Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2009  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | 2010 | שנת 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בנובמבר 2009
» ספרים באוקטובר 2009
» ספרים בספטמבר 2009
» ספרים באוגוסט 2009
» ספרים ביולי 2009
» ספרים ביוני 2009
» ספרים במאי 2009
» ספרים באפריל 2009
» ספרים במרץ 2009
» ספרים בפברואר 2009
» ספרים בינואר 2009
» ספרים בדצמבר 2008

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בדצמבר 2009       חזור

לקרוא ולכתוב
מאת: אריאל ברמני
Leer y escribir - Ariel Bermani

ההוצאה:

כרמל

לקרוא ולכתוב - אודיסאה קיומית המתרחשת ברחבי בואנוס איירס, ובה דמות בלתי נשכחת עוקבת אחר גורלה הממתין לה, לא בסופו של הספר אלא במהלך מסע בין קומץ מילים פרוזאיות.

ספרייה משונה; רכבת הנוסעת למחוזות הילדות; גנבות קטנות; חינוך עצמי; חיפוש אחר תכלית הדברים; חרדת האדם המודרני המשוטט במרחב; מהות המשפחה; בעיות זהות; צעידה מגושמת בין ההתבגרות, הוויתור, הנעורים הנצחיים והזִקנה המחכה מעבר לפינה.

האם קיימת אפשרות לשחזר את הזמן האבוד? לפנינו רומן קצבי הבנוי משרשרת משפטים ופרקים קצרים, מנוסחים בסוֹלוֹ של ג'אז או כשירה עלילתית מאופקת, מינימליסטית.

לקרוא ולכתוב
שתפו אותי

גיבור הספר מחליט בוקר אחד לשנות את מסלול חייו. יש לו נוסטלגיה לעתיד אחר, אם אפשר לומר זאת כך, נוסטלגיה לחלום. הרומן הזה פועל על הקורא כמו בּיטֶר או סינאר, המשקאות המרירים הללו המשמשים כאפריטיף ועם זאת מאוד משכרים. אריאל ברמני מגיש את המשקה; הקורא שותה את הרומן עד המשפט האחרון - הוא לא יהיה אותו אדם לאחר תום הקריאה" פטריסיה סוארס "הספר מתמקד בדמות ובקיומה, באורח הפשוט והבסיסי ביותר, ב"כאן ועכשיו" המידי. משקלם של האירועים מתמוסס במהירות.

הדמויות כמעט זהות, ועם זאת, האדם ומרחב הפעולה שלו אינם מאבדים את ייחודם. ידו היציבה של המספר מוליכה אותנו, ללא ויתורים וללא חמלה, על פני סיפור שאינו מרפה, הלוכד אותנו. הכתיבה היא מודל סופי שהיצירה מציעה מול עולם אינסופי, חיצוני ליצירה: "האינסופי בסופי".

אנו עומדים נוכח כתיבה שהשיגה את מטרתה ביחס לפונקציה הבסיסית של הספרות: תרגום, פרשנות של החיים" סרג'יו גרשנזון "בארץ בעלת מישורים רחבי ידיים (ארגנטינה, או אולי הספרות) הספר הזה של ברמני הוא ציון דרך יפהפה בשם הפשטות, בשם ה־ " petite histoire ", בשם הדברים הידועים והיום יומיים. הוא נראה כמו סיפור בשחור לבן, מזמנים רחוקים, אך מסופר בו על הבדידות ועל הצמא של האדם של ימינו. ואכן כך: הצמא. קריאת הסיפור של בסיליו בארטל, גיבור הרומן, השאירה אצלי טעם מיוחד, כמו הטעם המריר והאהוב של הלגימה האחרונה מכוס הקפה, שרק נדמה לנו שהוא נגמר.

ברמני, יליד בואנוס איירס (1967), הוא סופר ומשורר, ומזה מספר שנים מעביר קורסים לכתיבה במוסדות אקדמיים שונים. ברמני הוציא לאור ארבעה רומנים, ופרסם סיפורים, קבצי שירה ומאמרים שונים בעיתונות. יצירתו נוכחת גם באוסף הסיפורים בואנוס איירס לא ישנה (1997), במבחר ארגנטיני (2000), ובקובץ סיפורים ארגנטיניים מהמאה ה ־ 21 (2006) . ספרו לקרוא ולכתוב (2006) זכה בפרס "קלארין" לשנת 2003 . ספרו וננו2006 זיכה אותו בפרס Emec לשנת 2006 . ספרו האחרון, האהבה היא הזולה ביותר מבין הדתות (2009) יצא לאור לאחרונה וזכה לביקורות נלהבות.

לקרוא ולכתוב מאת אריאל ברמני בהוצאת כרמל, סדרת אלדורדו בעריכת אוריאל קון, תרגם מספרדית: רוני קלאוס, עריכת תרגום: ינון קחטן, 119 עמודים.

חלק ראשון | לקרוא

הטבע אינו משדר אלי דבר פרט לשרירות שלו. חממה נראית לי כאוסף של רוחות רפאים, מאחר שאני יכול לשנות את מה שאני רואה, לעוות חפץ מסוים עד לממדיו הקוסמיים. ציפור הופכת למלאך. כמו מַקְרֵן שמאפשר לי לקרוא ביצורים את הקוסמוגוניה הפרטית שלי. וכל מה שאני קולט הוא נורא.
יש לי תחושה תמידית שמשהו אורב בשמים, שכוכבי הלכת עומדים ליפול ארצה, שבני האדם שנמצאים אתי יברחו וישאירו אותי לבדי, בְּמדבר קפוא, מינרלי, של קוורץ.     מיגל אנחל בוסטוס

אחת
בָּסיליוֹ בארטֶל נכנס שוב לשירותים, עם ספר תחת זרועו. הוא הסיט את סוגר הדלת, הפשיל את מכנסיו והתיישב על האסלה. הספר, שהוא בחר באקראי ופתח בעמוד מקרי, העסיק אותו במשך שלושים ושבע דקות. במהלך פרק זמן זה הוא שמע שיחות, ודעתו הוסחה על ידי הרעש של ברזים נפתחים, ברזים מטפטפים וברזים נסגרים; הוא שמע גם את המנהל שלו, שהסתגר בתא סמוך והניח לגופו להתרוקן בשטף ובמרץ. הוא שמע את המנהל מדבר לעצמו. בסיליו לא התרכז במילים, בשביל מה, אלה תמיד היו אותן המילים: תלונות על הממשלה, על אשתו של המנהל, על חוֹפְּיָה או על אחד העובדים האחרים בספרייה. הדבר המעניין היה נימת הקול, הטון בו השתמש המנהל בעודו מסתגר בתא השירותים, במכנסיים מופשלים. הוא נזכר, מוכנית, במשפט שכתב אַחֵר: לא ניתן לערער על מילותיו, אך הן בלתי משכנעות לחלוטין.

שירותי הגברים הם מקום מנוחה בספרייה. בסיליו בארטל אוהב להעביר כך שעות: לשבת ולקרוא. הוא גם נוהג לקרוע חתיכות קטנות של נייר טואלט ולהכניסן לפיו. הוא לועס אותן ויוצר מהן פקעות קטנות. אחר כך הוא יורק אותן. מראה הרצפה המלאה בסימנים פעוטים אלו של נוכחותו גורם לו שעשוע והנאה.

הוא פורש את רגליו, עוצם את עיניו. הדקות עוברות והיום חולף, העצבות מכרסמת בו ברכות: דבר לא מאיץ בו, איש לא מחכה לו, דבר לא מטריד אותו, דבר לא מציק לו; אין שום דבר לעשות עכשיו. אין כאן כלום, כתב אַחֵר, רק כמה ימים שעומדים לחלוף, רק ערב אחד שבו אפשר לנשום.

בסיליו בארטל מרגיש שגופו הפך רפוי ושתנומה קלה משתלטת לאט לאט על כל ישותו.

שתיים
אם מישהו שואל אותו, מה שלומך? הוא משיב תמיד, שלומי מצוין. הוא לא אוהב להרבות בדברים, ואוהב עוד פחות לדבר על עצמו, על מצב הרוח שלו; אבל אם מישהו שואל אותו, מה שלומך בסיליו? הוא מושך בכתפיו, ממקד את עיניו בפני בן שיחו ומשיב, בחוסר חשק אבל ללא תחושת הכנעה או ייאוש, שלומי מצוין.

הוא לא נוהג לבקר את הוריו, וגם לא את חבריו. הוא יוצא מביתו רק כדי ללכת לעבודה, ויוצא מהעבודה רק כדי לחזור הביתה. עלינו לדעת שחמישה גושי בניינים מפרידים בין שתי הנקודות הגאוגרפיות האלה, הנמצאות באחת ממאה השכונות המרכיבות את העיר. למען האמת אין בעיר מאה שכונות אלא פחות, אבל זהו מספר טוב, הוא נותן נפח לעיר המרכזית של ארץ נידחת ומידלדלת זאת. אין זה היינו הך לומר שהעיר מורכבת ממאה שכונות, ולומר שהיא מורכבת מעשרים ושלוש שכונות או מארבעים ושבע.

כאשר אינו מסתגר בשירותים, בסיליו נוהג לשבת על כיסא עץ, מאחורי דלפק הספרייה, ברגליים צמודות, פרושׂות, ובעיניים עצומות למחצה. הוא מצפה. מצפה למה? להגעתם של הקוראים, ומיד לאחר מכן, לעזיבתם של הקוראים; לחלוף השעות, השנה. הוא נזכר, תמיד, במשפט שכתב אַחֵר: אם האנשים יישארו בחדריהם בשקט, הסך הכולל של הרוע יפחת.

בסיליו מרוצה מכך שהוא גר בעיר. ועובד בספרייה. ומכך שביתו נמצא חמישה גושי בניינים מהכיסא בו הוא מעביר את ערביו, בעיניים עצומות למחצה וברגליים צמודות, בציפייה. ציפייה למה? שמשהו חדש יקרה. שחופיה השמן יגיע מוקדם, לבוש בבגדים נקיים, בלי ריח של זיעה או זוהמה שהצטברה במשך שבועות. שאֵאוּחֶנְיָה תשתוק. שהמנהל יהיה צלול וערני. שאחר הצהריים יהיה נעים והשמש חמה. שהצל שמטילים העצים שבגן יצייר, קלושות, כמה ענפים על רצפת הגזוזטרה.

שלוש
המנהל הוא הראשון להגיע והאחרון לעזוב. הגעתו מתרחשת שעה לפני המועד שנקבע להתחלת יום העבודה. והוא עוזב שעה לאחר סגירת הספרייה.

מוניקה ואאוחניה מגיעות כמעט יחד, למרות שהן נוסעות משני קצוות שונים של העיר. אאוחניה, עם אוזניות תחובות באוזניה, הדיסקמן בכיס המעיל, פוסעת בצעדים רחבים, התיק מהודק אל החזה, במכנסיים צמודים. מוניקה הולכת בעקבותיה, במרחק קצר, מאמצת מאוד את גופה כדי להדביק אותה ולהתעדכן בחדשות שיש לחברתה לעבודה לספר; חדשות שהיא תפיץ בספרייה, תוך השמטת פרטים מסוימים והוספת אחרים.

לבסיליו קשה לצאת מביתו ולצלוח את גושי הבניינים הספורים שמפרידים בינו לבין מקום עבודתו. לכן הוא אחד משני העובדים שמגיעים באיחור. עם זאת, האיחור שלו הוא מזערי, חמש עשרה דקות, עשרים לכל היותר; ובשלב מתקדם זה של חייו המקצועיים עודכנו שעות העבודה של בארטל, אשר עוררו כמובן כל מיני הסתייגויות חרישיות ותלונות קולניות, כדי לקחת בחשבון את תוספת הדקות הזו שהוא העניק לעצמו.

אבל המקרה של חופיה, או חופיה השמן כפי שמכנים אותו בספרייה ובמקומות רבים אחרים, הוא שונה. איש לא יודע, אפילו לא המנהל, אם חופיה יגיע בשעת הפתיחה, שלוש שעות לפניה או שלוש שעות אחריה למלא את תפקידו כעוזר בספרייה. ייתכן גם שלא יגיע כלל במשך כמה ימים, מבלי שאיש, אפילו לא המנהל, לא ידע את הסיבה לאיחור או להיעדרות. הדבר המוזר הוא שרק לעתים נדירות מתעוררים ויכוחים בנושא זה. כאילו למנהל ולחברים לעבודה גישתו של השמן לא נראית ראויה לגינוי. הם שמחים לראות אותו מגיע, מלוכלך תמיד, תלתליו פרועים, כרסו דחוסה בתוך חולצתו, עם התיק הכחול שלו, מפלסטיק. במוקסינים עם סוליות שחוקות, כבר ללא עקבים. חושף את השיניים המעטות שעדיין נותרו לו בחיוך רחב, עגול.

מסע אל קצה העיר | אוריאל קון
כַּני לי, מוזה, הגבר זה רב הנסיון, שנדד
הרבה מאוד אחר הרסוֹ את טרויה הקריה הקדושה;
ראה ערים של רבים בני אדם וחקר ארחותם;
רבים מכאובות סבלה נפשו על פני רחבי ימים;
בעמלו למלט את נפשו ולהשיב עמיתיו לארצם;
אולם את רעיו לא הציל, אף כי השתוקק למלטם,
יען כי אבדו כולם ברשעם אשר רשעו,
פתאים כמותם, שאכלו את בקרו של הליוס הִפֶּרְיוֹן,
אל השמש, ומנע מהם את יום שובם לביתם.
שמץ מאלה הגידי גם לנו, האלה, בת זאוס.
הומרוס, אודיסֵיָה (תרגם: שאול טשרניחובסקי)

"Straight, no chaser" Thelonious Monk

אחת מתופעות הלוואי המשונות בהיותנו מוחות ונפשות "מערביים" היא שבכל פעם שאנחנו מנסים לחשוב מחשבות ולנתח מצבים, קיומיים או ספרותיים, עולים פתאום הזכרונות הנוסטלגיים כלפי הספרים הקלאסיים (אפילו אם לא קראנו אותם), והזיכרונות הללו מלוּוים בדרך כלל בחלקי ציטוטים, פרשנויות, הקבלות ותהליך אינטלקטואליזציה רטרוספקטיבי לאותו קטע: מדובר במנגנון ממוסד שדרכו אנחנו מתקשרים בצורה דיאלקטית עם החברה אליה אנחנו משתייכים. ואז מופיעה לפתע התחושה - לא נטולת עצבות לגמרי - כי אולי בעצם, מאז התקופה שבה היצירה הקלאסית המדוברת נכתבה, לא קרה שום דבר.

ובקונטקסט זה, אין לכאורה דבר קל יותר מלמתוח קווים משותפים בין יצירות מופת לטקסטים בני זמננו במעין סחר קונספטואלי חופשי ביניהם, למשל, בין האודיסאה ההומרית - אחד הספרים הראשונים שעברו הַתְמָרָה משירה שבעל פה לטקסטים כתובים - ללקרוא ולכתוב, הרומן הקצר של אריאל ברמני, סופר בלתי ידוע מחוץ לגבולות ארגנטינה, שעד כה כתב הרבה יותר ממה שהוציא לאור. שכן, המצבים הארכיטיפיים שמופיעים באודיסאה, כגון, "המסע", "החזרה", "האפיקה שבשוטטות", "המלחמה", מקבלים את ביטוים במשפטים הקצרצרים הבונים את המשכיות הסיפור של ברמני בלקרוא ולכתוב.

אולם ברגע שבו נתחיל לדקלם את האודיסאה בצמידות כלשהי לכתיבה הפשוטה של ברמני, יקומו ללא שום ספק אקדמאים ומבקרי ספרות בצעקה, כי אין לנו כל זכות להשוות את האלילים הקדושים - בין אם מדובר על הומרוס ובין אם על קפקא, לדוגמא - עם סופר "משני" כמו ברמני, וזאת מכיוון שמדובר בהגזמה. הרי בכיתוב בגב העטיפה של כל ספר שני - יאמרו לנו בצדק - כתוב שהוא "קפקאי" או "הומרי". אלא שה"הגזמה" ההיפותטית הזאת יכולה לשמש לנו כפתיח לדיון קצר על ספרות בכלל, ועל לקרוא ולכתוב בפרט.

קורא בן זמננו עלול למצוא בליריקה של הומורוס מרכיבים מטרידים: דמות של גיבור הרחוקה מיכולת התפיסה של האדם המודרני; סיפור אפי המתרחש במרחבי העולם הידוע כולו; מלחמה אכזרית; מאבקים קטלניים; מוזות ואלילים. לעומת זאת האפיקה היחידה בספרו של ברמני היא בכישלון קולוסאלי של אדם פשוט - גיבור הספר - להבין ולהזדהות עם עלילת חייו שלו, או מה שיותר נכון, הכשלון לראות בחייו עלילה שניתן לחיות אִתה בצורה סדירה: חיים שסביבם ניתן לספר סיפור. הנופים הקדמוניים המופיעים באודיסאה מוחלפים אצל ברמני בתחום עירוני קטן והרמטי, כאוטי, אכזרי ופואטי בגרסה מינימליסטית. האדם האורבני - הדמות האוניברסלית של הספר - צועד בצעדים קטנים, כאורך המשפטים של הטקסט, המצטלבים זה בזה כבשירה מאולתרת אך מדויקת להפליא.

לא נמצא בלקרוא ולכתוב עודף של מילים, ההפך הוא הנכון: נמצא בטקסט מחסור חמור בשמות תואר, מכיוון שהמחבר חש בחוסר יכולת לתאר את העולם באמצעים ליריים קלאסיים. יש בספר רק פעולות, רגעים, מפגשים מפוקפקים, התרחשויות קטועות; יותר שקט מכתיבה, יותר ניחוש מוודאות. ישנה נסיעה ברכבת, כזו הפונה לדמיון הספרותי הקולקטיבי שבספרו של סופר המופת הארגנטיני רוברטו ארלט, אהבה מכשפת (1932). ישנן הליכות ושוטטויות, כאלו המזכירות במקצת את מסעותיו של הסופר רוברטו בולניו ברחובות מקסיקו סיטי, המופיעים בספרו בלשי הפרא (1998).

אולם אצל בולניו, ובמיוחד בבלשי הפרא, ישנו סיפור פּוֹליפוני, מעין סימפוניה אורבנית גרנדיוזית שהיא אולי מעין צאצאית של משחק קלאס (1963), הרומן העירוני והרב-קולי של חוליו קורטאסר. אצל ברמני, לעומת זאת, נמצא משהו אחר לחלוטין: שירת אֿקָפֵּלה חד-קולית, חודרנית, יבשה, בודדה, המזכירה את הלחנים הימי ביניימים של הנזירה הִילדֵגארד פוֹן בינגן (1098-1179). ואילו השירה המיוחדת של ברמני כוללת הרמוניות פרטיות ועמוקות למרות ראשוניותן, ולהרמוניות ישנה התרחשות, ישנה עוצמה, וישנו גם, כמובן, סיפור. הסיפור מתגלה ברווח האפסי בין השורות, שבעצמן נטולות כל נפח, בניגוד לשמות התואר ההומריים.

סיפורו של ברמני הוא בעצם סיפורה של בריחה, סיפור של חיפוש, סיפורה של מלחמה - לא "טרוֹיאנִית" אלא אישית. מדובר בסיפורה של מצוקה גדולה: זו של האדם המסתובב מתוסכל בעיר ולוקח חלק - בלתי רצוני או בלתי מודע - בסיפור אהבה.

לקרוא ולכתוב דומה לאודיסאה שקרסה פנימה: מן העולם הגדול אל העיר, מן העיר כולה אל הרחוב, מן הרחוב אל הגוף. הדמות, אשר בחלק הראשון של הספר, המכונה "לקרוא", נמצאת במצב סטטי, עושה צעד תהומי אל התנועה, אל ההוויה, אל ה"לכתוב". מדובר במעשה דרמטי אליו מתנקזים כל חלקי הסיפורים המופיעים בספר. למעשה מתומצתת בו ההזדמנות לחיים אחרים: הצעד בין היותנו "קוראים" להיותנו "סופרים", מן הפסיביות אל האקטיביות - מדמויות משנה לגיבורים של ממש. ובאותה קריסה פנימה מן האודיסאה אל הסיפור העירוני הקטן, נוצרת התחושה כי צמצום העלילה האפּית לזו של האדם האחד, מלא החששות, המוצא את מחסהו היחיד בעיר, דווקא מגביר את החרדה, את המשקל של העלילה, את הפּאתוֹס, וגם את הנימה הטראגית שהדמות נתקלת בה בכל אשר תלך.

לקרוא ולכתוב מספר, כאמור, את סיפורה של בריחה אישית ללא כיוון ברור, מן המרכז אל הפריפריה. מדובר בסיפורו של אדם שבעצם לא רוצה לברוח אלא "להיות". אלא שה"להיות" כרוך במקרה הזה בבריחה - בריחה וחזרה. אמרנו שחייו חסרים כביכול עלילה לירית בעלת כיוון. לכן נשאלת השאלה האם במצב כזה של בריחה חסרת כיוון, אפשרית החזרה לנקודת היציאה. ניתן לומר כי לקרוא ולכתוב כרומן אודיסאי מודרני שואל: האם יכולה להתרחש באמת חזרה כלשהי?

התשובה פתוחה מכיוון שגיבור הספר לא שואל את השאלות הללו במהלך הסיפור. הדמות לא נמצאת במצב שבו שואלים שאלות, אלא בתוך תוכן של התרחשויות מהירות ומשפטים קצרים. ולמרות חוסר יכולתו של הגיבור "לקרוא לדברים בשמם" או להבין משהו במהלך האירועים שהוא עצמו חווה בזמן אמת, נרקמת בספר, מאחורי הפרקים הקצרצרים והמקוטעים לכאורה, תחושה חזקה של מכלול, של ליריות קלאסית. ברגע זה נוצרת ההבנה כי אנו נמצאים מול ספר חריג ביופיו, מכיוון שהוא קולט בו זמנית את הרגע שבו, כאמור, הקורא הופך להיות סופר - ואת הרגע שבו הפרוזה הופכת להיות שירה.

ובדיעבד, עם תום הקריאה, יכולה להתעורר המחשבה הבאה: בעוד האודיסאה יכולה להיקרא על ידי האדם המודרני כסיפור בעל מאפיינים גלובליים, חובקי עולם, מטשטשי גבולות - "מוגזמים", לקרוא ולכתוב נקרא כסיפור עתיק, לוקאלי, פרימיטיבי וארכאי ודווקא משום כך אוניברסלי - "ארכיטיפי". בספרו של ברמני, ככל שהעולם נפתח והגבולות נופלים, קנה המידה של האדם, ואתו זה של הסיפור מצטמצמים לפחות לממדו של השרץ של קפקא, ובעיותיו הקיומיות של האדם חורגות בהרבה מעוצמתו של מאבק מדומיין בין זאוס לקרונוס. נקודות ההשקה והניתוק בין האודיסאה של הומרוס ללקרוא ולכתוב של ברמני הנם מעורפלים ואמביוולנטיים. הם מאששים, אחרי הכול, את האמונה בכך שבשאלות הגדולות - על מהות האהבה, על חיים ומוות ועל החזרה האפית הביתה - אין מדובר בדיונים מוצקים בין מושגי ה"מקום", ה"אחר", ה"זמן" וה"מרחב". זאת מכיוון שזמן, מקום, מרחב וספרות הם רק, כנראה, עניין של פרספקטיבה.

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

לקרוא ולכתוב - אריאל ברמני
Leer y escribir - Ariel Bermani


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים