Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים בפברואר 2011       חזור

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן
מאת: רודולף אריך ראספה
The Surprising Adventures of Baron Munchausen - Rudolf Erich Raspe

ההוצאה:

ספרי עליית הגג

סיפורי הברון מינְכְהַאוּזֶן הם סמל לשקר ולבְדיָה. אבל מינכהאוזן - שאמנם כונה "ברון השקרים", אך שמו בעולם היה קַרל הִייֶרוֹנימוּס פרידריך, פְרַייהֶר פון מינכהאוזן - באמת התהלך על פני האדמה בשנים 1797-1720.

לאחר שטעם את טעמם המתוק של חיי ההרפתקאות כקצין פרשים נודד, השתקע בנחלת אבותיו הקטנה בעיירה גרמנית משמימה. משועמם עד מוות, הוא החל לשעשע את רעיו בסיפורי הרפתקאות.

גוזמאותיו נודעו לצחוק בחבל נעוריו, אבל בשביל להעניק להן חיי נצח היה דרוש שקרן ממש טוב.

הבדאי הזה היה רוּדוֹלְף אֶריך רַאסְפֶּה (1794-1737), איש אשכולות גרמני - מדען, בלשן, פרקליט, ספרן, מומחה לאמנות, סופר, מתרגם, מה לא - אבל גם גנדרן, פזרן, נוכל וגנב.

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן
שתפו אותי

הוא ברח לאנגליה, ושם קדח במוחו הרעיון להעלות על הכתב את סיפורי מינכהאוזן. הוא ידע שמאז מסעי גוליבר, האנגלים להוטים אחרי סיפורי מסע היתוליים. הוא תירגם ועיבד את הסיפורים, תרם עוד מעשיות כדמיונו המופלג, והעניק למינכהאוזן את התואר האנגלי ברון.

סיפורי הברון מינכהאוזן על מסעותיו המופלאים ומערכות המלחמה שלו ברוסיה - כשמם המקורי (הארוך!), ובעילום שם המחבר (ששמח לקבל תשלום ולהמשיך בעלילת חייו רבת התפניות) - הופיעו באוקספורד ב-1785. מאז, הספר זכה לגירסאות רבות, ועל גרעינו המקורי נוספו שקרים מסמרי שיער, שבינם למינכהאוזן - שקרן או לא שקרן - לא היה דבר.

במאה ה-19 הברון נהפך לאגדה. כולם ידעו שמדובר בשקרים, אבל שקרים שתיארו את האמת באור הראוי לה. במאה ה-20 הוא היה למיתוס - התגלמות האדם המתייצב בקור-רוח מול כל הגזמה פרועה. היו גם עיבודים קולנועיים, וגם - וזו באמת לא בדיה - תסמונת נפשית נקראת על שמו!

לראשונה מוגש עתה לקורא העברי תרגום מלא של הספר האנגלי המקורי, על שלל עלילותיו המשעשעות והמפליאות. התרגום מלוּוה באיורים מרניני לב של דוד פולונסקי, ובסופו אחרית דבר מאת המתרגם העברי, המגולל את הסיפור ההרפתקני של הספר ומחברו.

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן מאת רודולף אריך ראספה בהוצאת ספרי עליית הגג ומשכל, אחרית דבר ותרגום מאנגלית: ירון בן עמי, איורים: דוד פולונסקי, כריכה קשה, 216 עמודים.

אחרית דבר | אמת ויציב, ירון בן עמי
מאז ראו אור לראשונה, לפני למעלה ממאתיים שנה, היו סיפורי הברון מינכהאוזן סמל לשקר ולבְדָיָה, עד כדי כך שהברון עצמו זכה בגרמנית לכינוי Lugerbaron - ברון השקרים. וכבר כאן יש לציין כי מדובר בעלילה ובדיבה פרועה שהפיצו אנשים צרי-אופקים, המבקשים להגביל את האמת לתחום העובדות בלבד, ודבקים בחלוקה חדה בין אמת לשקר. המציאות - כפי שיודעים כל מי שאי-פעם חיזרו אחרי אישה, בישלו על-פי מתכון או הלכו לראיון עבודה - מורכבת הרבה יותר.

אמת מוצקה היא כי קַרל הִייֶרוֹנימוּס פרידריך, פְרַייהֶר פוֹן מינְכְהַאוּזֶן, חי והתהלך בין גרמניה ורוסיה בין השנים 1797-1720. הוא נולד בעיירה בּוֹדֶנְוֶורְדֶר שבחבל סַקְסוֹנְיָה התחתונה בגרמניה, החמישי מבין שמונת בניו של אציל זוטר - זוטר עד כדי כך שמינכהאוזן הצעיר נשלח להיות נושא-כלים אצל אַנְטוֹן-אוּלְריךְ, הדוכס מבְּרוּנְשְוויק-לינְבּוּרג. כאשר יצא הדוכס לרוסיה, להתחתן עם נכדת הצאר, הנסיכה אַנָה לֵיאוֹפּוֹלְדוֹבְנָה, וליטול לידיו את הפיקוד העליון על צבא רוסיה, יצא גם מינכהאוזן איתו.

נוכחותם של גרמנים בדרגות הגבוהות ביותר של ממשלת רוסיה וצבאה לא היתה דבר נדיר באמצע המאה ה-18. רוסיה ביקשה אז ליישב את האזורים השוממים שלה ולהיפתח כלפי אירופה, וגרמנים רבים מצאו שם מפלט מלחצים חברתיים ודתיים במדינות גרמניה. עד עצם היום הזה ישנן בתחומי רוסיה קהילות דוברות גרמנית, שנותרו לפליטה לאחר שרוב הגרמנים גורשו מן המדינה בעקבות מלחמת העולם השנייה. רוסיה סבלה אז מוואקוּם שלטוני, שמשך אליו הרפתקנים שכירי-חרב, אצילים שחיפשו לעצמם עושר ומעמד, ומדינאים ממולחים. אפילו הקיסרית יֶקַטֶרינָה הגדולה בכבודה ובעצמה היתה בעצם גרמנייה מבטן ומלידה.

רוסיה גם היתה אז בעיצומה של סידרת מלחמות כנגד האימפריה התורכית, ומינכאהוזן התגייס לחיל הפרשים הרוסי והשתתף במערכה שניטשה בשנים 1739-1734. הצבא הרוסי נלחם באומץ, אבל עקב שורה של מהלכים מדיניים כושלים יצאה רוסיה מן המלחמה כשידה על התחתונה. מינכהאוזן נשאר בצבא והחל לטפס בסולם הדרגות, ואילו פטרונו, הדוכס, חזר אל עיר הבירה כדי ליטול חלק בנכלולי החצר שבאו בעקבות התבוסה. מקץ שנה נולד בנם של הדוכס והנסיכה, והוכתר - בעודו עולל - לצאר. הוריו הפכו לעוצרים, ופטרונו של מינכהאוזן היה, אם כן, לשליט רוסיה. מקץ שנה נוספת הודח הצאר התינוק ונכלא יחד עם הוריו הרחק מחצר המלוכה.

בתור קצין פרשים בשירות פעיל היה מינכהאוזן מרוחק מפטרונו הדוכס, ועל-כן לא זכה לטעום מפירות עלייתו לגדוּלה - אבל גם לא ניזוק מן הטיהורים שבאו בעקבות הפרשה. בסופו של דבר הגיע לדרגה המכובדת בהחלט של קפיטן בחיל הפרשים. במסגרת תפקידו זה שירת גם במשמר שהגן על מעונה של הנסיכה מאַנְהַלְט-סֶרְבְּסְקָיָה, מי שעתידה להיות הקיסרית יֶקַטֶרינָה הגדולה - לא רע בשביל מי שהחל את דרכו כנושא-כלים חסר עתיד. אלה היו שנות בחרותו ועלומיו, ויש לשער כי דמותו של הפרש הנועז לא הותירה את בנות רוסיה אדישות. שמועות מדברות על בן בלתי חוקי שנולד לו, פרי יחסיו עם הדוכסית גוֹליצינָה.

מכל מקום, בגיל 24 הוא נשא לאישה את יָקוֹבּין פוֹן דוּנְטֶן, בתו של שופט, שעל-פי שמה היתה אף היא ממוצא גרמני. מעט לאחר מכן הגיעו אל מינכהאוזן חדשות מגרמניה - אמו ושניים מאֶחיו מתו, והוא נקרא לרשת את נחלת אבותיו. בשנת 1750 נטל מינכהאוזן חופשה מגדודו, ויצא עם רעייתו חזרה אל בּוֹדֶנְוֶורְדֶר. הוא לא ישוב יותר לרוסיה, אך עוד סוף ימיו יתגאה בתקופת שירותו הצבאי.

מקץ ארבע שנים, משלא שב מן החופשה, נגרע שמו ממצבת הגדוד. את חיי ההרפתקאות הסוערים של קצין פרשים הנודד בין גרמניה, רוסיה והים השחור החליפה מציאות אפרורית משהו של בעל אדמות לא עשיר במיוחד, המתגורר בעיירה קטנה ונודד לכל היותר בין מעונו לבין בתי ידידיו. מסעות הציד הקטנים בסביבה היו הד קלוש לציד זאבים ודובים ביערות של רוסיה. אציל גרמני מזדקן - מה יש לו בחייו?

מינכהאוזן החל לשעשע את ידידיו ומרעיו בסיפורי הרפתקאותיו. תחילה היו אלה, מן הסתם, תיאורי עלילותיו בלא כחל ו?רק. מינכהאוזן אהב מאד לארח, ואהב לשבת עם אורחיו מול האח, ללגום יין ולספר סיפורים. השילוב בין סיפורי ציד ומשקה חריף הוא מסורת ארוכה ומפוארת, וכידוע, אפילו אצל ציידי ארנבות, נכנס יין - יצא דוב. הנה כי כן הפכה האמת לגוזמה תמימה. הוא היה מפליג בגוזמאות מבלי לחייך ולו פעם אחת, לקול צחוקם של השומעים.

אט-אט יצא שמו לתהילה - תחילה בעירו, אחר-כך במדינת הַנוֹבֶר, ובסופו של דבר בכל חבל סַקסוֹניה - כבעל גוזמאות מוכשר. כמה מעשיות ציד משעשעות שיוחסו לו אף התפרסמו בשנים 1783-1781 בכתב-עת מקומי בעיר הַנוֹבֶר, אם כי מקצתן היו ללא ספק עיבוד של מעשיות ישנות. אבל המעשיות, שהיו טובות דיין כבידור מול האח בבּוֹדֶנְוֶורְדֶר או כחומר קריאה היתולי בהַנוֹבֶר, חיכו עדיין למי שיעניק להן חיי עולם. דרוש היה שקרן טוב.

רוּדוֹלְף אֶרִיך רַאסְפֶּה (1794-1737), יליד הַנוֹבֶר, היה איש אשכולות: מינֶרוֹלוֹג, פילוֹלוֹג, פרקליט, ספרן אוניברסיטאי בגֶטִינְגֶן ומרצה בקאסֶל. בגיל שלושים ושלוש נבחר לחברה המלכותית בלונדון, אחד ממוסדות המדע היוקרתיים בעולם, על מחקר שכתב על שיני פילים ביבשת אמריקה - אחד מתוך הרבה חיבורים מדעיים שכתב ופירסם. נוסף על כך היה מומחה לאמנות, סופר ומתרגם.

בשיא הקריירה שלו בגרמניה זכה גם במישרה בחצרו של האציל המקומי בעיר קאסֶל, הגְרַף של הֶסֶה-קאסֶל, והיה ממונה על כמה מאוספיו. אלא שאז התברר כי נוסף על כל מעלותיו הוא גם גנדרן, פזרן ונוכל. בשנת 1775 נאלץ להימלט מפני מעסיקו לאחר שהתגלה כי מכר כמה אבנים טובות ומדליות מאוספיו כדי לכסות את חובותיו. הוא נתפס, נכלא, נמלט שוב וברח עד אנגליה.

ושוב, לאחר שעבד תקופת-מה כגיאולוג מומחה במיכרות של צפון סקוטלנד, הסתבך ונאלץ להימלט: התברר כי העפרות שהתגלו בשטחים שעליהם הופקד - ושפיתו את המשקיעים להאמין כי במקום נמצאים מירבצי פחם עשירים - נשתלו שם על-ידי ראספּה. בסופו של דבר הוא מת באירלנד, עני וחסר-כל.

בעת שהותו באנגליה לא חדל מוחו הקודח לחפש מקורות הכנסה. כך, מן הסתם, עלה בו הרעיון להעלות את סיפורי מינכהאוזן על הכתב. באנגליה, שכבר אז עמדה בראש אימפריה שהשתרעה על פני כמה יבשות, סיפורי מסעות היו מיצרך אהוד מאוד, ומאז מסעי גוליבר של ג'ונתן סוויפט היו האנגלים להוטים אחרי סיפורי מסעות היתוליים. כך, מן הסתם, עלה בראספּה הרעיון לפרסם את סיפורי מינכהאוזן. את הסיפורים שמע ראספה הן מכלי שני, מידידים ששמעו אותם מול האח בבּוֹדנוורדר, והן מפי מינכהאוזן עצמו, שראספה היה זמן-מה מבאי ביתו. ראספה תירגם את סיפורי הציד של מינכהאוזן לאנגלית, עיבד אותם, צירף סיפורים על מסעותיו של מינכהאוזן ברוסיה ומהרפתקאותיו נגד התורכים, צירף מעשיות ישנות (כגון הסוס שנחצה לשניים ועץ הדובדבנים הצומח ממצחו של האייל) והוסיף עוד כהנה וכהנה מדמיונו. אגב כך שינה את תוארו של מינכהאוזן מ"פְרַייהֶר" הגרמני ל"בָּרוֹן", תואר שקיים גם באנגליה.

עתה כבר לא היו אלה גוזמאותיו של הברון. היו אלה בדיות משובחות, שנכתבו בידי אדם שהכיר מתוך ידע אישי את כל הטווח שבין אמת לשקר. הן ראו אור לראשונה באוקספורד, בשנת 1785, תחת השם (הארוך, כנהוג באותה תקופה) סיפורי הברון מינכהאוזן על מסעותיו המופלאים ומערכות המלחמה שלו ברוסיה - ובעילום שם המחבר, ששמח לקבל את התשלום על יצירתו ולהמשיך בחייו רבי-העלילה.

הספר זכה לכמה מהדורות, ובשנת 1786 תורגם לגרמנית על-ידי המשורר גוֹטְפריד אוֹגוּסט בּירגֶר. בּירגר הוסיף גם הוא, כיד הדמיון הטובה עליו, שלוש-עשרה בדיות שאינן מופיעות באסופה שלפנינו, ובהן הסיפור על הברון המושך את עצמו בציצית ראשו מתוך הבִּיצה והסיפור על הרכיבה על כדור התותח.

במהלך השנים הקרובות התקבצו סביב הגרעין היסודי שכתב ראספּה עוד ועוד קובצי סיפורים נוספים. אלה היו כבר שקרים גמורים, ואין כל קשר בינם לבין פרייהר פון מינכהאוזן האמיתי. סיפורים אלה משקפים היטב את הזמן והמקום שבהם נכתבו: אנגליה של שלהי המאה ה-18. הם מזכירים דמויות אמיתיות שהיו אז בחדשות, מלגלגים על ספרי מסעות בני זמנם, לועגים למוסר הכפול שאיפשר לבני אירופה לשעבד מיליוני אפריקאים, מתפעלים מן החידוש שבכדורים פורחים, נדהמים מן המהפכה הצרפתית - תקופה שלמה קמה ועולה מתוך הסיפורים שנטלו לעצמם את הברון כגיבור.

בשנת 1793 יצאה לאור המהדורה השביעית באנגלית, ובה כבר היו כלולים כל הסיפורים הנמצאים באסופה שלפנינו, הנחשבת קאנונית (ניתן למצוא את הגירסה הזאת, בין השאר, בכתובת http://bulfinch.englishatheist.org/baron/Baron.html#c1). כיוון שהכלל של עילום שם המחבר נשמר בקפידה בסיפורי מינכהאוזן, אין לנו כיום שמץ מושג מעֵטם של מי יצאו כל אותם סיפורים, ועל-כן נהוג כיום לכלול את כולם תחת שמו של ראספּה. זהו, כמובן, שקר מוחלט.

הצלחתו של הספר בגרמניה גרמה רק צרות לפרייהר פון מינכהאוזן עצמו, שעדיין חי אז - בשלווה פוחתת והולכת - בביתו, בעיירה הקטנה בּוֹדנוורדר. שמו הפך ללעג ולשנינה, סמל לאדם המספר שקרים שאין הדעת סובלתם. בדאים וגוזמאים החלו לרכל עליו שהוא מספר את שקריו כאחוז דיבוק, כשעיניו בולטות וריר נוזל מפיו. סקרנים החלו להופיע בסביבת ביתו כדי לראות במו עיניהם את האיש שהפך לקריקטורה. עם השנים מתה עליו אישתו האהובה, והרעיה שנשא לו במקומה - בת אצילים שהיתה צעירה ממנו ביותר מחמישים שנה - מיררה את חייו בפזרנותה וגנדרנותה. ובכל זאת עולה החשד כי מה שחרה יותר מכל לאיש שכל-כך אהב לספר מעשיות - הוא שמישהו הכפיש את שמו והוציא את דיבתו כשקרן, ואגב כך שדד ממנו את סיפוריו והפך אותם לנחלת הכלל. סיפורים חדשים קשה להמציא.

פרייהר פון מינכהאוזן נפטר בשנת 1797, ?בע-ימים, מר-נפש, ונקבר בכנסייה בעיירת הולדתו. ראסּפה ובּירגר מתו שלוש שנים קודם לכן.

זהו קו פרשת המים. ישנם סיפורים העוברים את כל המסלול המתואר לעיל מאמת ועד שקר, ונשארים בגדר שקרים; אחרים ממשיכים הלאה משם, בחזרה אל האמת.

במהלך המאה ה-19 ראו אור עוד ועוד גירסאות ועיבודים לסיפורי הברון, ובמקצתן נוספו על הסיפורים עוד שקרים מסמרי שיער. הפופולריות של הסיפורים הלכה וגברה, ואחרי אירופה הגיעה כמעט לכל מקום בעולם.

המאה ה-19 היתה עידן של קפיצות דרך פרועות: התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות, גילויי ארצות, חידושים פוליטיים. תיאוריות חדשות במדע ובפילוסופיה קראו תיגר על הדת, ועם ירידת קרנה של הדת הלך והתערער גם מעמדה המיוחס של האמת. לעיתים נדמה היה לאנשים שהמציאות הפכה בעצמה להיות גוזמה. וכך, אט-אט, מבלי שאיש ישים לב, הפך הברון לאגדה. הכל ידעו שמדובר בשקרים, אבל שקרים שהיטיבו להאיר את האמת באור הראוי לה, עד כי זכו למעמד משלהם: שקרים שכדאי וראוי לשמוע.

אלא שאז באה המאה ה-20 ושמה קץ לאופטימיות של בני אירופה. הקידמה החלה להיות מאיימת, הגבולות שנפרצו במאה ה-19 הלכו ונסגרו מחדש מאחורי קווי ביצורים ושינאה, והאדם נראה לפתע קטן ומאוים על-ידי כוחות גדולים עד כדי אבסורד, כמו מלחמות עולם, מעצמות-על ואנרגיה אטומית. בנסיבות כאלה לא נותרה לברון כל ברירה, והוא הפך למיתוס. מי עוד, כמוהו, מסוגל להתייצב מול כל הגזמה, פרועה ככל שתהיה, בקור-רוח ובשלוות ניצחון?

הפרקים הבאים בעלילות הברון היו - כיאה למאה ה-20 - קולנועיים: הסרט הראשון שהברון כיכב בו הופק כבר בשנת 1911, בצרפת. אבל הסרט הראשון שסיפר את עלילות הברון בממדים הראויים להן הופק רק בשנת 1943, במהלך מלחמת העולם השנייה. באותה שנה ביקש השלטון הנאצי, שגלגל המלחמה החל כבר להתהפך לרעתו, לציין את חגיגות חצי-היובל לאולפני הקולנוע הנחשבים ביותר בגרמניה בהפקת ענק; מטרת הפרויקט היתה להצהיל את לב אזרחי הרייך השלישי ולעורר בהם רגשות פטריוטיים, כיאה לאזרחי מדינה המסוגלת למפעל בקנה מידה הוליוודי כזה. בפיקוחו האישי של שר התעמולה הנאצי, יוזף גבלס, נאספו צוות כוכבים, שפע ניצבים ותפאורות ענק. לצורך העניין הסכים גבלס להעלים עין ולהפקיד את כתיבת התסריט בידי האדם האחד שיכול היה לכתוב אותו כהלכה, אף כי אותו תסריטאי ויצירותיו היו מוחרמים על-ידי הנאצים כעשר שנים. הוא רק הורה לתסריטאי להשתמש בשם בדוי, אבל יודעי ח"ן ידעו כבר אז כי האיש הוא סופר הילדים הנפלא, אריך קֶסְטְנֶר.

הסרט האחרון עד כה על עלילות הברון מינכהאוזן הוא יצירת המופת של טֶרי גיליאם, איש חבורת מוֹנטי פַּייתוֹן הבריטית, משנת 1988. סיפורי הזוועות המהלכים בחוגי הקולנוע על הפקת הסרט הזה מתחרים בסיפוריו של הברון עצמו. די אם נאמר שמאז צולם הסרט מתקשה טרי גיליאם מאוד למצוא חברה שתבטח את הפקת סרטיו.

אבל הדבר הפרוע ביותר שעוללה המאה ה-20 למינכהאוזן הוא להעניק את שמו לתסמונת נפשית. בעלי התסמונת הזאת מדמים שהם מתענים במחלות שלמעשה הם אינם חולים בהן. זוהי דיבה שפלה על הברון המסכן, שיהיו חסרונותיו אשר יהיו - מעולם לא ניצל את הטווח שבין אמת לשקר לצורכי סבל וכאב. כל עניינו של הברון הוא להצחיק, לעודד, ללגלג קצת, כי דווקא הגוזמאות הפרועות ביותר עשויות לפעמים להכניס את המציאות לפרופורציות הראויות לה. אבל חרף העוול שעוללה הפסיכולוגיה לברון, היא עשתה איתו גם צדק היסטורי, כשהפכה את שמו למושג החושף את האמת שמאחורי המחלות הבדויות. הנה נסגר מעגל.

בסופו של דבר, עלילות הברון הן אחת מנקודות השיא במסורת ארוכה ומפוארת של סיפורי גוזמה ובדיה על נוודים והרפתקנים, שראשיתה, לכל המאוחר, במסעות אוֹדיסֵיאוּס. גם הֵרוֹדוֹטוֹס, "אבי ההיסטוריה" ונווד דגול בזכות עצמו, זכה להיקרא בפי מבקריו גוזמאי ורמאי. כמוהו כמַרקוֹ פּוֹלוֹ הוונציאני, שבעקבות ספר מסעותיו אל חצר קוּבְּלַאי חַאן בסין זכה להיחשב לבדאי, וכונה "מרקו איש המיליונים" בשל מה שנחשב כנטייתו להגזמה. אפילו בקרב חז"ל הסתובב רבן בר-בר-חנה, איש סיפורי שור הבר והלווייתן.

קל לפטור את סיפורי הגוזמאות הללו כמעשיות חסרות ערך וחשיבות. אך זוהי השקפה צרה, שאינה מבינה כי הגוזמאות עשויות לעיתים לייצג את האמת טוב יותר מכפי שעושה זאת האמת עצמה, בכך שהן מבליטות את נקודות התורפה שלה, משרטטות את גבולותיה והופכות אותה לניתנת לעיכול ועיבוד. וכי מי יודע כיום להמחיש משהו על מסעות היוונים בים התיכון, כמעט אלף שנה לפני הספירה? רק הוֹמֵרוֹס. כך שאולי המציאות עולה על כל דמיון, אבל היא בסך-הכל בת-חלוף.

מקומו של הברון מובטח לו, בכתב ובעל-פה, כל עוד יבקשו בני-האדם לגלות גילויים חדשים (וגם יחששו מהם, באותה נשימה), וכל עוד ינסו להתייהר בהישגיהם ובהרפתקאותיהם. יש לשער כי הזמן עוד יוסיף למסכת סיפורי הברון עלילות חדשות. אחרי ככלות הכל, בעידן כשלנו, שבו כל שטות היא "האירוע של השנה" ופרסומות מציגות את הבנקים כידידי האזרחים - הברון מינכהאוזן נראה, יותר מאי-פעם, כאדם שהאמת היא נר לרגליו. וכולנו יודעים מה צריך לעשות כשבוער לנו נר מתחת לרגליים...

ירון בן-עמי, תל אביב.

פרק א: הברון מספר את קורות מסעותיו הראשונים -
השפעותיה המדהימות של סופה - מגיע לציילון;
נלחם ומכניע שני יריבים יוצאי דופן - שב להולנד.

שנים מספר בטרם בישׂר זקָני הצומח על גַברוּתי הקרֵבה, או, במילים אחרות, כאשר לא הייתי עדיין איש אבל גם נער כבר לא הייתי, אלא בין זה לזה, הבעתי שוב ושוב בשיחות שונות רצון עז לראות את העולם, שאיפה שהורי ניסו לדכא אותה בי אף כי אבי היה נוסע לא מבוטל בעצמו, כפי שיתברר עוד לפני שאגיע אל קץ הרפתקאותי - המשונות, אך יורשה לי להוסיף: המעניינות. התחבבתי על בן-דודי מצד אמי, שאמר לעיתים קרובות כי אני עלם נאה ונועז, ונטה בהחלט להביא את סקרנותי על סיפוקה. צחות לשונו השפיעה יותר מאשר זו שלי, שכן אבי נעתר והסכים שאתלווה אליו במסע אל האי צֵיילוֹן, שם התגורר דודו ושימש כמושל במשך שנים רבות.

הפלגנו מאמסטרדם וברשותנו איגרות מהוד מעלתן מדינות הולנד. האירוע היחיד הראוי לסיפור שהתרחש במהלך מסענו, היה השפעותיה המופלאות של סוּפה, שעקרה משורשיהם מספר רב של עצים אדירי היקף וגובה באי שהטלנו בו עוגן כדי להצטייד בעצים ובמים; משקלם של כמה מן העצים האלה הגיע לטונות רבות, ובכל זאת הם נישאו ברוח לגובה עצום, עד כי נראו כמו נוצות ציפורים קטנות המרחפות באוויר, שכן הם היו בגובה חמישה מיל לפחות מעל הקרקע.

ואולם, ברגע ששככה הרוח שבו ונפלו כל העצים במאונך, כל עץ למקומו, והיכו שורש כבראשונה - כולם חוץ מן הגדול שבהם, שעל ענפיו נמצאו במקרה, בעת שהועף לאוויר, איש ואישתו, זוג זקנים תמימי-דרך, שעסקו בקטיף מלפפונים (בחלק זה של העולם הירקות המועילים הללו גדלים על עצים). משקלם של בני הזוג היטה את הגזע בעת שנפל העץ, וגרם לו ליפול בצורה אופקית, והוא נפל על שליט האי והרג אותו במקום; האיש יצא את ביתו במהלך הסערה מחשש שיתמוטט עליו, וחזר הביתה דרך גנו בעת שאירעה אותה תאונה מוצלחת.

המילה "מוצלחת" טעונה כאן הסבר כלשהו. אותו שליט היה איש בעל נטיות קמצניות ושתלטניות, ואף כי לא היתה לו משפחה משלו, ילידי האי כמעט גוועו ברעב בשל הגזרות המדכאות והנודעות לשימצה שכפה עליהם. המצרכים שהוא גזל מהם היו נרקבים במחסניו, בעוד החלכאים האומללים שמהם נבזזו מתייסרים בעוניים. ואף כי חיסול הרודן היה תאונה, בחרו האנשים בזוג מלקטי המלפפונים למושלים כאות הוקרה על חיסולו, ולוּ בתאונה, של הרודן המנוח.

לאחר שתיקַנוּ את הנזקים שנגרמו לנו באותה סופה יוצאת-דופן, ולאחר שנפרדנו מן המושל החדש ומגבירתו, הפלגנו עם רוח טובה אל מטרת מסענו. בתוך כשישה שבועות הגענו לציילון, שם התקבלנו בשפע אותות ידידות ונימוס אמיתי. ההרפתקאות המשונות שעברו עלינו שם, אולי יתגלה שאינן כל-כך בלתי משעשעות.

לאחר שהייה בת שבועיים בציילון, ליוויתי את אחד מאַחֵי המושל במסע ציד. הוא היה גבר גבוה ואתלטי, וכיוון שהיה רגיל לאקלים (שכן התגורר במקום שנים מספר), הוא עמד בחום השמש האיום הרבה יותר טוב מכפי שיכולתי אני לעמוד בו; במהלך הבילוי הוא חדר עמוק אל מעבה יער בעוד אני נמצא עדיין רק בכניסה אליו.

על גדות מיקווה מים גדול שמשך את תשומת ליבי, נדמה היה לי ששמעתי צליל רשרוש מאחור; הסתובבתי וכמעט קפאתי על עומדי (ומי לא היה קופא?) למראה אריה שהתקרב אלי בכוונה ברורה לשבור את רעבונו בגווייתי האומללה, ועוד מבלי לשאול את רשותי. מה אפשר היה לעשות נוכח בעיה מחרידה כל-כך? לא היה לי אפילו רגע להרהר; הכלי שלי היה טעון רק בכדורי ברבורים, ולא היה עלי שום כלי אחר: עם זאת, אף כי לא יעלה על הדעת שאפשר להרוג חיית טרף כזאת בתחמושת כל-כך חלשה, עדיין פיעמה בי מעט תקווה שאוכל להפחיד אותו ברעש, ואולי גם לפצוע אותו.

יריתי מייד, מבלי להמתין שהוא יגיע לטווח הרובה, אבל הרעש רק הרגיז אותו, שכן הוא החיש את פסיעותיו ונראה מתקדם אלי במלוא המהירות. ניסיתי להימלט, אך הדבר רק הגביר (אם ניתן היה להגביר) את מצוקתי; שכן ברגע שפניתי לאחור גיליתי תנין גדול, לועו פעור לקבל אותי אל תוכו. לימיני היה מיקווה המים הנזכר לעיל, ולשמאלי תהום פעורה, שעל-פי השמועה, כפי שהתברר לי מאז, נמצא בקרקעיתה ריכוז של יצורים ארסיים. בקיצור, בעיני עצמי כבר הייתי אבוד, שכן האריה ניצב כעת על רגליו האחוריות, ובדיוק עמד לתפוס אותי.

מרוב פחד נפלתי על האדמה שלא ברצוני, ואז, כפי שהתברר מאוחר יותר, זינק האריה מעלי. זמן-מה הייתי שרוע במצב אשר שפת אנוש דלה מלתארו, וציפיתי בכל רגע לחוש את שיניו או טפריו בחלק כלשהו של גופי. לאחר שהמתנתי כך, אפרקדן, במשך כמה שניות, שמעתי קול עז אך בלתי רגיל, שונה מכל צליל שהגיע עד כה אל אוזני; וגם אין כל תֵמה בדבר, כשאספר לכם מנַין עלה הקול: לאחר המתנה קצרה העזתי להרים את ראשי ולהביט סביב, ואז, למרבה אושרי, ראיתי שהאריה, מרוב להיטותו כשזינק עלי, חלף מעל גופי המוטל על הקרקע ונקלע היישר אל לוע התנין! - הלוע, כפי שצוין קודם, היה פעור. ראשו של זה נתקע בגרונו של זה! והם נאבקו לחלץ את עצמם! למרבה המזל נזכרתי אותו רגע בפגיון הציד שלי שהיה לצידי; בכלי הזה ערפתי את ראש האריה באיבחה אחת, וגופו נפל למרגלותי! אחר-כך, באמצעות הקת של רובה הציפורים שלי, דחסתי את ראשו עמוק אל תוך גרונו של התנין וחיסלתי אותו בחנק, שכן הראש היה תקוע בו, לא לבלוע ולא להקיא.

מעט לאחר שזכיתי באופן כזה בניצחון מוחץ על שני יריבַי האיומים, הגיע רעי לחפש אותי, שכן משגילה שלא באתי אחריו הוא שב על עקבותיו, מחשש שאיבדתי את דרכי או שאירעה לי תאונה. לאחר ברכות ואיחולים הדדיים מדדנו את התנין, שאורכו היה בדיוק ארבעים רגל.

מייד כשסיפרנו על הרפתקה יוצאת-דופן זו למושל, הוא שלח קרון ומשרתים שהביאו את שתי הגוויות הביתה. עור האריה שוּמר כיאות, עם כל שערותיו עליו, ולאחר מכן נתפרו ממנו נרתיקי טבק שאותם הענקתי בבוא היום - עם שובנו להולנד - כמתנה לנכבדי העיר, שהפצירו בי לקבל עבורם אלף דוקאטים.

עור התנין עבר מילוי כמקובל, ומשמש כיום מוצג נפלא במוזיאון הציבורי שלהם באמסטרדם, שם מסַפּר אוֹצֵר המוזיאון לכל מבקר על הפרשה כולה, בצירוף תוספות שהוא מוצא לנכון להוסיף. כמה מן השינויים שלו הם מופרזים למדי; אחד מהם הוא כי האריה חלף ועבר דרך התנין וניסה להימלט מן היציאה האחורית, ואז, ברגע שהגיח ראשו, מֶסְיֶיה הברון האדיר (כך הוא אוהב לכנות אותי) ערף אותו, ויחד איתו עוד פיסה באורך שלוש רגל מזנבו של התנין; לא, הבחור הזה מייחס כל-כך מעט חשיבות לָאמת, שלעיתים הוא מוסיף כי ברגע שהבחין התנין כי זנבו איננו, הוא הסתובב, חטף את פגיון הציד מידיו של מסייה ובלע אותו בלהיטות כזו שהפגיון נתקע בליבו והרג אותו מייד!

הכבוד הזעום שרוחש נוכל מחוצף זה לאמת מעורר בי לעיתים חשש שמא ייפול חשד על העובדות האמיתיות בסיפורי, הקיימות לצד המצאותיו הארורות.

© כל הזכויות שמורות לספרי עליית הגג הוצאה לאור

ההרפתקאות המפתיעות של הברון מינכהאוזן - רודולף אריך ראספה
The Surprising Adventures of Baron Munchausen - Rudolf Erich Raspe


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, גיא בן הינום, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, נהר הקרח, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, עוד לילה אחד, על מקום הימצאה, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים ביולי 2019:
איה 50, איך לעצור את הזמן, אימפריית החטאים , אמא של הים, אמנות הזוגיות, אנגארד הסייף, אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי, בחזרה ללאקאן, ברונז, בריכה עירונית, בשבח המלחמה, דראגה קלרי, האחות המועדפת, הטופוגרפיה של העריכה, הסיפור יתחיל בפרנזו, הרצל - היסטוריה אירופאית, השאירו הודעה לאחר הצפצוף, השבוי ואשת השבוי, השמיעיני את קולך ונסו הצללים, התוואי האופקי, חדר הפלאות, יחידים במינם, ימים של פלא, ירח מעל סואץ, להיות אנושי - איריס מרדוק, ליאור רובין, ליאורה, לעולם אל תיתן לי ללכת, לשאלת המתודה, מבקשי חיים, מועדון ה-5 בבוקר, מוצא המינים מאת צ`רלס דרווין, מחר אני הולכת, מכת פתיחה, נשיקה של זהב, ספרות, היסטוריה היום האחר, על דלות המוסר, פונטי , פלמינגו - ימי אהבה, רוזה האדומה, שיבה לריימס.

ספרים חדשים ביוני 2019:
אני אבא שלך, גן ההרדופים, האדון היהודי, הזכות לשלמות הגוף, המוח המאושר, השירים הגנוזים, כובעים של זכוכית, נחובש, סודות, צמאה לך נפשי, שפילפוגל , שפילפוגל, תעלול.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים