Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים ביוני 2007       חזור

תורתה של נחמה ליבוביץ'
מאת: מרלה פרנקל

ההוצאה:

ידיעות ספרים

במשך קרוב לחמישה עשורים הטביעה נחמה ליבוביץ (1905-1994) – "מורת המורים" לתנ"ך ולפרשת השבוע – את חותמה בארץ ובתפוצות בשיטותיה הפרשניות והדידקטיות הייחודיות.

אף שהורישה חיבורים רבים, בכללם גליונות לעיון בפרשת השבוע וספרי העיונים לחמישה ספרי התורה, לא ניסחה ליבוביץ משנה חינוכית סדורה ומיעטה להתייחס לנושאי חינוך עיוניים.

מורת המורים" לתנ"ך ופרשת שבוע, נחמה ליבוביץ', סחפה אחריה קהלים שונים ומגוונים בחברה הישראלית לאורך כל שנות חייה. שיעורים שנתנה בביתה ברחוב הצבי שבירושלים בשנות ה-40 וה-50 הצליחו לחבר קהל הטרוגני של אורתודוכסים, רבנים, כמרים, רפורמים וחילונים תחת קורת גג אחת לשיעורי תנ"ך - בזכות השקפתה הדתית הפתוחה והליברלית.

תורתה של נחמה ליבוביץ'
שתפו אותי

ספר זה הוא מחקר ראשון ושיטתי של חיבוריה של ליבוביץ, והוא מנתח את משנתה מארבעה היבטים רעיוניים וחינוכיים: הלומד,המורה, השקפת עולמו של המורה ומלאכת הקריאה. כל היבט רעיוני-חינוכי נידון (בספר) בהקשר של סוגה מקראית אחרת – הסיפור המקראי, החוק המקראי, ההיסטוריה המקראית והנבואה המקראית – וכך מתקבל מבט מקיף על עבודתה ועל משנתה בתחומים מגוונים.

הניסיון להבין את תפישתה של ליבוביץ הוא חלק מן העיסוק הכללי בסוגיה של קריאת טקסטים מקודשים והוראתם בעת החדשה, ולכן הניתוח נעשה מתוך נקודת המבט של הפילוסופיה של החינוך היהודי. ספר זה, הפותח צוהר לתורתה החינוכית של נחמה ליבוביץ, מיועד לקהל הרחב, לאנשי חינוך ולאנשי אקדמיה, למי שמכיר את חיבוריה של ליבוביץ ולמי שאינו מכיר אותם כלל.

ד"ר מרלה פרנקל זכתה ללמוד יהדות מפי פרופ' ליבוביץ' קרוב ל-20 שנה, והחליטה לנתח ולברר לעצמה ולאחרים את הכוח המיוחד של שיעוריה של המרצה שהותירה את חותמה עליה ועל תלמידים רבים אחרים.

ד"ר פרנקל עוסקת בהכשרת מורים לתנ"ך במרכז מלטון לחינוך יהודי באוניברסיטה העברית ובמכללת דוד ילין, וכתבה את עבודת הדוקטורט שלה על שיטות ההוראה של נחמה ליבוביץ'. מתגוררת בירושלים ואם ל-4 בנות.

תורתה של נחמה ליבוביץ' - דרכה בלימוד התנ"ך ובהוראתו מאת ד"ר מרלה פרנקל בהוצאת ידיעות ספרים, סדרת יהדות כאן ועכשיו בעריכת רוחמה וייס, עיצוב עטיפה: זהבה טפר, 204 עמודים.

הקדמה | יאירה אמית
"הלומד מחברו פרק אחד, או הלכה אחת, או פסוק אחד, או דיבור אחד, אפילו אות אחת - צריך לנהוג בו כבוד". מרלה פרנקל למדה ממורתה נחמה פרקים הרבה ואפילו תורה שלמה, ועל אחת כמה וכמה נוהגת בה כבוד. ספרה, תורתה של נחמה ליבוביץ: דרכה בלימוד התנ"ך ובהוראתו, לא זו בלבד שמנחיל כבוד למשנתה של נחמה, הוא בבחינת תרומה חשובה להבהרת מפעלה הפרשני חינוכי ולהנצחתו.

בספר זה מציגה המחברת את גישתה של נחמה בעיון ובהוראת התנ"ך כגישה ייחודית המתאפיינת בקיומו של מתח בין שתי מגמות בתהליך ההוראה: בין מגמה שרואה את העיקר בתחום התוכן, ובין זו שרואה את העיקר בלומד עצמו. לדבריה, קיים אצל נחמה "מתח בין נאמנות לטקסטים מקודשים של המסורת המחייבת ובין התמודדות עם חיפושי היחיד בעולמו המשתנה".

לפיכך היא מדגישה כי נחמה, שכל חייה עסקה בהקניית טקסטים מקודשים, ידעה ש"כל אחד צריך לחתור לקראת קריאתו שלו, לקריאה המתאימה לרוחו ולנפשו שהיא חד פעמית בזה עולם" (מתוך מאמרה של נחמה: "כיצד לקרוא פרק בתנ"ך"). פרנקל תוהה על סוד הקסם של מפעלה של נחמה, ומגלה לקורא כי ביסוד התקבלותה הסוחפת של תורתה מונחת גישה מורכבת זו, שאינה מתעלמת מצורכי הפרט. כך נולדו הגליונות לעיון בפרשת השבוע, שנועדו לאפשר ליחיד באשר הוא להתמודד עם טקסטים רחוקים בזמן ובמקום.

פרנקל באה אל המורה נחמה ואל כתביה מאהבה. עם זאת, ייחודו של הספר בהיותו ניתוח אנליטי, ללא כחל וסרק, של מפעלה. עיניה האובייקטיביות אינן נעצמות, ובדיון על העקדה היא מבקרת את מורתה בדברים האלה: "כל השאלות המועלות ואף כל התשובות המוצעות מושרשות בפרשנות היהודית, כך שהמגמה הדליברטיבית שנפתחה בזכות השאלות נעצרת במידה רבה בגלל הפרשנות הסמכותנית, שאיננה מעלה שאלות נוקבות מדי, העלולות לאיים על קדושת הטקסט".

היא מודעת להעדפות של מסרים חינוכיים ערכיים אצל נחמה ולניחוח הדרשני העולה לא רק מצורת העיון עצמו, אלא פעמים רבות גם מהעדפותיה הפרשניות, ומודעת להתרחקותה מתאוריות מדעיות ביקורתיות, שעיקר עניינן לעמוד על התהוות המקרא ושחזורו. באיזמל מנתחים חושפת המחברת את עולמה הרוחני של נחמה, את הקריטריונים שאימצה לעצמה ושעולים הן מחינוכה ומן הדמויות שהשפיעו עליה כגון הרב שמשון רפאל הירש, אבי התנועה האורתודוקסית המודרנית, או המחנך יוהן היינריך פסטאלוצי, בעל השיטה העמלנית בחינוך, והן מניסיונה האישי על רקע הנסיבות ההיסטוריות של תקופתה שהרי - כדברי המשורר - האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו. כל אלה הופכים את ספרה של פרנקל למחקר אובייקטיבי, שיטתי, שאין עמו "הנחות".

פרנקל אף מודעת לכך שהתקבלות שיטתה של נחמה בקרב רבים הייתה קשורה למקומו המיוחד של המקרא, שהיה ספרה המכונן של היהדות הציונית. מציאות זו יצרה "סביבה ידידותית ופתוחה" לקבלת שיטת לימוד חדשה, שבעת ובעונה אחת המשיכה הן את הלימוד הרבני דיאלקטי והן את מחקר הפרשנות היהודית המתפתחת במשך הדורות. בהקשר זה פרנקל מעלה את השאלה הנוקבת: "האם שיטת הוראה שמקורה בתפישה דתית חינוכית של סוף המאה התשע עשרה ושיושמה בהצלחה באמצע המאה העשרים יכולה לשמש פרדיגמה להוראת טקסטים מקראיים היום, בעידן שבו התנ"ך נדחק לקרן זווית ונעשה נחלתה של קהילה אחת בלבד? האם שיטתה יכולה להיות רלוונטית בסביבה תרבותית שבה המסך והמידע המהיר מאיימים על הספר ועל העיון?".

מספרה של פרנקל אפשר להבין שכל עוד לא ויתרה החברה הישראלית כליל על לימוד טקסטים, ובכלל זה ספר הספרים, יש מקום לשיטתה של נחמה, שיטה שמעמתת פרשנים, מנתחת את נקודות האור והחולשה בדבריהם, מנסה להבין כל פרשן ופרשן על רקע נסיבות החיבור של פירושו, ושוקלת איזה פירוש מעדיף הקורא ומדוע. שיטה זו מחנכת לומד עצמאי, ומכוונת אותו להכיר את העולם הרב גוני של הפרשנות. יתרה מזאת, שיטה זו מחנכת את הלומד לדעת שאין אמת אחת, ושלטקסט האחד יכולים להיות פירושים רבים וטובים. בכך היא מכוונת להבנת המורכבות של המציאות ואולי אף להבנה סובלנית יותר של דעת האחר. ספרה של פרנקל מראה אפוא את הרלוונטיות העל זמנית של שיטת בית המדרש של מורת המורים, נחמה.

יאירה אמית

מבוא

הייתה אישה בארץ ישראל, בעיר הקודש ירושלים, ונחמה שמה, אישה תמה וישרה. והייתה נחמה כל חייה הופכת ומהפכת בכתבי הקודש. נתגלגלה זכות על ידה וזכתה נחמה לעשות מהפכה בפירושי הכתובים...

מהפכה זו נעשתה לא בחורשות האקדמיה, ולא באולמות של אוניברסיטאות, אלא בכותלי בתי ספר תיכוניים בארץ ובחוץ לארץ, והיא חדרה לראשיהם של אנשים ונשים בכל מקום. לאנשים ולנשים שהמקראות גדולות הם חלק מחייהם נעשה השם נחמה ליבוביץ שם נרדף לפרשת השבוע.

כך הצהיר אחד מגדולי חוקרי התלמוד, שאול ליברמן, כשהעניק לנחמה ליבוביץ (1994-1905) את פרס יהודית ליברמן בשנת 1980. אך כבר בשנת 1956, עשרים ושש שנה לאחר עלייתה לארץ ישראל, זכתה נחמה (אשר ביכרה פנייה זו על פני כל תואר רשמי אחר) להכרה לאומית. ביום העצמאות השמיני למדינת ישראל הוענק לה "פרס ישראל". וכך נימקו השופטים את החלטתם:

עבודתה בפרשנות המקרא, המקרבת את ספר התנ"ך לאלפי קוראים, מחוגים שונים בארץ ובגולה, מתוך יצירה חינוכית מקורית אשר ערכה יישאר קיים.

הגב' ד"ר נחמה ליבוביץ היא דמות מחנכת, המשמשת דוגמה במסירותה, בצניעותה ובנכונותה להיענות לכל אדם.

מדברים אלה ומעדויות של עשרות ומאות תלמידים מן הארץ ומן העולם עולה שהצלחתה של נחמה ללמד אנשים "מחוגים שונים" הייתה תופעה חסרת תקדים, בייחוד לנוכח האווירה התרבותית ששררה בארץ באותן שנים.

לפי תיאורו של צבי צמרת, בסוף שנות החמישים היו בישראל מאבקים תרבותיים וחינוכיים קשים - בין ותיקים לעולים חדשים, בין חילונים לדתיים, בין ימין לשמאל, ובתוך השמאל עצמו. המדינה נחשבה בעיני מנהיגיה, וראש וראשון להם ראש הממשלה ושר הביטחון דאז דוד בן גוריון, למדינה מחנכת. באותן שנים היו ניסיונות ל"כיבוש" חינוכי: המונים הועלו למדינת ישראל, ונעשה מאמץ להתיכם במהירות בכור ההיתוך ולהופכם ל"יהודים חדשים".

הזרמים נאבקו ביניהם, ובמחנות העולים פעלו אף "ציידי נפשות", שניסו להביא את העולים החדשים תחת כנפיהם; בסופו של דבר כוננו שני זרמי חינוך ראשיים: החינוך הממלכתי ולצדו החינוך הממלכתי דתי. בעיני הממלכתיים הצטייר החינוך הממלכתי דתי כחינוך ארכאי שאין לו דורש, ובעיני הדתיים הצטייר החינוך של הזרם הממלכתי כמפעל ששואב את חניכיו אל תוך מערבולת הרסנית הפולטת אותם מופקרים מבחינה ערכית ובטלנים מבחינה לימודית. כך למשל במודעת בחירות של הפועל המזרחי מהימים ההם נראה טוחן בשר השואב למכונת הטחינה בני נוער דתיים בלבוש מסורתי ופולט ממנה נערים רוכבים על אופנועים, רוקדים ריקודים מעורבים ומעשנים סיגריות.

עם זה, חשוב להדגיש שבתקופה סוערת זו הסכימו הכול על מרכזיותו של ספר הספרים בחיי התרבות והרוח של העם החי בארצו. הסכמה זאת התבטאה בספרות ובשירה, בשיח המדיני והיומיומי וכמובן בתוכניות הלימודים של כל הזרמים. כדברי אוריאל סימון:

מנהיגים, סופרים ומחנכים האמינו שמצד אחד המקרא מקנה תוקף לציונות, באשר הוא מעיד על הבעלות של עם ישראל על הארץ הקרויה על שמו, וצופה מראש את שיבת הבנים לגבולם, את בניין הארץ ואת קיבוץ הגלויות, ומצד שני הציונות מאדירה את התפארת של ספר הספרים, באשר היא מממשת את נבואותיו ומאשרת בכך את אמתו הנצחית. כך היה המקרא לפירוש מרומם של ההווה, כפי שההווה היה לפירוש ממחיש של המקרא.

ברם, ההתייחסות החיובית לתנ"ך התבטאה בשתי דרכים עיקריות בהתאם לזרמי התקופה. הזרם ה"כללי" הניח ש"התנ"ך יזרח מן האור של עצמו", כלומר ללא פרשנות מסורתית ("גלותית") ובהיעדר נוכחותו המחייבת של האלוהים, ואילו הזרם הדתי דרש להכיר באחדות התורה שבכתב עם זו שבעל פה ובסמכותה האלוהית המחייבת נורמות ברורות. נחמה הצליחה להשפיע על שני הזרמים. יעקב שכונפלד, מי שחקר את השיטות להוראת התנ"ך בארץ באותן השנים, כתב על נחמה:

ליבוביץ יזמה גישה דידקטית חדשה להבנת התורה, המתבססת על הפרשנות המסורתית. דווקא בתחום זה של הוראת התורה על פירושיה המסורתיים, הוראת התנ"ך האורתודוקסית, תרמה ליבוביץ את תרומתה הייחודית להוראה המודרנית של התורה בישראל... בדחותה את השיטה שבה המורה מציעה ללומדים פירושים חד משמעיים, ביקשה ליבוביץ לעודד אותם לשוטט בשדות הרחבים של הפרשנות היהודית המסורתית במשך הדורות. דרך לימוד זו, המחקה את הלימוד הרבני הדיאלקטי, דורשת מהלומד לבחון את עצמו. פועלה של ליבוביץ השפיע הרבה מעבר למחנה האורתודוקסי, שכן היה אוצר בלום של פרשנות מסורתית לתנ"ך לתלמידי תיכון ולמשתתפים בחוגי תנ"ך.

היום, כארבעים שנה לאחר שראה אור האחרון בחיבוריה העיקריים של נחמה - ספרי העיונים לחמשת חומשי תורה - המורה לתנ"ך מתמודד עם מציאות שונה בהרבה מזו שהייתה בזמנה, בין השאר מכיוון שהתנ"ך נדחק מן המרכז לשוליים. המורה אינו יכול עוד להסתמך על בקיאותם של לומדים נאמנים, ובוודאי לא על רצונם העז של שוחרי תרבות לעיין בספר הספרים. אך גם אם דרכה של נחמה בעיון ובהוראת התנ"ך הצליחה לא מעט בשל האווירה הידידותית שהתפתחה בה, ראוי ששיטת ההוראה המוצלחת שלה תיבדק ותיחקר כדי להעשיר את הדיון של אנשי התאוריה מצד אחד וכדי לאפשר הפקת לקחים אפשריים לאנשי המעשה מן הצד האחר.

נחמה נולדה בתחילת המאה התשע עשרה בריגה, לטביה. בביתה של המשפחה הציונית דתית דיברו עברית, בניגוד ליידיש שהייתה מקובלת ברוב הבתים היהודיים במקום. בתקופה זו התברכה העיר במוסדות יהודיים לא מעטים: בתי תפילה וספריות, מועדונים חברתיים ומוסדות צדקה, וכן בתי ספר יהודיים - מסורתיים וליברליים, ובכלל זה גם "חדרים" לבנות. ובכל זאת נחמה ואחיה ישעיה, שהיה מבוגר ממנה בשנתיים, למדו בביתם. בהשגחתו הקפדנית של אביהם, תלמיד חכם וסוחר אמיד, קיבלו שניהם שיעורים פרטיים הן במקצועות כלליים והן בלימודי קודש. החינוך הראשוני של נחמה במקורות היהדות לא נקנה אפוא כבדרך אגב או באורח מזדמן. אדרבה, אביה הקפיד להקנות לה השכלה יהודית בכלל ובקיאות בלימוד המקרא בפרט.

בשנת 1917 הגיעה משפחת ליבוביץ לעיר הגדולה ברלין. היסטוריונים של תקופת ויימאר מתארים את יהודי ברלין הוותיקים כאזרחי העולם, כאלה שחיבקו את תרבות אירופה על שלל מרכיביה, למדו את שפותיה ואימצו את השיח שלה. תיאור זה של ברלינאים שוחרי תרבות והשכלה התאים במידה רבה גם למשפחת ליבוביץ, וכך גם התיאורים של ספריות ביתיות עשירות בספרי קודש, בספרות עולמית וביצירות מוסיקה קלסית, שהיו נחלתן של המשפחות היהודיות האמידות באותה תקופה.

בכל הנוגע ליהודי גרמניה בכלל וליהודי ברלין בפרט התאפיינה התקופה של רפובליקת ויימאר לא רק בפתיחות לעולם המערבי, אלא גם בגאווה מחודשת בנכסי התרבות היהודית. אחד הביטויים הראשונים של ה"רנסנס" היהודי של התקופה היה פרסום כתב העת "דער יודה" ("היהודי") של מרטין בובר ב 1916. בתקופה זו עדיין סימל המונח "יהודי" ביזיון בעיני רבים, ויהודים לא מעטים המשיכו לראות בו תו של בושה. (את השם "דער יודה" לקח בובר מכתב עת שראה אור כמה עשרות שנים קודם לכן [1832] ושאותו ערך גבריאל ריאסיר, אחד ממנהיגי האמנציפציה שחתר לרומם את הכבוד המוסרי של היהודי ולהשיג לו שוויון זכויות כאינדיבידואל]. החוקר פאול מנדס פלור גורס שדווקא בשנים 1934-1917 (השנים שבהן הייתה משפחת ליבוביץ בברלין) קיבל ה"רנסנס" תנופה חסרת תקדים, וזו הטביעה את חותמה על כל התחומים בסביבה הרוחנית והתרבותית של יהדות גרמניה.

בין השאר הייתה בשנים אלה פריחה עצומה של כתבי עת מחקריים ועממיים. בהקשר זה ראוי להזכיר את מפעלם של מרטין בובר ופרנץ רוזנצוייג, תרגום התנ"ך לגרמנית, שלימים היה לסימן ההיכר של ההתחדשות הגרמנית יהודית של התקופה. המתרגמים ביקשו להשמיע את קולו של הטקסט המקראי, את המסר הראשוני והנצחי שלו, ובכך להופכו ממיצג אנתרופולוגי היסטורי למטען תרבותי חי ודינמי. התרגום נשא אופי חלוצי, ובכל ישיבה וסמינר, כנס ומפגש של תנועות הנוער שבהן למדו את התנ"ך, עמד התרגום החדש במוקד העיון. לימים הרבתה נחמה לצטט מתרגום זה ואף ראתה בו תרגום ופירוש מועדף.

בשנים 1927-1919 נוסדו בברלין חמישה בתי ספר יסודיים יהודיים, וכן היה קיים בית ספר תיכון יהודי לבנות (ושמו "מיידכן מיטלשולה") שבשנת 1920 הורשה להכין את הבנות לבגרות. על רקע זה מעניין שבבואה לברלין למדה נחמה בגימנסיה הממלכתית ושם קנתה דעת ביצירות כלליות. באותה עת היו נחמה ואחיה חברים בתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס" ("כחול לבן"). תנועה זו, הראשונה לנוער יהודי גרמני (לא דתי דווקא), נוסדה בשנת 1912. מבחינה ארגונית דמתה התנועה לתנועה הגרמנית "וונדרווגל", ששררה בה אווירה אנטישמית קשה.

בתקופה זו הייתה תנועת הנוער היהודית פופולרית מאוד, וכשליש מכלל הצעירים היהודים הצטרפו לשורותיה. לשיא פעילותה הגיעה התנועה בשנות העשרים, אז היו בה שלושת אלפים חברים, ובתקופה זאת הייתה התכנית הרשמית בעיקר ציונית. התנועה שמה דגש על מפגשים חברתיים וחגיגת החגים היהודיים בחיק הטבע, ובאמצעותה מצאו צעירים רבים מבתים מתבוללים את דרכם חזרה אל חיק היהדות והציונות. צעירים אלה, רובם משכילים בני המעמד הבינוני והגבוה, מצאו מכנה משותף סביב עניין מחודש בשפה העברית, בשירים עבריים ובפולקלור יידישי. כמו נשים רבות מהמעמד הבינוני ומעלה, המשיכה גם נחמה את לימודיה במוסדות להשכלה גבוהה, וקנתה דעת בפילולוגיה גרמנית, באנגלית ובמדע המקרא באוניברסיטאות ברלין, היידלברג ומרבורג.

נוסף על כל אלה השתתפה בסמינרים בנושאי חינוך, ובשנים שלמדה באוניברסיטת ברלין גם למדה ב"הוכשולה", האקדמיה הגבוהה למדעי היהדות. האקדמיה נוסדה ב 1872 ביוזמתו של אברהם גייגר בשל סירובן של האוניברסיטאות בגרמניה להכיר במדעי היהדות כתחום אקדמי, ולימים נודעה כמוסד המצטיין בגרמניה במחקר מדעי היהדות והוראתם. מטרתו המוצהרת של המוסד הייתה "לשמור, לקדם ולהפיץ את מדעי היהדות" באווירה עצמאית, משוחררת מדרישותיה של הממשלה ומלחציהן של הקהילות. אף שמטרתו המקורית של המוסד הייתה לפתח מחקר מדעי טהור, עם הזמן התפתח ונעשה סמינר למורים ולרבנים מזרמים שונים ביהדות גרמניה. בכלל הסטודנטים שפקדו את כתליו היו חוקרים צעירים מחו"ל, סטודנטים ממגוון פקולטות באוניברסיטאות, סטודנטים נוצרים ליהדות ומתעניינים מן הקהל הרחב.

בשנת 1932 למדו במוסד 155 סטונדנטים, מתוכם 27 נשים. מורי המוסד שיקפו את קשת הדעות הרחבה של משכילי ברלין, והיו ביניהם חוקרים שומרי מצוות, ליברלים וציונים. נחמה למדה בין השאר אצל יוליוס גוטמן, יוסף אלבוגן ולאו בק. ב 1930 סיימה את לימודיה ועמדה בבחינות הדוקטור: עבודת המחקר שלה עסקה בתרגומי התנ"ך ליידיש במאות החמש עשרה והשש עשרה. כבר בהיותה סטודנטית החלה נחמה להורות בבית הספר העממי ובבית הספר התיכון בברלין, שם ביקשה לקדם את השיטה של "עברית בעברית", שלא הייתה נפוצה כלל בבתי הספר היהודיים בגרמניה.

קווים כלליים אלה די בהם לתיאור מהלך חייה וחינוכה של נחמה כדי להבין את נאמנותה לדרכו של מנהיג התנועה האורתודוקסית בגרמניה, שמשון רפאל הירש (1888-1808), ולסיסמתו המפורסמת "תורה עם דרך ארץ". הירש דגל בחינוך שווה לנערים ולנערות ופעל נמרצות לייסוד מוסדות חינוך שיקנו לבני שני המינים השכלה יהודית (לימוד השפה העברית כשפה מדוברת, לימודי תורה ודינים) יחד עם השכלה כללית.

אין ספק שחינוכה של נחמה, על כל רבדיו, תאם את השקפותיו של הירש. הסביבה הרוחנית והתרבותית שנחמה התחנכה בה, בבית ומחוצה לו (על רקע הקולות האנטישמיים שהלכו וגברו בשנים אלה), התאפיינה אפוא בגאווה יהודית מתחדשת, שהתבטאה במחויבות למורשת היהודית, הן למקורותיה והן לאורח חייה, בד בבד עם הכרה אמיתית של יצירות הרוח הכלל אנושיות. גם העובדה שלמעט ה"הוכשולה" התחנכה נחמה אך ורק במוסדות כלליים, השפיעה מאוד על השקפת עולמה ועל המטען התרבותי רוחני שרכשה בשנים אלה.

מרדכי ברויאר, חוקר היהדות האורתודוקסית בגרמניה, מתאר את הדרך הייחודית של זרם זה, תיאור שהולם גם את דרכה של נחמה:

אופיו הדתי והסוציולוגי המיוחד של הזרם האורתודוקסי ביהדות גרמניה נקבע במידה מכרעת על ידי כך שהלך בשתי דרכים גם יחד, אם כי באופנים שונים. הוא לא סגר את שער האמנציפציה מבפנים, אלא נתן לבניו דריסת רגל, כמעט ללא סייג, להישגים הכלכליים והתרבותיים של העולם המודרני החיצוני. בו בזמן צייד אותם בתורת חינוך והשכלה ובהשקפת עולם דתית שנועדו להביא אותם לידי כך שישלבו נאמנות מוחלטת למסורת עם פתיחות רוחנית יחסית ושיבדילו בין המועיל לבין הבלתי קביל בנכסי התרבות של העולם המודרני החיצוני.

בסוף 1930, כשהיא בת עשרים וחמש, עלתה נחמה לארץ עם בעלה ידידיה ליפמן. בשנים הראשונות בירושלים עבדה בסמינרים למורים: הדריכה מורים וסמינריסטים בעבודה מעשית בבתי הספר העממיים ולימדה את המקצועות תולדות ישראל, ספרות ותנ"ך. לימים התרכזה בהוראת התנ"ך ובמתודיקה. בכלל תלמידיה בסמינר שהתקיים בירושלים בשנת 1938 היו חמש עשרה נשים חברות קיבוצים שהגיעו לירושלים מדי שבוע בשבוע כדי ללמוד אצל המורה ששמה כבר הלך לפניה. לאחר סיום הקורס, "כשעמדו לחזור למקומותיהם, ללול, לרפת, למטבח, למחסן, לאחר שטעמו טעם תורה, הצטערו שמא לא תוכלנה להמשיך לימודן בלי מורה". נחמה הבטיחה לשלוח להן שאלונים על פרשת השבוע והתחייבה לתקן את התשובות שיישלחו. כך נולדו בשנת 1942 הגיליונות לעיון בפרשת השבוע, שהופיעו מדי שבוע בשבוע בהדפסת סטנסיל, שכן גם חברים וחברות של אותן חמש עשרה נשים ביקשו להצטרף ללימוד דרך ההתכתבות האישית.

שנים רבות מאוחר יותר הסבירה נחמה ש"הגליונות דורשים מאמץ רב מן הלומד בעיון מדוקדק בקריאת תורה ומפרשיה ופתרון בעיות בהבנתם...", שהרי בכל גיליון הובאה סדרה של שאלות המנתחות את הטקסט המקראי לאור מקורות פרשניים שקשורים לפרשה בלי הצעה לפתרונות כלשהם. יתרה מכך, היות שלא תמיד הביאה נחמה את המקור הפרשני במלואו, היה על הלומד לגשת למקורות בכוחות עצמו. שני אפיונים אלה - שאלות ללא מתן תשובות ומראי מקומות המזמינים את הלומד לעיין בספרים לבדו - מצביעים על לימוד עצמאי שמיועד בעיקר ללומד בעל ניסיון. בשנים ראשונות אלה לא היו שוחרי הגיליונות רק מורים (מן הזרם הדתי), אלא גם פועלים, חקלאים ולוחמים של המדינה המתפתחת. לימים שימשו הגילונות בסיס להרצאותיה של נחמה בקבוצות לימוד ברחבי הארץ, בהשתלמויות מורים - דתיים וחילוניים, בקרב עולים וותיקים, ביחידות חינוך בצבא ובמפגשים בקיבוצים מכל הזרמים.

האחראים על הפצת הגיליונות (מטעם המחלקה התורנית של הסוכנות היהודית) הבינו שיהודי התפוצות מתקשים להתמודד עמם, ולכן הפצירו בנחמה להוציא את השאלונים בצורה שתתאים לקהל לומדים מיומן פחות. בשנת 1954 החלו להופיע, נוסף על הגיליונות, שבעה שנתונים של עיונים בפרשת השבוע, כלומר מאמרים שלווו לעתים בעלונים להדרכה דידקטית. אלה ואלה היו הבסיס לחמשת הספרים על התורה - העיונים - והראשון שבהם יצא לאור ב 1967. ספרים אלה היו מיועדים, כתבה נחמה, "למי שרוצה להכיר במקצת את תורתנו לאור מדרשים ומפרשים מדורות שונים מתוך קריאה שוטפת". ההסברים הנרחבים לשאלות המועלות, למקורות המוצגים (במלואם) ולהכרעות המוצעות לקורא, מצביעים על רמה של עיון שונה מזו הנדרשת בגיליונות. תרגומם של העיונים לשפות רבות - אנגלית, צרפתית, ספרדית, הולנדית, רוסית וגרמנית - מעיד על התקבלותם הרבה בקרב יהודי התפוצות במשך עשרות שנים.

כעשרים שנה הרצתה נחמה באוניברסיטת תל אביב (בחוגים מקרא וחינוך) ובאוניברסיטה העברית (במסגרת השתלמויות מורים ובתוכנית לתלמידי חו"ל) עד פרישתה בשנות השבעים. בעשור האחרון לחייה עלו לביתה ברחוב הצבי בירושלים מורים ושופטים, רבנים וחוקרים, אנשי דת נוצרים ויהודים, חרדים ורפורמים ולומדי תורה מרחבי הארץ ומן התפוצות. בחדר הקטן העמוס ספרים עתיקים וחדשים, הצטופפו עשרות לומדים על ספסלי עץ כדי ללמוד תורה מ"מורת המורים". מאז עלייתה לארץ ישראל בשנות השלושים לא עזבה נחמה את הארץ ולא נענתה להזמנות הרבות ללמד בחו"ל.

שני החיבורים העיקריים של נחמה - ספרי העיונים לחמשת חומשי התורה והגיליונות לעיון בפרשת השבוע - הם מעין תכנית לימודים למבוגר. בשניהם ניכרת המלאכה הקפדנית של העיון במקורות היהדות דרך שאלות אנליטיות למכביר, ללא כל התייחסות למישור התאורטי. לעומתם בחיבורים קצרים כגון מכתבים, מאמרים ו"חוברות למורה" נחמה מתארת את "גישתה" להבנת הטקסט המקראי ולהוראתו, בעיקר במישור הדידקטי והמעשי. ההערות המתייחסות למישור התאורטי עיוני מעטות, ויותר משהן מגלות טפח הן מכסות טפחיים.

במאמרה "כיצד לקרוא פרק בתנ"ך" נחמה פותחת בהסתייגות מעצם הניסיון ללמד את האחר כיצד לקרוא את הטקסט המקראי. הנה קטע מדבריה:

זה שקבעתיו בנוסח דלעיל נראה לי כרגע בהיותו מודפס לפני על גבי דף ההזמנה כגילוי של קלות דעת מאין כמותה. לא רק מפני הטעם, שלא לי ללמד בני אדם כיצד לקרוא פרק בתנ"ך, מפני שמפתחות ספר זה לא נמסרו לידי; אלא גם מפני שספק גדול הוא אם בכלל יכול יחיד לקבוע לרבים דרך לקריאת הספר, ואם אין כל אחד צריך לחתור לקראת קריאתו שלו, לקריאה המתאימה לרוחו ולנפשו שהיא - חד פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב, ושמשום כך גם קריאתו את התנ"ך ושמיעתו את הנאמר בו צריכה להיות חד פעמית, כולה שלו, לא מחקה את שכבר היה.

מכאן אנו למדים שהימנעותה של נחמה מלקבוע כללים בנושא קריאת התנ"ך איננה נובעת אך ורק ממידת הצניעות שאפיינה אותה, אלא מפני שלדעתה כל קריאה חייבת להתאים לרוחו ולנפשו של כל יחיד ויחיד. אך האם כל קריאה של כל יחיד ראויה ונכונה? ואם כל קריאה מתאימה לרוחו ולנפשו של הקורא, היכן קולו וכוחו של הטקסט המקראי? היכן מרותו כטקסט מקודש? בהמשך דבריה ניתנות לנו תשובות חלקיות בלבד.

אולם אם בכל זאת מנסים אנו ללמוד לקרוא, הרי הצדקתנו היא בכך שההוראות הניתנות לבנאי - תבנית האדריכל - על פסוקיה, תיבותיה ואותיותיה הן הן הדבר הנתון, הקיים האובייקטיבי, המטיל מרות. להתבוננות בהן ולקבלת מרות זו אולי אפשר להוביל את הקורא...

לפי משל זה של אריה לודוויג שטראוס (גרמניה, 1953-1892), הבנאי נמשל לקורא, תבנית האדריכל לטקסט המקראי, האדריכל למחבר (האלוהי), והבניין שייבנה להבנתו של הקורא. כפי שכל "בנאי" חייב להיצמד לכללי "תבנית האדריכל", כך כל קורא חייב להיצמד לכללי הטקסט התנכ"י ולמרכיביו. אך מכאן עולות תהיות חדשות: כיצד נדע להכיר את ה"בנאי", כלומר את הקורא המוסמך? באלו כלים הוא רשאי להשתמש? האם יש כלים מועדפים ומועדפים פחות, והאם יש כלים שעלולים להרוס את הבניין? ובסופו של דבר עדיין נותר הספק - "אולי אפשר להוביל את הקורא". האם אין היא בטוחה שניתן ללמד את המלאכה?!

גם בנוגע למלאכת ההוראה הצהרותיה המעטות של נחמה מדרבנות אותנו לשאול שאלות. הנה דבריה באחד הקבצים המיועדים למורה:

ויזכור המורה תמיד: אין עיקר מטרתנו בביה"ס להרבות מידע, ואין ביכולתנו להוציא מתוכו תלמידי חכמים בקיאים בכל חדרי התורה, אלא מטרתנו היא להרבות אהבת התורה, שיהיו דברי תורה יקרים וחביבים על הלומד, שיראה את האור הגדול הנוגה מפרשנינו ומזריח את הפסוקים, שיחם לב תלמידנו לאורם. וכבר אמרו: מי שיודע פסוק אחד או פרשה אחת לכל עומקה, כבר יש בידו להבין הרבה מדברי התורה כולה.

מכאן מתברר שבשביל נחמה, מטרתה של הוראת התנ"ך היא אהבת התורה. ואולם מה יהיה טיב ההוראה כאשר גורם הרלוונטיות ("שיהיו דברי תורה יקרים וחביבים על הלומד") הוא גורם מכריע? מה צריכה להיות דמותו של המורה שיעניק ללומד את הכלים הדרושים לקריאה הראויה? מה יהיה טיב הלמידה כאשר הלמידה הכמותית נשללת כיעד, ואת מקומה תופסת למידה איכותית? ובכל זאת, מהי מידת הידע ההכרחי ללומד כדי שיבין את הטקסט התנ"כי לכל עומקו? ובאופן כללי יותר: האם גישתה של נחמה לעיון ולהוראת התנ"ך היא גישה חובקת כול המחנכת את האדם היהודי באשר הוא, או שמא זו גישת הוראה שמיועדת לקהל לומדים מסוים ותלויה בזמן ובמקום?

כדי שנוכל לענות על כל אלה עלינו לעיין היטב בכתביה של נחמה, ומאחר שהשאלות שהעלינו קשורות לנושא של הוראת טקסטים מקודשים בעידן המודרני ובעצם בפילוסופיה של החינוך היהודי, ניעזר בהגותו של מיכאל רוזנק, שדן בסוגיות אלה בהקשר של הפילוסופיה של החינוך. רוזנק טוען שאף שבחינוך נמצא שפע של תנועות ואסכולות, לאמיתו של דבר מדובר בשתי מגמות עיקריות: על פי המגמה הראשונה, המגמה הנורמטיבית אידאית, הגורם המעצב את המפעל החינוכי הוא העקרונות והאידאות, והגורם העיקרי בהוראה הוא תחום התוכן. על פי המגמה השנייה, המכונה הדליברטיבית אינדוקטיבית, הגורם המעצב את המפעל החינוכי הוא ההתמודדות עם בעיות, והגורם העיקרי בהוראה הוא הלומד.

המגמה הראשונה מושרשת בתרבות כלשהי ונאמניה חותרים לעצב את הלומד לפי ערכיה המוגדרים חרף המציאות ונסיבותיה. בקרב אלה הצלחה חינוכית נמדדת לפי מידת הנאמנות לערכיה הראויים ללא התייחסות להקשרו האישי של הלומד. המגמה השנייה מכירה במציאות המשתנה, והדוגלים בה שואפים ללוות את הלומד בחיפושיו האישיים. בעיני אנשי חינוך אלה הצלחה קשורה באופן מהותי ליכולתו של הלומד לפתור בעיות ולעמוד באתגרים החדשים הניצבים במציאות המשתנה של חייו.

רוזנק מסביר שבחינוך הדתי המגמה הנורמטיבית מתבטאת בנטייה ל"דת מפורשת" של המסורת המחייבת, ואילו המגמה הדליברטיבית בנטייה ל"דתיות מובלעת" ליברלית של חיפושי היחיד: "עניינה של הדת המפורשת במה שאנו - כמשתייכים נאמנים לעדת אמונה מסוימת - מאמינים ועושים, כחברים של קהילה מאמינה; היא מציבה נורמות שקיימות בחברתנו, נורמות שמחייבות את כל אלה ש'אנחנו' מכירים כ'דתיים'". לעומת זה, "עניינה של דתיות מובלעת היא יראת כבוד, פתיחות וחיפוש אחר משמעות. אין היא יוצאת מן הדרישה האלוהית המוחלטת, אלא מתקוות ומחרדות אנוש בתחושת נוכחות של אל". כדי להדגים את ההבדל בין התפישות, אפשר לומר שהגותו של הרב יוסף דב סולוביצ'יק (בחיבורו איש ההלכה) מייצגת נאמנה את הדת המפורשת, וזו של התאולוג אברהם יהושע השל (בספרו "האדם בחיפוש אחר האל") את הדתיות המובלעת.

רוזנק טוען שבעידן המודרני ניכרת אצל אנשי חינוך נטייה להיצמד לאחת משתי המגמות, וכתוצאה מכך החינוך נעשה חד ממדי ומתאפיין ב"קבלה במקום בהתמודדות... בדוגמה במקום בדיאלקטיקה", בין שנבחרת מגמה זו, ובין שנבחרת המגמה האחרת. ומה באשר לחינוך הדתי? החינוך הדתי הדורש מחויבות לטקסטים מקודשים, למַרות ההלכה ולנורמות הקהילה בלי להתחשב בעולמו החד פעמי של היחיד, הנו חינוך חד ממדי. ואולם גם החינוך הדתי המאפשר ומעודד חיפושים של היחיד בלי להתמודד עם מחויבות לספרות מקודשת, לעול מצוות ולדרישות הקהילה, הוא חד ממדי, שכן הוא נוטה לדוגמה במקום לדיאלקטיקה.

אנו מציעים שגישתה של נחמה בעיון ובהוראת התנ"ך היא גישה ייחודית שמתאפיינת ביחס דינמי מתמשך בין שתי המגמות האלה. זהו מתח בין נאמנות לטקסטים מקודשים של המסורת המחייבת ובין התמודדות עם חיפושי היחיד בעולמו המשתנה. אין ספק שאצל נחמה היה המתח המתמיד בין שתי המגמות מושרש בסביבה הרוחנית והתרבותית שגדלה בה ושתיארנו למעלה.

בהמשך הדברים ניגש לכתביה של נחמה ונבדוק ארבעה סוגים של טקסטים מקראיים: הסיפור, החוק, ההיסטוריה והנבואה. כל טקסט ייבדק לאור הגותו של רוזנק מתוך שימת דגש על היבט שונה, חינוכי ורעיוני. הסיפור - בהדגשת דמותו של הלומד; החוק - בהדגשת דמותו של המורה; ההיסטוריה - בהדגשת האמונות והדעות (של נחמה); והנבואה - בהדגשת מלאכת הקריאה. שני קריטריונים הנחו אותנו בבחירת המקראות הספציפיים: ראשית חיפשנו מקראות שזוכים בכתביה של נחמה לטיפול מרבי. שנית, בחרנו מקראות שיאפשרו לנו לעסוק בסוגיות שעוסקות בשאלות תאולוגיות בין "במפורש" ובין "במובלע".

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

תורתה של נחמה ליבוביץ' - מרלה פרנקל


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, עוד לילה אחד, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים