. מי הם האישים שהפכו לאנדרטות נצח? במה זכו שהוצבו כאן, בלב הטבע העשיר והרך, כאילו הם בשר מבשרו?

אני מתיישבת על אחד מספסלי העץ הירוקים. הטיילת משתרעת כפארק רחב ידיים ומלא חיים. זוגות אוהבים בולעים זה את זו במבטיהם, אימהות צעירות מנענעות תינוקות בעגלות, זקנים קוראים את עיתון הבוקר. קצת הלאה מכאן מיתמרת הכנסייה הדומיניקאנית ואפלולית נשקפת מחלונותיה, ענקית, עתיקה, רצינית ושלווה, מסוככת בממדיה העצומים על בני האנוש העסוקים בקטנות חייהם.

אני מתבוננת סביבי ומתקשה להאמין: האם זו אותה קרקוב של ביקוריי הקודמים, עיר זרה שלאורך רחובותיה רצתי רצוא ושוב, נרגשת וחרדה, ובידי תיקיות גדושות מסמכים? כלל לא הבחנתי אז בעיר עצמה, ביופייה ובאווירה המיוחדת השורה עליה. דרך ארוכה עברתי מאז. אני נאנחת אנחת רווחה עמוקה. שלווה אופפת אותי. היופי מהלך עליי קסם מרגיע. האווירה מזככת אותי, מקלפת את פחדיי, את מועקותיי. אושר מופלא ממלא אותי.

גבר קשיש מתקרב אליי ולבי מאיץ פעימותיו. בהרף עין נסדקת תחושת הרוגע שהעטיתי על עצמי, ואני נזכרת בעילת היותי כאן. הרי את אבי הנעלם אני מבקשת. לבוש חליפה כהה המדגישה את גזרתו השמורה פוסע לקראתי האיש הזקן. דרך שמורות מורדות אני בוחנת את הופעתו. פניו חזקות אך מלאות הבעה. עיניו, כהות ועמוקות, נחות בצל גבות מרשימות. קמטים חדים חורצים את לחייו. לצווארו עניבת פרפר מנוקדת, נעליו מבריקות, מצעדו איתן וזריז לגילו, אף שרגלו האחת, הנוקשה מן השנייה, גורמת לו לצליעה קלה, אלגנטית. הוא נראה כפסנתרן ותיק בדרכו לקונצרט. לפתע מטלטלת אותי מחשבה מוזרה. אולי זה הוא? אולי הוא האיש שאותו אני מחפשת? אולי ברגע זה נפלה בידי ההזדמנות בלתי חוזרת לפתוח אתו בשיחה? ומה אעשה אם יתיישב לידי? האם אשאל אותו, "סלח לי, אולי אתה...?" האם הדבר בכלל ייתכן?

עד לפני זמן לא רב היה רעיון כזה גורם לי לקרוס לתוך עצמי בבהלה. לא מעט בשל הפולנית שלי. שפת אמי שלצליליה גדלתי בגדה בי כל אימת שניסיתי לחלץ מבין שפתיי משפט אחד שלם. לא חסרו מילים באוצר המילים שלי, אך התחביר, המבטא והדקדוק עשו יד אחת נגדי. בביקורי הראשון בפולין לא ירדתי בתחנת הרכבת הנכונה בגלל קריאה שגויה של שם התחנה – ההגאים הפולניים מבוטאים אחרת מכפי שהם נקראים על ידי מי שרגיל לקריאה בשפה האנגלית. מאז, החליפו בספרייתי מילונים פולניים וספרי לימוד של השפה והתרבות הפולנית את מקום ספרות העסקים. למדתי והשתפרתי, וככל שתכפו נסיעותיי לפולין, הפכה השפה לשלי, התמקמה בין הלשון, החך, השיניים, והמחשבה.

ברגלי השמאלית רועד עצב ברטט לא רצוני. לבי הולם. פחד לופת אותי. רוק צמיג עולה בקצה גרוני וחוסם את פי. הלב ממשיך לתופף. הרגליים נמסות. זיעה. לחיים לוהטות. מילים רבות בשפתי מנסות לבטא את הרגש הזה: פחד, חרדה, מורא, אימה, יראה, ואף אחת מהן אינה מתארת נכונה את הרגשתי ברגע המסוים הזה. חיל ורעדה הוא אולי צירוף המילים ההולם ביותר את תחושתי.

האם האיש הזקן מביט בי? נדמה לי שאני רואה זיקים מרצדים בעיניו הכהות, מאירים את פניו. האם אמר משהו? אולי "שלום לך", אולי "מי את?" אולי מילה אחרת שחמקה מאוזניי מרוב התרגשות? הוא עומד במרחק פסיעות אחדות ממני ובוחן אותי. אני כל כך רוצה לגשת אליו ולדבר אתו. מי יודע, אולי זה הוא – הוא בה"א הידיעה. אבי שאבד.

האיש חולף על פניי, רגלו הנוקשה משמיעה רעש עמום. הוא שולח אליי חיוך קטן, עייף, ובכל זאת גברי. בגילו הוא רשאי לחייך אל כל אישה מבלי לעורר בה חשד. הוא נראה כבן שמונים ומעט, אבל חסון למדי. מבטו עמוק וחודר, מלא עצב, ועם זאת ידידותי. הסיכויים שהוא מי שאני רוצה שיהיה – אפסיים. אדרבה, הוא עלול להיות ההפך הגמור ממי שאני מחפשת, והסיכויים לכך אף גבוהים בהרבה. איני רוצה לפתח את המחשבה הזאת עד תומה. בביקורי בברלין, למשל, כל גבר קשיש עורר בי חשד: אולי הזקן החביב הזה שמחייך אליי בתחנת הרכבת היה נאצי בצעירותו?

אבל אני אדם אופטימי. דחף עז ממלא אותי לסתור את המציאות, להפוך אותה על כרעיה, לאלץ אותה לשחק על פי חוקי המשחק שלי. אומרים שהעולם מלא במקרים שאינם מסתברים, כמו סיפור חיי, המתבהר לי יותר ויותר.

אני מחזירה חיוך אל הזר ההדור, משעינה את גבי אל הספסל, חשה סחוטה כמו לאחר טיפוס על הר גבוה. הנה הוא משלים את הסיבוב וחוזר לעבור על פניי, ממשיך לשגר אליי מבטים. בימי נעוריי היו המבטים חלק מטקס הפיתוי, והם ריגשו אותי אז. במבטו של הגבר הזקן הזה אין פיתוי אלא קריאה. הוא קורא אליי. אולי גם הוא מחפש, נניח, את בתו האבודה? מנגינה יפה מתנגנת בי, נעימת שירו של ז'ורז' מוסטקי, "לה דאם ברון" (הגבירה בחום). האישה הברונטית בשיר היא גבירת לבו הבדוייה של המשורר. בעוד הוא מדמיין אותה ומבטיח להעניק לה מחסה וחום, צצה מולו גברת כהת שיער, בשר ודם, אמיתית לגמרי. פרץ ההתרגשות חלף. שלוותי חוזרת אליי לאטה. אני מזכירה לעצמי שבאתי לקרקוב במטרה מוגדרת, ואת המטרה הזאת עליי להשיג, כמו שהשגתי את מרבית מטרותיי הקודמות.

זה שנים שאני חשה כאם שמסרה את תינוקה לאימוץ בלידתו, ושנים אחר כך היא תרה אחריו, נואשת ונכספת, בפניו של כל צעיר אלמוני. אלא שמעולם לא ויתרתי על אבי, ולעולם לא אוותר. לפעמים אין בעולמי אלא הוא בלבד, אבי הנעלם, שאני מתחקה על עקבותיו וחוקרת את קורותיו. מדוע אני עושה זאת? הלא עולמי שלם. אין תשובה בפי, ורק החור הגדול שבלבי זועק להתמלא.

המילים הנפוצות ביותר בטרמינולוגיה של לאחר השואה הן "לא חזר", "שם" או "משם", "נשאר", "תפסו", "לקחו". אלה הן גם המילים ההולמות את סיפור חייו של אבי. אבי הוא הוא אחד מאינספור האנשים שלאחר מלחמת העולם השנייה "נשאר שם ולא חזר", ומנקודת זמן מסוימת ואילך גורלו אפוף מסתורין. מקום מותו, נסיבות מותו ועצם השאלה אם אמנם מת - לא נודעו. היה אדם ואיננו עוד. סיפורו – הסיפור שלא סופר – הועלם מפניי על ידי האנשים הקרובים לי ביותר, ומבחינתם הדבר נעשה לטובתי. העלמת אבי מחיי לא הייתה רק ריק שותק וחסר ממשות. ה"אי-סיפור" היה ל"אי-זהות" – גורם מוחשי ומשמעותי – מהמורות ובורות ושרטונות שהיה עליי ליישר כדי שאוכל ללכת בנתיב חיי.

אמנם לאחר ש"תפסו" או "לקחו" אותו, הוא הותיר עקבות, אך אלה סימני דרך מטושטשים ומחוקים, מעין כתב חידה כתוב בדיו סתרים. סירבתי לקבל את היעלמו חסר הפשר, ויום אחד אחרי הרבה שנים יצאתי לחפש את עקבותיו, לפענח את כתב החידה.

הייתי ילדה שניטל עליה להיאבק כדי לגלות את זהותה, בעוד שאר בני גילי לא התחבטו מעולם בבעיות דומות, וידיעת מוצאם הייתה חלק מובן מאליו מהוויתם, פרוש וידוע, טבעי וגלוי כשמש בצהריים. חייתי עם החסר הזה בשלום, או בהשלמה ילדותית, והשתדלתי להיות כמו כולם. בגרתי וחייתי במלוא מובן המילה. עברתי דרך תחנות החיים של אישה ישראלית: נערה, חיילת, אישה נשואה, אם, אשת קריירה. רק באיחור ניכר יצאתי לחיפוש הגדול.

בהיותי בת שמונה התרחש המאורע הדרמאטי – הארוע המכונן הראשון בחיי. בעקבותיו נודעו לי שמו הפרטי של אבי, שהתברר מאוחר יותר כחלקי בלבד, ושם המשפחה שניתן לו בלידתו. בצאתי למסע בעקבות אבי, מצוידת בפרטים אלו בלבד, כל שפיללתי היה גילוי תאריך לידתו ושמות הוריו – סבי וסבתי. אף שאתגר זה היה מרגש ביותר, קיוויתי שלא יהיה מסובך יתר על המידה. בסתר לבי פקפקתי באפשרות שאצליח בו, כי על פי הדעה הרווחת, כל התיעוד של יהדות פולין הושמד בשואה.

והנה, בניגוד גמור לכל ציפיותיי, חשפתי גילויים מפעימים. פיסת המידע הראשונה שהתגלתה לי עוררה בי סקרנות אדירה ודחף מלווה בחרדה ובמתח גובר והולך. כל פרט חדש ומפתיע שגיליתי הוביל לגילויים חדשים, כמו אופק חדש שמאחוריו מסתתרים אופקים נוספים. שעות מחקר אינסופיות הניבו מפגשים עם אנשים לא מוכרים, הקשורים לסיפורו של אבי, וכמו הנזל וגרטל בדרך הפירורים, שחזרתי את חייו על פי פירורי המידע שהותיר אחריו. חמש השנים האחרונות היו מאמץ מתמשך לבנות את דמות אבי כאדם, ואני תוהה אם התעלומה תשאר בעילומה.

העניין התמים שהתעורר בי בגילי הבשל, הפך להרפתקה אינטנסיבית, שלא לומר אובססיבית. גם כשנראה שהכל כבר מוצה ולא נותרו עוד מקורות לדלות מהם פרטים נוספים, לא נחתי ולא שקטתי. נתנו לי אצבע, ורציתי את כל היד. כבר לא התרציתי בגילוי שמות אבי והוריו ועץ המשפחה. גם השערות ופרטים קטועים על אופן היעלמותו לא סיפקו אותי. רציתי הרבה יותר מזה: רציתי להיות מעורה בכל שלב משלבי חייו של אבי, להכיר לעומק את תכונותיו ומזגו, עיסוקיו וכשרונותיו. רציתי להשיב לעצמי את אבי האבוד. עוד אבי חי.

בתוכי ניסחתי תובנה אוקסימורונית, שאף אם לא מצאתי ולא אמצא את אבי בשר ודם, הרי שאת אבי שבנפש מצאתי גם מצאתי. בראתי אותו בתוכי. לא יש מאין יצרתיו אלא יש מיש, מתוך המידע הרב שאספתי בחיפושיי.

שוב ושוב אני שואלת את עצמי האם המצאתי אותו, האם שלחתי את דמיוני להביא אותו אליי. אני רואה אותו כמו היה במציאות – ילד, נער ואיש צעיר. אבל גם אם המצאתי, התוצאה היא שתחושת היתמות התפזרה – אינני נפש תלושה משורשיה. הצלחתי להעלות מן האוב את דמות אבי, והנה יש לו גוף ודמות הגוף, תכונות, מראה, רצונות, אהבות, עבר ומשפחה.

© כל הזכויות שמורות לגוונים הוצאה לאור

נוצת יען - מרים רום


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים