Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2009  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בדצמבר 2009       חזור

סלון יופי + דמקה סינית
מאת: מריו בייטין
Salon de belleza & Damas chinas - Mario Bellatin

ההוצאה:

כרמל

הפרויקט הספרותי של מריו בייטין מתיר הכול, פרט להליכה עם הקונבנציות וחוקי העלילה הרגילים. בספר שתי נובלות: סלון יופי ודמקה סינית.

סלון יופי - דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למייצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וסַפָּר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פרסקו של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי.

דמקה סינית - סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים ובצפייה אדישה בהדרדרות מוסד המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה נתפשת כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי.

סלון יופי + דמקה סינית
שתפו אותי

"בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו... יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מְאַבֵּן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידוד שהמְסַפֵּר כופה עליהן הוא מוחלט."
פרופ' גרסיאלה מונטלדו, אוניברסיטת קולומביה

הסיפורים של מריו בייטין - מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף - מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיוּת ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית.
אדוארדו חלפון (המלאך הספרותי; המתאגרף הפולני), גוואטמלה

מריו בייטין הוא אחד הסופרים המפתיעים והמקוריים ביותר בעולם הספרות הלטינו אמריקנית העכשווית. הנובלות שלו, שנחשבות אקספרמינטליות, נוצרות מסיטואציות ומאובייקטים, מינימליסטיים וייחודיים, היוצרים אווירה שמשתלטת על הדמויות ועל העלילה. עם זאת, חוץ מההזרה והקיטוע, נוצרת עלילה שבה המציאות והכוח גוברים על הסיפור עצמו. חוויית הקריאה בטקסטים של בייטין לא ניתנת לתיאור במילים, במובנים רבים היא כמעט מיסטית. המחבר יוצר עולם מפתיע שבמקביל יוצר מחדש את קוראיו.      פרופ' רות פיין, האוניברסיטה העברית

מריו בייטין נולד בשנת 1960 במקסיקו סיטי להורים ממוצא פרוּאני, אך גדל ולמד בלימה, לשם עבר עם משפחתו כשהיה בן 6. בייטין פרסם עשרות ספרים, ביניהם נשות המֶלַח ,(1986) אפקט החממה (1992), סלון יופי (1994), דמקה סינית (1995), הגן של גברת מוּרָקאמי (2000), שיקי נָגָאוֹקָה: אף של בדיון, פרחים (2001) וחָקוֹבּוֹ המוטנט (2006). ספריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, פורטוגלית, איטלקית, רומנית ועוד. בשנת 2000 זכה הספר סלון יופי בפרס Mdicis ליצירה הטובה ביותר שתורגמה לצרפתית באותה שנה. הוא זכה גם בפרס החשוב "חווייר ויִיאוּרוּטְיהָ" של שנת 2001 עבור ספרו פרחים, ובשנת 2008 בפרס הלאומי לספרות של מקסיקו על ספרו הזכוכית הגדולה. בייטין מסייר כיום בעולם בין הרצאות, סדנאות אמן, העמדת מיצגים והנהגת פרויקטים של כתיבה קולקטיבית. הוא הקים, בין שאר מיזמיו, את "בית הספר הדינמי לסופרים".

שתי נובלות: סלון יופי ודמקה סינית מאת מריו ביטין בהוצאת כרמל, סדרת אלדורדו בעריכת: אוריאל קון, תרגמה מספרדית: אנה וולוביץ', עריכת תרגום: ינון קחטן, 119 עמודים.

סלון יופי | מריו ביטין
"כל סוג של חוסר אנושיות
הופך, עם הזמן, לאנושי"
קואבטה יאסונרי

לפני שנים אחדות, ענייני הגובר באקווריונים הביא לכך שעיטרתי את סלון היופי שלי בדגים בעלי צבעים שונים. כעת, כשהסלון הפך לבית מתים, מקום אליו באים אנשים העומדים לסיים את חייהם ואין להם היכן לעשות זאת, כואב לי לראות כיצד אט אט הדגים הולכים ונעלמים. ייתכן שמי הברז מלאים בכלור, או שאולי אין לי מספיק זמן על מנת להעניק להם את הטיפול לו הם ראויים. תחילה גידלתי גוּפּים מלכותיים. המוֹכרים הבטיחו לי שמדובר בדגים העמידים ביותר, ועל כן, הקלים ביותר לגידול. במילים אחרות, היו אלה הדגים המושלמים לטירוֹן. יתרה מזאת, הם בעלי ייחוד נוסף, והוא שהם מתרבים במהירות.

הגוּפּים המלכותיים הם משריצים, הם אינם זקוקים למשאבת חמצן על מנת שהביצים ישרדו באקווריון מבלי שיהיה צורך להחליף את המים. בפעם הראשונה בה ניסיתי ליישם את התחביב, המזל לא היה לצדי. קניתי אקווריון בגודל בינוני והכנסתי לתוכו נקבה מעוּבּרת, נקבה נוספת שעוד הייתה בבתוליה וזכר בעל זנב ארוך וצבעוני.

ביום המחרת הזכר נמצא מת. הוא היה מוטל על גבו, בין האבנים הצבעוניות בהן כיסיתי את התחתית. מיד לקחתי את כפפת הגומי ששימשה אותי לצביעת שערותיהן של הלקוחות והוצאתי את הדג המת. במהלך הימים הבאים לא התרחש דבר יוצא דופן. פשוט ניסיתי להבין מהי כמות האוכל המדויקת על מנת שהדגים לא יסבלו מקלקול קיבה ושלא ימותו מרעב. השליטה בכמות האוכל אף סייעה לשמור על כך שהמים יהיו צלולים כל הזמן. אולם כאשר הנקבה המעוברת השריצה החל מרדף חסר רחמים. הנקבה השנייה רצתה לאכול את הדגיגים. אף על פי כן, הדגיגים היו בעלי רפלקסים חזקים וזריזים אשר הצילו אותם זמנית מן המוות.

מבין השמונה שנולדו רק שלושה נותרו בחיים. האֵם, ללא כל סיבה נראית לעין, מתה כעבור ימים אחדים. המוות הזה היה משונה ביותר. מאז שהשריצה נותרה לבלי נוע על קרקעית האקווריון מבלי שתרד נפיחות בטנה ולו במעט. שוב נאלצתי לחבוש את הכפפה ששימשה לצביעת שערות. כך שלפתי את האם המתה ולאחר מכן השלכתי אותה אל האסלה שנמצאת מאחורי הבקתה בה אני ישן. חיבתי לדגים מעולם לא מצאה חן בעיני חבריי לעבודה. הם טענו שהם מביאים מזל רע. התעלמתי מהם לחלוטין ועם הזמן רכשתי אקווריונים נוספים, וכן כלים הכרחיים לטיפול נכון. השגתי משאבות קטנות לחמצן, שנראו כמו תיבות אוצר אבודות בקרקעית הים.

כמו כן מצאתי כמה מנועים קטנים בצורת צוללנים אשר ממכליהם יצאו כל הזמן בועות. כאשר לבסוף רכשתי מיומנות מסוימת בגוּפּים מלכותיים אחרים שקניתי, אזרתי עוז עם דגים מסובכים יותר לטיפול. במיוחד משכו את תשומת לבי הקרפיונים הזהובים. אני חושב שבחנות הזו נודע לי שבתרבויות מסוימות זה נחשב תענוג להתבונן בקרפיונים. אותו הדבר החל להתרחש גם אצלי.

יכולתי להעביר שעות ארוכות ורצופות כשאני מתפעל מן ההשתקפויות שנוצרו על ידי הקשׂקשׂים והזנבות. מאוחר יותר מישהו אישר באוזניי שבילוי מעין זה הנו בידור מארץ זרה.

אולם מה שלא נראה לי מבדר כלל וכלל הוא המספר ההולך וגדל של אנשים הבאים למות בסלון היופי. כבר לא מדובר רק בחברים אשר המחלה כבר נמצאת עמוק בגופם, אלא בזרים ברובם שאין להם מקום אחר ללכת למות בו. פרט לבית המתים, האפשרות היחידה שיש להם היא לגווע ברחוב. כעת נותרו רק אקווריונים ריקים. כולם פרט לאחד, אותו אני מנסה בכל מחיר להחזיק בחיים. בחלק מן האקווריונים אני שומר חפצים אישיים שמביאים קרובי משפחתם של המתאכסנים בסלון. כדי למנוע בלבול אני שם נייר דבק עם שמו של החולה, ושם אני שומר על הבגדים והממתקים שמדי פעם אני מתיר שיביאו להם. אני מאפשר למשפחות להביא אך ורק כסף, בגדים וממתקים. כל היתר אסור.

מעניין לראות כיצד דגים יכולים להשפיע על מצב רוחם של אנשים. למשל, כאשר נמשכתי לקרפיונים הזהובים, מעבר לשלווה ששרתה עלי כאשר התבוננתי בהם, תמיד חיפשתי משהו מוזהב לעטר עמו את השמלות שלבשתי בערבים. בין אם היה זה הסרט, הכפפות או הגרביונים שלבשתי בהזדמנויות הללו. סברתי שללבוש משהו בצבע הזה עשוי להביא לי מזל. אולי זה יציל אותי מהיתקלות עם כנופיית המָטָאקַבְּרוֹס שהסתובבה באזורים המרכזיים של העיר. רבים לא שרדו את התקפותיהם של הנבלים הללו, אולם אני חושב שאם לאחר ההיתקלות מישהו יוצא בחיים זה יותר גרוע. בבתי החולים בהם אִשפזו אותם תמיד התייחסו אליהם בזלזול. פעמים רבות לא רצו לקבל אותם מחשש שהם נשאים. ואז נולדה בי החמלה לאסוף מדי פעם איזה חבר פצוע שלא היה לו לאן לפנות. ייתכן שכך הלך והתבסס בית המתים העצוב הזה שלרוע המזל אני מנהל.

אולם אם לחזור לעניין הדגים, בשלב מסוים השתעממתי גם מלגדל אך ורק גוּפּים וקרפיונים זהובים. נדמה לי שמדובר בעיוות באישיות שלי: אני מתעייף מהר מאוד מהדברים שמושכים אותי. הצרה היא שאחר כך איני יודע מה לעשות אתם. תחילה היו אלה הגוּפּים, שבשלב מסוים נראו לי חסרי כל חשיבות עבור האקווריונים המלכותיים שהיה בדעתי ליצור. ללא כל נקיפות מצפון הפסקתי בהדרגה להאכיל אותם. קיוויתי שהם יאכלו זה את זה. את אלו שנותרו בחיים השלכתי לאסלה, כפי שעשיתי עם אותה אם מתה. כך התפנו האקווריונים לקבל דגים מסובכים יותר לטיפול. דגי הזהב היו הראשונים שעלו במחשבתי. עם זאת, זכרתי שהם כבדי תנועה יתר על המידה. רציתי משהו צבעוני אך גם מלא חיים, כך שברגעים בהם אין לקוחות אוכל להתבונן בדגים רודפים זה אחר זה, או מתחבאים בין צמחי המים שנטעתי בין האבנים בתחתית.

[...]

דמקה סינית | מריו ביטין
... כך הם גם נאלצים למסור להורים את גופותיהם המתות.    
אפקט החממה
בכל פעם שאני נכנס למרפאה אני שואל את עצמי את אותן השאלות. מבט אחד בשולחן המתכת, בעל רצועות העור התלויות בצדיו, גורם לי לתהות אם אני באמת מעוניין לקבל את תריסר המטופלות הפוקדות יום יום את מרפאתי. נראה כי הקשר התדיר עם נשים שִׁינה את אופיי. אני חש שמישוש גופן למטרות רפואיות בלבד מעוות איכשהו את תשוקותיי. איני יכול להסביר באופן אחר מדוע בגילי אני חש צורך כה עז לפקוד את מכוני העיסוי, או מדוע אני עוצר את המכונית כאשר אני רואה בחורה הצועדת באזור אפל כלשהו של העיר. לעתים רחוקות בלבד הן נענות, אם כי לעתים הן מסכימות להיכנס ולצאת לסיבוב. אני נוהג להזמין אותן למשקה במקום דיסקרטי, או שאני מחנה את המכונית מול שפת הים.

המפגשים הללו מסתיימים לרוב באחד ממלונות הדרכים הרבים אשר משכירים חדרים לפי שעה. מעולם לא לקחתי מי מהן למשרדי: ריח המרפאה וזיכרון המאורעות הרפואיים שהתפתחו שם מונעים מראש כל תחושת תשוקה. לכן הפסקתי את הטיפול באחת החולות ששלחה לי רמזים שונים. כמו גם האחות שאמרה לי דברים בלתי ראויים ימים ספורים לאחר ששכרתי אותה. פיטרתי אותה עוד בטרם השלימה את שבוע העבודה הראשון. אני מעדיף את החוויות האנונימיות. הן כולן הרפתקאות הנמשכות זמן קצר בלבד. כמעט תמיד הן מתרחשות מיד בצאתי מן המרפאה. אחרות מתקיימות בשעות אחר הצהריים המוקדמות. אינני יכול להפריז ולשכוח את השעה. אף על פי שאשתי לא מפקחת על שעותיי, אינני מעוניין שהיא תתחיל לפתח חשד באשר להתנהגותי.

כבר מזמן הפסקתי לשאול את עצמי מה אני באמת חש כלפי אשתי. אני מניח שהתרגלתי יותר מדי לנוכחותה. אני סבור שכאשר נישאנו לא ייחסתי חשיבות לעניין פער הגילים. אשתי מבוגרת ממני בשנתיים, דבר חסר חשיבות בגיל צעיר. רק בשלב האימהוּת וגידול הילדים החלו להיראות השנים שהפרידו ביננו. בחלק מן המפגשים אני מספר לגברים אחרים על הרפתקאותיי ברחוב. בהתחלה הם התעניינו, חלקם אף ביקשו לשמוע את הפרטים. עם זאת, בזמן האחרון שמתי לב שהם מתחמקים מן הנושא. לגבי רבים מהם אני יודע על איזו חוויה מרוחקת. כעת נדמה שהם מעדיפים את שלוות הבית.

בחורף הם מארגנים ארוחות צהריים ומזמינים את בניהם ונכדיהם. בקיץ הם נוהגים להעביר את סופי השבוע בבתי החוף שלהם מבלי להיות מוטרדים יתר על המידה מן המתרחש בחוץ. אשתי ואני מנהלים אורח חיים דומה, אם כי בשנות הנישואין הראשונות ניסינו ליצור שִגרה של חיי חברה. את הבית הראשון, לדוגמה, רכשנו כיוון שהמרחב שיועד לאירוח היה מוצלח למדי. היו בו שני חדרי מגורים מרווחים ומרפסת עם נוף לגן מטופח. העובדה שחדרי השינה לא היו נוחים במיוחד, ושלא היו לנו חללים פרטיים כאשר נולדו הילדים לא הטרידה אותנו יותר מדי. באותן שנים הקדשנו חלק ניכר מזמננו לתכנון קבלות פנים ומסיבות. כאשר אשתי נכנסה להריון האטנו את הקצב במידה מסוימת, אולם מיד לאחר הלידה הוטל הטיפול בבתנו על מטפלת מנוסה.

היו לי שני ילדים, אחד מהם מת. הגדולה התחתנה עם תעשיין צעיר שנראה מרוצה מן הנישואין. גם להם יש שני ילדים אשר הפכו אותי לסבא. עם זאת, למרות פני הדברים, אני מבחין שבתי איננה מרוצה ממצבה. אני חש שהיא עצבנית רוב הזמן. איני חושב שמישהו שם לב לכך. ייתכן שאני היחיד. ייתכן שאבחנתי זו נובעת מן השנים שצברתי כבעל מקצוע. מכך שצפיתי בתגובותיהן של נשים לנוכח מצבים שונים. כאשר אני מאבחן שהגוש שהופיע בשָד עלול להיות סרטני, כאשר אני ממליץ על ניתוח או כאשר אני מציין שייתכן שלתינוק שבדרך יהיו בעיות בעת הלידה, אני נתקל בתגובות שהיו מותירות רבים בפה פעור.

אינני חושב שבתי יכולה לעשות הרבה על מנת לשפר את המצב. ייתכן שיוקל לה אם תקדיש עצמה לגידול הילדים. כמו כן, ידוע לי שהיא מקדישה מזמנה לקורס צילום. היא אף עשתה לי כמה תצלומים. באחד מהם אני לובש את הסינר הלבן שבו אני משתמש כאשר אני עובד במרפאה. כך שבתי גרמה לי לאושר כזה או אחר, אולם מי שקשה לי לדבר על אודותיו הוא בני הצעיר. אינני יודע מה קרה במהלך חינוכו. ייתכן שלא הבחנתי בתסמינים שהחלו להופיע כבר בנעוריו. אני זוכר שהוא החל להופיע בבית עם חבורות בגופו; פצע במצח, שריטה בזרועות או צליעה ניכרת.

את הביטחון הכלכלי השגתי מוקדם יחסית. פרט למרפאה שהייתה ברשותי, חברתי בשלב מסוים בקריירה לרופאים נוספים. יחד הקמנו מרפאה. בתקופה ההיא עברנו דירה. העדפנו שכונה מרוחקת יותר וברמה גבוהה יותר. אשתי דאגה לפרטים. הבית החדש היה כה רחב ידיים, שלכל אחד מבני המשפחה היו חדרים משלו. אשתי עיצבה חדר בו בנינו יקבלו את חבריהם. באותם ימים הם היו על סף גיל הנעורים, ואני סבור שהמאורעות שעיצבו את אופיים התרחשו בין הקירות הללו.

נדמה היה שהכול הולך כשורה, אם כי מזה זמן התחלתי לעבור מעין משבר הקשור בעיקר לפעילותי המקצועית. כאשר הייתי סטודנט, הרפואה מילאה את כל זמני. תשוקתי העזה ביותר בתקופה ההיא הייתה לעסוק במקצועי ללא דאגות. נראה לי חשוב להבהיר שנולדתי מחוץ לנישואין. לאמי היה אופי קפדני ואבי, רופא בעל שם, היה נשוי במקביל לאישה עמה היו לו שלושה ילדים. אולי על מנת להוכיח שאיננו פחותי ערך, אמי הקדישה את כל מרצה לדאגה לעתידי. היא רשמה אותי לבתי ספר יוקרתיים וטיפלה בכל היבט של לימודיי האקדמיים. הייתה זו אמי שהקימה עבורי את המרפאה הראשונה. לאחר מכן החלה הנסיקה.

זו החלה עם נישואיי התועלתיים: אשתי השתייכה למשפחה בעלת מוניטין. לאחר מכן זה נמשך עם העברת המרפאה לאזור יוקרתי יותר. לאחר מכן הגיעה קניית הבית הראשון, ודברים כגון אלה. אולם עד לאותו הרגע, ייעודי כרופא היה הדבר החשוב ביותר. אפילו חתונתי או הולדת בתי לא יכלו להתחרות עם הסיפוק שבהשתתפות בלידה או בביצוע ניתוח בחולה. אף על פי כן, לפתע משהו השתנה. ברגע מסוים לא רציתי להמשיך ולהתקדם. הדבר התרחש בדיוק כאשר עמיתיי הציעו לי להקים את המרפאה. מסיבה עלומה כלשהי התחלתי לחשוב שאם אמשיך קדימה הדבר עלול לסכן את ייעודי. אני זוכר שבאותה התקופה אשתי ואני יצאנו לנופש. עברנו באיים החשובים ביותר בקריבּים. אני סבור שכאשר בחנתי את האופן בו נהנתה אשתי באותה הפלגה נשכח ממני רצוני להישאר עם מה שכבר השגתי עד אז. עם שובנו, חתמתי מיד על ההסכם עם יתר הרופאים.

[...]

הכול הוא אנו עצמנו | יורם מלצר
הנובלות של מריו בייטין מציגות בפנינו סופר בעל זהות ספרותית מגובשת ומובהקת. כל טקסט של בייטין יוצר עולם העומד בפני עצמו. אפשר גם לומר ששאלת האפשרות של עולם לעמוד בפני עצמו, להתקיים על פי כלליו, היא אחד הנושאים המרכזים המעסיקים את בייטין.

עולמות מסויטים הפועלים על פי כללים פנימיים, ללא הסבר שיסייע למתבונן מן החוץ, לקורא, מוצגים בלשון ישירה. דרכו של בייטין להכניס את הקורא לספֵירה שהוא בונה היא למסור לו את כלליה ודרכי פעולתה בשפה ישירה, דיווחית, לעתים אף מנותקת. בסלון יופי יש עולם המכיל עולם קטן יותר: סלון יופי שיש בו אקווריון. לאחר מכן סלון היופי הופך להוספיס לחולים במחלה סופנית, מחלת האיידס. ועדיין יש במקום אקווריון חי ופעיל.

בייטין בוחר להימנע מללכת בדרך שהקורא הרגיל לסיפורים של בורחס או קורטאסר מצפה ממנו ללכת, דהיינו בעיסוק בזווית הראייה ובשאלת המציאות והפנטזיה, הסובייקטיביות והאובייקטיביות. אצל בייטין הזווית היא של תצפית חיצונית וכל מה שנמסר לקורא הוא אובייקטיבי. השפעתם של שני ענקי הספרות הארגנטינית ניכרת בטקסטים של הסופר הפרואני מקסיקני, ובסלון יופי הוא אף רומז באורח ישיר לסיפורו הידוע של קורטאסר אקסולוטל, אבל הוא גם מסמן את הייחוד שהוא מבקש ליצור לעצמו. בייטין אינו מבקש לכשף את תודעת הקורא. מטרתו היא למסור לו תיאור ודרך פעולה של עולם מתוך עמדה אקזיסטנציאלית. הדבר ניכר גם בנובלה דמקה סינית המתארת את עולמו של רופא נשים בעל משפחה שנוהג - איננו יודעים מדוע - לשכב עם זונות.

פיסות מעולמו הנורמטיבי מתפרקות ואנו יכולים רק לשער מדוע, אבל הדבר לא נאמר לנו. בייטין מצייר תנאי התחלה ודינמיקה, והמנגנון הכמו מתמטי עושה את שלו, כי כך הוא העולם וזה מה שמתרחש בו. אין מוסר השכל, אין לקח, אין הסבר וגם אין נחמה. האדם חי, האדם מת, ועד שהוא מת קורה לו מה שנובע ונוצר מתוך המבנה הספציפי שמתקיים בו ושהוא מקיים סביבו.

סוד קסמן של שתי הנובלות טמון ראשית בסגנון המיוחד של מריו בייטין. יצירתם של העולמות הסגורים ששולטים בהם כללים ברורים ללא סיבות חיצוניות, עולמות המכילים את עצמם, אינה מביאה את המחבר לכתיבה רזה או לסגנון שדוף. לשונו עשירה, מן המשפטים עולה מוזיקליות מובהקת והתיאורים יוצרים דימויים חזותיים משכנעים. הניגוד בין הסגירוּת של המציאות המתוארת ובין תיאורה באורח נדיב ו"בשרני" מעוררים בלב הקורא סקרנות ומשיכה. אלא שהקסם של הנובלות אינו רק באסתטיקה של הכתיבה. יכולתו של בייטין לתאר עולמות שונים מאוד - עולם של מוות בקֶרֶב הומוסקסואלים מזה, ועולם בורגני צבוע ופגום מזה - אינה נשענת על ניסיון להיכנס "פנימה". כוחו של בייטין הוא ביכולתו לכבוש את הקורא בתיאורים הנמסרים במבט מהצד, במיומנות שבה הוא מצליח לשכנע אותנו שהעולם המתואר הוא באמת כזה, שבמידה רבה הוא אינו יכול להיות אלא כזה.

ובתוך העולמות הגיבורים מתמודדים עם שאלת ההכלה של העולם. האם אקווריון יכול להתקיים במספרת נשים, שהסַפָּרים בה הם גברים הומוסקסואלים העוסקים גם בזנות? הקורא ישיב, "מדוע לא?" - ובייטין יהפוך את המקום לתחנה אחרונה של חולי איידס סופניים המטופלים בידי הגיבור, ושוב תעלה השאלה: האם יכול האקווריון להתקיים שם? באותו האופן? באותם התנאים? האם משמעותו, תפקידו ויכולתו לקבל ולתת יהיו כמו קודם? והגיבור, האם הוא יוכל להכיל את הספֵירה בתוך הספֵירה, כשבכל אחת מהן יש חיים ומוות ובלתי נמנעוּת? בנובלה דמקה סינית הרופא מתקשה להתמודד עם העולם שהוא יצר לעצמו, עולם של עבודה ומשפחה ונורמטיביות.

הוא אף אינו יודע מדוע הוא מתקשה, ועד מהרה הוא יוצר לעצמו עולם נוסף, מקביל וגם מוכל בעולם ה"רשמי". והנה בעולם המשפחה, חלק מהספֵירה הרשמית, הדברים מתקלקלים, אינם כפי שהם נראים, מוליכים לאסון, והוא אינו יודע, או שהוא יודע אבל לא עד תום. כיצד יוכל לחיות עם מה שהוא יצר? לצד הספֵירה הנורמטיבית שלו, מראית העין הבורגנית, ולצד עולם הזונות ומכוני העיסוי למיניהם, נתקל הרופא בסיפור אחר, סיפור של ילד. מה מקומו של סיפור כזה? האם הוא מגדיר סדק בעולמות? האם הסיפור יכול לחולל תמורה בחיי השומע אותו, גיבור הנובלה?

שאלת השליטה ומשמעות השליטה מעסיקה את בייטין בשתי הנובלות. במובן הזה הוא מתגלה כסופר רלוונטי ועכשווי מאוד. בסופו של דבר, השליטה שלנו בדברים מוגבלת, הידיעה שלנו על אופני הפעולה של העולם קטנה. ככל שננסה לנהל את העולם, לא העולם ולא ניהולו יאפשרו לנו שלוות נפש, שלא לדבר על אושר. האדם הוא קרבן של עצמו, חרק קטן המשלים מחזור חיים בלי לדעת דבר על המשמעות שיכולה להיות לאותם חיים, בלי להבין לאן הוא נקלע, מדוע ולשם מה. מריו בייטין מציע דיוקן חד וחסר אשליות של האדם המודרני. כפי שהוא מבקש להעמיד ספרות שבה הכל מוכל ביצירת הספרות, כך הוא מעמיד בפנינו מראה שמגלה שכל מה שאנו קוראים עליו, אינו אלא אנו עצמנו.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

סלון יופי + דמקה סינית - מריו בייטין
Salon de belleza & Damas chinas - Mario Bellatin


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים