Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באוגוסט 2007       חזור

יום ראשון של חורף
מאת: שמעון שקין

ההוצאה:

ידיעות ספרים

יום של חורף נפתח כמעט כמו חידה בלשית. כמעט - שכן אנו כבר יודעים את זהותו על ה"רוצח", יודעים מהי צורת המוות. נשאר לנו להבין אק את המניע.

החיפוש אחר המניעים השונים והמפותלים הוא חוט השדרה של הספר הזה. זהו לא רק סיפורו הפרטי של שאול, זהו סיפור השבר של דור שלם, ואולי סודי אי-הנחת של חיינו היום.

שמעון שקין כתב רומן פיוטי בלשון ובקצב שמטלטלים את הלב ואת האדמה שאנו יושבים עליה, אדמה שזזה וזזה. בבחירה בוטחת במילים, בסמלים, בצירופים הדקים, המדויקים, כאילו הזמן אוזל לנו וכבר נמאס התפל, מביא שקין את החלום על הארץ למרומי הצוק - ומשם סוגר חשבון של אוהבי עם השמים, עם הארץ ועם כל השמש הזאת שמעליה.

יום ראשון של חורף
שתפו אותי

הרעיון לספר עלה במוחו של שמעון שקין כאשר בנו בכורו התגורר בחו"ל ואילו בנו הצעיר עמד להתגייס לצה"ל. היו אילו ימים של טרום מלחמת לבנון הראשונה. כשהוא שרוי בעצב על עזיבת הבנים שלו, מבין שקין כי גם הוא לאביו גרם עוול דומה, כאשר הותיר אותו לבדו עם מפעל משגשג בפריז והחליט לעלות ארצה.

שקין הוא אידיאליסט אשר בנה במו ידיו את הארץ וגאה על כך מאד. כמי שסייע לפרטיזנים בצרפת בימי מלחמת העולם השנייה, נתפס וניצל בעור שיניו, הוא מתבונן ובוחן את דור ההמשך ומרגיש שדור זה הפסיק להתחייב לאידיאלים שלו, ועל כך הוא כותב בספר.

כששמעון שקין נולד, הוריו גרו במונטפרנאס שבפריז והיו מעורים מאוד בחיי האומנים של הרובע המפורסם. בהיותו ילד במלחמת העולם השנייה הוא נרדף והסתתר במקומות שונים, ומצא מקלט בשמבון סור ליגנון שבהרי מרכז צרפת.

הוא עלה לארץ באופן בלתי לגאלי בשנת 1947, הצטרף כחבר לקיבוץ נווה אילן והשתתף בקרבות על הדרך לירושלים. בתקופת העלייה ההמונית תיפקד כרכז עליית נוער של דוברי צרפתית במחנות העולים מטעם הקיבוץ המאוחד, ואח"כ גם הפך לחבר בקיבוץ צאלים בנגב. סיפרו הראשון בצרפתית, "גרעני נגבי", רואה אור בהוצאה היוקרתית Editions de Minuit בפריז, והביקורות דיברו עליו בשורה אחד עם סופרים כמו אלי ויזל, ז'אק לנצמן, אלברט מאמי, רנה סוזאן ואחרים. הוא התחיל לכתוב עבור מגזינים כמו l'Arche Nouvel Observateur L'esprit, les Temps Modernes ,La Revue du FSJU .

אחרי מלחמת סיני הוא עזב את הקיבוץ ועובד כתסריטאי ובמאי של סרטים קצרים ותצוגות אופנה. הוא יסד את אגודת הסופרים הפרנקופונים בישראל והביא אותה להכרה בינלאומית.

"יום ראשון של חורף" הוא ספרו הראשון הרואה אור בעברית, והוא נכתב במקור בצרפתית.

יום ראשון של חורף מאת שמעון שקין בהוצאת ידיעות ספרים, עורכת: לילי פרי,
ציור ועיצוב עטיפה: ערן שקין, 175 עמודים.

פרק 1
ביום ראשון של חורף, עלה שאול לצוק הכורכר לשאול את הים... והים לא ענה.

הוא מילא את ריאותיו באוויר המלוח כדי להקל על הכאב החבוי בחזהו והסתכל לעבר רצועת העיר המרוחקת, העיר אשר חלם אותה פעם, כולה צדף ים, צל ואור. ראה את גאוות מגדליה שמעולם לא חזם בחלומו, טבולים בצעיף אקולוגי אפרפר, ולראשונה לא חשב, "נחוץ לתקן", אלא "כמה חבל".

הוא פנה לאחור כדי לראות מעבר לשורת האקליפטוסים את הארץ אשר אהב: חמוקי גבעות החמרה האדומות, רוך הפרדסים שעודם מבצבצים בין קוביות הלובן של השיכונים עד להוד בָּמַת ההרים הסגולים העולים אל העיר הקדושה, ומעבר לה. בעיני רוחו ראה עד עמק הטורקיז וצוקי המדבר הוורודים הסוגרים עליו, עד עין התכלת של ים רחוק.

ארץ, שכל חריציה שייכים לו, וכל קמטיו שייכים לה.
הקשיב לה כמו לגוף אהוב בשנתו, ולא קלט הד.
ושוב חשב: "כמה חבל..."

והכאב נשאר בחזהו, ואולי גָּבַר, ואז השלים את הסיבוב והרים את ידיו הגרמיות, המצולקות כגביע אל מול האור... והאור שטף, ניגר בין אצבעותיו והותיר אותן שקופות אל מול הרקיע, ושריריו וחבלי ורידיו עירומים ובשרו היה לו לזר, בלי תכלית, כעומד לנטוש, לנשור מעצמותיו כבגד בלה, כנשל עור נחש.

"אני עייף," לחש.
וידע שלא מדובר בגופו הכחוש, החסון. וחיוך דקיק עלה על שפתיו כצל רפה, "סחוט כמו לימון."

הוא משך מחגורתו את אקדחו הישן, הכבד, ומשקלו הקר נלחץ בכף ידו כמו פעם, ואמר: "באמת לא מגיע לך," וחייך מהרגלו לדבר לכלֵי עבודה כאילו היו ידידים טובים. הוא שבר את להב הכוונת העליונה, הוציא את הנוקר ואת תוף הכדורים והשליך את אקדחו.

אחר כך הישיר מבטו אל הים.
והים עצום, ממלא את האופק עד השמים, מנפח ומרפה גליו עד אין סוף, אדיש ושותק.
ושאול אמר, "לא משנה."
והוא צעד אל האופק והתפלא שגופו הריק צלל כה מהר, וחבט בסלעים ארבעים אמה מטה, לרגלי צוק הכורכר...
וחבל...

זמן רב עבר עד שמצאו אותו. גופו נשאר לרגלי הצוק, צבר משקל בפעם האחרונה והתאבן בין חלוקי הים. בערב עלו אליו המים ושטפו אותו בקצף, ליחכוהו ברחש של שיר ערש, והחליקו עליו בקצב חד גוני. עשן ארגמן של ריר דמו הקרוש התפזר בין הגלים ומשך הבזקים של דגי כסף בלובן ירח.

ובא הבוקר בקריאת הצהלה של השלדג ורץ אחד באימונית מסוגננת עבר על פניו החתומות, מושך רגליו בכבדות על גבול המים, לכסן מבט חשדני אל הגוש בין הסלעים ונרגע, "בטח שיכור או מסומם רדום," ושב וכינס את עצמו במאמץ לשמור על קצב נשימותיו השורקות.

בינתיים השלימו השחפים את מעוף סיבובי הציד של שחרית ושבו לנוח כפתיתי לובן על הגלים, וילד רץ לו אחר כדור עשוי פלחים צבעוניים עד בין רגליו, וראה, ושאל, אבל הגוף הזה שבין האבנים כבר היה שייך לחפצים שלא משיבים. הילד שנבהל ברח לאמו, אל בועת הפטפוטים וריח שמן השיזוף בצל השמשייה עליזת הצבעים, ומאחורי כיסא הנוח שלח מבטים זועמים.

אז, ורק אז, גילה אותו הדייג החובב שעה שמשך את מכמורתו אל חום החול היבש.

המפרצון הקטן התמלא באנשים בלבן ובשחור ובכחול כהה ובמכוניות נוהמות שהתחפרו בחול העמוק, ברעש ובהמולה. אור הפנסים סנוור בערב היורד, נשאלו שאלות מקצועיות וטכניות, היפותטיות וסתמיות, ואפילו שאינן שייכות כלל לעניין. ונענו תשובות פסקניות, למדניות, מקצועיות, אך אף אחד לא ידע למה עלה שאול כל כך ריק לצוק הכורכר וצעד אל האופק, ביום ראשון של חורף.

פרק 2
"לרגלי צוק הכורכר נמצאה גופה, המשטרה חוקרת."
הכותרת של המקומון היתה מאירת עיניים, יבשה ומכופתרת, ולא גדולה במיוחד. נראה שנשמטה מעיני רבים, נבלעה בהמולת פרסומות צבעוניות. בישיבת מועצת העיר נחפזה האופוזיציה לנצל את המקרה כדי להתפלמס בנושא הזנחת החוף ובריאות הציבור, מדוע לא נבנה מעקה, לפחות בחוף המסודר - שלושה קילומטרים בערך ממקום האירוע הטרגי, שם מתנשא הצוק לגובה של מטר או מטר וחצי מעל החוף. נבחרי העיר עטו על השלל החדש, הזכירו נשכחות, רמזו רמזים על יושר ועל כושר, ובלהט גדול ביזבזו בשקיקה שעה על ויכוח סרק בלתי מזיק שאיש לא האמין בו.

הלהג הזה היה מרגיז את שאול בימים עוד כשהיה מסוגל לכך. מאיר כמעט החמיץ את הידיעה שעה שדיפדף בעיתון כדי להגיע למדור הכלכלי. בעצם, רק התיבה "חוקרת" תפסה את עיניו. להרף קל חשב שמדובר בעוד פרשה פיננסית והחל לקרוא את פרטי המקרה, בתחילה ברישול ולאחר מכן בעניין הולך וגובר. המקום והשם התקשרו לדמות שהכיר. היה לו קשה להאמין. הוא שלח יד לטלפון, חייג, והמכשיר שמעבר לקו צילצל ארוכות. מאיר עמד לוותר כשהשפופרת הורמה סוף סוף. היתה זו רינה.

"תגידי," שאל, "ראית במקרה את הידיעה בעיתון?"
הוא שמע אותה מדפדפת מעבר לקו.
"מה את חושבת... זה יכול להיות שאול שלנו?"

המלה "שלנו" יצאה מחוספסת מעט, שכן כבר מזמן לא היה שאול ממש "שלנו". לרוב החברים היה רגש עכור כלפי שאול, מעין כתם עקשן של אשמה שהיה עולה בהם וחוזר ומרגיז אותם בלי סיבה ברורה. בשיחות רעים היו אומרים, "נו, אתה מכיר אותו," ומחליפים ביניהם מבטים אגב ציחקוקים מאולצים. ואלה אט אט דחקו את שאול ממרכז המעגל עד לשוליים, והחוצה... שכן מי באמת יכול לעמוד מול מבט הבא הישר מן הילדות, מן הנעורים, ומודד אותך באַמַּת מידה נשכחת, גם אם הוא שותק ומבין וסולח... מי, לעזאזל?

"את לא מוצאת את המאמר? תנסי בעמוד פנימי... עמוד שבע... את חושבת שזה שאול?"
צחוקה של רינה שיחרר אותו לרגע מהמחנק.
צחוקה נשאר צח, מתגלגל וסוחף.
חשב, "לסבתא הזאת יש תרועת צחוק של בת עשרה חטובת רגליים," איך פיספסתי אותה?"
והוא ידע למה לא התחתן איתה.
"בחייך, מאיר," שמע את קולה, "שאול ייפול מצוק כורכר? התיש הזה? יכול להיות ששכחת את ההר? ששכחת את השן של המקולל, שכחת?"

ריח חריף של אורנים ומי שלגים זורמים שלט במשרד מלא הכרום והניקלים. טעם קיטור לבן מהול בפיח ובשמן מכונות חם מילא את פיו עד שבלע את רוקו, כפי שעשה שם, שעה שעמד על מדרגת העץ של הקרון הישן, כשקטר ההרים עומד בתחנה הקטנה, יורק ונושף, וכל פחי הנחושת שלו רועדים במאמץ להשיב את נשימתו.

מולו הזדקר אותו סלע מונוליטי, פורץ בתנועת בראשית מעל פרוות היערות הכהים, קיפולי האדמה ושדות הבור, מעל לוע הר געש, אויבו, מולידו, ישר אל השמים, בגאוות פרא, בעוצמה שקטה. והוא, הילד, על מדרגת העץ שכח את שעות האימה של מנוסתו מצֵיד הקלגסים הנאצים, שכח את הנסיעות הארוכות, הרחק מחלון הקרון, מחשש למשוך תשומת לב, שכח איך תרו עיניו עוד ועוד אחרי הפנים הנוכריות ושאלות קודחות במוחו: האם הם יודעים עלי? הם לא יודעים? הזה היורד עכשיו, הולך למסור אותי, או שהוא סתם בדרך לשירותים?

שכח לכסות את הצלקת הבהירה בדש המקטורן, מקום ממנו נתלש הכוכב, אותו חותם קלון. שכח אפילו לחפש את חדר המשמר שמונף בו דגל הפרנסיסק של וישי ולזהות האם מדובר במיליציה הפשיסטית או במשטרה רגילה הממונה על התחנה. הוא עמד מוקסם. פועל רכבת ישיש, כפוף גב, ששפמו הענק מצהיב מטבק, הכריז בניגון תפילתי את שם המקום, ובמקבת שבידו צילצל בקצב קבוע על גלגלי הפלדה בבדיקת שיגרה. הוא הגיע אליו וצלע לידו.

"מאיר! אתה שומע אותי?"
"כן, שומע..."
אבל הוא היה עוד שם.

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

יום ראשון של חורף - שמעון שקין


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים