Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2011  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | 2012 | שנת 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בנובמבר 2011
» ספרים באוקטובר 2011
» ספרים בספטמבר 2011
» ספרים באוגוסט 2011
» ספרים ביולי 2011
» ספרים ביוני 2011
» ספרים במאי 2011
» ספרים באפריל 2011
» ספרים במרץ 2011
» ספרים בפברואר 2011
» ספרים בינואר 2011
» ספרים בדצמבר 2010

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » עיון חברה ובקורת  » ספרים חדשים בספטמבר 2011       חזור

מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים
מאת: אביבה גבע
Business Ethics: Crossing Parallels - Aviva Geva

ההוצאה:

הקיבוץ המאוחד

מוסר ועסקים נראים כדבר והיפוכו, עסקים רודפים אחר הרווח והמוסר דורש ריסון עצמי והתחשבות באחרים. הספר מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים קורא תיגר על ההשקפה, ששוק חופשי תחרותי פועל מכוח עצמו להבטחת גידול מתמיד של העושר לטובת בני החברה, ומבקש לבסס את מקומם של שיקולי המוסר בעולם העסקים.

הספר דן בתפקידם של מנגנונים שונים בהבטחת אחריותם החברתית של העסקים, ובכללם: השוק, החוק, הארגון, הסביבה החברתית ותכניות האכיפה הפנימית של התאגיד.

אך הוא מבדיל היטב בין דרכי הפעולה של מנגנונים אלה, המאופיינים כ"תחליפי מוסר", לבין דרכיה והגיונה של החשיבה המוסרית ביישומה לעולם העסקים.

מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים
שתפו אותי

במסגרת זו נידונות שאלות מעוררות מחלוקת, שבראשן עצם הזיהוי של בעיה עסקית כבעיה מוסרית. האם אפשר לייחס לארגון העסקי אחריות מוסרית, ואם כן מה משמעותה? היכן עובר הגבול בין אחריות קולקטיבית לאחריות אישית בהתנהגות העסק? מהם גבולות האחריות החברתית של העסקים וכיצד ממסדים אותה במבנה הממשל התאגידי? מהו קוד אתי של ארגון מוסרי וכיצד נבחין בינו לבין קוד אתי ככלי ניהולי? מהו טיבה של מנהיגות מוסרית ובמה היא שונה ממנהיגות עסקית בארגון?

הספר מציע מודל של קבלת החלטות מוסריות בעסקים, מדגים את יישומו בפתרון בעיה קונקרטית הלקוחה מהמציאות הישראלית, וחותם באתגרים העומדים בפני מוסר ועסקים במבט לעתיד.

פרופסור אביבה גבע מהאוניברסיטה הפתוחה מתמחה במוסר ועסקים ובהתנהגות צרכנים. מחקריה עוסקים במיתוסים של עולם העסקים, טיפולוגיה של בעיות מוסריות, מודלים של קבלת החלטות, תיאוריות של אחריות חברתית והטמעת אתיקה בעסקים.

הספר יוצא לאור מטעם המרכז לאתיקה בירושלים הפועל במסגרת משכנות שאננים בחסות הקרן לירושלים. המרכז לאתיקה לקח על עצמו להרחיב את ההכרה, להעמיק את ההבנה ולשפר את הרמה בתחומים שונים, בעולמות אתיקה מגוונים.

מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים מאת אביבה גבע בהוצאת הקיבוץ המאוחד והמרכז לאתיקה במשכנות שאננים - ירושלים, בתמיכת קרן המחקר של האוניברסיטה הפתוחה, כריכה קשה, 444 עמודים.

מוסר ועסקים | מבוא לספר
מוסר ועסקים – הילכו שניהם יחדיו?
תגובה טיפוסית המוכרת לכל מי שמצהיר על עיסוקו במוסר ועסקים היא: "מוסר ועסקים?! יש דבר כזה?! זהו אוקסימורון!" אמירות מסוג זה, שחציין אמת וחציין הלצה, ממשיכות להלך בציבור למרות התגברות המאמצים של התאגידים בשנים האחרונות להפגין אחריות חברתית ולאמץ לעצמם קודים אתיים של התנהגות עסקית, למרות המעורבות הגוברת של אירגונים ציבוריים וגופים ממשלתיים ובינלאומיים בריסון העסקים ולמרות ההתפתחות המואצת של מוסר ועסקים כשדה מחקר אקדמי. אי אפשר אפוא לבטל את טענת האוקסימורון כדבר הלצה או חידוד בלבד.

מסורת ארוכה המגיעה עד אריסטו במאה הרביעית לפנה"ס רואה במסחר את אויב המידות הטובות ומחריב כל הערכים החברתיים והמוסריים (Maitland 1997, 2002, Vogel 1991). סחר במוצרים תמורת כסף למטרות רווח הוא לדעת אריסטו דרך לא טבעית להשגת עושר, שכן השימוש במוצרים לצורכי מסחר אינו בהתאם למטרתם האמיתית: סיפוק צרכינו ומשאלותינו. לפי שמוצרים צריכים להיסחר על פי "ערכם האמיתי", הרווח הוא סוג של עוולה (אריסטו 1936). גישה זו נתקבלה כמעט ללא שינוי על ידי הכנסייה הנוצרית. ישו, מייסד הדת, קבע באופן נחרץ כי "לא יוכל איש לעבוד שני אדונים, כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את האחר. לא תוכלו עבוד את האלוהים ואת הממון" (מתי, ו' 24). בעיני ישו, הממון, יותר מאשר המין או האכילה, הוא אויבו הגדול של האל: הממון הוא השטן, ועובדי הממון הם עובדי השטן. אוגוסטינוס הקדוש (Saint Augustine 354-430) קבע שהשולח את ידו במסחר יכול אולי לפעול בלא אוון, אך אין הוא יכול להיות רצוי לאלוהים. באותה נימה טען התיאולוג תומס אקווינס (Thomas Aquinas 1225-1274) כי מי שמתפרנס ממסחר, כלומר, מהפער בין מה שהוא גובה מהלקוחות לבין מה ששילם בעצמו עבור הסחורה, בוודאי שילם בעבורה פחות משוויה או מכר אותה ביותר מערכה האמיתי. בתולדות הכנסייה הוצעו כמה רשימות של אבות-חטאים ובכולן נזכרת תאוות הבצע או החומרנות כאחת מהמוטיבציות העמוקות לכל החטאים (קליינברג 2007). נוכח תפיסת המסחר כעיסוק לא מוסרי במהותו, העצה המעשית היחידה שיכלה הכנסייה להשיא למאמיניה הייתה להימנע ממשלח יד זה.

התנועה הפרוטסטנטית שעלתה במאה ה-16 ערערה על המסורת של הכנסייה הקתולית. דובריה הציגו את ההצלחה החומרית של היחיד בעולם הזה לא כפרי של רדיפת בצע, אלא כביטוי למעמדו בעיני האל. האדם הרצוי לאלוהים הוא זה שעובד בחריצות וביעילות, נוהג דרכי חיסכון ומשתמש באמצעיו להגדלת עושרו. רדיפת רווח ועשיית רצון האל אינן תרתי דסתרי, אדרבה, הן מחייבות זו את זו. לדעת הסוציולוג מקס וובר (Max Weber 1864-1920) תפיסה זו, הרואה בעבודה את תכלית חייו של האדם וברווח סימן מובהק לברכת אלוהים השורה על המאמין, הייתה גורם מרכזי בהתפתחות הכלכלה הקפיטליסטית (וובר תש"מ).

התפתחות חברת השוק החופשי קירבה את עמדות שני הזרמים בנצרות. הכנסייה הקתולית כיום אינה שוללת פעולה כלכלית לשם רווח, אלא מבקרת כמה ממאפייניה המובהקים ובראשם הפגיעה הכלכלית, החברתית והפוליטית בשכבות הנמוכות, שמקורה בריכוז העושר והכוח בידי "ההון המונופוליסטי" (DeGeorge 2007, Pastoral Letter 1986). הפער החברתי העמוק אינו צודק, פוגע בדמוקרטיה ומנוגד להשקפה ההומניסטית של הכנסייה. כתרופה לחוליי המשטר הקפיטליסטי מחייבת הכנסייה את הגברת מעורבות המדינה בתחומי מפתח בכלכלה, וזאת מבלי לערער את יסודות היוזמה הפרטית החופשית.

יש לציין שבדת היהודית, בהבדל מהנצרות, אין מסורת של סגפנות ואין יחס שלילי כלפי נכסים חומריים ועיסוק במסחר (Epstein 2000, Green 1997, Tamari 1997, קריסטול 2004, תמרי 1994). מאפיין מרכזי בשיר ההלל לאשת החיל יראת האל בספר משלי הוא כושרה והצלחתה בניהול יחסי מסחר ענפים ובפרנסת המשפחה. פעולתה בשוק ועסקיה עם הכנעני לא רק שאינם פוגמים בכבודה ובאמינותה אלא עוד מרוממים אותם, "בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר" (משלי, לא 11).

בסולם הפרנסות נהנה המסחר מיוקרה גבוהה מזו של עבודת האדמה, כמאמרו המפורסם של רבא: "מאה זוזי בעסקא, כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא, מלחא וחפורה" (בבלי, יבמות סג א), כלומר: מאה זוזים בסחורה – בכל יום בשר ויין, מאה זוזים בקרקע – מלח ועשבים. הצלחה חומרית המתבטאת בבנים ובנכסים היא אות לחסדו של האל, כנאמר בברכת ההבדלה "המבדיל בין קודש לחול חטאותינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול וככוכבים בלילה". יש להדגיש כי העמדה החיובית כלפי העיסוק במסחר תחומה בתוך גבולות ברורים של איסור והיתר, המנוסחים במאות הלכות של מקח וממכר, הלוואות וקניינים, אונאה וגזילה, ועוד. ואולם, קשה למצוא אצל דוברי הדת היהודית בזמננו התייחסות שיטתית לשאלות החברתיות הקשות שמעלה הכלכלה הקפיטליסטית, השקולה לאגרת הרועים של ראשי הכנסייה הקתולית בארה"ב.

עליית החברה הקפיטליסטית וגיבוש מחשבת הכלכלה הקלאסית בעת החדשה החלישו את משקלן של טענות הביקורת המסורתיות על הפעילות העסקית, אך נסיבות העולם המודרני הזינו טענות ביקורת חדשות. הביקורת הנוקבת ביותר על פעולת השוק החופשי כשורש הרע של החברה הקפיטליסטית באה מצד הסוציאליזם. מארקס (Karl Marx 1818-1883) גדול הוגי הדעות הסוציאליסטיים, טען שחברת שוק חופשי גורמת להחרפת ניגודי המעמדות, לניצולם המחפיר של העובדים ולהדרתם מהעושר הכלכלי והתרבותי שצברה החברה.

הייתה זו לגביו טענה אמפירית ונורמטיבית כאחת – האי צדק מעוגן ביסודות הסדר החברתי הקפיטליסטי. הוגים סוציאליסטים טענו שהפעולה בשוק החופשי משחררת את הדחף הרכושני של האדם מכל סייג חברתי, דתי ומוסרי ומשליטה אותו על כל תחומי החיים האנושיים. בקטע מהמניפסט של המפלגה הקומוניסטית, שנכנס לקלאסיקה של הספרות הסוציאליסטית, טענו מארקס ואנגלס שהבורגנות, נושאת המשטר הקפיטליסטי, "ערטלה מזיו הקדושה את כל מעללי האדם, שעד כאן נערצים היו ומעוררים יראת רוממות. היא הפכה את הרופא, את איש המשפטים, את הכוהן, את הפייטן, את איש המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכר מידה. הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את הצעיף הרגשי הלבבי אשר להם והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים." (מארקס ואנגלס 1955).

מארקס סבר שבמשטר הקפיטליסטי מובְנות סתירות מהותיות שלא ניתן ליישבן. על כן התרופה היחידה לחוליי המשטר הקפיטליסטי היא בהריסתו עד היסוד ובכינון חברה סוציאליסטית, שבה כל הרכוש נמצא בבעלות הכלל והשוק החופשי מפנה את מקומו לחלוקת העושר של החברה על פי קריטריונים של צרכים אנושיים וטובת הכלל.

האידיאולוגיה של מדינת הרווחה שפרחה באמצע המאה ה-20 (גידנס 2000), ראתה בקפיטליזם של השוק החופשי את הגורם לרבות מן התופעות הבעייתיות שאותן אבחֵן מארקס, אך האמינה כי ניתן לפתור את הבעיות הללו או לצמצמן באמצעות התערבות של המדינה בשווקים. חובת המדינה לספק אותם צרכים של הציבור שהשוק החופשי אינו יכול לספק או שהוא יכול לספק באופן חלקי בלבד. נוכחות ממשלתית חזקה בחיי הכלכלה היא נורמלית ורצויה, שכן הכוח הציבורי בחברה דמוקרטית מייצג את רצון הכלל.

גישה פילוסופית ביקורתית בת זמננו לפעולת השוק מוצאת ביטוי בהגות הקהילתנית ((communitarianism. הפילוסוף אלסדייר מקינטאייר (Alasdair MacIntyre), הרחוק מהשקפת עולם סוציאליסטית, מתאר את השוק החופשי כאויב הגדול של כל המידות הטובות וערכי המוסר בחיי היחיד והחברה כאחד. לדבריו, "למרבה הצער, טיפוח היושר, הצדק והאומץ עלול לעיתים קרובות, בעולמנו כפי שהוא כעת מתוקף הנסיבות, למנוע מאיתנו להשיג כסף, פרסום וכוח … עלינו לצפות, אם כך, שאם בחברה מסוימת רדיפת הטובין החיצוניים תיהפך לדומיננטית, מושג המידה הטובה יישחק תחילה ואט אט יימחק לחלוטין" (מקינטאייר 2007).

הסקירה ההיסטורית הקצרה מלמדת שהעמדה הביקורתית כלפי עולם העסקים יונקת לא רק מהמחשבה המסורתית של הדת או מגישה חברתית רדיקלית, אלא גם מזרמים מרכזיים במחשבה החברתית המודרנית. מוסר ועסקים נוקט אף הוא גישה ביקורתית כלפי עולם העסקים. ברם, בהבדל מההשקפות שהוצגו לעיל הוא מחייב שוק חופשי תחרותי ומציע דרכים להתאמת פעולת העסקים לציפיות החברה ולדרישות המוסר.

מוסר ועסקים כתחום אקדמי
מבחינה היסטורית יש לראות את תחילת התגבשותו של מוסר ועסקים כתחום אקדמי על רקע הזעזועים שפקדו את החברה האמריקנית בשנות ה-60 של המאה הקודמת. המאבקים נגד המעורבות במלחמת וייטנאם ובעד שוויון זכויות לשחורים, התפתחות תרבות נגד בקרב הדור הצעיר והתבלטות הלכי רוח חברתיים רדיקליים העלו גל של ביקורת נוקבת כלפי המגזר העסקי ובתוכו במיוחד התאגידים הגדולים. טענות הביקורת על תמיכת התאגידים במדיניותו המיליטריסטית של הממשל ועל רדיפתם אחר הרווח תוך התעלמות מערכים ויעדים חברתיים הוצגו כשני צדדים של אותו מטבע.

בשיח הציבורי של אותם ימים רווח המושג של "המערכת הצבאית-תעשייתית" (the military-industrial complex) כביטוי של קשר שלילי בין שתי המערכות. בגל הביקורת על עולם העסקים עלו למרכז סדר היום החברתי שאלות כמו זיהום הסביבה, חשיפת העובדים לסכנות, פגיעה בצרכנים והתנהגות נצלנית של קונצרנים בינלאומיים בארצות העולם השלישי. הדיון בשאלות אלה הוחרף בשל שורת אירועים אקוטיים שגרמו נזק להמוני בני אדם: שערוריות פיננסיות, שחיתות מנהלים והתמוטטות חברות, אסונות אקולוגיים ומסחר במוצרים מזיקים (Freeman and Gilbert 1989).

במציאות זו הוצגה בכל חומרתה שאלת האחריות החברתית של מגזר כלכלי שהחלטותיו והתנהגותו משפיעות על איכות חיינו כמעט בכל התחומים. מושג המפתח בדיון הציבורי היה "אחריות חברתית תאגידית" (corporate social responsibility). המושג זכה לפיתוח תיאורטי שיטתי רק בהדרגה. בשלב הראשון הוא נקשר באופן פשוט לכל פעולה המקדמת את טובת החברה הכללית ללא זיקה ישירה לאינטרסים הכלכליים של התאגיד. מבחינה מעשית ניתרגמה דרישת האחריות החברתית לפעולה בכמה תחומים שנהוג להכלילם במסגרת הרחבה של "תנועת המוסר בעסקים" (The Business Ethics Movement) (DeGeorge 2005, 2007, Wicks 1995):

* פעולה ציבורית – התעוררות תנועת הצרכנות (consumerism), הקמת אירגוני "הירוקים" לאיכות הסביבה ומאוחר יותר מאבקן של קבוצות אקטיביסטים בתאגידים ובמוסדות פיננסיים בינלאומיים המגלמים את הגלובליזציה (הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית);

* תקשורת המונים – קיום מדורים קבועים למוסר ועסקים בכל כלי התקשורת ופרסום ספרות מדעית פופולארית על חברות מופת המשלבות יעילות ויצירתיות עסקית עם תודעת אחריות חברתית (למשל, קולינס ופוראס 1994, Peters and Waterman 1982, Peters 1987);

* פעולות חקיקה – בנושאים כמו אפליית עובדים מטעמי גזע, מין, דת ולאום, הבטחת זכויות עובדים, הגבלת הזיהום הסביבתי, איסור מתן שוחד לשם השגת יתרונות כלכליים בארצות העולם השלישי;

* יוזמות למיסוד האחריות החברתית של תאגידים – ובכללן, ניסוח קודים של התנהגות עסקית, תוכניות הכשרה אתית של עובדים ומנהלים, הפעלת קו פתוח לדיווח מצד העובדים על מעשים פסולים.

תגובה טיפוסית המוכרת לכל מי שמצהיר על עיסוקו במוסר ועסקים היא: "מוסר ועסקים?! יש דבר כזה?! זהו אוקסימורון!" אמירות מסוג זה, שחציין אמת וחציין הלצה, ממשיכות להלך בציבור למרות התגברות המאמצים של התאגידים בשנים האחרונות להפגין אחריות חברתית ולאמץ לעצמם קודים אתיים של התנהגות עסקית, למרות המעורבות הגוברת של אירגונים ציבוריים וגופים ממשלתיים ובינלאומיים בריסון העסקים ולמרות ההתפתחות המואצת של מוסר ועסקים כשדה מחקר אקדמי. אי אפשר אפוא לבטל את טענת האוקסימורון כדבר הלצה או חידוד בלבד.

מסורת ארוכה המגיעה עד אריסטו במאה הרביעית לפנה"ס רואה במסחר את אויב המידות הטובות ומחריב כל הערכים החברתיים והמוסריים (Maitland 1997, 2002, Vogel 1991). סחר במוצרים תמורת כסף למטרות רווח הוא לדעת אריסטו דרך לא טבעית להשגת עושר, שכן השימוש במוצרים לצורכי מסחר אינו בהתאם למטרתם האמיתית: סיפוק צרכינו ומשאלותינו. לפי שמוצרים צריכים להיסחר על פי "ערכם האמיתי", הרווח הוא סוג של עוולה (אריסטו 1936).

גישה זו נתקבלה כמעט ללא שינוי על ידי הכנסייה הנוצרית. ישו, מייסד הדת, קבע באופן נחרץ כי "לא יוכל איש לעבוד שני אדונים, כי ישנא את האחד ויאהב את האחר או ידבק באחד ויבזה את האחר. לא תוכלו עבוד את האלוהים ואת הממון" (מתי, ו' 24). בעיני ישו, הממון, יותר מאשר המין או האכילה, הוא אויבו הגדול של האל: הממון הוא השטן, ועובדי הממון הם עובדי השטן. אוגוסטינוס הקדוש (Saint Augustine 354-430) קבע שהשולח את ידו במסחר יכול אולי לפעול בלא אוון, אך אין הוא יכול להיות רצוי לאלוהים. באותה נימה טען התיאולוג תומס אקווינס (Thomas Aquinas 1225-1274) כי מי שמתפרנס ממסחר, כלומר, מהפער בין מה שהוא גובה מהלקוחות לבין מה ששילם בעצמו עבור הסחורה, בוודאי שילם בעבורה פחות משוויה או מכר אותה ביותר מערכה האמיתי.

בתולדות הכנסייה הוצעו כמה רשימות של אבות-חטאים ובכולן נזכרת תאוות הבצע או החומרנות כאחת מהמוטיבציות העמוקות לכל החטאים (קליינברג 2007). נוכח תפיסת המסחר כעיסוק לא מוסרי במהותו, העצה המעשית היחידה שיכלה הכנסייה להשיא למאמיניה הייתה להימנע ממשלח יד זה. התנועה הפרוטסטנטית שעלתה במאה ה-16 ערערה על המסורת של הכנסייה הקתולית.

דובריה הציגו את ההצלחה החומרית של היחיד בעולם הזה לא כפרי של רדיפת בצע, אלא כביטוי למעמדו בעיני האל. האדם הרצוי לאלוהים הוא זה שעובד בחריצות וביעילות, נוהג דרכי חיסכון ומשתמש באמצעיו להגדלת עושרו. רדיפת רווח ועשיית רצון האל אינן תרתי דסתרי, אדרבה, הן מחייבות זו את זו. לדעת הסוציולוג מקס וובר (Max Weber 1864-1920) תפיסה זו, הרואה בעבודה את תכלית חייו של האדם וברווח סימן מובהק לברכת אלוהים השורה על המאמין, הייתה גורם מרכזי בהתפתחות הכלכלה הקפיטליסטית (וובר תש"מ).

התפתחות חברת השוק החופשי קירבה את עמדות שני הזרמים בנצרות. הכנסייה הקתולית כיום אינה שוללת פעולה כלכלית לשם רווח, אלא מבקרת כמה ממאפייניה המובהקים ובראשם הפגיעה הכלכלית, החברתית והפוליטית בשכבות הנמוכות, שמקורה בריכוז העושר והכוח בידי "ההון המונופוליסטי" (DeGeorge 2007, Pastoral Letter 1986). הפער החברתי העמוק אינו צודק, פוגע בדמוקרטיה ומנוגד להשקפה ההומניסטית של הכנסייה. כתרופה לחוליי המשטר הקפיטליסטי מחייבת הכנסייה את הגברת מעורבות המדינה בתחומי מפתח בכלכלה, וזאת מבלי לערער את יסודות היוזמה הפרטית החופשית.יש לציין שבדת היהודית, בהבדל מהנצרות, אין מסורת של סגפנות ואין יחס שלילי כלפי נכסים חומריים ועיסוק במסחר (Epstein 2000, Green 1997, Tamari 1997, קריסטול 2004, תמרי 1994).

מאפיין מרכזי בשיר ההלל לאשת החיל יראת האל בספר משלי הוא כושרה והצלחתה בניהול יחסי מסחר ענפים ובפרנסת המשפחה. פעולתה בשוק ועסקיה עם הכנעני לא רק שאינם פוגמים בכבודה ובאמינותה אלא עוד מרוממים אותם, "בטח בה לב בעלה, ושלל לא יחסר" (משלי, לא 11). בסולם הפרנסות נהנה המסחר מיוקרה גבוהה מזו של עבודת האדמה, כמאמרו המפורסם של רבא: "מאה זוזי בעסקא, כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא, מלחא וחפורה" (בבלי, יבמות סג א), כלומר: מאה זוזים בסחורה – בכל יום בשר ויין, מאה זוזים בקרקע – מלח ועשבים.

הצלחה חומרית המתבטאת בבנים ובנכסים היא אות לחסדו של האל, כנאמר בברכת ההבדלה "המבדיל בין קודש לחול חטאותינו הוא ימחול, זרענו וכספנו ירבה כחול וככוכבים בלילה". יש להדגיש כי העמדה החיובית כלפי העיסוק במסחר תחומה בתוך גבולות ברורים של איסור והיתר, המנוסחים במאות הלכות של מקח וממכר, הלוואות וקניינים, אונאה וגזילה, ועוד. ואולם, קשה למצוא אצל דוברי הדת היהודית בזמננו התייחסות שיטתית לשאלות החברתיות הקשות שמעלה הכלכלה הקפיטליסטית, השקולה לאגרת הרועים של ראשי הכנסייה הקתולית בארה"ב.

עליית החברה הקפיטליסטית וגיבוש מחשבת הכלכלה הקלאסית בעת החדשה החלישו את משקלן של טענות הביקורת המסורתיות על הפעילות העסקית, אך נסיבות העולם המודרני הזינו טענות ביקורת חדשות. הביקורת הנוקבת ביותר על פעולת השוק החופשי כשורש הרע של החברה הקפיטליסטית באה מצד הסוציאליזם. מארקס (Karl Marx 1818-1883) גדול הוגי הדעות הסוציאליסטיים, טען שחברת שוק חופשי גורמת להחרפת ניגודי המעמדות, לניצולם המחפיר של העובדים ולהדרתם מהעושר הכלכלי והתרבותי שצברה החברה. הייתה זו לגביו טענה אמפירית ונורמטיבית כאחת – האי צדק מעוגן ביסודות הסדר החברתי הקפיטליסטי. הוגים סוציאליסטים טענו שהפעולה בשוק החופשי משחררת את הדחף הרכושני של האדם מכל סייג חברתי, דתי ומוסרי ומשליטה אותו על כל תחומי החיים האנושיים.

בקטע מהמניפסט של המפלגה הקומוניסטית, שנכנס לקלאסיקה של הספרות הסוציאליסטית, טענו מארקס ואנגלס שהבורגנות, נושאת המשטר הקפיטליסטי, "ערטלה מזיו הקדושה את כל מעללי האדם, שעד כאן נערצים היו ומעוררים יראת רוממות. היא הפכה את הרופא, את איש המשפטים, את הכוהן, את הפייטן, את איש המדע – לפועלים שכירים המקבלים שכר מידה. הבורגנות קרעה מעל יחסי המשפחה את הצעיף הרגשי הלבבי אשר להם והעמידה אותם על יחסי ממון צרופים." (מארקס ואנגלס 1955). מארקס סבר שבמשטר הקפיטליסטי מובְנות סתירות מהותיות שלא ניתן ליישבן.

על כן התרופה היחידה לחוליי המשטר הקפיטליסטי היא בהריסתו עד היסוד ובכינון חברה סוציאליסטית, שבה כל הרכוש נמצא בבעלות הכלל והשוק החופשי מפנה את מקומו לחלוקת העושר של החברה על פי קריטריונים של צרכים אנושיים וטובת הכלל. האידיאולוגיה של מדינת הרווחה שפרחה באמצע המאה ה-20 (גידנס 2000), ראתה בקפיטליזם של השוק החופשי את הגורם לרבות מן התופעות הבעייתיות שאותן אבחֵן מארקס, אך האמינה כי ניתן לפתור את הבעיות הללו או לצמצמן באמצעות התערבות של המדינה בשווקים. חובת המדינה לספק אותם צרכים של הציבור שהשוק החופשי אינו יכול לספק או שהוא יכול לספק באופן חלקי בלבד.

נוכחות ממשלתית חזקה בחיי הכלכלה היא נורמלית ורצויה, שכן הכוח הציבורי בחברה דמוקרטית מייצג את רצון הכלל. גישה פילוסופית ביקורתית בת זמננו לפעולת השוק מוצאת ביטוי בהגות הקהילתנית ((communitarianism. הפילוסוף אלסדייר מקינטאייר (Alasdair MacIntyre), הרחוק מהשקפת עולם סוציאליסטית, מתאר את השוק החופשי כאויב הגדול של כל המידות הטובות וערכי המוסר בחיי היחיד והחברה כאחד. לדבריו, "למרבה הצער, טיפוח היושר, הצדק והאומץ עלול לעיתים קרובות, בעולמנו כפי שהוא כעת מתוקף הנסיבות, למנוע מאיתנו להשיג כסף, פרסום וכוח … עלינו לצפות, אם כך, שאם בחברה מסוימת רדיפת הטובין החיצוניים תיהפך לדומיננטית, מושג המידה הטובה יישחק תחילה ואט אט יימחק לחלוטין" (מקינטאייר 2007).

הסקירה ההיסטורית הקצרה מלמדת שהעמדה הביקורתית כלפי עולם העסקים יונקת לא רק מהמחשבה המסורתית של הדת או מגישה חברתית רדיקלית, אלא גם מזרמים מרכזיים במחשבה החברתית המודרנית. מוסר ועסקים נוקט אף הוא גישה ביקורתית כלפי עולם העסקים. ברם, בהבדל מההשקפות שהוצגו לעיל הוא מחייב שוק חופשי תחרותי ומציע דרכים להתאמת פעולת העסקים לציפיות החברה ולדרישות המוסר.

מבחינה היסטורית יש לראות את תחילת התגבשותו של מוסר ועסקים כתחום אקדמי על רקע הזעזועים שפקדו את החברה האמריקנית בשנות ה-60 של המאה הקודמת. המאבקים נגד המעורבות במלחמת וייטנאם ובעד שוויון זכויות לשחורים, התפתחות תרבות נגד בקרב הדור הצעיר והתבלטות הלכי רוח חברתיים רדיקליים העלו גל של ביקורת נוקבת כלפי המגזר העסקי ובתוכו במיוחד התאגידים הגדולים. טענות הביקורת על תמיכת התאגידים במדיניותו המיליטריסטית של הממשל ועל רדיפתם אחר הרווח תוך התעלמות מערכים ויעדים חברתיים הוצגו כשני צדדים של אותו מטבע.

בשיח הציבורי של אותם ימים רווח המושג של "המערכת הצבאית-תעשייתית" (the military-industrial complex) כביטוי של קשר שלילי בין שתי המערכות. בגל הביקורת על עולם העסקים עלו למרכז סדר היום החברתי שאלות כמו זיהום הסביבה, חשיפת העובדים לסכנות, פגיעה בצרכנים והתנהגות נצלנית של קונצרנים בינלאומיים בארצות העולם השלישי.

הדיון בשאלות אלה הוחרף בשל שורת אירועים אקוטיים שגרמו נזק להמוני בני אדם: שערוריות פיננסיות, שחיתות מנהלים והתמוטטות חברות, אסונות אקולוגיים ומסחר במוצרים מזיקים (Freeman and Gilbert 1989).במציאות זו הוצגה בכל חומרתה שאלת האחריות החברתית של מגזר כלכלי שהחלטותיו והתנהגותו משפיעות על איכות חיינו כמעט בכל התחומים. מושג המפתח בדיון הציבורי היה "אחריות חברתית תאגידית" (corporate social responsibility). המושג זכה לפיתוח תיאורטי שיטתי רק בהדרגה. בשלב הראשון הוא נקשר באופן פשוט לכל פעולה המקדמת את טובת החברה הכללית ללא זיקה ישירה לאינטרסים הכלכליים של התאגיד.

מבחינה מעשית ניתרגמה דרישת האחריות החברתית לפעולה בכמה תחומים שנהוג להכלילם במסגרת הרחבה של "תנועת המוסר בעסקים" (The Business Ethics Movement) (DeGeorge 2005, 2007, Wicks 1995): – התעוררות תנועת הצרכנות (consumerism), הקמת אירגוני "הירוקים" לאיכות הסביבה ומאוחר יותר מאבקן של קבוצות אקטיביסטים בתאגידים ובמוסדות פיננסיים בינלאומיים המגלמים את הגלובליזציה (הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית); – קיום מדורים קבועים למוסר ועסקים בכל כלי התקשורת ופרסום ספרות מדעית פופולארית על חברות מופת המשלבות יעילות ויצירתיות עסקית עם תודעת אחריות חברתית (למשל, קולינס ופוראס 1994, Peters and Waterman 1982, Peters 1987); – בנושאים כמו אפליית עובדים מטעמי גזע, מין, דת ולאום, הבטחת זכויות עובדים, הגבלת הזיהום הסביבתי, איסור מתן שוחד לשם השגת יתרונות כלכליים בארצות העולם השלישי; – ובכללן, ניסוח קודים של התנהגות עסקית, תוכניות הכשרה אתית של עובדים ומנהלים, הפעלת קו פתוח לדיווח מצד העובדים על מעשים פסולים.

הדיון הציבורי הסוער בשאלת אחריותו הציבורית של עולם העסקים לא פסח על הקהילה האקדמית והטביע את חותמו על סדר יומה. דחיפה מכרעת לפיתוח דרך מחשבה חדשה על חובות העסקים לחברה שבתוכה הם פועלים סיפק דיאלוג שהחל להתפתח בשנות ה-70 של המאה הקודמת בין שתי קבוצות חוקרים המשתייכים לעולמות אקדמיים נפרדים: תיאורטיקנים של הניהול והכלכלה ופילוסופים של המוסר. המפגש בין החוקרים הבשיל את ההכרה שקבלת החלטות עסקיות ברמה של פרטים, אירגונים ומעצבי מדיניות ציבורית מחייבת שיקול דעת מוסרי ולא רק שיקולי תועלת כלכליים. כמודל לפיתוח הגישה החדשה לפעילות העסקית שימש התחום של מוסר ורפואה (bioethics) שהקדים בעשור את מוסר ועסקים.

קורסים בנושאים כמו טיבה של הכלכלה הקפיטליסטית, שכר צודק, זכויות עובד או אמת בפרסום נלמדו בכמה קולג'ים ואוניברסיטאות בארה"ב עוד לפני התגבשות מוסר ועסקים כתחום אקדמי. מרבית המורים היו תיאולוגים ואנשי דת, ששאבו את מושגי הניתוח ואת אמות המידה להערכה מוסרית ממורשת המחשבה הנוצרית. הדיון הביקורתי בפעולת המגזר העסקי היה חלק מהבחינה הרחבה של תחומי חיים שונים בחברה המודרנית (משפחה, קהילה, חינוך, תרבות המונים) במושגי המוסר הדתי. אימוץ אוריינטציה תיאורטית פילוסופית חולל שינוי בתפיסת המשמעות של התחום.

השם המקובל באנגלית – business ethics – ניתן לתרגום בשני אופנים: "מוסר בעסקים" או "מוסר ועסקים". הגרסה הראשונה מצומצמת והיא נוגעת לנורמות המקובלות של ההתנהגות העסקית ולדרכי התנהגותם של אנשי העסקים בפועל. גרסה זו משתקפת בעמדות הביקורתיות שתוארו בסקירה ההיסטורית לעיל. הגרסה השנייה רחבה יותר, אין היא מסתפקת באימוץ נקודת מבט מוסרית חיצונית על עולם העסקים אלא מבקשת לעמוד על טיב יחסי הגומלין בין מוסר ועסקים מתוך גישה בינתחומית. שינוי הגישה הביא להצגתן של שאלות חדשות ברמה התיאורטית והיישומית כאחת ולהתוויית דרכים חדשות להטמעת שיקולי המוסר בפעילות העסקית.

ספרות המוסר ועסקים עוסקת במיגוון של סוגיות ברמות שונות של ניתוח חברתי:

רמה מוסדית (institutional level), בה נבחנות שאלות היסוד של אחריות העסקים כמוסד חברתי: כלפי מי אחראים העסקים על פעולתם? מה יחסם למוסדות חברתיים אחרים כמו החוק והממשל? מהו תפקידם בחלוקת העושר בחברה, בניצול משאבי הטבע וביצירת מקורות תעסוקה?

רמת האירגון (organizational level), בה נידונות שאלות הנוגעות למבנה התאגיד ולדרכי ניהולו: מהי אחריות האירגון כקולקטיב בהבדל מאחריות הפרטים המרכיבים אותו? מהו ממשל תאגידי ראוי? איך ממסדים אתיקה באירגון? מהי אחריותו של האירגון לנזקים שהוא מסב לבעלי עניין בסביבתו החברתית?

רמת הפרט (individual level), בה נידונות שאלות הנוגעות לחובות ולזכויות של היחיד כסוכן המוסר: האם מוטלת עליו חובה לחשוף שחיתויות בתוך האירגון ולהתריע עליהן בציבור? מהי זכותו לפרטיות? איך להימנע מניגוד עניינים?

מבנה הספר
לספר שני חלקים. חלקו הראשון דן בתפקידן של מערכות מוסדיות כלכליות, חברתיות וחוקיות בקידום המוסר בעסקים, וחלקו השני מפתח נרטיב של מוסר ועסקים המעוגן בגישת המוסר היישומי. הפרק הפותח את החלק הראשון של הספר עוסק בניתוח מיתוסים רווחים על עולם העסקים: "השוק כג'ונגל", "העסקים כמשחק" ו"בעסקים כמו בעסקים". אחיזת המיתוסים במוסכמות חברתיות אודות טיבם של העסקים מסייעת להתמדתם ולקבלתם כאמיתיים ללא צורך בביסוס.

הדיון הביקורתי מבליט את אופיים המגמתי של המיתוסים ומפענח את סוד כוחם. שאר פרקי החלק הראשון עוסקים במנגנונים מוסדיים המעצבים את ההתנהגות העסקית: השוק (פרק ב), האירגון (פרק ג), החוק (פרק ד), הסביבה החברתית (פרק ה) ותוכניות האכיפה (פרק ו). מנגנונים אלה, המכונים בספר "תחליפי מוסר", ממלאים תפקיד בריסון העסקים ובסיגולם לדרישות החברה.

על פי התפיסה המקובלת, קיום המנגנונים מבטיח, מכוח עצמם כביכול, את מימוש האחריות החברתית של העסקים, ובכך מייתר בעצם את המוסר כמקור הנעה והנחיה נורמטיבית של הפעילות העסקית. המנגנון המשוכלל (למשל, היד הנעלמה של השוק) הוא המבטיח שהחלטות עסקיות המודרכות על ידי שיקולים רציונליים של תועלת כלכלית תולכנה לתוצאות חברתיות ראויות, וזאת ללא שום צורך בהתכוונות מוסרית מפורשת של מקבלי ההחלטות.

הדיון בכל אחת מהמערכות, באשר היא משמשת לעולם העסקים כתחליף מוסר, מכוון לשתי מטרות: 1. חשיפת ההנחות הנורמטיביות המובלעות בהגדרת כל מערכת, שרק בזכותן היא יכולה להיחשב לתחליף מוסר;

2. הבלטת קשיים המובנים בפעולת כל מערכת ומגבילים את יכולתה להגשים את מטרותיה המוגדרות: רווחת הכלל, קיום החוק ואחריות חברתית תאגידית.

תיאור המנגנונים המוסדיים כ"תחליפי מוסר" מספק פרספקטיבה ביקורתית על פעולתם ומכשיר את הקרקע לדיון בתפקיד הסגולי של המוסר בחיים העסקיים בחלק השני של הספר. הכללת הדיון בתוכניות אכיפה של אתיקה באירגון (פרק ו) בין תחליפי המוסר בחלק הראשון של הספר, מחייבת הסבר. תוכניות אכיפה, הכוללות ניסוח קוד אתי, הכשרה אתית של עובדים וכינון מנגנוני אכיפה, נחשבות בשנים האחרונות כמענה אולטימטיבי לשאלת אחריותם החברתית של העסקים.

הפרק מציע קריאה חדשה של תוכניות האכיפה החושפת את קשייהן: טשטוש גבולות בין מושגים בעלי קונוטציות נורמטיביות למושגים אמפיריים של ניהול רציונלי יעיל, שימוש באתיקה כמקור לגיטימציה להשלטת האינטרס של האירגון על חבריו, התעלמות משאלות בעלות השלכות רדיקליות לגבי מבנהו של האירגון ודרכי פעולתו, ניגוד בין מטרות אתיות לאמצעים אדמיניסטרטיביים הננקטים להשגתן, וכתוצאה מכל אלה – פער עמוק המתגלה שוב ושוב בשנים האחרונות בין היעדים המוצהרים של תוכניות האכיפה לבין הישגיהן הממשיים.

החלק השני של הספר מעביר את הקורא מתחום תחליפי המוסר לתחום המוסר. פרק ז מצביע על ההבדלים העקרוניים בין חשיבה של תחליפי מוסר לחשיבה מוסרית על עסקים.

פרק ח מפתח טיפולוגיה של בעיות מוסריות בעסקים המשמשת הן ככלי אנליטי לזיהוי ולהגדרה של בעיות מוסריות והן ככלי אסטרטגי לגיבוש פתרון הולם. הטיפולוגיה, כמסגרת הקושרת בין הגדרת בעיות לאופן הפתרון, משמשת תמרור דרכים להכוונת הדיון בפרקים הבאים.

פרק ט עוסק בעקרונות המוסר המיושמים בהערכת הפעולה העסקית: תועלתנות, חובות, זכויות, צדק, מידות טובות, והסכמה חברתית. הדיון מבליט מצד אחד את הרלוונטיות של עקרונות מוסר מופשטים שגובשו במסורת המחשבה הפילוסופית לפעולה העסקית, ומצד שני את הקשיים שביישומם למציאות העסקית הקונקרטית.

פרק י מוקדש לדיון בשאלה תיאורטית מרכזית של מוסר ועסקים: איך לקשור מושגי מוסר המשמשים בדרך כלל להערכת מעשים ותכונות אופי של בני אנוש בשר ודם לאירגונים כלכליים שהם בעלי אישיות מלאכותית יציר הדין. הפרק בוחן את העמדות השונות בשאלת אחריותו המוסרית של האירגון בהבדל מאחריותם של הפרטים המרכיבים אותו, ומכאן עובר לדיון במשמעות של אחריות חברתית תאגידית, בטיבו של קוד אתי ובתפקידה של מנהיגות מוסרית באירגון.

פרק יא מציג שלושה מודלים של ממשל תאגידי: המודל הקלאסי, מודל הניהול הדמוקרטי ומודל בעלי עניין. מודלים אלה נבדלים זה מזה בתפיסת התפקיד החברתי של התאגיד ובתפיסת מושא האחריות המוסרית של ההנהלה: בעלי המניות, העובדים או כלל בעלי העניין. כל מודל מתבסס על עקרונות מוסר מסוימים אך מבקש להצדיק את עצמו גם במושגים של ניהול יעיל.

פרק יב דן בטיבו של מוסר ועסקים כשדה מחקר בינתחומי המשלב בין מחקר אמפירי לבין מחקר נורמטיבי של ההתנהגות המוסרית. השילוב בין השניים ממקם את מרבית המחקר של מוסר ועסקים בתחום של מוסר יישומי. הפרק בוחן את שיטות המחקר המקובלות בתחום, מביא דוגמאות ליישומן ומתאר כמה ממצאים בולטים.

פרק יג מפתח מודל של קבלת החלטות מוסריות בעסקים. המודל משלב את המושגים שפותחו בפרקי הספר בתהליך סדור של איסוף מידע רלוונטי, הגדרת הבעיה הניצבת בפני מקבל ההחלטות, הצעת דרך פתרון ובחינתה לאורך רצף של שלבים על פי עקרונות מוסר שונים עד לאימוצה. יעילות המודל נבחנת ביישומו לפתרון בעיה קונקרטית הלקוחה מהמציאות העסקית.

פרק יד החותם את הספר דן באתגרים העומדים בפני מוסר ועסקים במבט לעתיד.

© כל הזכויות שמורות לקיבוץ המאוחד הוצאה לאור

מוסר ועסקים: מקבילים נפגשים - אביבה גבע
Business Ethics: Crossing Parallels - Aviva Geva


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים