» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בפברואר 2007       חזור

נשמתו של אינדיאני
מאת: צ'רלס אלכסנדר איסטמן
The Soul of the Indian - Charles Alexander Eastman (Ohiyesa)

ההוצאה: נהר ספרים "נשמתו של אינדיאני" הוא ספר קטן שאינו מתיימר להיות חיבור מדעי אך הוא קורע צוהר חשוב לתרבות שונה מן התרבויות המוכרות לנו במזרח ובמערב גם יחד. ודווקא כיום, כשאנו עדים להתגברות הסכסוכים, המאבקים והמלחמות על מה שרבים נוהגים לכנות "רקע דתי-תרבותי" - כדאי לחזור אחורה בזמן ולהיזכר בעובדה שאי אפשר להתכחש לה: לאחֵר, גם אם הוא חלש ונשלט, יש דת ותרבות שהוא אוהב אותן ושואף להגן עליהן בכל מאודו. לכן אין זה מפליא, שכאשר החזק והשולט מנסה לכפות על החלש והנשלט את דתו ואת תרבותו, התוצאה הלא-נמנעת היא קונפליקט הרה-אסון.

צ'רלס אלכסנדר איסטמן "אוהייסה" (1939-1858), אחד הרופאים האינדיאנים הראשונים הידוע גם בשמו האינדיאני אוֹהִייֶסָה, הוא אחד האישים האינדיאנים הנודעים ביותר בזמנו. הוא מצייר את חיי הדת של האינדיאני האמריקני הטיפוסי לאור האידיאלים של אבותַיו ומנקודת מבט הומנית ולא אֶתנולוגית.

"חלק גדול כל כך ממה שנכתב בידי זרים על האמונה והפולחן העתיקים שלנו מתייחס אליהם בעיקר כאל קוריוז. אני מבקש להדגיש את האיכות האוניברסלית שלהם, את המשיכה האישית שבהם," כתב בדברי ההקדמה שלו לספר המרתק הזה.

נשמתו של אינדיאני מאת צ'רלס אלכסנדר איסטמן (אוֹהִייֶסָה) בהוצאת נהר ספרים, מאמריקנית: ניצה פלד, הספר ראה אור לראשונה בארצות הברית בשנת 1911 , עורך: ראובן מירן, על העטיפה דיוקן המחבר, 1913, 90 עמודים.

מי היה צ' רלס אלכסנדר איסטמן?
צ'רלס אלכסנדר איסטמן (1858-1939) היה נינו של הצ'יף איש–ענן (Cloudman), מנהיג נודע בן שבט הסוּ. סבתו נישאה לקפטן סֶת' איסטמן, אירופי–מערבי שנודע לימים כצייר נופים ודמויות מחיי האינדיאנים. צ'רלס נולד כילדם החמישי של מרי ננסי איסטמן וצ'יף ברקים–רבים .(Many Lightnings)

זמן קצר אחר לידתו מתה אמו. בגיל ארבע קיבל צ'רלס את שמו האינדיאני אוהייסה
(Ohiyesa) — המנצח. היו אלה ימי ההתקוממות של בני הסוּ נגד הממשל האמריקני, ואוהייסה הוברח מן השמורה האינדיאנית במינסוטה אל מעבר לגבול הקנדי, שם נמצא לו מקלט אצל סבתו ואחד מדודיו. עד שמלאו לו חמש עשרה קיבל חינוך אינדיאני, ואז שב לבית אביו בדקוטה הדרומית.

ב– 1887 קיבל איסטמן–אוהייסה תואר ראשון במדעים ושלוש שנים לאחר מכן הוסמך כדוקטור לרפואה מטעם אוניברסיטת בוסטון, והיה לאחד הרופאים הראשונים ממוצא אמריקני–ילידי. כרופא היה איסטמן–אוהייסה עֵד לטבח, הנודע לדיראון עולם, שערך צבא ארצות הברית בווּנדֶד–ניִ ב– 29 בדצמבר 1890 . במחנה אינדיאני שמנה כשלוש מאות וחמישים איש, נהרגו באש תותחים מאה וחמישים, וכחמישים נפצעו, רובם נשים וילדים. הטבח בוצע במסגרת פעולות צבא ארצות הברית לדיכוי "ריקוד הרוחות", ה– Ghost Dance , פולחן שהוצא אל מחוץ לחוק, בהיותו ביטוי לרוח ההתנגדות האינדיאנית המתחדשת נגד המשך נישול האינדיאנים מאדמתם ומנכסי התרבות שלהם וריכוזם בשמורות .(Reservations) דווקא בעקבות אותו אירוע התעוררה באיסטמן–אוהייסה השאיפה להביא להבנה בין כל האמריקנים — ילידים ולא– ילידים כאחד.

צ'רלס א' איסטמן היה לאחד האישים האינדיאנים הנודעים ביותר בארצות הברית. הוא חיבר שתי אוטוביוגרפיות, ילדוּת אינדיאנית (1902) ו- ממעמקי היער לציוויליזציה
(1916), וספרים נוספים, חלקם בשיתוף עם אשתו, אִילֵיין גוּדֵייל איסטמן.

ראובן מירן

הקדמה לספר | צ'רלס אלכסנדר איסטמן
"גם לנו יש דת אשר ניתנה לאבותינו ונמסרה לנו, הבנים. היא מלמדת אותנו להודות, להיות מאוחדים ולאהוב זה את זה! אנחנו אף פעם איננו רבים על דת."

זה היה דברו של אפוֹד אדום (Red Jacket), הנואם הגדול בן שבט סֶנֶקָה, בתשובתו המופלאה למיסיונר קְראם, לפני למעלה ממאה שנים, ותכופות שמעתי רעיון דומה מפי בני ארצי.

ניסיתי לצייר את חיי הדת של האינדיאני האמריקני הטיפוסי כפי שהתקיימו בטרם הכיר את האדם הלבן. מזמן ביקשתי לעשות זאת, מאחר שלא מצאתי עד כה טיפול רציני, הולם וכן בנושא. מכל הנוגע לאינדיאני, דתו היא הקשה ביותר להבנתו של בן גזע אחר.

ראשית, אין האינדיאני מדבר על כך כל עוד הוא מאמין, וכשהוא חדל להאמין דבָרו מועט וחסר דיוק.

שנית, גם אם הוא משתכנע לדבֵּר, דעותיו הקדומות של האחר בענייני גזע ודת עומדות למכשול בדרכו להבנה אוהדת.

שלישית, כמעט כל המחקרים הקיימים בנושא נעשו בתקופת המעבר, כאשר הפילוסופיה והאמונות המקוריות של האמריקנים הילידים היו כבר בתהליכי התפוררות מהירה.

ניתן פה ושם למצוא הסברים שטחיים של מנהגים וטקסים מוזרים, שבהם הסמליות או המשמעות הפנימית נעלמות ברובן מעין הבוחן; ובשנים האחרונות נאסף חומר רב שהוא חסר ערך מאחר שהוא בן-כלאיים מודרני, מעורב לבלי הפרד באגדות מקראיות ובפילוסופיה של האדם הלבן. חלקו אף הומצא לצרכים מסחריים. תן לאינדיאני משמורה מתנה, והוא ודאי יספק לך לפי הזמנה שירים קדושים, מיתולוגיה ופולקלור!

הספר הקטן הזה אינו מתיימר להיות חיבור מדעי. הוא אמיתי כלימודי היַלדות שלי וכאידיאלים של אבותי שעמדו לרשותי, אולם מנקודת מבט הומנית, לא אתנולוגית. לא לערום עוד עצמות יבשות ביקשתי, אלא להלביש אותן בשר ודם. חלק גדול כל כך מאשר נכתב בידי זרים על האמונה והפולחן העתיקים שלנו מתייחס אליהם בעיקר כאל קוריוז. אני מבקש להדגיש את האיכות האוניברסלית שלהם, את המשיכה האישית שבהם!

המיסיונרים הראשונים, אנשים טובים שצרות האופקים של תקופתם הטביעה בהם את חותמה, תייגו אותנו כעובדי אלילים והשטן, ודרשו מאיתנו להתכחש לאלי השקר שלנו בטרם נכרע ברך לפני המזבח הקדוש שלהם. הם אפילו אמרו לנו כי נגזר גורלנו לנֶצח אם לא נאמץ איזה סמל מוחשי ונצהיר אמונים לצורה מסוימת של אמונתם בעלת ראש ההידרה.

אבל אנחנו, במאה העשרים, הלא יודעים! יודעים שלכל השאיפות הדתיות ולכל הפולחנים הכנים רק מקור אחד ותכלית אחת. יודעים שאלוהי המלומדים והבלתי מלומדים, אלוהי היוונים והברברים, הוא אחרי הכול אותו אל עצמו; וכמו פטרוס נבין כי אין האל מבכר אנשים, אלא זה אשר ירא אותו ודבק בדרך הישר בכל אומה, אותו יקבל.

הנסתר הגדול
פולחן היחיד. הפילוסוף הפראי. המחשבה החצויה. סגולות רוחניות כנגד קִדמה חומרית.
פרדוקס ה"ציוויליזציה הנוצרית".

הגישה המקורית של האינדיאני האמריקני כלפי הנצחי, כלפי "הנסתר הגדול" המקיף ואופף אותנו, הייתה פשוטה כמו גם נעלה. היה זה מבחינתו המושג העליון המביא איתו את מרב האושר והסיפוק האפשריים בחיי אדם.

פולחן "הנסתר הגדול" היה פולחן היחיד, דומֵם ונטול כל חיפוש עצמי. דומם משום שכל דיבור הוא בהכרח עמום ופגום; לכן התעלו נשמות אבותי אל האלוהים בהערצה נטולת מילים. וביחידוּת משום שהם האמינו כי האל קרוב יותר אלינו כיחידים, ושום איש דת לא הורשה לחצוץ בין אדם לבוראו. איש אינו רשאי להוכיח, להתוודות או להתערב בכל דרך שהיא בחוויה הדתית של זולתו. כל האנשים בתוכנו נבראו כבנים לאלוהים וניצבו זקופים, מודעים לאלוהות שבקרבם. האמונה שלנו אינה מתנסחת בתורות ואינה נכפית על מי שממאן לקבלהּ; ועל כן לא העמידה הטפות, המרות או רדיפות דת, אף לא מחללי דת או אתאיסטים.

לא קמו לנו מִקדשים ולא היכלות מלבד אלה של הטבע. האינדיאני, כאיש הטבע, היה עז פיוט. היה רואה חילול הקודש בבניית משכן לאֵל אשר ניתן לפגוש פנים אל פנים במסתרי משעולים אפלוליים של יער בראשית, בחיק שטוף שמש של ערבה בתולית, מעל סחרחורת צריחי ומגדלי צוק חשוף, או מעֵבר, בקִמרון המשובץ של שמי הלילה! האל אשר עוטה שׂלמות ענן שקוף, שם בשולי העולם הנראה לעין, מקום בו השמש אבי-אבותינו מבעיר את מדורת הערב שלו, הוא הרוכב על גב רוח הצפון הנוקשה, או נושף מרוחו על משבי דָרום ריחניים, המשלח את סירות המלחמה שלו על פני נהרות נאצלים וימים שבארץ - אינו זקוק לשום קתדרלה פחותה!

אותה קִרבה שביחידות עם הלא-נראה, אשר הייתה הביטוי הנעלה ביותר של חיי הדת שלנו, מתוארת בחלקה על ידי המילה בַּמְבֶּדֵיי, שמשמעה "תחושה מסתורית", וכבר תורגמה לעתים כ"תענית" ו"חלום". פירושה הטוב ביותר הוא אולי "מוּדעות לאלוהִי".

הבַּמְבֶּדֵיי - או המפלט הדתי - הראשון, ציין בחיי הצעיר תקופה שניתן אולי להשוותה בחוויה הנוצרית להַכנסה בברית הדת או להמרת דת. לאחר שהכין עצמו באמצעות אמבט-אדים והשיל מעליו ככל האפשר השפעות אנוש גשמיות, חיפש הצעיר את המקום הגבוה והאצילי ביותר, הפסגה השלטת בסביבתו. בידיעה שאין בעיני האל ערך לחומרי, הוא לא לקח איתו כל מנחה או קורבן מלבד חפצים סמליים כמו צבעים וטבק. מאחר שביקש להופיע לפני האל במלוא ענוותו, לא עטה אלא אזור חלציים ומוקסינים. התמקם בשעה חגיגית של זריחה או שקיעה, השקיף אל תהילת ארץ ופניו אל "הנסתר הגדול", וכך נותר שם, עירום, זקוף, דומם ללא ניע, חשוף ליסודות הטבע ולכוחות צבא האל, למשך לילה ויום עד שני ימים ושני לילות, ורק לעתים נדירות למעלה מזה. לפעמים היה מזמר שם המנון ללא מילים, או מציע את "המקטרת המלאה" הטקסית. כך, בטרנס או אקסטזה של קדוּשה, מצא האינדיאני המיסטיקן את אושרו הנעלה ביותר ואת הכוח המניע של קיומו.

כאשר חזר למחנה חייב היה לשמור מרחק עד שרחץ שוב באמבט-אדים והכין עצמו למגע עם עמיתיו. הוא לא דיבר אודות החזון או האות שהוענק לו, אלא אם נכללה בו איזו מטלה שיש למלאה ברבים. רק זקֵן שניצב על שפת הנצח היה לעתים מגלה לקומץ נבחר את האורקל מימי נעוריו הרחוקים.

האמריקני הילידי זכה לרוב לבוז מצד הכובשים הלבנים, בשל עוניו ופשטותו. הם שוכחים כנראה שדתו אסרה עליו צבירת עושר והנאה ממותרות. עבורו, כמו עבור קשי עורף אחרים מכל עידן וגזע, החל מדיוגנס ועד לנזירי מסדר פרנציסקוס הקדוש, מהמוֹנטַניסטים ועד לשייקרים , אהבת הרכוש כמוה כמלכודת, ונֵטל החברה המורכבת כמוהו כמקור סכנה ופיתוי מיותרים. זאת ועוד, חוק חיים היה לו לחלוק את פירות כושרו והצלחתו עם אחיו שמזלם שפר עליהם פחות. כך שמר את רוחו משוחררת ממכשול הגאווה, החמדנות או הקנאה, ומילא, על פי אמונתו, אחר הצו האלוהי - זה שחשיבותו לגביו הייתה כה עמוקה.

לא רק בגלל בערוּת, אם כן, או העדר דאגה לעתיד, נמנע הוא מהקמת ערים קבועות ופיתוח תרבות חומרית. עבור החכם חסר ההשכלה היה ריכוז האוכלוסייה אֵם כל חטאת, מוסרית כמו גם גשמית. לטענתו, המזון טוב אך הזלילה הורגת; האהבה טובה אך התאווה הורסת; ואובדן כוחות הרוח הנספח בהכרח למגע קרוב מדי עם הזולת, נראה לא פחות מאיים ממגפה הנספחת לצפיפות מגורים והעדר תנאים סניטריים. כל מי שחי זמן רב בחיק הטבע יודע, כי ישנו כוח עִצבי מגנטי המתעצם ביחידוּת ומתפוגג במהירות בחיים בתוך המון; ואפילו אויביו הכירו בעובדה שמבחינת אותו כוח מולד ואיזון נפש המנותק לחלוטין מנסיבות חיצוניות, אין אדם שיִשווה לאינדיאני האמריקני.

אדום העור חילק את המחשבה לשניים - למחשבה רוחנית ומחשבה גשמית. הראשונה היא רוח טהורה, עניינה רק במהות הדברים, ואותה הוא ביקש לחזק בתפילה רוחנית שבמהלכה מתעדן הגוף בעזרת צום וסיגוף. תפילה מסוג זה לא נועדה כלל לתחינה בעבור חסד או עזרה. כל עניין אישי או אנוכי כמו הצלחה בציד או בלחימה, החלמה ממחלה או הצלת חיי אדם אהוב, שויך ללא ספק למישור הנמוך יותר, למחשבה החומרית, וכל הטקסים והקמעות והלחשים שנועדו להבטיח יתרון או למנוע סכנה, זוהו כנובעים מן האני הגשמי.

וגם טקסי הפולחן הגשמי הזה היו סמליים לחלוטין. האינדיאני סגד לשֶׁמש רק כשם שהנוצרי מעריץ את הצלב. השמש והאדמה, כמשל מובן מאליו שיש בו מן הדימוי הפיוטי כמו גם מן האמת המדעית, היו בעיניו הורֵי כל חי. מן השמש, האב האוניברסלי, נובע העיקרון החופז בטבע, וברחמה הסבלן והפורה של אמא אדמה טמונים עוּבּרי הצמחים והאדם. לכן אהבתנו והערצתנו אותם היו בעצם הרחבה דמיונית של אהבתנו להורינו שלנו, ולרגש זה של דבקות הבנים חָבר הרצון לִפנות אליהם, כמו לאב, שיעניקו לנו את חפצנו. וזוהי התפילה החומרית, או הגשמית.

כוחות הטבע הנעלים, הברק, הרוח, המים, האש והכפור, נחשבו מתוך חרדת קודש כוחות רוחניים, אבל תמיד רק משניים ובעלי אופי של תיווך. האמנו כי הרוח מצויה בכל הבריאה, ולכל יצור מידה כלשהי של נשמה, גם אם לא בהכרח נשמה המודעת לעצמה. העץ, מפל המים, דוב גריזלי, כל אחד מהם הוא התגלמות של כוח עליון ולפיכך מושא ליראת כבוד.

האינדיאני אהב להגיע לאחווה רוחנית ואוהדת עם אחיו בני ממלכת החי, שבנשמותיהם העילגות ראה מן הטוהר החף שאנו מייחסים לילד תם וחסר אחריות. הוא נתן אמון ביצרים שלהם כבחוכמה מסתורית שהוענקה ממעל; ובשעה שקיבל בהכנעה את גופם כקורבן, מרצון לכאורה, למען קיומו שלו, דאג לכבד את רוחם בתפילות קבועות ובמנחות.

בכל דת קיים גורם על-טבעי, המשתנה עם השפעת ההיגיון הצרוף על המאמינים. מחשבתו של האינדיאני הייתה צלולה והגיונית בעניינים שבהישג הבנתו, אך הוא טרם ירד לחקר שדה הטבע הנרחב, ולא ביטא את פלאיו במונחים מדעיים. עם יֶדע מוגבל אודות גורמים ותולָדות, הוא ראה נִסים בכל עֵבר - נס החיים בזרע ובבֵּיצה, נס המוות במכת ברק ובמצולות תהום! דבר מן המופלא לא יכול להדהים אותו; גם אִם החַיה תדבר או השמש תידום. לידת הבתולה פלאית בעיניו רק במעט מלידתו של כל ילד הבא לעולם, נס הלחם והדגים לא יפליא אותו יותר מן היבול המנץ מדי שנה מאשבול תירס יחיד.

מי רשאי לגנותו על אמונותיו הטפלות? ודאי לא המיסיונר הקתולי האדוק, אף לא הפרוטסטנטי, המלמד את נִסי התנ"ך כעובדות לאשורן! אדם הגיוני חייב להתכחש לכל הנִסים כולם או לאף אחד מהם, והמיתוסים וסיפורי הגבורה האינדיאניים האמריקניים שלנו אמינים אולי כשלעצמם לא פחות מאלה של העברים הקדומים. גם אם אנו בעלי חשיבה מודרנית הרואה בחוק הטבע גדוּלה נעלה וכבירה בהרבה מזו שניתן לייחס לכל הפרה בודדת שלו, אל נא נשכח כי המדע הלא אינו מסביר הכול. הן עודנו מתמודדים עם הנס המהותי מכולם - מקור ועקרון החיים! זהו הנסתר העליון המהווה את תמצית הפולחן, בלעדיו לא תיתכן דת כלשהי, בנוכחותו לא יכולה עמדתנו להיות אלא כזו של הפילוסוף הטבעי המביט ביראת קודש באלוהִי שבבריאה כולה.

אמת פשוטה היא כי האינדיאני, כל עוד שלטה במחשבתו הפילוסופיה הילידית שלו, לא קינא בהישגיו הנהדרים של האדם הלבן ולא חפץ לחקות אותם. על פי ראייתו שלו היה הוא נעלה על האדם הלבן! הוא בז לו כרוח מתנשאת השקועה במטלתה הנוקשה ודוחה מעליה מיטות רכות, מזון מותרות ועילוסי פולחן העונג של שכנהּ העשיר. ברור היה לו כי טוּב ואושר אינם תלויים כלל באלה, אולי אף מנוגדים להם.

הרבה מן הנצרות הקדומה יכול היה ללא ספק לדבר ללבו של אדם כזה, ודבריו הקשים של ישוע על העשירים ואודות העושר היו לגמרי מובנים לו. אולם הדת אשר לה מטיפים בכנסיות שלנו ומקיימים בקהילות שלנו, שבה יסוד של ראווה והאדרה עצמית, המרת דת פעילה וזלזול גלוי בכל דת אחרת - זו נחשבה זמן רב לדוחה ביותר. מחשבתו הפשוטה לא יכלה לקבל את המקצוענות של מטיפי הדת העובדים בשכר ואת הכנסייה בעלת הממון כגורם רוחני או מחנך, ורק לאחר שרוחו נשברה ושִׁדרתו המוסרית והפיזית התערערה מן המסחר, הכיבוש והמשקה החריף, רק אז השיגו אצלו המיסיונרים הנוצרים אחיזה של ממש. גם אם נִדמה כי מוזר הוא, האמת היא שעובד האלילים הגאה בז בסתר לבו לאותם אנשים טובים אשר באו להמיר את דתו ולהאיר את עיניו!

ולא רק הפומביוּת והצביעות של הדת הזָרה פגעו באדום העור. מזעזעת ובלתי נתפסת כמעט הייתה בעיניו העובדה שבין אותם אנשים אשר טענו לעליונותם, רבים היו לא דתיים, שאף לא העמידו פני אוחזים באמונה הלאומית. ולא זו בלבד אלא שהידרדרו לכדי פגיעה באל בנאומים של טומאה וחילול הקודש! בלשוננו שלנו שֵׁם האלוהים לא נהגה בקול, אפילו לא ביראת כבוד מרובה, וודאי שלא בקלות ראש או בחוסר כבוד.

יתרה מכך, אפילו אצל אותם לבנים שהצהירו על דתיוּת, מצאנו חוסר עקביות רב בהתנהלות. הם הרבו לדבר על הרוחני, בזמן שרדפו אחר החומרי בלבד. קנו ומכרו הכול: זמן, עבודה, חירות אישית, אהבת נשים ואפילו את שירותי האמונה הקדושה שלהם! התאווה לכסף, לכוח ולכיבוש, האופיינית כל כך לגזע האנגלו-סקסוני, לא חמקה מהרשעה מוסרית מידי אותו שופט לא מלומד, שראה גם את הסתירה בין תכונות בולטות אלה של הגזע השולט לבין רוחו הענווה והצנועה של ישוע.

עם הזמן עשוי הוא להכיר בכך שאותם שיכורים ומופקרים מבין הלבנים אשר עמם הוא בא במגע לעתים קרובות מדי, מוקעים גם על ידי דתו של האדם הלבן, ועל כן אין לפסול אותה בשלהם. אולם מאמונה לאומית קלוקלת לא קל היה להתעלם, גם לא למחול לה. כאשר שליחיו הנכבדים של האב אשר בוושינגטון, חלקם אנשי דת ואפילו בישופים, הגיעו אל אומות האינדיאנים והתחייבו לפניהם בברית חגיגית על כבודם הלאומי בלוויית תפילה ואִזכור שֵׁם אלוהיהם; וכאשר במהרה וללא בושה הופרו בריתות אלה, הייפלא הדבר כי מַהלך כזה עורר לא רק זעם אלא גם בוז? היסטוריונים של הגזע הלבן מודים כי האינדיאני מעולם לא התכחש ראשון לשבועתו.

אני אישית מאמין, לאחר שלושים וחמש שנות התנסות בכך, כי אין בנמצא כלל "ציוויליזציה נוצרית". אני מאמין כי נצרות וציוויליזציה מודרנית מנוגדות זו לזו ללא פשרה, וכי רוח הנצרות ורוח הדת הקדומה שלנו אחת היא במהותה.

© כל הזכויות שמורות לנהר הוצאה לאור

נשמתו של אינדיאני - צ'רלס אלכסנדר איסטמן
The Soul of the Indian - Charles Alexander Eastman (Ohiyesa)