Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בינואר 2007       חזור

אפשרות של אי
מאת: מישל וולבק
La Possibilite d'une ile - Michel Houellebecq

ההוצאה:

בבל

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.

סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. בגיל ארבעים ושבע, אחרי כמה מערכות יחסים כושלות, נראה שהוא מתקרב לסוף הדרך. ואז הוא פוגש את האושר. קוראים לה אסתר, והיא בת עשרים ושתיים.

זה היה לפני אלפיים שנה, בתחילת המאה העשרים ואחת. הציוויליזציה האנושית התקרבה לקצהּ והעולם המערבי רחש אידאולוגיות אחרונות; האהבה נעלמה והמין, בהשפעת הפורנוגרפיה, הפך לבידור מנוכר; חיות המחמד תפסו את מקומם של הילדים במשפחה; בבתי החולים ובבתי האבות מתו הזקנים בהמוניהם מהזנחה. אבל החיים היו אמיתיים.

אפשרות של אי
שתפו אותי

מישל תומס וולבק, נולד ב- 20 בפברואר במושבה הצרפתית באי לה ראוניון (על פי הביוגרפיה הלא רשמית של דני דמונפיון, הוא נולד ב- 1956). אמו היתה רופאה מרדימה ואביו מדריך טיפוס בהרים. לעדותו של וולבק, הם לא התעניינו בו. לאחר שהתגרשו זמן לא רב אחר כך, עבר וולבק להתגורר אצל סבו וסבתו מצד אמו באלז'יר. ארבע שנים אחר כך נולדה לו חצי אחות. בכמה ראיונות סיפר וולבק שבשנות הששים והשבעים אמו היתה היפית וחיתה ברביירה הצרפתית. במקומות אחרים סיפר שהתאסלמה ונישאה למוסלמי.

בגיל שש עבר לצרפת לגור אצל סבתו מצד אביו, שאת שמה, וולבק, יאמץ כפסבדונים. בטקסט אוטוביוגרפי מאוחר מ- 2005 שהתפרסם באינטרנט בצורת בלוג תחת הכותרת למות, טוען וולבק כי עבר מאלז'יר לצרפת ב- 1962.

ב - 1980 הוא מסיים את לימודי האגרונומיה ומקבל דיפלומת מהנדס אגרונום. הוא מתחתן ועובר תקופה של שנה וחצי כמובטל. שנה אחר כך, בנו אטיין נולד. וולבק מוצא עבודה בתחום המחשבים. אחרי כישלון נישואיו הוא שוקע בדיכאון עמוק ומאושפז כמה פעמים במחלקות פסיכיאטריות.

ב-1991 שני ספריו הראשונים רואים אור: ה"פ לאבקראפט, נגד העולם, נגד החיים בהוצאת לה רושה ולהישאר בחיים, שיטה בהוצאת לה דיפרנס. מנתק את קשריו עם אמו לאחר ויכוח שניטש בינה לבין בנו בן העשר על מלחמת המפרץ הראשונה.

ב-1992 רואה אור קובץ השירה הרדיפה אחר האושר בהוצאת לה דיפרנס.

ב-1994 הרומן הראשון של וולבק, הרחבת תחום המאבק , יוצא בהוצאה הקטנה של מוריס נאדו, עורך ספרותי ותיק ונחשב ועורך כתב העת הספרותי לה קאנזן ליטרר, שגילה כמעט שלושים שנה קודם את ז'ורז' פרק. הספר זוכה להצלחה ביקורתית, נמכר ב- 20,000 עותקים ומעורר תשומת לב רבה.

ב-1996 רואה אור קובץ שירים כיוון המאבק, הספר הראשון של מישל וולבק שיוצא בהוצאת פלמריון בעריכת רפאל סוראן. הספר זוכה בפרס פלור לשירה לשנת 1996.

ב-1997 מהדורה חדשה ומורחבת בהוצאת פלמריון של להישאר בחיים בצרוף הקובץ הרדיפה אחר האושר

1998 – רואים אור: הספר התערבויות, אוסף ראיונות ומאמרים שהתפרסמו בתקשורת, הטקסט גישות בתעייה בתוך האוסף עשרה שכינס טקסטים משל עשרת הדמויות הבולטות בספרות הצרפתית הצעירה. בסוף הקיץ יוצא הרומן החלקיקים האלמנטריים. בעקבות החלטה של בית משפט, וולבק נאלץ לגנוז את המהדורה הראשונה של הרומן ולהחליף את שם המחנה הניו אייג'י המופיע בספר מ"החלל של האפשרי" ל"המקום לשינוי". לאחר שמפסיד את פרס הגונקור, הרומן עומד במרכזה של מחלוקת ציבורית חסרת תקדים, מוכר יותר מחצי מליון עותקים בצרפת, מיתרגם ליותר מ- 30 לשונות, הופך לרב מכר ענקי באירופה, ומקנה בסופו של דבר לוולבק את פרס IMPAC דאבלין הבינלאומי. וולבק נישא למארי-פייר גוטייה.

1999 – מישל וולבק יוזם את הסרטת הרומן הראשון הרחבת תחום המאבק עם הבמאי פיליפ הארל. רואה אור קובץ השירים רנסאנס. בעקבות השערורייה סביב החלקיקים האלמנטריים, עובר וולבק להתגורר באירלנד, בתחילה בדבלין ולאחר מכן בדרום האי, במחוז קורק. באביב מישל וולבק מגיע לביקור קצר בישראל בהזמנת המכון הצרפתי בתל אביב והוצאת בבל, ונושא דברים קצרים בכנס בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. וולבק מאמץ את קְלֵמַן, כלב מסוג אייריש קורגי (הסוג שמופיע על הלוגו של מכוניות המשחק של חברת "קורגי").

2000 – מוציא אלבום מוזיקה ראשון, נוכחות אנושית, שבו הוא מקריא טקסטים על רקע מוזיקה אלקטרונית של ברנאר בורגאלה. הוא מופיע עם בורגאלה וההרכב שלו טריקטל ביץ' משין בכמה פסטיבלי רוק וזוכה להצלחה גדולה. הנובלה לנזרוטה, שבה מופיעים המרכיבים הראשונים של הרומן אפשרות של אי, רואה אור במהדורה מוגבלת לקוראי כתב העת אל. ואחר כך בהוצאת פלמריון בקופסה מהודרת הכוללת אלבום תצלומי צבע שצילם וולבק באי הקנארי.

2001 – הרומן פלטפורמה העוסק ביחסים בין המערב, המזרח הרחוק והמזרח התיכון ובמפגש בין הזכר המערבי, תעשיית המין בעולם השלישי והטרור האיסלמי רואה אור שבועות ספורים לפני הפיגוע במרכז הסחר העולמי. וולבק מביים סרט ארוטי הנהר. הסרט מוקרן בערב של תחנת הטלוויזיה "קנאל פלוס" בערב המוקדש לסופרים ולפורנו. יחד איתו מוקרן סרטים מוקדמים יותר של וולבק, גביש של סבל מ- 1978 וחוסרי איזון מ- 1982. המהדורות בעברית של הרומנים החלקיקים האלמנטריים בתרגום מיכל סבו והרחבת תחום המאבק בתרגום עמית רוטברד יוצאות בהוצאת בבל.

2002 – אירגונים מוסלמיים מגישים תביעה נגד וולבק לאחר שצוטט בראיון אומר כי "האיסלם הוא הדת הכי מטומטמת". הוא מזוכה בסוף השנה, לאחר ששורה של אינטלקטואלים צרפתיים באו להעיד לטובתו בבית המשפט בפריז.

2003 – וולבק עובר להתגורר בספרד. כותב מלים לשיר של הזמר אלאן שמפור בדיוק לפני האהבה. הספר וולבק, למעשה של הסופר דומיניק נוגז רואה אור רואה אור הספר וולבק, זרע ודם מאת מוריאל-לוסי קלמן. המהדורה העברית של הרומן פלטפורמה בתרגום מיכל סבו רואה אור בהוצאת בבל.

2005 – מישל וולבק עובר מהוצאת פלמריון להוצאת פייאר, שמשלמת לו מקדמת ענק חסרת תקדים של 1 מליון יורו. במהלך השנה יוצאים כמה ספרים על וולבק, ביניהם הביוגרפיה הלא רשמית של וולבק של דני דמונפיון, וולבק או הפרובוקציה התמידית מאת ז'אן פרנסואה פטריקולה וז'וזף ווברה וכן ספר בשם הצילו, וולבק חוזר מאת אריק נולו, קריסטוף אבסי וז'אן-לו שיפלה. בסוף השנה רואה אור בהוצאת פייאר הרומן אפשרות של אי . הספר זוכה בפרס Interallie, מוכר כרבע מליון עותקים, ומתורגם לעשרות לשונות.

ספריו בטקסט: להישאר בחיים וטקסטים אחרים, לצאת מהמאה העשרים .

מתוך מישל וולבק | אפשרות של אי

"ומה אפוא עושה חולדה עירנית? מרחרחת".
ז'אן דידייה - ביולוג.

הרגעים הראשונים של הייעוד שלי כליצן – הם לא יוצאים לי מהראש! הייתי אז בן שבע עשרה, ועבר עלי חודש אוגוסט אפרורי למדי במועדון All inclusive בטורקיה. זו היתה, אגב, הפעם האחרונה שנאלצתי לנסוע לחופשה עם ההורים. האחות המפגרת שלי – היא היתה אז בת שלוש עשרה – וכבר התחילה להדליק את כל הגברים. זה היה בארוחת בוקר; כמו בכל בוקר נוצר תור לחביתה המקושקשת שהנופשים כנראה אהבו במיוחד. לידי, אישה זקנה אנגלייה (יבשה, מרושעת, מהסוג שמפחלץ שועלים בשביל לקשט את הסלון), שכבר לקחה לעצמה מנה נכבדה של ביצים, חטפה בלי להסס את שלוש הנקניקיות האחרונות שקישטו את מגש המתכת.

השעה היתה חמישה לאחת עשרה, לקראת סוף שעות ההגשה של ארוחת הבוקר, ונראה היה שאין שום סיכוי שהמלצר יגיע עם עוד נקניקיות. הגרמני שעמד בתור אחריה קפא במקומו; המזלג שהושיט לעבר נקניקייה נעצר בחצי הדרך באוויר, וסומק של עלבון התפשט על פניו. הוא היה גרמני ענק, בריון, מעל שני מטר, מאה וחמישים קילו לפחות. לרגע חשבתי שהוא עומד לנעוץ את המזלג בעיניים של הזקנה, או לתפוס אותה בצוואר ולרסק לה את הראש על המגש החם. היא, כאילו כלום לא קרה, באותו אגואיזם סנילי שכבר לא מודע, שמאפיין קשישים, דידתה בחזרה לשולחן שלה. הגרמני בלע את הרוק – הרגשתי שהוא בולע הרבה רוק – אבל הבעה רגועה שבה לאט לאט אל פניו והוא הסתובב בעצב, בלי נקניקיות, ושב אל חבריו לשולחן.

בעקבות התקרית הזאת כתבתי מערכון קצר, שסיפר על מהפכה עקובה מדם במועדון נופש, שהטריגר שלה היה בפרטים הקטנטנים המנוגדים לנוסחה ll inclusivea: מחסור בנקניקיות בארוחת הבוקר, ואחריו תוספת תשלום למיני-גולף. כבר באותו ערב הצגתי את המערכון בְּערב שנקרא "יש לך כישרון!" (המופע, ערב אחד בשבוע, היה מורכב מקטעים שהציגו הנופשים במקום צוות הבידור); אני שיחקתי את כל התפקידים, סולל לי ככה את דרכי ל-one man show, הדרך שהלכתי בה לכל אורך הקריירה שלי.

כמעט כולם הגיעו למופע שאחרי ארוחת הערב. לא היה כל כך מה לעשות עד לפתיחת הדיסקוטק; והקהל כבר מנה שמונה מאות איש. ההופעה שלי זכתה להצלחה גדולה; רבים צחקו עד דמעות, ומחיאות הכפיים היו סוערות. באותו ערב בדיסקוטק סיפרה לי בחורה נאה עם שיער חום בשם סילבי, שנורא הצחקתי אותה ושהיא אוהבת בחורים עם חוש הומור. סילבי היקרה. ככה אבדו בתולי, וככה הוכרע הייעוד שלי.

אחרי בחינות הבגרות נרשמתי לבית ספר למשחק; העברתי שם כמה שנים לא מרשימות במיוחד, שבמהלכן הלכתי ונעשיתי מרושע יותר ויותר, וגם, כתוצאה מכך, בוטה יותר ויותר. ההצלחה, בתנאים אלה, לא איחרה לבוא – בקנה מידה שהפתיע אפילו אותי. התחלתי במערכונים קצרים על משפחות מפורקות, על עיתונאים ב"לה מונד", על הבינוניות של המעמד הבינוני באופן כללי – הצלחתי מאוד עם גילויי עריות של אינטלקטואלים באמצע הקריירה עם בנותיהם או עם כלותיהם, שהולכות עם הפופיק בחוץ וחוטיני שמבצבץ מהמכנסיים.

בקיצור, הייתי נועץ מבט חד ונוקב במציאות העכשווית; השוו אותי רבות לקומיקאי פייר דפרוג'. השקעתי את כל כולי במופע היחיד, ומפעם לפעם הסכמתי להתראיין בתוכניות טלוויזיה שהייתי בוחר לפי הרייטינג הגבוה שלהן ובינוניותן הכללית. הקפדתי תמיד להדגיש את הבינוניות הזאת, אבל בצורה מעודנת: כדי שהמנחה יחוש מעט מאוים, אך לא יותר מדי. בקיצור, הייתי מקצוען אמיתי; רק קצת מזויף. לא הייתי היחידי.

אני לא מתכוון לומר שהמערכונים שלי לא היו מצחיקים; הם דווקא כן היו מצחיקים. ובאמת הייתי נועץ מבט חד ונוקב במציאות העכשווית. פשוט היה נדמה לי שזה דבר כל כך אלמנטרי, שנשארו כל כך מעט דברים במציאות העכשווית שניתן לנעוץ בהם מבט נוקב: כל כך פישטנו, הגזמנו, פרצנו גדרות, ניפצנו פרות קדושות, תקוות שווא, שאיפות מזויפות; נשאר כל כך מעט, באמת.

מבחינה חברתית, היו עשירים והיו עניים, וביניהם כמה גשרים רעועים – הסולם החברתי, נושא שהיה מקובל ללגלג עליו; אפשרות סבירה יותר היתה פשיטת רגל. מבחינה מינית היתה חלוקה בין מי שמעוררים תשוקה ומי שבכלל לא: מנגנון פשוט למדי, עם כמה סיבוכים אפשריים (הומוסקסואליות וכולי), אבל שאפשר בקלות לסכם אותו במונחים של גאווה ותחרות נרקיסיסטית, שאותן כבר היטיבו להגדיר גדולי המורַליסטים הצרפתים שלוש מאות שנה קודם לכן. היו גם, כמובן, האנשים הטובים שעובדים, שמבצעים בפועל את ייצור הסחורות ומקריבים את עצמם למען ילדיהם – בצורה קצת קומית, או אולי אפילו פתטית (אבל אני הייתי קומיקאי לפני הכול); אלה שחסרים כל חן בנעורים, כל שאפתנות מאוחר יותר, והם עניים תמיד, ובכל זאת מזדהים בכל לבם, ואפילו לפני כולם ובכנות מוחלטת, עם ערכים של יופי, של נעורים, של עושר, של שאפתנות ושל מין.

הם מהווים מעין חוט מקשר. כל אלה לא יכלו, ואני אומר את זה בצער, להוות נושא כלשהו, ובכל זאת הכנסתי כמה מהם למערכונים כדי לגוון, כדי לתרום לאפקט המציאות; אבל התחיל להימאס לי ברצינות. והכי גרוע – שהחשיבו אותי להומניסט; הומניסט חורק, אבל הומניסט. הנה, למען התמצאות כללית בחומר, דוגמה לבדיחה מהמופע:

"- אתה יודע איך קוראים לשומן שמסביב לנרתיק?
- לא.
       - אישה."

אז כן, הייתי מצליח להכניס דברים כאלה ועדיין לקבל ביקורות טובות ב"אֵל" וב"טֵלֵרמה". נכון שכניסתם לשוק של קומיקאים צפון-אפריקאים נתנה תוקף חדש לגלישה לבדיחות שוביניסטיות, ושלמעשה גלשתי בחן רב; פליטות פה קלות פה ושם, הכול בשליטה. בסופו של דבר היתרון הגדול בלהיות בדרן, ומעבר לזה בגישה הומוריסטית בחיים בכלל, הוא שאפשר להתנהג כמו מניאק בלי שאף אחד יגיד מילה, ואפילו להרוויח לא רע מהגועל של עצמך, בתחום המין כמו בתחום הכספי, וכל זה באווירה אוהדת.

ההומניזם המשוער שלי נשען בעצם על בסיס די רעוע: איזו אמירה לא חד-משמעית על מוכרי סיגריות, והתייחסות לגופותיהם של המהגרים הכושים הלא-חוקיים שנפלטו לחופי ספרד, הספיקו כדי להוציא לי שם של שמאלן ושל אחד שמגן על זכויות האדם. שמאלן, אני? מדי פעם הצלחתי להכניס למערכונים שלי כמה אלטר-גלובליסטים, צעירים יחסית, בלי שייראו מיד אנטיפתים; מדי פעם נכנעתי לסוג מסוים של דמגוגיה: הייתי, אני חוזר ואומר, מקצוען אמיתי.

חוץ מזה, גם היה לי פרצוף של ערבי, מה שמאוד עוזר; הדבר היחיד שנשאר לשמאל בשנים האלה היה האנטי-גזענות, או יותר נכון הגזענות כלפי לבנים. באמת לא הבנתי מאיפה בא לי כזה פרצוף ערבי, שרק הלך ונהיה מובהק יותר עם השנים: אמא שלי היתה ממוצא ספרדי ואבא שלי, ככל שידוע לי, מחֵבל בְּרֵטַן. לאחותי, לדוגמה, השרמוטה הקטנה, היתה ללא ספק חזות ים-תיכונית, אבל היא לא היתה שחומה אפילו חצי ממני, והיה לה שיער חלק.

בהחלט היה מקום לתהות: האם אמי היתה נאמנה לחלוטין? או שמא אבי הביולוגי היה איזה מוסטפה? ואולי אפילו – אפשרות נוספת – יהודי? Fuck with that: ערבים הגיעו להופעות שלי בהמוניהם; וגם יהודים אגב, אף על פי שקצת פחות, וכל האנשים האלה קנו כרטיסים ושילמו מחיר מלא. אנחנו מוטרדים מאוד מנסיבות המוות של עצמנו, אין ספק; מנסיבות ההולדת שלנו, קצת פחות. ואשר לזכויות האדם, ברור שהן לא הזיזו לי את קצה הביצה השמאלית; בקושי הצלחתי להתעניין בזכויות הזין שלי.

בתחום הזה, המשך הקריירה שלי אישר פחות או יותר את ההצלחה הראשונה במועדון הנופש. לנשים באופן כללי חסר חוש הומור, ולכן הן כוללות את חוש ההומור בתכונות הגבריות; כך שלא חסרו לי הזדמנויות לשים את האיבר שלי באחד הנקבים המתאימים, לכל אורך הקריירה שלי. במציאות, לא היה בחדירות הללו שום דבר זוהר: נשים שמתעניינות בקומיקאים הן בדרך כלל נשים קצת מבוגרות, בסביבות גיל הארבעים, שמתחילות להרגיש שהעסק עומד להידרדר. לחלקן היה תחת גדול, לאחרות ציצים נפולים, ולפעמים שניהם.

בקיצור, לא היה בהן שום דבר מעמיד זין; וכשהזקפה נחלשת, ברור שהעניין פוחת. הן גם לא היו ממש זקנות; ידעתי שבסביבות גיל חמישים הן יחפשו שוב דברים מזויפים, מרגיעים וקלים – שאגב הן לא ימצאו. בינתיים, יכולתי רק לאשר להן – לא שרציתי, תאמינו לי, זה אף פעם לא נעים – את ירידת הערך הארוטי שלהן; יכולתי רק לאשר להן את החששות הראשונים שלהן, ולטפטף להן, בניגוד לרצוני, השקפת עולם נואשת על החיים: לא, שום בשלוּת לא חיכתה להן, אלא סתם זיקנה; שום פריחה מחודשת לא ציפתה להן בסוף הדרך, אלא רק תסכול וסבל, בהתחלה במנות קטנות ומהר מאוד במנות בלתי נסבלות; זה לא היה כל כך בריא, כל זה, לא כל כך בריא. החיים מתחילים בגיל חמישים, נכון; אלא שהם נגמרים בארבעים.

© כל הזכויות שמורות לבבל הוצאה לאור

אפשרות של אי - מישל וולבק
La Possibilite d'une ile - Michel Houellebecq


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים