» טקסט  » מדריכים ומסעות  » ספרים חדשים במאי 2007       חזור

סוף הדרך מותה של מדינה
מאת: צור שיזף
Dead End - Zur Shezaf

ההוצאה: עם עובד יש פה שתי ישויות, ארץ טבעית ומדינה אונסת", כותב צור שיזף, טייל, סופר ועיתונאי. בספרו החדש הוא מנסה לחקור, ולהבין, ובראש ובראשונה לתעד, את האונס הזה, שראשיתו באידיאולוגיה – "מתוך אמונה שאין דרך אחרת" – אבל שנמשך, וביתר עוצמה, בישראל הניזונה מתערובת של שרידי חלום ציוני-סוציאליסטי ישן וקפיטליזם דורסני חדש. אחרי שנים של היכרות אינטימית עם ישראל "מים עד ים" ו"מדן ועד אילת" יצא שיזף, משנת 2003 ועד אחרי מלחמת לבנון השנייה, למסע ביקורתי. הוא בוחן הנחות שגויות וחמדנות אגרסיבית שהביאו להרס הנוף, לבזבוז המשאבים ולהשחתה של כל מה שיכול לתרום לחיים אנושיים.

במסע הזה מגלה גם אוהב ציון שכמו רבים מילידי הארץ היהודים הוא מתנדנד בין התרפקות על מה שנדמה לו שהחלום הציוני היה יכול להיות ובין אימה ממה שקורה כאן כיום. הצירוף המיוחד במינו של רגליים ועיניים של טייל, סקרנות ועיקשות של עיתונאי חוקר וכושר כתיבה של סופר עושה את המסע הזה, מהגליל ועד ים סוף, ואל שורשיה הנפתלים של אהבת המולדת, למסמך נדיר המעורר געגועים, תהיות וחלחלה.

סוף הדרך מותה של מדינה מאת צור שיזף בהוצאת עם עובד, עולמות - סדרת ספרי מסע בעריכת משה גלעד, עורך: דן דאור, עיצוב עטיפה: דורית שרפשטיין, צילומי העטיפה: צור שיזף, 314 עמודים.

סןף הדרך: מבוא | צור שיזף
זה ספר מסע אל הארץ שאני אוהב. אל הארץ האלימה והפחדנית שבה נולדתי ובחרתי לחיות, שתפיסות היסוד שלה שגויות, שהטיפול במשאביה רשלני, שמזלזלת בתושביה ושחיה תמיד בעתיד, מזניחה את ההווה ומחלקת אותו למקורבים. זה מסע אל האתוס, הפתוס והמיתוס הציוניים. אל המפעלים הגדולים שהקמנו ושמתפקדים עדיין, ואל המדינה בתוך מדינה שאנחנו בונים פה שלא בהתאם למשאבים הטבעיים שבורכנו בהם. יש לנו הכל. אנחנו מבזבזים בלי הפסקה.

יצאתי למסע בתחילת 2003. התחלתי במסע מים לים מצד אחד של הגליל לצד השני. סיימתי את המסע, בגלל סיבות שונות, ביום ראשון ה-13 לאוגוסט 2006– יומה האחרון של המלחמה בלבנון. באותם שלושה ימים באוגוסט, חזרתי על המסע מים לים. הקטיושות, רעם התותחים, המסוקים, המטוסים ואנשי הארץ המזועזעים ליוו אותי לכל פינה. המלחמה הפכה הכל ליותר דרמטי, מקצינה, מקצרת תהליכים, הופכת הכל לפנטסטי ולא יכול להיות ועם זאת - אלו הם חיינו כאן. ומותינו. כל מה שכתבתי, בכל תחום ומקום שמופיעים בספר הזה, הוביל למלחמה. לדרך בה פרצה, התנהלה וסוכמה. המלחמה הראתה בעיקר שאנחנו לא מבינים לא את עצמינו ולא את האחרים.

יש פה שתי ישויות. ארץ טבעית ומדינה אונסת. אונס מתוך אמונה שאין דרך אחרת. מנומקת בשיכנוע עמוק. כמו למשל הידיעה שאם נרד מתחת לקו האדום התחתון בכנרת נמות בצמא. שאנחנו חייבים להתפיל מים כדי שלא נתייבש, להתיישב כדי שלא ניבלע, עוד חשמל כי אחרת - אונס הוא אונס.

העובדות שוללות את התירוץ שנתוני הארץ מכריחים אותנו לאנוס אותה. הספר הוא מסע אל הארץ מתחת לגלימת האמונה. המכונה נראית אחרת מבפנים. די מפחיד למי שרוצה מקום אנושי.

זה ספר מסע ביקורתי אבל מטרתו לא רק לתאר ולהאיר פינות חשוכות, אלא גם להציע. חלק נכבד מהספר הוא המלצה לוותר על הנחות יסוד ישנות ולא תקפות, לנסות לראות את הארץ בעיניים אנושיות, להרוס את המיותר ולבנות נכון. פגיעה בארץ היא פגיעה בנו. בילדינו. בכל אחד מאיתנו בלי הבדל דת מין, דת, לאום וגזע. אין הפרדה בין פוליטיקה לסביבה ולחברה. ההפרדה הזו נועדה, במתכוון, להועיל לאלו שלא איכפת להם מכלום. למכניסטים. הפרק האחרון הוא הצצה אופטימית ליחידים וקבוצות שחיים את מה שהם חולמים. הם הוכחה קטנה לכך שצריך לחלום. שהחלום, הפוזיטיב של הפחד, הוא רעיון לא רע.

הספר מוקדש לאנשים שנאבקים על דמותה של הארץ. שממשיכים להילחם יום יום ושעה שעה: פרופסור אמוץ זהבי שנלחם על ערכיה של החברה להגנת הטבע. אהרוני אמיתי ששומר על הגליל העליון, אברהם שקד שמנסה להציל את בירת ישראל מפני הפחדים הציוניים הוותיקים, אלי רז שמנסה ביד אחת למנוע את מותו של ים המלח, ניר פפאי שנלחם על החופים ושי טחנאי שמגן על הנגב, עזריה אלון - המייסד הנצחי של החברה להגנת הטבע, הגיאולוגים עקיבא פלקסר ודב ניר שנאבקים בוועדות ופוליטיקה, עזרא נאווי מ"תעיוש"' שמגן על הריקמה האנושית של אנשי המערות והכפרים הרמוסים של הר חברון, לאבד שנלחם על חייהם של הבדואים השקופים של העזזמה שמול רמת חובב, הסופרים דויד גרוסמן ומאיר שליו שמגיעים עם עשרות פעילי שלום ששונאים את ההרס והעקירה, דניאל יפה בונה צעצועי העץ והדובר הלוחם של ועד עמותת אומני מדרחוב נחלת בנימין, שמגן על נחלת בניימין ועל נמל יפו ביחד עם יוסי פלוג ודייגי הנמל, ולחברי עמותת "יפו יפת ימים" והאגודה למען ערביי יפו שעובדים בשביל עיר הנמל העתיקה של הים התיכון.

תודה מיוחדת אני חייב לדורית, ניצן, הגר ודריה שיזף ששומעות אותי יוצא מדעתי ומעלימות עין כשאני יוצא למסעות כועסים לפינות הארץ, ולאחרים שהלכו או נסעו או בררו עבורי פרט או שניים והרבה לדני ציבולסקי, מנכ"ל אגודת ידידי אבן בטוטא (ולחברי האגודה האחרים), שאיפשרו לי להתרכז בחצי השנה האחרונה של כתיבת הספר.

ויש עוד לא מעט אחרים שהסכימו להיפגש ולשוחח איתי או הפנו אותי לספרים, אינטרנט ומקורות מידע ולא הזכרתי (והם יסלחו לי אני מקווה), אבל הם ההווה הנאבק והחי של מדינת ישראל, אלו שלא מבדילים בין צדק חברתי, יושר פוליטי ונוף הארץ ושיודעים שאין דבר כזה להיות רגיש רק לנוף ולא לבני אדם. שלא מבדילים בין דם לדם.

תודה.

וכמובן, כל מה שניכתב פה הוא דעתי על העובדות והמציאות. אם דייקתי בפרטים אני מודה לאלו שעזרו – הטעויות והמסקנות הנובעות מכך – כולן שלי.

צור שיזף

© כל הזכויות שמורות לעם עובד הוצאה לאור

סוף הדרך מותה של מדינה - צור שיזף
Dead End - Zur Shezaf