Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים במאי 2010       חזור

סודות מרקש
מאת: לימור שריר
Secrets of Marrakech - Limor Sharir

ההוצאה:

כרמל

סודות מרקשׁ הוא סיפורו של נער מתבגר המגלה את זהותו המינית והנפשית במרוקו של המלך חסן: ארץ פראית, מלאת קסם וסיאוב, רוחשת מיניות וכנועה לדיקטטורה מלוכנית.

בכתיבתה הייחודית משלבת הסופרת דמיון וריאליזם עם פרוזה פיוטית ובאמצעותם מתארת את מרוקו טומנת הסוד כפי שלא הכרנוהַ. אדם המוותר על זהותו ושאינו מסוגל לוותר על עצמיותו הוא הדמות המרכזית בספר.

נורית גוברין ויואב איתמר על הספר: "ספר עצוב כתבה הפעם לימור שריר. ספר לא קל, אבל בלתי שגרתי ומעניין. הסופרת ביטאה את עצמה בטכניקה של "הרחקת עדות" באמצעות דמויות רחוקות וזרות כביכול. כך עשתה גם בחלק מספריה הקודמים, וכעת דרכה זו מתבלטת עוד יותר. זוהי חשיפה עצמית עקיפה מבעד למסכה ולמערכת של הסוואות רבות ומתוחכמות.

סודות מרקש
שתפו אותי

סיפור המעשה עצמו מרתק, אבל מאחוריו הדרמה הגדולה של היוצר המבקש לבטא את עצמו בחופשיות ונתקל בחברה עוינת המחרימה אותו, כשאינו מסכים לשתף עמה פעולה בדרכה הנלוזה. גיבור הסיפור, נעים, בן דמותו של המספר/ת עצמו, בנו של העיתונאי האמיץ מחמוד ליישי, שנרצח בשל דעותיו כנגד השלטון, ממשיך את מאבקו של אביו בדרכו שלו. זהו מאבק על חופש הביטוי, על הזכות ליצור בחופש, כנגד סתימת פיות, כנגד תשלום "מס" בלתי נסבל לנותני הטון. יש בספר גם ביטוי לחשיבותה של ידידות ולגנותה של בגידה והפרת אמון.

הספר מבטא את המאבק הבלתי מתפשר שבין הרצון או ההכרח לעזוב את ארץ ההולדת שבגדה, לעבור לארץ אחרת, שבה, כך מקווה הגיבור, אפשר יהיה ליצור ללא מורא. בה בשעה מבטאת דרכו של הגיבור, שהצליח לממש, כביכול, את חלומו זה, את הקושי, שבכל מימוש חלום. שום חלום אינו מתגשם כפי שנחלם.

סיומו של הספר הוא החושפני ביותר, במיוחד בשביל הקורא שטרם הבין את הנושא הסמוי האמיתי של הספר. יש בו גם ``עקיצה`` לאקדמיה ול"ממסד הספרותי" על כך, שמי שאינו מסכים לשתף עמהם פעולה, מורחק. זהו המחיר שעל היוצר לשלם בעד עצמאותו."

עריכה: יואב איתמר

סודות מרקש | לימור שריר
האחות הלבנה, עם המדים הצחורים, שלא כמו זו השחורה עם צלב הכסף שעל צווארה, הנזירה, הובילה אותי בזהירות בכיסא הגלגלים והותירה אותי בפטיו שבקומת הכניסה של בית-החולים.

דלתות העץ נפתחו אל הרחוב ורק שער הברזל היה נעול והפריד ביני לבין העולם שבחוץ. ברחובות אַרק?ס רחשו החיים וכאן שרר השקט, יפה וערמומי. עצי תפוז קטנים עמוסי פרי בצבצו מתוך גומות שנחפרו בסמוך לעמודי השיש. מזרקת אבן מושבתת עמדה ביניהם. קירות המבנה, במקום שבו נפערו הכניסות הקמורות לבית-החולים, היו משובצים אריחים שיצרו יחד מעגלים מרהיבים בגוני הכחול, הצהוב והירוק, כשדה מרגניות רוחש סביב גופי המדולדל השקוע בכיסא. נדמה היה לי שלא כל גופי חי אלא רק חלק ממנו. רגלַי כמו נעלמו כלא-היו. ראשי היה נטוי ברפיון לאחור, זקני מוטה קדימה ו?ערי הלבן והארוך השתפל מאחורי הקרקפת, צנח על כתפי והדגיש קרחת עגולה כמו זו של פרנצ'סקו הקדוש.

האחות "הלבנה" הלכה לה ואני נותרתי תחת כיפת השמיים בדיוק במרכז הפטיו, בתוך מפגש האלכסונים שיצרו קשתות העמודים התומכים את המבנה. לאחרונה אהבתי להתבונן במבנה בית-החולים ולשוות בדמיוני כיצד תכנן אותו האדריכל שהיה אחראי לבנייתו לפני מאה שנה או יותר. שמש נובמבר זרחה מעלי. את החודש ידעתי משום שהקשבתי לשיחתם של הרופאים. הם ספרו את הימים לקראת חופשת החג. אני כבר הפסקתי לספור.

בלילה, "הלבנה" הניחה אותי במיטתי וכעבור זמן-מה הייתה "השחורה" ניגשת אלי ובוחנת את פנַי לראות אם עינַי עצומות מפני שאני ישן או, חלילה, מפני שכבר מַתִי, ואני עצמי לא הייתי בטוח אם אתעורר למחרת. לפעמים הייתי משים עצמי כמת, מציץ מבעד לעינַי העצומות למחצה בהבעת הפליאה של האחות. הייתי מבחין כיצד הייתה פוערת את עיניה הקטנות האדמדמות ומעווה את שפתיה המוקפות קמטוטים זעירים. המוות הוא בן בריתם של החיים, הרהרתי. אינני חושש ממנו. החיים נראים לי מפחידים יותר. הבנתי שבגופי מכרסמת מחלה חסוכת מרפא ושהרופאים לא כינו אותה בשם, זולת "המחלה". הם פקדו על צוות המחלקה לחלק לי בנדיבות סמי הרגעה וכמוסות לבנות גדולות, כך שרוב היום הייתי שרוי בין ערות לבין חצי הזיה ויכולתי להמשיך לחיות בעולם מיוחד, אחר, אם כי מדי פעם היו עולים במוחי שברירי זיכרונות חמקמקים שהיו מתנודדים לנגד עינַי.

בשעות שהוציאוני לשאוף אוויר התבוננתי ביונה לבנה גדולה שהייתה מנתרת לידי ורק רגליה האדומות הבדילו אותה מרצפת השיש. היא התקרבה אלי, תחילה בחשדנות ואחר כך בביטחון, נושאת את ראשה הנוצתי הזעיר ועיניה הכהות העטורות הילה זהובה ננעצות בפנַי כאילו שאלה מה שלומך הבוקר. גמלתי לה בפירורי לחם, מתבונן כיצד סקרנותה גוברת והולכת מרגע שאצבעותַי הגרומות מפשפשות בתוך מפית הנייר המקומטת, שולות ממנה פירורים ומפזרות אותם סביבי. היא הרכינה את ראשה, מנקרת בפירורים מטה את צווארה לעברי ונועצת בי את עינה האחת במבטה האנושי. היה זה בעינַי מעין ריקוד משונה שהייתי שותף לו. לפעמים הייתה היונה פורשת כנפיה ונוסקת אל השמיים שנגלו מעל הפטיו, ואני הייתי מקשיב למשק כנפיה. נוצה קטנה שנשרה מגופה הייתה מרחפת מעלי וצונחת לה סחור סחור מעל ראשי. או אז הייתי עוצם את עינַי וכבחיזיון הייתה מופיעה לה יונה אחרת, זהה בגודלה של זו אך שחורה. ולפתע הלכה היונה והתכסתה בשובל של אורות זהובים עד שנבלעה בתוכם, ובמקומה בקעה דמות אחרת, אנושית. תחילה הבחנתי בזר של תלתלים שחורים התוחמים פנים חיוורים של אישה עם עצמות לחיים בולטות. אך בעיקר היו אלה העיניים הגדולות הקטיפתיות שבלטו מתוך פניה ויותר מכול הייתה זו הבעתן העצובה המוכרת, שנגעה בגופי כמו לשונות. היו אלה פניה של אמי.

במיוחד זכורה לי תמונתה האחרונה, כשישבה ליד מיטתי ואצבעותיה החיוורות מלטפות את תלתלי ראשי - כהים כשלה וחיוכה שליו, ועינַי שבו ונעצמו ממש כמו ברגעים ההם כאילו שקעתי אל תוך שינה עמוקה. מוזר היה לי, זקן דועך, שמעולם היו ימי ילדותי עולים במוחי ברורים כל כך כאילו היא לא חלפה כלל והיא שבה וצומחת בי בכל רגע ועם חלוף השנים הייתה התחושה הזו רק הולכת ומתעצמת.

2
מדי בוקר הייתי מביט מחלון דירתנו בקומה האחרונה של בניין הדירות שבו התגוררנו לא הרחק ממרכז מֶקנֶס. הבניין היה פשוט, בן שלוש קומות ובעל טיח אפרפר ועל גגו השטוח היו פזורים מכלי מים. בחזיתו היו פעורים חלונות שצפו אל החצר. שביל אמצעי מרוצף התחום בצדדיו באבני סיליקט הוביל היישר אל הרחוב. הבניין היה אחד מארבעה בניינים זהים שניצבו בשורה כשביניהם חצרות קטנות ומוזנחות. כבסים צבעוניים התעופפו על חבלים שנמתחו מתחת למרפסות. אלה נסגרו בחומרים מגוונים ושימשו תוספת של חצי חדר לדירות הצפופות. בחצרות היו פזורים בערבוביה עגלות תינוק ואופניים וגם מיני גרוטאות, שלדי צעצועים ואופַן מיותם של עגלה שנרתמה לחמור ושימשה להובלת ירקות. החצר האחורית היוותה מקום מפגש לילדים שהתגוררו בשכנות, ושהשתעשעו שעות בפירוק הגרוטאות ובהרכבתן מחדש. וכך נבנו בחצר אוניות פירטים, מטוסים וחלליות ומיני רובוטים על גלגלים שנלחמו בגדוד שלם של חיילים, פרשים על סוסי עץ ורוכבי גמלים.

מדי בוקר הייתי נפרד מאבי, מנופף לו לשלום ומחייך אליו מבעד לחלון. הוא היה משיב לי בחיוך קטן ומוסיף: "תלמד היטב". הוא היה לבוש בחליפתו האפורה ולראשו חבש כובע מצחייה שהסתיר את ראשו הקירח למחצה ואת עיניו העייפות שהיו תמיד קצת אדומות ומוסתרות במשקפי ראייה. ביד אחת אחז בתיק עור מהוה שבצידו החיצוני נעוץ העיתון של אתמול ובידו האחרת החזיק שקית נייר ובה כריך של פִּתה ולַבּנֶה. ליוויתי במבט את דמותו הקטנה והוא הלך והתרחק מעינַי בצעדים איטיים ומדודים, שקוע במחשבות, כאילו המשיך במוחו את כתיבת מאמריו.

אבי, מחמוד ליישי, שימש כעיתונאי פוליטי בכיר במערכת העיתון "חדשות מרוקו" וראה בעיתונות לא רק מקצוע אלא ייעוד ושליחות. הוא היה מסוג האנשים הישרים הנלחמים על עקרונותיהם, גם אם ייאלצו לשלם מחיר אישי כבד. לא פעם הייתה אמי מפצירה בו להתפשר ולמתן את עמדותיו, מאחר שהטוטליות שלו, במיוחד בנושאים פוליטיים, הקשתה עליו את החיים. "אנשים בשלטון אוהבים לשמוע את הד קולם", הייתה גוערת בו והוא היה מחריש, נושא אליה עיניים מצועפות, נמלט לעולמו.

אותו בוקר, כשנופפתי לו לשלום כהרגלי, נחרת בזיכרוני יותר מבּקרים אחרים. אולי מכיוון שהיה זה בוקר בהיר במיוחד, עם שמיים תכולים ואוויר קריר וצלול. ואולי מפני שבאותו בוקר לבש אבי מקטורן חדש שקנתה לו אמי משובץ בג?ני אדמדם- אפרפר. (מוחו של אבי לא היה שקוע בהוויות העולם הזה ולא היה נותן את דעתו על מה שאכל ומה שלבש. נראה שהיה אוכל רק כדי לא למות ברעב והיה מתלבש רק כדי לא להיות ערום.)

קומתו של אבי נראתה מצומצמת וגוו שחוח במיוחד, כאילו משא העולם היה מוטל על כתפיו. כשנופף לי לשלום עשה זאת באריכות ולא חייך, גם לא התרה בי במילים הרגילות. הוא שתק. אחר כך הוסיף: "שמור על אמך", הסב את מבטו ממני ונבלע ברחוב. המוני אדם מהלכים בו. רוכלים נושאים את מרכולתם אל השוק על גבי חמורים שעורם כחוש ורגליהם דקות. נשים בגלימות שחורות, כשכדים על ראשיהן, פוסעות לאיטן וילדים קטנים משתרכים אחריהן. עיניהן מציצות מתוך הרעלות. במרכז הצומת, שוטר המכוון את התנועה. לעתים נתקל בגמל סורר הממאן לזוז ומעכב טור צפוף של מכוניות. נשארתי עומד בחלון. רציתי לשאול את אבי איזו שאלה או לומר לו דבר מה שאינני זוכר אם היה בעל משמעות מיוחדת או שהיו אלה עוד כמה מילות פרידה של יום יום אך הוא כבר נעלם מעינַי.

יותר לא ראיתי אותו.

3
בהזיותי שבה והופיעה חומה. הייתה זו חומת עפר גבוהה ומשוננת שמעליה השתרעו שמיים כחולים, ללא ענן. שער ברזל ענקי וקמור היה קבוע במרכזה, כשן בודדת בפיו של זקן. בשער הברזל הייתי נפרד מדי בוקר מאמי. מאחוריו, ידעתי, נמצא מקום עבודתה, אך לא נתתי דעתי לטיבו של המקום. מאז ילדותי היווה המקום שמעבר לחומה עולם זר, אפל, מאיים. לעתים דימיתי שמרחפים שם עטלפים ורוחות רפאים, שם שורים הדברים האסורים, החוטאים שהיו קורמים עור וגידים והופכים בעיני רוחי למפלצות אנושיות. ליד השער הייתה קומתה הצנומה של אמי מצטמצמת אף יותר. לבושה הייתה בשמלת כותנה פשוטה ושערה השחור אסוף מתחת לשביס צבעוני שתחתיו בהקו פניה החיוורים כינשוף שלא ראה אור. הייתי עוקב אחר דמותה שהייתה הולכת ונמוגה עד שנעלמה מעינַי במעלה המדרגות. אז היה עולה באוזנַי קולו של השומר: "בוקר טוב סמירה ליישי. ישמרך אלוהים", שהיה מלווה בטריקת השער.

לפעמים, בדרכי לבית-הספר, הייתי עובר דרך שדה הב?ר ששכן לא הרחק מהחומה. השדה היה משנה את גודלו בהתאם למצב-רוחי. לעתים הוא נראה בעינַי רחב ידיים במיוחד והייתי משוטט בו שעה ארוכה כשבית-הספר נשכח ממוחי. עיזים שחורות שירדו מהגבעות הסמוכות אל ה?דה שירכו את דרכן בין עשבי פרא ואבנים גדולות. הייתי מתיישב בצל עץ תאנה ענקי שבקצה השדה, שוקע בהרהורים, מדמה עצמי לנביא גדול. באחת מהזיותי חשתי שבכוחי לחולל ניסים. ראשית, החלטתי ביני לבין עצמי, אחסל את העוני. איש לא ירעב יותר. כאן, במקנס, ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. אנשים שבעים טובי מזג הם, ועל כן ישוחחו בנחת איש עם רעהו ויִרבה השחוק וימלא את העולם.

מקל רועים שמצאתי מושלך בשדה שימש לי כמטה פלאים: בהניפי אותו אל על, היו הבֶּרבֶּרים מסתערים על היעד וכובשים אותו. בהורידי אותו כלפי האדמה, נסוגו כולם אל הכפרים. על- פי רצוני, הייתי כובש ארצות, לוקח שבויים ומשחרר אותם. ברצוני היו היפות בנשות קרתגו נופלות לרגלַי. ראיתי עצמי תולה לצוואריהן מחרוזות ענבר או כאלה השזורות באבני הטורקיז מעשי ידי הטוארג. הייתי פוקד עליהן בדמיוני להתכנס מיד באחד מארמונות המלך שהפכו לארמונותי. עטויות שמלות מבדים דקים החושפים במעורפל את חמוקיהן הן פסעו לאורך השבילים לצלילי הענבלים הקטנים התלויים על אצעדות הזהב שלרגליהן. אחר כך חלפו ליד עצי לימון ותפוז בפריחתם וערוגות של פרחים זעירים. כמה מהן כרעו ליד מזרקת מים בג?ני הצדף, ממלאות חופנן ומתיזות טיפות על סביבותיהן. אחת מהן משכה במיוחד את תשומת ליבי: הייתה זו נערה צעירה, גבוהת קומה וארוכת צוואר, עורה בגון הזית. תלתלי פרא כהים וסבוכים תחמו את פניה הקטנות שמהן ניבטו אלי עיניים זהובות כשל חתול המדבר. האם היא סופוניבה הקרתגנית, אשתו של סיפאקס ממָאסילה, תהיתי.

בימים אחרים הייתי בוחן שורות של נמלים שחורות שבקעו מתוך רגבי האדמה נושאות פגרי חגבים אל קיניהן. לפתע, כאילו פערה האדמה את פיה ומתוכה בקעה זקנה כעורה עטופת שחורים, פניה צפודות והיא בחנה אותי בחרכי עיניה וחייכה אלי חיוך נורא בפה חסר שיניים. "אני הוא המוות", נפלטה ממנה צעקה והיא הצביעה לעברי באצבע זקורה. הלטתי את פנַי בכפות ידי עד שנעלמה. אז הבחנתי בכתם צל גדול שהופיע על השמש והטיל ענן שחור על השדה.

פעם הקפתי את החומה בצעדים איטיים כשגבי אל השמש, בוחן את צילי. אינני זקוק לחבר שילווה אותי לכל מקום, צילי הרי עושה זאת היטב. הוא לא נראה כלל כצילו של ילד, אלא מוארך, כאילו היה של מישהו אחר. כשפשטתי ידי לצדדים הן נדמו לשני ענפים דקיקים. עצמתי את עינַי והקשבתי לדממה. לפתע עלו מתוכה רחשים מוזרים. קולות נחשים המעקלים את גופם על העפר הלוהט, רחשיו של חרדון הנעלם בין השיחים. פתאום נעלם צילי מעינַי כאילו קיבל ישות משלו ובכוחות עצמו הצליח לטפס על החומה הגבוהה, נקישות עקביו הלכו וגוועו עד שנעלם לגמרי מצידה האחר.

קרבתי אל החומה ואצבעותַי מיששו את עפרה, מפוררות אבנים קטנות. מבעד לחרכים בודדים ניתן היה להציץ אל החצר: דקל בודד שכפותיו מאובקות היתמר משום מקום. מרחב גדול עשוי עפר מהודק הוביל אל בניין שכיפתו עגולה כמסגד. דמויות נשיות עמומות עטופות רעלות שחורות נעו בין כתלי הבניין. בדרך כלל היו הדמויות הללו מרוחקות, אם כי בפעם בודדת הצלחתי להבחין מקרוב באחת מהן שקרבה אל החומה והציצה אלי מבעד אחד החרכים. נימור זהוב כמו ניתז מתוך עיניה הגדולות ולכד את מבטי. נצמדתי לחרך שבחומה וניסיתי לעקוב אחר דמותה המתרחקת. דרך הליכתה נראתה גאה כמלכה קדמונית. ניחשתי כי היא בת חמש-עשרה, מבוגרת אך מעט ממני. רציתי שתתעכב, כדי שאוכל להמשיך להביט אל תוך עיניה אך כשניסיתי לקרוא אליה גווע קולי. מי היא? מה היא עושה שם?

© כל הזכויות שמורות לכרמל הוצאה לאור

סודות מרקש - לימור שריר
Secrets of Marrakech - Limor Sharir


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים