Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2009  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באפריל 2009       חזור

תרמיקה
מאת: ריקה רוסו סינה

ההוצאה:

לגעת בלב

תרמיקה לוקח את הקורא לשלהי מלחמת לבנון השנייה ומביא את סיפורו של גבי, חייל מילואים המגויס למלחמה, נפצע בה אנושות, מאבד את חבריו הטובים ומתמודד עם שכול ואובדן.

הספר פורש בפני הקורא את מסכת ההחלמה והשיקום של גבי ואת עוז הרוח המנשבת בו. סיפור פציעתו ושיקומו של גבי חושף גלריה של דמויות שונות, מגוונות וצבעוניות מכל חלקי החברה ומעולם החי (כלבה המדברת עברית), שלכל אחת מהן תפקיד מכריע בחייו, בגורלו ובהחלמתו.

כתיבת "תרמיקה" החלה בעקבות מפגשים עם אנשים שחוו את מלחמת לבנון על בשרם ושילמו עליה בגופם ובנפשם. זה הוא בעיקר סיפור על רוח האדם ועל ניצחונה של האהבה בארץ ישראל היפה, הכואבת והמשוועת למנהיגות ראויה ומעט בטחון, שפיות ושקט.

תרמיקה
שתפו אותי

יהודית רותם: "אחד הקטעים המשמעותיים בספר "תרמיקה" עוסק במושג הלא מוכר המקנה לו את שמו. כך למדתי מעט על זרמי אויר חמים, על כישורי התעופה של ציפורים ועל התשוקה ההירואית שתחילתה בדדלוס ואיקרוס, להתרומם מעל הקרקע- כסמל לחופש, להתגברות על מכשלות, ולמותר הרוח על החומר.

ולמדתי עוד יותר מזה: שעדיין יש גיבורים בקרבנו והם צנועים וחרישיים ומעוררי השראה... בכתיבתה החכמה, המבורכת בחוש מידה דק, מצליחה ריקה סינה להזכיר לנו את מה שאנו נוטים לשכוח: שהטוב והיופי שזורים בלי הפרד בכל חלקי חיינו, גם בקשים שבהם, שלאהבה סגולות ריפוי ושהתקווה היא חיונית לקיומנו."

ריקה רוסו סינה, נולדה ב 1959 בקבוץ אפיקים. עוסקת בקדרות, פיסול, ציור וכתיבה. מלמדת אמנות ויצירה במכללות שונות. מתגוררת במושב שרונה, נשואה ואם לילדים. ספרה הראשון "הסיפור שלי עם שמעון", יצא לאור ב 2007. על אחד מסיפוריה זכתה בפרס ספרותי מטעם מפעל הפייס.

תרמיקה מאת ריקה רוסו סינה בהוצאת "לגעת בלב", עורכת: חופית ספקטור, עטיפה: טוני ארנון לאיורים של המחברת , 155 עמודים.

תרמיקה, ריקה רוסו סינה | פרק ראשון
לא ברור לי מאיזה צוק קפצתי.
זרועותיי פשוטות לצדדים.
הוואריומטר מצפצף בקצב מטורף, ואני בנסיקה. מעלה מעלה.
איזו תרמיקה אלוהית.

השמים מבהיקים באורח שונה מן הרגיל, התכול הופך לבוהק לבן, מואר, כמעט מסנוור. מין אור הבוקע מתוך עצמו ומציף את הכול. קשה לי לנשום.

חוויית התעופה שלי היום שונה מתמיד. אני מרגיש את זה, אבל לא ממש מבין למה. מה בדיוק קורה לי. עיט גדול נכנס לתוך התרמיקה שלי. הכנפיים שלו פרושות במצב דאייה. הוא מתקרב אליי. נוצותיו חומות ומקורו זהוב. הוא כל כך קרוב.

אני כמעט נוגע בו. הוא דואה ממש לצדי. עכשיו הוא ממש מולי. אני רואה את פניו קרובות כל כך. עיניו מוזהבות וזוהרות.

הוא מרכז את מבטו בעיניי.
איזו זכות נפלה בחלקי.
שנינו נוסקים מעלה מעלה בספירלה עולה. אני צורח מהתרגשות. נשימתי נעתקת.

ואז פתאום הוא שוב מתבונן בי היטב. אני יכול להרגיש את המבט שלו חודר לתוכי. הוא מודד אותי בעיני הזהב שלו מלמעלה למטה ופולט צווחה מבוהלת. קריאת אימה. אני מבין שמשהו אצלי לא בסדר. ממצב דאייה הוא נוסק מעליי ומתחיל לנפנף בכנפיו, בורח הלאה ממני, עוזב את התרמיקה בה דאינו שנינו ומתרחק.

אני רוצה לעוף אחריו, לתפוס אותו, להישאר איתו. אני מסתכל למעלה, אחריו, ואז אני רואה שאין לי מצנח. אני מתבונן בידיי הפרושות לצדדים. אני מתבונן בגופי ובכתפיי. אין לי לא רתמה ולא מיתרים. אני לא קשור לשום דבר. איך אני עף? אני מסתכל מתחתיי. פלג גופי התחתון מרוטש ומדמם. רגל אחת קרועה. איננה. וגם השנייה שותתת דם.

מה קרה לי?

האור הבוהק מן השמים מסמא את עיניי. הוואריומטר מצפצף ומאותת לי סימני ירידה. כעת אני חש בתוך מערבולת. מאבד שליטה לחלוטין, מתהפך, נזרק, עף, נזרק שוב.

הכול כואב לי. אני בפאניקה מוחלטת, מאבד נשימה.
אני מנסה לצעוק, אבל לא יוצא לי קול. אולי אני שומע את עצמי נאנח אנחה חלושה. כאילו מתעורר מחלום רע, מסיוט. אני שוב מנסה לצעוק. כל כך כואב לי.
מחט ננעצת בבשרי. אני נרגע. אני שוקע לתוך אפלולית שקטה, מבורכת.

אני זוכר הכול. אמנם בתמונות, לא בדיוק ברצף, אבל זוכר בבהירות.
את הפיצוץ, את זה שנזרקתי באוויר, זוכר את השקט, זוכר את הרעש, זוכר את החובש צועק לי: "גבי, תישאר איתי, גבי, תסתכל עליי."
אני זוכר את פניו של נדב מעליי.
זוכר את הכאב. איזה כאב.

אבל בקושי יכולתי להסתכל עליו כי קרה לי משהו בעין. ניסיתי להרים את הידיים שלי באוויר. יד ימין כאבה לי כל כך ולא הצלחתי להרים אותה. הרגשתי כאב נורא, בוער, שורף, קורע ברגליים. מיששתי את עצמי ביד שמאל. הייתי רטוב כולי מדם. מה קרה לי?

המשכתי למשש ונגעתי ברגל שמאל. היא דיממה וכאבה לי נורא, אבל רגל ימין צרחה מכאב. נגעתי בה. הכול היה עיסה של דם ובשר קרוע.

נגעתי בה שוב והבנתי. פשוט הבנתי שהלכה לי הרגל.
שאגתי מההבנה ומהכאב הנורא. החובש היה איתי כל הזמן: "גבי, אני איתך."
הוא החזיק בידו מזרק ודקר את זרועי. מורפיום. איזו צלילה. שקיעה לתוך שקט עמום וחשוך, מנותק מדם ומקולות ומכל תחושה של כאב.

אני זוכר במעומעם את הפינוי עד הגבול. את התחושה שאני מועבר מטולטל, את זירוז נושאי האלונקה ואת קולם המאיץ: "מהר, מהר." את קולות הנפץ מסביב. את הכאב.

קיבלתי חמצן לייצב את המצב, עירוי נוזלים ודם. אני זוכר את הפינוי המוסק לרמב"ם. את המעבר. את רעש המסוק.

אני זוכר גם איך כל זה התחיל.
הרי ידעתי שזה עניין של זמן עד שיקראו לי. היה ברור שזה יקרה במוקדם או במאוחר.
רפי התקשר אליי מחו"ל כשחטפו חיילים שלנו על הגבול. הוא קרא את זה באינטרנט קפה באיזה חור בדרום אמריקה. התחלנו לשמוע בחדשות שמתחילים לגייס מילואים. הכתבים של ערוץ 2 וערוץ 10 התחילו לזהם לכולנו את הנשמה ואת האוויר ואת החיים במלחמת האגו הפרטית שלהם על הרייטינג. אני לא נגד תקשורת, אבל ככה? איזו שחצנות, איזו יהירות ואווילות. היה נדמה לי שכל אחד מהם מנצל את הקרבות לקידום הקריירה הקטנה והפרטית שלו.

אני לא מבין איך בסוף המלחמה, כשהתחילו כל ועדות החקירה, לא מונתה ועדת חקירה שתבדוק את התנהגות הכתבים והשדרים ושתיתן לכמה מהם בעיטה בתחת. הקולות השפויים נשמעו רק בשידורי הערוץ הראשון.

צפייה בטלוויזיה גורמת לאי שקט, חוסר ביטחון ותחושת אין אונים.
שר הביטחון נראה ונשמע כמו בעל בסטה בשוק הכרמל, לרמטכ"ל הנואם לאומה מול מסכי פלזמה מרצדים יש פרצוף מנותק ויהיר, וראש הממשלה משדר זחיחות דעת. לא רואים אף אחד מהם בשטח עם הלוחמים. האם אלו האנשים המובילים אותנו למלחמה?

ידענו הכול, שמענו הכול, גם מה שלא היינו צריכים לדעת או לשמוע. וכמונו בוודאי גם אויבינו. הסתובבתי, כמו רבים מחבריי, בידיעה שהטלפון עומד לצלצל ושהקריאה עומדת לבוא בכל רגע. הייתי בסוף שנת הלימודים השנייה שלי באוניברסיטה. לימודי גיאוגרפיה ואקולוגיה. שנה כבדה ואפורה. אף פעם לא היית יותר מדי תלמיד.

המלחמה התחילה בתקופת המבחנים, וקיבלתי צו גיוס יום לפני היום בו הייתי אמור להיבחן במועד ב' במבחן שנכשלתי בו.

גל, הסמ"פ, התקשר אליי, ואמרתי לו שאין מצב שאני מגיע בזמן כי את המבחן הזה אסור לי להחמיץ משום שאם אחמיץ אותו יהיה עליי לעבור את הקורס מחדש, ועם כל הכבוד לצה"ל, ויש כבוד, אני על המבחן הזה לא מוותר.

גל כעס עליי ואמר לי שזה מעשה שראוי לעונש, אבל לא ויתרתי. פשוט הודעתי לו שאני אגיע באיחור של יומיים. הוא מכיר אותי טוב גל, היה בסדיר מחזור מעליי, חבר טוב, יודע שאפשר לסמוך עליי. הבחינה עברה די בשלום. בערב חזרתי מהאוניברסיטה לדירה בגליצנשטיין והתחלתי להתארגן על עצמי ועל הציוד. ארזתי תיק, כלי רחצה, תחתונים, גרביים, כמה בגדים נוחים. חיכיתי לנוגה כי רציתי לדבר איתה. העניינים בינינו היו די צולעים באותם ימים. היא השאירה הודעה בטלפון שתגיע לדירה מאוחר בלילה כי היא יוצאת עם חברות ושלא אחכה לה. ניסיתי להתקשר אליה, אבל הטלפון הנייד שלה היה מכובה. התקשרתי להורים, סיפרתי להם שאני מגויס וביקשתי מאמא שלא תדאג והלכתי לישון. כשקמתי בבוקר ראיתי את כתפה החשופה של נוגה ואת עורה המבהיק מציצים אליי מבעד לציפה המופשלת. נגעתי בה בזהירות, אבל היא הייתה שקועה בשינה עמוקה. התבוננתי בעצב ובמועקה בראשה היפה המונח על הכרית. הייתי רוצה שהיחסים שלנו ייראו אחרת.

השארתי פתק בו כתבתי לה שאני מגויס ושאני מבקש שתטפל יפה בתרמיקה.
תרמיקה הסתובבה סביבי בעיניים נוגות וגירדה בשתי רגליה הקדמיות את התרמיל שארזתי.
היום, כשאני נזכר במבט שלה, אני לא יכול שלא לחשוב שהייתה לה תחושה מוקדמת של מה שעומד לקרות.

לקחתי לגימה אחרונה מכוס הקפה, הנחתי אותה בכיור, וכשצעדתי לעבר הדלת היא התחילה לייבב. לבכות ממש:

"גבי, אל תלך," היא אמרה לי בעצב.
כרעתי לידה ואמרתי לה שלא תבכה, שאני הולך וחוזר ואף פעם לא אעזוב אותה.
פתחתי את הדלת בשקט, ולפני שסגרתי אותה ראיתי את הפנים של תרמיקה מביטות בי בעצב עמוק. עליתי על האוטובוס לתחנה המרכזית ומשם נסעתי לדרום, להצטרף ליחידה.

התקשרתי למירו ולבועז לבדוק מה העניינים. הם כבר היו שם. כולם כבר היו שם. שאלתי אותם אם גל, הסמ"פ, עדיין כועס. לא התחשק לי להגיע לשם ולחטוף על הראש.

כשהגעתי הצוות חיכה לי. אנחנו כולנו ביחד מהסדיר, חברים הכי טובים, עברנו ביחד גיבוש, טירונות ומסלול ביחידה של חיל הצנחנים.

היה כיף לפגוש את כולם. את מירו, שהוא חבר שלי מהיום הראשון של הטירונות, את שמואל, בעזרת השם ישתבח שמו, שהתחתן כבר בסוף המסלול כי אצלם אסור לגעת לפני החתונה, את בועז, מחמל נפשי, דוס נחמד מהתנחלות בשומרון, את נדב, חברי הטוב, את נתי, שהגיע עם ארגז עוגות של אמא שלו וחילק לנו מהן בהקצבה כדי שיישאר גם לאחר כך. את גילי הילד, את דור ואת דן הקיבוצניקים מהצפון שאף פעם לא נפרדים וכל הפסקה מדליקים זה לזה סיגריה ולפעמים איזה צינגלה, שכמו שדן אומר: "הכינותי מראש." מסתכלים זה על זה ושואפים שאיפה עמוקה, קולנית ושרקנית מעט. לוקחים ללב ולריאות כאילו הם באיזה טקס פרטי משלהם. ואת גל הסמ"פ ואת יואב המ"פ ואת גלעד ועוד חברים שהולכים איתנו כבר שנים.

התאמנו כשבוע. לא הבנתי מה ההיגיון להתאמן בדרום כשהקרבות מתרחשים בצפון. היה חסר לנו ציוד בסיסי: תיקים, פנסים ועוד... אבא של מירו השיג תרומות כדי לקנות לנו בחנות לציוד טיולים את מה שהיה חסר. מזל שעם הנעליים הגענו מהבית. כבר אז באימונים הייתה לי תחושה קשה של חוסר ארגון, של ליקויים בסיסיים בהיערכות.

האימונים היו קשים. מסע אלונקות, לוחמת גרילה, הסוואות יום, עלייה למסוקים וירידה מהם, והכול עם שלושים-ארבעים קילו על הגב. עברו כבר כמה שנים מאז השחרור. הרעש, האבק, הריצות, העומס... הרגשתי זקן. מזל שהיו שם כל החברה.

כעבור שבוע הקפיצו אותנו לצפון, לעפולה. נסענו באוטובוס לנקודת האיסוף. שיכנו אותנו בבית ספר דתי. המקום והסיטואציה נראו הזויים לחלוטין. על הקירות התנוססו אמרות שפר מעוטרות כגון: "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך". מה נאמר ומה נדבר... הבנו שזהו, זה באמת זה, והכניסה ללבנון היא רק שאלה של זמן .

עשרות רכבים חנו בתחנת בית הספר ועל המדרכות. היו במקום מאות חיילים מגויסים, שלחלק גדול מהם היה חסר ציוד. היה בלגן נוראי עם הציוד. את היחידה שלנו הפכו לגדוד שאיגד את כל הצוותים לדורותיהם. ותיקים וצעירים אוחדו בעצם ליחידה אחת.
הצוות שלנו נשאר ביחד. אותנו לא מפרידים.
במשך כמה ימים היו לנו הקפצות וביטולים, וחוזר חלילה.

ההורים הגיעו לבקר. אמא אפתה לי עוגיות שיבולת שועל עם אגוזים שאני הכי אוהב בעולם. הם לא יכלו להישאר הרבה זמן בגלל המצב. אמא של נתי הביאה לו מלאי עוגות חדש, וחשבתי שמבחינה קולינרית אנחנו מסודרים.

אחרי חמישה ימים הקפיצו אותנו ליישוב השוכן ממש בסמוך לגבול, אבל בערב החזירו אותנו לעפולה. הייתה תחושה שאף אחד לא ממש יודע מה קורה.

לאחר יומיים הקפיצו אותנו שוב, והתארגנו לכניסה. הייתה שעת ערב, ועברנו תדריך קצר. כפלוגת סיור של הגדוד וכיחידת חבלה ידענו לאן הולכים.

היינו אמורים להגיע לכפר השוכן בעומק שטח לבנון, אשר לפי מודיעין ותצפיות של חיל האוויר היו בו משגרי טילים שירו לעבר הארץ. היינו אמורים להגיע אליהם ולפוצץ אותם.

מן הצד הלבנוני עלה ריח קשה, ריח נורא של עשן סמיך, בשר חרוך, נבלות, פיח. כל הזמן נשמעו קולות נפץ. סובבתי את הראש לכיוון ישראל, ואולי בפעם הראשונה, באור הערב היורד, ראיתי כמה שהארץ שלנו מטופחת, נקייה ומוארת. הרמתי את עיניי לשמים הוורודים מעל הארץ וראיתי להקה של עופות שמרחוק לא יכולתי להבחין בסוגם, חגה במעגל גדול ומחפשת נקודת נחיתה ללילה. יכולתי להרגיש את התרמיקה שהם חגים בתוכה ונזכרתי בתרמיקות הנפלאות שחגתי בתוכן ובתרמיקה הקטנה שמחכה לי בבית. ולמרות הסכנה, המועקה והחשש מהבאות לא יכולתי שלא לחייך. חשבתי לעצמי שזאת הארץ שלי, הבית שלי, האדמה והשמים שלי. זאת הייתה חוויה חזקה, מוארת וחמימה, ובבת אחת השמים הכחילו והערב ירד.

© כל הזכויות שמורות לריקה רוסו סינה

תרמיקה - ריקה רוסו סינה


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים