Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2010  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | 2011 | שנת 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בנובמבר 2010
» ספרים באוקטובר 2010
» ספרים בספטמבר 2010
» ספרים באוגוסט 2010
» ספרים ביולי 2010
» ספרים ביוני 2010
» ספרים במאי 2010
» ספרים באפריל 2010
» ספרים במרץ 2010
» ספרים בפברואר 2010
» ספרים בינואר 2010
» ספרים בדצמבר 2009

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים במרץ 2010       חזור

הנערה ששיחקה באש
מאת: סטיג לרסון
Flickan som lekte med elden - Stieg Larsson

ההוצאה:

מודן

לאחר מסע דילוגים באיים הקאריביים שהוקדש בעיקר לשיטוטים חסרי מטרה בחוף, לאכילה מהפרי המקומי ולהתעמקות במתמטיקה גבוהה, ליסבת סלאנדר מחליטה לחזור לשוודיה.

מיכאל בלומקוויסט שחיכה לשובה, מנסה בכל דרך אפשרית ליצור איתה קשר, אך היא מתעלמת ממנו במופגן עד שהוא מפנים את המסר: אם היא שונאת אותו עד כדי כך שהיא אפילו לא מסוגלת להגיד לו שלום בפגישה מקרית, סימן שהידידות נגמרה. להבא לא ייזום עוד שום פעולה כדי ליצור איתה קשר.

העניין סביב פרשת ונרסטרום הולך ודועך, ומיכאל חוזר במלוא הקיטור לעבודתו כעורך במגזין מילניום, והפעם על הפרק גיליון נושא מקיף העוסק כולו בסחר בנשים בשוודיה.

הנערה ששיחקה באש
שתפו אותי

ההחלטה להוציא לאור את הגיליון באה בעקבות יוזמה של בני זוג, הוא עיתונאי פרילאנס והיא חוקרת מגדר, שהתעמקו בנושא במטרה לפרסם ספר שבו תיחשף שורה ארוכה של בכירים בממשל, בחברה ובכלכלה השוודית, שמעורבים בצורות כאלו ואחרות בסחר בנשים.

ערב אחד, בדרכו לאסוף חומר מביתם של בני הזוג, מגלה מיכאל את גופותיהם מוטלות על רצפת הדירה ועליהן סימני ירי. מיכאל מזעיק מייד את המשטרה, ובעודו תוהה מי מבין האנשים שהיו מעוניינים למנוע את פרסום הכתבה עשוי להיות האחראי לרצח, מגיעים ממצאי החקירה הראשונית; מיכאל מוכה הלם, על האקדח ששימש את הרוצח נמצאו טביעות אצבעות של ליסבת סלאנדר.

המשטרה משוכנעת - על סמך עברה הפסיכיאטרי והעובדה שהוכרזה כפסולת דין - שליסבת היא אכן הרוצחת, ומייד פותחת במצוד מסיבי ומתוקשר אחריה. בינתיים מתגלה גופה נוספת של אדם המקורב לליסבת. מיכאל, שמודה כי בעצם אינו יודע עליה דבר, הוא היחיד, מסתבר, שמאמין בחפותה.

בן־לילה מוצאת ליסבת את עצמה מככבת בכותרות הראשיות של מהדורות החדשות ונרדפת על ידי המשטרה, אבל גם על ידי גורמים נוספים. עד מהרה היא מבינה שאם ברצונה להישאר בחיים, עליה להתמודד אחת ולתמיד עם עניינים פתוחים ואפלים מעברה; והיא אכן עושה זאת, על פי אמות מידה מוסריות שרק היא יכולה לנסח ובסגנונה חסר הפשרות.

דמותה הכובשת של ליסבת, אותה האקרית זועמת, מורכבת וכל כך נוגעת ללב שהכרנו מ'נערה עם קעקוע דרקון', עומדת במרכז החלק השני של הטרילוגיה, ומטבע הדברים מכתיבה קצב אירועים מהיר. וכפי שאמזון היטיבו להגדיר כשבחרו ב'נערה ששיחקה באש' לספר החודש במאי 2009: "קוראים שליבם לא יתחיל להאיץ כבר בחמשת העמודים הראשונים יצטרכו לוודא אם יש להם בכלל דופק."

ככל חלקי הטרילוגיה, גם חלק זה עומד בפני עצמו, אך הוא מבוסס על אירועים מהכרך הראשון של הטרילוגיה, שראה אור במחצית השנה שעברה בשם נערה עם קעקוע דרקון.
החלק השלישי של הטרילוגיה: הנערה שבעטה בקן הצרעות

הנערה ששיחקה באש | פרולוג
היא שכבה על גבה כשהיא כפותה ברצועות עור לדרגש צר, שמסגרתו פלדה מחושלת. הרתמה נמתחה על חזהּ. כפות ידיה היו אזוקות למסגרת הדרגש משני צידי ירכיה.

זה מכבר ויתרה על ניסיון להשתחרר. היא היתה ערה אך עיניה היו עצומות. אם תפקח אותן, תהיה שרויה בחשכה כמעט מוחלטת. האור היחיד היה פס דק שהסתנן פנימה מבעד לחרך מעל הדלת. טעם רע עמד בפיה, היא רצתה לצחצח שיניים.

חלק כלשהו במוחה ניסה לזהות קול צעדים, אות לכך שהוא מגיע. לא היה לה מושג מה השעה, רק הרגשה שמתחיל להיות מאוחר מכדי שיבקר אצלה. רטט פתאומי במיטה גרם לה לפקוח את עיניה. ההרגשה היתה כאילו התחילה לפעול מכונה כלשהי אי שם בבניין. אחרי כמה שניות כבר לא ידעה אם היא מדמיינת או שמא הרעש אמיתי.

היא מחקה יום נוסף מהרשימה הדמיונית שבראשה.

זה היה יומה הארבעים ושלושה בשבי.

אפה גירד והיא הסבה את ראשה כדי שתוכל לחכך אותו בכרית. היא הזיעה. החדר היה מחניק וחם. כתונת הלילה הפשוטה שלבשה נגללה כנקניק מתחת לגופה. בקושי רב הצליחה לאחוז את צידה של הכותונת בשתי אצבעות ובתוך כך להזיז את ירכיה ולמשוך את הכותונת למטה סנטימטר אחרי סנטימטר. אחר כך עשתה אותה פעולה באצבעות היד השנייה, אך הכותונת עדיין היתה מונחת בקפל מתחת לגבה התחתון. המזרן היה גבשושי ולא נוח. בבידוד המוחלט התעצמו כל הרשמים הקטנים שהיתה מתעלמת מהם בימים כתיקונם. הרתמה היתה רפויה דיה שתוכל לשנות תנוחה ולשכב על הצד, אבל זה היה לא נוח כי כך נשארה יד אחת שלה מאחור על גבה והיתה נרדמת כל הזמן.

היא לא פחדה. אך היתה מלאה זעם כבוש שהלך וגבר.

בד בבד הציקו לה המחשבות הלא־נעימות על הצפוי לה. היא שנאה את חוסר האונים הכפוי הזה. ככל שניסתה למקד את מחשבותיה בנושא אחר כדי להעביר את הזמן ולהתרחק ממצבה, כך עלתה החרדה והציפה אותה. כמו עננה של גז ריחפה סביבה ואיימה לחדור אל תוך הנקבוביות שלה ולהרעיל את ישותה. הוא הבינה שהדרך הטובה ביותר להרחיק את החרדה היא לדמיין משהו שינסוך בה תחושה של עוצמה. היא עצמה את עיניה וכבמעשה כשפים העלתה בנחיריה ריח של דלק.

הוא ישב בתוך מכונית ששִמשתה הצדדית פתוחה. היא רצה אל המכונית ושפכה את הדלק מבעד לחלון והציתה גפרור. התוצאה היתה מיידית. הלהבות התלקחו ועלו בן־רגע. הוא התפתל מייסורים והיא שמעה את זעקות האימה והכאב שלו. ריח של בשר חרוך עלה בנחיריה ונמהל בריח חריף יותר של פלסטיק ושל ריפוד המושבים הנשרפים.

כנראה שקעה בתנומה שכן לא שמעה את צעדיו, אבל כשנפתחה הדלת היתה ערה לחלוטין. האור מהפתח סינוור אותה.

הוא הגיע, כך או אחרת.

הוא היה גבוה. היא לא ידעה בן כמה הוא. היו לו שיער חום־אדמדם סתור ומשקפיים בעלי מסגרת שחורה וזקן־תיש דליל. עלה ממנו ריח של מי גילוח.

היא שונאת את הריח שלו.

הוא עמד בשתיקה למרגלות הדרגש והתבונן בה שעה ארוכה.

היא שונאת את השתיקה שלו.

פניו היו מוצלות, ובאור שבקע מהדלת יכלה לראות רק את צלליתו. פתאום דיבר אליה. קולו היה קודר וברור, והוא הקפיד להדגיש כל הברה והברה.

היא שונאת את קולו.

הוא סיפר לה שהיום יום ההולדת שלה ושהוא רוצה לאחל לה יום הולדת שמח. קולו לא היה עוין ולא לגלגני אלא אדיש. היא הרגישה שהוא מחייך.

היא שונאת אותו.

הוא התקרב והלך סביב הדרגש עד למראשותיו. על מצחה הניח גב כף־יד לחה והעביר את אצבעותיו לאורך קו השיער שלה במחווה שנועדה מן הסתם להיות ידידותית. מתנת יום הולדת.

היא שונאת את מגע ידו.

הוא דיבר אליה. היא ראתה את הפה שלו זז אבל, אטמה את עצמה מפני צליל קולו. היא לא רצתה לשמוע. לא רצתה לענות. היא שמעה אותו מרים את קולו. נימה של רוגז התגנבה עתה לקולו בשל חוסר התגובה שלה. הוא דיבר על אמון הדדי. כעבור דקות אחדות השתתק. היא התעלמה ממבטו. ואז משך בכתפיו והתחיל לכוון את רצועת העור. הוא הידק מעט את הרתמה על חזהּ ורכן אליה.

היא הסתובבה פתאום שמאלה, הסבה את פניה בתנועה חדה והרחיקה אותם ממנו ככל שאיפשרו לה רצועות העור, משכה את ברכיה אל סנטרה ובעטה בעוצמה לעבר הראש שלו. היא כיוונה לגרגרת, וקצהָ של אחת מאצבעות כף־רגלה פגע אי שם מתחת לסנטר, אבל הוא היה מוכן לכך והיטה את גופו, ובסופו של דבר זו היתה רק מכה קלה, בלתי מורגשת כמעט. היא ניסתה לבעוט בו שנית, אבל הוא כבר היה מחוץ להישג רגלה. היא הניחה לרגליה להישמט בחזרה אל הדרגש.

הסדין השתלשל מקצה המיטה לעבר הרצפה. כתונת הלילה שלה החליקה ועלתה בינתיים הרבה מעל לירכיה.

שעה ארוכה עמד בשקט ולא אמר דבר. אחר כך הקיף את הדרגש והידק את הרצועה סביב כף־רגלה. היא ניסתה למשוך אליה את הרגל, אבל הוא אחז באחד מקרסוליה, וביד השנייה לחץ בכוח על הברך וקשר את כף־רגלה ברצועת העור. הוא הלך סביב הדרגש וקשר את כף־רגלה השנייה.

וכך נעשתה חסרת אונים לחלוטין.

הוא הרים את הסדין מהרצפה וכיסה את גופה. שתי דקות התבונן בה בדממה. היא חשה באפלולית את ההתרגשות שלו אף שלא הראה אותה והעמיד פנים שאינה קיימת. לא היה לה ספק שיש לו זקפה. היא ידעה שהוא רוצה להושיט יד ולגעת בה.

ואז סב על עקביו ויצא וסגר את הדלת. היא שמעה אותו נועל אותה על בריח, דבר שלא היה נחוץ כלל, שהרי ממילא לא היתה לה כל אפשרות להשתחרר מהדרגש.

דקות ארוכות שכבה והביטה בפס האור הדק מעל הדלת. אחר כך זזה וניסתה לבדוק עד כמה הדוקות הרצועות. היא יכלה להרים מעט את ברכיה, אך התוצאה היתה התמתחות מיידית של הרתמה ושל הרצועות סביב כפות רגליה. היא הרפתה. בדממה שכבה ובהתה לתוך הלא־כלום. היא חיכתה. דמיינה מְכל דלק וגפרור.

היא ראתה אותו ספוּג דלק. בצורה פיזית ממש הרגישה את קופסת הגפרורים בכף־ידה. היא ניענעה אותה. הקופסה השמיעה רשרוש. היא פתחה את הקופסה ובחרה גפרור. היא שמעה אותו אומר משהו אבל אטמה את אוזניה ולא הקשיבה למילים. היא ראתה את הבעת פניו כשקירבה את הגפרור לפס ההצתה שבצד הקופסה. היא שמעה את הגופרית שורטת את הפס. זה נשמע כמו רעם מתגלגל. היא ראתה את הלהבה מתלקחת.

היא חייכה חיוך נוקשה והתעשתה.
בלילה ההוא מלאו לה שלוש־עשרה.

הנערה ששיחקה באש | חלק ראשון

משוואות לא רגילות
20-16 בדצמבר

משוואות מסווגות על פי החזקה הגבוהה ביותר (ערכו של המעריך)
של הנעלמים. אם החזקה היא אחת, זו משוואה ממעלה ראשונה. אם
היא שתיים, זו משוואה ממעלה שנייה, וכן הלאה. משוואות ממעלה
אחת ויותר מניבות כמה וכמה ערכים אפשריים לנעלמים. ערכים אלה
מכונים שורשים.

המשוואה ממעלה ראשונה (המשוואה הליניארית):
3x-9 = 0 (שורש: x=3)

יום חמישי 16 בדצמבר - יום שישי 17 בדצמבר
לִיסְבֶּת סָלָאנְדֶר החליקה את משקפי השמש שלה אל קצה אפה והציצה מתחת לשולי כובעה. היא ראתה את האישה מחדר 32 יוצאת מבעד לכניסה הצדדית של המלון ופוסעת אל אחד מכיסאות השיזוף, שמושביהם עשויים ברזנט מפוספס בלבן וירוק והם מפוזרים ליד בריכת השחייה. מבטה של האישה היה נעוץ בריכוז בקרקע ורגליה נראו לא יציבות.

סלאנדר לא ראתה אותה עד כה אלא ממרחק. היא העריכה את גילה בשלושים וחמש, אבל היה לה מראה של כל גיל שבין עשרים וחמש לחמישים. שערה היה חום וגלש עד הכתפיים, פניה היו מוארכות וגופה הבשל כמו נגזר מתוך קטלוג של לבני נשים. האישה נעלה סנדלים, לבשה ביקיני שחור והרכיבה משקפי שמש בגוון סגול. היא היתה אמריקנית ודיברה במבטא דרומי. היה לה כובע צהוב והיא הניחה אותו על הקרקע ליד כיסא השיזוף, ואז אותתה לבַּרמן בבָּר של אֵלָה קָרְמַיְיקֶל.

ליסבת סלאנדר הניחה את הספר על ברכיה, ולפני שהושיטה את ידה אל חפיסת הסיגריות לגמה מכוס הקפה. בלי לסובב את ראשה העתיקה את מבטה אל האופק. ממקומה ברחבה שליד הבריכה ראתה פיסה מהים הקריבי בין קבוצת הדקלים ושיחי הרוֹדוֹדֶנדרוֹן לרגלי החומה של המלון. במרחק־מה בעומק הים עשתה מפרשית את דרכה צפונה בכיוון סנט לוּסיָה או דוֹמיניקָה; הרחק בלב ים ראתה קווי מתאר של מכלית בדרכה דרומה בכיוון גִיָאנָה או אחת המדינות השכנות. רוח קלה נאבקה בחום של לפני הצהריים, אך למרות זאת חשה אגל זיעה נוטף לו לאיטו לעבר הגבה שלה. ליסבת סלאנדר לא אהבה להיצלות בשמש. היא העדיפה תמיד להיות בצל, ולכן ישבה דרך קבע מתחת לגגון. ואף על פי כן היתה שזופה כמו אגוז. היא לבשה מכנסיים קצרים בצבע חאקי וגופייה שחורה.

היא הקשיבה לצלילים המוזרים של תופי הפלדה שעלו מהרמקול שליד הדלפק בבר. מימיה לא התעניינה במוזיקה ולא ידעה להבדיל בין להקת 'סְוֶן אינגוָארְס' ובין ניק קֵייב, אבל תופי הפלדה הילכו עליה קסם. נראה לה לא סביר שמישהו יצליח לכוון חבית נפט, ועוד פחות סביר שיפיק ממנה צלילים מבוקרים שלא דומים לשום דבר. הצלילים האלה היו מכשפים. משהו הרגיז אותה פתאום, והיא החזירה את מבטה לאישה שזה עתה קיבלה כוס עם משקה בצבע תפוז.

הבעיה הזאת לא היתה בעיה של ליסבת סלאנדר. היא פשוט לא הבינה למה האישה נשארת. במשך ארבעה לילות, מאז הגיעו בני־הזוג למלון, האזינה ליסבת סלאנדר להתעללות שנשמעה במעומעם מהחדר הסמוך לשלה. היא שמעה בכי, קולות נסערים כבושים, ובכמה הזדמנויות גם סטירות לחי. הגבר האחראי לאלימות - ליסבת הניחה שהוא בעלה - היה בשנות הארבעים לחייו. שערו היה שחור וישר, מסורק בסגנון מיושן להחריד של פסוקת באמצע, והוא כנראה שהה בגרֶנָדָה בענייני עבודה. לא היה לליסבת סלאנדר מושג וחצי מושג באיזו עבודה מדובר, אך מדי בוקר היה האיש מופיע בבר של המלון כשהוא לבוש בקפידה, לרבות עניבה ומקטורן, והיה שותה קפה, לוקח את תיק המסמכים שלו ויוצא אל מונית שמחכה לו בחוץ.

הוא היה שב למלון בשעות אחר הצהריים המאוחרות ואז שוחה ומבלה עם אשתו בבריכה. הם סעדו יחדיו ארוחת ערב, והאווירה נראתה מאופקת ואוהבת ביותר. ייתכן שהאישה שתתה כוסית או שתיים יותר מדי, אך לא השתכרה במידה שעלולה לעורר דחייה, גם לא תשומת לב.

המהומה בחדר הסמוך התחילה דרך שגרה בין עשר לאחת־עשרה בלילה, בערך בזמן שליסבת שכבה לישון בחברת ספר על מסתרי המתמטיקה. זו לא היתה התעללות פיזית אלימה. ככל שיכלה ליסבת לשפוט מעבר לקיר, מה שהתנהל שם היה בגדר ויכוח חוזר ובלתי פוסק. בערב הקודם התעוררה סקרנותה והיא יצאה אל המרפסת שלה כדי שתוכל לשמוע במה מדובר מבעד לדלת הפתוחה של מרפסת בני־הזוג. במשך יותר משעה פסע הבעל הנה והנה בחדר והתוודה שהוא עלוב נפש שלא ראוי לה. שוב ושוב אמר לה שהיא מן הסתם חושבת שהוא רמאי. והיא ענתה לו שוב ושוב שהיא לא חושבת כך וניסתה להרגיעו. דיבורו נעשה מהיר יותר ויותר עד שלבסוף טילטל אותה. היא אמרה לו בסוף את מה שרצה לשמוע... כן, אתה רמאי. הוא מצידו ניצל מייד את ההודאה שחילץ ממנה בכוח כתירוץ לתקוף אותה, את התנהגותה ואת אופיה. הוא קרא לה זונה, האשמה שליסבת סלאנדר היתה ללא כל ספק מגיבה לה אילו היתה מופנית אליה. אבל לא כך היה ולכן, בעצם, זו לא היתה בעיה אישית שלה, והיא התקשתה להחליט אם רצוי או ראוי להגיב או לנקוט צעדים.

ליסבת הקשיבה בתדהמה לדברים שהאיש חזר ואמר, עד שאלה התחלפו פתאום במה שנשמע כסטירת לחי. בדיוק כשהחליטה לצאת אל המסדרון ולפרוץ את דלת חדרם של שכניה השתררה שם דממה.

עכשיו, כשהתבוננה באישה על שפת הבריכה, הבחינה בסימן כחול עמום על כתפה ובשריטה על ירכה, אבל לא בשום פציעות בולטות לעין.

תשעה חודשים קודם לכן קראה ליסבת מאמר בכתב־העת 'פּוֹפּיוּלר סַיינס' ששכח מישהו בנמל־התעופה 'לאונרדו דה וינצ'י' ברומא, ופתאום הנושא המעורפל לכל הדעות של אסטרונומיה ספֶרית התחיל להלך עליה קסם בלתי מוגדר. מתוך דחף ניגשה לחנות הספרים האוניברסיטאית ברומא וקנתה כמה ספרים על המחקרים האקדמיים החשובים בתחום. אלא שכדי להבין אסטרונומיה ספרית נאלצה להיכנס בעובי הקורה של המסתורין הסבוכים יותר של המתמטיקה. בנסיעותיה בחודשים האחרונים הרבתה לבקר בחנויות ספרים אוניברסיטאיות כדי למצוא עוד ספר בנושא.

הספרים נותרו לרוב ארוזים במזוודה שלה והלימודים היו לא־שיטתיים וחסרי מטרה, בעצם, עד אותו רגע שנקלעה בשיטוטיה לחנות הספרים האוניברסיטאית במיאמי ויצאה משם עם 'ממדים במתמטיקה' מאת ד״ר ל״ס פָּרנוֹ (הרווארד 1999). היא מצאה את הספר ממש ערב נסיעתה לאיי הקיז בפלורידה ולמסע הדילוגים שלה בין האיים הקריביים.

היא היתה בגוּאָדָלוּפּ (שתי יממות בחור שלא ייאמן), דומיניקה (נעים ונינוח, חמש יממות), בָּרבָּדוֹס (יממה אחת במלון אמריקני שעורר בה הרגשה שהיא בלתי רצויה עד מאוד) וסנט לוסיה (תשעה ימים). בסנט לוסיה היתה יכולה לשקול אפשרות להישאר זמן ממושך יותר אילולי הסתכסכה עם בריון מקומי, צעיר קשה תפיסה ששרץ בבר המלון ששכן בסמטה אחורית. לבסוף פקעה סבלנותה והיא הנחיתה לבֵנה על ראשו, עזבה את המלון ועלתה על מעבורת שפניה מועדות לסנט ג'ורג', בירת גרנדה. עד שעלתה על סיפון האונייה, לא שמעה על המדינה הזאת.

בוקר אחד בחודש נובמבר, בסביבות השעה עשר, עלתה על היבשה בגרנדה בגשם זלעפות טרופי. מתוך 'קָריבּיאן טרָוֶולֶר' דלתה בין היתר את המידע שגרנדה נודעה בכינוי אי התבלינים, והיא אחת היצרניות הגדולות בעולם של אגוז מוסקט. אוכלוסיית האי מונה 120 אלף תושבים, אך כעשרים אלף גרנדיאנים חיים בארצות־הברית, קנדה ואנגליה, נתון שהיה בו כדי להעיד על מצבו של שוק העבודה במולדתם. שטח האי הררי ובמרכזו הר געש לא פעיל, גרָנְד אֶטָנג.

בעבר היתה גרנדה עוד אחת מהמושבות הבריטיות הרבות והלא־חשובות. ב-1795 עוררה גרנדה תשומת לב פוליטית כאשר עֶבֶד משוחרר בשם ג'וליאן פֶדוֹן יזם מרד בהשראת המהפכה הצרפתית ועמד בראשו, ובתגובה שלח הכתר הבריטי כוחות צבא לאי להלום בשורה ארוכה של מורדים, לירות בהם, לתלות אותם ולפגוע בהם. השלטון הקולוניאלי היה מזועזע מכך שגם כמה לבנים עניים חברו למרד של פדון, בלי שום התייחסות או התחשבות בגבולות הגזע. המרד דוכא אך פדון מעולם לא נתפס. הוא ברח לרכס הגרנד אטנג ושם היה לאגדה מקומית בקנה מידה רובין הוּדי.

כעבור מאתיים שנה בקירוב, ב-1979, אירגן עורך הדין מוֹריס בישוֹפּ מרד חדש אשר כעדות מדריך התיירות נעשה בהשראת "הדיקטטורות הקומוניסטיות בקובה וניקרגואה״, אלא שליסבת סלאנדר התרשמה מהסיפור באופן שונה בתכלית בעקבות פגישה עם פיליפ קמבֶּל - מורה, ספרן ומטיף בַּפּטיסטי - שבבית־ההארחה שלו התאכסנה בימיה הראשונים באי. ניתן לסכם ולומר בקיצור שבישופ היה באמת ובתמים מנהיג עממי אהוד, והוא הצליח להדיח דיקטטור מטורף חולה עב״מים, שגם הקדיש חלק מהתקציב הדל של ארצו למצוד אחר צלחות מעופפות. לפני שנרצח, ב-1983, הספיק בישופ לפעול לכינון דמוקרטיה כלכלית ולדאוג לחקיקה הראשונה במדינה למען שוויון בין המינים.

בעקבות הרצח השתולל טבח באי. כ-120 איש בערך, ובהם שר החוץ, השרה לענייני נשים וכמה מנהיגים חשובים שעמדו בראש איגודים מקצועיים, נרצחו. ארצות־הברית פלשה לגרנדה והנהיגה בה משטר דמוקרטי. התוצאה היתה, בכל הנוגע למקומיים, שהאבטלה עלתה משישה אחוזים לחמישים אחוז בקירוב והסחר בקוקאין נעשה מקור ההכנסה העיקרי והחשוב ביותר במדינה. פיליפ קמבל הניד בראשו למשמע התיאור הזה שבמדריך התיירות של ליסבת ונתן לה עצות מועילות בנוגע לאנשים ולרבעים שיש להימנע מהם לאחר רדת החשכה.

במקרה של ליסבת סלאנדר, נפלו עצות מסוג זה על אוזניים ערלות למדי. אלא שהיא נמנעה כליל מהיכרות עם הפשיעה בגרנדה הודות לעובדה שהתאהבה בגרנד אָנס בּיץ', דרומית לסנט ג'ורג', שהיה חוף ים חולי ומאוכלס בדלילות לאורך עשרה קילומטרים, ושם יכלה לשוטט שעות בלי צורך לדבר עם איש או אפילו לפגוש מישהו. היא עברה למלון 'קיז', אחד מבתי־המלון האמריקניים היחידים בגרנד אנס, והתגוררה שם שבעה שבועות ולא עשתה הרבה מעבר לשיטוטים על החוף ואכילה מהפרי המקומי, שהיה מכונה צ'ינאַפּס וטעמו הזכיר לה דומדמניות שוודיות מרות; היא התאהבה בפרי הזה עד אין קץ. העונה היתה מתה ותפוסת החדרים במלון 'קיז' עמדה על כשליש בלבד. הבעיה היחידה היתה שאת שלוותה ואת התעסקותה בלימודי המתמטיקה הפריעה פתאום ההתעללות המאופקת בחדר הסמוך.

מיכּאל בּלוּמקְוויסט לחץ באצבע על פעמון דלת דירתה של ליסבת סלאנדר בלוּנדָגָאטָן. הוא לא ציפה שתפתח, אבל סיגל לעצמו הרגל לעבור אצלה כמה פעמים בחודש כדי לבדוק אם חל שם איזה שינוי. כשהרים את המכסה של החריץ למכתבים בדלת הכניסה לדירתה, הצליח לקלוט בזווית העין את ערימת עלוני הפרסומת מעבר לדלת. השעה היתה קצת אחרי עשר בערב והיה חשוך מכדי שיוכל לקבוע עד כמה גבהה הערימה מאז הפעם הקודמת.

שעה קלה עמד בחוסר החלטיות בחדר המדרגות, עד שסב על עקביו בתסכול ויצא מהבניין. הוא צעד בקצב נינוח לדירתו בבֶּלמָנסגָאטָן, העמיד פרקולטור ופתח את עיתוני הערב מול מהדורת החדשות המאוחרת 'רָפּוֹרט' בטלוויזיה. מצב רוחו היה קודר והוא תהה היכן ליסבת סלאנדר נמצאת. מעין אי שקט עמום אחז אותו ובפעם האלף שאל את עצמו מה בעצם קרה.

בימי חג המולד בשנה שעברה הזמין את ליסבת סלאנדר להתארח בבקתה שלו בסָנדְהָאמן. הם יצאו שם לטיולים ארוכים ברגל ושוחחו על הדי האירועים הסוערים ששניהם לקחו בהם חלק במהלך השנה, כשמיכאל עבר התנסות שבדיעבד התייחס אליה כאל משבר. בית־המשפט הרשיע אותו בהוצאת דיבה, הוא ישב כמה חודשים בכלא, הקריירה שלו ירדה לשפל המדרגה והוא עזב מוכה ומושפל את משרתו כמו״ל אחראי של כתב־העת "מילניום״. אך לפתע פתאום הכול השתנה. ההזמנה לכתוב את הביוגרפיה של איל התעשייה הֶנריק וָנגֶר, דבר שנראה לו בתחילה כתרפיה מתוגמלת מעל ומעבר, נהפכה פתאום למצוד נואש אחר רוצח סדרתי אלמוני וערמומי.

במהלך המצוד הזה פגש את ליסבת סלאנדר. מיכאל נגע באצבעותיו בהיסח הדעת בצלקת החיוורת שהותירה בו לולאת החנק מתחת לאוזן השמאלית. ליסבת, לא זו בלבד שסייעה לו במצוד אחר הרוצח - היא הצילה את חייו, פשוטו כמשמעו.

פעם אחר פעם הצליחה להדהים אותו בכישורים המוזרים שלה - זיכרון צילומי ומיומנויות מחשב יוצאות דופן. מיכאל בלומקוויסט החשיב את עצמו באופן כללי כמיומן בכל הקשור למחשבים, אבל ליסבת סלאנדר התעסקה במחשבים כמי שכרת ברית עם השטן. הוא הבין אט־אט שהיא הָאקֶרית בסדר גודל עולמי, וכי בחוג הסגור הבינלאומי של חבריה, העוסקים ברמה הגבוהה ביותר של פשיעה בתחום המחשבים, היא נחשבת אגדה, הגם שמכירים אותה בחוג הזה אך ורק בשמה הבדוי, צִרעה.

יכולתה להיכנס ולצאת ממחשבים של אנשים היא שסיפקה לו את החומר שהיה נחוץ לו כדי להפוך את המפלה העיתונאית שלו ל״פרשת וֶנֶרסְטרוֹם״ - סקוּפּ שעדיין, שנה לאחר החשיפה, עמד במרכזן של חקירות משטרה בינלאומיות על פשיעה כלכלית וסיפק סיבה להזמין את מיכאל לתוכניות אירוח בטלוויזיה מדי פעם בפעם.

שנה קודם לכן התייחס לסקופ ההוא בשביעות רצון עצומה - כצעד של נקמה ושל עלייה מתחתיות הביבים שהיה שקוע בהן מבחינה עיתונאית. אלא ששביעות הרצון פגה עד מהרה. כעבור כמה שבועות כבר נמאס לו להשיב על אותן שאלות של עיתונאים ושל חוקרי משטרה. אני מצטער, אני לא יכול לחשוף את המקורות שלי. כשעיתונאי מהעיתון בשפה האנגלית 'אָזֶרבָּייגָ'ן טיימס' הטריח את עצמו עד סטוקהולם אך ורק כדי להציג אותן שאלות מטומטמות, הרגיש מיכאל שהגיעו מים עד נפש. הוא הוריד למינימום את כמות הראיונות, ובחודשים האחרונים נענה למעשה רק למכּרה ההיא שלו מערוץ ארבע של הטלוויזיה כשהיתה מצלצלת אליו ומשכנעת אותו לדבר, וגם זה רק במקרים שבהם עברה החקירה לשלב חדש.

חוץ מזה, שיתוף הפעולה של מיכאל עם ההיא מערוץ ארבע נשא אופי אחר לגמרי. היא היתה העיתונאית הראשונה שקפצה על סיפור החשיפה, ואילולי המאמצים שלה בערב שבו שיחרר "מילניום״ את הסקוּפּ, ספק אם היה הסיפור זוכה לתהודה כזאת. רק בשלב מאוחר נודע למיכאל מפי אחרים שהיא נלחמה בכל כוחה לשכנע את המערכת שלה להקדיש מקום לסיפור. היא נתקלה בהתנגדות עזה לתת במה לליצן מ״מילניום״, ועד לרגע שעלתה לאוויר לא היה כלל ביטחון שסוללת עורכי הדין של המערכת תיתן אור ירוק לפרסום. רבים מבין עמיתיה המבוגרים ממנה הצביעו נגד והבהירו לה שאם היא טועה, הקריירה שלה מחוסלת. היא עמדה על שלה והאייטם הפך לסיפור השנה.

היא כיסתה את הסיפור בשבוע הראשון - שהרי היתה הכתבת היחידה שאכן נכנסה בעובי הקורה - אבל לקראת חג המולד מיכאל שם לב שכל הפרשנויות והזוויות החדשות לסיפור הועברו לעמיתים ממין זכר. בראש השנה נודע למיכאל בעקיפין שבעלי מרפקים פשוט דחקו אותה מכל הנושא בטענה שסיפור חשוב מעין זה, ראוי שיטפלו בו כתבים כלכליים רציניים, ולא איזו צעירונת מגוֹטלנד או בֶּרגסלָאגֶן או אלוהים יודע איזה חור בשוודיה. וכאשר הגיע שוב טלפון מערוץ ארבע לקבלת תגובה או פרשנות, הסביר מיכאל ללא כחל וסרק שהוא לא יתבטא בערוץ ארבע אלא אם כן תשאל היא את השאלות. עברו כמה ימים של שתיקה זועמת עד שהבחורים בערוץ ארבע נכנעו.

העניין הגווע של מיכאל ב״פרשת ונרסטרום״, התרחש במקביל להיעלמה של ליסבת סלאנדר מחייו. הוא עדיין לא הבין מה קרה.

הם נפרדו ביום השני של חג המולד והוא לא פגש אותה בימים שבין החג לראש השנה. יום לפני ערב ראש השנה טילפן אליה בשעת ערב מאוחרת אבל לא נענה.

פעמיים ניגש אל ביתה ברגל בערב ראש השנה וצילצל בדלת. בפעם הראשונה בקע אור מהדירה אבל היא לא פתחה. בפעם השנייה היתה הדירה חשוכה. בראש השנה עצמו ניסה שוב לתפוס אותה בטלפון אבל לא נענה. לאחר מכן נתקל רק בהודעה שהמנוי אינו זמין.

הוא ראה אותה פעמיים בימים שלאחר החג. משלא תפס אותה בטלפון, ניגש אל ביתה בתחילת ינואר וישב לחכות לה בחדר המדרגות לפני דלת דירתה. הוא לקח עימו ספר וחיכה בעקשנות ארבע שעות, עד שנכנסה לבניין מעט לפני השעה אחת־עשרה בלילה. היא נשאה בידיה קרטון חום וכשהבחינה בו עצרה בבת אחת.

"היי, ליסבת,״ בירך אותה לשלום וסגר את הספר.

היא בחנה אותו בשוויון נפש, בארשת פנים נטולה כל חמימות או חיבה. אחר כך חלפה על פניו ותקעה את המפתח בדלת דירתה.

"את מזמינה אותי לקפה?״ שאל מיכאל.

היא נפנתה ודיברה אליו בקול חרישי.

"לך מפה. אני לא רוצה לראות אותך שוב.״

ואז סגרה למיכאל בלומקוויסט ההמום עד מאוד את הדלת בפרצופו והוא שמע אותה נועלת אותה מבפנים.

הפעם השנייה היתה כעבור שלושה ימים בלבד. הוא נסע ברכבת התחתית מסלוּסֶן לתחנה המרכזית טֶה־סֶנטרָאלֶן ובין לבין, כשהרכבת עצרה בגָמלָה סטָאן , הציץ מבעד לחלון וראה אותה על הרציף, במרחק של פחות משני מטרים ממנו. הוא הבחין בה ממש ברגע שדלתות הקרון נסגרו. חמש שניות היא התבוננה בו כלא־רואה, כאילו הוא אוויר ותו לא, ואז סבה על עקביה וברגע שהרכבת התחילה לנסוע התרחקה משדה הראייה שלו.

לא היה אפשר לטעות במסר. ליסבת סלאנדר לא רוצה שום קשר עם מיכאל בלומקוויסט. היא הוציאה אותו מחייה באותה יעילות שבה היא מוחקת קבצים מהמחשב שלה, ללא הסברים. היא החליפה את מספר הטלפון הנייד שלה ולא ענתה להודעות במייל. מיכאל נאנח, כיבה את הטלוויזיה, ניגש אל החלון והתבונן בבניין העירייה.

הוא תהה אם הוא עושה שגיאה, אם זו טעות לגשת בפרקי זמן קצובים ובעיקשות כזאת אל ביתה. הגישה של מיכאל היתה מאז ומתמיד ללכת לדרכו אם אישה מאותתת לו באופן ברור כל כך שאינה רוצה לראות אותו. בעיניו, מי שלא מכבד מסר כזה כאילו לא כיבד את האישה.

ליסבת ומיכאל שכבו בזמנו. זה קרה ביוזמתה ונמשך חצי שנה. אם היא החליטה לסיים את הקשר באותה פתאומיות שהתחילה אותו, הרי שמבחינת מיכאל זה בסדר. החלטה שלה. למיכאל לא היתה שום בעיה להסתגל למעמד של חבר לשעבר - אם זה מה שהיא רוצה - אבל ההסתייגות המוחלטת שלה ממנו בילבלה אותו.

הוא לא היה מאוהב בה - קשה לחשוב על שני אנשים מתאימים פחות מהם - אבל הוא חיבב אותה והרגיש כלפיה געגוע של ממש, על אף שהיתה אדם קשה כל כך. בקיצור, הוא הרגיש אידיוט.

שעה ארוכה הוסיף לעמוד ליד החלון.

לבסוף קיבל החלטה מכרעת.

אם ליסבת סלאנדר שונאת אותו עד כדי כך שהיא אפילו לא מסוגלת להגיד לו שלום בפגישה מקרית ברכבת התחתית, סימן שהידידות נגמרה והנזק בלתי הפיך. להבא לא ייזום עוד שום פעולה כדי ליצור איתה קשר.

ליסבת סלאנדר הציצה בשעון היד שלה ונוכחה לדעת שלמרות הישיבה בצל היא ספוגה זיעה. השעה היתה עשר וחצי בבוקר. היא שיננה בראש נוסחה מתמטית בת שלוש שורות וסגרה את הספר 'ממדים במתמטיקה'. אחר כך הושיטה את ידה אל השולחן כדי לקחת את מפתח החדר ואת חפיסת הסיגריות שלה.

החדר שלה שכן בקומה השנייה, שהיתה גם הקומה העליונה במלון. היא התפשטה ונכנסה למקלחת.

לטאה ירוקה באורך של עשרים סנטימטר נעצה בה מבט מהקיר, מתחת לתקרה ממש. ליסבת סלאנדר נעצה בה מבט בחזרה, אבל לא עשתה כל מאמץ לסלק את הלטאה. האי היה מלא לטאות, והן התגנבו לתוך החדר מבעד לתריסים הפתוחים של החלון, מתחת לדלת או דרך מתקן האוורור בחדר האמבטיה. חברתם של אחרים, בעיקר של אלה המניחים לה לנפשה, התאימה לה. המים היו קרירים אך לא קרים כקרח, וכדי לצנן את גופה עמדה מתחת לזרם במשך חמש דקות.

כשיצאה שוב לחדר עצרה עירומה לפני הראי של ארון הבגדים ובחנה את גופה בפליאה. משקלה עדיין עמד על ארבעים קילו בערך וגובהה היה בקושי מטר וחצי. בעניין הזה לא היה לה כמעט מה לעשות. היו לה גפיים דקות כשל בובה, כפות ידיים קטנות וירכיים לא היו לה כמעט בכלל.

לעומת זאת, היו לה עכשיו שדיים.

כל חייה היתה שטוחת חזה, כמו ילדה שעדיין לא הגיעה לגיל ההתבגרות. היא פשוט נראתה מגוחכת ותמיד נרתעה מלחשוף את גופה העירום.

ביקורות מחו"ל
"מי שאהב את 'נערה עם קעקוע דרקון' ימצא כאן אפילו יותר דברים לאהוב, וקוראים שליבם לא יתחיל להאיץ כבר בחמשת העמודים הראשונים, יצטרכו לוודא אם יש להם בכלל דופק." אמזון, ספר החודש מאי 2009.

"אז איך החלק השני של הטרילוגיה? האם הוא יכול לעמוד בציפיות הגבוהות? התשובה שאינה משתמעת לשתי פנים היא: כן. כל מה שהרשים בהופעת הבכורה נמצא גם כאן: אפיון הדמויות המיומן, הדיאלוגים השנונים, הביקורת החברתית, ההומור והעלילה המותחת להפליא. למעשה, בקשר לעלילה - נדמה לי שהפעם היא אפילו טובה יותר..." Svenska Dagbladet

"'הנערה ששיחקה באש' הוא אחד מאותם מקרים נדירים שספר ההמשך אפילו יותר טוב מהכרך הראשון... את הספר הזה תבלעו בנגיסות גרגרניות גדולות." Observer

"'הנערה ששיחקה באש' מציב את לרסון בעמדה של כותב המותחנים המצליח ביותר בעולם." Slate

"ליסבת סלאנדר היא אחת הגיבורות שנחרתות היטב בזיכרון, דמיינו את אנג'לינה ג'ולי כלארה קרופט עם המוח המבריק של ד"ר ספוק ואינסטינקט ההישרדות של סקארלט או'הארה... ועכשיו סלאנדר חוזרת אלינו בתפקיד ראשי... הסיבה שזה עובד כל כך טוב כמו 'נערה עם קעקוע דרקון' נובעת מכך שסלאנדר ובלומקוויסט חוצים את גבולות הז'אנר ומתקבעים בתודעת הקורא דרך אישיותם יוצאת הדופן, היכולות המקצועיות המפתיעות שלהם ופגיעותם הרגשית הנוגעת ללב." The New York Times

"קשה להצביע על עוד גיבורה מקסימה כמו ליסבת סלאנדר, שעמדה במרכז רומן שנכתב לאחרונה. נכון, חלק מהקסם נובע מהאווירה השוודית, אבל רובו ככולו הוא תוצאה של כך שהסופר כותב בדם ליבו ולא על פי נוסחה. רואים שלרסון מאוד אוהב את ליסבת האמיצה שלו, וגם אנחנו נאהב אותה מאוד." USA Today

"ספר מתח ראוי לציון מיוחד... זהו הרומן הסקנדינבי הטוב ביותר שאני זוכר... סלאנדר היא אחת מאותן הגיבורות הנדירות שמתגלות בספרות לעיתים רחוקות בלבד: מקורית, גדולה מהחיים, אך בו־זמנית נטועה במציאות, עצמאית, אך גם פגיעה ומפוחדת כילדה... אחת הדמויות המופלאות ביותר בספרות הפשע." Booklist

מחבר הספר, סטיג לרסון (2004-1954), יליד שוודיה, היה אחד המומחים הבולטים בעולם לתנועות ימניות קיצוניות, אנטי-דמוקרטיות וניאו-נאציות. הוא הקים ארגון שמטרתו לחשוף פעילים גזענים, וערך עיתון בשם "אקספו" ששם לו למטרה להילחם בתופעות אלו. מאז הקים את הארגון והעיתון היה נתון לאיומים בלתי פוסקים על חייו.

לפני שהקים את העיתון הוא היה פעיל פוליטי, צלם ומומחה לספרות מדע בדיוני. לפרנסתו עבד כמעצב גרפי בסוכנות הידיעות השוודית הגדולה ביותר, וערך ספרי מדע בדיוני. הוא נפטר במפתיע בגיל 50 מדום לב בתאריך המציין את 'ליל הבדולח'. באותו יום, כמדי שנה, לרסון וכּורדו באקסי, מנהיג הכורדים הרדיקלי בשטוקהולם, עמדו להשתתף באספה ציבורית לציון ליל הבדולח, אך שעות ספורות לפני תחילת האירוע לרסון נפטר.

במותו השאיר לרסון שלושה כתבי יד גמורים של טרילוגיית 'מילניום' שטרם פורסמו. הוא כתב את שלושת הכרכים עבי הכרס הללו להנאתו בזמנו החופשי. הוא השאיר גם חלק מהכרך הרביעי ותקצירים לחמישי ולשישי. לרסון תיכנן לכתוב עשרה ספרים בסדרה.

הכרך הראשון בסדרה בעברית בהוצאת מודן: נערה עם קעקוע דרקון

בחודש מאי 2008 נמצאה צוואתו שנכתבה בשנת 1977, ובה קבע כי הונו יועבר למפלגה הסוציאליסטית. הואיל ולא היו לצוואה עדים, היא לא נחשבת בשוודיה לתקפה. אביו ואחיו שתקפו את הצוואה זכו בהכנסות העצומות מהתמלוגים.

אווה גבריאלסון שהיתה שותפתו לחיים במשך שנים ועד ליום מותו, (היא גם זו שמצאה את הצוואה), לא זכתה ליהנות ממאומה מכספי הירושה העצומה שהתהוותה לאחר מותו. עניין זה נדון בהרחבה בעיתונות השוודית, ורבים קראו לשינוי החוק. היו שהעירו כי לאור התנהגותם של אביו ושל אחיו כלפיה לא בכדי נקרא ספרו הראשון בשוודית "גברים ששונאים נשים"....

הנערה ששיחקה באש מאת סטיג לרסון בהוצאת מודן, הכרך השני בטרילוגיית מילניום, משוודית רות שפירא, 588 עמודים.

© כל הזכויות שמורות למודן הוצאה לאור

הנערה ששיחקה באש - סטיג לרסון
Flickan som lekte med elden - Stieg Larsson


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים