Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2009  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בפברואר 2009       חזור

תמונות מחיי הכפר
מאת: עמוס עוז
Scenes From A Village life - Amos Oz

ההוצאה:

כתר

תייר מזדמן שיגיע לכפר הפסטורלי תל אילן יראה בתי-איכרים בני מאה שנה ויותר, ברושים גבוהים, גבעות מוריקות ומטעי פרי. ממש טוסקנה בלב הרי מנשה.

אבל מתחת לפני השטח רוחשים סודות וחידות: מישהו חופר בלילות מתחת לבית של פסח הזקן. משהו מסתורי חבוי בחדר השינה של משפחת לוין. ולמה מתווך הנדל"ן נותר נעול במרתף של הסופר המת?

כל הסיפורים(מלבד האחרון) בספרו החדש של עמוס עוז מתרחשים בכפר הדמיוני. זהו מקום שנבנה מעלילה לעלילה כמין מקונדו ישראלית - "דמות על" מוחשית, רוטטת ובעלת עוצמה.

אך יותר מכול תמונות מחיי הכפר הוא מלאכת מחשבת של דמויות הנעות מסיפור אחד למשנהו, נודדות בין מה שכבר אבד להן ובין מה שהן עתידות לאבד.

תמונות מחיי הכפר
שתפו אותי

ראש המועצה מחפש את אשתו שנעלמה; בנם של דליה ואברהם ירה בעצמו; אשתו של צלניק נסעה לקליפורניה ולא חזרה; המאהב של רופאת הכפר נפל בלבנון; ועל מה ידברו הספרנית הגרושה והנער שמתייסר בתשוקתו האומללה אליה אם לא על התאבדותה של וירג´יניה וולף? התוצאה היא פסיפס מהפנט של אנטי גיבורים שכבר נואשו מהניסיון למצוא משמעות. הם מבקשים רק להבין את חוקי המשחק.

עמוס עוז, חתן פרס ישראל לספרות, הסופר הישראלי המוכר והנקרא ביותר בעולם, זכה בפרסים ספרותיים בינלאומיים רבים, ובהם פרס גתה, פרס היינה ופרס נסיך אסטוריאס. ספריות תורגמו לשלושים ושבע שפות.

תמונות מחיי הכפר מאת עמוס עוז בהוצאת כתר, עורכת: רונית וייס-ברקוביץ, עיצוב הסדרה: דוד חליבה, כריכה קשה, 217 עמודים.

תמונות מחיי הכפר , עמוס עוז | יורשים

א
האיש הזר לא היה זר. משהו בדמותו דחה וגם ריתק את אריה צֶלניק כבר ממבט ראשון, אם אכן היה זה מבט ראשון: כמעט נדמה היה לאריה צלניק שהוא זוכר את הפנים האלה, את הזרועות הארוכות כמעט עד הברכיים, זוכר במעומעם, כמו מלפני חיים שלמים. האיש החנה את מכוניתו ממש לפני שער החצר. היתה זו מכונית מאובקת בצבע בז', ועל שמשתה האחורית ואף על השמשות הצדדיות היה תשבץ שלם של מדבקות צבעוניות, כל מיני סימני קריאה, הצהרות, אזהרות וסיסמאות. הוא נעל את דלת המכונית אך התעכב לבדוק, בטלטול נמרץ, דלת אחר דלת, אם אכן כולן נעולות היטב. אחר-כך טָפח וחזר וטפח קלות על מכסה המנוע, כאילו היה זה סוס ותיק שקושרים אל עמוד הגדר ומסַמנים לו בטפיחות חיבה כי ההמתנה לא תארך. ועוד אחר-כך הדף האיש את השער ופסע לעבר המרפסת הקדמית, שסוכת גפנים הצלה עליה. הליכתו נראתה קופצנית וגם קצת נכאבת, כמו פוסע יחף על פני חול חם.

ממקומו במושב-הערסל שבפינת המרפסת, רואה ואינו נראה, צפה אריה צלניק באורח מרגע שהחנה את מכוניתו. אבל ככל שהתאמץ לא הצליח להעלות בדעתו מיהו הזר-לא-זר הזה. היכן פגש בו, מתי פגש בו? באחת מנסיעותיו לחו"ל? במילואים? במשרד? באוניברסיטה? או אולי עוד בשנות בית-הספר? פני האיש היו ערמומיים וצוהלים, כאילו הצליח באיזה תעלול ועכשיו הוא שמח לאיד. מאחורי הפנים הזרים או מתחת להם נרמז רישום עמום של פנים מוכרים, מעיקים, פנים טורדי מנוחה: פני מי שכבר הֵרַע לך אי פעם? או להפך, אתה עשית לו איזה עוול שָכוח?

כמו חלום שתשע עשיריות ממנו שקעו ורק קצהו עדיין מבצבץ.
אריה צלניק החליט אפוא לא לקום ממקומו לכבוד הבא כי אם לקבל אותו כאן, במושב-הערסל שלו על המרפסת שבפתח הבית.

הזר ניתר והתפתל בחיפזון לאורך השביל המוליך מן השער אל מדרגות המרפסת כשעיניו הקטנות מתרוצצות בלי הרף ימינה ושמאלה, כמו חושש להתגלות לפני הזמן או להפך, כמתיירא מפני כלב זועם העלול בכל רגע לזנק עליו מתוך סבך שיחי הבוגנוויליאה הקוצנית שצמחה משני עברי השביל.

השיער הצהבהב המקליש, הצוואר האדום שעורו הקמוט המדולדל הזכיר זפק של תרנגול הודו, העיניים המימיות הדלוחות שהתרוצצו כמו אצבעות חטטניות, זרועות השימפנז הארוכות, הכול עורר איזו מועקה עמומה.

מתצפיתו הנסתרת במושב-הערסל בצל שלוחות של גפן מטפסת הבחין אריה צלניק בכך שהאיש גדל-גוף אך רופס קצת, כמו אך זה החלים ממחלה קשה, כאילו עד לפני זמן מה היה אדם עב-בשר ורק בזמן האחרון קרס פנימה, התכווץ בתוך עורו שלו. אפילו הז'קט הקיצי שלבש, ז'קט שכיסיו נפוחים וצבעו בז' עכור, נראה רחב מדי, והיה תלוי לו ברפיון על כתפיו.

למרות שהימים היו ימי סוף הקיץ והשביל היה יבש, התעכב הזר לחכך היטב את סוליות נעליו בשטיחון שלרגלי המדרגות. כשסיים הרים רגל אחר רגל וחזר ובחן, בזו אחר זו, את ניקיונן של סוליות נעליו. רק כאשר נחה דעתו עלה במדרגות ובדק את דלת הרשת שבראש המדרגות ורק אחרי שדפק עליה בנימוס כמה פעמים ולא נענה הסב סוף-סוף את עיניו וגילה את בעל הבית צומח לו במנוחה בערסל שהיה מוקף עציצים גדולים ושרכי אדניות בפינת סוכת-הגפן, שהצלה עליו ועל כל המרפסת.

מיד העלה האורח חיוך רחב וכמעט גם קד קידה, וכחכח וניקה את גרונו לפני שפתח בהצהרה:

מקום יפהפה כאן אצלכם, מר צלקין! מהמם! זאת ממש פרובנס של מדינת ישראל! מה פרובנס! טוסקנה! והנוף שלכם! החורשה! הכרמים! תל אילן הוא פשוט הכפר הכי מקסים בכל המדינה הלוונטית הזאת. נחמד מאוד! בוקר טוב, מר צלקין. סליחה. אקווה שאני לא, במקרה, קצת מפריע?

אריה צלניק החזיר בוקר טוב יבש, ותיקן ואמר ששמו צלניק ולא צלקין, וציין שהוא מצטער, אצלנו לא נוהגים לקנות שום דבר מסוכני מכירות.

צודק מאוד! בהחלט צודק! הריע האיש בעודו מוחה בשרוולו את זיעת מצחו, הלוא מנין לנו לדעת שלפנינו סוכן ולא סתם נוכל? או חס ושלום אפילו פושע שבא לבדוק את השטח כהכנה לכנופיה של פורצי בתים? אבל אני, מר צלניק, במקרה אני בהחלט לא סוכן. אני מפציר!

מה?

מפציר. וולף מפציר. עורך דין מפציר ממשרד עורכי דין לוטם- פּרוּז'ינין. נעים לי מאוד, מר צלניק. אני בא אליך, אדוני, בנושא, איך נאמר זאת, או אולי מוטב לנו שבכלל לא ננסה להגדיר את הנושא אלא ניגש ישר לעניין. מותר לי בבקשה לשבת? זה יהיה בירור פחות או יותר אישי, לא אישי שלי חלילה, הרי בעניינים אישיים שלי בשום פנים ואופן לא הייתי מעיז לפלוש ולהטריד ככה בלי שום הודעה מוקדמת. אמנם אנחנו ניסינו, בהחלט ניסינו, כמה וכמה פעמים ניסינו, אבל הטלפון שלך חסוי ועל מכתבנו כלל לא הואלת להשיב. לכן החלטנו לנסות את מזלנו בביקור בלתי מתואם מראש, ואנחנו מתנצלים מאוד על ההפרעה. בהחלט אין זה מקובל עלינו, להתפרץ אל תוך פרטיותו של הזולת, מה גם שהזולת הזה יושב באתר היפהפה ביותר במדינה כולה. כך או כך, כאמור, בהחלט אין זה רק עניין אישי שלנו. לא, לא. בשום פנים ואופן לא. אם כבר, אז בדיוק להפך: הכוונה היא, איך ננסח זאת בעדינות, אולי נאמר ככה, הכוונה היא לעניין אישי שלך, אדוני. עניין אישי שלך ולא רק שלנו. יותר נכון, זה בעצם בנוגע למשפחה שלך. או אולי למשפחה באופן כללי, ובאופן מיוחד - לבן משפחה אחד שלך, מר צלקין, בן משפחה מסוים. לא תתנגד שאנחנו נשב ונשוחח כמה רגעים? אני מבטיח לך להשתדל כמיטב יכולתי שכל העניין לא ייקח יותר מאשר עשר דקות? אם כי בעצם, הלוא זה תלוי רק בך, מר צלקין.

אריה צלניק אמר:
צלניק.
ואחר-כך אמר:
שֵב.
ומיד הוסיף:
לא כאן. כאן.

כי האיש השמן, או השמן לשעבר, נחת תחילה על מושב-הערסל הזוגי, ממש לצד המארח, ירך נוגעת בירך, ענן ריחות סמיכים אפף את גופו כמו פמליה, ריחות של עיכול של גרביים של אבקת טאלק ושל בתי שחי. על כל הריחות האלה פרושׂה היתה רשת דקה של ריח מי גילוח חריפים. אריה צלניק נזכר פתאום באביו, שגם הוא היה מכסה תמיד על ריחות גופו בניחוח חריף של מי גילוח.

ברגע שאמרו לו לא כאן כי אם כאן, קם האורח והתנודד קצת, זרועות הקוף תומכות את הברכיים, והתנצל ושינה מקום והניח את אחוריו שבמכנסיים הרחבים ממידתו במקום שסימנו לו, על ספסל עץ מעברו השני של שולחן הגינה. היה זה שולחן כפרי עשוי לוחות עץ מהוקצעים רק למחצה, דומים לאדנים שמתחת לפסי רכבת. חשוב היה לאריה שאמו החולה בשום אופן לא תראה מבעד לחלון שלה את האורח הזה, אף לא את גבו, אף לא את צלליתו על רקע סוכת הגפנים. על כן הושיב אותו במקום שאינו גלוי למבט מן החלון. ואילו מפני הקול החזני השמנוני תגן עליה חירשותה.

ב
לפני שלוש שנים נסעה נעמה, אשתו של אריה צלניק, אל חברתה הטובה תלמה גראנט בסן דייגו, ולא חזרה. היא לא כתבה לו במפורש שהחליטה לעזוב אותו, אלא רמזה תחילה בעדינות: בינתיים אני לא חוזרת. כעבור עוד חצי שנה כתבה: אני עדיין נשארת עם תלמה. ועוד אחר-כך כתבה לו: אין צורך שתמשיך לחכות לי. אני עובדת עם תלמה בסטודיו לחידוש הנעורים. ובמכתב אחר: לי ולתלמה טוב ביחד, יש לנו קארמה דומה. ושוב כתבה: המורה הרוחני של שתינו מוצא שנכון לנו לא לוותר זו על זו. אתה תהיה בסדר. נכון שאתה לא כועס?

הבת הנשואה, הילה, כתבה לו מבוסטון: אבא, אני מציעה לך, לטובתך, אל תלחץ על אמא. תמצא לך חיים אחרים.

ומפני שבינו לבין בנו הבכור אלדד נותק כבר מזמן כל קשר, ומפני שמלבד משפחתו זו לא היתה לו שום נפש קרובה, החליט בשנה שעברה לחסל את הדירה על הכרמל ולחזור לגור אצל אמו בבית הישן בתל אילן, לחיות על ההכנסה מהשכרת שתי דירות בחיפה ולהתמסר לתחביב שלו.

כך מצא לו חיים אחרים, כפי שהציעה בתו.
בצעירותו שירת אריה צלניק בקומנדו הימי. כבר מילדותו המוקדמת לא פחד מפני שום סכנות, לא מפני אש אויב ולא מפני טיפוס על מצוקים. אבל עם השנים התפתחה אצלו חרדה חריפה מפני החושך בבית ריק. על כן בחר סוף-סוף לשוב לחיות ליד אמו, בבית הנושן שבו נולד ובו גדל, בקצה הכפר תל אילן. האם, רוֹזַליָה, היתה ישישה כבת תשעים, חירשת, כפופה מאוד וממעטת בדיבור. רוב הזמן הניחה לו לטפל בצורכי הבית בלי להכביד עליו וכמעט בלי להעיר או לשאול. לפעמים עברה במחשבותיו של אריה צלניק האפשרות שאמו תחלה, או תזדקן עד כדי כך שלא תוכל עוד להתקיים ללא טיפול צמוד, והוא ייאלץ להאכיל לנקות ולחתל אותה. או להכניס הביתה עובדת סיעודית, שאז תתערער מנוחת הבית וחייו יהיו חשופים לעיניים זרות. ויש שדווקא קיווה, או כמעט שקיווה, לדעיכתה הקרובה של אמו: תהיה לו ההצדקה ההגיונית והרגשית להעביר אותה למוסד מתאים וכל הבית יעמוד לרשותו. לרצונו יוכל להביא לו אישה חדשה ויפה. או לא להביא אישה כי אם לארח שורה של בחורות צעירות. אפשר יהיה אפילו להרוס קירות פנימיים ולחדש כאן את פני הבית. חיים אחרים יתחילו.

אבל בינתיים חיים היו שניהם, הבן ואמו, בבית האפלולי, המיושן, בשלום ובשתיקה. מדי בוקר באה עוזרת, הביאה עמה מצרכים על-פי רשימה, סידרה ניקתה ובישלה, ולאחר שהגישה לאם ולבן את ארוחת-הצהריים שלהם הלכה בשתיקה לדרכה. רוב שעות היום ישבה האם בחדרה וקראה בספרים ישנים בעוד אריה צלניק מאזין בחדרו לרדיו או בונה מטוסים מעץ קל.

ג
הזר חייך פתאום חיוך ממולח, חָנֵף, חיוך דומה לקריצה: כמו מציע למארחו, בוא נחטא קצת יחד? ועם זאת - גם כמו חרד פן הצעתו תמיט עליו עונש. ושאל בחמימות:
סליחה, אולי ברשותך מותר לי לקחת קצת מזה בבקשה?

ומפני שנדמה היה לו שהמארח הנהן בראשו, מזג האיש מתוך קנקן זכוכית שעמד על השולחן מי קרח עם פלח לימון ועם כמה עלי נענע אל תוך הכוס היחידה שעמדה שם, כוסו של אריה צלניק, והצמיד את שפתיו הבשרניות אל הכוס, וכילה את כולה בחמש-שש לגימות קולניות רחבות, ומזג לו עוד חצי כוס ושוב לגם בצימאון רעשני, ומיד גם פתח והצטדק:

סליחה! פשוט מאוד, כאן אצלך על המרפסת היפהפייה הזאת ממש לא מרגישים כמה חם היום. חם היום מאוד. מאוד! ובכל זאת, למרות החום הכבד - המקום הזה בכל זאת מלא קסם! תל אילן הוא ממש הכפר היפהפה ביותר בכל המדינה! פרובנס! לא פרובנס! טוסקנה! יערות! כרמים! בתי איכרים מלפני מאה שנה, גגות אדומים וברושים גבוהים כאלה! ועכשיו מה דעתך אדוני? יהיה יותר נוח לך שאנחנו נשוחח בינינו עוד קצת על היופי? או שאתה תרשה לי לגשת בלי שום סחור-סחור אל הסדר-יום הקטן שלנו?

אריה צלניק אמר:
אני שומע.

משפחת צלניק, צאצאיו של ליאון-עקביה צלניק. הלוא אתם, אם אינני טועה, הייתם כאן ממש בין ראשוני הכפר? מן המייסדים הראשונים ביותר? לא? מלפני תשעים שנה? אפילו כמעט מאה?

שמו היה עקיבא-אריה, לא ליאון-עקביה.
בוודאי, התלהב האורח, משפחת צלקין. מאוד אנחנו מכבדים את ההיסטוריה הדגולה שלכם. לא סתם מכבדים. מוקירים! בהתחלה, אם איני טועה, באו שני האחים הגדולים, בוריס וסמיון צלקין, שהגיעו הנה מכפר קטן בפלך חַרקוֹב כדי להקים מושבה חדשה לגמרי כאן בלב הנוף הפראי של הרי מנשה השוממים. כלום לא היה כאן. ערבת קוצים שוממת. אפילו כפרים ערביים לא היו בבקעה הזאת אלא רק מאחורי הגבעות. אחר-כך בא גם אחיינם הקטן של בוריס וסמיון, ליאון, או, אם אתה דווקא עומד על כך, עקביה-אריה. ואחר-כך, לפחות על-פי הסיפור המקובל, אחר-כך קמו סמיון ובוריס וחזרו בזה אחר זה לרוסיה, ושם הרג בוריס את סמיון בגרזן, ורק הסבא שלך - הסבא? או האבא של הסבא? - רק ליאון-עקביה התעקש ונשאר כאן. לא עקביה? עקיבא? סליחה. עקיבא. הקיצור, זה ככה: במקרה יוצא שאנחנו, המפצירים, אנחנו גם כן מפלך חרקוב! ממש מן היערות של חרקוב! מפציר! אולי שמעת? היה לנו אחד חזן ידוע, שעיה-לייב מפציר, והיה אחד גרגורי מוֹיסיֶיביץ' מפציר, גנרל גדול מאוד בצבא האדום. גנרל מאוד-מאוד גדול, אבל סטלין לקח והרג אותו. בַּטיהורים של שנות השלושים.

האיש קם וסימן בשתי זרועותיו השימפנזיות עמידת רובאי בכיתת יורים, השמיע קולות טרטור של מטח אש, וחשף בתוך כך שיניים קדמיות חדות אך לא לגמרי לבנות. וחזר והתיישב מחייך על הספסל, כמו מרוצה מהצלחת ההוצאה להורג. לאריה צלניק נדמה היה שהאיש אולי מצפה למחיאות כפיים, או לפחות לחיוך, בתמורה על חיוכו הממותק.

המארח בחר בכל זאת שלא להחזיר שום חיוך. הוא הרחיק מעט הצִדה את הכוס המשומשת ואת קנקן מי הקרח שעל השולחן, ואמר:

כן?

עורך הדין מפציר לפת אפוא את כפו השמאלית בכפו הימנית ולחץ אותה בחדווה, כאילו זה זמן רב לא פגש את עצמו וכאילו הפגישה הלא צפויה מצהילה לו מאוד את רוחו. מתחת לשפע המילים הרהוטות שבפיו פכפך בלי הרף איזה קילוח מעמקים של עליצות בלתי נדלית, זרם גולף של זחיחות מתענגת על עצמה:

טוב. בוא נתחיל אולי לשים קלפים גלויים על השולחן, כמו שאומרים. זה שאני הרשיתי לעצמי לפלוש אליך היום, זה בנוגע לעניינים האישיים שבינינו, וחוץ מזה, אולי זה גם בנוגע, עד מאה ועשרים, לאמא היקרה שלך? כלומר, לגברת הישישה המכובדת מאוד? כמובן, כמובן, רק בתנאי שאתה לא מתנגד באופן מיוחד לפתוח קצת את הנושא העדין הזה?

אריה צלניק אמר:
כן.

האורח קם ממקומו, פשט את ז'קט הבז' שלו בגוון של חול לא נקי, כתמי זיעה גדולים הסתמנו סביב בתי השחי של כותונתו הלבנה, תלה את הז'קט על מסעד הכיסא, חזר והתיישב ברחבות, ואמר:

סליחה. אני מקווה שלא אכפת לך. פשוט, חם מאוד היום. אתה תרשה לי לסלק גם את העניבה? לרגע דומה היה לילד נפחד, ילד היודע שהוא ראוי לגערה ועם זאת מתבייש להתחנן. כעבור רגע נעלמה הארשת הזאת.

כשהמארח שתק, הסיר האיש במשיכה אחת את עניבתו, תנועה שהזכירה לאריה צלניק את אלדד בנו, והציע:

כל עוד אמא שלך יושבת לנו על הראש, אנחנו הרי לא נוכל לממש את הנכס.
סליחה?

אלא אם כן נמצא לה סידור מצוין במוסד מצוין מאוד. ויש לי מוסד כזה. כלומר, לא לי כי אם לאחיו של השותף שלי. צריך רק לקבל את הסכמתה. או אולי יהיה לנו קל יותר להוציא אישור לכך שאנחנו ממונים להיות אפוטרופוסים שלה? ואז כבר אין שום צורך בהסכמתה?

אריה צלניק הנהן פעמיים-שלוש, גירד בציפורני ידו הימנית את גב ידו השמאלית, אכן באחרונה יצא לו להרהר פעם או פעמיים בשאלת עתידה של אמו החולה, מה יהיה עליה ועליו כאשר תֹאבד לה עצמאותה הגופנית או השכלית, ומתי יבוא הרגע להחליט החלטה, היו רגעים שבהם מילאה אותו האפשרות להיפרד מאמו בעצב ובבושה, אבל היו גם רגעים אחרים שבהם כמעט קיווה לדעיכתה הקרובה ולאפשרויות שתיפתחנה לפניו עם העברתה מן הבית. פעם אחת אף הזמין לכאן את יוסי ששון, איש הנדל"ן, להעריך בשבילו את שוֹויו של הנכס. התקוות החנוקות האלה עוררו בו רגשי אשמה ואף סלידה מפני עצמו. אבל מוזר היה בעיניו שהאיש הדוחה הזה כמו קורא משהו מתוך חרפת מחשבותיו שלו. הוא ביקש אפוא ממר מפציר לחזור לרגע אל ההתחלה, את מי בדיוק הוא מייצג? מטעם מי הוא נשלח הנה?

וולף מפציר הצטחק:
מפציר. תקרא לי פשוט מפציר. או וולף. הלוא בין קרובים מיותר לגמרי להשתמש במר.

ד
אריה צלניק קם ממקומו. הוא היה אדם גדול ורחב וגבוה הרבה יותר מוולף מפציר וכתפיו היו עבות וחזקות, אף כי לשניהם היו זרועות ארוכות שהגיעו כמעט עד לברכיים. בקומו פסע שתי פסיעות, נעמד מלוא קומתו מעל לאורח ואמר:

אז מה אתה רוצה.

בלי סימן שאלה אמר את המילים האלה, ובתוך כך רכס כפתור אחד בכותונתו, שמבעד למִפתח שלה הציץ חזה אפור שָׂעיר.

וולף מפציר צייץ בקול קטן, פייסני:
מה יש לנו למהר אדוני, הלוא את העניין שלנו ראוי לגלגל בזהירות ובמתינות, מכל הצדדים, שלא נשאיר שום פִּרצה ואפילו לא סדק. אסור לנו לטעות בשום פרט.

האורח נראה לאריה צלניק מדולדל או רופס קצת. נדמה היה כי עורו שלו קצת גדול עליו. הז'קט שלו היה תלוי לו ברפיון על כתפיו, כמו מעיל של דחליל בגינה. ועיניו היו מימיות וקצת גם דלוחות. ועם זאת היה בו גם משהו מפוחד, כמתיירא מפני עלבון פתאומי. העניין שלנו?

כלומר, בעיית הגברת הזקנה. כלומר, הגברת האמא שלך, שהרכוש שלנו עדיין רשום על שמה ויהיה רשום על שמה עד סוף ימיה ומי יודע מה בכלל עלה בדעתה לרשום בצוואתה, או עד שנצליח שנינו להתמנות אפוטרופוסים שלה.

שנינו?

את הבית הזה אפשר יהיה להרוס ולהקים במקומו סנטוריום. חַוות בריאות. אנחנו נוכל לפתח כאן אתר שאין דומה לו בכל הארץ: אוויר צח, שלווה פסטורלית, נופי כפר שאינם נופלים מפרובנס וטוסקנה, עשבי מרפא, מסאז'ים, מדיטציה, הדרכה רוחנית, אנשים ישלמו כסף טוב בעד מה שהמקום שלנו יוכל להציע להם.

סליחה, ממתי בדיוק אנחנו מכירים?
הלוא אנחנו כבר מכירים וידידים. לא רק ידידים, יקירי: קרובים. ואפילו שותפים. אולי התכוון אריה צלניק בקומו ממקומו להביא לכך שגם האורח ייאלץ לקום ולהסתלק לדרכו. אבל האורח לא קם כי אם הוסיף לשבת במקומו ואף שלח את ידו ומזג לו עוד כוס של מי קרח עם פלח לימון ועם עלי נענע אל תוך הכוס שהיתה כוסו של אריה צלניק עד שהזר הפקיע אותה לעצמו. הוא נשען לאחוריו בכיסא. כעת, בכותונתו עם כתמי הזיעה בבתי השחי, ללא הז'קט והעניבה, דומה היה וולף מפציר לסוחר שעִתותיו בידיו, סוחר בהמות מיוזע שבא אל הכפר לשאת ולתת עם האיכרים, בסבלנות ובעורמה, על איזו עסקת בקר שממנה, בכך הוא משוכנע, ירוויחו שני הצדדים. מין שמחה כמוסה לאיד היתה בו, מין עליצות חשאית, והשמחה הזאת לאיד לא לגמרי זרה היתה למארח.

אני, שיקר אריה צלניק, חייב להיכנס עכשיו פנימה. עלי לטפל באיזה עניין. סליחה.
אני, חייך וולף מפציר, לא ממהר. ברשותך, אני אשב ואחכה לך כאן. או אולי מוטב שאכנס אתך ואעשה הכרה עם הגברת. הרי עלי לרכוש במהירות את אמונה.

הגברת, אמר אריה צלניק, אינה מקבלת אורחים.
אני, התעקש וולף מפציר וקם אף הוא ממקומו, מוכן ומזומן להתלוות אל מארחו לתוך הבית, אני לא בדיוק אורח. הלוא אנחנו, איך נאמר, קצת קרובים? ואפילו שותפים? אריה צלניק נזכר פתאום בעצתה של בתו הילה לוותר על אמא, לא להתאמץ להשיבה אליו, ולנסות לפתוח בחיים חדשים. והלוא האמת היא שהוא כלל לא התאמץ הרבה להשיב אליו את נעמה: כאשר קמה ונסעה אל חברתה הטובה תלמה גראנט בעקבות ריב מר ביניהם, ארז אריה צלניק את כל בגדיה וחפציה ושלח אותם לכתובתה של תלמה בסן דייגו. כאשר ניתק אלדד בנו כל קשר עמו, ארז ושלח לאלדד את ספריו ואפילו את צעצועי ילדותו. טיהר כל זֵכֶר, כפי שמטהרים את מוצבי האויב עם תום הקרב. כעבור חודשים אחדים ארז גם את חפציו שלו, חיסל את הדירה בחיפה ועבר לגור בבית אמו כאן בתל אילן. יותר מכול מבקש היה לעצמו מנוחה גמורה: שיהיו הימים דומים זה לזה והשעות פנויות.

לעתים היה יוצא להליכות ארוכות סביב הכפר ואף מחוץ לו, בין הגבעות המקיפות את העמק הקטן, במטעי הפרי, בחורשות האורנים האפלוליות. או יש שהיה משוטט כחצי שעה בחצר, בין שרידי המשק של אביו שחוסל כבר לפני שנים רבות. עדיין היו כאן כמה ביתנים מתפוררים, לולים, סככות של פח, מתבן, רפת עזובה לפיטום עגלים. האורווה הפכה להיות מחסן שבו נערמו כל רהיטי הדירה שפורקה על הר הכרמל בחיפה. שם, באורווה לשעבר, העלו אבק הכורסאות והספה והשטיחים והמזנון והשולחן הסלוני מחיפה, כולם הולכים ונקשרים ביניהם ברשתות דקות של קורי עכביש. גם מיטת הזוג הישנה שלו ושל נעמה נלחצה שם, בעמידה על צִדה, בזווית האורווה. והמזרן נקבר מתחת לערימות של כסתות מאובקות.

אריה צלניק אמר:
סלח לי. אני עסוק.
וולף מפציר אמר:

כמובן. סליחה. אני לא אפריע, יקירי, בשום אופן לא אפריע. להפך. מרגע זה אני לגמרי שותק. לא מוציא אף הגה.

ובכך קם וצעד בעקבות מארחו אל תוך הבית, שהיה אפלולי וקריר וריח קל של זיעה וזִקנה ריחף בו.

אריה צלניק התעקש:
אתה תחכה לי בבקשה בחוץ.

אף כי בעצם התכוון לומר, ואפילו במידה של גסות, שהביקור הזה הסתיים ושהזר מתבקש להסתלק.

ה
אלא שהאורח אף לא חלם להסתלק. הוא ריחף לו פנימה בעקבות אריה צלניק ובדרכו, לאורך המסדרון, פתח דלת אחר דלת וסקר בניחותא את המטבח, את חדר-הספרייה, את חדר-התחביבים של אריה צלניק עם דגמי המטוסים הקלים מעץ בַּלזָה הקשורים בחוטים חזקים אל התקרה ומתנועעים קלות ברוח כמו מתכוונים לנהל ביניהם קרבות אוויר אכזריים. בכך הזכיר לאריה צלניק את הרגלו שלו, הֶרגל מילדות, לפתוח כל דלת סגורה ולבדוק מה מסתתר מאחוריה.

כאשר הגיעו שניהם אל עומק הבית, אל קצה המסדרון, נעמד אריה צלניק לחסום בגופו את הכניסה לחדר-השינה שלו, שהיה פעם חדרו של אביו. אבל וולף מפציר כלל לא התכוון לפלוש לחדר-השינה של מארחו אלא הקיש בעדינות על דלתה של הזקנה החירשת ומפני שלא באה שום תשובה הניח את כפו כמו בלטיפה עדינה על ידית הדלת ופתח ברוֹך ונכנס וראה את האישה רוזליה שוכבת מכוסה עד סנטרה בשמיכת צמר באמצע מיטת הזוג הרחבה, ראשה עטוף בשביס עיניה עצומות ולסתותיה הגרמיות, נטולות השיניים, נעות כמו טוחנות בלי הרף.

כמו שחלמנו, הצטחק וולף מפציר. - שלום לך גברת יקרה, מאוד-מאוד התגעגענו אלייך ומאוד שאפנו לבוא אל קרבתך, הלוא את בוודאי שמחה מאוד לראות אותנו?

ובכך גהר עליה ונשק לה פעמיים, שתי נשיקות ממושכות על שתי לחייה, והוסיף והדביק לה עוד נשיקה על מצחה, עד שהזקנה פקחה את עיניה העכורות ושלפה יד שלדית מתחת לשמיכתה והחליקה לוולף מפציר על ראשו ומלמלה משהו ועוד משהו וגם ידה השנייה הגיחה מתחת לשמיכה ובשתי ידיה משכה אליה את ראשו והוא נענה לה וגהר עוד והשיל את שתי נעליו לרגלי המיטה ורכן ונשק לה על פיה נטול השיניים ונשכב לידה במיטה ומשך אליו את שולי שמיכתה והתכסה בה גם הוא ואמר הנה, ככה, ואמר עוד: שלום לך גברת יקרה מאוד.

אריה צלניק היסס רגע או שניים, נשא את מבטו אל החלון הפתוח שמבעדו נשקפה אחת מסככות המשק הנטושות וכן ברוש מאובק שעליו טיפסה באצבעות בוערות בוגנוויליאה כתומה. הוא עקף את מיטת הזוג והלך והגיף את התריס וסגר את החלון וסגר גם את שתי כנפות הווילון ובעודו סוגר ומחשיך את הכול התיר את כפתורי כותונתו ושִחרר את חגורת מכנסיו וחלץ אף הוא את נעליו והתפשט ושכב במיטה לצד אמו הישישה, וכך הם שוכבים שלושתם, הגברת בעלת הבית בין בנה המחריש לבין האיש הזר שאינו חדל ללטף ולנשק אותה ופיו ממלמל רכות, הכול עוד יהיה כאן בסדר גברת יקרה מאוד הכול עוד יהיה כאן יופי, אנחנו נסדר כאן הכול.

© כל הזכויות שמורות לכתר הוצאה לאור

תמונות מחיי הכפר - עמוס עוז
Scenes From A Village life - Amos Oz


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים