|  אפריל 2014 |  מרץ 2014 |  פברואר 2014 |  ינואר 2014   

 | ספרים 2013-14 | ספרים 2012 | ספרים 2011 | ספרים 2010 | ספרים 2009 | ספרים 2008 | ספרים 2007 | ספרים 2006 | ספרים 2005 | 

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS

Google


» טקסט  » מדריכים ומסעות  » ספרים חדשים ביוני 2007       חזור

לונדון - בעקבות סופרים וספרים
מאת: דני קרמן

ההוצאה:

אירה ניר

15 מסלולי טיול יפהפיים ומאלפים במרכז לונדון בעקבות ענקי הספרות, לאוהבי לונדון, לאוהבי ספרות, ספרים וסופרים, לאוהבי סיפורים מרתקים ופיקנטיים על סופרים ויוצרים אחרים.

דני קרמן אוהב את לונדון, מכיר אותה כאת כף-ידו ומגלה אותה לעצמו ולנו כל פעם מחדש. אחרי הולך איתך בלונדון, שעה מלונדון ושלושה בסירה אחת הוא מוביל אותנו בעקבותיהם של כ-100 סופרים, משוררים, מחזאים ואנשי רוח.

. כולם חיו, יצרו, אהבו, שנאו, קינאו, בגדו, נבגדו, שוטטו ושתו, והיו גם שרצחו, התאבדו, ישבו בכלא, יצאו לדו-קרב... והכול קרה כאן, בבתים וברחובות האלה, בסמטאות ובגנים, בפאבים ובמועדונים של העיר הבלתי-נדלית הזאת, "הסך-הכול הגדול והשלם ביותר של חיי אנוש בעולם כולו," כפי שהגדיר אותה הנרי ג'יימס.

לונדון - בעקבות סופרים וספרים
שתפו אותי

"שש מאות השנים שעברו מאז ימי צ'וסר ועד ימינו גרמו לכך שכמעט לכל רחוב בלונדון יש קשר לסופרים או ליצירות ספרותיות. הטיולים הרבים שערכתי בעקבות סופרים וספרים בלונדון לימדו אותי לראות בעיניים אחרות את אותם הבתים, הרחובות, הגנים והסמטאות שחשבתי שאני מכיר היטב," אומר דני קרמן, ואי-אפשר שלא להיסחף בהתלהבותו וללכת בעקבותיו.

קרמן פורש בספר החדש את לונדון כפי שאולי לא שמנו לב אליה: סמלים ואירועים הסטוריים, אגדות ושמועות, ניאופים והשתכרויות, פרשיות אפלות, הפתעות וסיפורים אישיים על מיטב הסופרים האנגלים. כל אלה קורים ברחובות המרכזיים, בסמטאות ובגנים, בפאבים ובמועדונים של העיר המיוחדת הזאת.

גיבורי הספר: ויליאם שקספיר / צ'ארלס דיקנס / אוסקר ויילד / ארתור קונן-דויל / סמיואל טיילור קולריג' / ויליאם וורדסוורת / צ'ארלס לאם / ג'ורג' אליוט / בן ג'ונסון / ג'ון גולסוורתי / סמיואל ג'ונסון / ברנרד שו / אלכסנדר פופ / וירג'יניה וולף / ג'יימס בארי / רודיארד קיפלינג / סמיואל פיפס / ג'יימס בוזוול / וינדהם לואיס. / אדגר אלן פו / ט.ס.אליוט / סלמאן רושדי... וכן גם: שלי, קיטס וביירון, בלייק, דפו ובניאן, ד.ה. לורנס, אליזבט ורוברט בראונינג ועוד ועוד...

לונדון בעקבות סופרים וספרים מאת דני קרמן בהוצאת אריה ניר, עיצוב עטיפה: דפנה נעים, איורים: נטע אור, אילנה ארז, שירה אליאס, דני קרמן. הספר מלווה במפות, איורים ומפתח שמות, יצירות ומקומות. 528 עמודים .

הולברן - Holborn

בנג'מין דיזראלי - סר פרנסיס בייקון - צ'ארלס דיקנס - תומס צ'טרטון - סמיואל טיילור קולריג' - סמיואל ג'ונסון - ויליאם וורדסוורת - צ'ארלס לאם - ויליאם האזליט - בן ג'ונסון - ג'ון גולסוורתי - ג'ון דן - ג'ון דריידן - דנטה גבריאל רוזטי - סידני וב - ריצ'רד סטיל - ג'ון גיי - אייזק וולטון - ג'ון וילקס

טיול בלבה של לונדון ובשתיים מארבע "אכסניות המשפט". בכל פינה כמעט תמצאו סופר או משורר. דיקנס עבד שם כשוליה של עורכי-דין וגם אם "בית ממכר העתיקות" המקסים הוא לא זה שדיקנס התכוון אליו, אין זה גורע דבר מיופיו. כוס בירה בפאב שכל הסופרים אהבו ועדיין אוהבים.

הקדמה
הולברן, שעל שמו נקרא האזור, הוא אחד הפלגים של הנהר פְליט שזורם בין רחוב תיאובלד לחלק המזרחי של הסטרנד.

בלונדון יש כמה אזורים ששמם נקשר בשמו של דיקנס, אבל יותר מאחרים קשורים בו הולברן ובעיקר ה"אינס אוף קורט" (Inns of Court), כלומר, בתרגום חופשי, "אכסניות המשפט". היום ה"אינס" האלה הם מעין מועדונים מקצועיים שבהם חברים ה"בָּריסטֶרים" דהיינו עורכי-דין שרשאים להופיע בבית-המשפט ולרובם יש גם משרדים באחד מארבעת ה"אינס" האלה. בעבר היו ה"אינס" גם בתי-ספר ללימודי משפטים וגם מקום מגורים לסטודנטים ולצוות. אזור זה הוא האזור המובהק ביותר שמתואר ברבים מספריו של דיקנס.

בספר בליק האוז (Bleak House) ממוקמים המשרדים של מר טלקינגהורן, העורך-דין המרושע של משפחת דדלוק ברחוב לינקולן אין פילדס מספר 58, שהיה למעשה ביתו של ג'ון פורסטר, חברו הקרוב והביוגרף של דיקנס. בטיול היום תראו את הבית הזה.

שני מקצועות היו חביבים על סופרים ומשוררים: רפואה ומשפט. הפעם נפגוש רבים מהסופרים שהיו מקורבים לעולם המשפט. במשך יותר מ-500 שנה מכשירות ומאגדות ארבע לשכות הפרקליטים את ה"בָּריסְטֶרס", כאמור, עורכי-הדין המוסמכים להופיע בבתי-המשפט, או בתרגום מילולי מאנגלית, "להיקרא אל הבר", כלומר, אל הדוכן. היום, בניגוד לעבר, אין ב"אינס אוף קורט" האלה כמעט דירות מגורים, והחללים מושכרים למשרדים של עורכי-דין, אבל עדיין מתקיימים שם חוקים וטקסים כפי שהתנהלו בעבר. הטקסים כוללים בעיקר ארוחות המוגשות באולמות היפהפיים שמזכירים את האולמות באוקספורד ובקיימברידג'.

ה-LSE, בית-הספר הגבוה והנחשב מאוד באנגליה ובעולם כולו למקצועות הכלכלה והחברה, נמצא גם הוא בתחומי הולברן. נכיר את סידני וֵב, מי שיסד את המוסד הזה.

כשצ'ארלס ה-2 חזר מן הגלות וכונן מחדש את המלוכה והשיב את התיאטראות שהיו סגורים על פי חוק בימי שלטונו של קרומוול, היו כאן באזור הזה כמה מהתיאטראות החדשים.

המסלול הזה יביא אותנו ל"בית ג'ונסון", מוזיאון לזכרו של ד"ר סמיואל ג'ונסון, מי שחיבר את המילון האנגלי הראשון, האיש שאמר: "מי שעייף מלונדון, אדוני, עייף מהחיים."

המסלול
אתם מתחילים את הטיול בתחנת הטיוב "הולברן" (Holborn). בכניסה לתחנה הזאת מתרחשת סצינת הפגישה המפתיעה בין האם הלבנה לבת השחורה בסרט סודות ושקרים של מייק לי.

אתם יוצאים מן התחנה ופונים צפונה לרחוב סאותהמפטון רו (Southhampton Row). לכו במדרכה השמאלית, כדי שתוכלו להציץ אל הסיסיליאן אווניו (Sicilian Ave.), רחובון קטן שהוא יותר בחזקת מעבר, שאמנם לא שייך ממש לטיול שלנו, אבל אולי כדאי לכם להתחיל את היום בשתיית קפה דווקא פה. מי שזוכר את המקום המקסים הזה מן העבר, זוכר בגעגועים את חנות הספרים Skoob Books שאיננה עוד.

ממול לסיסיליאן אווניו אתם נכנסים לרחוב פישר (Fisher St.), שיוביל אתכם לכיכר רד ליון (Red Lion Sq.) . אתם נכנסים לכיכר הקטנה רק כדי לראות את פסלו של פנר ברוקוויי (Fenner Brockway). ברוקוויי, שלחם במלחמת העולם הראשונה, היה אנטי-אימפריאליסט ותומך נלהב בזכויות האדם, ממש כפי שהוא נראה בפסל. בשנות ה-60 של המאה הקודמת הוא היה חבר פרלמנט וגר בשכונת פינצ'לי, שהייתה אזור הבחירה של מרגרט תאצ'ר. תאצ'ר, אז חברת פרלמנט צעירה, הייתה לוקחת אותו לפעמים טרמפ במכוניתה. פעם שאלה אותו : "מה היית רוצה להיות?" ברוקוויי ענה: "אני רק רוצה לעשות." גברת הברזל הצעירה אמרה לו את משפט המחץ: "אבל כדי לעשות אתה צריך להיות, לא?" ואכן הוא היה ועשה עד גיל מאה. הפסל הזה הוקם לכבודו כשעדיין חי. בשנת 1985, כשהסירו את הלוט מהפסל, התלוצץ ברוקוויי בן ה-96 ואמר שהפסל דומה לו, אבל הוא דומה יותר. אני יודע, כי גם אני נכחתי שם.

המשיכו במדרכה שמימין לכיכר. בבית מספר 12, ה"סאמיט האוז" (Summit House) גר ג'ון הריסון, האיש שהמציא את הכרונומטר הימי באמצע המאה ה-18. רק בשנים האחרונות, בזכות ספרה של דאווה סובל (Dava Sobel) קו האורך (Longitude) נתגלה לציבור הרחב סיפורו המרתק של האיש הזה, שקבור בחצר הכנסייה הקטנה של המסטד.

על הבית הבא, שמימינכם, מספר בזיכרונותיו המסאי והסופר צ'ארלס לאם (שכך מבטאים את שמו שנכתב Charles Lamb), כי לכאן הגיע לסטודיו של הצייר מאייר (Mayer) שצייר את הדיוקן שלו.

בבית מספר 17 יש לוח המספר לנו כי כאן, בבית הזה, התגוררו האמנים דנטה גבריאל רוזטי, ויליאם מוריס וברן ג'ונס, שלושתם חברים באחוות הפרה-רפאליטים.

צאו מהכיכר הנעימה הזאת, שהעצים הגבוהים משרים עליה אווירה של שלווה, מהצד הנגדי לזה שנכנסים אליה, ואתם ברחוב פרינסטון (Princetone), רחוב משעמם, שבבית מספר 1 שלו (שאמנם נמצא באמצע הרחוב כמנהג האנגלים), יש חנות מעניינת המספקת חומרים לאמני מוזאיקה.

בקצה הרחוב אתם פונים ימינה בבדפורד רו (Bedford Row) והולכים עד סופו. כל המבנים האלה, בעיקר אלה שמשמאלכם, גדושים ומלאים בעורכי-דין ובעוזריהם. בבית האחרון בצד שמאל גר בראשית המאה ה-19, ויליאם וורברטון (Warburton), איש כמורה שהגיע למעלת בישופ של גלוסטרשייר, ובילה את ימיו בוויכוחים אינסופיים עם הוגי דעות, ובעיקר עם הפילוסוף דייוויד יוּם (David Hume). היום, עיקר פירסומו הוא בזכות היחסים הקרובים בינו ובין המשורר אלכסנדר פופ (Alexander Pope), שהרבה לבקר כאן.

ליד הבית הזה אתם פונים שמאלה למעין כיכר קטנה, שבמרכזה באר עם ברז שאיבה ומעליה פנס. לכו במדרכה השמאלית, והיא תוביל אתכם לשער שאתם נכנסים בו. רדו כמה מדרגות ואתם בתחומי ה"גרייס אין" (Gray's Inn), אחד מארבעת ה"אינס אוף קורט". לכו עם הדרך המתעקלת ימינה ואתם ב"גרייס אין פלייס" (Gray's Inn Place). מולכם, בבית שהיה פעם מספר 3, והיום הוא בית משרדים שאינו ממוספר, גרו כמה דמויות שאין להם משמעות לחייכם, ביניהן אדוארד מארש, שעד שנפטר ב-1953 הספיק להיות חבר של כולם, כולל של וינסטון צ'רצ'יל, ובמשך תקופת-מה היה מזכירו האישי.

חזרו בדרך הקצרה המתעקלת, אבל אל תעלו במדרגות, אלא המשיכו בדרך שבה מימינכם מבנים של ה"גרייס-אין" ומשמאלכם החומה. גוש המבנים הראשון מימינכם נקרא "אטקין" (Atkin) וזה שאחריו "ריימונד בילדינגס" (Raymond Bls.). גם שם התגורר אדוארד מארש (במס. 5) וביתו היה בית ועד לרבים מהסופרים והמשוררים של ראשית המאה ה-20, ביניהם זיגפריד ששון.

היום, כאמור, המבנים האלה מאוכלסים כולם במשרדים של עורכי-דין. מבעד לחלונות תוכלו לראות משרדים שמזכירים את משרדי העורכי-דין שדיקנס הכיר כשעבד כאן. בחלק מהם ערימות נייר שהיו אופייניות לעידן הטרום-מחשבי.

צאו לרחוב תיאובלד (Theobald's Road), כשמולכם הספרייה של הולברן, פנו ימינה ולכו כשהגנים של "גרייס אין" מימינכם. הרבה סיפורי רכילות יודע הגן הזה, כולל שיחות ברומו של עולם שניהלו כאן פרנסיס בייקון וסר וולטר ראלי. זאת לפני שחינו של ראלי אבד בעיני המלכה אליזבת והיא שלחה אותו לטאוור. כאן גם נהגו להיפגש פרסי ביש שלי ומרי, מי שתהיה אשתו, כשברחו מעינו הפקוחה של אביה ויליאם גודווין.

כשתראו מן העבר השני של הרחוב את בית מספר 2, חצו וקראו את הכתוב על הלוח החום שמספר כי כאן, בבית הזה, נולד הרוזן ביקונספילד, הידוע יותר בשמו בנג'מין דיזראלי (Benjamin Disraeli).

אתם ממשיכים עד ההצטלבות של רחוב תיאובלד עם גרייס אין רוד (Grace Inn Road) ופונים ימינה. לאחר כ-30 מטר אתם נכנסים ימינה, שוב לתחומי ה"גרייס-אין", לגוש המבנים שנקרא "ורולם" (Verulam). מי שאינו מבין ברזי האנגלים, לא יודע ש"הברון ורולם מוורולם, הוויקונט של סנט אולבנס", הוא מי שאנחנו מכירים בשם פרנסיס בייקון (Francis Bacon) (1561-1626). בייקון הוא האיש החשוב ביותר שמונצח כאן, ואכן הברון מוורולם נחשב לאחד הלונדונים הגדולים של כל הדורות.

פרנסיס בייקון היה גאון שהחל את לימודיו באוקספורד בגיל 13, והספיק לשרת בתפקידים בכירים שלושה מלכים: אליזבת ה-1, ג'יימס ה-1 וצ'ארלס ה-1. כן הספיק לעסוק כמעט בכל דבר ולאגור מעריצים ואויבים במידה כמעט שווה. כתביו הפילוסופים נגעו כמעט בכל תחום. אויביו מזכירים, שעם כל גאונותו התעלם בייקון כמעט לגמרי מהיהשגים של בני-זמנו, קופרניקוס, גליליי וקפלר. ככל שעובר הזמן נוטים אנשי האקדמיה לזלזל בהישגיו ובדעותיו, אבל באנגליה ובלונדון בפרט, השם "סר פרנסיס בייקון" מעורר עד היום רטט של יראה ואפילו התרגשות.

בקצה ה"ורולם" המשיכו בכניסה המקומרת שבבניין שמולכם, ואתם מגיעים לגרייס אין סקוור (Gray's Inn Sq.), כיכר מרובעת גדולה שבמרכזה שני ספסלים ושעון שמש. כאן בכיכר הזאת, במספר 1, החזיק פרנסיס בייקון משרדים במשך כ-50 שנה. החצר הזאת ראתה במשך ארבע שנים משורר מוזר ונשכח בשם ליונל גו'נסון (Lionel Johnson) (1867-1902) בן דורם וחברם של אוסקר ויילד ושל ו.ב. ייטס. היום כבר אין זוכרים כמעט דבר מכתביו, שבימיו היו פופולריים מאוד.

לכאן, בית מספר 7, היה ג'ונסון מגיע שיכור כמעט כל ערב. כמה שנים לאחר שעזב את "גרייס אין" ועבר לגור ב"קליפורד אין" נפל מתוך שכרות, נפצע ומת.

בצד השני של הכיכר נמצאת הכנסייה של "גרייס אין". כנסייה קטנה וצנועה שכדאי להיכנס אליה, בעיקר כדי לראות את החלונות הצבעוניים.

צאו מהכנסייה ופנו שמאלה. מולכם יש כניסה למעבר מקורה שיכול להוביל אתכם ל"גרייס אין פלייס", שכבר הייתם בקצהו האחר, ולגנים של הקומפלקס. אתם פונים לפני הכניסה שמאלה, כשהמבנה שמשמאלכם הוא ה"הול" של ה"גרייס אין", שחזיתו משקיפה על הכיכר היפהפייה שאליה אתם נכנסים כעת.

זו כיכר, סאות סקוור (South Sq.) - "הכיכר הדרומית". הביטו במבנה המרשים של ה"הול" שנפגע בבליץ ב-1941 ושוחזר בהקפדה. כאן בבניין הזה הציג ויליאם שקספיר בפעם הראשונה את קומדיה של טעויות, בחג המולד 1594. שקספיר לא היה הראשון שהציג כאן. ב-1566, כ-6 שנים לאחר שהושלם הבניין הראשון, הציג כאן, לפני קהל של עורכי-דין, שאז עוד אהבו תיאטרון, ג'ורג' גאסקון (Gascoigne). גאסקון, שהיה משורר ומחזאי, אבל גם חבר פרלמנט, היה מבוגר משקספיר. בשנת 1573 הוא העלה כאן את המחזה סאפוזס (Supposes), תרגום של מחזה מאת אריסטו, שנחשב למחזה הראשון באנגלית שנכתב כולו בפרוזה. שקספיר - כך טוענים - גנב ממנו את העלילה ושיבץ אותה באילוף הסוררת.

הרבה דברים קרו והוצגו בבניין הזה, אבל אתם מתרכזים כעת במרכז, בפסלו ההרואי של פרנסיס בייקון. עקפו את הכיכר וצאו מהשער שממול לזה שבו נכנסתם. פנו שמאלה, במקום שבו עומדת בוטקה של שוער. במבנה שלשמאלכם עבד דיקנס כשהיה צעיר. שם ממש גר ההיסטוריון תומס מקולי (Thomas Macauly). זה האיש שכתב את תולדות אנגליה כספר מתח ונחשב ללא ספק בדורו ל"היסטוריון חדש" בזכות הגישה האופיינית לו, שאין לשפוט את בני הדורות הקודמים על פי אמות המידה הנוכחיות. מקולי נחשב לעילוי והקדיש זמן רב, גם כשהיה חבר פרלמנט, לתיקון עוולות מקובלות, בין השאר כלפי היהודים.

אתם ממשיכים ומגיעים שוב לגרייס אין רוד (Gray's Inn Rd.). שם עִברו למדרכה שממול ופנו שמאלה ולכו כ-100 מטר עד שתגיעו לרחוב קטן, ברוקס קורט (Brooks Court), שם אתם פונים ימינה, וממולכם הכנסייה הקתולית על שם הקדוש המעונה סנט אולבנס.

עקפו אותה כדי להיכנס בכניסה לקהל. בכניסה, במקום שישו מושיט אליכם את ידיו מהקיר, תראו בצד שמאל לוח כחול. לוח זה מספר כי במקום שבו עומדת הכנסייה, שנבנתה ב-1863, היה "מטבח הגנבים" המתואר בספר אוליבר טוויסט של דיקנס. אלא שהיום רבים מכירים טוב יותר את המחזמר אוליבר ועל השלט לא נכתב חלילה השם המקורי אוליבר טוויסט, אלא רק אוליבר - מי אמר שהכנסייה הקתולית לא מתקדמת עם הזמן. תוכלו להיכנס לכנסייה, ובעיקר כדאי לראות את החצר הקטנה שיש בה שני ספסלים ושני עצים עירומים, ונראה כאילו מעצב תפאורות תכנן אותה.

ביציאה פנו שמאלה. אתם ברחוב דורינגטון (Dorrington St.), והוא יוביל אתכם לאחד השווקים הנחמדים ביותר של מרכז לונדון - השוק של לדר ליין (Leather Lane) - שפועל בימי שני ושישי בלבד - ובו אתם פונים ימינה (אלא אם כן אתם רוצים לשוטט בו לאורכו). המבנה המרשים מלבנים אדומות שלימינכם שייך לחברת הביטוח "פרודנשל", והוא עומד במקום שבו עמד פעם ה"פרניוולס אין" (Furnival's Inn), אחד מבתי-הדירות הרבים שנקראו בשם הכולל ה"אינים של צ'נסרי" (Chancery Inns). ב"פרניוולס אין" גרו בעבר כמה אנשי שם, וביניהם צ'ארלס דיקנס.

אתם נכנסים ימינה בכניסה הראשונה למבנה שמעליו המספרים 138-142, ומוצאים את עצמכם בכיכר פנימית חומה, ווטר סקוור (Water Sq.), שבמרכזה כיפה. מימינכם, אנדרטה לזכר עובדי החברה שנפלו במלחמת העולם הראשונה. בספר הולך איתך בלונדון כתבתי על האנדרטה הזאת את המילים הבאות :

"החייל המת רואה את עולמו במותו ומטופל היטב על ידי שתי הנשים חשופות החזה. אם לא היו להן כנפיים, לנשים האלו, זה היה נראה כמו סצינה ממכון עיסוי. איזו מלחמה נפלאה הייתה להם לחברה מ'פרודנשל'."

בקצה הימני הרחוק של הכיכר נמצא ביתן קטן, שבו יש פסל ראש של צ'ארלס דיקנס. אתם יוצאים בשער הקשת המרשים שמול הביתן ומיד אחריו אתם רואים משמאל על הקיר לוח חום ממש במקום שבו גר דיקנס. הוא הגיע הנה בשנת 1834, כשהיה בן 22, וגר פה עם אשתו הטרייה, קתרין הוגארת, כשעדיין אהב אותה, או לפחות חשב כך. יחד איתם התגורר גם אחיו פרדריק. דיקנס גר כאן שלוש שנים, וכאן התחיל לכתוב את מועדון הפיקוויקים.

כדאי לציין עוד שתי דמויות שגרו כאן, ב"פרניוולס אין". הראשון סר תומס מור, האיש שכתב את אוטופיה ונפרד מראשו כשהסתכסך עם הנרי ה- 8 .

הדמות השנייה שבחרתי להציג מתוך הרבים שגרו פה היא ג'יימס מתיו בארי, האיש שנתן לעולם את פיטר פן. בארי גר כאן כ-50 שנה לאחר שדיקנס יצא מכאן.

צאו מהמבנה ופנו ימינה ומיד ימינה לרחוב ברוק (Brooke), רק כדי לראות משמאלכם את מספר 39. שם, ב-25 באוגוסט 1770, בבית שעמד כאן לפני הבית הנוכחי, התרחשה טרגדיה כאשר ילד הפלא של השירה האנגלית - תומס צ'טרטון (Chatterton) שם קץ לחייו.

כל חייו טיפל באחותו
צ'ארלס לאם 1775-1834

כשצ'ארלס לאם (Charles Lamb) ניהל את ההתכתבות הענפה שלו עם גדולי הספרות של התקופה, הוא היה מודע לכך שמדובר ביצירה, או לפחות במסמך היסטורי. יומנים ומכתבים.

מדברי הספרות שכתב כמעט אין זוכרים דבר, אבל המכתבים והמסות שכתב, ובעיקר המסות של אליה שפרסם בלונדון מגזין(London Magazine), וקובצו בספרים שנקראו אליה והמסות האחרונות של אליה (The Last Esseys of Elia) נלמדים עד היום.

מאז שהיה צ'ארלס בן עשרים, רבץ צל כבד על חייו. אחותו מרי, שהייתה מבוגרת ממנו ב-11 שנים, רצחה בהתקף שגעון, בדקירות סכין, את אמם. מרי אושפזה במוסד לחולי-נפש באיזלינגטון, וצ'ארלס עבר לאיזלינגטון (ראה עמ' X) כדי להיות קרוב אליה. לבסוף שכנע את שלטונות הבריאות לשחרר אותה בתנאי שתהיה בהשגחתו. צ'ארלס החזיק בבית באופן קבוע כותונת משוגעים ונאלץ להשתמש בה יותר מפעם אחת כדי לבלום התקפים של מרי.

כמה חודשים לפני ההתקף הרצחני של מרי, חלה גם צ'ארלס במחלת-רוח, אבל הוא, לפחות כך כתוב בכל מקום, החלים ממנה.

בהתחלת המאה ה-19 היה לאם, העורך המבקר המסאי ואיש החברה, דמות מפתח בחיי הספרות והתרבות בלונדון. הוא נולד בתחומי הטמפל וחי שם חלק נכבד מחייו.

החברות האמיצה בינו ובין המשורר קולריג' הפכה כמעט לאגדה, אבל צ'ארלס, שלפי התחריט של דיוקנו נראה גבר יפה תואר, היה כנראה איש רעים שכל סופרי התקופה ראו בו חבר לעת צרה. עם חבריו נמנו גם האזליט, והמשוררים ויליאם וורדסוורת ולי האנט.

בשנת 1807 כתבו האח והאחות את מה שנחשב היום כמפעל חייהם, סיפורי שקספיר (Tales From Shakespeare) שנחשבים היום כספרות המיועדת לילדים ונוער. מפעל זה קירב את הקהל הרחב לשקספיר יותר מכל המחזות שהוצגו עד אז.

צ'ארלס מת בן 59. אחותו, שבה טיפל כל חייו, האריכה שנים ומתה 13 שנה אחריו בגיל 81.

"החיים קצרים מדי מכדי להיות קטנים"
בנג'מין דיזראלי 1804-1881

בנג'מין דיזראלי (Benjamin Disraeli) הוא ללא ספק הבריטי החשוב ביותר בהיסטוריה שמוצאו יהודי והוא ממלא את לבנו גאוה. זאת למרות שבגיל 14 דאג אביו, הסופר אייזק דיזראלי, שבנו יוטבל ויהפוך לנוצרי כדי שיהדותו לא תפריע לו בחיים. [את הסיור הזה נסיים בכנסייה שבה התקיים טקס ההטבלה].

כבר בתחילת דרכו אמר דיזראלי הצעיר :"החיים קצרים מדי מכדי להיות קטנים." אמר ועשה. הוא פתח בקריירה של סופר, והוציא לאור את ויוויאן גריי רומן ריאליסטי המבקר את החברה הגבוהה של לונדון. במקביל סיים לימודי משפטים, הוציא לאור עיתון, קרא המון ביוגרפיות ("אל תקרא היסטוריה, רק ביוגרפיות שבהן מתוארים החיים ללא תיאוריה," אמר}וטיפח בקרב החברה הלונדונית תדמית של צעיר אקזוטי למראה בעל טעם גנדרני. מה"גרנד טור" - מסע החניכה הבלתי נמנע של כל צעיר אירופי ממעמד מכובד, באירופה ובמזרח הקרוב - ה"אוריינט" - [משהו כמו הודו ודרום אמריקה של היום למשתחררים מהצבא], חזר עם הרגלים כמו עישון נרגילה, שקיעה בחובות ורומן עם אישה נשואה. שמה היה הנרייטה סייקס - אשת אציל, שאולי הכירה לו את לורד לינדהורסט, איש המפלגה הטורית, שאליה הצטרף דיזראלי ומכאן הקריירה הפוליטית שלו החלה להפציע.

אחרי שהסתיים הרומן עם הנרייטה סייקס, היה דיזראלי, או "דייזי", כפי שכונה בידי ידידיו, חופשי לחפש לעצמו אישה. בהיותו שקוע בחובות כבדים, הוא מצא את האלמנה העשירה המבוגרת ממנו ב 12 שנה, גברת וינדהם לואיס, אטרקטיבית במיוחד, למרות שיצאו לה מוניטין של אישה טיפשה ["דיזי התחתן איתי בגלל עושרי, אבל היום, לאחר שהכיר אותי, היה מתחתן איתי מאהבה," נהגה לומר].

אישה משמעותית אחרת בחייו הייתה המלכה ויקטוריה. הוא הצליח להתקרב אליה כאחד ממנהיגי המפלגה הטורית השמרנית, ועשה עליה את הרושם הנכון כשהרבה לשבח את הנסיך אלברט, בעלה המנוח. הוא ידע להקשיב לה. "הטבע," אמר, "נתן לנו שתי אוזניים ורק פה אחד." הוא כינה אותה "סופרת" בהתייחסו לכתביה ברצינות מקצועית."גלדסטון [יריבו המושבע של דיזראלי] מתייחס אלי משל הייתי אסיפה ציבורית, דיזראלי פונה אלי כמו אל בן-אדם," אמרה. היא ביקשה ממנו לשבת בנוכחותה - בעוד שבדרך כלל נוהגים לעמוד דרך כבוד - וקטפה עבורו במו ידיה פרחים מגינתה. הוא גמל לה כשלימים, כשהיה לראש-ממשלה - והביא את האימפריאליזם האנגלי לשיאו - הפך אותה לקיסרית הודו, אחרי שחש שהיא מקנאה בתוארי הקיסרות של דודניה הרוסים והגרמנים. בארוחת הערב החגיגית לציון המאורע נטשה הקיסרית ויקטוריה באופן חד-פעמי את בגדי האבלות השחורים שהיו לסמלה המסחרי, ולבשה בגדים יפים שאותם קישטה בתכשיטים הודיים, מתנות מנסיכים הודיים שעליהם הומלכה. היא מצדה העלתה את דייזי לדרגת "ארל אוף ביקונספילד", ובהזדמנות אחרת קיבל תואר "אביר מסדר הבירית", התואר היוקרתי ביותר אולי שאפשר לחלק לאצולה האנגלית.

ב-1878 ייצג את אנגליה בקונגרס ברלין, שבו חילקו המעצמות האירופיות את השלל האימפריאליסטי בינן לבין עצמן. ביסמארק, קנצלר הברזל של גרמניה, שהיה צעיר מדיזראלי ב-11 שנה, אמר עליו: "היהודי הזקן הזה הוא גבר של ממש" [בגרמנית זה נשמע יותר טוב]. בדוחות ששלח לקיסרית ויקטוריה מקונגרס ברלין, לא מופיעים רק פרטים משמימים על יחסי החוץ של המדינות, ואפשר להבין מה היא כל-כך אהבה בסגנונו הספרותי והעשיר: "הנסיך אוטו פון ביסמארק, בן-אדם ענקי, נבחר לנשיא הוועידה. נציגה של רוסיה, הנסיך גורצ'קוב, הוא אדם זקן חלש ומיובש. הבוקר נשען הרוסי על זרועו של הגרמני, ביסמארק מעד ונפל, ואחריו הרוסי. כלבו של ביסמארק קפץ על ה"אויב" וביסמארק נאלץ ללחום בכלבו כדי למנוע ממנו להפוך את הרוסי לנכה."

דיזראלי הכיר בעובדה שהוא שולט באישה ששולטת באימפריה שבה השמש אינה שוקעת לעולם, והוא ניסח להפליא את השקפת עולמו בעניין: "האופנה היום היא להפחית בהשפעתו של האדם הבודד על ההיסטוריה. אני תמיד דחיתי דעה זו, שהיא ניחומי הבינוניות המרחמת על עצמה, הנני מאמין שכל הישג גדול מושג על ידי אנשים גדולים..."

כותבי ההיסטוריה של הספרות האנגלית לא מבליטים כל-כך את ערכו כסופר. תשעה ספרים כתב בסך-הכול, מהם חמישה רומנים, ובהם שלושה רומנים פוליטיים-חברתיים: קונינגסבי, סיביל וטנקרד. רוב ההיסטוריונים של הספרות מציינים את סיביל כספרו החשוב ביותר.

דיזראלי נפטר ב-10.04.1881. המלכה ויקטוריה הגיעה אחרי ההלוויה והניחה זר פרחים על קברו, אליו היה מצורף כרטיס ניחומים עם המשפט:
          "מלכים אוהבים את נותני העצות הטובות."

בעברית ראו אור ספריו דוד אלרואי וטאנקרד.

© כל הזכויות שמורות לאריה ניר הוצאה לאור

לונדון - בעקבות סופרים וספרים - דני קרמן


לראש העמוד

| כתב עת - ספרים | בית חכם | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | tom nifker

Google

הספרים החדשים באפריל 2014:
אבא אני כובשת, אופטימי א, אינטליגנציה תוצאתית, איש המבצעים - מייק הררי, אנטי שביר, ארמונות בחול, בריחה מן הגיהינום, בשדות אז אולי: פואטוביוגרפיה, גלויות לילדי הקטן, דברים רעים, האבולוציה של ברונו ליטלמור, הברירה, החיים בלונה פארק, היזהר במשאלותיך, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג´לו, והמלך לא ידעה, וידוא הריגה, יצירה עלומה, כמעט בלתי נראה, לחישת הצללים, לילה ולואיס, מברלין לשנחאי, מה שהזמן והעצב הותירו, מכאן יד', כתב עת לספרות, מרקם לשונות היהודים בצפון אפריקה, נאמנות למקור , עולם של שפע, עין הכמהין, צעקה הפוכה, קרובים-רחוקים, תיק ריכטר, תעלומת האיש שמת צוחק.

הספרים החדשים במרץ 2014:
אביגיל, אהבה היא תמיד של שם, אור קדומים, אידיופתיה, איך לעשות מכה באסיה, אלה החיים, אלופי התמימות, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אני ליאונה, בית הסודות, בעולם לא מתוקן, ג'פנטאון, האדמה הטובה, האיש מסין, ההתנגדות היהודית לציונות, החלוץ החברתי: ד"ר ישראל כץ, היהדות שלא הכרנו, היפנוזה: דרכה של הנפש ליצור את הגוף, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הכלה המתחזה, המחברת האדומה, המתים אינם יודעים, הסוד הקדמוני, הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם, חותמם של הדברים כולם, חלומות של אחרים, חלומותיהם החדשים, טיפול קצר מועד, ילדיהם של שומרי הפילים, ימים של בהירות מדהימה, כולם בשביל אחד, כיוון הנדידה, להיות בעולם, להציל את מוצרט, לקראת פילוסופיה של הצילום, מופע-העצמי, ספינת העבדים, היסטוריה אנושית, עוברת אורח, עירום בין זאבים, פסיכואנליזה והגאולה העברית הקדומה, פרקליטי העשוקים , קץ האושר, רוגטקה, סיפורים, רודריגז, שאלת פתיחה, שני פשעים, תאנה ממתינה לשמיים.

ספרים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים