|  אפריל 2014 |  מרץ 2014 |  פברואר 2014 |  ינואר 2014   

 | ספרים 2013-14 | ספרים 2012 | ספרים 2011 | ספרים 2010 | ספרים 2009 | ספרים 2008 | ספרים 2007 | ספרים 2006 | ספרים 2005 | 

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS

Google


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים במרץ 2007       חזור

אנה פרנק - יומן (יומנה של אנה פרנק)
מאת: אנה פרנק
Het Achterhuis: Dagboekbrieven 12 Juni 1942 -
1 Augustus 1944 - Anne Frank, Mirjam Pressler, Otto Frank

ההוצאה:

כנרת דביר

בשנת 1947 פרסם אוטו פרנק לראשונה את היומן של בתו, אנה, שהחלה בכתיבתו זמן קצר לפני שמשפחת פרנק נכנסה לדירת מסתור מפני הנאצים, וכתבה בו עד שהמסתתרים נלכדו ונשלחו למחנות.

מתוך רצון לשמור על כבודם של הנזכרים בו, השמיט אוטו פרנק קטעים רבים שעסקו ביחסיה של אנה עם הסובבים אותה וכן התייחסויות לענייני מין ואהבה. בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת פירסמה "קרן אנה פרנק", היורשת הכלל-עולמית של אוטו פרנק, מהדורה חדשה, שכללה את הקטעים שהושמטו.

גרסה זו ראתה אור בעברית בשם "יומנה של נערה" בהוצאת קרני (1999). הגרסה שלפניכם כוללת חמישה עמודים מכתב היד שנתגלו רק בשנת 1998, ולא היו ידועים עד אז, והיא הגרסה האחרונה, המלאה והמדויקת של יומנה של אנה פרנק.

אנה פרנק - יומן (יומנה של אנה פרנק)
שתפו אותי

אנה פרנק נולדה בפרנקפורט שבגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון נמלטה משפחת פרנק לאמסטרדם. אולם הנאצים כבשו את הולנד ב-1941 וב-9 ביולי 1942 ירדה המשפחה למחתרת, לדירת מסתור שהכין אוטו פרנק, אבי המשפחה.

כחודש קודם לכן, לאחר יום הולדתה השלוש-עשרה, החלה אנה לכתוב את יומנה: "אני מקווה שאוכל לגלות לך את כל מה שלא יכולתי לגלות עד עכשיו לאף אחד, ואני מקווה שאמצא בך ידיד נאמן ותומך." במשך יותר משנתיים כתבה אנה "מכתבים לקיטי" - מעין ידידת נפש שהמציאה, ובהם סיפרה לה על חיי היום-יום במחבוא על רקע פחד ההתגלות המתמיד, על המתחים, החרדות והשמחות הקטנות, שהיו מנת חלקן של משפחתה ושל משפחה נוספת שהיתה כלואה יחד איתם במחבוא; במכתבים אלה התוודתה על לבטיה, חרדותיה, אהבותיה ושנאותיה - רגשות של נערה על סף הבגרות.

ב-1 באוגוסט 1944 כתבה אנה את הקטע האחרון ביומנה. ב-4 באוגוסט נעצרו כל המסתתרים ונשלחו למחנות ריכוז. אמה של אנה נרצחה באושוויץ, אנה ואחותה מרגוט מתו בברגן-בלזן במרס 1945, שבועות אחדים לפני סיום המלחמה, ורק האב, אוטו פרנק, ניצל.

הערך אנה פרנק | ויקיפדיה
שלך, אנה פרנק | אלי אשד

אנה פרנק - יומן מאת: אנה פרנק בהוצאת דביר בתמיכת הקרן לתרגום והוצאה לאור של ספרות הולנדית, מהולנדית: קרלה פרלשטיין, עריכת תרגום: רימונה די-נור, עיצוב עטיפה: אמרי זרטל, 318 עמודים.

הספר ראה אור לראשונה בשנת 1953 בתרגומו של שמואל שניצר בהוצאת קרני, מהדורה מורחבת ראשונה: בשנת 1999 בהוצאת קרני ודביר.

דפים ראשונים ביומן:

12 ביוני ,1942     

אני מקווה שאוכל לגלות לך את כל מה שלא יכולתי לגלות עד עכשיו לאף אחד, ואני מקווה שאמצא בך ידיד נאמן ותומך.

28 בספטמבר 1942 (תוספת מאוחרת)     

עד עכשיו היית לי ידיד נאמן ותומך, אתה וקיטי, שאני כותבת לה עכשיו בקביעות. הכתיבה הזאת ביומן נעימה לי הרבה יותר ואני מחכה תמיד בקוצר רוח לשעה שאוכל להתפנות שוב ולכתוב בך. אני כל כך שמחה שלקחתי אותך איתי!

יום ראשון, 14 ביוני 1942     

אני אתחיל מהרגע שבו קיבלתי אותך, כלומר, כשראיתי אותך מונח על שולחן המתנות ביום ההולדת שלי (כי זה שהייתי נוכחת בקנייה שלך לא נחשב).

ביום שישי, 12 ביוני, התעוררתי כבר בשש, מה שלא מפתיע, כיוון שזה היה יום ההולדת שלי. אבל בשש עוד אסור לי לקום, כך שלא היתה לי ברירה אלא לכבוש את הסקרנות שלי עד רבע לשבע. אז כבר לא יכולתי להתאפק והלכתי לחדר האוכל, שם קיבלה את פני מוֹרצֶ'ה (החתולה) בנגיחות ראש.

קצת אחרי שבע ניגשתי לחדר של אבא ואמא ומשם לסלון, לפתוח את המתנות שלי. הדבר הראשון שראיתי היית אתה, ואני חושבת שזו אחת המתנות היפות ביותר שקיבלתי. קיבלתי גם זר ורדים ושני ענפי אדמוניות. מאבא ואמא קיבלתי חולצה כחולה, משחק קופסה, בקבוק מיץ ענבים שלדעתי יש לו טעם של יין (הרי יין עושים מענבים), פאזל, צנצנת קרם, שטר של 2.50 גולדן ותלוש מתנה לשני ספרים. קיבלתי גם ספר, "קאמֶרָה אוֹבּסקוּרָה",* אבל למרגוֹט כבר יש את הספר הזה אז החלפתי אותו. קערה עם עוגיות מאפה בית (מאפה ידַי, כמובן, כי בזמן האחרון נעשיתי מומחית לאפיית עוגיות), הרבה ממתקים ועוגת תות-שדה מאמא. ומכתב מאוֹמי**.

*ספרו של ניקולס בייטס (שם העט שלו היה הילדבראנד), שהחזיק
סיפורים ומסות ספוגי הומור, ודורות של בני נוער בהולנד קראו אותו.

** אוֹמי היא סבתה של אנה מצד אביה; אוֹמָה היא סבתה מצד אמה.

בדיוק בזמן, אבל זה כמובן מקרי. ואז באה האנֶלי לקחת אותי והלכנו לבית הספר. בהפסקה כיבדתי את המורים ואת התלמידים בעוגיות חמאה; אחר כך נאלצנו לחזור ללימודים. הגעתי הביתה בחמש, כי הלכתי לשיעור התעמלות (למרות שאסור לי להשתתף, כי אני תמיד נוקעת את הזרועות והרגליים) ולכבוד יום ההולדת שלי יכולתי לבחור לכיתה שלי משחק ובחרתי בכדורעף. בבית כבר חיכתה לי סאנֶה לֶדֶרמָן. אילסֶה וַאגנֶר, האנלי גוֹסלָאר וז'קלין וַן מארסֶן באו איתי הביתה משיעור ההתעמלות, כי הן בכיתה שלי. האנלי וסאנה היו פעם שתי החברות הכי טובות שלי, כשהיו רואים אותנו יחד היו אומרים: "הנה אנֶה, האנֶה וסאנֶה." את ז'קלין ון מארסן הכרתי רק בתיכון היהודי והיא עכשיו החברה הכי טובה שלי. אילסה היא החברה הטובה של האנלי, וסאנה לומדת בבית ספר אחר ויש לה שם חברות משלה.

הן נתנו לי במתנה ספר נהדר, "סיפורי עם ואגדות מהולנד", אבל בטעות נתנו לי את הכרך השני, אז החלפתי שני ספרים אחרים בכרך הראשון. דודה הֶלֶן הביאה לי עוד פאזל, דודה סטֶפני סיכה חמודה ודודה לֶני ספר מקסים, "חופשתה של דייזי בהרים". הבוקר כשישבתי באמבטיה דמיינתי לי כמה נפלא היה אילו היה לי כלב כמו רין-טין-טין. הייתי קוראת גם לו רין-טין-טין ולוקחת אותו איתי תמיד לבית הספר ומשאירה אותו אצל השרת או, במזג אוויר יפה, בסככת האופניים.

יום שני, 15 ביוני 1942     

ביום ראשון אחר הצהריים היתה לי מסיבת יום הולדת. רין-טין-טין מאוד מצא חן בעיני בני הכיתה שלי. קיבלתי שתי סיכות, סימנייה ושני ספרים. אני אספר קודם כמה דברים על הכיתה שלי ועל בית הספר, ואתחיל בתלמידים. בֶּטי בּלוּמֶנדָל נראית קצת ענייה, נדמה לי שהיא באמת כזאת, היא גרה ברחוב יָאן קְלאסֶן במערב העיר ואף אחד מאיתנו לא יודע איפה זה. היא תלמידה טובה מאוד, אבל זה משום שהיא שקדנית כל כך, כי בזמן האחרון היא כבר פחות טובה. היא ילדה די שקטה.

ז'קלין ון מארסן נחשבת לחברה הכי טובה שלי, אבל חברה אמיתית מעולם לא היתה לי. בהתחלה חשבתי שז'ק תהיה, אבל לצערי התבדיתי. ד"ק היא ילדה עצבנית שתמיד שוכחת דברים וסופגת עונש אחרי עונש. היא טובת לב, במיוחד כלפי ח"ז. א"ס פטפטנית כל כך, שלא נעים להיות בחברתה. כשהיא שואלת אותך משהו, היא תוקעת לך את האצבעות בשיער או ממשמשת לך בכפתורים. אומרים שהיא לא סובלת אותי, אבל זה ממש לא אכפת לי כי גם אני לא מחבבת אותה במיוחד.

הֶני מֶץ היא ילדה עליזה ונחמדה, רק שהיא מדברת בקול רם נורא וכשאנחנו משחקים בחוץ היא מתנהגת כמו ילדה קטנה. חבל מאוד שיש להני חברה בשם בֶּפִּי שיש לה השפעה רעה מאוד עליה, מפני שהיא ילדה דוחה וגסת רוח. על י"ר אפשר לכתוב פרקים שלמים. היא ילדה שחצנית, רכלנית, דוחה, מסתודדת, צבועה ומנסה לעשות רושם כאילו היא מבוגרת מאיתנו. היא משפיעה מאוד על ז'ק, וזה חבל. י' בוכה על כל שטות, כל דבר כואב לה ובעיקר היא מפונקת. הגברת גם חייבת תמיד להיות צודקת. היא עשירה מאוד ויש לה ארון מלא שמלות מקסימות, שבעצם מבגרות אותה מאוד. הילדה הזאת חושבת את עצמה ליפהפייה, אבל ההפך הוא הנכון. י' ואני ממש לא סובלות זו את זו.

אילסֶה ואגנר היא ילדה עליזה ונחמדה, אבל היא דקדקנית נורא ומסוגלת לבלבל את המוח שעות. אילסה די מחבבת אותי. היא אינטליגנטית מאוד, אבל עצלנית.

האנֶלי גוֹסלאר, או לִיס כפי שקוראים לה בבית הספר, היא ילדה מוזרה קצת. בדרך כלל היא ביישנית אבל בבית היא נורא חצופה. כל מה שמספרים לה היא מגלה לאמא שלה. אבל היא אינה מסתירה את דעותיה ואני מאוד מעריכה אותה, בייחוד בזמן האחרון.

נָאני וַן פְּרָאך סיחָאר היא ילדונת משעשעת ונבונה. אני דווקא מחבבת אותה. היא די אינטליגנטית. אין הרבה מה לומר עליה.

אֵיפיֶה דֶה יוֹנג ממש מקסימה בעיני. היא רק בת שתים-עשרה אבל כבר לגמרי גברת. היא מתנהגת אלי כאילו אני תינוקת. היא גם אוהבת לעזור ועל כך אני מחבבת אותה.

ח"ז היא ללא ספק הילדה היפה ביותר בכיתה שלנו. יש לה פנים חמודות, אבל היא תלמידה די גרועה. לכן אני חושבת שהיא תישאר כיתה, אבל מובן שאני לא אומרת לה את זה.

(תוספת)     

להפתעתי הרבה, ח"ז בכל זאת לא נשארה כיתה.

ובסוף, מכל שתים-עשרה הבנות אצלנו אני יושבת ליד ח"ז.
על הבנים אפשר לומר הרבה, אך גם מעט.
מוֹריס קוֹסטֶר הוא אחד ממעריצַי הרבים, אבל הוא ילד די מעצבן .
סַאלי סְפּרינגֶר הוא ילד גס ממש והשמועות אומרות שהוא הזדווג. בכל זאת הוא מוצא חן בעיני, כי הוא מצחיק מאוד.
אֶמיל בּוֹנֶוִיט מחזר אחרי ח"ז, אבל לה לא ממש אכפת ממנו. הוא די משעמם.
רוֹבּ כהן היה גם הוא מאוהב בי, אבל עכשיו אני לא יכולה לסבול אותו. הוא תינוק צבוע, שקרן, בכיין, משוגע ומעצבן, שחושב שהוא מי יודע מה.
מַקס ון דֶה פֶלדֶה הוא בן איכרים ממֵיידֶמבְּליק, אבל הוא בחור לעניין, כמו שמרגוֹט אומרת.
הֶרמן קוֹפּמן גם הוא גס רוח, בדיוק כמו יוֹפּי דֶה בֵּייר, שהוא פְלַרטטן ורודף בנות.
לֵאוֹ בּלוֹם הוא ידיד נפש של יופי דה בייר אבל הוא נדבק בגסות הרוח שלו.
אלבּרט דֶה מֶסקיטָה הגיע אלינו מבית ספר מוֹנטֶסוֹרי השישי וקפץ כיתה. הוא מאוד אינטליגנטי.
לֵאוֹ סְלָאחֶר הגיע מאותו בית ספר, אבל הוא לא כל כך אינטליגנטי.
רוּ סְטוֹפֶּלמוֹן הוא ילד קטן ומשונה מאַלמֶלוֹ , שהתחיל ללמוד אצלנו יותר מאוחר.
ס"נ עושה כל מה שאסור.
ז'ק קוֹקֶרנוֹט יושב מאחורינו עם ס"נ ואנחנו מתפקעות מצחוק (ח' ואני.)
הָארי סְחַאפּ הוא הבן הכי נורמלי בכיתה, הוא דווקא נחמד.
גם וֶרנֶר יוזף נחמד, אבל הוא בדרך כלל שקט מדי ולכן הוא עושה רושם משעמם.
סָאם סָלוֹמוֹן נראה כמו פרחח משכונת עוני, פגע רע ממש (מעריץ שלי.)!
אָפִּי רִים הוא די דתי, אבל גם הוא גועלי.
עכשיו אני חייבת להפסיק. בפעם הבאה יהיה לי שוב המון לכתוב בך, כלומר לספר לך. להתראות, אני כל כך שמחה בך!

שבת, 20 ביוני 1942     

למישהי כמוני זאת תחושה מוזרה מאוד, לכתוב יומן. לא רק שמעולם לא כתבתי, אלא שנראה לי, שלא אני ולא כל אדם אחר ימצא בעתיד עניין בהגיגים של תלמידה בת שלוש-עשרה. אבל בעצם זה לא כל כך חשוב, יש לי חשק לכתוב, ועוד יותר מכך לפרוק מלבי אחת ולתמיד כל מיני דברים.

"הנייר סבלני יותר מבני האדם", הפתגם הזה חלף במוחי באחד הימים המדוכדכים שלי, כשישבתי משועממת, משעינה את ראשי על ידַי, ומרוב שיממון לא ידעתי אם להישאר בבית או לצאת, ולבסוף נשארתי במקומי, יושבת ומהרהרת. אכן הנייר סבלני, ומאחר שאין לי כל כוונה להניח אי-פעם למישהו לקרוא במחברת הזאת, העטופה בכריכת קרטון ונושאת את השם היומרני "יומן", אלא אם כן יהיה לי באחד הימים מישהו שאוכל לקרוא לו ידיד אמיתי או ידידה אמיתית, אני מניחה שזה לא משנה לאף אחד.

ועכשיו הגעתי לנקודה שממנה התחיל כל רעיון היומן: אין לי ידידה.
כדי להבהיר את העניין אני חייבת כאן הסבר, כי אף אחד לא יוכל להבין את זה שנערה בת שלוש-עשרה היא בודדה בעולם. וזה גם לא נכון. יש לי הורים אוהבים ואחות בת שש-עשרה, אני יכולה למנות לפחות שלושים בנות שאפשר לכנות אותן חברות או ידידות. יש לי שורה של מעריצים שמחכים למוצא פי ובלית ברירה הם מנסים להציץ בי בכיתה במראת כיס שבורה. יש לי משפחה, דודים ודודות נחמדים ובית חם. לא, למראית עין לא חסר לי כלום, מלבד ידידת נפש. בין כל החברות שלי אין אפילו אחת שאני יכולה לא רק להשתעשע איתה, אלא גם לעשות איתה דברים, עם אף אחת אני לא מצליחה להגיע לשיחה על דברים שמעבר לענייני היומיום, או לקרבה גדולה יותר, וזה מה שמפריע לי. אולי אני זאת שלא מסוגלת ליצור קִרבה, על כל פנים זאת עובדה קיימת ולמרבה הצער אי אפשר להתכחש לה. ומכאן רעיון היומן.

כדי לחזק בדמיוני את רעיון הידידה שאני משתוקקת לה זמן כה רב, לא אסתפק ברישום סתמי של העובדות, כפי שעושים בדרך כלל ביומן, אלא ארצה להפוך את היומן עצמו לידידת הנפש שלי, ושמה של הידידה הוא קיטי. קורות חיי! (כמה אידיוטי, את זה אף אחד לא שוכח).

כיוון שאי אפשר יהיה להבין את הדברים שאני מספרת לקיטי אם אגש לעניין ישר ובלי הקדמות, אין לי ברירה אלא לספר את קורות חיי בקצרה, אף שאני עושה זאת בלי חשק רב.

אבי, האב החמוד ביותר שפגשתי מיָמַי, היה כבר בן שלושים ושש כשנשא לאישה את אמי, שהיתה אז בת עשרים וחמש. אחותי מרגוֹט נולדה בשנת 1926 בפרנקפורט על הנהר מַיין, בגרמניה. ב-12 ביוני 1929 נולדתי אני. עד גיל ארבע גרתי בפרנקפורט. כיוון שאנחנו יהודים בני יהודים, עבר אבי בשנת 1933 להולנד. הוא מוּנה למנהל חברת "אוֹפֶּקטָה הולנד" שמייצרת ריבות. בספטמבר נסעה גם אמי, אֶדית פרנק-הוֹלֶנדֶר, להולנד, ומרגוט ואני עברנו לגור באָכֶן, אצל סבתנו. מרגוט נסעה להולנד בדצמבר ואני בפברואר, אז הושיבו אותי על השולחן כמתנת יום הולדת למרגוט.

עד מהרה נשלחתי לכיתת הגן של בית ספר מוֹנטֶסוֹרי השישי. נשארתי שם עד גיל שש ואז עברתי לכיתה א'. המורה שלי בכיתה ו' היתה המנהלת, גברת קוּפֶּרוּס. בסוף שנת הלימודים נפרדנו בהתרגשות רבה, שתינו בכינו, כי אני התקבלתי לתיכון היהודי, שבו לומדת גם מרגוט.

ידענו בחיינו לא מעט טלטלות, שכן הגזרות שהיטלר הטיל על היהודים לא פסחו על קרובי המשפחה שנותרו בגרמניה. ב-1938, אחרי הפּרעות, ברחו מגרמניה שני דודים שלי, אחים של אמא, והגיעו בשלום לצפון-אמריקה. סבתי הזקנה באה לגור איתנו. היא היתה אז בת שבעים ושלוש.

במאי 1940 בא הקץ לזמנים הטובים: קודם המלחמה, אחר כך הכניעה, כניסת הגרמנים להולנד, ואז החלו הצרות שלנו, היהודים. גזרה רדפה גזרה והחופש שלנו הוגבל מאוד. היהודים חייבים לענוד טלאי צהוב; היהודים חייבים למסור את האופניים שלהם; אסור ליהודים לנסוע בחשמלית; אסור ליהודים לנסוע במכוניות, גם לא פרטיות; היהודים רשאים לערוך קניות רק בשעות 00:15-00:17; ליהודים מותר להסתפר רק אצל סַפָּר יהודי; אסור ליהודים לצאת לרחוב מהשעה 00:20 בערב עד השעה 00:6 בבוקר; אסור ליהודים לבקר בתיאטרון, בקולנוע או במקומות בידור אחרים; אסור ליהודים להיכנס לברֵכות שחייה וגם לא למגרשי טניס או הוֹקי או לכל מתקן ספורט אחר; אסור ליהודים לעסוק בחתירה; אסור ליהודים לעסוק בספורט כלשהו במקום ציבורי; אסור ליהודים לשבת בגינה שלהם אחרי שמונה בערב, וגם לא בגינות של מכריהם; אסור ליהודים לבקר בבתים של נוצרים; יהודים חייבים ללכת לבתי ספר יהודיים, וכיוצא באלה. כך התנהלו חיינו, מלאים באיסורים. ז'ק אומרת לי תמיד: "אני כבר לא מעזה לעשות שום דבר, אני פוחדת שזה אסור."

בקיץ 1941 חלתה אוֹמָה במחלה קשה. היא היתה צריכה לעבור ניתוח ולא ממש חגגנו את יום ההולדת שלי. גם בקיץ 1940 לא חגגנו, כי אז הסתיימה בדיוק המלחמה בהולנד. אומה נפטרה בינואר .1942 איש אינו יודע כמה אני חושבת עליה ועדיין אוהבת אותה. מסיבת יום ההולדת ב-1942 נועדה לפצות אותי על כל זה, ונר הזיכרון לאומה דלק ליד המתנות.

בינתיים שלום לארבעתנו. והנה הגעתי לתאריך הזה שבו אני חונכת חגיגית את היומן שלי, 20 ביוני 1942.

שבת, 20 ביוני 1942     

קיטי היקרה!
זהו, אני מתחילה; שקט ונעים כאן עכשיו, אבא ואמא יצאו ומרגוט הלכה עם כמה חברים לשחק פינג-פונג אצל טְרֵייס חֲבֶרתָה. גם אני מרבה לשחק פינג-פונג לאחרונה, הקמנו אפילו מועדון של חמש בנות. קראנו למועדון "הדובה הקטנה פחות שתיים". שם מוזר, אבל הוא נובע מטעות. רצינו שם מיוחד ובהקשר לחמש חברות המועדון חשבנו על חמשת הכוכבים של הדובה הקטנה. חשבנו שהיא מורכבת מחמישה כוכבים, אבל טעינו, יש בה שבעה כוכבים, כמו בדובה הגדולה. לכן הוספנו "פחות שתיים". לאילסֶה וַאגנֶר יש שולחן פינג-פונג, וחדר האוכל הגדול של משפחת ואגנר עומד תמיד לרשותנו. וכיוון שחמשתנו אוהבות מאוד גלידה, במיוחד בקיץ, וכיוון שפינג-פונג הוא משחק שמחמם את הגוף, אנחנו הולכות בדרך כלל בתום המשחק לחנות הגלידה הקרובה ביותר המותרת ליהודים: "אוֹאַזיס" או "דֶלפי". אין כל צורך לפשפש בארנק ולחפש כסף; ב"אואזיס" בדרך כלל מלא כל כך, שבין כל האנשים יש תמיד כמה אדונים נדיבים מחוג המכרים הנרחב שלנו, או מעריץ זה או אחר, שמכבדים אותנו בכמויות של גלידה שאנחנו לא מסוגלות לאכול גם בשבוע ימים.

אני מתארת לי שתופתעי מעט מהעובדה שאני, בגילי הצעיר, מדברת על מעריצים. לצערי, ובמקרים מסוימים דווקא לא לצערי, נראה שאי אפשר להימנע מהצרה הזאת בבית ספרנו. ברגע שבן שואל אותי אם מותר לו ללוות אותי באופניים הביתה ומתחילה שיחה, בתשעים אחוז מהפעמים אני יכולה להיות בטוחה שיש לַבָּחוּר ההרגל המגונה להתאהב ממבט ראשון, ומאותו הרגע הוא לא יגרע ממני עין. אחרי כמה זמן ההתאהבות כמובן דועכת, במיוחד מפני שאני לא מתייחסת למבטים לוהטים וממשיכה לדווש בחריצות.

אם הבחור מבלבל את המוח יותר מדי, אני מטה את האופניים, הילקוט שלי נופל, כללי הנימוס מחייבים אותו לרדת, ועד שהוא מוסר לי את הילקוט אני כבר מזמן חשבתי על נושא אחר לשיחה. זה כשמדובר בתמימים שבהם. יש ביניהם כמובן גם כאלה שמפריחים נשיקות באוויר או מנסים לתפוס זרוע, אבל כאן יש להם טעות בכתובת, אני יורדת מהאופניים ומודיעה שאני מוותרת על חברתו, או שאני מעמידה פני נעלבת ומסבירה לו חד וחלק שהוא יכול ללכת הביתה.

הנה עשינו את הצעד הראשון לקראת הידידוּת בינינו. להתראות מחר.

שלך, אנה                 

© כל הזכויות שמורות לדביר הוצאה לאור

אנה פרנק - יומן (יומנה של אנה פרנק) - אנה פרנק
Het Achterhuis: Dagboekbrieven 12 Juni 1942 -
1 Augustus 1944 - Anne Frank, Mirjam Pressler, Otto Frank

Het Achterhuis: Dagboekbrieven 12 Juni 1942 -
1 Augustus 1944 - Anne Frank, Mirjam Pressler, Otto Frank


לראש העמוד

| כתב עת - ספרים | בית חכם | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | tom nifker

Google

הספרים החדשים באפריל 2014:
אבא אני כובשת, אופטימי א, אינטליגנציה תוצאתית, איש המבצעים - מייק הררי, אנטי שביר, ארמונות בחול, בריחה מן הגיהינום, גלויות לילדי הקטן, דברים רעים, האבולוציה של ברונו ליטלמור, הברירה, היזהר במשאלותיך, הקרבות האבודים של לאונרדו ומיכלאנג´לו, והמלך לא ידעה, יצירה עלומה, כמעט בלתי נראה, לחישת הצללים, לילה ולואיס, מברלין לשנחאי, מה שהזמן והעצב הותירו, נאמנות למקור , עולם של שפע, עין הכמהין, צעקה הפוכה, קרובים-רחוקים, תיק ריכטר, תעלומת האיש שמת צוחק.

הספרים החדשים במרץ 2014:
אביגיל, אהבה היא תמיד של שם, אור קדומים, אידיופתיה, איך לעשות מכה באסיה, אלה החיים, אלופי התמימות, אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אני ליאונה, בית הסודות, בעולם לא מתוקן, ג'פנטאון, האדמה הטובה, האיש מסין, ההתנגדות היהודית לציונות, החלוץ החברתי: ד"ר ישראל כץ, היהדות שלא הכרנו, היפנוזה: דרכה של הנפש ליצור את הגוף, הישראלים שביקשו לרפא את העולם, הכלה המתחזה, המחברת האדומה, המתים אינם יודעים, הסוד הקדמוני, הרשעת חפים מפשע בישראל ובעולם, חותמם של הדברים כולם, חלומות של אחרים, חלומותיהם החדשים, טיפול קצר מועד, ילדיהם של שומרי הפילים, ימים של בהירות מדהימה, כולם בשביל אחד, כיוון הנדידה, להיות בעולם, להציל את מוצרט, לקראת פילוסופיה של הצילום, מופע-העצמי, ספינת העבדים, היסטוריה אנושית, עוברת אורח, עירום בין זאבים, פסיכואנליזה והגאולה העברית הקדומה, פרקליטי העשוקים , קץ האושר, רוגטקה, סיפורים, רודריגז, שאלת פתיחה, שני פשעים, תאנה ממתינה לשמיים.

ספרים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים