Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במאי 2007       חזור

הקנוניה נגד אמריקה
מאת: פיליפ רות
The Plot Against America - Philip Roth

ההוצאה:

כנרת זמורה ביתן

כאשר גיבור התעופה המהולל, צ'רלס א' לינדברג, הביס את פרנקלין רוזוולט בניצחון גורף בבחירות לנשיאות של שנת 1940, הציף הפחד כל בית אב יהודי באמריקה.

לינדברג האשים את היהודים על שהם דוחפים את אמריקה לעבר מלחמה מיותרת נגד גרמניה הנאצית, וכאשר התמנה למשרת הנשיא השלושים ושלושה של ארצות הברית, הוא דן בדבר "הבנות ידידותיות" עם אדולף היטלר ונראה כמשלים ללא קושי עם כיבוש אירופה.

פרשייה דמיונית זו היא הרקע לספר החדש של זוכה פרס פוליצר, פיליפ רות, המספר על חיי משפחתו בניוארק ועל חייהן של מיליון משפחות הדומות לה ברחבי הארץ כולה - במשך השנים המפחידות של כהונתו של לינדברג, כאשר לאזרחים היהודים של אמריקה היו כל הסיבות לחשוש מפני הגרוע מכול.

הקנוניה נגד אמריקה
שתפו אותי

פיליפ רות הוא מהסופרים החשובים בעולם. בשנת 1997 זכה בפרס פוליצר על ספרו "פסטורלה אמריקנית". ב-1998 קיבל את המדליה הלאומית לאומנויות בבית הלבן, וב-2002 הוענק לו הפרס היוקרתי ביותר של האקדמיה האמריקנית לאמנות ולספרות, ה-Gold Medal in Fiction. הוא זכה פעמיים בפרס הספר הלאומי, בפרס פן/פוקנר ובפרס חוג מבקרי הספרות הלאומי.

ביקורות מחו"ל
"...רות מספר את הסיפור באופן עובדתי ומשכנע כל כך, עד שלקורא בספר נדמה שגם העולם שלו הולך ונעשה פנטסיה שברירית..."     (טיים)

"רומן פוליטי משובח... מתקבל על הדעת באופן מטיל אימה... אתה הופך את הדפים, נדהם ומפוחד."     (ניו יורק טיימס)

"ספרו החזק ביותר של רות, עד כה. מבלבל, ובה בעת מחדד את המבט על המציאות. מרגיז ומביך... דמיוני ומהימן..."     (סן פרנסיסקו כרוניקל)

"הרומן העצום הזה, הכל כך משלהב ונוגע ללב, עוסק בתמה מרכזית של החיים האמריקנים: "זה לא יכול לקרות כאן"... יכול מאוד להיות שזהו הספר הטוב ביותר של רות עד כה, וייתכן בהחלט שהוא יעורר יותר מחלוקת מכפי שעוררו כל ספריו גם יחד."     (וושינגטון פוסט)

הקנוניה נגד אמריקה מאת פיליפ רות
בהוצאת זמורה ביתן, מאנגלית: שרה ריפין, 415 עמודים.

פרק ראשון
יוני 1940-אוקטובר 1940
הצביעו בעד לינדברג
או הצביעו בעד מלחמה

הפחד שורה על הזיכרונות האלה, פחד מַתמיד. מובן שאין ילדוּת נטולת חרדות, ובכל זאת אני שואל את עצמי אם הייתי ילד מבוהל פחות אלמלא היה לינדברג נשיא, או אלמלא הייתי יוצא חלציהם של יהודים.

כשקרה הזעזוע הראשון ביוני של שנת 1940 -בחירתו של צ'רלס א' לינדברג, גיבור התעופה הבינלאומי של אמריקה, למועמד לנשיאות מטעם ועידת המפלגה הרפובליקנית בפילדלפיה - היה אבי בן שלושים ותשע, סוכן ביטוח בוגר בית ספר יסודי, שהרוויח קצת פחות מחמישים דולרים לשבוע, מספיק כדי לפרוע במועד את החשבונות הבסיסיים, אבל מעט מאוד מעבר לזה. אמי - שרצתה ללמוד בסמינר למורים אבל לא יכלה להרשות זאת לעצמה, שגרה עם הוריה ועבדה כמזכירה אחרי שסיימה בית ספר תיכון, שהצילה אותנו מתחושת עוני בימי השפל הכלכלי הגרועים ביותר כשתיקצבה את השכר שנתן לה אבי בכל יום שישי באותה יעילות שבה ניהלה את משק הבית - היתה בת שלושים ושש. אחי סנדי, תלמיד כיתה ז' בעל כישרון ציור גאוני, היה בן שתים-עשרה; ואני, תלמיד כיתה ג' שקפץ סמסטר אחד ואספן בולים בחיתוליו, שהושפע כמו מיליוני ילדים מגדוֹל אספני הבולים בארצות הברית, הנשיא רוזוולט -הייתי בן שבע.

גרנו בדירת הקומה השנייה של בית דו-משפחתי-וחצי ברחוב נטוע עצים ובו בתי עץ בעלי מדרגות של לבֵנים אדומות, מעל המדרגות גגון גמלוני, ובחזית כל בית גינה זעירה מוקפת גדר חיה נמוכה. שכונת ויקאהיק הוקמה על חלקות חקלאיות בשוליה הדרומיים-מערביים הלא-מפותחים של ניוארק מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, וכחצי תריסר מן הרחובות נקראו אחר כבוד על שמות מפקדי ימייה עטורי ניצחון במלחמת אמריקה-ספרד. בית הקולנוע המקומי נקרא על שם אחיינו החמישי של פרנקלין דלאנו רוזוולט -והנשיא העשרים ושישה של אמריקה - ה"רוזוולט".

הרחוב שלנו, שדרות סָאמיט, היה במרום הגבעה השכונתית, תלולית גבוהה כבכל עיר נמל שלעתים נדירות מתגבהת כשלושים מטרים מעל פני ביצת הגאות המלוחה שמצפון וממזרח לעיר ולמפרץ העמוק ממזרח לנמל התעופה, שהתעקל סביב מכלי הנפט של חצי האי בָּאיוֹן, התמזג שם עם מפרץ ניו יורק וחלף על פני פסל החירות ואל האוקיינוס האטלנטי. כשהבטנו מערבה מן החלון האחורי של חדר השינה שלנו, יכולנו לפעמים לראות בכיוון פנים הארץ את קו העצים הכהה של הוואצ'נג, רכס הרים נמוך המוקף אחוזות גדולות ופרוורים אמידים מיושבים בדלילות, קצה קצהו של העולם הנודע -וכשלושה-עשר קילומטרים מביתנו. רחוב אחד דרומה משם היתה עיירת הפועלים הילסייד, שרוב תושביה היו לא יהודים. הגבול עם הילסייד ציין את תחילתו של מחוז יוניון, ניו ג'רזי שונה לחלוטין.

היינו משפחה מאושרת ב-1940. הורי היו בני אדם פתוחים ומכניסי אורחים. ידידיהם נבררו מקרב עמיתיו של אבי במשרד ומבין הנשים שסייעו, עם אמי, להקים את ועד ההורים-מורים בבית הספר "צ'נסלור" שהוקם לא מכבר ובו למדנו אחי ואני.

כולם היו יהודים. הגברים בשכונה היו אנשי עסקים עצמאים - בעלי חנות הממתקים המקומית, חנות המכולת, חנות התכשיטים, חנות הבגדים, חנות הרהיטים, תחנת הדלק והמעדנייה, או בעליהם של בתי מלאכה זעירים בקרבת קו הרכבת ניוארק-אירווינגטון, או שרברבים, חשמלאים, צבעים ומתקיני דוודים עצמאים - או שהיו אנשי מכירות רגליים כמו אבי, שיצאו יום-יום לרחובות העיר ולבתיהם של אנשים והפיצו את מרכולתם בעבור עמלה.

הרופאים ועורכי הדין והסוחרים היהודים המצליחים יותר, שהיו בעלי משרדים גדולים במרכז העיר, גרו בבתים חד-משפחתיים ברחובות שהסתעפו מן המדרון המזרחי של גבעת צ'נסלור, קרוב יותר לפארק ויקאהיק עתיר הדשאים והעצים, אלף ומאתיים דונמים מטופחים שאגם הסירות, מסלול הגולף ומסלול מרוץ הסוסים הרתומים שבו חצצו בין רובע ויקאהיק למפעלי התעשייה ומסופי המשגור לאורך דרך מספר 27 וגשר מסילת הברזל של פנסילבניה מזרחה משם ונמל התעופה המשתרע מזרחה משם והקצה המזרחי של אמריקה כולה מזרחה משם - המחסנים והרציפים של מפרץ ניוארק, שבהם פרקו מטענים מכל קצות תבל.

בקצה המערבי של השכונה, הצד ללא הפארק שבו גרנו, התגוררו מורה או רוקח מזדמנים, אבל מלבד אלה היו רק מעט בעלי מקצועות חופשיים בין שכנינו המיידיים, ובהחלט אף לא אחת ממשפחות התעשיינים או הקבלנים האמידות. הגברים עבדו חמישים, שישים, אפילו שבעים שעות בשבוע ויותר; הנשים עבדו בלי הפסקה ונעזרו במעט מאוד מכשירים חוסכי עמל, כיבסו, גיהצו כותונות, הטליאו גרביים, היפכו צווארונים, תפרו כפתורים, שימרו בגדי צמר בנפטלין, מירקו רהיטים, טיאטאו ושטפו רצפות, רחצו חלונות, ניקו כיורים, אמבטיות, אסלות וכיריים, שאבו שטיחים, סעדו את החולים, קנו מצרכי מזון, בישלו ארוחות, האכילו קרובי משפחה, סידרו ארונות ומגירות, פיקחו על עבודות סיוד ועל תיקונים בבית, אירגנו טקסים דתיים, שילמו חשבונות וניהלו את ספרי החשבונות המשפחתיים ובאותה עת גם השגיחו על בריאות ילדיהן, על לבושם, ניקיונם, לימודיהם, תזונתם, התנהגותם, ימי ההולדת שלהם, נימוסיהם ומצב רוחם. כמה נשים עבדו לצד בעליהן בחנויות המשפחתיות ברחובות המסחריים הסמוכים, ונעזרו אחרי הלימודים ובשבתות בילדיהן הגדולים, שמילאו שליחויות וטיפלו בסחורות ועשו את עבודות הניקיון.

העבודה היא שהגדירה ואפיינה את שכנינו מבחינתי הרבה יותר מן הדת. לאיש בשכונה לא היה זקן, ואיש לא התלבש בנוסח המיושן של אירופה או חבש כיפה, לא מחוץ לבית ולא בבתים שחלפתי בהם דרך קבע עם חברי נעורי. המבוגרים חדלו לשמור מצוות במובנים החיצוניים, הניתנים לזיהוי, אם בכלל שמרו מצוות באופן רציני, ולבד מבעלי החנויות הקשישים יותר כמו החייט והקצב הכשר - והסבים החולניים או המוגבלים שנאלצו להתגורר אצל צאצא בוגר שלהם - כמעט לא היה באזור איש שדיבר בְּמבטא.

בשנת 1940 הורים יהודים וילדיהם בפינה הדרומית-מערבית של העיר הגדולה ביותר בניו ג'רזי דיברו אלה עם אלה אנגלית אמריקאית שנשמעה כמו השפה המדוברת באלטוּנה או בבינגהֶמטון יותר מאשר כמו העגות המפורסמות שדיברו בהן מקבילינו היהודים בחמשת הרבעים שמעבר להדסון. אותיות עבריות נכתבו על חלון הראווה של האטליז ונחרתו על משקופיהם של בתי הכנסת השכונתיים הקטנים, אבל בשום מקום אחר (פרט לבית העלמין) לא נתקלה העין דרך מקרה באלפבית של סידור התפילות יותר מאשר באותיות המוכרות של הלשון המקומית, ששימשה דרך קבע את כולם כמעט לכל מטרה שהיא, אם נעלָה ואם פחותה. בדוכן העיתונים שבחזית חנות הממתקים הפינתית קנו הלקוחות את "חדשות המרוצים" פי עשרה יותר מאשר את היומון היידי, ה"פארווערטס".

ישראל עדיין לא היתה קיימת, שישה מיליוני יהודים אירופים עוד לא חדלו להתקיים, והקשר שלנו אל פלשתינה הרחוקה (תחת המנדט הבריטי מאז פירקו בעלות הברית המנצחות ב-1918 את האימפריה העותמאנית ששבקה חיים) היה בגדר תעלומה בעיני. כשגבר זר שאכן גידל זקן ואף פעם לא נראה בגילוי ראש הופיע מדי חודשים ספורים אחרי רדת החשכה וביקש באנגלית עילגת תרומה להקמת בית לאומי ליהודים בפלשתינה, אני, שלא הייתי ילד נבער, לא ממש ידעתי מה הוא עושה שם על סף ביתנו.

הורי היו נותנים לי או לסנדי כמה מטבעות להטיל לתוך קופסת התרומות שלו, נדיבוּת, כך סברתי, שנבעה מטוב לב כדי שלא לפגוע ברגשותיו של זקן עני, אשר שנה אחר שנה לא הצליח ככל הנראה לקלוט שכבר יש לנו מולדת זה שלושה דורות. בוקר-בוקר נשבעתי אמונים לדגל מולדתי בבית הספר. עם בני כיתתי שרתי באספת התלמידים על נפלאותיה. חגגתי בשמחה את חגיה הלאומיים בלי להקדיש מחשבה שנייה לשייכותי לזיקוקי הדי-נור של הארבעה ביולי, או לתרנגול ההודו של יום ההודיה או ליום הזיכרון. מולדתנו היתה אמריקה. ואז מינו הרפובליקנים את לינדברג, והכול השתנה.

קרוב לעשר שנים היה לינדברג גיבור נערץ בשכונתנו, כפי שהיה בכל מקום אחר. הוא אפילו השלים את טיסת הסולו הרצופה שלו בת שלושים-ושלוש-השעות-וחצי מלונג איילנד לפריז במטוסו החד-כנפי הזעיר, "ספיריט אוֹף סנט לואיס," באותו יום אביב ב-1927 שבו גילתה אמי כי היא נושאת ברחמה את אחי הבכור.

אי לכך נועד לטייס הצעיר -שתעוזתו שילהבה את אמריקה ואת העולם והישגו ניבא עתיד לא ישוער של קדמה אווירונאוטית -מקום מיוחד בגלריית האנקדוטות המשפחתיות המחוללות את המיתולוגיה הלכידה הראשונה של ילד.

מסתורין ההיריון וגבורתו של לינדברג חברו יחד כדי להעניק ייחוד שמֵימי כמעט לאמי שלי הפרטית, אשר להתגלמות ילדהּ הראשון נלוותה לא פחות מהכרזה עולמית.

סנדי היה עתיד לתעד את הרגע הזה בציור שהדגים את מפגש שני המאורעות הכבירים הללו. בציור -שהושלם כשהיה בן תשע ודמה שלא במתכוון לאמנות הכּרזות הסובייטית - ראה אותה סנדי מרוחקת קילומטרים מביתנו, בקרב קהל עולץ בפינת הרחובות בְּרוד ומַרקֶט. אישה צעירה ודקת גו בת עשרים ושלוש, ולה שיער כהה וחיוך שכולו אומר שמחה בריאה, עומדת במפתיע לבדה חגורה בסינר המטבח הפרחוני שלה בצומת שני הרחובות הסואנים ביותר של העיר, ידה האחת פרושה למלוא רוחב הסינר, שם אגן ירכיה עדיין מטעה בהיקפו הנערתי, בעוד ביד האחרת היא לבדה מכל הקהל מצביעה השמימה לעבר "ספיריט אוף סנט לואיס" הנראה חולף מעל מרכז ניוארק באותו רגע עצמו שבו היא קולטת, כי בהישג לא פחות מרשים מזה של לינדברג היא הרתה את סנפורד רוֹת.

סנדי היה בן ארבע, ואני, פיליפ, טרם נולדתי, כאשר ילדם הראשון של צ'רלס ואַן מורו לינדברג, שהעם כולו חגג את הולדתו עשרים חודשים קודם לכן, נחטף במרס 1932 מבית המשפחה החדש והמבודד בהוֹפּוֶול הכפרית שבניו ג'רזי. כעשרה שבועות אחרי כן התגלתה במקרה גופתו המתפוררת של הפעוט בחורשה כמה קילומטרים משם. התינוק נרצח או נהרג שלא במתכוון לאחר שנחטף מעריסתו, ובחושך, עדיין בבגדי השינה שלו, נישא החוצה דרך חלון חדר הילדים שבקומה השנייה והורד בסולם ארעי ארצה בעוד האומנת והאם עסוקות בפעילויות רגילות של הערב בחלק אחר של הבית. עד שהסתיים משפט החטיפה והרצח בפלמינגטון שבניו ג'רזי בפברואר 1935 בהרשעתו של ברונו האופּטמן -אסיר לשעבר גרמני בן שלושים וחמש שהתגורר בברונקס עם אשתו הגרמנייה -לעוז רוחו של טייס הסולו הטרנס-אטלנטי הראשון בעולם דבקה הילה של קדוש מעונה ענק בסדר גודל של לינקולן.

אחרי המשפט עזבו בני הזוג לינדברג את אמריקה לגלוּת זמנית בתקווה לגונן על תינוק לינדברגי חדש מפני רע ולזכות במידה כלשהי של פרטיות נכספת. המשפחה עקרה לכפר קטן באנגליה, ומשם החל לינדברג, כאזרח פרטי, לערוך ביקורים בגרמניה הנאצית שיהפכו אותו בעתיד לאויבם של רוב יהודי אמריקה. במהלך חמישה ביקורים, שבהם עלה בידו להתוודע מקרוב לעוצמתה של מכונת המלחמה הגרמנית, הוא התארח ברוב ראווה אצל מרשל האווירייה גרינג, הוא קיבל עיטור בטקס רשמי בשם הפיהרר, והוא ביטא לגמרי בגלוי את הכבוד הרב שהוא רוחש להיטלר וכינה את גרמניה "האומה המעניינת ביותר" בעולם ואת מנהיגה "אדם דגול". וכל ההתעניינות וההתפעלות הללו אחרי שחוקי הגזע של היטלר משנת 1935 שללו מיהודי גרמניה את זכויותיהם האזרחיות והחברתיות ואת זכויות בעלותם על רכוש, ביטלו את אזרחותם ואסרו על נישואי תערובת שלהם עם ארים.

כשהתחלתי ללמוד בבית הספר ב-1938, שמו של לינדברג עורר בביתנו אותה הסתייגות כמו השידורים השבועיים ברדיו של יום ראשון של האב קוכלין, כומר מאזור דטרויט, שערך שבועון ימני בשם "צדק חברתי" ואשר ארסיותו האנטישמית שילהבה את יצריו של קהל לא קטן בימים הקשים של הארץ. בנובמבר 1938 - השנה האפלה והמאיימת ביותר ליהודי אירופה זה אלף ושמונה מאות שנים - יזמו הנאצים את הפוגרום הנורא ביותר בהיסטוריה המודרנית, "ליל הבדולח", ברחבי גרמניה כולה: בתי כנסת הוצתו, בתיהם ועסקיהם של יהודים נהרסו, ובמהלך לילה שניבא את העתיד המחריד הוצאו אלפי יהודים בכוח מבתיהם והוסעו למחנות ריכוז. כשהציעו ללינדברג שבתגובה לאכזריות חסרת תקדים זו של מדינה כלפי מי שנולדו בה, אולי ישקול להחזיר את צלב הזהב המעוטר בארבעה צלבי קרס אשר הוענק לו מטעם הפיהרר על ידי מרשל האווירייה גרינג, הוא סירב בנימוק שהחזרה פומבית של "צלב השירות" של "הנשר הגרמני" תהווה מצדו "פגיעה מיותרת" במנהיגות הנאצית.

לינדברג היה האמריקאי המפורסם החי הראשון שלמדתי לשנוא - ממש כשם שהנשיא רוזוולט היה האמריקאי המפורסם החי ראשון שלימדוני לאהוב -ולכן מינויו מטעם הרפובליקנים ב-1940 למתחרהו של רוזוולט עירער, יותר מכל דבר אחר עד אז, את המטען הענקי של ביטחון אישי אשר ראיתי בו דבר מובן מאליו כילד אמריקאי להורים אמריקאים בבית ספר אמריקאי בעיר אמריקאית באמריקה החיה בשלום עם העולם.

האיום היחיד הדומה לזה אירע כשלושה-עשר חודשים קודם לכן, כאשר על יסוד מכירות גבוהות עקביות בתקופת השפל הגרועה ביותר כסוכן סניף חברת הביטוח "מטרופוליטן לייף" בניוארק, הוצע לאבי קידום לתפקיד סגן מנהל הממונה על סוכנים בסניף החברה הנמצא עשרה קילומטרים ממערב לביתנו ביוניון, עיירה שיתרונה היחיד הידוע לי היה קולנוע דרייב-אין שהוקרנו בו סרטים אפילו כשירד גשם, ושבה ציפתה החֶברה שאבי ומשפחתו יגורו אם יסכים למינוי. כסגן מנהל היה אבי אמור להשתכר עד מהרה שבעים וחמישה דולרים בשבוע, ובשנים הבאות אפילו מאה בשבוע, הון תועפות בשנת 1939 לאנשים עם ציפיות כשלנו. והיות שביוניון נמכרו בתים חד-משפחתיים במחיר שֵפל נמוך של כמה אלפי דולרים בלבד, הוא יוכל לממש שאיפה שטיפח כשגדל כנער חסר כול בדירת שיכון בניוארק: להיות בעליו של בית אמריקאי. "גאוות הבעלות" היה ביטוי חביב על אבי, והתגלם בו אידיאל מוחשי כמו פת לחם לגבי אדם מרֶקע כמו שלו, אידיאל שאינו קשור לתחרותיות חברתית או לצריכה ראוותנית, אלא למעמדו כגבר מפרנס.

החיסרון היחיד היה שמשום שיוניון, כמו הילסייד, היתה עיירת פועלים גויית, סביר שאבי יהיה היהודי היחיד במשרד של כשלושים וחמישה עובדים, אמי האישה היהודייה היחידה ברחוב, וסנדי ואני הילדים היהודים היחידים בבית הספר.

בשבת שאחרי הצעת הקידום שקיבל אבי -קידום אשר מעל לכול יענה על כמיהתה של משפחה של תקופת השפל הכלכלי למרווח זעיר של ביטחון כלכלי - יצאנו ארבעתנו אחרי ארוחת הצהריים לתוּר את יוניון. אך ברגע שהגענו לשם ונסענו הנה והנה בשכונות המגורים והצצנו בבתים הדו-קומתיים - לא זהים לגמרי ובכל זאת, בכל אחד מרפסת קדמית סגורה ומדשאה מכוסחת וקומץ שיחים ושביל חצץ המוליך אל מוסך למכונית אחת, בתים צנועים מאוד ובכל זאת מרווחים יותר מדירת שלושת החדרים שלנו ודומים מאוד לבתים הלבנים הקטנים מהסרטים על עיירת מלח הארץ של אמריקה -ברגע שהגענו לשם, עליזותנו התמימה לאור העפלת המשפחה למעמד בעלי הבתים, התחלפה, באורח צפוי למדי, בחרדות בדבר היקף החסד הנוצרי. אמי הנמרצת בדרך כלל הגיבה על "מה דעתך, בֶּס?" של אבי בהתלהבות שנשמעה מזויפת אפילו לילד. ולמרות גילי הרך יכולתי לנחש מדוע: מפני שהיא אמרה בלבה, "ביתנו יהיה הבית 'שהיהודים גרים בו'. חזָרה על סיפור אליזבת".

אליזבת, ניו ג'רזי, בימים שבהם גדלה בה אמי בדירה מעל חנות המכולת של אביה, היתה נמל תעשייתי בגודל רבע מניוארק, שעיקָרו אירים בני מעמד הפועלים והפוליטיקאים שלהם וחיי הקהילה המלוכדים אשר התנהלו סביב הכנסיות הרבות של העיר, ואף כי מעולם לא שמעתי אותה מתלוננת על קיפוח מפורש בילדותה באליזבת, הרי רק כשנישאה ועקרה לשכונה היהודית החדשה בניוארק, גילתה את הביטחון העצמי שאיפשר לה להיות תחילה "אֵם כיתה" בוועד ההורים-מורים, אחר כך סגנית נשיא ועד ההורים הממונה על ייסוד "מועדון אימהות גן הילדים", ולבסוף נשיאת ועד ההורים אשר הציעה, לאחר שהשתתפה בכנס בטרֶנטון על שיתוק ילדים, לערוך נשף ריקודים שנתי של "מצעד הפרוטות" ב-30 בינואר -יום הולדתו של הנשיא רוזוולט -הצעה שהתקבלה על ידי רוב בתי הספר בניוארק. באביב 1939 מלאה שנה שנייה לכהונתה המוצלחת כמנהיגה בעלת רעיונות מתקדמים - שכבר תמכה במורה צעיר למדעי החברה שהיה להוט להנהיג "עזרים חזותיים" בכיתות של "צ'נסלור" -וכעת לא יכלה שלא לראות את עצמה מאבדת את כל מה שהשיגה כרעיה וכאם בשדרות סאמיט. אם יאיר לנו המזל ונקנה בית באחד מרחובותיה של יוניון שאנו רואים אותם במיטבם האביבי ונעבור אליו, לא זו בלבד שמעמדה יחזור למה שהיה כשגדלה כבתו של מהגר יהודי בעל מכולת באליזבת האירית הקתולית, אלא גרוע מזה, סנדי ואני ניאלץ לחוות שוב את נעוריה המוגבלים כחריגה בשכונה.

על אף הלך רוחה של אמי השתדל אבי ככל יכולתו להצהיל את רוחנו, ציין כמה נקי ומטופח נראה הכול, הזכיר לסנדי ולי שאם נגור באחד הבתים הללו לא נצטרך עוד לחלוק חדר שינה קטן וארון יחיד, והסביר את היתרונות הנובעים מפירעון משכנתה במקום תשלום שכר דירה, שיעור בכלכלה בסיסית שהסתיים באחת כשנאלץ לעצור את המכונית ברמזור אדום לצד מסבאה פתוחה עם גינה שחלשה על אחת מפינות הצומת.

היו שם שולחנות פיקניק ירוקים ערוכים מתחת לעצי צל עתירי עלווה, ובאחר צהריים שטוף שמש זה של סוף-השבוע התרוצצו שם מלצרים במקטורנים לבנים מקושטים שאיזנו בידיהם מגשים עמוסים בקבוקים וקנקנים וצלחות, וגברים בני כל הגילים נאספו ליד כל שולחן, עישנו סיגריות ומקטרות וסיגרים ושתו לרוויה מכוסות גבוהות ומספלי חרס. והיתה גם מוזיקה - אקורדיון שניגן בו גבר קטן ובעל גוף במכנסיים קצרים ובגרביים גבוהים שחבש כובע מקושט בנוצה ארוכה. "בני זונות!" אמר אבי. "מנוולים פשיסטים!" ואז התחלף הרמזור והמשכנו לנסוע בשתיקה כדי להביט בבניין המשרדים שבו היה עתיד לזכות בהזדמנות להשתכר יותר מחמישים דולרים בשבוע.

אחי היה זה שהסביר, כששכבנו לישון בערב ההוא, מדוע איבד אבי שליטה וגידף בקול בנוכחות ילדיו: אתר הבילוי הנעים תחת כיפת השמים בלב לבה של העיירה נקרא גן בירה, וגן בירה קשור איכשהו לבּוּנד האמריקאי-גרמני, הבונד האמריקאי-גרמני קשור איכשהו להיטלר, והיטלר, הרי לא צריך לומר לי, קשור לגמרי לרדיפת יהודים.

החומר המשכר של האנטישמיות. זה מה שדמיינתי שכולם שתו בחדווה כזאת בגן הבירה שלהם ביום ההוא -כמו כל הנאצים בכל מקום, המרוקנים ליטר אחר ליטר של אנטישמיות כמי שלוגמים תרופה אוניברסלית.

אבי נאלץ להתפנות מבוקר של עבודה כדי לנסוע למשרד הראשי בניו יורק - לבניין הגבוה שמגדלו העליון היה עטור בלפיד שהחברה הגדירה בגאווה כ"אור שלעולם אינו כבה" -ולהודיע לממונה על הסוכנויות שלא יוכל לקבל את הקידום שאליו נכסף.

"זאת אשמתי," הכריזה אמי ברגע שהתחיל לספר ליד שולחן ארוחת הערב את מה שהתרחש שם בקומה השמונה-עשרה של שדרות מדיסון מספר 1.

"אין זאת אשמתו של איש," אמר אבי. "הסברתי לפני שיצאתי מה אני מתכוון לומר לו, ובאתי ואמרתי לו, וזהו זה. אנחנו לא עוברים ליוניון, ילדים. אנחנו נשארים כאן."

"מה הוא עשה?" שאלה אמי.
"שמע אותי עד הסוף."
"ואז?" שאלה.
"הוא קם ולחץ לי את היד."
"ולא אמר שום דבר?"
"הוא אמר, 'בהצלחה, רוֹת.'"
"הוא כעס עליך."

"האצ'ר הוא ג'נטלמן מהאסכולה הישנה. גוי גדול, מטר שמונים. נראה כמו כוכב קולנוע. בן שישים ובריא כמו שור. אלה הם האנשים שמנהלים דברים, בֶּס - הם לא מבזבזים את הזמן על כעס על מישהו כמוני."

"ועכשיו מה?" שאלה, כאומרת שכל מה שיקרה עכשיו בעקבות פגישתו עם האצ'ר לא יהיה טוב ועלול להיות גרוע. ואני חשבתי שאני מבין מדוע. השתדל ויכול תוכל - על פי אקסיומה זאת חינכו אותנו שני הורינו. ליד שולחן האוכל חזר אבי ושינן שוב ושוב לבניו הצעירים, "אם מישהו שואל 'אתה יכול לבצע את התפקיד הזה? אתה יכול להתמודד איתו?' תאמר 'בהחלט.' עד שיגלו שאתה לא יכול, כבר הספקת ללמוד - והתפקיד שלך. ומי יודע, ייתכן אפילו שיתגלה כהזדמנות חייך." אבל שם בניו יורק הוא לא נהג כך כלל.

"מה אמר הבוס?" היא שאלה אותו. ארבעתנו כינינו בשם "בוס" את מנהל הסניף בניוארק שבו עבד אבי, סם פיטרפרוינד. בימים ההם של מכסות סמויות שהגבילו למינימום את כניסתם של יהודים למכללות ולבתי ספר מקצועיים ושל אפליה בוטה שמנעה מיהודים קידום של ממש בתאגידים גדולים ושל הגבלות נוקשות נגד חברותם של יהודים באלפי ארגונים חברתיים ומוסדות ציבוריים, פיטרפרוינד היה אחד הראשונים מבין קומץ זעום של יהודים שהגיעו אי-פעם לתפקיד מנהלי ב"מטרופוליטן לייף".

"הוא זה שהגיש את המועמדות שלך," אמרה אמי. "איך הוא צריך להרגיש?" "יודעת מה הוא אמר לי כשחזרתי? יודעת מה אמר לי על המשרד ביוניון? שהוא מלא שיכורים מפורסם בשיכורים שלו. הוא לא רצה להשפיע על ההחלטה שלי מראש. הוא לא רצה לעמוד בדרכי אם זה מה שאני רוצה. מפורסם בסוכנים שעובדים שעתיים בבוקר ואת שאר זמנם הם מעבירים במסבאה או גרוע מזה. ואני הייתי אמור להיכנס לשם, היהודי החדש, הבוס הגדול היהודון החדש שהגויים כולם מתים לעבוד בשבילו, ואני הייתי אמור לבוא לשם ולהרים אותם מרצפת הבר. הייתי אמור לבוא לשם ולהזכיר להם את המחויבות שלהם לנשים ולילדים שלהם. אח, כמה היו אוהבים אותי, ילדים, בזכות הטובה שאעשה להם. אתם מתארים לעצמכם איך היו קוראים לי מאחורי הגב. לא, מוטב לי להיות היכן שאני. מוטב לכולנו."

"אבל האם החברה יכולה לפטר אותך בגלל שסירבת להם?"

"מותק, עשיתי מה שעשיתי. זה סוף העניין."

אבל היא לא האמינה במה שלדבריו אמר לו הבוס; היא האמינה שהוא ממציא את מה שהבוס אמר כדי שתחדל להאשים את עצמה על שסירבה להעביר את ילדיה לעיירה גויית המשמשת מקלט לבונד האמריקאי-גרמני ובכך היא מונעת ממנו את הזדמנות חייו. בני הזוג לינדברג שבו וחידשו את חיי המשפחה שלהם באמריקה באפריל 1939. חודשים ספורים בלבד אחרי כן, בספטמבר, אחרי שכבר סיפח את אוסטריה וכבש את צ'כוסלובקיה, פלש היטלר לפולין וניצח אותה, וצרפת ובריטניה הגיבו בהכרזת מלחמה נגד גרמניה. לינדברג נקרא בינתיים לשרת כקולונל בחיל האוויר והתחיל כעת לתור את הארץ מטעם ממשלת ארצות הברית ולנאום בזכות פיתוח התעופה האמריקאית והרחבתה וחידושה של הזרוע האווירית של הצבא. כשהיטלר כבש במהירות את דנמרק, נורווגיה, הולנד ובלגיה והיה קרוב להביס את צרפת, והמלחמה הגדולה השנייה של המאה באירופה היתה בעיצומה, הפך הקולונל של חיל האוויר לאלילם של תומכי הבדלנות -ולאויבו של רוזוולט -כשהוסיף לשליחותו יעד נוסף: למנוע את אמריקה מלהיגרר למלחמה או להציע עזרה כלשהי לבריטים או לצרפתים. בינו ובין רוזוולט כבר שררה איבה עזה, אבל היות שכעת הוא הצהיר בגלוי באספות פומביות גדולות ובשידורי רדיו ארציים ובמגזינים פופולריים שהנשיא מוליך את הארץ שולל בהבטחות שלום בעודו פועל ומתכנן בסתר את כניסתנו למאבק המזוין, נמצאו במפלגה הרפובליקנית כאלה שהתחילו לראות בלינדברג את מי שניחן בכוח הקסם להרחיק את "מחרחר המלחמה בבית הלבן" מכהונה שלישית.

ככל שרוזוולט הפעיל לחץ רב יותר על הקונגרס לבטל את אמברגו הנשק ולרופף את ההגבלות על הניטרליות של אמריקה כדי למנוע את תבוסתם של הבריטים, כן נעשה לינדברג בוטה יותר, עד שלבסוף נשא את הנאום המפורסם לפני אולם מלא תומכים מריעים בדה מוין, נאום שהועבר גם ברדיו, ובו כלל בקרב "הקבוצות החשובות ביותר הדוחפות את הארץ הזאת לעבר המלחמה" קבוצה שהיוותה פחות משלושה אחוזים מן האוכלוסייה, ואשר כונתה בפיו לסירוגין "העם היהודי" ו"הגזע היהודי."

"אף אדם בעל יושר וחזון," אמר לינדברג, "לא יוכל להביט במדיניות הפרו-מלחמתית שלהם כאן היום מבלי לראות את הסכנות הטמונות במדיניות כזאת הן לנו והן להם." ואחר כך, בכנות ראויה לציון, הוסיף:

קומץ יהודים מרחיקי ראות מבינים זאת ומתנגדים למעורבות. אבל הרוב עדיין לא... איננו יכולים להאשים אותם על שהם דואגים למה שנתפס בעיניהם כאינטרסים שלהם, אבל אנו חייבים לדאוג גם לאינטרסים שלנו. לא נוכל להרשות לתשוקות הטבעיות ולדעות הקדומות של עמים אחרים להוביל את ארצנו לחורבן.

© כל הזכויות שמורות לכנרת זמורה ביתן הוצאות לאור

הקנוניה נגד אמריקה - פיליפ רות
The Plot Against America - Philip Roth


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, עוד לילה אחד, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים