Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באפריל 2011       חזור

זליג
מאת: אלישע בן מרדכי
Zelig

ההוצאה:

אסטרולוג ומשכל

מכונית המרצדס ההדורה שיצאה מפראג, פותחת את המירוץ המטורף לחיים או למוות. ומחריקת הצמיגים הראשונה ועד לקלף הפוקר האחרון, הקורא אינו מסוגל להרפות ממותחן מרתק זה.

פראג, לונדון, תל-אביב, פריז, ורונה, פירנצה, מונטריג'יוני... דקה אחר דקה, גופה אחר גופה, מתנהל המירוץ. האם יצליחו דיוויד סטון ואירנה לעצור את סכנת המוות המאיימת על אלפי אנשים? ומי, לכל הרוחות, הוא זליג?

אלישע בן מרדכי מחבר הסדרה המיתולוגית פטריק קים, חוזר, בספרו החדש "זליג", לדמות הגיבור ההרואי בנוסח פטריק קים. דיוויד סטון, זאב בודד בעולם שכולו צללים, יודע כי זו משימת חייו. אין הזדמנות שנייה... 12321 דקות בחייו של סוכן חשאי היודע כי טעותו הראשונה תהיה - תמיד - גם האחרונה!

זליג
שתפו אותי

בן מרדכי עוסק בכתיבה ובהוצאה לאור עשרות שנים, וכיום הוא חוזר אל אהבתו הראשונה, כתיבת ספרי מתח. שנות דור לאחר שכתב את סדרת פטריק קים, הקוריאני בעל כפות הידיים המסוקסות, חוזר המחבר ויוצר גיבור שנשים אוהבות לאהוב וגברים רוצים לחקות. נולד ב-1947, במחנה עקורים באוסטריה. גדל ולמד בחיפה. בוגר בית הספר הריאלי. שירת בצבא ביחידת מודיעין. בוגר האוניברסיטה של תל אביב בכלכלה ובמדעי המדינה.

לאחר שחרורו מהצבא החל, במקביל ללימודיו, לכתוב ולתרגם ספרים שונים עבור הוצאות כגון רמדור, מזרחי, תמוז ואחרות (סדרת ספרי פטריק קים, מערבוני רינגו וביל קרטר, ספרי הרקולס ומצ'יסטה, רומנים רומנטיים שונים וכדומה). במקביל לכתיבת ספרים, בעיקר ספרי ילדים ונוער, ייסד ב-1977 הוצאה לאור משלו בה פרסם את ספריו. ב-1993 יסד את הוצאת "אסטרולוג" וערך והפיק את מרבית ספריה, בעברית ובאנגלית.

ב-2006 כתב תסריט לסרט פעולה המבוסס על דמותו של פטריק קים, לפי הזמנתו של הבמאי מנחם גולן. זה היה הצעד הראשון שהחזירו לאהבתו הישנה - הכתיבה. אלישע, נשוי ואב ל 4 בנים וסב ל-2 נכדים.

זליג : 12321 דקות למוות! מאת אלישע בן מרדכי בהוצאת אסטרולוג וידיעות ספרים, 336 עמודים.

זליג | אלישע בן מרדכי
יום שלישי, 4 במאי, 9.23. פראג
א כך רקם אנטוני פרקינס את חלומו על חופשת התפנוקים הראשונה ממקום עבודתו. הוא אמנם קיווה כי בתום עשר שנים לנישואיו ושלוש שנים לאחר שהתקבל כשותף בכיר במשרד רואי החשבון, ימצא את עצמו אוחז בהגה של מרצדס יוקרתית, אבל הוא לא ציפה שאשתו תשב במושב לידו חמוצת פנים. אנטוני חזר והצטער שלא נהג כפי שדרשה אמו המנוחה והחתים את כלתו על הסכם ממון רגע לפני נישואיו החפוזים. לא, זו לא הייתה החופשה הרומנטית עליה חלם ואותה תכנן... והוא אפילו טרח וקנה טבעת יהלום יקרת ערך, והגיש לה אותה בקופסת בדיל מגולפת, לציון עשר שנות נישואין...

מכונית המרצדס ההדורה שייטה מפאתיי פראג היפהפייה אל ברלין, בכביש רטוב מגשם וריק ממכוניות, ששורות של עצים גבוהי גזע עיטרוהו מכל עבר. אנטוני חש עצמו כנהג מירוצים ורגלו הייתה פתאום כבדה על הדוושה. "... תאיט כבר, אידיוט..." עצביה של ג'ודי נמתחו עד סף פיצוץ. יום לפני הטיסה לפראג גילתה את השערה הלבנה הראשונה בשיערה השחור, והעובדה שאחותה המבוגרת החליפה השנה... עד כה... שלושה מאהבים צעירים, בעוד היא תקועה איתו עד סוף חייו או עד שתזכה בלוטו, המוקדם מביניהם... היא צרחה שוב על הגבר הרזה והקירח שהחזיק בהגה בבעתה כמנסה להיאחז בחייו החולפים אולם הצווחה כמעט ולא נשמעה מעל חריקת צמיגי המכונית כשניסה לבלום.

בעיקול הדרך הייתה תקועה, באלכסון, משאית אפורה, פנסיה מהבהבים ומשולש אדום ניצב על הכביש הרטוב לפניה. מספר אנשים לבושי אפודים זוהרים עמדו סביבה. אנטוני הצליח לבלום את המרצדס הלבנה במרחק של מספר צעדים מהם. נבלות! מדוע לא הציבו את משולש האזהרה לפני העיקול... מה אפשר לצפות במדינה בה אי אפשר להשיג ספל קפה הגון עם ארוחת הבוקר! אנטוני לחץ על המתג ושמשת החלון החליקה ללא קול ונבלעה בדלת המכונית. "סליחה," הגבר הצעיר שרכן אל החלון דיבר אנגלית במבטא משונה. "... שלוש דקות לפנות את המשאית..." ואז הבהב זיק אור מולו, והדבר האחרון שזכר היה ריח של בשר חרוך...

ג'ודי ניסתה לשכנע את עצמה כי מדובר במתיחה אכזרית... מצלמה נסתרת... זה לא קורה לה! הדמויות בסרבלים הזוהרים פעלו בשגרה מקפיאת דם. שניים מהם גררו את בעלה מהמכונית עוד לפני שנפתחה הדלת לידה. רגע אחרי כן נמשכה בשיערה הארוך אל מחוץ למכונית, ודידתה אחרי גבר שמן אל המשאית, אליה הוטל בעלה. כשצרחה, עצר הגבר, הסתובב, היכה אותה פעם אחת בביטנה, אסף את גופה כאילו הייתה בובת סמרטוטים והטיל אותה אל אחורי המשאית. דלת המשאית נטרקה שנייה אחרי כן ואור צהבהב נדלק, והחליף את אור הבוקר הרך.

היא התנשמה, מנסה להחזיר לעצמה את נשימתה. בעלה השתעל פתאום וגופו החל לרעוד כמוכה טירוף. גבר בסרבל מוכתם, שנראה, ממרבצה על רצפת המשאית החשופה, כענק, ניגש ונעמד מעליו. היא חשה שהמשאית מתחילה לנוע. הגבר לבוש הסרבל התחיל למשוך את בעלה. ג'ודי הסבה את ראשה כדי לעקוב אחריו. הוא גרר את אנטוני עד לסופה של המשאית, ושם הרים אותו לתנוחת ישיבה ומשך את זרועו למעלה. קשקוש שרשרת הברזל העיד כי זו עוברת לכל אורך המשאית... טלטול של המשאית העיף את גופה אל הדופן, והיא נחבטה בראשה באכזריות שפרשה לרגע מסך שחור על עיניה... כשהתפוגג המסך מצאה את עצמה יושבת מול בעלה, כשהגבר מושך את זרועה למעלה.

עיניו של אנטוני היו פקוחות, קפואות כעיני מת, וזרזיף של דם טיפטף מזווית פיו. "עזור לי... עזור לי..." שמעה את עצמה ממלמלת בלי קול, אינה יודעת אם היא מכוונת לבעלה האומלל, למלצר החטוב ששיעשע אותה אתמול בלילה או לאותו מושיע לפניו קדה באדיקות בכל הזדמנות בה נכנסה אל הכנסייה. אנטוני הביט בה במבט קפוא, כאילו היא אשמה בכל צרותיו... "סרג'... אתה מסתדר?" נשמעה לפתע השאלה בקול עמום. "אין בעיה. כמה אנחנו צריכים לאסוף?" "שמונה... עשרה... כמה שנמצא. תעשה עליהם חיפוש מלא, תכשיטים וכל היתר...

המרצדס לבדה שווה לנו את העצירה... אני יורד מהדרך הראשית. שים לב." קול צרחני של זמרת, מעוטר בצלילים קצביים, מילא את חלל המשאית. היא ניסתה להתנגד כשמשך את זרועה, מרגישה כמנסה לעצור פר משתולל בעזרת גבעול קש. צעקה נפלטה מפיה כשמשך את גופה למעלה בחזקה, ומיד אזק את פרק ידה אל השרשרת. כשהרפה ממנה, הוטחה שוב לרצפת המשאית, כשזרועה הימנית מתוחה כלפי מעלה. טלטולי המשאית גרמו לה להחליק ולהיחבט בדופן והיא פישקה את רגליה והתאמצה לאזן את גופה. פרסומת בשפה זרה לה קטעה את השיר הצרחני... הגבר בסרבל המוכתם היה רכון על בעלה, והיא הבינה כי הוא עורך חיפוש על גופו. כשהזדקף, שמט מספר פריטים לתוך תרמיל שהיה תלוי על דופן המשאית. לעזאזל... הטבעת החדשה... לא היה טעם לצעוק. ג'ודי פרקינס משכה עצמה בציפורניים מהשיכונים בהם גדלה אל הבית המפואר בפרברי סאן דייאגו, אך לא השאירה מאחור את ניסיון חייה. היא ידעה שהיא חסרת אונים כשפנה אליה. לאחר שאסף את טבעותיה מישש בגסות את כל גופה, מחפש תכשיטים נוספים. היא פקחה את עיניה כשהתרחק ממנה אל עבר התרמיל. טלטול פתאומי הקפיץ את אנטוני באוויר והוא צרח בכאב, אבל ג'ודי התמקדה כעת רק בצרותיה שלה. כשראתה את הגבר פותח את כפתוריי הסרבל המוכתם וכורע לידה, חשה תחושה של דז'ה וו. היא קיללה בלבה את בעלה, את נישואיה, את הרגע בו התפתתה לעבוד במועדון הלילה בו הכירה את... עיניה נעצמו כשמשך את מכנסי הג'ינס המעוצבים ואת תחתוניה הדקיקים מעל רגליה וגרר את גופה אליו. שיניה ננעצו בלשונה ונשכו בה עד זוב דם. טלטולי המשאית אילצו אותו להיאחז בגופה בחזקה. הוא נשאר בתוכה זמן שנדמה לנצח, אבל כשנסוג ממנה עדיין צרם קולה של אותה הזמרת את אוזניה... הוא קם על רגליו, משך את הסרבל על גופו ואיזן את עצמו בהחזיקו בשרשרת המתוחה, גורם לגופה להימתח בכאב. "תעצור רגע... אני צריך להשתין..." צעק. המשאית נעצרה בחריקה. הגבר בסרבל פתח את דלת המשאית ונעמד בתנוחת המשתין המצוי. היא הבחינה מבעד לפתח בענפים ירוקים של עצי מחט. הוא ניער את אברו ומיד ירד מהמשאית והדלת נסגרה בחבטה אחריו. רגע אחרי כן כבה האור, והמכונית החלה שוב לנוע בדרך המשובשת, כשקולה הצרחני של הזמרת מתחלף בבסים עמוקים של מקהלת גברים. "אנטוני... טוני מותק, אני אוהבת אותך..."

הדבר הקשה מכל היו טלטולי המשאית. היא קינאה בבעלה ששכב ללא הכרה, בשעה שהיא נחבטה שוב ושוב, ורגליה וישבנה העירום נפצעו עד זוב דם מרצפת המשאית המחוספסת. אבל ג’ודי לא הפסיקה לעקוב אחר הקורה סביבה, רואה את המראות ושומעת את הקולות, חווה בדז’ה וו את ילדותה, כששכבה ערה על מיטתה הצרה בקיתון דירת החדר בשיכונים, בעוד אמה, בחדר הסמוך, סופגת גידופים, קללות ומכות מגבר זה או או אחר שרכש את משבצת ‘אהובי' בחייה.

טלטולי המשאית פסקו והנסיעה הייתה כעת רגועה. היא הצליחה להתיישב וניסתה ללא הצלחה לדבר עם בעלה. רק נשימותיו הקולניות העידו שנשארה בו רוח חיים. המשאית נעצרה והמוסיקה אליה התרגלה נאלמה. קולות שיחה נשמעו מבחוץ. כמה דקות לאחר מכן נפתחה דלת המשאית ואור היום הציף את החלל החשוך. סרג' עלה ראשון וקיבל לידיו, בזה אחר זה, גבר, אישה מבוגרת ושני ילדים, בנים, כבני עשר. סרג' כבל את השבויים החדשים, ערך עליהם חיפוש מהיר וירד מהמשאית, טורק את הדלת אחריו. המשאית המשיכה לנוע. החשכה חזרה ואפפה אותם והרמקולים חזרו להשמיע את המוסיקה הרעשנית. האישה החלה לצרוח בשפה שג'ודי לא הבינה. היא ניסתה לדבר אליה באנגלית, ספרדית... קצת איטלקית... אבל כשהגבר החל לצרוח גם הוא, בחרה לשתוק... המשאית שייטה כעת במהירות על הכביש, אבל הדבר לא הקל על גופה הפצוע.

ג'ודי לא ידעה כמה זמן ארכה הנסיעה. שני הילדים החלו לבכות, צעקותיה של האישה נדמו ורק הגבר שמולה המשיך וצרח מדי פעם, גובר על שאון המוסיקה. היא הצליחה למשוך עצמה לעמידה לרגע, אבל מיד חזרה ונפלה. ריח חריף של שתן העיד כי מישהו איבד את השליטה על גופו. המשאית נעצרה פעם נוספת והדממה שירדה שימשה רקע אכזרי ליבבות, לגניחות ולנשימות המיוסרות. דלת המשאית נפתחה בפתאומיות. בחוץ ירד גשם שרִענן את האוויר והאור היה אפרורי. סרג' היה הראשון שעלה למשאית ובעקבותיו עלה גבר נוסף, קטן קומה ועטור זקן שחור ארוך. שניהם קיבלו לידיהם שני בחורים צעירים ונערה, לבושים כולם בבגדי ספורט קצרים, זוהרים, בצבעי אדום וכחול. המשאית חזרה לנוע עוד לפני שנטרקה הדלת הגדולה. כשנדלק האור כבלו סרג' והמזוקן את השלושה. היא זיהתה את השפה שנשמעה לה כעת כגרמנית אבל לא הבינה דבר. כשהפשיטו שני הגברים את הנערה מבגדי הספורט, עצמה את עיניה והשתדלה לאטום את אוזניה...

הצפצוף שהעיר אותה מהשינה — או מהעילפון, כיוון שחשה שראשה מסתחרר — העיד שהמשאית נוסעת לאחור. החלל היה חשוך ושקט. היא נבעתה כשחשה שגופה רובץ בשלולית בעלת ריח דוחה. פצעיה צרבו. דלתה האחורית של המשאית נפתחה ואור ניאון חזק גירש את החושך. היא חשה שהתסריט חוזר על עצמו כשעלה סרג' למשאית.

"עלה כבר, בורק," צעק לאחור. "מסריח כאן יותר מהתחת שלך!" המזוקן עלה אחריו ונרתע לאחור. הוא צעק משהו בשפה אותה לא הבינה וקול גברי ענה לו מחוץ למשאית. לקח לה רגע להבין שהדבר שמשך אחריו אל המשאית היה צינור מים שחור. הוא אחז בצינור בשעה שמישהו פתח את הברז, ושטף אותם ואת חלל המשאית בזרם מים קר וחזק. ג'ודי עצרה את נשימתה כשפגע בה הזרם, אבל לאחר רגע חשה הקלה — הן מתחושת הניקיון שנסכו המים, והן מהמחשבה כי אם הם מנקים אותה, אולי לא תסיים את חייה כאן... סרג' שחרר את שרשרת הברזל שנפלה בקול רעש, והחל להטיל אותם בזה אחר זה החוצה. ג'ודי הייתה האחרונה. נפילתה נבלמה מעט בגופו של בעלה ששכב ללא תנועה. מספר גברים החלו לגרור ולדחוף אותם. מישהו משך והרים אותה על רגליה וג'ודי, בבושה שלא ידעה שנשארה בה, ניסתה לכסות את ערוותה החשופה בידיה. היא נדחפה אחרי האחרים אל תוך בור גדול, שנראה כמו בריכה שרוקנה ממימיה. לרגע לא עצמה את עיניה. היא ראתה את הזרקורים שירדו מהתקרה, את קירות הבטון החשופים ואת הערימות השחורות שהדיפו ריח של... זבל. אותו ריח שזכרה מגן החיות אליו נהגה לברוח בילדותה.

ואז ראתה את יריעות הניילון! היריעות המתוחות כיסו את הקירות החשופים של הבריכה עד לתחתיתה החשופה וברגע בו הבחינה בהן כשלו רגליה. היא לא ידעה מדוע דווקא עכשיו נשברה, אבל ידעה בבירור כי כאן יסתיימו חייה... "איך הגעת הנה?" שאלה בלחש את הנערה העירומה שיבבה ובכתה לידה. "עשינו אימון רכיבת אופניים," הנערה דיברה באנגלית, שמבטא כבד וזר ניכר בה, "עצרנו לשתיית מים. שתי מכוניות עצרו לידנו ומישהו שאל על הדרך... מה הם יעשו לנו?" ג'ודי לא השיבה. שני גברים החלו למשוך יריעת ניילון מעל פתח הבור, בתוכו היו כעת תשעת החטופים. אור הזרקורים חשף לעיניה כל פרט. היא גררה את עצמה מעט עד שהגיעה אל בעלה שהיה מוטל ללא תנועה, מדמם מפצע שנפער בלסתו כשהוטל לבור. היא טבלה אצבע... “לעזאזל, נשברה לי ציפורן,” חשבה לרגע... בשלולית הדם, וכשהיא נזהרת שלא יבחינו בתנועותיה החלה לכתוב על רצפת הבריכה: חטיפה. ג'ודי אנטוני פרקינס. סרג' ענק. בורק זקן שחור. עוד 3 גברים. משאית אפורה. מרסדס... היא קיוותה שנותר מספיק דם בגופו של בעלה כדי לכתוב את כל שזכרה ממסע האימים.

יום רביעי, 5 במאי, 6.44. גבול צ'כיה–גרמניה
אורות פנסי המכוניות חתכו את ערפילי הבוקר שעה ששיירת המכוניות השחורות סטתה מהכביש הראשי ופנתה אל החווה לגידול פטריות. גבר מנומנם התרומם מכיסא עליו ישב והסיט את שער המתכת הגדול. המכוניות נכנסו אל השדה הרחב שלפני המבנה והסתדרו בתרגולת, לאחר סיבוב קצר, כשפנסיהן מופנים אל השער ההולך ונסגר. דלתות המכוניות החלו להיפתח, ומספר דמויות מיהרו לחצות את מגרש החניה המאולתר בדרך אל שער המבנה האטום. מנועי המכוניות המשיכו לנהום בהמייה שקטה. מדורה קטנה מוקפת לבנים ולידה שני גברים, הפיצה אור קלוש. אחד מהגברים מיהר לפתוח את שער המבנה ונכנס לתוכו, וכעבור שנייה נדלקו אורות הזרקורים.

האור הבוהק בפנים המבנה עמד בניגוד חריף לחושך הרך ששרר בחוץ. שלושת הגברים שהלכו בראש החבורה התקדמו ישירות אל שולחן רחב שהיה מוצב ליד יריעת ניילון לבנה מתוחה. אחד מהשלושה היה גבר כבן ארבעים, שהחליפה הכהה והמחוייטת שלבש נראתה שלא במקומה על רקע הערימות השחורות והמסריחות. הוא בחן בשאט נפש את הלכלוך שדבק בנעליו. שני הגברים האחרים לא הקפידו כמוהו על הופעתם. המבוגר שבהם, כבן שבעים, היה חנוט בחליפה שנקנתה בחנות כל בו. הגבר האחר, שנשא תיק מתכת גדול בידו, היה בן גילו של בעל החליפה המהודרת, אך לבוש ברישול בג'ינס וחולצה לבנה. הוא ניגש לשולחן, הניח עליו מגבת לבנה, ואז פתח את תיק המתכת. אורות הזרקורים חשפו קופסאות לבנות, ריקות מכיתוב. הוא הביט בשאלה אל הגבר בחליפה וזה הצביע על אחת הקופסאות. הגבר חובב הג’ינסים נטל ופתח אותה בזהירות. בתוכה היה חומר בידוד אפור. בזהירות הרים את חומר הבידוד, הוציא קפסולת זכוכית קטנה, מעוצבת כפירמידה, והניח אותה בזהירות על המגבת הלבנה. "זהו!" הוא דיבר בלחש, כמכוון את המילה רק לאוזניו של הגבר בחליפה ההדורה. "בסדר..." הגבר בחליפה גחן קדימה והביט בקפסולה. "וזה מה שאתם רוצים עבורו טונות של כסף?" "זה שווה כל דולר."

מטון השיחה ניתן היה להבין ששניהם חוזרים על שיחה שקיימו ביניהם יותר מפעם אחת. "ואתה טוען שבתוך הפירמידה הזו ישנו גז היכול לחסל תוך שתי דקות איצטדיון מלא אנשים?" "כן... לא, לא גז. הסברתי לך. זו מוטציה של נגיף של... איך להסביר..." "לא משנה לי. מה שאתה טוען הוא שאם אני שובר את הזכוכית, אני... וכל מי שנמצא בחור המטונף הזה... מת כעבור שתי דקות. אבל אם יכנס מישהו בעוד... נניח... שעה, הסכנה היחידה הנשקפת לו היא להחליק על החרא הזה ולשבור את מפרקתו?" "שמונה דקות," הגבר היותר מבוגר התערב בשיחה. קולו היה סמכותי ותקיף. "זה הזמן המכסימלי שהנגיף חי באוויר, וכל הזמן הזה הוא עדיין פעיל.

תוך ארבע דקות ינוטרלו שבעים אחוז מהנגיפים עקב פעולת החמצן. בדקה השישית ינוטרלו בוודאות מאה אחוז מהנגיפים. שמונה דקות כוללים מִרווח ביטחון, ואם נכפיל את הזמן ל... רבע שעה, למשל... זה בטוח לגמרי." "שמעתי כבר את הסיפור. נקצר הפעם. אם אני שובר את הזכוכית כל מי שיהיה במגע עם הנגיף ימות... אנשים, פרות, עכברושים... ואחרי רבע שעה הכול הופך להיות פאטה מורגנה," את שתי המילים האחרונות ביטא באיטלקית. "איך אתם קוראים לזה?" "זליג. זה כינוי..." "ואתה מוכן להמר על זה בחייך?" "כן... לא..." הגבר בחליפה המחויטת צחק וטפח על כתפו של המבוגר. "אני מתלוצץ. אז זהו זליג?" המבוגר לא ענה. הגבר הצעיר שלידו רצה לומר משהו, אבל תנועת ידו של הגבר בחליפה עצרה את המילים. "בסדר!" קולו התרומם.

"בואו הנה." הוא פנה אל יריעת הניילון כששני האחרים בעקבותיו, ועצר ממש לידה. למרות מעטה ההבל על יריעת הניילון ניתן היה לראות דרכה את קבוצת האנשים שרבצו על קרקעית הבור. "אנחנו נבצע ניסוי קטן... לא משהו מדעי, כמובן, כיוון שאני לא פרופסור. אתם רואים את הצינור הזה?" הוא הצביע על צינור כהה שהיה תקוע ביריעה וקצהו העליון הזדקר לידם. "אתם מכניסים את הפירמידה לצינור. הוא חסום למטה. אחרי כן אתם אוטמים את הצינור למעלה. כשאתם מושכים את החוט הזה, הפתח למטה נפתח והזכוכית נופלת על הבטון... ונשברת. אני מקווה, בשבילכם, שכל החבורה למטה תתפגר. אחרי רבע שעה שניכם נכנסים לבור דרך הפתח שם..." הוא הצביע על קצה הבור, שם היו שני פתחים מקבילים. "תכנסו פנימה, אנחנו נחתום את פתח הכניסה, תקרעו את הכיסוי שעל הפתח השני, תשהו למטה חמש דקות, תבדקו אם כולם מתים... אני רוצה שתרימו כל אחד ותזרקו אותו שוב על הרצפה... ואם תצאו החוצה חיים... תבינו למה חיים של אוליגרך רוסי טובים יותר מחיים של פרופסור מכובד. אם מישהו מהחברה למטה נשאר בחיים, אני חונק את שניכם במו ידיי."

שני הגברים החליפו מבטים ביניהם. הצעיר שביניהם חזר ופנה אל בעל החליפה. "וכשאנחנו יוצאים... התשלום כאן?" בעל החליפה הקיש באצבעותיו. גבר בסרבל כחול ניתק מפתח המבנה והתקרב אל החבורה הקטנה. הוא החזיק תיק בידו. בלי לומר מילה הניח את התיק למרגלותיו של הגבר בחליפה ההדורה ופתח אותו, חוזר מיד לאחור. הגבר הצעיר בג'ינס התעלם מהסחי שלרגליו וכרע על ברכיו. "יהלומים," הגבר בחליפה נשמע משועשע מעט. "ובפנים יש גם שלוש הערכות, כפי שביקשת. ועכשיו כבר שבע בבוקר ויש לי עוד תכניות למשך היום. יש עסקה?" הגבר הצעיר קם על רגליו. "אנחנו עושים את זה," אמר בהחלטיות. "בוא, אבא." הגבר בחליפה ההדורה הניד בראשו וצעד כמה צעדים לאחור, מתרחק מהבור ומהשולחן. "יש במכונית טרמוס עם קפה." הוא דיבר בלי להסב את ראשו. "מיד, טוני..." הגבר בסרבל הכחול מיהר החוצה. ליד הבור החלו האב והבן לנוע בזהירות. כשחזר הגבר בסרבל ומזג לאדונו כוס קפה, כבר פסע הגבר המבוגר בצעדים מהוססים לעבר הפתח..

© כל הזכויות שמורות לאסטרולוג הוצאה לאור

זליג - אלישע בן מרדכי
Zelig


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים