Amazon.com Widgets

  ספרים חדשים - אתר טקסט    ⚞  שנת 2012  ⚟

 | 2019 | 2018 | 2017 | 2016 | 2015 | 2014 | 2013 | שנת 2012 | 2011 | 2010 | 2009 | 2008 | 2007 | 2006 | 2005 | 

|  אוגוסט 2019 |  יולי 2019 |  יוני 2019 |  מאי 2019 |  אפריל 2019 |  מרץ 2019 |  פברואר 2019 |  ינואר 2019  |  דצמבר 2018 |  נובמבר 2018  |  אוקטובר 2018 |  ספטמבר 2018 |

» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» פרויקט נחום גוטמן
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011
» ספרים בינואר 2013
» ספרים בדצמבר 2012
» ספרים בנובמבר 2012
» ספרים באוקטובר 2012
» ספרים בספטמבר 2012
» ספרים באוגוסט 2012
» ספרים ביולי 2012
» ספרים ביוני 2012
» ספרים במאי 2012
» ספרים באפריל 2012
» ספרים במרץ 2012
» ספרים בפברואר 2012
» ספרים בינואר 2012
» ספרים בדצמבר 2011

גודל אות רגילגודל אות גדול יותרגודל אות גדול מאוד

| כולם | ספרים בחודשים |
| אודות טקסט | יצירת קשר |
פרטיות בטקסט

ספרים חדשים בפורמט RSS


» טקסט  » ספרים מקור  » ספרים חדשים בפברואר 2012       חזור

אחת שאלתי
מאת: משה אופיר
One Thing Have I Desired - Moshe Ophir

ההוצאה:

ידיעות ספרים

אחת שאלתי הוא סיפור התבגרותו של גבר ישראלי, ושל מסע חיפושיו אחר החלק החסר בנפשו.

ענר קומרה, שנולד למשפחה ירושלמית דתית-לאומית, עוזב את משפחתו כדי להפוך לחרדי, עוזב את אשתו כדי להפוך לחילוני, עוזב את ירושלים כדי להפוך לתל-אביבי, ונעזב על ידי אהובתו כדי לגלות שכל מה שעבר עד כה הם כאין וכאפס לעומת כאב הנטישה, אם על ידי אהובה ואם על ידי האל עצמו - זה הנוטש שוב ושוב את ברואיו ודן אותם לכאב, זקנה וחולי.

בשפה מבריקה, קולחת וייחודית, ובאמצעות שימוש וירטואוזי בטקסטים מתוך הארון היהודי, מצליח הסופר משה אופיר להוליך את קוראיו להסתכלות חדשה על משמעותן של השתייכות, אהבה ונטישה, חטא, סליחה ועונש, דתיות וחילוניות, חיים ומוות, בתוך ישראליות עכשווית מפורקת ומפוררת..

אחת שאלתי
שתפו אותי

בכתיבתו הכנה ובמבטו הנוקב והאירוני יוצר אופיר עולם שבו תחת כל אמת חקוקה בסלע עשויה לנבוט אמת אחרת, וזו תרים ראש ותציע עצמה לקורא, מוליכה אותו לבחון מחדש את ניצני האמיתות שזה עתה גיבש

משה אופיר (1968), מרצה לספרות, מקרא, תרבות וזהות יהודית. למד ולימד קולנוע. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בספרות חז"ל. ספרו ללכת יומם ולילה ראה אור בעם עובד. אחת שאלתי הוא הרומן השני פרי עטו.

משה אופיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

אחת שאלתי מאת משה אופיר בהוצאת ידיעות ספרים, 359 עמודים.

אחת שאלתי | סוף דבר
עודי נסחף אל תוך הים פנימה נזכרתי בסיפורו של סבו הגדול של סבי, ר' ישעיה הגדול, שעלה ארצה בתחילת המאה התשע עשרה בספינה שטבעה כמה קילומטרים מחוף יפו. ואיך המלחים, מלחי הכתר השוודי כמדומני, קפצו איש איש למים, בטוחים בכוחם ובניסיונם לצלוח את תופת הגלים ולהגיע אל היבשה.

ואיך הביטו בעיניים מרחמות על האברך הצעיר, ר' ישעיה הגדול, שהיה מטופל בבן ובבת רכים בשנים, וידעו שאין לו תקווה.

וכיצד בכוחות אשר לא ידע לשער את קיומם קפץ גם הוא למים, מכתיף כל ילד על שכם אחת ושוחה באומץ לב, שחייה שמעולם לא התנסה בה.

וכוחותיו אט אט הולכים ונוטשים אותו, ובמחשבה של קור רוח ליטאי מובהק הוא עושה את החשבון הנורא מה יותר חשוב, בן או בת, ומגיע למסקנה שבן חשוב מן הבת, ומחליט כבר להניחה בלב הסערה, להוריד מכתפו האחת את בתו כדי להציל את עצמו ואת בנו.

ואיך היא, ילדה רועדת, רטובה, נשנקת, ומים רבים מלוחים באים אל גרונה, בכוחות אחרונים היא צועקת בצרחה מקפיאת דם, "אבא".

רק מילה אחת הספיקה לומר לפני שנשטפה כליל. "אבא". ואיך קולה שבא כבר ממעמקים כמעט, מטעין אותו בכוחות עילאיים חדשים, כי אבא שומע תמיד, והוא שב ועורם אותה על שכמו, ואחוז טירוף הוא חותר נמרצות בתנועות חסרות חן וצורה, ובכל זאת הוא צף ומתקדם, צף ומתקדם, עד שמגיע חי ושלם ובריא אל החוף עם בנו ובתו. וכיצד המלחים שכבר הגיעו אל החוף משוכנעים שנס גדול אירע מול עיניהם.

והם מסייעים לו לעלות אל היבשה, ומספרים בכל הנמל שאיש קדוש לפניהם (ומן הנמל מתגלגלת השמועה ומתפשטת עד שנודעת בכל הארץ), ומחלים את פניו שיסלח להם על שהפקירוהו לטבעו האכזר של הים, והוא, שיודע לסלוח, מוחל להם בלב שלם.

בזה אני נזכר שעה שאני עושה את הדרך ההפוכה. מן היבשה אל הים.

עתה הכול עולה בבהירות חדה. גם זה שמיום עומדי על דעתי, ואולי עוד קודם לכן - מיום עומדי על דעתם של אחרים - מצאתי עניין מיוחד לתעד כל מיני דברים שקרו לי ולפלפל אותם בתבליני דמיון. אולי משום שהבנתי שכל מה שקרה לי בחיי בעצם חסר כל חשיבות.

מי שסבל חרפת רעב אפילו יום אחד, מי ששאל את נפשו למות ואף הלך ועשה מעשה, מי שחייו הובילוהו להתנתק, לקום וללכת, מי שידע לאהוב בכל מאודו - כל אלה מקפלים באצבעם הקטנה חיים מעניינים ומשמעותיים משלי.

חשבתי שדברים הנכתבים, מעצם היותם חקוקים על דף, נמלאים משמעות, ונמצא שקיומי שלי מתמלא למפרע באיזה תוכן ובהוויה שראוי לחיותה.

קיוויתי כי הכתיבה תעניק לי משמעות ופשר.

אך לא רק בזה אני נזכר כשאני מתענג בכאב ובאושר במסעי הסופי, במין תהלוכת ניצחון רטובה ומוזרה במלחמתי עם האל, קרב שאני יודע כי אנצח בסופו, כי התוצאה הרי כבר נקבעה על ידי, והתחרות מכאן ואילך רשמית בלבד. והידיעה הזו ממלאת אותי במין מרץ משמח, וכך, בבהירות רבה, אני שב ונזכר בכל שלבי המאבק - חיי.

ואני יודע שחייתי מעט כל כך, וחייתי גם יותר מדי.

ירושלים
חודשיים לפני יום לידתי היתה משפחתי המאושרת במשפחות.
אמי עמדה במרכז חגיגת בר המצווה של אחי הבכור, היחיד, בכרס תפוחה - ביתם של תאומים נמרצים שלא חדלו לבעוט ולפרכס.

אבי, אחי ובעיקר אמי, אחרי שתים עשרה שנות עקרות וניסיונות רבים להרות שנגמרו במפח נפש, ציפו סוף סוף לבת. עתה, כששיערו כולם כי אמי הרה תאומים מפאת גודל כרסה, גדלו הסיכויים שלפחות אחד מהם יהיה אחת - אישה צעירה במשפחתנו הזכרית ברובה. כיוון שמכשירי אולטרה סאונד, אם הומצאו בכלל, לא היו עדיין בשימוש, הסתפקה המשפחה בניחושים ובציפיות.

בשיאה של שלכת - חרפתו וערייתו של הטבע הנובל - באחרון לימי תשרי, מצליח ללכוד את רגעיו האחרונים של ירח האיתנים, בליל סתיו ירושלמי קפוא, נולדתי בבית החולים האפלולי "ביקור חולים". הרופאים ביקעו את בטנה של אמא בניתוח קיסרי ומשו אותי מרחמה בעודי נאבק לאחוז בגוויית תאומתי המכורבלת בי.

לאחר בדיקת הממצאים קבעו הרופאים כי המלאכית הפעוטה, שלחייה המלאות עודן עומדות בוורידותן וריסי עיניה ברורים וארוכים, שכבה מתה בחיקי יותר מעשר שעות. בעשר השעות שבהן רחשו תוכניות הקיום בתוכי והייתי נתון בשלבים האחרונים של גיחתי אל החיים, תאומתי שלי כבר עצמה את עיניה עצימת עולם.

היא לא זכתה לראות אף את פני אמה, לשמוע את קול שמחת המשפחה ולהריח אפילו את העכור והעלוב בריחות שההוויה מסוגלת להעניק: ניחוח הדם, הליזול, תערובת של תרופות, גומי ומצעים צואים, שריחם תלוי בחדר הלידה והם מקדמים את פני הוולד.

תינוק עדין ושברירי הייתי, ובמשך חצי שנה לא חדלתי לגעות בבכי.

אחרי שבכירי הרופאים הירושלמים העבירו אותי כל בדיקה אפשרית ולבסוף הרימו ידיהם ממכאובַי, ניסו את כוחן השכנות בעצות כיצד יש להרגיעני. איני דן את הורי אלא במידת החמלה והרחמים. הנטייה אחרי אמונות הבל מצויה מאוד במצב נפשי שכזה, ואין תופסים אדם בשעת צערו. נעטפתי בשמיכות צמר גמלים שנרכשו בבית לחם מפני קור החורף הירושלמי.

הוטבלתי באמבטיות מחוממות שהושרה בהן כסגולה גם האתרוג שנטל אבי בחג הסוכות. לקחו אותי להרים בסמוך לעין כרם לשאוף אוויר מקפיא וצלול. תינוקות של בית רבן שלא טעמו טעם חטא היו מזכירים את שמי בברכת הלבנה בכותל המערבי. תחבו ספרים קדושים תחת מראשותי. זקנה משכונת הבוכרים שהדיפה ריח זרעי שומר מתקתקים שטפה את בית הורי במים צלולים שהובאו ממעיינות עין פשחה בצפון ים המוות וקראה שבע פעמים את פרשת "פיטום הקטורת".

המליצו לאמי להימנע ממאכלים חריפים כל זמן שהיא מיניקה אותי, אחר כך גם מן החמוצים והמרירים. דבר לא עזר. חצי שנה הטרפתי בבכיי את המשפחה מרוטת העצבים ואף את השכנים - יומם ולילה. גם יניקותי היו מועטות ולא משביעות, וכל כמה שנולדתי קטן ומוכה רזון עוד הלך משקלי והתמעט.

גאולתי הגיעה מכיוון בלתי צפוי. אחד השכנים, שלא הצליח להירדם זה חודשים מפאת בכיי, התייעץ עם ר' עמרם קלוינימוס, מגדולי המקובלים שהיו בירושלים. הוא סיפר לו את עיקרי הדברים, והמקובל הקשיש שאל והקשה ובירר והתעניין בשמות ובתאריכים של החולה ומשפחתו עד שלושה דורות אחורה. כעבור שבוע של יגיעה ועיון מצא את הפתרון ואת התרופה למכתי. הוא סבר כי בכיי אינו אלא בכי של אבל. אני, כך אמר, טרם קיבלתי תנחומים על אחותי תאומתי שמתה בחיקי.

אף אחד - קבע המקובל ברגישות יוצאת דופן - לא העלה על דעתו לומר גם לי מילים טובות. תנחומי כולם נאספו על ידי אבי, אמי ואחי, ואילו אני, הקרוב ביותר לנפטרת, שתשעה חודשים בילינו מכורבלים יחדיו, לא זכיתי לתשומת הלב הראויה. על כן ציווה על הורי לערוך סעודה נוספת לכבודי, כדי לנחמני. הורי, שמוכנים היו להיתלות באותו הזמן בכל דבר ובלבד שאשתוק סוף סוף, התקינו סעודה מפוארת.

אפילו אבי, איש הצבא, שרחוק היה מרבנים וממצוותיהם, נעתר לעצת הרב הקשיש. על פי המסופר לי באו לסעודה זו כשישים איש. כולם נצטוו להניח לי לבכות, לא למחות בידי ולא לעשות כל ניסיון להשתיקני. הרב קלוינימוס, שמפאת קשישותו נאלץ להישאר בביתו, שלח את שמשו הנאמן עוזיאל אברמוביץ' להנחות את הטקס. "תנו לו לבכות, תנו לו לבכות," עבר אברמוביץ' בין המוזמנים והתריע מפני ניסיונות ההשתקה.

עוזיאל אברמוביץ', שחי עד גיל ארבעים כז'יל איבר, היה בעל תשובה. בפריז עיר הולדתו חטא והחטיא אחרים, עסק בצילום קולנועי והיה מקורב לז'אן רנואר ואף לסופר ז'ורז' סימנון, שעמו אכל טרפות ונבלות ובעל נידות ביד רמה (כל זה לא סופר לי, כמובן מאליו, אלא לאחר שהסתלק מן העולם כישיש מופלג בסוף שנות השמונים). בגיל ארבעים לערך שב בתשובה שלמה והפך למין קדוש שאינו מביט מחוץ לד' אמותיו.

כל עוד רבו, הרב קלוינימוס, היה בין החיים, לא קיבל אברמוביץ' פתקאות ולא יעץ לאיש דבר, מפני כבוד רבו הגדול. רק משנפטר ר' עמרם, פתח אברמוביץ' את ביתו שלו לכל חולה ומדוכא בייסורים. הנה כי כן, אף שאני מצוי מרחק רב מיכולת התמסרות לסוג מחשבה שכזה, ניתנה האמת להיאמר כי עם תום אותה סעודה שהתקינו הורי ביד נדיבה, פסק בכיי באחת. אף שבתי קמעה קמעה ליהנות ממעדני היניקה, ושוב נהייתי כאחד התינוקות.

כשבוע לאחר הסעודה שלח הרב הקשיש איגרת דחופה להורי שיש לערוך סעודה נוספת. עד היום שמור בביתם המכתב בכתב ידו הרבני והמסולסל. שם טען כי לא די בסעודה הראשונה שהיתה כמין סעודת אבלים וניחומים, אלא באה גם העת לקיים סעודת הודיה ושבח על לידתי שלי, שמא אחוש דחוי, שהרי הופעתי מזכירה תדיר את מות אחותי והיא מלווה ביגון ובאבל. ואכן, נורא הוא האסון, ובכל זאת יש להודות בשבח גדול על חיי, ו"הנה כמה וכמה זוגות עקרים רחמנא ליצלן, מצפים להיפקד בבן זכר, אף שופכים צקון לחש ומן השמים אין נעתרים, ואין להם מנחם." בהמשך האיגרת האריך המקובל בעניין נשמת התאומים הנחצבת ממקור אחד וקרובה היא לסוד הזיווג ושאר עניינים קבליים חידתיים.

"נו, כל יומיים הוא ימצא משהו חדש," הפטירה אמי, וגילתה בלא דעת ש"אמונת החכמים" שלה לוקה בחסר. "אם כל שבוע נעשה פה סעודה לשישים איש, אפשר כבר לפתוח מסעדה." את אבי קל היה לשכנע, שהרי מראש פקפק בכל העניין. אפילו את הצלחת הסעודה הראשונה תלה בצירוף מקרים מוצלח. ובכל אופן, כיוון שטרדותי פסקו באחת, כבר לא חשו הורי למלא את דברי המקובל הישיש. הם התעלמו גם מאזהרתו שחרון אפו של האל עלול לפגוע בתינוק במשך חייו, והתמסרו לדממה המענגת שניחתה עליהם במפתיע, חוששים להעיר ולעורר את סיוטי הימים שחלפו.

מיותר לומר שאינני זוכר דבר מכל ההתרחשויות האלה גם בשעות של התבוננות בהירה אל עמקי העבר. עם זאת נוח לי לחשוב כאילו גופי, במתווה העדין והקמאי ביותר שבהווייתו, זוכר. כבר לימדו אותי החיים שפעמים זיכרון הגוף בהיר וצלול יותר אף מזיכרון הרוח.

אוכל להעיד בבטחה, תחילה מפי השמועה ואחר כך מזיכרוני שלי, כי מאותו היום ואילך, כנראה בגלל מינון יתר של הישועה (מי החליט להזמין שישים איש לסעודה? כלום לא היה די באירוע משפחתי מצומצם?) חדלתי כליל מבכי. יותר משלושים שנה יבשו עיני מדמעות. אפילו כילד קטן בגן ובבית הספר, כשנפלתי, הוכיתי, ננזפתי, מעולם לא הזלתי דמעה. לא ברגעי כאב גוף ונפש ולא בשעות של התעלות והתרגשות. בהיותי בן עשר התגנבתי לרופאת המשפחה, אחרי ששמעתי שמי שלא בוכה עלול להתעוור. היא פטרה אותי במבט משועשע, תמה ואף רוטן מעט.

יותר משלושים שנה חלפו עד בכיי הבא. אהובתי. כדרך שהשפיעה על נפשי לעד, כך שינתה את גופי כנראה. משהו בה, בנוכחותה, תמיד גרם לי לבכי, או למצער, להיות על ספו. בכיתי מאושר במחיצתה ובכיתי מכאב. גם תשוקותיה, גם עלבונותיה ריגשו אותי עד דמעות.

היתה זו תחושה שנדמתה לי כבחילת העיניים. לא ידעתי כיצד בוכים, מהי ההרגשה הנלווית לדמעות, ובאיזו תודעה נתון הגוף, כיוון שהפעם הקודמת שבכיתי נעלמה מזיכרוני, כמובן. אך היה זה גם רגש נפלא, מטהר ומשחרר. משהו חם ועסיסי החל לגנוח בתוכי, כמו מבקש להיוולד, צבר תאוצה במעלה גרוני וזרם החוצה מאותן ארובות עין שנגלו כפתוחות לפתע. "אתה בוכה," אמרה לי אהובתי בפעם הראשונה כשראתה את לחיי לחות ושמעה את גרוני שנוק, עיניה מושפלות, נרגשת. "אתה בוכה." אחר כך שלחה את כף ידה וליטפה את לחיי.

כמה מתוק ורגיש נדמיתי לה, ואולי, כך אני רוצה להאמין, גם היא החלה לאהוב אותי באותם רגעים ממש. כמה טוב הייתי בעיניה, מתבייש לספר לה שיותר משנתתי הרי קיבלתי ממנה, דבר ששלושים שנות חיים לא הצליחו להעניק לי.

אהובתי היתה כה קרובה אלי, בתוך הווייתי ממש, והכול היה בה כה אמיתי וכה נכון, כה עמוק ונוגע, על כן הצליחה בקלות שכזו לפרוט על שק דמעותי, שתמיד, כך נדמה, המתין לה בשל ומוצף עד להתפקע. די היה במחווה זעירה מצדה והנה אני נוזל וננטף. עם הזמן למדתי להשתלט על הרגש החדש הזה ולא לבכות בפניה יתר על המידה. חששתי, אני מודה, להציף את שוק רגשותיה בסחורתי עד לשובע ומכאן לזרא.

© כל הזכויות שמורות לידיעות ספרים הוצאה לאור

אחת שאלתי - משה אופיר
One Thing Have I Desired - Moshe Ophir


לראש העמוד

מומלצים: ספרים | כתב עת ספרים | עולם חדש | רמקולים | זכות הילד לכבוד
| סמיוטיקה | מטר | רמות | Tom | דלילה | גד ויספלד | מיקרוטופינג

ספרים חדשים באוגוסט 2019:
אולטימטום, אי אפשר לברוח מהשמש, אלוהים אתה שם? זאת מרגרט, אמש, לילה אחרון, בין המולדות, במקום גרניום, גיא בן הינום, גשם חייב לרדת, דוניא, האוויר שאת נושמת, האיש שלא שרף את קפקא, האישה שלא הייתה, האלמנה השחורה, הזנה רעילה, הכד השחור: רומן משפחתי, הכלה מאיסטנבול, המיסה של האתאיסט, המשהו הזה, הסבך, השועלים של שמשון, וינה 1900 , חוק 5 השניות, חיים לנצח, יפים כמו שהיינו, לֻזוּמִּיַאת: התחייבויות וחובות מופרים, לא העזנו לדעת, לאהוב מחדש, לקראת אוטוביוגרפיה מינורית, מבוסס על סיפור אמיתי, מסע דילוגים, מרלנה, נהר הקרח, נשים ללא גברים, סודות, סוכרי יוסי - אמזלג, סטארט אפ, סער ופרץ, ספר געגועים, עגלות , עוד לילה אחד, עינה של האורקל, על מקום הימצאה, עצי לבנה ומסילות ברזל, פול אוסטר 4321, פיצות,איקאה ודילמת האיש השמן, ציפור בעיר קדושה, רומן, רשימת המוזמנים, שמיים שאין להם חוף.

ספרים חדשים

סמיוטיקה - בניית אתרים, עיצוב אתרים