» טקסט  » מדעי אדם וטבע  » ספרים חדשים ביולי 2007       חזור

מדריך לצמחים פסיכואקטיביים
מאת: מרסלו ספינלה
Concise Handbook of Psychoactive Herbs - Marcello Spinella

ההוצאה: אח המדריך לצמחים פסיכואקטיביים מציג בצורה חדשנית, בבהירות ובשפה המובנת לכל מיגוון של צמחי מרפא בעלי השפעה פסיכולוגית (כגון קפה, טבק, ג'ינקו, קנביס, ג'ינסנג) ומתמקד בדרך הפעולה שלהם, יעילות השימוש בהם בהיבטים שונים (ביולוגי, פיזיולוגי, פסיכולוגי וחברתי) ובטיחותם. הספר מראה כיצד מוצרים צמחיים שונים יכולים להשפיע על המוח, המצב הנפשי וההתנהגות של המשתמשים בהם. המדריך מציג את המחלות השונות של מערכת העצבים ואת הגורמים להן וכולל פרקים הדנים בהיבטים מגוונים של בעיות פסיכולוגיות ונוירולוגיות. לכל פרק מצורפת רשימת צמחים רלבנטית.

מקום מרכזי מייחד המחבר לסמים, למעוררי הזיות ולדומיהם, מבהיר את הסכנות בשימוש לא מקצועי בהם ומציע דרכים להתמודד עם הסכנות הללו. הספר ישרת חוקרים, סטודנטים, רופאים וקובע מדיניות אולם מיועד גם לקהל הרחב ומלווה במילון מונחים בשתי השפות ובביבליוגרפיה עדכנית ומפורטת.

מרסלו ספינלה Ph.D., הוא פרופסור חבר לפסיכולוגיה בקולג' על שם ריצ'ארד סטוקטון בפומונה, ניו ג'רזי. ד"ר ספינלה קיבל את הדוקטורט שלו בנאורופסיכולוגיה מאוניברסיטת סיטי בניו ג'רזי. הוא התמחה בפסיכולוגיה במרכז קסלר לשיקום ועשה פוסט דוקטורט במרכז לפגיעות ראש ובמרכז ניו ג'רזי למדעי העצב במרכז הרפואי JFK. תחומי העניין שלו כוללים פסיכולוגיה פיזיולוגית, נאורופסיכולוגיה קלינית, פסיכומטריה, פסיכופרמקולוגיה, תרופות צמחיות, הבסיס הנוירולוגי של ההכרה והזדקנות ובריאות הנפש.

בין ספריו: The Psychopharmacology of Herbal Medicines:Plant Drugs That Alter Mind, Brain and Behavior (לא תורגם לעברית). הוא כתב מאמרים לירחונים כגוןPharmacology, Biochemistry and Behavior, The Journal of Neurology, Neurosurgery and Psychology, Physiology and behavior, Analgesia and pain.

פרק 6: צמחים מרגיעים ונוגדי חרדה* | מרסלו ספינלה
(*איורים וטבלאות הושמטו)
החיים בעולם מורכב ומסוכן דורשים מאיתנו להיות מוכנים לאתגרים. המונח עוררות משמש בעיקר כדי לתאר ערנות או דריכות מוגברות או תגובה רגשית. למשל, כאשר חיה עומדת מול טורף היא מגיבה באופן פיזי ונפשי כדי להתמודד איתו באופן הולם: היא נלחמת בו או בורחת מפניו. למרות שהחיים האנושיים בציוויליזציה, מעמידים את האדם מול איומים מסוג זה בתדירות נמוכה יותר מזו של אבותינו הקדמונים, מנגנון עוררות המוח שלנו עדיין נמצא במקומו.

באופן אירוני, התגובה הפיזית והנפשית אשר התפתחה כדי להכין אותנו לקראת מפגש עם אריה תוקף, היא אותה תגובה המתעוררת בנו בגלל בחינה באוניברסיטה. ובכן, תגובת העוררות מתאימה למצבים מסוימים. אבל כמו עם הפרעות רבות אחרות של התודעה והמוח, תגובה נורמלית והסתגלותית יכולה להיות מופעלת יתר על המידה ולהפוך להיות תכונה לא הסתגלותית. התוצאה של הפעלת יתר של מנגנון העוררות שלנו הם חרדה ונדודי שינה.

בעיית החרדה

קשה להגדיר חרדה במילים, אבל היא אחד מהרגשות הבסיסיים והאוניברסליים הנחווים על-ידי רוב בני האדם. יש לה מרכיבים רבים, הכוללים מרכיבים רגשיים, קוגניטיביים, פיזיולוגיים והתנהגותיים. באופן רגשי, החרדה מתוארת כהרגשה לא נוחה, חוסר שקט, או אימה. זהו ברוב המקרים מצב לא נעים המפחית את היכולת שלנו לחוות הנאה. המרכיב הקוגניטיבי שלה כולל את המחשבות העולות בזמן החרדה, כגון דאגה וחשיבה פסימיסטית. הצד הפיזיולוגי מוכר מאוד: מתח בשרירים, דפיקות לב מהירות, לחץ דם גבוה, הזעה, פה יבש, בחילה, סחרחורת ושלשול. מצב לא נעים זה גורם לנו להימנע ממקור החרדה.

רמות נמוכות של חרדה מועילות לנו בכך שהן גורמות לנו להישאר דרוכים ומודאגים במידה. הפרעות נוירולוגיות ופסיכיאטריות מסוימות גורמות להֵעלמוּת החרדה, והתוצאות הינן מזיקות. אנשים אלו אינם שמים לב לאזהרות והם חסרי דאגה בכל הנוגע לסכנות. בקצה השני של הספקטרום, החרדה רעה באותה המידה כאשר היא הופכת להיות חמורה, מופיעה בתדירות גבוהה, או נמשכת זמן רב מדי, שכן היא מפריעה לתפקוד שלנו. למשל, מחשבות חרדתיות חוזרות ונשנות מפריעות ליכולת שלנו להתרכז.

הפרעות החרדה הן קבוצה מגוונת הכוללת הפרעת פאניקה, פוביות, הפרעה אובססיבית כפייתית, PTSD (הפרעת חרדה פוסט טראומטית), הפרעות חרדה שנגרמות מחומרים כלשהם, והפרעת חרדה כללית. הפרעת חרדה כללית היא הפרעה בה אדם חווה חרדה מתמשכת ונרחבת. המקור המדויק של החרדה אינו ידוע, והרגשות הללו מפריעים לתחומי חיים רבים. חרדה בעקבות שימוש בחומרים מסוימים היא תגובה לשימוש או הפסקת שימוש בסמים. היא נגרמת למשל משתיית יותר מדי קפאין או הפסקה פתאומית של שתיית אלכוהול לאחר שימוש ארוך טווח. פוביה היא תגובת חרדה עזה ומוגזמת למצב או חפץ מסוימים. אולם הפחד אינו פרופורציונלי לאיום.

למשל, פוביה חברתית היא מצב בו אדם מודאג באופן מוגזם ממבוכה או מכך שישפטו אותו בצורה שלילית במצבים חברתיים. הפרעת פאניקה היא הפרעה בה האדם חווה גל פתאומי וחזק של חרדה ואימה. הוא מופיע ללא כל הכנה מוקדמת ומיד מגיע לשיא. לפעמים החרדה מפוביה עלולה להגיע לרמה של פאניקה (למשל כשאדם הפוחד ממקומות סגורים נתקע במעלית). הפרעה פוסט טראומטית היא מצב שקורה לעיתים לאחר טראומה, כגון קרב או שוד. הסימפטומים שלה כוללים זיכרונות חוזרים ונשנים של הטראומה ורגשות של ניתוק. אנשים עם הפרעה אובססיבית כפייתית חווים אובססיות (מחשבות מפריעות חוזרות ונשנות) ודחפים כפייתיים (ריטואלים התנהגותיים חוזרים המפחיתים את החרדה הנגרמת בגלל האובססיות). למרות השוני ביניהן, בכל ההפרעות האלו מופיעה החרדה כתופעה עיקרית, הנמשכת זמן ארוך יותר או נחווית בעוצמה חזקה יותר מאשר חוויה נורמלית וגורמת לקשיים בתפקוד היום יומי.

נדודי שינה

נדודי שינה הם בעיה מתמשכת עם שינה. היא יכולה להתבטא בירידה במספר שעות השינה, או שינה מאיכות ירודה, כאשר אדם מתעורר ואינו מרגיש רענן. נדודי השינה יכולים להיות הבעיה העיקרית, או שהם יכולים להיות חלק מבעיות אחרות. למשל, חרדה יכולה לגרום לנדודי שינה, מכיוון שהמחשבות החוזרות ונשנות והדאגות עלולים להקשות על ההֵרדמוּת. גם דיכאון יכול לגרום לנדודי שינה, אבל הדפוס במקרה זה אחר. אנשים מדוכאים יכולים להתעורר מוקדם מאוד בבוקר ולהתקשות להירדם שוב, למרות שהם מרגישים עייפות. דום נשימתי במהלך השינה הוא הפרעה אחרת המפריעה לאיכות השינה. במקרה זה, הנשימה מופרעת והאדם מתעורר בתדירות גבוהה במהלך כל הלילה. זה מונע שינה עמוקה, למרות שהאדם יכול לעבור את כל הלילה מבלי להתעורר באופן מלא אפילו פעם אחת.

מבנה השינה

מקובל לבדוק את השינה וההפרעות הקשורות לה באמצעות EEG. השימוש במכשיר זה נערך על-ידי אלקטרודות המוצמדות לקרקפת מבלי לגרום כאב, ודפוסי הפעילות החשמלית של המוח נמדדים לאורך כל הלילה. כאשר האדם ער ופעיל, המוח מראה פעילות מסוג ביתא (ראה טבלה 6.1), בה גלי המוח מראים דפוס מהיר ואסינכרוני, הגלים קטנים ולא צפויים כמו גלים בבריכת מים מלאה בילדים. כאשר האדם ער אבל נמצא במנוחה, המוח מראה יותר פעילות מסוג אלפא, שהיא קצת איטית יותר. כשהוא נרדם, המוח מתחיל להראות גלים מסוג טיתא, שהם איטיים יותר. בסופו של דבר, לאחר זמן, המוח מראה פעילות מסוג דלתא, בה הגלים הם האיטיים והגדולים ביותר (בדומה לגלים הנגרמים מאדם אחד בלבד בבריכה). פעילות דלתא היא הפעילות של שלבי השינה העמוקה והנינוחה ביותר.

המוח פועל במחזורים לכל אורך הלילה, עם תקופות של יותר ופחות פעילות. בנקודות מסוימות, אנחנו נכנסים לשינה מסוג שנת REM, הנקראת כך בשל תנועות העין המהירות שיש לנו בה (Rapid Eye Movement). באופן אירוני, המוח מראה גלים מסוג ביתא, המייצגים פעילות מרמה גבוהה, כאילו אנחנו ערים. זוהי התקופה בה אנחנו חולמים את החלומות הנמרצים והדומים ביותר לחיים שלנו. לרוע המזל, זה אינו מצב מנוחה טוב במיוחד מכיוון שהמוח כל כך פעיל. תרופות להפרעות שינה גורמות לשינה מסוג טיתא ודלתא, כלומר לשלבי שינה של הגלים האיטיים.

מדכאי מערכת העצבים המרכזית

תרופות המאטות את הפעילות במוח נקראות תרופות מדכאות מערכת העצבים במרכזית. אולם אין לבלבל את המילה מדכאות, עם המילה דיכאון, שהוא מצב נפשי. הן פשוט מפחיתות את פעילות הנוירונים.

רבים ממדכאי מערכת העצבים המרכזית משמשים לטיפול בחרדה, אפילפסיה ונדודי שינה. משתמשים בהם גם כדי לגרום לחוסר הכרה במקרים של ניתוחים (הרדמה כללית), ולפעילות מרגיעה (למשל אלכוהול) (ראה טבלה 6.2). כל מדכאי מערכת העצבים המרכזית גורמים לטווח השפעות דומה, בהתאם למינון ולחוזק שלהם. במינונים קטנים, הם מפחיתים חרדה (ראה איור 6.1). במינונים גבוהים, האדם משיל מעל עצמו כמה עכבות, והוא מתנהג באופן חברותי ואפילו מטופש יותר. במינונים גבוהים אף יותר האדם נהיה ישנוני ועלול לאבד את ההכרה. מינונים גבוהים מאוד גורמים להרדמה כללית, כך שגם כאב חזק מאוד לא יגרום לאדם להתעורר. בסופו של דבר, מוות או קומה נגרמים משום שגם הנשימה מדוכאת.

חומרים שונים פועלים באופן הטוב ביותר במקומות שונים של טווח מדכאי מערכת העצבים המרכזית. למשל, benzodiazepines (כמו ואליום וקסנאקס) טובים מאוד בהפחתת חרדה וכתרופת שינה. אולם, הברביטורטים (למשל פנוברביטל ופנטוברביטל) גורמים לישנוניות רבה מכדי להשתמש בהם כמפחיתי חרדה. משתמשים ב- halothane להרדמה כללית, והוא אינו יעיל לטיפול בחרדה.

אובדן העכבות הנגרם כתוצאה מהשימוש במדכאי מערכת העצבים המרכזית (כגון אלכוהול) נראה אולי פרדוקסלי. במקום להירגע, האדם מתמלא חיים ומרץ בתחילה. תופעה זו מתרחשת רק במינונים נמוכים, מכיוון שאזורים מסוימים במוח מדוכאים. חלקים מהאונה המצחית האחראים ומרסנים את ההתנהגות שלנו הם רגישים מאוד, לכן הם אלו אשר מושפעים בתחילה לפני שמלוא ההשפעה המרגיעה באה לידי ביטוי.

נושאים הקשורים למדכאי מערכת העצבים המרכזית
ישנם כמה נושאים הקשורים לרוב החומרים מדכאי מערכת העצבים המרכזית. כאשר משלבים שני מדכאי מערכת העצבים המרכזית, או יותר, הם עלולים לגרום להשפעה סינרגיסטית (כל אחד מגביר את ההשפעה של החומר השני, במקום רק להוסיף עליו) וממכרת. חומר מרגיע במינון מסוים הוא בטוח לגמרי, אבל כאשר לוקחים אותו בשילוב עם חומר מרגיע אחר (למשל קסאנקס ובירה), ההשפעה של שניהם ביחד עלולה להיות בלתי צפויה וקיצונית, ולפעמים אפילו קטלנית.

למדכאים רבים של מערכת העצבים המרכזית יש פוטנציאל לגרום לתלות. לברביטורטים יש פוטנציאל של שימוש לרעה גבוה יותר משיש ל-benzodiazepines. תרופות מונעות התקפים רבות לא גורמות כנראה לתלות, לפחות לא במידה הנחשבת להתמכרות. אולם, ידוע שבמשך הזמן, מתפתחת עמידות למעכבי מערכת העצבים המרכזית. כדי לשמור על אותה רמת השפעה יש צורך לקחת מינונים הולכים ועולים. השפעה נוספת של חומרים אלו נקראת עמידות הדדית או cross tolerance, כלומר עמידות למדכא אחד גורמת אוטומטית לעמידות גם לחומרים דומים אחרים. ככל שעולה העמידות, שולי הבטיחות נהיים צרים יותר: ההבדל בין מנה ומנת יתר הולך וקטן.

אנשים בעלי עמידות למדכאי מערכת העצבים המרכזית, חווים סימפטומים של גמילה אם מפסיקים פתאום לתת להם את התרופה הזו. דיכוי מתמשך של פעילות מערכת העצבים על-ידי חומר כלשהו גורם לה להסתגל כניסיון לפצות. תופעה זו נקראת אפקט ריבאונד: המוח הופך להיות רגיש יותר, ואם מפסיקים את השימוש בחומר, המוח נשאר רגיש מדי ופעיל מדי עד אשר הוא מצליח לחזור לנורמלי. המידה שאפקט זה בא לידי ביטוי תלויה בכמות החומר ובזמן השימוש בו. במקרים לא קשים זה עלול לגרום לחרדה ועצבנות בלבד. במקרים קשים יותר יש הזיות בהקיץ (כמו למשל ההזיות שמקורן באלכוהול), בלבול והתקפים.

כדי להימנע מכך, יש צורך להפסיק את השימוש בחומר בהדרגה, וכך להעניק למוח מספיק זמן כדי להסתגל. הפסקת שימוש פתאומית במדכאי מערכת העצבים המרכזית, כגון אלכוהול, היא מסוכנת מאוד. במקרה של אלכוהול, אנשים עוברים להשתמש בחומר בטוח יותר כגון benzodiazepine ונגמלים בהדרגה במשך כמה שבועות, וזה מקטין את הסימפטומים של הגמילה.

מנגנון הפעולה של מדכאי מערכת העצבים המרכזית
הנוירונים יכולים לעורר זה את זה או לעכב. לכן, מעכבי מערכת העצבים המרכזית יכולים למנוע את עירור הנוירונים או להגביר את עיכובם, וכך בדיוק הם פועלים. דבר זה יכול להתרחש בכמה דרכים.

מעכבים רבים מגבירים את פעילותו של הנוירוטרנסמיטר GABA. GABA מרגיע את פעילות מערכת העצבים, ומדכאי מערכת העצבים המרכזית מחזקים את ההשפעה הזו. ה-benzodiazepines, הברביטורטים והאלכוהול פועלים בדרך זו, וגם תרופות מסוימות מונעות התקפים.

מדכאים אחרים חוסמים את עירור הנוירונים. גלוטמאט הוא נוירוטרנסמיטר מעורר נוירונים חזק, והוא נחסם על-ידי חומרים כגון אלכוהול, PCP (הידוע כאבק מלאכים), וקטאמין (הידוע כ-K מיוחד). לאלכוהול יש השפעה מרגיעה כפולה, הוא חוסם עירורים ומגביר עיכובים. הגלוטמאט חשוב מאוד לזיכרון, לכן לא מפתיע שחומרים כגון אלכוהול גורמים לבעיות בזיכרון במינונים גבוהים.

מדכאי מערכת העצבים המרכזית מדכאים נוירונים על-ידי חסימת תעלות הנתרן (Na+) או הסידן (Ca2+) בנוירונים. זה מפחית את היכולת שלהם לעבור עירור חשמלי ויש לכך גם השפעה מרגיעה. חלק מהחומרים שעושים זאת משמשים לאלחוש מקומי, מכיוון שהם חוסמים אותות חשמליים בעצבים האחראים על הכאב.

ולריאן

ולריאן גדל ברוב חלקי העולם, אבל מוצאו מאירופה ואסיה. ישנם מינים דומים רבים, אבל הידוע ביותר הוא Valeriana officinalis (ראה טבלה 6.3). זהו שיח פורח עם גבעולים זקופים והרבה פרחים קטנים לבנים ורודים.

הוולריאן נמצא בשימוש כבר למעלה מ-1000 שנים, ובמאה השש-עשרה הוא היה ידוע באירופה כטיפול לאפילפסיה. השתמשו בו ככל הנראה גם לטיפול בחרדה ובנדודי שינה. כל מי שמכיר את הוולריאן מכיר את ריחו האופייני והלא נעים.

חומרים פעילים בוולריאן
הוולריאן מכיל חומרים רבים, ולא ברור מי מביניהם אחראי להשפעה המרגיעה. חלק מהמועמדים הם acid isovaleric, acid valernic, valerenal ו-valerenol.

מנגנון הפעולה של הוולריאן
לא ברור כיצד בדיוק פועל הוולריאן, אבל יש סיבה להאמין שהוא פועל דרך GABA. חומרים הנמצאים בוולריאן מגבירים את פעילות ה- GABA, המרגיע את פעילות הנוירונים. דרוש עוד מחקר כדי שניתן יהיה להבין טוב יותר את דרך הפעולה של הוולריאן.

השפעות הוולריאן

הרפיית שרירים
נראה שלוולריאן יש השפעה מרפה ישירה על השרירים. אולם, מאחר שה- GABA מעורב בהרפיית השרירים דרך עמוד השדרה, יכול להיות שהשפעת הוולריאן עוברת גם דרך GABA.

השפעה מרגיעה
חיות שמקבלות ולריאן נרגעות. הן נעשות פעילות פחות, והוולריאן מרגיע את פעילות היתר הנגרמת עקב צריכת קפאין. בהשוואה לצמחים אחרים מדכאי מערכת העצבים המרכזית, הוולריאן הוא יותר חומר מרגיע, בעוד הפסיפלורה והקמומיל הם בעלי השפעה נוגדת חרדה ולא מרגיעה, במינונים מסוימים.

מניעת התקפים
לתמציות ולריאן יש השפעות נוגדות התקפים מסוימות בעכברים. השפעה זו מתאימה להשפעתו האפשרית של ה-GABA, מכיוון שתרופות נוגדות התקפים אחרות פועלים דרך GABA. השמועה ההיסטורית שוולריאן מפחית התקפים היא ככל הנראה מוצדקת. אולם הוא אף פעם לא נוסה על בני אדם. ככל הנראה ולריאן היה האפשרות הטובה ביותר לטיפול בהתקפים כאשר לא הייתה אלטרנטיבה אחרת. הוא עלול להיות לא יעיל בהשוואה לתרופות פרמצבטיות מודרניות המונעות התקפים. אין להשתמש בוולריאן כתחליף לתרופות מונעות התקפי אפילפסיה. כמו כן, שימוש בוולריאן בנוסף לתרופות מונעות התקפים אחרות עלול לגרום להשפעה מרגיעה מדי, אשר עלולה להיות מסוכנת.

ולריאן ושינה
כמה עדויות טובות מצביעות על כך שהוולריאן משפר את השינה. מחקר שינה שנעזר ב-EEG הראה שהוולריאן האריך שלבי שינה מסוימים. ההשפעות היו תלויות גם במינון: מינון גבוה גרם להשפעה מרגיעה גדולה יותר. ההשפעה המרגיעה המקסימלית הופיעה שעתיים-שלוש לאחר לקיחת הוולריאן. מחקר אחר הראה שהוולריאן הגביר את שלב השינה העמוקה המאופיין בגלים איטיים, אצל אנשים שסבלו מבעיות בשינה.

בעוד המחקרים האלו בחנו את השפעת הוולריאן על פעילות המוח בשינה, מחקרים אחרים בדקו את ההשפעה הסובייקטיבית שלו. בהשוואה לפלסבו, הוולריאן שיפר את איכות השינה וקיצר את זמן ההירדמות. כמו כן, השיפור בשינה ניכר במיוחד אצל אנשים שסבלו מבעיות בשינה ואצל מעשנים.

דרוש עוד מחקר כדי לאמת את יתרונות השימוש בוולריאן לשינה. עם זאת, מחקרים אלו מספקים הוכחה מסוימת לכך שהוולריאן אכן פועל.

השפעות קוגניטיביות
מעט מאוד מחקרים קיימים על ההשפעות הקוגניטיביות של הוולריאן. מחקר אחד משווה שילוב של ולריאן והופס לתרופת השינהRohypnol (flunitrazepam), שהיא benzodiazepine. ה-Rohypnol גרם לתופעות של הנגאובר, ולמחשבה איטית יותר בעוד שוולריאן והופס לא עשו זאת. כשעה שעתיים לאחר לקיחת התרופה, הפחית הוולריאן את יכולת הקשב של המשתמש. לכן כדאי להימנע משימוש בוולריאן במהלך פעילויות הדורשות תשומת לב, כגון נהיגה, במיוחד בלילה.

תופעות לוואי
ולריאן לא מעובד מכיל חומרים הנקראים ולפוטריאטים (valepotriates), העלולים לגרום נזק לכבד. אולם, כמות החומרים האלו ב-Valeriana officinalis היא נמוכה מאוד, והם לא נספגים טוב בגוף. בנוסף לכך הם מתפרקים מהר בתהליך הייבוש והאחסנה של הצמח. לא דווח על מיקרים של הרעלת כבד בחיות או באנשים עקב שימוש בוולריאן. למעשה לא דווח על אף סכנה בריאותית שיש לשימוש נכון בוולריאן, והשימוש בו אושר על-ידי ועדת E הגרמנית כטיפול בחרדה ובבעיות שינה.

מנת יתר של ולריאן גורמת לכאבי ראש, הקאות, קהות חושים, סחרחורת וקצב לב לא סדיר. דווח על מקרה אחד בו אדם לקח מנת יתר אחת (בערך פי עשרים מהמנה המומלצת), שגרמה לסימפטומים מתונים אשר נעלמו תוך עשרים וארבע שעות. מכיוון שלוולריאן יש השפעה מעכבת על מערכת העצבים המרכזית ויכול להיות שהוא פועל דרך GABA, אין לקחת אותו ביחד עם חומרים מרגיעים נוספים.

סיכום על ולריאן
עדויות ראשוניות טובות מראות שהוולריאן יעיל בשיפור השינה. לא ברור איזה מבין החומרים שיש בו אחראי להשפעה זו, אבל אולי הוא פועל דרך העלאת פעילות הנוירוטרנסמיטר GABA. עדיין לא נבדקה האפשרות האם הוולריאן יעיל לטיפול בחרדה. נראה שתופעות הלוואי בשימוש נכון הינן מזעריות.

קאבה

צמח הקאבה (Piper methysticum) הוא צמח יליד באיים רבים בדרום האוקיינוס השקט, שם הוא ידוע בשמות רבים (ראה איור 6.2). תרבויות אלו השתמשו בקאבה כצמח טקסי ולמטרות חברתיות. הוא ניתן פעמים רבות כמתנה כדי לפתור סכסוכים חברתיים, או כמשקה מרגיע לאחר העבודה. באופן מסורתי הוא נחשב לצמח מרגיע. האירופאים גילו אותו כשהגיעו לאיים בדרום האוקיינוס השקט במאה השמונה-עשרה. שלא כמו צמחים מרגיעים ותרופות פרמצבטיות הגורמים לישנוניות, הקאבה ידוע כגורם לרגיעה אבל מעורר את המצב המנטלי. ניתן לקחת אותו כתרופת שינה במינונים גבוהים יותר.

הקאבה שייך למשפחת הפלפלים ומשמעות שמו הבוטני, Piper methysticum, היא, "פלפל משכר". הקאבה צומח כשיח גדול לגובה של שניים שלושה מטרים, עם עלים גדולים בצורת לב. החלק בצמח המשמש באופן רפואי הוא קנה השורש העבה והעצי שלו. באופן מסורתי היו מכינים אותו על-ידי כך שהיו חובטים, לועסים או מפוררים אותו ואז משרים אותו במים קרים, אותם היו שותים לאחר מכן. במערב, הוא נמכר בדרך כלל מיובש וטחון בתוך קפסולות, כצמח שלם או כתמצית. התמצית היא הטובה ביותר לשימוש. התה שמכינים ממנו יעיל פחות.

חומרים פעילים בקאבה
החומרים הפעילים בקאבה נקראים קאבלקטונים (kavalactones). חומרים אלו כוללים kavain, dihydrokavain, yangonin, dimethoxy-yangonin, methysticin ו-dihydromethysticin. ידוע שחומרים אלו עוברים את מחסום דם-מוח וחודרים למוח.

מנגנון הפעולה של הקאבה
נראה שהקאבה פועל במספר דרכים. הוא מתגבר את הנוירוטרנסמיטר GABA. תרופות ה-benzodiazepine שנותנים בדרך כלל לטיפול במקרי חרדה ובעיות בשינה, פועלות בדרך דומה, אבל לא זהה. גם הקאבה מוריד את יכולת העירור החשמלית של הנוירונים על-ידי כך שהוא חוסם את תעלות הנתרן והסידן. השפעות משולבות אלו גורמות להשפעה מדכאת חזקה על מערכת העצבים המרכזית.

הקאבה עשוי גם להגביר את השפעתם של הנוירוטרנסמיטרים נוראפינפרין ודופאמין בחלקים מסוימים במוח. השפעה זו היא מיוחדת לקאבה. למעשה, העליה בנוירוטרנסמיטרים נוראפינפרין ודופאמין גורמת בדרך כלל לערנות. אולי זהו ההסבר לכך שהקאבה מביאה למצב רגוע אך ערני, במינונים נמוכים.

הקאבה כחומר פסיכואקטיבי
כדי שלחומר כלשהו תהיה השפעה פסיכואקטיבית הוא חייב לעבור דרך מחסום דם-מוח, והקאבלקטונים עושים זאת. כמו כן, הקלבקטונים יעילים יותר כשלוקחים אותם ביחד, ולא כל אחד לחוד. לא ברור מדוע, אבל כשלוקחים אותם ביחד כמות גדולה יותר שלהם חודרת למוח.

זה קורה בדרך כלל כאשר מישהו משתמש בכל הצמח או בתמצית שלו. אין תועלת בבידודו של חומר אחד בלבד מהקאבה, בעוד שבצמחים אחרים זה עשוי להועיל. יעילותו של הקאבה תלויה בדרך ההכנה שלו. חלק מהחומרים בקאבה מסיסים טוב יותר בשומן מאשר במים. מיצויים מימיים של הקאבה יעילים פחות מאלו שמכילים בתוכם את החומרים המסיסים בשומן.

נראה שהעמידות לקאבה מוגבלת. כאשר נתנו לעכברים קאבה, יום יום, לא הובחנה ירידה בהשפעתו. לעומת זאת, שילוב של קאבה ואתנול או ברביטורטים גורם להשפעה מרגיעה חזקה.

השפעות הקאבה
הרפיית שרירים
ההשפעה מרפת השרירים של הקאבה נבדקה רק על שרירי עכברים וצפרדעים. אולם ככל הנראה הוא משפיע גם על בני אדם.

שיכוך כאבים
הוכח שהקאבה גם משכך כאבים. השפעה זו נבדקה רק על חיות, אבל בכמויות זהות, נראה שהקאבה יעיל כמו אספירין. יש צורך במחקרים על בני אדם כדי לאמת את ההשפעה הזו.

שינה
השפעות הקאבה לא נבדקו באופן רשמי על בני אדם ישנים. אולם, מחקרי EEG הראו שהקאבה מגבירה את הפעילות המוחית המאופיינת בגלים איטיים, השפעה שיכולה לשפר את השינה העמוקה. בין הילידים מדרום האוקיינוס השקט ידוע שהקאבה עוזר לשינה טובה. מעניין יהיה לראות מחקר מדעי המאשש ידע עממי זה.

השפעות קוגניטיביות
כשמשתמשים רק בקאבה במינונים נמוכים, נראה שיש לו השפעה מינימלית על היכולות המנטליות. לקאבה אין כמעט השפעה על יכולות מנטליות שנבחנו, כגון קשב, זמן תגובה וזיכרון לטווח קצר. אולם לשילוב שלו עם אלכוהול יש תוצאות משמעותיות יותר. מחקרים בחנו את השפעת הקאבה על הפעילות החשמלית של המוח במהלך משימות הדורשות מחשבה, כגון זיכרון וקשב ויזואלי.

כמו כן הם השוו את הקאבה לחומרים נוגדי חרדה כגון serax (oxazepam), שהוא חומר benzodiazepine. Serax גורם לבעיות בתפקוד הקוגניטיבי אותן ניתן היה לראות במדידות החשמליות. אולם קאבה לא גרם לבעיות אלו.

אם כן, למרות שהקאבה מרגיע, אין לו כמעט השפעה על היכולות הקוגניטיביות בהשוואה לתרופות נוגדות חרדה אחרות ולאלכוהול. זוהי תכונה שימושית מאוד, מכיוון שרוב התרופות נוגדות החרדה גורמות לבעיות מנטליות לא רצויות.

השפעות מונעות התקפים
לקאבה ישנה השפעה מסוימת נוגדת התקפים אצל חיות. כמו במרגיעים אחרים ממקור צמחי, לא ברור אם הוא פועל בצורה כזו גם בבני אדם. אין להשתמש בו כתחליף לתרופות מונעות התקפים. כמו כן, מכיוון שהתופעות שלו דומות לאלו של תרופות מונעות התקפים אחרות, אין לקחת את התרופות האלו בשילוב עם קאבה.

השפעות נוגדות חרדה
ישנה עדות טובה להשפעות נוגדות החרדה של הקאבה. במחקרים נבדקו מינונים של 60 עד 240 מ"ג קאבלקטונים ביום, במשך ארבעה עד עשרים וארבעה שבועות. נראה שהקאבה היה יעיל יותר מהפלסבו בהפחתת חרדה. מחקר אחד הראה שהקאבה היה יעיל כמו התרופה נוגדת החרדה Serax (oxazepam).

תופעות לוואי של הקאבה
לא ידועות כל סכנות בריאותיות משימוש נכון בקאבה. השימוש בקאבה אושר על-ידי ועדת E הגרמנית לטיפול בחרדה ובנדודי שינה. במחקרים קליניים שנערכו על קאבה כנוגד חרדה, תופעות לוואי כמעט ולא נצפו והן היו דומות לאלו של קבוצת הפלסבו.

דווח על מקרה בו לקח גבר 210 עד 280 מ"ג קבאלקטונים ביום במשך שלושה עד ארבעה חודשים, וזה גרם לו לדלקת בכבד. זוהי כמות גדולה מדי לשימוש קבוע. לשם ביטחון, יש להימנע משימוש בכמויות גדולות ולאורך זמן בקאבה, לפחות עד אשר נושא זה יהיה מובן טוב יותר.

מכיוון שהקאבה היא תרופה צמחית מרגיעה, אין לקחת אותה ללא הבחנה ביחד עם תרופות מרגיעות נוספות כגון benzodiazepine, ברביטורטים, אתנול, או תרופות מונעות התקפים. דווח על מקרה אחד בו גבר לקח קאבה יחד עם התרופה מונעת החרדה קסנאקס (alprazolam). הוא איבד את חוש ההתמצאות והפך לאדיש, השפעה שנמוגה רק לאחר מספר שעות.

רעילות לכבד
קיימים מספר דיווחים בהם נגרם לאנשים נזק לכבד לאחר שימוש בקאבה. במקרים כאלו, קשה לדעת האם הקאבה גרמה לנזק. במקרים מסוימים הכבד כבר היה פגוע במידה כלשהי מלכתחילה והקאבה גרם רק להחרפת המצב. במקרים אחרים, אנשים השתמשו במינונים גבוהים מדי, או שהם לקחו קאבה בשילוב עם חומרים אחרים שגרמו לנזק לכבד.

להגנת הקאבה ייאמר שתושבי איי דרום האוקיינוס השקט השתמשו בה במשך דורות רבים, ולאוכלוסיה זו אין בעיות בכבד בשיעורים גבוהים יותר מבכל מקום אחר. יחד עם זאת, כדי להיות בטוחים, אין להשתמש בקאבה במינונים גבוהים, למשך תקופות זמן ארוכות, ובמיוחד לא בשילוב עם תרופות אחרות שיכולות לגרום נזק לכבד (למשל אלכוהול ו- Tylenol). רק מחקר נוסף וערנות רבה יעניקו לנו את התשובה הסופית לגבי רעילותו של הקאבה.

דרמופטיית קאבה
תופעה של עור קשקשי הנקראת דרמופטיית קאבה נצפתה אצל אנשים אשר השתמשו בקאבה בכמויות גדולות ולאורך זמן. תופעה זו הינה הפיכה, אבל אף פעם לא דווח עליה בארצות המערב. ייתכן שיש צורך בשילוב של חוסר בוויטמינים יחד עם שימוש כבד בקאבה, כדי שתופעה זו תתקיים.

מחלת פרקינסון
אנשים החולים במחלת פרקינסון צריכים להימנע מהשימוש בקאבה, או לפחות לקחת אותו תחת השגחה צמודה של רופא. דווח על מספר מקרים של תנועות בלתי נורמליות שבאו לידי ביטוי אצל חולי פרקינסון שלקחו קאבה. תנועות אלו הופסקו לאחר שהופסק השימוש בקאבה.

סיכום על קאבה
הקאבה ידוע בקרב תושבי איי האוקיינוס השקט כגורם למצב רגוע אבל ערני. החומרים הפעילים בו הם ככל הנראה קאבלקטונים, הגורמים למצב הרגוע דרך הנוירוטרנסמיטר GABA על-ידי כך שהוא מפחית את יכולת העירור החשמלי של הנוירונים. למרות שהוא מפחית חרדה באופן יעיל, יש לו כנראה מעט מאוד השפעה על היכולות המנטליות. אם לוקחים קאבה בשילוב עם חומרים מרגיעים אחרים, ההשפעה המשולבת עלולה להיות חזקה ומסוכנת.

פסיפלורה

פרחי הפסיפלורה הם בין הפרחים היפים והמעוטרים ביותר. לכמה חברים ממשפחת הפסיפלורה יש השפעות פסיכולוגיות. השלושה שנחקרו הם Passiflore incarnate, P. coerulea, ו- P. edulis. הפרי של P. incarnate ידוע בשמו פרי התאווה או פסיפלורה, שהינו מתוק ומשתמשים בטעמו במשקאות פופולריים רבים. הילידים האמריקאיים השתמשו בפרחי הפסיפלורה בצורה של תה בגלל ההשפעה המרגיעה ונוגדת החרדה שלו.

חומרים פעילים בפסיפלורה
לא ברור מהם החומרים הפעילים בפרחי הפסיפלורה. אולם, המועמד הטוב ביותר הוא חומר הנקרא קריסין (chrysin). חומר זה שייך למשפחה של חומרים דומים הנקראים פלוונואידים (flavonoids).

מנגנון הפעולה
הקריסין פועל על הרצפטורים ל-benzodiazepine במוח. אלו הם אתרי המטרה לתרופות פרמצבטיות רבות נגד חרדה ונדודי שינה כגון קסנאקס, ואליום ו-Rohypnol. כמו כן הוא מפעיל את הרצפטורים האלו רק באופן חלקי, ולא מגיע להשפעה המלאה.

השפעת הפסיפלורה
השפעות מרגיעות ונוגדות חרדה מכיוון שהקריסין פועל באופן הדומה לתרופות פרמצבטיות נוגדות חרדה, לא מפתיע שהפסיפלורה נחשבת לבעלת השפעה נוגדת חרדה. למעשה, לפלוונואידים דומים רבים יש אותה ההשפעה.

אולם בכל הנוגע למחקר מבוקר ומדעי, הפסיפלורה עדיין לא נוסתה על בני אדם. לכן איננו יודעים האם היא באמת משפיעה על בני אדם ובאיזו עוצמה. מחקרים שנערכו על חיות מראים שיש לפסיפלורה השפעה מרגיעה ונוגדת חרדה. באופן נוח, ההשפעה תלויה במינון (כמויות קטנות נוגדות חרדה וכמויות גדולות מרגיעות), לכן ניתן להפחית את החרדה מבלי לגרום לישנוניות רבה מדי. כמו עם מרגיעים צמחיים אחרים, שילוב הפסיפלורה עם חומר מרגיע אחר מגביר את ההשפעה.

השפעות קוגניטיביות
השפעות הפסיפלורה על היכולות הקוגניטיביות של בני האדם לא נבדקו. אולם, מחקר שנערך על חולדות מצא שהקריסין לא השפיע לרעה על הזיכרון, שהיא הבעיה העיקרית של תרופות ה-benzodiazepine הפרמצבטיות. למרות שיש צורך במחקרים בבני אדם, ממצא זה מצביע על כך שחומר זה יכול להפחית חרדה מבלי לערפל את החשיבה והזיכרון.

מניעת התקפים
לקריסין יש השפעה מונעת התקפים בעכברים. אולם השפעה זו אף פעם לא נבחנה בבני אדם, ואין לסמוך על הפסיפלורה כחומר מונע התקפים.

רעילות
לא דווח על אף השפעה לרעה שנבעה משימוש נכון בפסיפלורה. כמו צמחים אחרים בקטגוריה זו, שילוב עם חומרים מרגיעים אחרים יגביר את ההשפעה.

קמומיל

השימוש בקמומיל נעשה לאורך כל ההיסטוריה, כולל במצרים העתיקה, רומא העתיקה ויוון העתיקה. השם קמומיל קשור לשני מיני צמחים דומים: קמומיל גרמני (Matricaria recutita) וקמומיל רומאי (Chamaemelum nobile) (ראה איור 6.3). שניהם דומים מאוד לפרחי החיננית, עם עלי כותרת לבנים וליבה צהובה. מוצא שני הצמחים באירופה, אפריקה ואסיה, והם צומחים גם בצפון אמריקה. הדרך הנפוצה ביותר להשתמש בהם היא על-ידי ייבוש הפרחים וחליטתם. ישנם שימושים רבים לקמומיל, אבל הוא ידוע ביותר בזכות ההשפעה המרגיעה המתונה שלו ונגד התכווצויות שרירים.

חומרים פעילים בקמומיל
חומרים רבים עשויים להיות פעילים בקמומיל. המועמד הטוב ביותר להשפעות המרגיעות הוא אפיגנין (apigenin), השייך למשפחת הפלוונואידים.

מנגנון הפעולה של הקמומיל
לא ברור בדיוק כיצד גורם הקמומיל להרגעה, אבל האפיגנין פועל על הרצפטורים ל- benzodiazepine. כמו במקרה של הפסיפלורה השפעה זו משותפת גם לחומרים המרגיעים ונוגדי החרדה הפרמצבטיים, ה-benzodiazepines.

השפעות הקמומיל
ההשפעות המרגיעות ונוגדות החרדה של הקמומיל לא נבחנו באופן רשמי על בני אדם. אולם מחקרים שנערכו על חיות מראים שיש לו השפעה נוגדת חרדה, והשפעה מרגיעה במינונים גבוהים יותר. לא נראה שיש לקמומיל השפעה מונעת התקפים או מרפת שרירים. נראה שהקמומיל אינו פוגע בזיכרון, גם במינונים הגבוהים מאלה הנדרשים להפחתת החרדה.

תופעות לוואי
ככל הנראה, יש לקמומיל מעט מאוד השפעות שליליות. מינהל המזון והתרופות האמריקאי קבע שהקמומיל אינו מזיק. ישנם אנשים אשר עלולים להיות אלרגיים לפולן בפרחים, אבל זה נדיר.

צמחים אחרים הנחשבים למרגיעים

ישנם מספר צמחי מרפא נוספים הנחשבים לבעלי השפעות מרגיעות: ה-skullcap, הגרניום ונפית החתולים. אולם לא נאספו לגביהם עדיין עדויות מדעיות.

נפית החתולים
נפית החתולים (Nepeta cataria) הוא צמח רב שנתי בעל עלים אפרפרים ופרחים צינוריים לבנים ומנוקדים. למרות שהוא ידוע יותר בהשפעתו על חתולים, הוא מוכר גם כבעל השפעה מרגיעה על בני אדם. במקרה אחד, ילד אכל בטעות את הצמח ודווח שהיו לכך השפעות מרגיעות עליו. החומר הפעיל לא ברור, אבל ייתכן שמדובר בקבוצה הנקראת nepetalactones. לחתולים יש תגובה שונה מאוד לנפית החתולים מזו של בני האדם. נראה שהריח של ה-nepetalactones דומה לריח של שתן חתולים הגורם להתנהגות מינית.

קיימים דיווחים מוטעים על השפעות הגורמות להזיות של נפית החתולים על בני אדם. מאוחר יותר התברר שמקור הדיווחים הללו היה בטעות שבה בלבלו בין נפית החתולים לבין קנבוס.

הופס
הופס (Humulus Lupulus) הוא גפן פורחת הגדלה באירופה, אסיה המערבית וצפון אמריקה. הוא אחד המרכיבים של הבירה, אבל צורכים אותו גם בצורה של תה שיש לו השפעות מרגיעות. מכניסים את הפרחים הנקביים לתוך כרית כדי לטפל בנדודי שינה. יכול להיות שהחומר האחראי לכך הוא 2-methyl-3-butene-2-ol, הגורם להרגעה אצל עכברים.

Skullcap
הרפואה הסינית והמערבית השתמשה ב-Skullcap (Scutellaria lateriflora) בגלל השפעותיו המרגיעות ומונעות ההתקפים. אולם השפעות אלו עדיין לא הוכחו בחיות ובבני אדם.

מליסה
למליסה (Melissa officinalis) יש השפעות מרגיעות בעכברים, אשר עדיין לא נבדקו על בני האדם. כמו כן היא מגבירה את ההשפעה המרגיעה של חומרים אחרים.

סיכום

למספר צמחים יש השפעות מרגיעות ונוגדות חרדה. נראה שכולם עובדים דרך הפחתת הפעילות של מערכת העצבים המרכזית, בדיוק כפי שעושים זאת החומרים הפרמצבטיים שהוכנו למטרה זו. העדות להשפעות שלהם מבוססת על הנוירו כימיה שלהם ועל ההשפעות ההתנהגותיות שלהם על חיות ובני אדם. לחומרים אחדים יש יותר הוכחות מלאחרים. במקרים מסוימים, כגון בקאבה, העדויות הן מוצקות למדי. במקרים אחרים, כמו בקמומיל, ישנן תוצאות ראשוניות מבטיחות, אבל דרוש מחקר נוסף. עבור צמחים מסוימים, כגון המליסה וה- skullcap, נותרו עדיין שאלות בסיסיות רבות ללא מענה, כגון האם הם באמת עובדים.

© כל הזכויות שמורות לאח הוצאה לאור

מדריך לצמחים פסיכואקטיביים - מרסלו ספינלה
Concise Handbook of Psychoactive Herbs - Marcello Spinella