Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2007  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | שנת 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בנובמבר 2007
» ספרים באוקטובר 2007
» ספרים בספטמבר 2007
» ספרים באוגוסט 2007
» ספרים ביולי 2007
» ספרים ביוני 2007
» ספרים במאי 2007
» ספרים באפריל 2007
» ספרים במרץ 2007
» ספרים בפברואר 2007
» ספרים בינואר 2007
» ספרים בדצמבר 2006

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ישראל וא"י  » ספרים חדשים בנובמבר 2007       חזור

בעצמם הם כותבים להם שיר
מאת: אפרת קנטור

ההוצאה:

מכון בן גוריון, יד טבנקין

על הציווי לזכור את העבר, אמר יגאל אלון, חבר ומנהיג בקיבוץ המאוחד: 'עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל'. הקיבוץ המאוחד, ככל קהילה המבקשת להטביע חותמה בעתיד ולשמור על חיוניותה בהווה, אכן כיבד את עברו, אולם בו בזמן השכיח פרשיות רבות, הדיח ומחק טקסטים וגיבורים.

ספרה של אפרת קנטור מאיר את מרכזיותה של קהילה קטנה אך דומיננטית בעיצוב זיכרון לאומי, כתחליף להדחתה ממוקדי העשייה. בחינתו של הזיכרון כמשאב וכאמצעי חליפין הוא חדשני וייחודי ועוקב אחר התנהלות "שוק הזיכרון" דוקא בחברה סוציאליסטית.

חוט מקורי המאגד בין פרקי הספר הוא הארת עליונותו של הזיכרון הגברי הברור על פני זה הנשי והמגומגם. חקר המגדר מיעט לדון באופני הזיכרון השונים ולפנינו פריצת דרך חדשה בתחום המגדרי.

בעצמם הם כותבים להם שיר
שתפו אותי

כיצד הצליח הקיבוץ המאוחד למזג עצמו עם זיכרון הפלמ"ח והחזית הקדמית של הקמת מדינת ישראל? מה עלה בגורלה של תפיסת 'ארץ ישראל הרחבה', שהייתה אבן יסוד בתורת הקיבוץ המאוחד ועמדה בבסיס פועלו, עת קופלה המפה ומדינת ישראל נותרה חצויה?

מה הייתה תגובתו של הקיבוץ המאוחד, שחרת על דגלו ובשמו את הכותר 'מאוחד', לנוכח הפילוג שקרע את התנועה הקיבוצית באותם ימים הרי גורל של ראשית מדינת ישראל? איך סופר פרק הפילוג המהווה אקט של החלשות ?

בקיבוץ לוחמי הגטאות, חיו שרידי המורדים בגטו ורשה. אילו מפתחות זיכרון עיצבו את תמונת השואה והמרד ומה נדחק אל מחוץ לטקסט, לטקס ולמוזיאון?

'בעצמם הם כותבים להם שיר, ואפילו ספרים כבר נתנו...', הסב המשורר נתן אלתרמן את תשומת לב נבחרי האומה אל דרכי עיצוב תמונות העבר ולחשיבות האחיזה בעבר. הקיבוץ המאוחד זיהה עצמו עם הפלמ"ח וכמוהו שאף גם הוא לכתוב עצמו ולעצב את תמונת העבר הקיבוצית והלאומית ברוחו שלו. במה זכה במשאב חיוני זה ועל אילו נכסים שימר או ויתר בתמורת הזכות לכתוב את עברו כמרכז זיכרון במדינת ישראל הצעירה? רכיבי העבר, כמו בתמונת קולָז', נתונים להטיה, לעימוד, להארה ולהחשכה. הספר מתבונן בתמונות העבר הצבעוניות שיצרה התנועה הקיבוצית, שבימים אלה הולכת ומאבדת את כוחה.

ספר זה מאגם תחומי תרבות רבים ובוחן טקסטים במרחב, בדפוס ובטקס. בפני הקורא נחשפים צמתי מפתח בתולדות הקיבוץ המאוחד ומדינת ישראל שהותכו לחיבור מרתק וחדשני.

אפרת קנטור מרצה במכללה האקדמית כנרת בתחומי היסטוריה ויהדות ומלמדת שנים רבות במכינות .

בעצמם הם כותבים להם שיר: עיצוב הזיכרון הקולקטיבי בקיבוץ המאוחד 1978-1948 מאת אפרת קנטור בהוצאת מכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות, קרית שדה בוקר, אוניברסיטת בן גוריון בנגב ויד טבנקין, מרכז מחקרי רעיוני ותיעודי של התנועה הקיבוצית. עריכה לשונית: נורית ולק, עיצוב עטיפה: שי צאודרר, 425 עמודים.

סיכום הספר

א. זיכרון קולקטיבי בקהילה המאבדת את כוחה
'הרכיבים המרכיבים את עברנו, כמוהם כשברי זכוכית צבעוניים בקליידוסקופ, קבועים הם במספרם ובטיבם. הם קיימים, ואין אנו יכולים להוסיף עליהם או לגרוע [...] אבל התמונה שאותה הם מציגים, עשויה להשתנות. אפשר לשנות את העבר'. דימוי זה של קליידוסקופ הוא דימוי חלקי משום שאינו מניח שיקוף הדדי של רכיבי הזכוכית הצבעונית, כלומר שיקוף של רכיבי העבר מול צורכי ההווה. לא רק ידו של המתבונן מסובבת את הקליידוסקופ, דהיינו מטה את רכיבי העבר. גם הקליידוסקופ מטה את ידו של המתבונן ותורם לחיזוק תנועותיו וקצבן. ממצאי המחקר המובאים בספר זה מלמדים כי חולשות ובקיעים שהתרחשו בחיי היום=יום ובליכוד הרעיוני של הקיבוץ המאוחד תרמו ליצירה מהירה ומרהיבה של תמונת העבר המשתבצת. יופיו של העבר השפיע במשהו על המתבונן ואִפשר לקיבוץ המאוחד לספוג חלק מהיחלשותו ואולי אף להיפגע פחות מהתרחשויות ההווה.

מעשה הזיכרון הוא תהליך מתמשך, עבודה של קבע, כמעט פולחן מתמיד. אם תותיר הקהילה את הנצחת פריטי העבר רק בידי חגים וטקסים חד=פעמיים היא תאבד את אחיזתה בתמונה ורכיבים זרים יחדרו אליה. ואכן הקיבוץ המאוחד התמיד בעקיבות ביצירת אותו קליידוסקופ של העבר והשתמש בכל הכלים שעמדו לרשותו כדי למתוח את תמונת העבר בציר הכרונולוגי, הגאוגרפי והחברתי.

מחקר זה דן בעיצוב הזיכרון בחברה הנמצאת בתהליכי היחלשות ונסיגה. מאז הקמת המדינה נמצאות התנועות הקיבוציות כולן בתהליך של נסיגה הן בכוחן הדמוגרפי הן בהידחקות ממוקדי הכוח שהיו בידיהן בחברה היישובית. הקיבוץ המאוחד סבל יותר מכל תנועה אחרת מתופעות אלה בשל הפילוגים הפנימיים שעברו עליו ואף בשל ההכרעות הפוליטיות במדינה. הנסיגה בכוחו בלטה גם משום שמבחינות רבות הייתה תנועת הקיבוץ המאוחד התנועה המרכזית בתנועות הקיבוציות בימים של ערב הקמת המדינה. הקיבוץ המאוחד החזיק בעמדות כוח בולטות בכוח הצבאי, הוביל בפריסת יישוביו ועסק רבות בקליטת עלייה. בשנת 1947 מנתה התנועה הקיבוצית כ=7% מקרב אוכלוסייתה היהודית של ארץ ישראל. בשנת 1951 ירד שיעור זה לכדי 5% מאוכלוסיית המדינה הצעירה ומאז ירד המספר בהתמדה. העלייה שהגיעה מרומניה, מעירק ומתימן כמו גם מצפון אפריקה לא נקלטה בתנועות הקיבוציות, למרות הניסיונות ליצור בהן מסגרות קליטה.

המחקר ההיסטורי עסק בברירות הפוליטיות והאידאולוגיות שעמדו בפני הקיבוץ המאוחד מהקמתו. בחירתו המודעת של הקיבוץ המאוחד בקיום הברית הפוליטית בתוך מפ"ם ובישיבה באופוזיציה, בשנים הראשונות למדינת ישראל, היא כנראה אחת הסיבות להיחלשות התנועה. השותפות עם מפ"ם ניתקה את הקיבוץ המאוחד מהמסד העירוני של הפועלים. מגמת ההשמאלה בתוך מפ"ם גררה את הקיבוץ המאוחד לפילוג בתוכו. חמש השנים הראשונות למדינה עברו על הקיבוץ המאוחד באופוזיציה ולכן לא היה שותף להכרעות חשובות ונדחק מבסיס קביעת מדיניות ומסרטוט מתווה עתידי למדינה הצעירה. התנגדותו של הקיבוץ המאוחד למגמת הממלכתיות של בן=גוריון מוסברת גם מהחשש הכלכלי כי ינותק מעמדות כוח בתחומי הביטחון, ההתיישבות והחינוך, והיא גם שדחקה אותו אל האופוזיציה. בהמשך, מששב לשתף פעולה עם מפא"י, נהנה הקיבוץ המאוחד מהקצאות ממשלתיות רבות וכלכלתו התבססה יותר ויותר על משק עתיר הון. מאמצע שנות החמישים ניתב הקיבוץ המאוחד את עצמו אל תוך מנגנוני המדינה והכליל את עצמו בהקצאת תקציביה. בתמורה ויתר במידה מסוימת על עקרונותיו ופתח את עצמו לתחרות קפיטליסטית.

ההתמקדות בשגשוג כלכלי, בהעלאת רמת החיים ובעמידה בתחרות מול מגזרים יצרניים אחרים בחברה הישראלית, תרמו אף הם לדעיכת ייחודו של הקיבוץ ולהרעת דימויו בעיני קבוצות אחרות באוכלוסייה. הקיבוץ המאוחד, כמו התנועות הקיבוציות האחרות, ניסה לטפח קשרים עם עיירות הפיתוח, מתוך שהוא מודע לבעיות העבודה השכירה, המכשילה את רעיון הקיבוץ הגדול והגדל ומקטינה את הצורך הכלכלי לקלוט חברים חדשים. הקיבוץ המאוחד, כמו התנועות הקיבוציות האחרות, ניסה לטפח קשרים עם עיירות הפיתוח, מתוך שהוא מודע לבעיות העבודה השכירה, המכשילה את רעיון הקיבוץ הגדול והגדל ומקטינה את הצורך הכלכלי לקלוט חברים חדשים. הקיבוץ המאוחד השקיע הון רב במיכון ובקליטת גופים שיעבדו בקיבוץ, דוגמת גרעינים תנועתיים, אולפני עולים ועוד. הון זה נועד למנוע הזדקקות לעבודת שכירים ולהבטיח את עקרון העבודה העצמית, כמו גם את הסגירות וההיבדלות של התנועה הקיבוצית. שני מוקדים אלה הרעו מאוד את תדמיתו של הקיבוץ המאוחד בעיני מגזרים שונים בחברה הישראלית והחלישו את עמדת המיקוח שלו במסכת יחסי החליפין בין הקיבוץ למדינת ישראל.

על פי מסגרת מושגית זו מעמדה של התנועה הקיבוצית נבחן ונגזר מן המאזן בין התפוקות שייצרה בעבור החברה למחירים שמוכנה החברה לשלם בעבור אותן תפוקות. גישה תאורטית סוציולוגית זו נקראת 'גישת החליפין' והיא מניחה כי יחסים חברתיים נוצרים מעסקאות חליפין של משאבים הנחשבים לנדירים בחברה. יחסי הגומלין בין הקבוצות בחברה ימשיכו להתקיים כל עוד העסקאות נראות כדאיות. תמונת העבר היא חלק ממשאביה של החברה והבעלות על עיצובה משמשת בסיס כוח וזכות. משאב הזיכרון, כמו כל משאב, מוגבל בכמותו ובזמינותו. הזכות לאחוז בו מקנה עצמה ומאפשרת פיצוי ותשלום של בעלי החוב. סרטוט זה של יחסי קיבוץ-מדינה מלמד כי ערך התפוקות הכלכליות, החברתיות והערכיות שנתן הקיבוץ לחברה, ירד מהקמת המדינה וביתר שאת משנות השבעים. לעומת זאת עלה המחיר שהחברה התבקשה לשלם בעבור אותן תפוקות ותפקידים שהקיבוץ קיבל על עצמו. הקיבוץ נראה אפוא גוף המתקשה לשאת את עצמו ומנצל את החברה. שקיעת מעמד הקיבוץ המאוחד למול עליית כוח המדינה, חייבה אותו לנקוט צעדים. אחד האמצעים ללחום בפיחות התדמיתי ובכרסום מעמדו כאליטה משרתת ומגויסת היה הבניה שיטתית של הזיכרון הקולקטיבי. הנהגת הקיבוץ המאוחד השתמשה במשאב חיוני זה כדי לחזק את כוחה בתוך הקיבוץ המאוחד וכדי להשיג יתרונות במאבק על דפי ההיסטוריה. הזיכרון הוא אחת התפוקות שעליהן, כך נראה, הייתה החברה הישראלית מוכנה לשלם, לפחות עד התפרקותו של הקיבוץ המאוחד. במידת מה היה בכך פיצוי על נכסים אחרים שעיקרם היו בסיסי כוח פוליטיים, שהקיבוץ המאוחד לא קיבל. גישת החליפין היא מסגרת מושגית המאפשרת לתאר את מערך היחסים בין הקיבוצים להנהגת הקיבוץ המאוחד. ההנהגה ביקשה לבצר את מעמד התנועה ולמנוע פרצות או רפיפות תורתית. תמורת הזכות להַבנות זיכרון קהילתי מצומצם, הקיבוץ היחיד שילם בנאמנות לקו המרכזי. לחלופין יכול הזיכרון להיות מוטל כקנס באמצעות הדרת קבוצה מסוימת מסיפור העבר נגד הליכה עצמאית מדי או חריגה מהמסגרות המוסכמות שנקבעו בקולקטיב. כאן יש להדגיש כי הדיאלוג והמשא ומתן שמנהלים ביניהם הנרטיבים השונים בתוך הקיבוץ המאוחד עצמו מעמעם במקצת את הטיעון הרווח בספר ולפיו הזיכרון הקולקטיבי בקיבוץ המאוחד הובנה בעיקרו מלמעלה, בידי ההנהגה. עם זאת נראה כי הנכונות למיקוח, סמוי ככל שיהיה, הייתה תלויה בעיקרה במרכז, לא בפריפריות הממשיות ולא בפריפריות הזיכרון.

ב. לתפקידיה של תמונת העבר בקיבוץ המאוחד
עיצוב הזיכרון הקולקטיבי באוסף תמונות העבר שנסקרו בעבודה זו, שירת מטרות מספר. הראשונה שבהן היא הגדרת הזהות הקיבוצית באמצעות הבניה מחודשת של העבר לצורך חיזוק הקהילה בהווה. ענייננו כאמור בקבוצה המאבדת את כוחה ועליה לגייס את מרב המאמצים והממסדים כדי לגדר זהות, לחזק שייכות ולמנוע קיטון בכל תחום אפשרי. הקיבוץ המאוחד התאפיין בראשית דרכו בתפיסת ה'כלליות'. פירושו המעשי של ביטוי זה היה יכולתו של הקיבוץ המאוחד להכיל במסגרתו קבוצות פוליטיות שונות, דומות אך לא זהות. טבנקין, כך קובע הביוגרף שלו כנרי, 'קידם את רעיונותיו על=ידי מסגרות=הגשמה פתוחות [...] עלה בידיו לבנות תנועה המונית ולאסוף סביבו מטה של פעילים מוכשרים'. משהוקמה המדינה, כלליותו של הקיבוץ המאוחד וחוסר יכולתו להכיל את הפיצול הפוליטי בתוכו הביאו לידי פיצול. הפילוג הקורע הוביל אותו לדריכות תורתית ולהבניה שיטתית של הזיכרון. הבניה זו עשויה הייתה להבטיח אחיזה במשאב הזיכרון וחיזוק הזהות הקרועה לאחר הפילוג.

אימוץ מורדי גטו ורשה אל תמונת הקיבוץ המאוחד התחזק והלך. הוויתור על ארץ ישראל השלמה גובה באמצעות חיזוק החלום וכינון ממסד חינוכי שהדגיש את מרכזיות הרעיון בתורת הקיבוץ המאוחד, לעומת היעדרותו מתנועות קיבוציות אחרות. מטרה שנייה שמשרת הזיכרון הקולקטיבי היא יחסם של חברי הקולקטיב למעשיהם בהווה. הזיכרון הקיבוצי הוא חלק מהמחשבה הציבורית ומגייס לפעילות, כמו גם מוכיח את צדקת הדרך, גם אם התוצאות בהווה אינן מוכיחות נכונות כזו. בעשור הראשון לקיומה של המדינה ניצבה התנועה הקיבוצית בפני מציאות קשה. התנועה לא העמידה חלופה, לא הצליחה לסחוב אחריה המונים ובהדרגה גם נדחקו התפיסות הקולקטיביות המגייסות בפני האתוס של היחיד המממש את מאווייו ואת מעמדו הכלכלי. למול קשיים אלה הציב לעצמו הקיבוץ המאוחד עבר מגשים ומגויס: הקיבוץ המאוחד הוא אביו הרוחני של מרד גטו ורשה ושל הלחימה בנשק, נואשת ככל שתהיה; הקיבוץ המאוחד הוא מייסדו של הפלמ"ח ומכאן אבי הניצחון במלחמת העצמאות. פירוק הפלמ"ח נתפס בזיכרון קולקטיבי זה כתגמול כפוי טובה של המדינה ואף על פי כן 'אנחנו נבוא, עוד תראונו קרבים' כדברי המשורר גורי.

עוד מטרה חיונית, כלכלית וחברתית, הייתה השימוש בזיכרון כמשאב וכפיצוי. מטרה זו לא יכולה הייתה להתממש ללא שיתוף פעולה הדוק בין הקיבוץ המאוחד למוסדות הממלכתיים במדינת ישראל. ויתורה של מדינת הלאום על עיצוב חלק מתמונות העבר הוא מפתיע וניתן להסבירו באמצעות חלוקת משאבי הכוח. הזיכרון הקולקטיבי הוא פיצוי על ההידחקות מעמדות הכוח הפוליטי. בקטגוריה זו ניתן לכלול את סיפור מלחמת העצמאות דרך הפריזמה של הקיבוץ המאוחד. בפרק זה קיבל על עצמו הקיבוץ המאוחד את המשימה לעצב תמונה פלמ"חית כעיקר מלחמת העצמאות. כדי לפצות על פירוק הפלמ"ח ועל דחיקתו של הקיבוץ המאוחד מהעמדות הביטחוניות שהחזיק ניתן לקיבוץ המאוחד משאב חיוני בתמורה, ועד מלחמת ששת הימים הוקרן עיצוב זיכרון הפלמ"ח לתמונת העבר הדומיננטית של מלחמת העצמאות. הפלמ"ח זוהה הן עם הקמת המדינה הן עם הקיבוץ המאוחד והדיח את סיפורי העבר האחרים של מלחמת העצמאות. היוקרה והמעמד שנהנו מהן התנועות הקיבוציות זכו לשדרוג ולחיזוק בעצם האחיזה בסיפור העבר. בעבור הקיבוצים בתוך תנועת הקיבוץ המאוחד, האחיזה בזיכרון המרכזי העצימה וחיזקה את כוחה של ההנהגה. אולם בד בבד ויתרה ההנהגה על סיפורי המשנה ואפשרה יצירת זיכרון מורכב שבתוכו תת=זיכרון שלא תמיד שותף לזיכרון הפלמ"חי.

תרחיש דומה מגולל גם זיכרון השואה, שהובנה בשיטתיות בידיה של הנהגת הקיבוץ המאוחד. הלחימה בנשק הועלתה לדרגת 'מרד היהודים' וחוברה לשרשרת של מרידות שראשיתן בימי המכבים והמשכן בתל חי ובמרד גטו ורשה. לחימה אקטיבית זו צוינה כיוצאת דופן וחריגה למול אימי השואה והפסיביות. למול ההמון חסר הפנים שזכה לכינוי הרודף והאומלל 'צאן לטבח' הובלט האגרוף היחיד שיצא נגד הצורר. במרחב המרידות והלחימה בנשק שהתחוללו בימי השואה הבנתה הנהגת הקיבוץ המאוחד, בעזרת צוקרמן ולובטקין, את מרכזיותו של מרד גטו ורשה על פני כל התנגדות בנשק שהתרחשה בימי השואה. הבניה זו העדיפה את המרד של דרור=החלוץ ויצקה לתוכו תכנים ישראליים חלוציים. הזיכרון יצק קשר מידי, אנלוגי ומטונימי בין הקיבוץ המאוחד בארץ ישראל למרד בגטו ורשה. כך זוהה הקיבוץ המאוחד עם הגבורה הנוראה ומלאת ההוד ועם היכולת להרחיק ראות. משאב הזיכרון שימש מעין תגמול לתחושת הנטישה והבדידות האיומה שניצבו בפניה הכשרות דרור=החלוץ במהלך השואה ובעיקר בראשיתה. את התגמול קיבלו בני הזוג המורדים, צוקרמן ולובטקין, שהיו נכונים להפוך לסמל הן בהקמת קיבוץ הן בהשתתפותם בעיצוב הזיכרון.

הזיכרון הקולקטיבי עשוי לתפקד גם כסובלימטור, דהיינו כגוף ממצע וממזג בין השאיפה, ההכרזה והאמונה לעשייה הממשית. הפער בין תפיסת 'זכותנו על ארץ ישראל הרחבה והשלמה', יסוד מוצק בתורת הקיבוץ המאוחד, ובין ההכרה המדינית והמעשית בגבולות 1948, צומצמה מעט באמצעות הזיכרון הקולקטיבי התנועתי. את חלוקת הארץ הגדיר טבנקין 'תקלה היסטורית' ולכן שימר הקיבוץ המאוחד את חלום ארץ ישראל הרחבה ככורח המציאות שיתגשם בבוא יומו. הזיכרון אפשר בניית תשתית אמונתית, שימור חלום המפה שבלב ושליפתו בשעת הכושר. בניית תמונת עבר תשתיתית זו אפשרה גם פשרות ובריתות פוליטיות בשנות החמישים. הישיבה בקואליציה עם ממשלתו של בן=גוריון לא הביאה את הקיבוץ המאוחד ומפלגת אחדות העבודה לוותר על חלומה על ארץ רחבה. הזיכרון הקולקטיבי באמצעות מערכת החינוך וההדרכה היה כמעט סוכן הביטוח לרעיון שלמות הארץ.

הזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ המאוחד הובנה במהודק בלי סדקים המאפשרים פרשנות או ערעור. מקורו של הזיכרון הקולקטיבי הוא כמעט חד=כיווני וזורם מההנהגה אל הקיבוצים המאוגדים. בבניית הזיכרון לא היה מקום רב לדיאלוג או למשא ומתן בין היחיד לקולקטיב. אם היה דיאלוג הרי הוא היה בין 'הזיכרון שלנו' ל'זיכרון שלהם' ואין זה שיח של יחידים כי אם נרטיבים של קולקטיב. ההאחדה המאפיינת את הקיבוץ המאוחד בולטת בעיצוב הזיכרון גם בקול האחד וגם במקור הסיפור האחד.

ג. הזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ המאוחד - זיכרון גברי או סיפור של מיעוט?
אני מבקשת לטעון כי סיפור העבר של התנועה היה גברי במהותו והיה בו אך מעט מקום לשתיקות, לתמיהות ולמעומעם, שהם מאפייני ה'שיח הנשי'. כך נוצר זיכרון קולקטיבי שיש בו תכונות מנוגדות. בציר אחד התפתח סיפורו של מיעוט הרואה את עצמו כשליח ההולך לפני המחנה גם אם המחנה לא נע בעקבותיו. בציר האחר ניכרים אותות ברורים של 'שיח גברי' שאחד מרכיביו הבולטים הוא הדומיננטיות. הנרטיב שמייצר המיעוט מכונה לעתים גם 'השיח האחר'. זהו השיח המודחק, השולי, אולי האלטרנטיבי, אך הוא אינו הטקסט הרשמי והדומיננטי. לשפתו קודים לשוניים, ארגוניים והתנהגותיים ומערכת ייחוס ייחודית לסיפר של קבוצות אחרות, ובה גם לטקסט הרשמי.

לשפה זו מאפיינים נשיים, חתרניים ומפרקים העומדים בניגוד לשפה הגברית, המאותרת כערוץ הראשי. לשפה הנשית מיוחסות תכונות אופייניות כגון עמימות, אלסטיות וגמישות, עירוב תחומים ומושגים הנובעים ומאפשרים את שתי התכונות הראשונות ועוד. אלה יוצרים פרשנות מטפורית נבדלת, המגדילה את מרחב השיח הייחודי. אותם כללים יחולו גם על הזיכרון הקולקטיבי המיוצר באמצעות השפה. סיפור העבר האחר יאפשר את קיומם של ערוצים דחוקים, נשכחים ומדוכאים. לעתים הוא יתואר בלשון עמומה, מסתתרת, שתאפשר את קיומו ותייחד לו פינה משלו בתיאור העבר. הזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ המאוחד הוא זה של מיעוט מספרי, אולם הוא מכיל תכונות בולטות של סיפור העבר הדומיננטי, המבקש אפילו להיראות כסיפור הרשמי. ככזה ניתן לבוחנו במונחים של הסיפור הגברי של העבר.

הנרטיב של הקיבוץ המאוחד מסופר מנקודת תצפית של 'גוף ראשון רבים'. המרחב לביקורת ולסיפר חליפי הוא מצומצם, והערוץ המרכזי מהודק ומובנה מרשות הכלל לרשות היחיד, ללא שהיות. הכוליות של זיכרון המיעוט מעניקה לו כוח, עמידות ומוצקות אל מול זיכרון של קבוצות אחרות או אל מול זה ההגמוני. היחידות הפרטיות מנוכסות אל המאגר הציבורי כחלקים המרכיבים את השלם ואולי אף נבלעות בתוכו. למשל, התא המשפחתי מופקע אל תוך הקהילה הקיבוצית המנוסחת כ'משפחה גדולה'. בעת שמחה ובשעת כאב, בסיום בית הספר ובציון שמות במודעת אבל, ייקראו הילדים 'הבנים', 'בני הקיבוץ', 'חטיבת בני הקיבוץ המאוחד', או 'בננו=חברנו'. חוסר ההפרדה מוחל גם על מרחב סיפור החיים. הזיכרון הפרטי הוא הזיכרון הכללי ובמידה רבה הוא נובע ממנו או שמא יש לומר נבלע בתוכו. העמדה הקולקטיבית במהותו של גוף ראשון רבים בלטה במרבית תמונות העבר שהוצגו במחקר זה. 'זכותנו על הארץ' היא קולקטיבית ומעצבי הזיכרון מספרים זכות זו רק בלשון הקולקטיב: 'עלינו לרמת הגולן', 'לא נטשנו את חלום ארץ ישראל השלמה'. היחיד, כמו בפרקים אחרים של הזיכרון הקיבוצי, הוא הקולקטיב דווקא: 'הקיבוץ המאוחד מיישב את גבולות הארץ'. 'הקיבוץ רואה עצמו נכון לכל פעולה'. שימוש בשיח ייחודי זה הועתק גם אל הפלמ"ח: 'מה היה הפלמ"ח?' 'בת שבע בת שבע הזמר הוא לך' חוגגים הפרטים את יום ההולדת השביעי של הארגון שהם חברים בו ומנסים להבטיח בתוך כך את מקומם על מדפי הזיכרון.

גוף ראשון רבים היה גם תצורת השיח שנקטה לובטקין בעדותה בקיץ 1946 לפני באי ועידת הקיבוץ המאוחד ביגור. עדותה הקולקטיבית כונסה בהמשך בתוך ספר מלחמות הגטאות וקיבלה ממד נוסף של שיח הרבים. דבריה הזכורים של לובטקין הוכתרו גם בכותרות קולקטיביות: 'אחרונים על החומה', 'בימי כיליון ומרד'. כותרת עדותו הראשונה של צוקרמן הייתה קולקטיבית וכללית עוד יותר: 'מרד היהודים'. יותר משהיה סיפור המרד סיפורן של קבוצות בודדות הוא היה פעולתם של יחידים, אך כונס אל הזיכרון הקולקטיבי כעלילה קיבוצית שאין בה מקום ליחיד ולפעלו, אלא לתנועה ולמשאה.

הישות הקולקטיבית האפילה על מעשי היחידים בתוכה, על הרגשותיהם ועל התלבטויותיהם. ייתכן כי הדיבור בגוף ראשון רבים משקף את הטוטליות של תנועת הנוער בחייהם של גיבורי הלחימה בוורשה. עמדת תצפית כזו חושפת את עומק ההזדהות שחשו חברי דרור=החלוץ לתנועתם ואת הצלחתה של מסגרת זו להעמיד תחושת כוח גם בימים של פירוק כל המסגרות האחרות וסכנת מוות קבועה. עמדה זו שיקפה גם את קולו של היחיד, על השריד מעיר ועל היחיד מהקהילה נדרש לספר את אשר אירע ולהציב יד ושם לקבוצתו. אולם לא הייתה זו עדות על בית אבא=אמא כי אם עדות, תזכורת ויצירת זיכרון של קבוצת העתודה החלוצית שנשארה בפולין. לובטקין הפגישה את מי שנשארו במחוז התופת, ללא מנהיגות בוגרת וללא מוצא, עם הקבוצה הבוגרת של הקיבוץ המאוחד, זו שהגשימה את עצמה במחוז הציונות. המפגש מימש את ציפייתה של הנהגת הקיבוץ המאוחד כי המהפכה הציונית החלוצית תיושם גם בתנאי אימה. הזיכרון שנוצק מיד עם עדותה של לובטקין היה זה של 'אנחנו' המחבר בין שתי הקבוצות ומעניק ללחימה בוורשה לבוש ציוני בפרשנותו של הקיבוץ המאוחד. גוף ראשון רבים מחזק את כוחו של הקולקטיב על חשבון זה של הפרט ותואם את תפיסתו ואת רוחו של הקיבוץ המאוחד.

לא רק עמדת התצפית היא גברית במהותה. גם שפת הזיכרון היא ברורה. בזיכרון ארץ ישראל השלמה ניתן לאתר את ריבוי הביטויים האקטיביים הנראים חלק מהשפה הגברית: כיבוש, השתלטות, היאחזות, עלייה על הקרקע, מלחמה על השלום - שהם מאפייניו הגבריים של סיפור העבר. הזיכרון הקולקטיבי בולט ונראה לעין בעיקר בייצור תמונת ההתיישבות ובהרחבת גבולות הארץ. כותרות המאמרים בביטאוני הקיבוץ המאוחד נושאים שמות כגון: 'כל יום וכל אדם מחדשים את הדרך', נסיגה - מקרבת את המלחמה', 'הגבול - גבולות של שלום', 'לא הגבול עיקר - אלא השטח', 'הקיים - כדי לקיים עתיד', 'מאבק עם הטבע ועם האדם', 'מן הרעיון צמחה הדרך'. וכן 'לעולם לא ישובו הקווים והתנאים של 4 ביוני 1967', 'למימוש זכותנו על הארץ', 'סיכוי היסטורי מפציע', 'בתוך המלחמה הנמשכת', 'עם וארצו - הקשר הגורדי', 'על שילוב הדורות בקיבוץ'. בכותרות ניתן לאתר ציונים של שיח גברי: סימני השאלה והפקפוקים מועטים, המילים הנבחרות הן חזקות בעצמתן והאקטיביות נעה בציר לינארי אל עתיד טוב יותר. המשפטים קצרים וברורים לחלוטין ולא משאירים מרחב רב להשערות, לקריאה אפשרית אחרת של המציאות, או לתחומים של אי=ודאות. הפלורליזם הוא עמדה תרבותית של תקופת מותרות ומתאים לחברה שבעה ונטולת בעיות קיום. מדינת ישראל והקיבוץ המאוחד, המצויים תדיר בשעת חירום, זקוקים למוקד כוח אחד ולכיוון מחשבתי ברור, כל מלל, גמגום או התלבטות רק יפגעו במטרה הסופית.

האקטיביות באה לידי ביטוי גם בבלימת ערוצי סיפר אחרים ובאחזור של רכיבי הזיכרון כדי להנציח ולהבטיח את מקומו של הקיבוץ המאוחד בבניין הארץ ובשמירה על גבולותיה, כמו גם בבניין הזיכרון ובהבטחת הבעלות על תוצריו והצרנותיו. חוג שדמות, שזכה להשמיע את קולו, היה מעגל שיח לא מקובל בקיבוץ המאוחד וערוצי הזיכרון הפומביים לא הרבו להשמיעו ואף נהגו בו חשדנות מלאת רתיעה. את הסיפר אפשר לתאר במונחים השאולים מהגדרות של תרבות עילית מודרנית השואפת לחנך ומבקשת להתוות סדר מחשבתי חדש, רציונלי ואחדותי. מגמות אלה מחייבות היסטוריוגרפיה מחודשת שתקל על הפצתן ותאשש את הלגיטימיות שלהן. נראה כי נאומיו של טבנקין, וחוגי הדיון שהתנהלו בסמינר אפעל, מייצגים אלמנטים של תרבות עילית שמטבעה היא בעלת איכויות גבריות. תהליכי האחדה, שהם מאפיין גברי, בלטו גם בניכוס הזיכרון אל תוך כתיבת ההיסטוריה בקיבוץ המאוחד.

עבודות שתרו אחר צמיחת 'היסטוריה של נשים' מצאו כי זו נבנתה בבריטניה דווקא, שם הממסד היסטורי היה רופף במכוון. הרפיפות אפשרה לקול הנשי לצמוח ולאתר ערוץ שההיסטוריה תסופר בו מעמדת תצפית נשית. עמדת תצפית כזו לא תבחר בדרך כלל את מקומו של מספר יודע כול, אלא תהיה מודעת למגבלות וליתרונות שבנקודת תצפית אחרת. ההיסטוריוגרפיה והמחשבה הציבורית של הקיבוץ המאוחד הייתה סגורה ומהודקת הן מבחינת מקור נביעתה הן באופי הכתיבה ובמטרת הסיפור,והתפיסה ההיסטורית הכללית שלה נוצרה כולה ממקור אחד, מבית מדרשו של הקיבוץ המאוחד באפעל. שם נחקרה וחוברה ההיסטוריוגרפיה התנועתית, עוצבה המחשבה הציבורית והובנה בהתמדה הזיכרון הקולקטיבי. למקור זה ניתן להוסיף את האחריות למסורות המומצאות, שהן חלק מהזיכרון, ולפנינו אפוא עוד מאפיין של הזיכרון הגברי.

לשם הדגמת הזיכרון הגברי והמובנה של הקיבוץ המאוחד ניתן לבחון את מאמרו של טבנקין 'עיונים בסוגיית זכותנו על הארץ'. במאמר זה, שעיקרו מיצוי שיחות שהתקיימו באפעל חודשים ספורים לאחר מלחמת ששת הימים, סקר טבנקין את השינויים שהביאה העלייה הציונית לארץ ישראל והסביר את כל ההתפתחות ההיסטורית הזו בביטוי 'כורח'. הכרח החיים והכורח להציל נפשות הוא שגרם להיווצרות הפתרון הציוני. הכרח זה תרם לגידולה של הארץ ולהרחבת גבולותיה והוא הנותן צידוק למעשה ההתיישבות. ברשימתו כרך טבנקין למקשה אחת את הפורענויות שבאו על העם היהודי מהמאה התשע עשרה. מזרח ומערב, מדינות מודרניות ומבנים חברתיים פאודליים, אלפרד דרייפוס ושארל דה=גול נקשרים כולם ונארגים למסכת דטרמיניסטית של קטסטרופות הגורפות מתוך כורח המציאות את הציבור היהודי למהפכה כוללת ולאומית. גם הקטסטרופה וגם הגאולה הן שתיהן כורח היסטורי. בעוד הקטסטרופה היא כורח חיצוני, ניתן להבין שהגאולה היא הכרח פנימי שיש בה יסודות אנטי=דטרמיניסטיים. טבנקין כתב את ההיסטוריה הציונית ואת תולדות הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא הבנה מתודה היסטוריוגרפית שמקצתה מרקסיסטית ורובה פרשנות הפונה אל רובדי האמונה. בד בבד חיזק את יסודות הזיכרון הקולקטיבי התנועתי, הנכיח אותם בתוך המעשה הציוני התנועתי במעשי ידיו שלו ושל ההולכים עמו. המנהיג מִשמע מחדש ביטויים וצירופי לשון ואיגדם אל תוך המחשבה הציבורית התנועתית ובכך סימל בגופו ובדבריו את העבר, ההווה והעתיד כאחד.

ניסיוננו לאתר את שני הצירים - השיח האחר, הנשי, והלכידות הגבוהה של 'ספרות המיעוט' ההופכת לגברית - יוצרת סתירה מהותית בתוך מרחב הזיכרון. האם ניתן לגשר על שניות זו? הזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ המאוחד הוא אכן סיפורו של המיעוט, אולם מאפייניו גבריים לחלוטין. ייתכן שמזה ניתן ללמוד על תפיסת הזהות העצמית של קבוצה מצומצמת השואפת להנהיג באמצעים אקטיביים ומהפכניים ('גבריים') את העם בישראל ולעצב בו חברה חדשה. למיעוט כזה יש שאיפה גלויה להנחיל את מורשתו והוא מעצב את המחשבה הציבורית, את האידאולוגיה ואת הזיכרון הקולקטיבי לשפה אחת שלמה שמעטות בה הפרצות והגמגום נדחק לשוליים. תכונות אלה מחזקות את התפיסה שלפיה זיכרון התנועה התעצב במידה רבה בהכוונה ובהבניה ממוסדת וניהל דיאלוג מועט עם חברי התנועה ועם ערוצי זיכרון אחרים בתוכה.

גבריות הזיכרון משקפת את המאפיינים הסוציולוגים והכלכליים של הקיבוץ המאוחד. כל מנהיגי הקיבוץ המאוחד היו גברים, ובני הדור השני המשיכו באותה מסורת. הייצוג הנשי נעדר כמעט לחלוטין מהשדה הפוליטי, הכלכלי והחברתי של הקיבוץ המאוחד, כמו גם בתנועות הקיבוציות האחרות. הדוברים בוועידות התנועה היו גברים, וכן ראשי הוועדות, מזכירי הקיבוץ המאוחד והשליחים לפעילות בתנועות הנוער. המרכז, שהיה מודע לפער בין ההכרזה על שוויון להיעדר נוכחות נשית, יצר אפליה מתקנת. בכל מחזור לימודים של 'הסמינר הגבוה לפעילי חברה' באפעל למדה גם משתלמת אחת. בתמונות המצולמות לרגל סיום שנתיים של לימודים בצוותא, בכל קורס, ניצבת האישה היחידה סמוכה לטבנקין, בבחינת 'זה שכרי'. אולם בפועל נשארה ההטיה הגברית מובהקת יותר. הדבר בולט גם בביטאוני התנועה, שהכותבות בהם הן מיעוט שולי.

בחינת נתיביו ודרכי הייצוג של הזיכרון מאפשרת לבחון יחסי כוח בתוך חברה ובעיקר את הפער בין האידאולוגיה למציאות. הקיבוץ המאוחד בתור חברה שוויונית=חלוצית=סוציאליסטית ודאי שם לו למטרה לעודד שוויון מיני. היעדרן של הנשים מעמדות הכוח הייתה ודאית. נראה כי גם הטקסט הוא שחינך ותאם לדחיקת הכוח הנשי. התופעה הייתה דומיננטית כל כך עד שהיא מתבטאת בטקסט המספר את העבר. למרות ההכרזה כי הקיבוץ המאוחד הוא רשת של יישובים ואין לו מרכז כוח אחד, הרי הבנייתו הממושטרת של הזיכרון תורמת לעודפות הכוח המרכזי ולהחלשת הטקסט המקומי. ניתוח השיח של הזיכרון הקולקטיבי מאפשר לחשוף פערים בין האידאולוגיה למציאות, ומשמש אמצעי לשיקוף יחסי הכוחות בין מרכז לשוליים. נראה אפוא כי חקר הזיכרון מתפקד ככלי לאימוד הפערים בין כוונה למעשה. בחינת פער זה חיונית במיוחד בחקר חברה הרואה את עצמה אוונגרד ומצהירה על מגויסות למען כינון עולם אחר, טוב וצודק יותר.

ד. לכיווני מחקר נוספים
חקר הזיכרון הקולקטיבי בקבוצות ייחודיות עשוי להפנות זרקור אל שאלות וסוגיות מהותיות כמו למשל, מהי מידת הקשר בין האצת בניית הזיכרון לכוחה ולחוסנה של הקבוצה הנידונה? האם ניתן להשתמש בכלי תרבותי זה לשם מדידת עצמתן של קבוצות הן כלפי עצמן הן במסכת היחסים שלהן עם קבוצות אחרות בחברה נתונה? סוגיה מרתקת אחרת היא בחינת הסתירות והפיצולים שבתוך הזיכרון ככלי למדידת מיקומן של קבוצות משנה או של קהילות בתוך הקהילה הרחבה. כך אפשר גם לעמוד על הפער בין החזות התורתית בקהילה לכוונות להפכה למציאות.

ניתן גם לבחון את כוחה של 'קהילת זיכרון' בזמנים מודרניים. בספר זה עסקתי בקהילה שפירקה את עצמה ועדיין ממשיכה להתפרק. האם היותה קהילת זיכרון תאפשר פירוק שיש עמו פיצוי? מהו משך חייה של קהילת זוכרים בעידן שבו ההווה חסר מנוחה והעתיד מודד את עצמו בעצמות גבוהות מאוד? לסוגיה זו יש להוסיף כי תרבות הזיכרון הניזונה בעיקר ממזכרות, שהן חלק מתרבות הצריכה האופיינית לחברה המודרנית המנוסה או החברה הפוסטמודרנית, מעלה שאלות רבות. האם אין למזכרות הזיכרון החזותיות השפעת יתר על הזיכרון לעומת סוכנים ואופני ייצוג אחרים? עד כמה יוכל הצרכן להשתחרר ממשאו של סרט קולנוע על דמות ואירוע מהעבר ועד כמה ייחרטו בו הדימויים? מה תהיה חיוניותה של קהילת זיכרון שלא הנציחה את עצמה ולא ייצרה זיכרון קולקטיבי טקסטואלי?

לנושא זה חובר חקר הלשון, המשמש כלי בהיסטוריוגרפיה, אל חקר הזיכרון הקולקטיבי. חוקרים מוצאים כי השיח הרווח והשמיש בקרב קבוצות הוא המלכד אותם ולא דווקא מעמד הנקבע על פי מיקומם בסולם הכלכלי או בעלותם על אמצעי הייצור. השיח הוא מיוצרי קהילה ולאו דווקא ההגדרה הלאומית. השיח מגדיר את המדוכאים לעומת המדכאים בהיותו שיח שולט או שיח מרדני, לוחמני. הזיכרון הוא חלק מאמצעי השיח והוא אף מאוגם בשפה הרווחת בציבור אנשים שבהדרגה מגדירים את עצמם קהילה.

גם קבוצות אחרות בחברה הישראלית מתמודדות על הזכות להיכלל בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי הישראלי או על זכותן לייצר זיכרון משלהם. נראה כי הכלים המתודיים שהשתמשתי בהם במחקר זה יהיו תקפים לבחינת מידת כוחן של קבוצות אחרות. אבחנתה של זרובבל, על מקומם של היסטוריוגרפיה וזיכרון, מסמנת את כוחו של חקר הזיכרון הקולקטיבי 'להיהפך לתחום חיוני במחקר התרבות, העוסק בהלכי=הרוח החברתיים והפוליטיים בהווה ובהשפעתם על העבר'. אילו תובנות חדשות עשוי להצמיח חקר השיח הקולקטיבי בציבור המודרני?

אחת המוסכמות היא כי העבר חיוני להיווצרות קהילה. במרכז מחקר זה העמדתי את סוגיית ריבוי תמונות העבר, בחירת חלק מהן, עיצובן והתחקות על גניזתן של רכיבים ופרשיות שלא שירתו נאמנה את התמודדויות הווה.

'עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוטה בערפל', אמר אלון, מבכירי תנועת הקיבוץ המאוחד. הקיבוץ המאוחד, ככל קהילה המבקשת להטביע את חותמה בעתיד ולשמור על חיוניותה בהווה, אכן כיבדה את עברה. אולם העבר שבחרה היה סלקטיבי, מובנה ומהונדס חברתית. החשש מהיחלשות בהווה חייב את הקיבוץ המאוחד לעצב את עברו בתשומת לב רבה ולהשקיע תשומות רבות בכיבוד רכיבי עבר שהעניקו את התשואות הגבוהות ביותר. 'בעצמם הם כותבים להם שיר', הסב המשורר את תשומת לב נבחרי האומה אל דרכי עיצוב תמונות העבר ועל חשיבות האחיזה בעבר וברירת תכניו. ואכן זכה הקיבוץ המאוחד להיכלל באליטות המעצבות ולהיות מיוצג במחוזות הזיכרון של החברה הישראלית.

האם מחוזות זיכרון אלה מבטיחים ייצוג גם בעתיד? נראה כי אורך חיי המדף של תמונות העבר שנבררו היה קצר. הקיבוץ המאוחד הולך ונעלם גם מההווה וגם מנופי הזיכרון.

© כל הזכויות שמורות להוצאות לאור

בעצמם הם כותבים להם שיר - אפרת קנטור


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים