| |
ספרים חדשים - אתר טקסט ⚞ שנת 2007 ⚟ |
| 2020 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | |
| אוגוסט 2019 | יולי 2019 | יוני 2019 | מאי 2019 | אפריל 2019 | מרץ 2019 | פברואר 2019 | ינואר 2019 | דצמבר 2018 | נובמבר 2018 | אוקטובר 2018 | ספטמבר 2018 | | |
|
מרקוס זוסאק בן 30, יליד אוסטרליה, סופר מוערך בקרב קהילת המבקרים בעולם.
פתח דבר: רכס הרים של שברים
שבו המספר מציג:
תחילה הצבעים.
הנה עובדה קטנה אני באמת מנסה להישמע מעודד בנוגע לכל העניין הזה, אם כי רוב האנשים מתקשים להאמין לי ולא משנה כמה אני מתעקש. אנא, האמינו לי. אני בהחלט יכול להיות מעודד. אני יכול להיות אכפתי. אוהד. אדיב. וזה רק ב-א'. רק אל תבקשו ממני להיות נחמד. נחמד לא קשור אליי בשום צורה.
תגובה על עובדה שהוזכרה לעיל
כמובן, הקדמה. יכולתי להציג את עצמי כראוי, אבל זה לא ממש נחוץ. תכירו אותי די טוב ודי בקרוב על-פי קשת רחבה של משתנים. די לומר שבזמן כלשהו אעמוד מעליכם בחביבות רבה ככל האפשר. נשמתכם תהיה בזרועותיי. צֶבע ייתלה על כתפיי. אשא אתכם משם מעדנות. באותו רגע אתם ודאי תשכבו לכם (נדיר שאני מוצא אנשים עומדים). תהיו קרושים בתוך גופכם. אולי יהיה גילוי; צווחה תטפטף באוויר. הצליל היחיד שאשמע לאחר מכן יהיה קול נשימתי וקולו של הריח, של צעדיי. השאלה היא באיזה צבע יהיה הכול ברגע ההוא שבו אבוא לקחת אתכם. מה יאמרו השמים. אישית, אני אוהב שמים בצבע השוקולד. שוקולד כהה מאוד. אנשים אומרים שהוא הולם אותי. אבל אני מנסה ליהנות מכל צבע שאני רואה - כל הקשת. מיליארד טעמים או יותר, אף לא אחד מהם זהה בדיוק, ושמים שאפשר למצוץ לאט. זה מקל את המתח. עוזר לי להירגע.
כפי שכבר רמזתי, התכונה הגואלת האחת שלי היא הסחת הדעת. היא שומרת על שפיותי. היא עוזרת לי להתמודד, אם מביאים בחשבון את משך הזמן שבו אני מבצע את התפקיד הזה. הבעיה היא, מי יוכל להחליף אותי אי-פעם? מי יוכל להיכנס לנעליי בעודי יוצא לנופש באחד מאתרי הנופש מהסוג המקובל בחופשות, בין שטרופי ובין שמסוג חופשת הסקי? התשובה היא, כמובן, אף אחד, דבר שגרם לי לקבל החלטה מודעת ומכוונת - להפוך את הסחת הדעת לחופשה שלי. מיותר לומר שאני נופש בתשלומים. בצבעים.
ובכל זאת, ייתכן שאתם שואלים, למה הוא צריך חופשה בכלל?
מה שמביא אותי אל העניין הבא. הם אלה שאני לא מסוגל לשאת את ההתבוננות בהם, אף כי פעמים רבות אני עדיין נכשל ועושה את זה. אני מחפש במכוון את הצבעים כדי להסיח מהם את דעתי, אבל פה ושם אני מבחין באלה שנותרים מאחור, מתפוררים לנוכח התצרף של ההבנה, הייאוש וההפתעה. לבם מנוקב. ריאותיהם חבולות. וזה מביא אותי אל הנושא שעליו אני מספר לכם הערב, או היום, יהיו אשר יהיו השעה והצבע. זה סיפורה של אחת מאותם שורדים נצחיים - מומחית בלהישאר מאחור. זה באמת רק סיפור קטן שעוסק, בין השאר, ב:
ילדה ראיתי את גנבת הספרים שלוש פעמים. © כל הזכויות שמורות לאופוס הוצאה לאור גנבת הספרים - מרקוס זוסאק
|
|
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת ספרים
|
עולם חדש
|
רמקולים
|
זכות הילד לכבוד
|
|
|