Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים תרגום  » ספרים חדשים ביולי 2011       חזור

הכתרה
מאת: בוריס אקונין
Coronation, or the Last of the Romanovs - Boris Akunin

ההוצאה:

ספרי עליית הגג

השנה היא 1896. רוסיה אחוזת התרגשות לקראת חגיגות ההכתרה של הקיסר החדש ניקולאי השני, הצאר האחרון.

אבל גם לפושע המסוכן ביותר בעולם יש תוכניות: הוא חוטף את אחיינו הרך בשנים של ניקולאי, תובע ככופר נפש יהלום יפהפה מן האוסף המלכותי, ומאיים לחבל בהכתרה. ברוסיה כולה יש רק אדם אחד המסוגל למנוע את השערורייה עצומת הממדים.

אֶראסְט פֶּטרוֹביץ' פַנְדוֹרין, בעברו יועץ ממלכתי וכעת אזרח פרטי ואישיות בלתי רצויה במוסקבה, שב אליה בהכתרה, הרומן השביעי בסידרה "תיבת פנדורין", כדי להיאבק ביריב ותיק ומר.

בוריס אקונין כתב כהרגלו רומן בלשי מרתק, מפתיע ומלא הומור חד, השוזר יחדיו אירועים היסטוריים אמיתיים בעלילה סוחפת, שאותה עיצב כמחווה לכמה מגדולי הספרות האנגלית לדורותיה.

הכתרה
שתפו אותי

מחווה לווילקי קולינס עם אבן הירח, דרך ארתור קונאן דוֹיל עם הבעיה הסופית של שרלוק הולמס ועד שארית היום עטור הפרסים והשבחים של קאזוּאוֹ אישיגוּרוֹ.

לקורא העברי מזומנת האפשרות לצלול אל תוך העולם הזוהר של חצר הקיסרות הרוסית על תככיה, אוצרותיה וסודותיה הכמוסים ביותר.

ביקורות מחו"ל
"לעיתים רחוקות מופיע סופר שמצליח להפתיע גם את התובעניים שבאוהבי הספרות הבלשית... אקונין הוא אמן המסתורין." The Guardian

"אקונין כותב פרוזה מופלאה, מתוחכמת, הספוגה במלנכוליה סלאבית. כתיבתו מחזירה אותנו אל גדולי המאה התשע־עשרה." Time

בוריס אקונין(1956) הוא שם העט של גריגורי שלווסדזה צ’חארטישווילי - חוקר ספרות, מתרגם, יפנולוג וסופר, ומחברה של סידרת ספרי המתח ההיסטוריים תיבת פנדורין, שבעקבותיה זכה בפירסום עולמי. ספרי תיבת פנדורין מתרחשים בסוף המאה ה-19 ברוסיה הצארית, וגיבורם הוא צעיר משכיל בשם אראסט פנדורין, שמשפחתו ירדה מנכסיה והוא נאלץ לפרוש מלימודיו. הוא מצטרף כפקיד רישום זוטר במחלקת הבילוש של משטרת מוסקבה, מצליח לפענח פרשייה בינלאומית סבוכה בספר הראשון בסידרה, עזאזל, ומטפס במהירות בסולם הדרגות.

יותר מעשרה מיליון ספרי פנדורין נמכרו עד כה בשפות רבות, וחלקם עוּבד לטלוויזיה ולקולנוע. בעברית ראו אור עד כה חמישה מספרי הסידרה, כולם בתירגומו של יגאל ליברנט: עזאזל, גמביט טורקי, לווייתן, מות אכילס, ומשימות מיוחדות.

הכתרה מאת בוריס אקונין בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, תרגם מרוסית: יגאל ליברנט, עריכת תרגום: דוד קריקסונוב, 418 עמודים.

הכתרה, בוריס אקונין | עשרים במאי
הוא נהרג מול עינַי, האדון המוזר והלא-נעים הזה.
הכול אירע מהר, כל-כך מהר.
כשרעמו היריות הוא הושלך אל החבל.

הוא הפיל את האקדח התוּפּי הקטן שלו, נאחז במעקה הרעוע וקפא על עומדו, שומט את ראשו לאחור. פניו החיוורים, החצויים בפס של שפם, ריצדו מולי לרגע ונעלמו מאחורי שובל הבד השחור.
- אֶראסְט פֶּטְרוֹבִיץ'! - צעקתי, פונה אליו לראשונה בשמו המלא.
או שמא רק רציתי לצעוק זאת?

הגשר החלש התנדנד תחת רגליו. הראש זז לפתע קדימה, כאילו הונע בדחיפה חזקה. בתחילה הגוף נשען על החבל בכבדות, וכעבור רגע קט התהפך בצורה מגוחכת וכבר עף. עף למטה.

תיבה היקרה מפז נשמטה מידַי, נחבטה בסלע והתנפצה. פאותיהם הצבעוניות של היהלומים, של אבני הספיר והאיזמרגד התיזו ניצוצות מעוורי עיניים, אבל אפילו לא התפתיתי להעיף מבט בכל האוצרות העצומים האלה שהתפזרו בעשב.

מתוך התהום נישא קול חבטה רך ושביר. השמעתי אנקה. הצרור השחור התגלגל במהירות הולכת וגוברת במורד הצלע התלולה, ועצר את סיבובו המחליא רק ליד הנחל עצמו, שומט מתוכו אל המים יד נטולת רוח חיים ונשאר לשכב שם, פניו טמונים בחלוקי הנחל.

לא אהבתי את האיש הזה. אולי אפילו שנאתי אותו. בכל אופן, רציתי שהוא ייעלם אחת ולתמיד מתוך חיינו, אך לא ביקשתי את מותו.

הסיכון היה מקצועו. הוא הסתכן כל הזמן, זה היה משחקו. אך משום מה, אף פעם לא חשבתי שהוא עלול להיהרג. בעיני רוחי דימיתי אותו לבן-אלמוות.

אינני יודע כמה זמן המשכתי לעמוד שם, מסתכל מטה כמאובן; מן הסתם - זמן קצר בלבד. אלא שנדמה לי כי הזמן נסדק והתנפץ - ואני נפלתי אל תוך הסדק הזה - לשם, אל החיים השלווים של פעם אשר נקטעו לפני שבועיים בדיוק.

כן, גם אז היה יום שני, שישה במאי.

שישה במאי
הגענו אל בירתה העתיקה של הממלכה הרוסית בשעת בוקר. תחנת הרכבת ניקולאיֶבְסְקי היתה עמוסה משום שחגיגות ההכתרה הלכו וקרבו, ואילו הרכבת שלנו הוּבלה במסילה עוקפת אל תחנת בּרֶסְטְסְקִי, מה שנראה בעינַי צעד חסר התחשבות מצד השלטונות המקומיים. יש להניח שהקרירות המסוימת אשר איפיינה את היחסים בין הוד נסיכותו גֵיאוֹרְגִי אָלֶכְּסַנְדְרוֹבִיץ' להוד נסיכותו סִימֶאוֹן אלכסנדרוביץ', הגנרל-המושל המוסקבאי, שיחקה פה תפקיד. אינני מוצא כל הסבר אחר לחנייה המשפילה בת מחצית השעה בתחנת סוֹרְטירוֹבוֹצְ'נָיָה, ומאוחר יותר - להעברת הרכבת המיוחדת מן התחנה הראשית אל תחנה משנית בחשיבותה.

מה גם שמי שפגש אותנו ברציף לא היה סימֶאון אלכסנדרוביץ' עצמו, כנדרש על-פי הפרוטוקול, המסורת והרגש המשפחתי, ובסופו של דבר - כפי שמחייבים רגשי הכבוד הבסיסיים כלפי האח הבכור. לא היה זה אלא בסך הכול היושב-ראש של הוועד לקבלת פני אורחים רמי-מעלה - שר בחצר הקיסרית שבא לקבל את פנינו. אלא שגם הוא עזב מייד אל תחנת ניקולאיֶבסקי כדי לפגוש את הנסיך הפְּרוּסי.

הואילו לומר לי, ממתי מרעיפים במוסקבה כבוד רב יותר על יורש העצר הפרוסי מאשר על דודו של הוד מלכותו, הגנרל-האדמירל בצי הרוסי והנסיך השני בסדר הירושה בין נסיכי הכתר? גיאורגי אלכסנדרוביץ' העמיד פנים שאין בכך כלום. אולם, לדעתי, הוא זעם על העלבון הפומבי הזה לא פחות ממני.

מזל שהוד נסיכותה - נסיכת הכתר יֶקָטֶרִינָה אִיאוֹאָנוֹבְנָה - נשארה בפטרבורג; הרי היא כה קנאית בכל הנוגע להקפדה על דקויות הטקס ולשמירה על הכבוד המלכותי. מגיפת החצבת פגעה בארבעת בניה האמצעיים: אלֶכּסֵי גיאורגיֶביץ', סֶרגֵי גיאורגיֶביץ', דמיטרי גיאורגיֶביץ' וקוֹנסטַנְטין גיאורגיֶביץ'.

המגיפה מנעה מהוד נסיכותה, אֵם אוהבת למופת, את ההשתתפות בהכתרה - האירוע הנעלה ביותר בחיי המדינה ומשפחת הקיסר. לשונות רעות טענו אומנם שהיעדרות הוד נסיכותה מן החגיגות במוסקבה נובעת לאו דווקא מאהבת אם, אלא מסירובה לשחק את תפקיד הניצבת בתהלוכת הניצחון של הצארינה הצעירה. תוך כדי כך הזכירו את הסיפור מהשנה שעברה, על נשף חג המולד. הקיסרית החדשה הציעה לגבירות החצר לייסד אגודת מלאכת-יד - כדי שכל אחת מנסיכות הכתר תסרוג מצנפת חמה לילדי בית היתומים מָרִיאִינְסְקִי. ייתכן שיֶקָטרינה איאואנובנה אכן התייחסה ליוזמה בחומרה רבה מדי.

איני פוסל גם את האפשרות שמאותו הרגע, היחסים בין הוד נסיכותה להוד מלכותה נעכרו במידת-מה. אולם, באי-הגעתה של גבירתי לא היה ולוּ שמץ של הפגנתיות. אני נשבע בהן צדקי. יֶקָטרינה איאואנובנה יכולה להתייחס להוד מלכותה בכל דרך שתבחר בה, אך בשום אופן לא היתה מרשה לעצמה לזלזל בחובתה לשושלת ללא סיבה רצינית ביותר. בניו של הוד נסיכותו באמת היו חולים מאוד.

הדבר מצער מאוד, כמובן, אבל, כמו שנוהגים לומר פשוטי העם - אין רע בלי טוב, כי יחד עם הוד נסיכותה נשארו בבירה כל אנשי החצר שלה. הדבר הֵקֵל מאוד על המשימה הלא-פשוטה שניצבה בפנַי בכל הנוגע למעבר הזמני שלנו למוסקבה.

גבירות החצר נעצבו עד בלי די מכך שלא יחזו בחגיגות במוסקבה, והביעו את מורת-רוחן (וזאת, כמובן, בלי להפר את גינוני הטקס), אולם יֶקָטרינה איאואנובנה דבקה בעמדתה בעקשנות: כללי הטקס הכתיבו לאנשי החצר להישאר במקום מושבם של מרבית בני משפחת הנסיך, ומרבית הגיאורגיֶביצ'ים (כך, באופן לא רשמי, נקרא הענף שלנו במשפחת הקיסר) נשארו בפטרבורג.

ארבעה יצאו אל ההכתרה: גיאורגי אלכסנדרוביץ' עצמו, בנו הבכור ובנו הצעיר, ואיתם - בתו היחידה, קסֶניָה גיאורגיֶבנָה.

כפי שכבר אמרתי, חסרונם של האדונים אנשי החצר רק שימח אותי. מנהל משק החצר הנסיך מֶטְליצְקי ומנהל משרד החצר, יועץ הסתרים פוֹן בּוֹרְן, רק היו מפריעים לי לעשות את שלי, ודוחפים את אפם לעניינים החורגים לגמרי מגבולות הבנתם. רב-משרתים טוב אינו זקוק לאומנוֹת ולמשגיחים על-מנת להצליח במילוי חובותיו.

ואשר לגבירת-החצר הראשית ולגבירות צִוותהּ - הרי פשוט לא הייתי יודע היכן לשכּנן; כה עלוב היה המעון שהוקצה לחצר הירוקה (כך מכנים את הענף המשפחתי שלנו, על-פי צבע שובל שמלתה של נסיכת הכתר) על-ידי ועד ההכתרה. אבל עוד נדבר על המעון בהמשך.

המסע מפטרבורג עבר בהצלחה. הרכבת הורכבה משלושה קרונות: בראשון נסעה המשפחה הנסיכותית, בשני - המשרתים, ובשלישי הוסעו כל הכלים הדרושים והמִטען. כך נאלצתי לעבור כל הזמן מקרון אחד למשנהו. מייד אחרי תחילת התנועה, הוד נסיכותו גיאורגי אלכסנדרוביץ' התיישב לשתות קוניאק בחברתם של הוד נסיכותו פָּאבֶל גיאורגיֶביץ' והקאמֶר-יוּנְקֶר אֶנְדְלוּנְג. אדוני הואיל בטובו לשתות אחת-עשרה כוסיות והתעייף. לאחר מכן - נם את שנתו עד שהגענו למוסקבה עצמה.

לפני השינה, כבר בהיותו ב"יַרכתי הספינה", כפי שכינה את תא הנוסעים שלו, אדוני סיפר לי מעט על הפלגתו לשוודיה שהתרחשה לפני עשרים ושתיים שנים והותירה בהוד נסיכותו רושם רב. העניין הוא שלמרות העובדה שגיאורגי אלכסנדרוביץ' נושא את דרגת הגנרל-האדמירל, הוא יצא אל הים רק פעם אחת. ההפלגה הזאת נשמרה בזכרונו כאחד האירועים הלא-נעימים ביותר בחייו, והוא מזכיר הרבה את שמו של השר הצרפתי קוֹלְבֶּר, אשר כלל לא עלה על ספינה מימיו אבל הפך את מדינתו למעצמה ימית חשובה.

את סיפור ההפלגה השוודית שמעתי פעמים רבות, וכבר הספקתי לשנן אותו בעל פה. הפרט המסוכן מכול בסיפור הוא תיאור הסערה סמוך לחופי האי גוֹטְלַנְד. לאחר המילים "ואז רב-החובל צרח לפתע: 'כולם - למשאבות!'..." נוהג הוד נסיכותו לפקוח את עיניו לרווחה ולחבוט בשולחן במלוא התנופה. גם הפעם קרה הדבר, אולם לא נגרם נזק למפה ולכלים, מכיוון שנקטתי מראש את האמצעים הדרושים: אחזתי בקנקן ובכוסית.

כאשר הוד נסיכותו התעייף והחל לאבד את רצף דיבורו, סימנתי למשרת שיפשיט ושישכיב אותו, ושׂמתי פעמַי לבקר אצל פאבל גיאורגיֶביץ' ואצל הלֵייטֶנַנְט אֶנדלוּנג. אלה היו אנשים צעירים שופעי בריאות, ולכן עייפו מן הקוניאק הרבה פחות. ניתן לומר שלא התעייפו כלל, כך שצריך היה לפקוח עליהם עין, בייחוד בהתחשב באופיו של האדון הקאמר-יוּנקֶר.

אֶנדלוּנג הזה! לא יפה לומר זאת, אך יֶקָטרינה איאואנובנה טעתה טעות מרה בשעה שהחליטה כי האדון הזה יהיה משגיח מתאים לבנה הבכור. מובן שהלייטננט הוא נוכל ערמומי: מבטו צח ובהיר. יש לו פרצוף ורוד, שביל מסודר בשׂערו הזהוב וסומק ילדותי על לחייו - הוא מלאך של ממש.

הוא נוהג בכבוד בגבירות המבוגרות, קד בחן, מסוגל להאזין בהבעה מתעניינת ביותר גם כשמספרים על אִיאוֹאָן מקְרוֹנְשְׁטַדְט1 וגם על מחלת הכלבלבת של הפּינצֶ'רית. אם כך, אין פלא שיֶקָטרינה איאואנובנה התמוגגה מאֶנדלוּנג לגמרי. האיש הצעיר היה כה נעים-הליכות, והעיקר - רציני כל-כך, שלא כמו אותם צוערים פוחזים מבית-הספר לקציני-ים או כמו הבטלנים מהגווארדיה. היא מצאה לה בידי מי להפקיד את ההשגחה על פאבל גיאורגיֶביץ' בהפלגתו הגדולה הראשונה! אני ראיתי די והותר מן המשגיח הזה.

כבר בנמל הראשון, בווארְנה, התגנדר אֶנדלוּנג כמו טווס - לבש חליפה לבנה עם מותניית ארגמן, עניבת כוכבים וכובע רחב-שוליים - ושׂם פעמיו אל בית-הבושת, ואילו את הוד נסיכותו (שהיה באותה העת עוד נער ממש) גרר יחד עימו. ניסיתי להתערב, אבל הלייטננט אמר לי: "הבטחתי ליֶקָטרינה איאואנובנה שלא אתיק את מבטי מהוד נסיכותו. לכל מקום שאלך - גם הוא הולך". ואני אומר לו: "לא, אדון לייטננט, הוד נסיכותה אמרה: 'לכל מקום שהוא יילך - אתה הולך'".

ואֶנדלוּנג השיב: "זוהי פַּלפּלנות לשמה, אָפָנָסִי סְטֶפָּנוֹבִיץ'. העיקר הוא שלא ניפרד לרגע, כמו שני האָיָאקְסים". והוא באמת סחב את רב-המלחים הצעיר לכל מאורות הפריצות, עד גיברלטר וכולל גיברלטר. ואחרי גיברלטר - ממש עד שהגיעו לקרוֹנשטַדט. הן הלייטננט הן רב-המלחים נהגו באיפוק מרבי ואפילו לא ירדו אל החוף - הם רק רצו אל הרופא ארבע פעמים ביום כדי לעשות שטיפות חיטוי. כזה הוא המשגיח הזה. אֶנדלוּנג הזה גרם להוד נסיכותו להשתנות מאוד באופיו, עד לבלי הכר.

כבר אפילו רמזתי על כך לגיאורגי אלכסנדרוביץ', והוא רק פטר את העניין בהנף-יד, כאומר - אין דבר, פּוֹלי שלי רק ירוויח מבית-מדרש כזה, ואשר לאֶנדלוּנג - הוא אומנם פוחז, אבל למרות זאת הוא גם חבר טוב ויש לו לב רחב. הוא לא יגרום לנזק רב. ואילו לעניות דעתי, זה נקרא לתת לחתול לשמור על השמנת, אם להשתמש בביטוי העממי. אני קורא את אֶנדלוּנג כמו ספר פתוח. בטח, יש לו לב רחב, ממש רחב. הודות לידידות עם פאבל גיאורגיֶביץ' זכה הבחור גם בסמל הקיסרי על כותפותיו, וכעת זכה גם לדרגת קאמר-יוּנקֶר. הרי לא נשמע כדבר הזה - דרגת חצר כה מכובדת מוענקת לאיזה לייטננט עלוב!

לאחר שנותרו בארבע עיניים, האנשים הצעירים התחילו לשחק בֶּזִיק. המפסיד אמור למלא את משאלותיו של המנצח. כאשר הצצתי אל תאם, פאבל גיאורגיֶביץ' קרא לי:

- שב, אפָנָסי. שחק איתנו פוקר. אם תפסיד - אדרוש שתגלח את פאות-הלחיים היקרות שלך, לכל השדים והרוחות. הודיתי לו על ההזמנה וסירבתי, מתרץ זאת בעיסוקַי המרובים אף-על-פי שלא היו לי שום עיסוקים מיוחדים. רק זה מה שחסר לי - לשחק פוקר עם הוד נסיכותו. פאבל גיאורגיֶביץ' ידע אף הוא היטב שלא ייצא ממני שותף למשחקיו - הוא פשוט התלוצץ.

בחודשים האחרונים הופיע אצלו ההרגל המבלבל הזה - להתלוצץ על חשבוני. וכל זה הודות לאֶנדלוּנג. זה קרה בהשפעתו. האמת היא שאֶנדלוּנג עצמו חדל להציק לי זה זמן-מה, אך פאבל גיאורגיֶביץ' טרם הצליח לעצור. אין דבר, להוד נסיכותו - מותר. אינני בא בטענות נגדו. הנה, גם עכשיו אמר לי במראה קשוח לגמרי:

- הידעת, אפָנָסי, שהצמחייה הפֶנומנאלית שעל פניך מעוררת קנאה אצל אישים מסוימים ורבי-השפעה? בנשף שלשום, לדוגמה, בשעה שעמדת ליד הדלת בארשת רבת-חשיבות, אוחז שרביט מוזהב ופאות-לחייך פרושׂות לשני הצדדים, כל הגברות כולן הביטו אך ורק בך, ובבן-דודי ניקי איש לא הציץ, אף-על-פי שהוא הקיסר. אכן, צריך לגלח אותך או - לפחות - לספר אותך.

לאמיתו של דבר, "הצמחייה הפנומנאלית" שלי לא היתה שום דבר יוצא מגדר הרגיל: רק שפם גדול ופאות-לחיים, אולי קצת גדולות אך לא מוגזמות. בכל אופן - הן היו מטופחות כראוי ושיוו לי מראה מכובד לגמרי. גם אבי וסבי גידלו פאות-לחיים זהות, כך שלא היתה לי כל כוונה להתגלח, גם לא להסתפר.

- די, פּוֹלי, - יצא אֶנדלוּנג להגנתי. - אל תייסר את אפָנָסי סטֶפָּנוביץ'. במקום זה עדיף שתשחק. תורך. נראה שבכל זאת יהיה עלי להסביר על יחסַי עם הלייטננט. יש כאן סיפור נפרד.

כבר ביום הראשון להפלגתנו בַּקוֹרְבֶטָה "מֶסְטִיסְלַב", מייד לאחר צאתנו מסֶבַסְטוֹפּוֹל, ארב לי אֶנדלוּנג על הסיפון, הניח יד על כתפי ואמר, מביט בי בעיניים חצופות שהיו שקופות לגמרי מרוב היין ששתה במשך חגיגות הפרידה: - מה, אפוֹנְיָה, נפש משרת שכמוך, למה פרשׂת את המטאטאים שלך לצדדים? מה, הבּריזה פרעה לך אותם? [פאות-הלחיים שלי אכן נפרעו מעט ברוח הימית הרעננה, ומאוחר יותר נאלצתי לקצר אותן קצת למשך המסע.] עשֵׂה לי טובה, בחייך - טוס למִזנונאי הקמצן, תגיד לו שהוד נסיכותו ציווה לשלוח אליו בקבוק רום - כדי למנוע את מחלת הים.

עוד בדרכנו אל נמל היציאה, בזמן שנסענו ברכבת עד לסֶבַסְטוֹפּוֹל, אֶנדלוּנג לא חדל לשים אותי לצחוק, מקניט אותי בלי סוף בנוכחות הוד נסיכותו, אבל אני הבלגתי וחיכיתי להזדמנות שבה נוכל לדבר בארבע עיניים. והנה - ההזדמנות נקרתה בדרכי.

בעדינות, בשתי אצבעות בלבד, הורדתי מעל כתפי את ידו של הלייטננט (באותה העת עדיין לא היה קאמר-יוּנקֶר כלל ועיקר) ואמרתי לו בטון אדיב:
- אדון אֶנדלוּנג, אם כבר יש לך פנטזיה ואתה טרוד בהגדרת נשמתי, יהיה מדויק יותר לכנותה לא "נפש משרת", אלא "נפש הוֹף-פוּרְיֶר", היות שבמהלך שירותי ארוך השנים וחסר הדופי בחצר הוד מלכותו הוענקה לי דרגת הוֹף-פוּריֶר. תואר זה משויך לדרגה האזרחית התשיעית ואף מקביל לדרגת היועץ הטיטוּלָרי - שְׁטַבְּס-קפיטן בצבא היבשה או לייטננט בצי המלכותי (את המילים האחרונות הדגשתי בכוונה).

אֶנדלוּנג התלהם:
- לייטננטים לא ממַלְצרים ליד השולחן!

ואני השבתי:
- ממַלְצרים, אדוני, רק במסעדה. ואילו את משפחת הקיסר - משרתים. כל אחד בדרכו, על-פי מצפונו וחובתו. והנה, מאז אותו המקרה, אֶנדלוּנג הפך לרך כמשי ביחסיו איתי: דיבר באדיבות, לא הרשה לעצמו עוד הלצות נוספות, ופנה אלי אך ורק בפנייה הרשמית והמלאה.

עלי לומר שלאדם במעמדי יש יחסים סבוכים עם שני סוגי הפנייה: הפנייה הרשמית ופניית הקירבה. כל זאת מכיוון שמעמדנו, מעמד משרתי החצר, הוא מעמד מיוחד. קשה להסביר כיצד קורה שמפי אנשים מסוימים מעליב ממש לזכות בפנייה לא-רשמית, ומאנשים אחרים דווקא צורב לשמוע פנייה רשמית. אלא שאני מסוגל לשרת רק את אלה האחרונים, אם אתם יורדים לסוף דעתי.

אנסה להסביר: את פניית הקירבה אני סובל אך ורק מפי בני השושלת הקיסרית. לא. אני לא סובל אותה, אלא רואה בה זכות-יתר וכבוד מיוחד. הייתי פשוט מרגיש כמו מוכה-אסון אילו גיאורגי אלכסנדרוביץ', הוד נסיכותה או מישהו מן הילדים, ולוּ הקטנים ביותר, היה פונה אלי לפתע בפנייה הרשמית. לפני שלוש שנים היו לי חילוקי דעות מסוימים עם יֶקָטרינה איאואנובנה בעניינה של חדרנית אחת שהואשמה, על לא עוול בכפה, בקלות-דעת וחשדו כי היא מופקרת. התעקשתי, הגנתי על עמדתי ונסיכת הכתר נעלבה ופנתה אלי בפנייה הרשמית במשך שבוע תמים. התעניתי מאוד. רזיתי. לא הצלחתי להירדם בלילות. אחר-כך, כמובן, השלמנו. יֶקָטרינה איאואנובנה, בגדלות-הנפש האופיינית לה, הודתה בטעותה וגם אני היכיתי על חטאי - הורשיתי לגשת ולנשק את ידה, והיא, בתורהּ, נשקה על מצחי.

אבל סטיתי מן הנושא יתר על המידה.

מי ששירת כעת את השחקנים היה המשרת הזוטר ליפְּס, אחד הטירונים. לקחתי אותו איתי בכוונה, על-מנת לאמוד את ערכו. לפני כן שירת באחוזה האסטונית של הרוזן בֶּנְקֶנְדוֹרְף, והומלץ בפנַי על-ידי מנהל משק הבית של הוד רוממותו, מכּרי משכבר הימים. למראית עין היה זה בחור זריז שקימץ במילים; אלא שמשרת טוב, להבדיל מן הגרוע, לא ניתן לזיהוי תכף ומייד. במקום-השירות החדש כל אחד משתדל בכל כוחו. במקרה זה יש להמתין כחצי שנה עד שנה, ואולי אפילו שנתיים שלמות. עקבתי במבטי כיצד ליפּס מוזג את הקוניאק, באיזו מיומנות הוא מחליף את המפית המלוכלכת, וכיצד הוא עומד במקומו - זה מאוד-מאוד חשוב. הוא עמד נכון - לא דישדש במקומו מרגל לרגל ולא סובב את ראשו אנה ואנה. ייתכן שכבר אפשר להוציאו אל האורחים בקבלות-הקהל הקטנות, החלטתי.

והמשחק המשיך להתנהל כסדרו. בתחילה אֶנדלוּנג הפסיד ופאבל גיאורגיֶביץ' רכב על גבו לאורך הפרוזדור. אחר-כך נטש המזל את הוד נסיכותו, והלייטננט דרש שנסיך הכתר ירוץ אל חדר השירותים, ערוֹם כביום היוולדו, ויביא משם כוס מים.

בזמן שפאבל גיאורגיֶביץ' פשט בצחוק גדול את בגדיו, חמקתי חרש אל המסדרון, קראתי למשרתו האישי וציוויתי שאיש מן המשרתים לא יַראה את קצה אפו בקרונם של הנסיכים, בעוד אני עצמי אספתי גלימה מתא השרת התורן. כאשר הוד נסיכותו זינק אל הפרוזדור כשהוא מציץ לכל עבר ומסתיר את גופו בידיו, ביקשתי להניח את המלבוש הארוך הזה על כתפיו, אך פאבל גיאורגיֶביץ' סירב בזעם, באומרו כי מִלה היא מלה. הוא רץ עד חדר השירותים ובחזרה, צוחק בקול רם.

טוב לפחות שהמדמואזל דֶה-קְלִיק לא הציצה החוצה למשמע צחוקו. למרבה המזל, הוד נסיכותו מיכאיל גיאורגיֶביץ' טרם שכב לישון, על אף השעה המאוחרת - והוא הואיל בטובו לקפץ ממוּשכות על מושב הקרון, ואחר-כך נתלה מן הווילון והתנדנד עליו ארוכות. בדרך כלל, בשמונה וחצי, הצעיר שבנסיכי הכתר כבר ישן. אך הפעם המדמואזל מצאה לנכון להקל בכללים, באומרה שהוד נסיכותו משולהב מדי מן המסע ובכל מקרה לא יירדם.

אצלנו, בבית הירוק של השושלת המלכותית, חינוך הילדים אינו מחמיר מדי, להבדיל מן הקירילוֹביצ'ים - אנשי חצר המלכות הכחולה. שם דבקים במסורת המשפחתית של הוד מלכותו ניקולאי פאבלוביץ': הבנים מתחנכים כמו חיילים. הם צועדים בסך מגיל שבע, מתחשלים במקלחות קרות ושוכבים לישון על מיטות שדה. שמו של גיאורגי אלכסנדרוביץ', לעומת זאת, יצא לפניו כליברל במשפחת הקיסר. הוא מחנך את בניו ברכּוּת, כדרך הצרפתים, ואילו הבת היחידה - אהובת ליבו - הפכה בידיו, לדעת קרובי המשפחה, למפונקת לגמרי.

הוד נסיכותה, תודה לאל, לא יצאה מתאה גם היא, ולא ראתה את מעשהו השובב של פאבל גיאורגיֶביץ'. כבר מאז היציאה מפטרבורג היא ננעלה שם עם ספר, ואני אפילו יודע בדיוק איזה ספר - סונטת קרויצר, חיבורו של הרוזן טולסטוי. קראתי אותו למקרה שיוזכר בשיחה בין רבי-המשרתים - כדי לא לבוא במבוכה. זאת קריאה משמימה ביותר, לדעתי, ולא ראויה כלל ועיקר לנערה בת תשע-עשרה; על אחת כמה וכמה - לנסיכת הכתר. בפטרבורג, יֶקָטרינה איאואנובנה בשום פנים ואופן לא היתה מרשה לבִתה לקרוא רפש כזה. יש להניח שהרומן נתחב לַמִטען בסתר. אני בטוח שהיתה זו גבירת החצר, הבָּרוֹנית סְטְרוֹגָנוֹבָה, שסיפקה אותו. מי עוד היה מסוגל לכך?

המלחים נרגעו רק לפנות בוקר, ולאחר מכן הרשיתי לעצמי לנמנם מעט. אהיה גלוי-לב - די התעייפתי מכל הסידורים שקדמו לנסיעה, הגם שצפיתי כי היום הראשון במוסקבה יתגלה כלא קל.

© כל הזכויות שמורות לספרי עליית הגג הוצאה לאור

הכתרה - בוריס אקונין
Coronation, or the Last of the Romanovs - Boris Akunin


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים