Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2008  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | שנת 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בנובמבר 2008
» ספרים באוקטובר 2008
» ספרים בספטמבר 2008
» ספרים באוגוסט 2008
» ספרים ביולי 2008
» ספרים ביוני 2008
» ספרים במאי 2008
» ספרים באפריל 2008
» ספרים במרץ 2008
» ספרים בפברואר 2008
» ספרים בינואר 2008
» ספרים בדצמבר 2007

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באפריל 2008       חזור

הזדמנות למשהו טוב
מאת: מיכל שלו

ההוצאה:

כנרת זמורה ביתן

הסופרת גבי עלואן רגילה לרקום סיפורים מחוטי חייהם של אנשים אחרים, אבל כשהיא מאבדת את בעלה, היא מוצאת את הסיפור שלה.

גבי, אישה רגישה וכנה, מתמודדת עם כאבה ועם זיכרון האהבה המיוחדת שהיתה מנת חלקה. מפגשיה עם פרינס, עובד זר שאימת הגירוש מרחפת מעליו, עם יהלי, חבר ילדות שחוזר לחייה, ועם שרה, קשישה צופנת סוד, מלמדים אותה כיצד להילחם על זכותה לאושר ולהשיב לעצמה את השליטה בחייה. בעזרת משפחתה וחבריה היא מגלה הזדמנות שנייה לאהבה ואת הכוח להתחיל מחדש.

הזדמנות למשהו טוב מתווה מעגלי חיים הולכים ומתרחבים, המשתרעים ממחוזות הילדות הרחוקים עד ההווה, מרביצה על חופי הזהב של סיני לפני הפינוי ועד לריצות בפארק הירקון, מיופייה של השגרה ועד לקסמו של השינוי.

הזדמנות למשהו טוב
שתפו אותי

הזדמנות למשהו טוב הוא רומן עכשווי ומלא חיים מאת מיכל שלו, מחברת רבי המכר רחמים, מאה חורפים, שבועת רחל ומלאכי עליון.

הזדמנות למשהו טוב | פרק 1
"תשעים ושש, מלא בבקשה."
"אשראי או מזומן?"
"אשראי. אני תכף חוזרת," אמרה למתדלק. "אני רק קופצת ממול לקנות מים."
"בבקשה, גברת."

כשחצתה את תחנת הדלק לכיוון מכונת בקבוקי שתייה וחטיפים שניצבה בפתח מסעדה, עצר לידה טנדר ומתוכו יצאו שני גברים. היא חיטטה בארנקה כדי למצוא כמה שקלים, אך קולותיהם הרמים הסבו את תשומת לבה.

"משטרת ההגירה. יש לנו צו חיפוש!" הם לא לבשו מדים, אך נופפו בתגים שלהם מול פרצופו הכעוס של בעל המסעדה, שצץ בפתח. "אתה מר סנדרו פירוֹשְקָה?" השוטר עיין שוב בדף שבידו, "מסעדת 'המשפחה'?"

"תראה לי את הצו," התווכח פירושקה וחטף את הנייר מידי השוטר. הוא שלף מכיס חולצתו משקפי קריאה והרכיב אותם כדי לרפרף במהירות על הכתוב. "אני לא מעסיק אף אחד לא חוקי," החזיר את הצו לשוטר. "מי אמר לכם שיש כאן עובדים זרים? יש לי רק עובד זר אחד ברישיון."

"יש לנו הוראות, אדון פירושקה. אנחנו רק עושים את העבודה שלנו." כמה מהמתדלקים התקרבו לשמוע את הוויכוח, יוצרים לידה חומה קטנה וסקרנית.

"אנחנו יכולים להיכנס?"
פירושקה נכנע בזעף, "תעשו מה שאתם רוצים."

היא התעכבה כדי לראות מה יקרה. היא קיוותה בכל לבה שפירושקה דובר אמת, כיוון שהיתה לצד העובדים הזרים ונגד השוטרים, למרות שהם 'רק עשו את העבודה שלהם'. בסופו של דבר כלום לא קרה. השוטרים יצאו מהמסעדה בידיים ריקות.

"אמרתי לכם!" קרא אחריהם פירושקה בניצחון. "הגעתם למקום הלא נכון." כשהשניים כבר היו בתוך המכונית והחלו לנסוע הוסיף, "ותגידו למלשינים שלכם שילכו להזדיין."

עובדי התחנה הינהנו בהסכמה והתפזרו לעמדותיהם, והיא הלכה לוולוו סטיישן שלה, שחבריה קראו לו בבדיחות דעת, 'אוטו של מתנחלים', ורק כעבור כמה דקות נסיעה נזכרה שהשאירה את בקבוק המים במכונה למרות ששילשלה את המטבעות ולחצה על הכפתור.

בצומת הבקו"ם המשיכה ישר במקום לפנות שמאלה כפי שהיתה רגילה בימי שישי כשהיתה באה לאכול ארוחת ערב עם הוריה. באותם ימים, כביש צר ומשובש חצה לשניים את השדה הענקי. באמצע החלק הצפוני עמד לבדו עץ חרוב חסון רחב צמרת, וכולם קראו לו 'העץ הבודד'. לחלק שמדרום לכביש קראו בפשטות 'השדה'. יותר מעשרים שנה חלפו מאז נהגה בכביש הזה. עיניה חיפשו לשווא את התורמוסים. בסוף חודש מרס, כשהחלו הימים להתארך, בקעו השרביטים הזקופים והתכסו בפרחים סגולים-ורודים שקישטו את השדות המנומנמים עדיין משנת החורף. הנוף השתנה ללא הכר. היא לא נהגה להתרפק על העבר, אולם עכשיו נצבט לבה. העץ הבודד נכרת ובמקומו נבנתה שכונה. גם בשדה יצקו יסודות לבתים רבי-קומות ואחריהם ניצבת מכללה חדשה. כשהיו ילדים לא פגם מבנה אחד ביופיים של המרחבים. בנובמבר הפריחו ברוח את שערות הסבא הלבנות של שן הארי. בקיץ, תחת שמש יוקדת, פילסו דרך בין שיחים מאובקים וקוצניים ששרטו את העור החשוף, והעיניים, הנחיריים והפה התמלאו אבק וחול. בחורף הפכה האדמה בוצית, ונחלים, ערוצים וביצות טובעניות התהוו בה. השדה היה מוכר כמו בית, אבל תמיד הצליח להשתנות ולהפתיע. פעם ראו נחש שנעלם במהירות בתוך סבך הצמחייה, ולפעמים פרחו החצבים מוקדם מעונתם ופריחתם הלבנה קידמה את פניהם במפתיע בחלקה צפונית. ילדותם היתה אפופה חיפושיות, פרפרים, לטאות וזיקיות - דרקונים צבעוניים. השדה היה שלהם ושלהם בלבד, ואיש חוץ מילדי השכונה לא עבר שם ולא הפריע להם.

היא חלפה על פני בניין הדואר, שלא השתנה כלל, אך הבתים מעברו השני של הכביש נראו מוכרים ושונים גם יחד. בניין אחד צר, ארוך ומוזנח, ולו שלוש כניסות, בדיוק כפי שזכרה, קוצים צומחים ליד שביל מתפתל של מרצפות שבורות. שתי קשישות בחלוקים ובמטפחות שיער יושבות בפתח אחת הכניסות. כמו פעם. אבל הבניין שלידו שינה את פניו. צבוע לבן וורוד, גינות מטופחות נמתחות לפני כל חדר מדרגות, ואת הכניסות מסתירות דלתות זכוכית. אחריו ראתה עוד בניין מוזנח, ואז שוב אחד משופץ. כשעברה את הגדר של חטיבת הביניים כבר לא זיהתה דבר. במקום המרכז המסחרי עם הגג השטוח והחנויות השכונתיות, במקום הרחבה המרובעת הגדולה שבה התקיימה בכל שנה מסיבת יום העצמאות, צמח מגדל זכוכית ופלדה - קניון. מיד חשבה על דוכן הפלאפל והשווארמה שהיה ואיננו.

כשהיתה ילדה היה שם רק בעל הבית, ששמו היה עקיבא, וכשהיתה לנערה כבר עבדו איתו אשתו ושלושת בניו, שלאחד מהם, זכרה, קראו בר כוכבא. בשלב כלשהו התחילה לאכול שם פעמיים בשבוע, ולפעמים שלוש. בדרך כלל אכלה מנה, אבל לעתים קרובות מנה וחצי, אפילו שתיים. כשהתגייסה כבר שקלה שבעה קילו יותר. בטירונות היא אכלה הרבה לחם ומרגרינה, ואחרי קורס מדריכי נוער הציבו אותה במחנה גדנ"ע, ארבעים קילומטרים מצפון לאילת. מכיוון שהיתה אומללה, בכל ערב, אחרי הפעילות, קנתה בשק"ם שלושה אגוזי ושני בקבוקי קוקה-קולה - אז עוד לא היה דיאט קולה - וחיסלה אותם תוך כדי קריאת ספרוני רומן רומנטי זולים בהוצאת מ. מזרחי שקנתה בחנויות ספרים משומשים באלנבי והחביאה תחת הכרית בחדר בבסיס. היא לא אהבה מתוקים מטבעה, אבל השילוב של אגוזי, קולה וסיפורי האהבה המסוכרים סיפק לה אושר קטן למשך שעה או שעתיים. כעבור שלושה חודשים נשברה וביקשה העברה. בקשתה נענתה, והיא הוצבה בפיקוד הגדנ"ע במחנה הצבאי בבית לִיד ובכל יום יצאה הביתה. היא חזרה לאכול בדוכן הפלאפל והשווארמה במרכז המסחרי. חצאית החאקי התפקעה עליה, והיא שיחררה את החגורה הצבאית עד הקצה והרימה אותה מעל הבטן כדי לרכוס אותה. מכיוון שהיתה גבוהה ונאה ומשום שכילדה היתה רזה, גם עכשיו לא חשבה שהיא שמנה, ולמרות שאמא שלה הסתכלה בה בעין ביקורתית ואמרה: "לא יזיק לך להוריד כמה קילו," היא המשיכה לאכול שתי מנות שווארמה בזו אחר זו, ולפעמים מנת שווארמה ואחריה מנת פלאפל.

זמן לא רב לפני תום השירות הצבאי היא החליטה בפעם הראשונה בחייה לעשות דיאטה. אחד הרס"רים בבסיס, שבקושי הכיר אותה, ובעצמו נראה כמו פיל - ובאמת כולם, מאחורי גבו, קראו לו 'הפיל הלבן' - בירך אותה בלבביות ב'מזל טוב'. היא שאלה: "על מה?" והוא אמר: "את בהיריון, לא?" דבריו נאמרו בארשת כה חביבה ובקולו אף לא שמץ של רשעות, עד שלא היתה לה ברֵרה אלא להאמין שהוא מדבר בתום לב. היא אמרה: "אה, כן. תודה." והוא, לפני שחלף על פניה והמשיך ללכת בשביל, הוסיף: "תשמרי על עצמך." באותו ערב ירדה מהטרמפ שלה במרכז המסחרי, אבל כשהגיעה לדוכן השווארמה גרם לה זיכרון דבריו להסס, וההיסוס הפך לנחישות. היא פנתה לאחור והלכה רעבה הביתה.

היום יש לה ילדה בת עשר, שבעת ובעונה אחת דומה לה מאוד ולא דומה לה בכלל. "הם קוראים לי שמנה," אומרת לה נֹעה. "הם קוראים לי גוש שומן ואומרים שכל הזמן אני רק אוכלת." היא מסתכלת על ילדתה ולבה יוצא אליה, כמֵהַ לגונן עליה מפני עלבונות העולם. "את לא שמנה בכלל," היא אומרת. "אני גם לא רזה," משיבה נעה. היא שוב מנסה, "את נראית נהדר." אך נעה לא נראית משוכנעת. וכשאחת האימהות בכיתה מתקשרת אליה לספר לה בדרמטיות שנעה, בעיצומו של ריב גדול - אחד מהריבים הבלתי פוסקים בין הבנות בכיתה - קראה לבת שלה זונה, היא חוקרת את נעה כדי להבין מאיפה צצה המילה הזאת, ולבסוף נעה אומרת: "רע לי בכיתה כי החברות הכי טובות שלי, במיוחד הן, לא מפסיקות להציק לי ולחבר שירים על זה שיש לי בטן גדולה." היא מעמידה פנים שלא אכפת לה, לפעמים אפילו צוחקת על עצמה איתן, אבל ההשפלה והכאב מצטברים בפְנים ואחר כך היא פורקת את הכעס על הילדות הלא נכונות. "הן כולן מדברות ככה," אומרת נעה בדמעות, "רק שאני לא מספרת כלום כי אני לא מלשנית, והן מיד רצות לאמא שלהן. כולן בכיתה רעות," היא בוכה, "יותר רעות ממני. אני אולי קיללתי, אבל בלב אני טובה, והן עושות את עצמן טובות וחמודות, אבל בלב הן רעות." גבי לא יודעת מה לומר. אילו רק היה רוני איתה, הכול היה אחרת. היתה לו דרך להפוך את הדברים לפשוטים. הוא עבד קשה, יצא מוקדם בבוקר וחזר בשעות המאוחרות של הערב. בשנתיים שעבד כטייס באל-על שהה ימים שלמים מחוץ לבית, אבל הם מצאו זמן לדבר. היא סיפרה לו כל מה שקרה במשך היום איתה ועם הילדים, ותמיד היה לו משהו טוב לומר שעשה את הכול קל יותר עבורה. היא כל כך בודדה בלעדיו. החברות הגרושות שלה נרשמות לאתרי שידוכים באינטרנט, אבל היא נרתעת בגלל החשיפה שזכתה לה, ונבעתת למחשבה שכולם יתבוננו בתמונתה ויקראו עליה וידעו שהיא מחפשת בן זוג.

2
היא חנתה בחניון של הקניון ועלתה לקומה השנייה, לאולם של מכללת הגמלאים שאליה הוזמנה לשתי הרצאות - זו הראשונה, והשנייה בעוד חודשיים בזמן שבוע הספר. יותר ממאה איש היו שם, והיא התיישבה מולם, על הבמה. אישה ניגשה אליה. היא זיהתה אותה, זו אמא של ענבל, רק שלרגע שכחה את שמה. "ראיתי את ענבל לפני כמה שבועות," אמרה לה. "הלכתי איתה ועם נורית לסרט."

"היא סיפרה לי. טוב שאתן בקשר. היא צריכה הרבה תמיכה עכשיו, עם כל מה שקרה." "אני מתארת לעצמי." גבי נזכרה ששמה בלה.

"אולי יש לך מישהו להכיר לה?" שאלה בלה, וזיק של תקווה בקולה. "את בטח מכירה המון אנשים."

"אני אחשוב," הבטיחה.

גבי התקרבה למיקרופון כדי להתחיל בהרצאה. עדיין הפליא אותה שאנשים מוכנים לשלם כסף כדי לשמוע אותה. בצעירותה תמיד היתה לה הרגשה שהיא לא משהו. בסדר, לא מעבר לזה. לא מזהירה בשום תחום. בלימודים ובספורט היתה בינונית. היא היתה מקובלת, אבל לא מהבנות המנהיגות שהשפיעו על אחרות. מדי פעם בפעם פיתחה קשר עם ילדה מחוץ למעגל הקרוב של החברות, אבל בסופו של דבר חזרה והתכנסה בחיקן של אותן ארבע. איש מהמורים שלה, מהחברים שלה, ממשפחתה, לא הכיר בכישרון המיוחד שלה, שרק אחרי שלושים שנה הביא לה תועלת. בכל אותו זמן שגדלה בשכונה, שירתה בצבא ולמדה משפטים באוניברסיטה, דמיון לא נחשב למשהו שיקדם אותך בחיים.

הקהל מביט בה בציפייה. היא מיומנת, ודיבורה קולח. היא יודעת בדיוק מתי הם יחייכו, מתי יפרצו בצחוק, מתי ירצינו פניהם ומתי תקבל הנהון הזדהות מהראשים שלפניה. לפעמים, כדי לא לשעמם את עצמה, היא מגלה דברים חדשים, חולקת איתם שברירים מחייה. היא אוהבת לדבר על עצמה, על ספריה, מרשה לעצמה להתבשם מאהבת הקהל. אינספור מפגשים כאלה מאחוריה, והיא מדברת מהלב. היא מרגישה שהם באמת צמאים לדעת עליה ועל הספרים שהיא כותבת. ספרה הראשון, היא מספרת, נכתב בהשראת רוני בעלה - סיפור אהבה בין טייס אף-16 לעולה חדשה מרוסיה על רקע הווי טייסת קרב. באותה עת עבדה ברשות ניירות ערך כעורכת דין ולקחה חופשה ללא תשלום כדי לכתוב אותו. כשיצא הספר לחנויות, במשך שבועות לא נמכר ולו עותק אחד. היא נהגה לעמוד בפתח חנויות הספרים, מציצה בהיחבא לראות אם הערמה של שלושת הספרים שלה קָטנה, ומתאכזבת בכל פעם מחדש. לאחר חודש ימים קיבלה הודעה משמחת - בירושלים נמכרו עשרה עותקים, והיא התרגשה. בכל זאת, חשבה, משהו זז במכירות. עד שגילתה שסבא שלה בן השמונים ושמונה הוא שקנה עשרה ספרים, ולא בחנות אחת. הוא טרח וביקר בעשר חנויות שונות ברחבי העיר, ובכל אחת מהן הכריז בקול רם, שמשך את תשומת לבם של כל הקונים, ששמע על ספר ביכורים מרתק מאת סופרת מבטיחה, ספר שמקפל בתוכו אהבה וציונות - ולא נרתע כלל מהמוכרים, שהביטו בתמיהה בזקן הקטן הכפוף על מקלו ולראשו כובע אלגנטי בסגנון שנות החמישים, העומד ומהלל בהתלהבות את היצירה החדשה. בסופו של דבר, לאחר חודשיים, אירגנה עבורה אשת יחסי הציבור של הוצאת הספרים ריאיון במוסף יום שישי של עיתון יומי גדול. הכתבת שהגיעה לביתה היתה בתחילת שנות העשרים שלה, ובמשך ארבע שעות דיברה איתה גבי על שכול הורים את בניהם, שהיה מוטיב מרכזי בספר, על חברות בין גברים, על מה גורם לטייסים, ולחיילים בכלל, להיות מוכנים להקריב את חייהם עבור המדינה. היא דיברה על יחסים בין גברים לנשים, על פמיניזם ועל זוגיות, וכשהכתבת עזבה היתה לה הרגשה שהריאיון היה מוצלח. ביום פרסום הכתבה השכימה קום, ירדה לקיוסק הקרוב לביתה ולאחר שקנתה את העיתון התיישבה על ספסל ופתחה אותו. ככל שהוסיפה לקרוא חשכו עיניה. מכל המילים היפות, מרוח הספר, מהאישיות שלה, לא נותר דבר. הכותרת היתה: 'מה עושים הטייסים בין הסדינים', והכתבה כולה עסקה בסצנת הסקס בין הגיבורים ובלגלוג על הסופרת ויומרותיה. גבי חזרה הביתה דומעת והתקשרה להוריה להזהירם מפני הכתבה ולבקשם שידאגו שלא תגיע לידיו של סבא בירושלים, שאמנם לא קרא עיתונים ישראליים אך ידע לקרוא ולכתוב בעברית ועלול היה להיתקל בכתבה, וכמובן לא לידיה של סבתא רבקה בתל אביב, שאהבה לקרוא עיתונים ובמיוחד את זה שבו התפרסם הריאיון. גבי היתה בטוחה שהכתבה חרצה את גורלו של הספר, אך בשבוע שלאחר מכן נכנס הספר למקום הרביעי ברשימת רבי המכר של המוסף הספרותי המוביל בארץ. כולם רצו לדעת מה כתבה הסופרת המתיימרת ומה עושים הטייסים בין הסדינים.

שעה לאחר מכן היא מסיימת את ההרצאה. כולם מבקשים לדעת מה עם הספר הבא, והיא עונה תשובה לא מחייבת. לאמיתו של דבר היא לא מצליחה לכתוב. כבר זמן-מה היא נתונה במין דיכאון שקט. כלפי חוץ היא מתפקדת כרגיל, אבל בפנים היא חשה מרוקנת, חסרת כוח. אנשים יאמרו שזה מובן, הרי עברה שבר, אבל היא יודעת שזה לא רק בגלל רוני. גם כשהיו יחד היו לה נפילות, רגעי שפל, שבועות של שיתוק וקיפאון. היא אמרה לעצמה שהיא נולדה עם שני צדדים, כמו יִין ויאנג. צד מואר וצד אפל, לבן ושחור. היטלטלה בין מעלה למטה, עצבות לשמחה, פסימיות לאופטימיות. לפעמים הרגישה שהכול הולך בקלות, שהיא מיוחדת, זכאית, בת מזל, ולפעמים הרגישה שהיא עומדת מול קיר גבוה שאי אפשר לעבור אותו, והיא מתוסכלת ורוצה לצרוח, אבל שותקת. היא כתבה ארבעה ספרים מצליחים, ועדיין פוחדת מפני נפילה, מאותו רגע איום שבו לא תצליח לבטא את עצמה. אבל היא בת ארבעים וארבע, וכבר למדה לקבל את מצבי הרוח, מחכה שהרוח הרעה תחלוף, ואחרת, טובה יותר, תישא אותה איתה.

© כל הזכויות שמורות לכנרת הוצאה לאור

הזדמנות למשהו טוב - מיכל שלו


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים