Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים באפריל 2011       חזור

רביעית רוזנדורף
מאת: נתן שחם
Rosendorf Quartet - Nathan Shaham

ההוצאה:

עם עובד וידיעות ספרים

מהדורה חדשה מיוחדת לסדרת "עם הספר". הספר ראה אור לראשונה בהוצאת עם עובד תשמ"ז 1987. רביעית רוזנדורף היא רביעית כלי קשת שהוקמה בשנת 1936 בתל אביב על ידי ארבעה מחברי התזמורת הארצישראלית שייסד ברוניסלב הוברמן.

בחמישה קולות מובא כאן סיפורם של המוסיקאים ושל יחסי הגומלין ביניהם ובין כל אחד מהם לארץ החדשה שביקשו להקים בה מקדש-מעט לתרבות האירופית שנעקרו ממנה.

וכל זאת בצל המאורעות המשבשים את חיי היישוב העברי הקטן והאיום הגובר וההולך של מלחמת העולם הקרבה - קולות הזמן המפרים את ההרמוניה של אמנים שאינם יודעים אלא לנגן נקי ויפה. יצירת המופת של שחם היא שילוב מרהיב ומדויק של רומן היסטורי, מחקר מוסיקלי והיכרות מעמיקה עם נפש האדם.

רביעית רוזנדורף
שתפו אותי

בכינור הראשון: קורט רוזנדורף, בכינור שני: קונרד פרידמן, בויולה: אוה שטאובנפלד ובצ'לו: ברנרד ליטובסקי. בשבעים השנים האחרונות ניגן גם נתן שחם מוזיקה קאמרית ברביעיות שונות בארץ, בצרפת, באנגליה ובארצות הברית.

כינור ראשון: קורט רוזנדורף
ים שקט ונסיעה צלֵחה. בגרמניה של היום אין גורלו של מנדלסון שונה מגורלנו. אבל למחוק אותו מן הבריטניקה לא יוכלו. השמים בהירים בכחול זהוב. רק הים עודו קודר, בכחול פרוסי: כהה, כאילו במעמקיו עוד סוערת הסערה בליל אמש. גלים בלי קצף מלטפים את דופן הספינה. המנוע משמיע אקורד של מי במוֹל מַז'וֹר. מתחבר יפה עם הצבע הכחול, שהוא הצבע של הכיסופים למוחלט. סולם של ידידות אצל ״הבונים החופשים״.

אני רוצה להאמין, שאפשר למצוא ידידים בכל מקום, אפילו בארץ של קוּלטוּרה נמוכה וכל כך הרבה פוליטיקה. יהיה משונה לנגן מוֹצַרט במדבר. עצב דק, כלל לא מז'וֹרי, שפוך על היצירות שכתב מוצרט בסולם הזה - הקוֹנצֶ׳רטַנטֶה לכינור ולויולה, הקונצ׳רטו לפסנתר, ה״קֶגֶלְשְטַט״, החמישיה לכלי קשת - כאילו לא בטח גם בידידותם של אלה, שנשבעו אמונים זה לזה.

הביתה אכתוב: אפילו מנוע הספינה משמיע לי צליל ידידותי. שקר קטן. הלוא אין טעם להדאיג את המשפחה. איוולת תהיה לספר במכתב הראשון כי כבר בדרך הדאיגה אותי התקהות החושים שלי עצמי. והלוא לפנים היו מסעות מרגשים אותי, כנער היוצא למסעו הראשון לבדו. והנה הפעם, כשאני נוסע להכניס שינוי כה קיצוני בחיי - אדישות גמורה. היומיים שלא נגעתי בכינור, בגלל הסערה, הרגיזו אותי יותר מאי הבהירות בכל הנוגע לעתיד. אַפַּתיה משונה נפלה עלי. אני נוסע לנגן בתזמורת פרובינציאלית, שהוקמה מסיבות הוּמָניות, בחרדה מפני העתיד, ואני שט לי בספינה כמו תייר שנוסע לקייטנה, בראש ריק ממחשבות.

אולי מפני שכל הכוחות היו נחוצים בשביל לעשות את הצעד הראשון - לעזוב את הבית, המשפחה, הידידים, המולדת - ולא נותר כלום בשביל להיערך לקראת הבאות. המחשבות נמשכות לעָבר. הדמיון בורח מן המאמץ לנחש את החיים בעיר העלובה הבנויה על חול. קשה לי להעלות על הדעת תזמורת סימפונית במין כפר גדול כזה, ימתיכוני, שאין בו לא אופרה ולא קתדרלה.

מימי לא ראיתי במו עיני עיר שנוסדה לפני עשרים ושמונה שנים בלבד. מן הגלויות המצוירות לא היה אפשר לקבל מושג. בתים קטנים משני עברי רחוב המוליך אל בניין בעל קמרוֹנים גותיים וצריח. ואני חשבתי: משונה, עיר שנבנתה מסביב לבית ספר תיכון.

איני מעז לדמיין לי רביעיַת כלי קשת.

גרֶטה אמרה: ״בלעדַי תוכל לחיות. בלי קוַארטט לא תוכל לחיות.״

אמרתי לה: ״הלוא אני נוסע לנגן בתזמורת.״

היא הביטה בי בדאגה. עדיין לא יצאתי לדרך וכבר ויתרתי על הסטנדרטים הגבוהים. כבר התחלתי למדוד את עצמי במידותיה של ארץ מהגרים נידחת. כחוזָה את הידרדרותי, עמדה בפניה אותה הבעה של אכזבה מתנשאת, המשלימה עם עובדות, שמקורן באופיי ולא בנסיבות הזמן. לא העלתה כלל בדעתה להציע שאחזור בי. הן לא תתמודד עם קשה עורף העושה את החלטותיו החפוזות לעקרון מקודש. אחרי שהחלטנו להיפרד לפרק זמן בלתי מוגדר אין טעם שנריב. מריבה יכולה רק לפצוע. לא תפתור דבר.

סיפרתי על ההסדר שביני ובין רעייתי לאֶגוֹן לֶוֶנטַל (הסופר הידוע, היה מעודד למדי להיווכח שגם איש כמוהו נוסע לארץ ישראל; משמע, יש סיכוי למצוא בה ״מיליֶה״ תרבותי) וראיתי בפניו שהוא מטיל ספק בסיכוי שלנו להתאחד אי פעם. היטלר אינו אפיזודה חולפת שגרמניה תתנער ממנו במוקדם או במאוחר, אמר. אלו הן משאלות לב שאינן יכולות לעמוד בפני העובדות. היטלר מקובל על העם הגרמני ורק כוח חיצוני יוכל להתגבר עליו. וכוח כזה, לדאבון הלב, אינו קיים. המערב יעשה הכול כדי לפייס את המטורף, ונבואות הזעם של המהגרים לא יזיזו אותו מדעתו.

דיברנו רק על השאלה הפוליטית, אבל הוא הניח לי להבין שהוא יכול להעלות בדעתו עוד נימוק או שניים לפרידה מרצון בין איש ואשתו. אך לא יחקור אותי. אדם מספר דברים שהוא רוצה להאמין בהם. הוא מניח, ובצדק, שעניינים לא פוליטיים, המפרידים ביני ובין אשתי, אשמור לעצמי.

הבדלים שבמזג ועניינים ארוטיים הם מתחת לסף ההגדרה ואין טעם לכנותם בשם. לעולם לא נדע, מצוקות שהודחקו, מה היה משקלן האמיתי. הלוא אפשר, שאותה התקהות הרגש, שנפלה עלי פתאום, היא המצב הנורמלי, שאחרים מכנים שכל ישר.

הניגודים שבאופי ביני ובין גרטה היו פשוטים וברורים. גם זר יכול לראות זאת. האורתודוכסים יאמרו כי הקרע שביני ובינה הוא כשלון מובהק של נישואי תערובת. שכן מכל בחינה אחרת היינו זוג שמובטחת לו הרמוניה. שנינו מוסיקאים בעלי מעמד שווה פחות או יותר, איש בתחומו - לא היה מקום לתחרות או לטפילוּת - שנינו אוהבים לעשות מוסיקה, לקרוא ספר טוב, להתמסר לחינוך הילדה, איננו נמשכים אל חיי חברה בוהמיים, היכולים לנתק אדם אפילו מעצמו, ואיש מאתנו אינו מחזיק בדעות קיצוניות העלולות לערער את הבסיס המוצק של הבנה הדדית. אנחנו אנשים חרוצים, היודעים לעבוד קשה, לחסוך לעת צרה, להבין זה את זה ברמז, ואנחנו גם נזהרים מהומור בוטה, היכול לעורר אי הבנה.

אף על פי כן היו דיסוננסים.

כמו מאש נזהרנו שלא לייחס אותם להבדלים שבשייכות הפורמלית לקהילה דתית כלשהי. גרטה היא שהגדירה זאת היטב. אחרי שהסתבכנו במחלוקת על עניין טפל ולא הצלחנו בשום פנים ואופן לצאת ממנה, דימיתי שיִחסה את קשיות העורף שלי למוצא היהודי.

״אתה יהודי כשם שאני נוצריה. שנינו לא שייכים במידה שווה. על כן אין טעם להכניס בינינו את האספסוף.״

היה הבדל לא קטן במידת הרגישות. אצל אנשים שעיסוקם באמנות הדבר עלול לערער את שיווי המשקל.

אף כי לא נאמר הדבר, אני חש שגרטה סולדת מפני רגישותי המופרזת. אם אינני טועה, היא תולה בה גם את ״כשלוני״ כאמן: לא היה בי הכוח לעמוד בתחרות, המחייבת לפעמים ״לדרוך על גוויות״. זו הסיבה, לדעתה, שאיני סוליסט בעל שם עולמי ונדחקתי לתפקיד של כנר ראשי בתזמורת, המוצא את אושרו ברביעית כלי קשת המנגנת באולמות קטנים.

עד כאב חרה לי שלא הבינה: מוסיקה קאמרית היא אורח חיים. לא בגלל פחד מעימותים מורטי עצבים לא ריכזתי את כל המאמץ הנפשי כדי לכבוש לי מעמד של סוליסט, אף כי, כמובן, ברצון, חרגתי מפעם לפעם מן המוסיקה הקאמרית כדי לנגן קונצ׳רטות לכינור. המוסיקה הקאמרית, קשה להסביר למי שאינו מבין זאת מעצמו, היא הפשרה הנכונה בין הדרישות של ה"אני״ ובין ההכרה העמוקה בחשיבות העליונה של עבודת צוות. לא אתעלם גם מכך, שאכזבתה של גרטה ממני חלה לא רק על הענווה שלי, שלא הלמה את תחזית האושר שהועידה לנו, אנשים מוכשרים, יפי תואר, טובי טעם, חרוצים, שהיה להם המזל להיוולד באומה היודעת להוקיר את הכשרון המוסיקלי, את החריצות ואת היופי ההֶלֶני. היתה בה גם איזו עייפות מן הסיכוי לחנך אותי לעמוד על דעתי בכל עניין ועניין, כמוה. לפעמים היא מביטה בי ביאוש עמוק. מתי אתבגר? בחור בן שלושים ושמונה, שעשה קריירה מוסיקלית לא מבוטלת, וכל אשה, אפילו קלת ערך, טיפשה, או גסת רוח, יכולה לכפות עליו לכוון את רגשותיו על פי מצב רוחה; איני מסוגל לאלץ את האחרים להכיר בעובדה שמעמדי מעמיד אותי במרכז, והכול צריכים לחוג סביבי.

יש בזה משהו. אוכל להוסיף גם זאת: כאשר אני פוגש אדם המתבטל מפני - מעריץ או נערה שהיופי החיצוני שלי מדהים אותה, אני במבוכה עצומה. מיד אני מחפש דרך להעסיק את שנינו בעניין אשר בו יש לו יתרון כלשהו עלי. במקום לדבר על מוסיקה אני נגרף לקשקש על פוליטיקה, בישול, חינוך ילדים, ספרות, ומה לא? ייתכן שאני באמת רגיש יותר מדי, נזהר שלא להתבלט יתר על מידה - תכונה יהודית שירשתי מהורי - ואיני מסוגל לעמוד על זכויותַי.

דוגמה, ודווקא קלת ערך, תבהיר זאת:

יש לנו בברלין דירה קטנה ביותר ברחוב צדדי אבל סמוך לפילהרמוניה הברלינאית, מקום שמחירי הדירות יקרים. לשלושה אנשים רגילים תספיק. אבל כאשר כל השלושה צריכים להתאמן, מתעוררות בעיות (אנה, בתנו, מנגנת בפסנתר). לכאורה יש להן פתרון. ובחוג המשפחה ודאי וודאי. כאשר סוגרים את דלת חדר השינה הקולות מתעממים. אני יכול לנגן במטבח. גם אפשר לחלק את היממה שווה בשווה. אבל בה בשעה שגרטה - אשר לכאורה היא צריכה להיות הרגישה בשלושתנו, כי מה לנו פגיע יותר ממיתרי הקול? - היתה מסוגלת לסגור את עצמה מפני העולם ולהתעלם מן הכול כאדם שנסע למקום אחר, ואני, שלכאורה איני נזקק אלא לקצת ״חימום״ כדי להחזיר לעצמי את הכושר - כל דבר של מה בכך מוציא אותי משלוותי, כל שטות: קולות מהרחוב, מצב רוח של אנה, שתיקה מכוונת של גרטה, כל דבר. אחרי עימות ביני ובין גרטה איני מסוגל לנגן כלל. למשוך את הקשת על גבי מיתרים ולהריץ את האצבעות הלוך ושוב אוכל, אבל עיקרו של דבר נעדר: הריכוז, ההשראה, ההזדהות.

גרטה חושבת שזה חולני. נסיעותי אל מחוץ לעיר לנגן שם בבית נטוש של חבר נראו לה תחילה כהצגה בוהמיינית. ואולם משהבינה שהדבר רציני היתה לה אכזבה עמוקה. היתה שמחה יותר אילו היו אלה ״פוזות״. רגישות גרוּיה כל כך נראית לה כמחלת נפש. יש לדייק: לא מחלת נפש - מחלה של הנפש, מעין היחלשות מחמת אנינות יתר. היתה לה גם תרופה למחלה: כדרך שמציעים לילדים חיוורים ורכרוכיים לצאת אל הטבע ולעסוק בספורט, ביקשה לחזק את הנפש החלושה הזאת על ידי אתגרים יזומים של עימות. זו היתה טעות גסה. אמנם עשתה זאת ברוח מבודחת, אבל לא יכולתי לקבל את ההפרעות המכוונות הללו, שנועדו לחשל את אופיי, כמשחק שאני חייב להשתתף בו.

בעת האחרונה - מאוחר מדי! חדלה מזה. נואשה ממני. אף כי נזהרה מאוד שלא לומר זאת, חשתי, שהיא מייחסת תכונה זו ל״טבע היהודי״. אנשים חסרי שלווה אנו בגזירת גורלנו. ראויים אנו שיחמלו עלינו. אין סיכוי שנשתנה. לא בדורנו. לפחות הבת תינצל מזה. בעורקיה זורם דם איכרים מבּוואריה. במקום

תרגולת קרב לחיזוק הרוח קיבלתי מופתים זעירים של שליטה מושלמת על מצבי רוח. אלה היו הצגות מאורגנות של שליטה במצב. היא בחדווה נסתרת תימרנה את עצמה למצבים מביכים, שם ליבלבו מידותיה התרומיות. משנתפתחה מריבה בשל עניין חסר שחר - מי לא נגרף לזה מחמת אי הבנה או מתח סמוי? - היו עיניה בורקות כילד שמצא מציאה: הזדמנות להוכיח מי מאתנו עקשן ומי נדיב רוח. באיזו הנאה הניחה לי לנצח בוויכוח שלא צדקתי בו! במלוכסן, מלמעלה למטה, נתנה לי מבט פיקח. אין היא מבזבזת לריק את נדיבויותיה. יש להן מטרה חינוכית. אט אט היא מעצבת את אופיי. עוד יש לי סיכוי להיעשות יצור אופטימי וחזק.

יש להודות: הניגודים שבאופי לא היה בהם כדי לגרוע מן היכולת שלנו להפיק הנאה גופנית זה מזה. כל הדיסוננסים מצאו את פתרונם במיטה. שם נסתיים הכול באקורד חזק, בתרועת סיום מז'ורית. לא אחת הבאנו אל משכב הדודים אכזבות מחיי היומיום ושיככנו זה אצל זה מפח נפש מקצועי. כמה נעימה ואוהבת היתה אחרי שלא זכתה בתפקיד ב״דמדומי האֵלים״. תואם הבנה גמור שרר בינינו בעולם הדממה הרוגש בבשר. אולם למרות היכולת של שנינו לצלול יחד לתוך שכחה מאושרת, שמשך חייה כאורך מעשה האהבה, נתעורר במרוצת הזמן הצורך בהתנתקות זמנית. ״לשם התחדשות", כך הסכמנו לכנות זאת. אנחנו צריכים לחסור זה את זה זמן מה - משך הזמן לא הוגדר אף פעם - כדי שנוכל להתאחד מחדש ולהיות קרובים כפי שהיינו בשנות האהבה הראשונות.

העובדות הפוליטיות הוסיפו דחיפה גם הן. אמנם בתחילה היתה השפעתן הפוכה. גרטה, שדחתה בתוקף את הרעיונות של היטלר, ראתה צורך להפגין סולידריות עם יהודי. אבל גם זאת עשתה בצורה בוטה כל כך, שלא היה בה כדי לחמם את הנפש. לפעמים היתה הרגשה שאפילו עניין עגום זה נוצל בבלי דעת כדי להעמיד דברים על דיוקם: במשפחה שלנו יש מי שמעניק חסות ויש מי שזקוק לה.

ההצעה של הוּבּרמן שאצטרף לתזמורת שהוא עומד להקים בארץ ישראל - היתה דבר בעתו מכל הבחינות. זה לא כבר פוטרתי ממשרתי בפילהרמונית של ברלין ול״רוזנדורף קווארטט״, שלושה יהודים וארי טהור אחד, לא היה כל סיכוי להתפרנס ממוסיקה. בגרמניה חלו עלינו חוקי הגזע ובארצות אחרות עדיין לא היתה הרביעיה מוכרת. אמנם היו לנו קונצרט אחד בליברפול ואחד בשטרַסבּורג, שהכניסו לנו גרעון לא קטן, ותקליט אחד - הקלטה חפוזה ולא מדויקת - אך לא היה באלה כדי להבטיח לנו פרנסה בכבוד בארץ אחרת. הופעתי כסוליסט, עם התזמורת של פרנקפורט, אף היא לא היה בה כדי לבסס לי מעמד. טעות טקטית היתה לנגן שם את ברהאמס שנה אחת אחרי סיגֶטי.

ארץ ישראל נראתה כמקלט זמני מצוין.

גרטה חשבה שזה רעיון מטורף.

״אם תסע לאנגליה או לצרפת, יש לנו סיכוי לשוב ולהתאחד. תבסס לך שם מעמד (ביטוי זה אהוב עליה במיוחד) ונוכל להצטרף אליך אחרי פרק זמן סביר.״

לא היה ספק בדבר: לפלשתינה לא תסע. לא מפני שהיא ארץ מקלט של יהודים, אין לה דעות קדומות נגד יהודים. הלוא נישאה ליהודי וסיכנה את עצמה כשהביעה בפומבי עמדה כנגד האנטישמיות! גם לא בגלל הקריירה המוסיקלית שלה עצמה פלשתינה היא מחוץ לתחום. היא מסוגלת לוותר על שאיפותיה ולהסתפק בהוראת הזמרה ובהופעות אחדות עם התזמורת, אם אמנם יצליח הוברמן להקים שם תזמורת ראויה לשמה. אולם בשום פנים ואופן אין היא מוכנה לסכן את עתידה של אנה. ״אסור לקחת פרח כמו אנה ולשתול אותו באמצע המדבר,״ אמרה.

באנה נתגלו כשרונות מוסיקליים יוצאים מן הכלל. בגיל ארבע עשרה היא כבר מוסיקאי בשל. יש לה טכניקה מעולה, כושר ריכוז, ומעל לכול - הבעה אישית מובהקת. אין ספק שצפוי לה עתיד מזהיר אם תתמיד בדרך שהיא הולכת בה ואם יהיו לה מורים מתאימים.

אומרים שיש שם שניים שלושה מורים בעלי ערך, אולם גרטה, המכירה אותם על פי השמועה, אינה מוכנה להכיר בהם כ״סביבה התרבותית״ שאנה זקוקה לה. יתר על כן, לדעתה אין אמן צעיר משיעור קומתה יכול להתפתח בלי חברתם של מוסיקאים צעירים בני גילו.

אפשר שהצדק עמה. גרמניה היא מקום אשר בו מלבלב כשרונו של אמן צעיר.

גם מן הבחינה הזאת תצמח תועלת מפסק הזמן שלקחנו לנו. בלי אב יהודי בעורפה יהיו סיכוייה של אנה טובים יותר.

אבל בטריאֶסט תקפו אותי הגעגועים בלי רחם, היו בי כמין ישות פיסית מעיקה בחלל החזה. הכאב מושך את כל תשומת הלב אל עצמו ומפר את יכולת ההתרכזות. קורבן הכרחי, אמרתי לנפשי. מוסיקאי בעל שיעור קומה אין לו חיים פרטיים. יש להכיר בזאת. מוצרט נפרד מאמו האהובה ויצא לנדוד בטרם מלאו לו שמונה שנים. באוניה נתעוררו בי חששות, שמא היה קורבננו קורבן שווא.

הפגישה עם אגון לוונטל, שמילאה את לבי שמחה, עוררה גם כאב לא צפוי. הוא נזהר שלא לומר לי זאת, אבל ראיתי היטב שהוא מטיל ספק גם בהנחה שנאצים לא יפגעו בילדה מוכשרת בגלל אב יהודי. רק זאת אמר: ״חוששני שאף אחד מאתנו אינו מעלה בדעתו למה אנשים אלה מסוגלים.״

הוא, כנראה, יודע משהו שאנשים כמוני, שרק פוטרו ממשרתם, אינם יכולים אלא לנחש.

הוא היה אחד העצירים הראשונים בדַכאו.

פגשתיו על הסיפון ביום השני להפלגה. הוא הכירני. בסוף שנת 1931 שמע קונצרט של ״רוזנדורף קווארטט״ וזכר את מראה פנַי (״פנים שאין אדם שוכח,״ אמר לי, כמציין עובדה). בא לומר לי כמה נהנה (לפני חמש שנים!) מן הלה מינור של שוּבּרט, רביעיה אהובה עליו במיוחד. הוא מילמל את שמו בצורה מאוד לא ברורה, ואני לא העליתי כלל בדעתי שאני מדבר עם הסופר המפורסם, מחברו של ״הוד קדומים״, שאהבתי מאוד.

אחרי שזיהיתי אותו - בעיקר על פי אופן הדיבור, השונה כל כך מן הרגיל - הפתיעני שנית. איש כמותו, שידע תהילה וגם נפילה איומה, היה מסוגל להתרגש מן העובדה שזכרתי דווקא ספר שלא עשה רושם גדול בשעתו.

״יש לי יחס מיוחד, כשל אב שכול, לספרים שדחה הקהל,״ אמר לי בבת שחוק.

חשבתי שמגוחך הוא להתרגש מהערכה של איש כמוני, שקרא מעט מאוד ספרים. אמנם גם אני מרוצה מדברי שבח של אלמונים, אבל התרגשות ממש יכולה לגרום לי רק הערכה אוהדת של מוסיקאי רציני. ואולי גרמו זאת נסיבות פגישתנו - על ספינה המוליכה אותנו לארץ שלא בחרנו בה. מתוך חרדה מובנת מפני הבלתי ידוע.

מכמה בחינות חרדותיו שלו סבירות יותר מחששותי שלי. אין סימטריה; לי מחכה מקום עבודה קבוע, משכורת וחיים מסודרים פחות או יותר. לו אין כלום. (יש לו שם איזו ידידה, המתפרנסת מעבודת פקידות, והבטחות מעורפלות של עתון מהגרים בשווייץ. אם יתמיד בכתיבת מאמרים, ישלם לו בשנה השניה שכר קבוע - מחצית שכרו של כנר בתזמורת, לערך). לי יש מוסיקה, שפה אוניברסלית, אצבעות שלמות, כינור משובח (גואדניני) וקהל בטוח (בארץ נידחת זו כבר קיימת כמה שנים ״חברה פילהרמונית״). לו אין כל בטחון שיימצא מו״ל לספריו. (סופר בלי שפה כמוהו ככנר שנשברו אצבעותיו.)

בעניין המשכורת הקבועה - התעניינתי אם אפשר להתפרנס בכבוד בעשרים לירות לחודש (אם אזכה בתפקיד הכנר הראשי) ואיך בכלל אפשר להסתדר בשבע עשרה או שש עשרה (אם יעדיפו כנר מעולה ממני). זוהי דאגה אווילית, אני יודע, אבל במצבים של מבוכה וחוסר בטחון אנחנו נטפלים לפרטים כדי להיאחז במשהו. איש אחד אמר לי שעשרים לחודש זה הון תועפות. אבל הוא חבר קיבוץ, שחזר משליחות ולפי השקפתו כל מי שאינו רעב יכול להיות מאושר. האיש השני שהצגתי לו את השאלה הזאת, לא בלי מבוכה, חייך במבט מלא רחמים. הוא ערבי שלמד רפואה בגרמניה, לבני משפחתו נכסים וקרקעות לרוב ועשרים לירות הוא הסכום שהוא תוחב בין שדיה של רקדנית במועדון לילה.

ה״ידידות״ שנקשרה ביני ובין אגון לוונטל ממבט ראשון - היא, כנראה, מסוג ההתיידדויות של מקומות מרפא, שמסתיימות עם ההחלמה. מקורה בבדידות שאנו חשים באוניה המוליכה ערב רב של נוסעים - מהגרים, תושבים חוזרים ופקידי ממשל, שאין ביניהם כל קשר. שנינו חשים איזו מורת רוח מן הפגישה הראשונה עם תושבי הארץ המובטחת. בקושי מצאנו בהם אחד או שניים שאפשר להחליף עמם כמה משפטים. והיחיד שמדבר גרמנית רהוטה, במבטא משונה, הוא ערבי. אחדים מאלה שאינם מחמיצים שום הזדמנות לקשור שיחה עם זר רק מתיימרים לדעת גרמנית. הם מדברים ז׳רגון, שאנחנו בקושי מבינים. ״צליל השפה הזאת מעביר צמרמורת בעורפי,״ אומר אגון. אני איני רגיש כל כך. נימוסיהם מטרידים אותי יותר. בעיקר הקולניות. וגם המנהג המגונה לפתוח בדיבורים על מוסיקה ברגע שנודע להם מי אתה. מאוס עלי גם הסבר הלבבי שמופיע על פניהם רק אחרי שמתברר כי אין אתה פליט הזקוק לחסדיהם.

אני מכנה בשם ״ידידות״ את רקמת היחסים העדינה שנתפתחה ביני ובין אגון לוונטל, אף על פי שאיני יודע כלל אם ניפגש על החוף (ההגיון הפשוט אומר שכן. ארץ קטנה כל כך ומספר יוצאי גרמניה אינו רב). אולם אין פירוש הדבר שאנחנו מבלים שעות ארוכות יחד. ההיפך הוא הנכון. אנחנו ממעטים להיפגש. אבל איננו צריכים לפטפט הרבה כדי לחוש בהבנה הדדית. למשל, על דכאו לא אמר אף מלה. הניח לי להבין מעצמי שהעובדות אינן חשובות. ואשר להשפעתן עליו - עדיין אינו יודע. דומה שאת נסיונו שם סיכם כאשר אמר לי משפט אחד, תמצית שבתמצית (כתלמיד אחד של שֶנבּרג הרוצה להקיף את כל המוסיקה בדף אחד): ״אדם שלא רצית להכיר אינך יכול לשכוח״. על ספריו אינו מדבר כלל. הוא אולי חושש שמא יתברר, שלא קראתי (סיכוי סביר). רק על ״הוד קדומים״, שהזכרתי, אמר מלים אחדות. הנסיך שם הוא דמות אקטואלית. וגם הלקח: אפשר להתרגש עד דמעות ממוסיקה סנטימנטלית ולהיות אדיש לחלוטין ליסורי אנוש (לוונטל בקי במוסיקה. בנעוריו ניגן בפסנתר).

אמש, אחרי שרגע הים והלכתי לתאי לנגן קצת, בא עמי. מוסיקה משפיעה עליו השפעה חזקה. הוא רואה בי ידיד מפני שאף פעם איני שוהה עמו יותר מכפי הרצוי לו. גרטה ודאי היתה מפרשת זאת כך: ההתכוונות על פי רגישותו של הזולת היא לי טבע שני. הבריחה מעבר לים אינה יכולה לרפא אדם מחולשה בסיסית.

נתן שחם
נתן שחם (1925) הוא מחשובי היוצרים בספרות דור הפלמ"ח. שחם יליד תל אביב, בנו של הסופר אליעזר שטיינמן ואחיו של דוד שחם, שלימים היה גם הוא לסופר ולעיתונאי. בצעירותו למד בגימנסיה הרצליה ובשעות הפנאי למד נגינה בויולה, תחביב שליווה אותו גם בבגרותו. הוא היה חבר בתנועת "המחנות העולים", ומאוחר יותר בתנועת "השומר הצעיר". בהיותו בן שבע עשרה וחצי התגייס לפלמ"ח והשתתף בקרבות מלחמת העצמאות . בשנת 1945 הצטרף לקיבוץ בית אלפא והיה לאחד מחבריו.

הקריירה הספרותית של שחם עשירה ומגוונת. הוא כתב למעלה מארבעים ספרים, בהם תיאר את הווי דור הפלמ"ח ואת פניה של החברה הישראלית ההולכת ונבנית וערך עשרות ספרי מקור ותרגום. נושאי סיפוריו הראשונים שאובים בעיקר מחיי הקיבוץ וממלחמת העצמאות. מחזותיו עוסקים אף הם בנושאים דומים. מהרומנים והסיפורים שכתב על ההווה הישראלי ועל העבר הקרוב, זכה בפרסים ספרותיים, בהם פרס שלונסקי ופרס הבימה. זכה בפרס ביאליק לשנת 1988. רביעיית רוזנדורף, הספר שתורגם ללשונות זרות, זכה בארבעה פרסים ספרותיים.

נוסף על הקריירה הספרותית שלו, מילא שחם גם מגוון תפקידים ציבוריים, ביניהם: משנה ליו"ר הוועד המנהל של רשות השידור, נספח התרבות של ישראל בניו יורק, נציג הציבור במועצת העיתונות, יו"ר המדור לספרות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות והמנהל הכללי של הוצאת הספרים "ספרית פועלים". כמו כן מילא שחם תפקידים במגזר הפרטי בקיבוץ בית אלפא ובקיבוץ הארצי. בשבעים השנים האחרונות ניגן מוזיקה קאמרית ברביעיות שונות בארץ, בצרפת, באנגליה ובארצות הברית.

נתן שחם בלקסיקון הספרות העברית החדשה
ספריו בטקסט: הרחק מטשקנט, קרן אקסודוס, לוח חלק

© כל הזכויות שמורות לעם עובד הוצאה לאור

רביעית רוזנדורף - נתן שחם
Rosendorf Quartet - Nathan Shaham


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים