 | ||||||||||||
|
מוטי
|
||||||||||||
חזור
הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה. מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. מוטי זה יצא את מפעלנו כשהוא טרי וטוב. צד זה למעלה. פרטי. אין להשתמש לאחר תאריך התפוגה. אינו מכיל חומרים משמרים. מוטי, כי זה המוטי שלי. שלי שלי שלי. כמו בסרט ההוא זה יהיה, איך קוראים לו נו. והוא יגיד לה, זה מדגדג, מה את כותבת שם? והיא תקריא לו. באיזו יד היא כותבת, ימין או שמאל? נגיד ימין. היא תקריא לו והוא יוסיף, אנו מודים לך על שבחרת להשתמש במוטי. מוטי, שלך ובשבילך. זהירות, שביר. |
  
|
|||
אלוהים אדירים! יוכל ללמוד לעשות דברים עם הידיים! יכין לה מחרוזות, צמידים, שרשראות, הכול הוא יכין לה. ינגר. יכין לה קלמר אם תצטרך כזה. יתפור לה תיק לסטטוסקופ. תיק עם דברים שמשתמשים בהם לסימון שבילים, לשרטוט מפות, לווטרינריה, להאצת חלקיקים, לעבודה סוציאלית, לפילוסופיה של המדע, לתיקון מכשירים חשמליים. יתפור לה שמלה, חולצה, מכנסיים מתרחבים, תיק אוכל להפסקה בבית הספר (אם תהיה מורה, הכוונה).
מוטי הוא ספרו השני של אסף שור.
עמרם הוא ספרו הראשון.
מוטי מאת אסף שור בהוצאת בבל ומשכל,
הספרייה של בבל סדרת
בעריכת שרון רוטברד,
עריכה: עודד וולקשטיין,
עיצוב עטיפה: יובל סער,
על העטיפה:
לייקה
(1954-1957), כלבת הרחוב המוסקבאית שנשלחה לחלל בלווין הסובייטי ספוטניק 2
ב-3 בנובמבר 1957, 198 עמודים.
מוטי, הקדמה | אסף שור
הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. אתם המבצעים והקהל גם יחד, וכל זה כבר יצא משליטתי. לכן אני יכול רק לבקש לקרוא בשימת לב, ולפחות רק לא באדישות מוחלטת. אפילו בחדווה בפסקאות הראויות לכך. מבחינתי עכשיו זה היינו הך. את רובכם בין כה וכה איני מכיר ולא אכיר אף פעם, ואם תמותו (ואפילו באמצע פרק) לא אדע מזה בכלל.
כן. ככה זה. בעינינו אנחנו חשובים מאוד, אך בשביל רוב האחרים מותנו לא יהיה אפילו ידיעה שולית במקומון. יש אנשים שפעם בשבוע לפחות חלפנו זה על פני זה ברחוב. כמה מהם כבר מתו, זה בטוח, ואנחנו כלל לא שמנו לב. וככה גם אנחנו, יום אחד, והיעדרנו לא מורגש אצל הנשארים ללכת ברחוב בערב, בטיול עם כלב או בדרך אל פח הזבל עם שקית גדולה.
ומשום כך הפשטות. משום כך. לכן כמעט אין משחקים כאן, לא הטעיות, שום ערמומיות אין בספר הזה. אני לא מתמרן. הכל פשוט-פשוט. הכל על השולחן. הקלפים על השולחן, המפה על השולחן, הכל על השולחן, תפתחו את המקרר, לא נשאר שם כלום, הכל על השולחן, הכל, תסתכלו מתחתיו, גם שם אין כלום, הכל על השולחן והשולחן באוויר עומד.
מוטי, 12 | אסף שור
כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. רק שיהיה לנו מכווין ומנווט, בוחן כליות ולב, בעל כורחנו עוד ניתן בפניו דין וחשבון. כי העולם דוהר מהר, דוהר בירידה, הצילו, הכל בלתי הפיך, אתם שומעים? בלתי הפיך. ואיך זה ייתכן שכל הדרך עד לראש הפירמידה כולם רק אנשים כמונו, שמהדסים באי-נוחות מבעד לימים וללילות, תופרים את עלילות חיינו טלאי על טלאי, ורק חשש אחד גדול אצלנו גם יותר מן החשש להיתפס, והוא החשש לא להיתפס, ליפול באין מציל, כל הדרך למטה ואין קרקעית.
לכן אנחנו ממציאים את הגבולות. לכן אנחנו דוחקים בהם ומייחלים ליד נחרצת שתחזיק ברצועה, וגם אם ניחנק קצת פה ושם, וגם אם לא נדע לפרש כהלכה כל הנחיה וכל פקודה, גם אם ניענש על כך, עדיין הרצועה מוחזקת בתקיפות, שלא נרוץ לכביש בלי לשים לב, משאיות ענק שורצות שם, ריבוא של גלגלים ששועטים בעיוורון קדימה.
לכן צריך כל אדם בר דעת לישון עם מפה מתחת לכרית. אוגדן מפות, אפילו. וכל לילה, לפני השינה, לנשק את המפה הזו. לומר, תודה, תודה לך, מפה יקרה. ולא על הדרכים להודות. על סוף הדרכים. על כך שאי-אפשר יותר ללכת וללכת עד בלי די. בסוף יבוא הים. אחר כך דרקונים. אך לא מפה של היקום. זה לא נגמר. הלאה והלאה זה ממשיך, תמיד יהיה לאן ללכת עוד, ואז איפה נניח את הראש בלילה.
© כל הזכויות שמורות לבבל הוצאה לאור
מוטי - אסף שור
| ||||
|
| ||||
| ||||
| ||||
| ||||
 | ||||
מומלצים:
ספרים
|
כתב עת - ספרים
|
teekicks
|
רמקולים
|
טיולים מאורגנים לסין
|
סמיוטיקה
|
רוזנבלום הולצמן רואי חשבון
|
רמות
|
אירוח אתרים
 | ||||
|
||||
 | ||||
 |
 | ||||
ספרים חדשים, יולי 2010:
ספרים חדשים, מאי 2010:
ספרים חדשים, מאי 2010:
|
||||
 | ||||